מ"ג בראשית יח כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית יח · כג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּגַּ֥שׁ אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הַאַ֣ף תִּסְפֶּ֔ה צַדִּ֖יק עִם־רָשָֽׁע׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּקְרֵיב אַבְרָהָם וַאֲמַר הֲבִרְגַז תְּשֵׁיצֵי זַכָּאָה עִם חַיָּיבָא׃
ירושלמי (יונתן):
וְצַלִי אַבְרָהָם וַאֲמַר הֲרוּגְזָךְ שֵׁצְיָא זַכְּאַי עִם חַיָיב:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויגש אברהם" - מצינו הגשה למלחמה (ש"ב י) ויגש יואב וגו' הגשה לפיוס ויגש אליו יהודה והגשה לתפלה (מ"א יח) ויגש אליהו הנביא ולכל אלה נכנס אברהם לדבר קשות ולפיוס ולתפלה

"האף תספה" - הגם תספה ולתרגום של אונקלוס שתרגמו לשון רוגז כך פירושו האף ישיאך שתספה צדיק עם רשע

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

תספה — פועל יוצא, וטעמו "תכלה". וכן "אספה עלימו רעות" (דברים לב כג), ואם הם שני בניינים:

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע" - אפו של הקדוש ברוך הוא היא מדת דינו וחשב אברהם שהיא תספה צדיק עם רשע לא ידע מחשבות ה' אשר חשב עליהם ברחמיו כאשר פירשתי ולכן אמר כי הגון וטוב הוא שישא לכל המקום למען חמשים הצדיקים אבל לא יתכן גם במדת הדין להמית צדיק עם רשע שאם כן יהיה כצדיק כרשע ויאמרו שוא עבוד אלהים וכל שכן במדת רחמים שהוא שופט כל הארץ והוא העושה משפט כענין ויגבה ה' צבאות במשפט (ישעיהו ה טז) ואמרנו (ברכות יב) המלך המשפט וזהו ענין הכפל חלילה לך והקב"ה הודה שישא לכל המקום בעבורם כי במדת רחמים יתנהג עמהם ומה שיודיע אליך כל הענין היות ויאמר ה' כתוב יו"ד ה"א וכל אשר הזכיר אברהם אל"ף דל"ת והנה זה מבואר

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות

(כג – לב)    טענת אברהם היה שלא יספה צדיק עם רשע. ואיך שאל עי"ז שינצלו כל אנשי המקום בעבורם הלא די שינצלו הצדיקים לבד:

על שאלה של ארבעים וחמשה ושל עשרים אמר הנה נא הואלתי לדבר. ועל השאלה של שלשים ושל עשרה אמר אל יחר לאדני ועל שאלה של ארבעים אמר סתם; על שאלה של מ"ה ושל עשרים ועשרה אמר לא אשחית ועל ארבעים ושלשים אמר לא אעשה:

(כג) "האף תספה צדיק עם רשע". כי כ"מ שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע, וע"כ כשעבר ה' לנגוף את מצרים כתיב ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך ולא שרף וכו' כמ"ש חז"ל, כי אחר שהיה צריך לפסוח על בתי ב"י, וזאת לא יעשה המשחית שאינו מבחין בין טוב לרע, ותחלה חשב אברהם שה' ילך אתם ופסח על בתי הצדיקים, אבל כשראה שהוא עודנו עומד לפני ה' והם הלכו לבדם, והם ישחיתו את הצדיקים ג"כ לכן טען על זה:

 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויגש אברהם ויאמר וגו'. רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן. רבי יהודה אומר, הגשה למלחמה, "ויגש יואב והעם אשר עמו" וגו' למלחמה. רבי נחמיה אומר, הגשה לפיוס, כמה דאת אמר: "ויגשו בני יהודה אל יהושע" לפיוס. רבנן אמרין, הגשה לתפילה, כמה דאת אמר: "ויהי כעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלקי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי אתה אלהים בישראל" וגו'. ר' אליעזר פשיט ליה: אם למלחמה – אני בא; אם לפיוס – אני בא; אם לתפילה – אני בא. ר' פנחס ורבי לוי בשם רבי יוחנן: זה שהוא עובר לפני התיבה אין אומרים לו בוא ועשה, בוא וקרב, בוא ועשה קרבן של ציבור, אלא בוא וקרב להתפלל. אמר ר' תנחומא: למה התקינו ברכת חמש עשרה עד שומע תפילה? כנגד ט"ו אזכרות שב"הבו לה' בני אלים" עד "ה' למבול ישב", שהוא מכלה את הפורענות מלבוא לעולם.

ר' הונא בשם ר' אחא: האף תספה, אתה גורר את האף והאף לא יגררך. אמר ר' יהושע ברבי נחמיה: אף שאתה מביא לעולם אתה מכלה בו הצדיקים עם הרשעים, ולא דייך שאינך תולה לרשעים בשביל הצדיקים אלא שאתה מכלה הצדיקים עם הרשעים? ר' ורבי יונתן. ר' אומר: בשר ודם חמה כבשתו, אבל הקב"ה כובש את החמה, שנאמר: "נוקם ה' ובעל חמה". ר' יונתן אומר: בשר ודם קנאה כבשתו, אבל הקב"ה כובש את הקנאה, שנאמר: "אל קנוא ונוקם ה'". האף תספה. ר' שמלאי שאל לר' יונתן, מאי דכתיב: "יש נספה בלא משפט"? אמר ליה: בלא משפט מקומו. מעשה באחד שנשתלח לגבות בני טבריא ובני ציפורי, כשהוא גובה בטבריא ראה אחד מציפורי ותפסו. אמר לו: מציפורי אני! אמר לו: יש בידי לגבות בני ציפורי. לא הספיק לגבות בני טבריא עד שבאת רווחא לציפורי, נמצא נספה בלא משפט מקומו. ר' לוי אמר: לדוב שהיתה משכלת בחיה, ולא מצאה לשכל בחיה ושיכלה בבהמה. למגל כוסחת כובין ולא שלים לה, שושנה ולא שלים לה: