מ"ג בראשית יט לו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית יט · לו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותהרין שתי בנות לוט מאביהן

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַֽתַּהֲרֶ֛יןָ שְׁתֵּ֥י בְנֽוֹת־ל֖וֹט מֵאֲבִיהֶֽן׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְעַדִּיאָה תַּרְתֵּין בְּנָת לוֹט מֵאֲבוּהוֹן׃
ירושלמי (יונתן):
וְאִתְעַבְּרַן תַּרְתֵּין בְּנַת לוֹט מֵאֲבוּהוֹן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ותהרין וגו'" - אף ע"פ שאין האשה מתעברת מביאה ראשונה אלו שלטו בעצמן והוציאו ערותן (ס"א עדותן) לחוץ ונתעברו מביאה ראשונה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(לו – לז) "ותהרין". הנה הריון זה היה כנגד הטבע שקלטו הריון מביאה ראשונה, ובפרט למ"ש חכמי הטבע שבעת שכרון א"א שיתעברו, רק שהיה בהשגחה מפני שהיה עתיד לצאת מהן שתי אומות גדולות, וז"ש שלכן נתעברו מפני "שהוא אבי מואב" אומה שקיימת "עד היום":


 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותהרין שתי בנות לוט. שלטו בעצמן והוציאו ערותן. אמר ר' נחמן בר חנין: כל מי שהוא להוט אחר בולמוס של עריות, סוף מאכילין אותו מבשרו. אין אנו יודעין אם לוט נתאוה לבנותיו או אם בנותיו נתאוו לו; ממה דכתיב: לתאוה יבקש נפרד, הוי לוט נתאוה לבנותיו ובנותיו לא נתאוו לו. אין לך כל שבת ושבת שאין קורין בה פרשתו של לוט, מאי טעמא? דכתיב: "בכל תושיה יתגלע", "התגלעו" אין כתיב כאן אלא "יתגלע". אנשים נתרחקו ונשים נתקרבו, הדא הוא דכתיב: "אני ידעתי וגו' עברתו ולא כן בדיו". ר' הונא בר פפא ור' סימון, רבי הונא אמר: תחילת עיבורו של מואב לא היה לשם זנות אלא לשם שמים; בדיו לא עשו כן לשם שמים אלא לשם זנות, שנאמר: "ויחל העם לזנות אל בנות מואב". דבר אחר: תחילת עיבורו לא היה לשם שמים אלא לשם זנות; בדיו לא עשו כן לשם זנות אלא לשם שמים, שנאמר: "ותרד הגרן ותעש ככל אשר צותה חמותה". דבר אחר: ותהרין שתי בנות לוט מאביהן, מאביהן היה הדבר; ראה מה כתיב: "ולא ידע בשכבה, ובקומה" נקוד, למה? שהיה שיכור מאמש, אבל בלילה פג יינו והרגיש בה. מפני כך הוא מתפרסם בכל שבת, הרי הוא חייב לעצמו.