בד"ה יורה כו' רובה קשת נ"ב ותימה הלא אח"כ מפרש קשת אומן כמו חמר גמל לכן אני אומר שמתחילה קשה לו וכי יורה קשת והלא חצים הוא יורה על כן הוא מפרש יורה חצים בקשת ומ"מ קשת הוא אומן וצריך אתה לפרש כך הוא יורה חצים בקשת ובאיזה ענין הוא יורה לא כדרך היורים כמתלהלה או להראות אומנות או לצוד בו אלא היה יורה כדרך קשת בעל קשת שהוא אומן כלומר המלסטם את הבריות וכן פירש"י ודוק ומלת בקשת שפירש"י בתחילה הוא לשון רש"י ובא לתואר ולא לפרש ודוק מהרש"ל:
רובה קשת: מושך בקשת, ושני גזרות הן וימררוהו ורבו וגם יסבו עלי רביו מלשון רבב כמו סובו מן סבב, שומו שמים מן שמם, דומו יושבי אי מן דממה דקה כולם נכפלים באות אחרונה, אבל רובה מגזרת רבה וכמו עשה בנה קנה שיאמר עושה בונה קונה:
"רובה קשת" - בעבור היות קשת תואר אמרו כי "רובה" הוא המורה החצים מלשון יסבו עלי רביו (איוב טז יג) וימררוהו ורבו (להלן מט כג) ו "קשת" הוא העושה הקשתות ויותר נכון ש "רובה" הוא המורה ויאמר על המורה החצים ועל משליך האבנים וזולתם כאשר יאמר אשר יריתי ביני וביניך (להלן לא נא) ולכן יתאר אותו פעם אחרת כי הוא קשת וכן וימצאוהו המורים אנשים בקשת (שמואל א לא ג)
(כ - כא) "ויהי אלהים." השגחת ה' היה עליו שיגדל, והצילו מסכנת המדבר וחיות רעות," וישב במדבר," נתקיים בו מ"ש והוא יהיה פרא אדם שהיה מדברי. "ויהי רבה קשת", ונתקיים מ"ש ידו בכל וכו'. "ישב במדבר פארן," ונתקיים מ"ש ועל פני כל אחיו ישכון, שנד ממדבר למדבר וטבע השורש נשתל אח"כ בבניו." ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים", כל עורב למינו:
ויהי אלהים את הנער ויגדל. שאל ר' ישמעאל את ר' עקיבא, אמר לו: בשביל ששימשת את נחום איש גם זו כ"ב שנה, שהיה דורש אכין ורקין מעוטין, אתין וגמין רבויין. "את" דכתיב הכא מהו? אמר ליה: אילו כתיב, "ויהי אלהים הנער", היה הדבר קשה; אלא "את הנער". אמר ליה: "כי לא דבר רק הוא", ואם רק הוא, מכם הוא רק, שאין אתם יודעים לדרוש! אלא "את הנער", הוא וחמרוהי וגמלוהי ובני ביתיה. ויהי רובה קשת, רבה וקשיותו עמו; רב על כל המורים בקשת:
