משלי א
קיצור דרך: t2801
תנ"ך > משלי > א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא
הפרק במהדורה המוטעמת
א א א מִ֭שְׁלֵי שְׁלֹמֹ֣ה בֶן־דָּוִ֑ד
מֶ֗֝לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃
ב לָדַ֣עַת חׇכְמָ֣ה וּמוּסָ֑ר
לְ֝הָבִ֗ין אִמְרֵ֥י בִינָֽה׃
ג לָ֭קַחַת מוּסַ֣ר הַשְׂכֵּ֑ל
צֶ֥דֶק וּ֝מִשְׁפָּ֗ט וּמֵשָׁרִֽים׃
ד לָתֵ֣ת לִפְתָאיִ֣ם עׇרְמָ֑ה
לְ֝נַ֗עַר דַּ֣עַת וּמְזִמָּֽה׃
ה יִשְׁמַ֣ע חָ֭כָם וְי֣וֹסֶף לֶ֑קַח
וְ֝נָב֗וֹן תַּחְבֻּל֥וֹת יִקְנֶֽה׃
ו לְהָבִ֣ין מָ֭שָׁל וּמְלִיצָ֑ה
דִּבְרֵ֥י חֲ֝כָמִ֗ים וְחִידֹתָֽם׃
ז יִרְאַ֣ת יְ֭הֹוָה רֵאשִׁ֣ית דָּ֑עַת
חׇכְמָ֥ה וּ֝מוּסָ֗ר אֱוִילִ֥ים בָּֽזוּ׃
ח שְׁמַ֣ע בְּ֭נִי מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ
וְאַל־תִּ֝טֹּ֗שׁ תּוֹרַ֥ת אִמֶּֽךָ׃
ט כִּ֤י ׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ
וַ֝עֲנָקִ֗ים לְגַרְגְּרֹתֶֽךָ׃
י בְּנִ֡י
אִם־יְפַתּ֥וּךָ חַ֝טָּאִ֗ים אַל־תֹּבֵֽא׃
יא אִם־יֹאמְרוּ֮ לְכָ֢ה אִ֫תָּ֥נוּ
נֶאֶרְבָ֥ה לְדָ֑ם
נִצְפְּנָ֖ה לְנָקִ֣י חִנָּֽם׃
יב נִ֭בְלָעֵם כִּשְׁא֣וֹל חַיִּ֑ים
וּ֝תְמִימִ֗ים כְּי֣וֹרְדֵי בֽוֹר׃
יג כׇּל־ה֣וֹן יָקָ֣ר נִמְצָ֑א
נְמַלֵּ֖א בָתֵּ֣ינוּ שָׁלָֽל׃
יד גּ֭וֹרָ֣לְךָ תַּפִּ֣יל בְּתוֹכֵ֑נוּ
כִּ֥יס אֶ֝חָ֗ד יִהְיֶ֥ה לְכֻלָּֽנוּ׃
טו בְּנִ֗י אַל־תֵּלֵ֣ךְ בְּדֶ֣רֶךְ אִתָּ֑ם
מְנַ֥ע רַ֝גְלְךָ֗ מִנְּתִיבָתָֽם׃
טז כִּ֣י רַ֭גְלֵיהֶם לָרַ֣ע יָר֑וּצוּ
וִ֝ימַהֲר֗וּ לִשְׁפׇּךְ־דָּֽם׃
יז כִּֽי־חִ֭נָּם מְזֹרָ֣ה הָרָ֑שֶׁת
בְּ֝עֵינֵ֗י כׇּל־בַּ֥עַל כָּנָֽף׃
יח וְ֭הֵם לְדָמָ֣ם יֶאֱרֹ֑בוּ
יִ֝צְפְּנ֗וּ לְנַפְשֹׁתָֽם׃
יט כֵּ֗ן אׇ֭רְחוֹת כׇּל־בֹּ֣צֵֽעַ בָּ֑צַע
אֶת־נֶ֖פֶשׁ בְּעָלָ֣יו יִקָּֽח׃
כ חׇ֭כְמוֹת בַּח֣וּץ תָּרֹ֑נָּה
בָּ֝רְחֹב֗וֹת תִּתֵּ֥ן קוֹלָֽהּ׃
כא בְּרֹ֥אשׁ הֹמִיּ֗וֹת תִּ֫קְרָ֥א
בְּפִתְחֵ֖י שְׁעָרִ֥ים בָּעִ֗יר
אֲמָרֶ֥יהָ תֹאמֵֽר׃
כב עַד־מָתַ֣י ׀ פְּתָיִם֮ תְּֽאֵהֲב֫וּ־פֶ֥תִי
וְלֵצִ֗ים לָ֭צוֹן חָמְד֣וּ לָהֶ֑ם
וּ֝כְסִילִ֗ים יִשְׂנְאוּ־דָֽעַת׃
כג תָּשׁ֗וּבוּ לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י
הִנֵּ֤ה אַבִּ֣יעָה לָכֶ֣ם רוּחִ֑י
אוֹדִ֖יעָה דְבָרַ֣י אֶתְכֶֽם׃
כד יַ֣עַן קָ֭רָאתִי וַתְּמָאֵ֑נוּ
נָטִ֥יתִי יָ֝דִ֗י וְאֵ֣ין מַקְשִֽׁיב׃
כה וַתִּפְרְע֥וּ כׇל־עֲצָתִ֑י
וְ֝תוֹכַחְתִּ֗י לֹ֣א אֲבִיתֶֽם׃
כו גַּם־אֲ֭נִי בְּאֵידְכֶ֣ם אֶשְׂחָ֑ק
אֶ֝לְעַ֗ג בְּבֹ֣א פַחְדְּכֶֽם׃
כז בְּבֹ֤א כשאוה כְשׁוֹאָ֨ה ׀ פַּחְדְּכֶ֗ם
וְֽ֭אֵידְכֶם כְּסוּפָ֣ה יֶאֱתֶ֑ה
בְּבֹ֥א עֲ֝לֵיכֶ֗ם צָרָ֥ה וְצוּקָֽה׃
כח אָ֣ז יִ֭קְרָאֻנְנִי וְלֹ֣א אֶעֱנֶ֑ה
יְ֝שַׁחֲרֻ֗נְנִי וְלֹ֣א יִמְצָאֻֽנְנִי׃
כט תַּ֭חַת כִּֽי־שָׂ֣נְאוּ דָ֑עַת
וְיִרְאַ֥ת יְ֝הֹוָ֗ה לֹ֣א בָחָֽרוּ׃
ל לֹא־אָב֥וּ לַעֲצָתִ֑י
נָ֝אֲצ֗וּ כׇּל־תּוֹכַחְתִּֽי׃
לא וְֽ֭יֹאכְלוּ מִפְּרִ֣י דַרְכָּ֑ם
וּֽמִמֹּעֲצֹ֖תֵיהֶ֣ם יִשְׂבָּֽעוּ׃
לב כִּ֤י מְשׁוּבַ֣ת פְּתָיִ֣ם תַּהַרְגֵ֑ם
וְשַׁלְוַ֖ת כְּסִילִ֣ים תְּאַבְּדֵֽם׃
לג וְשֹׁמֵ֣עַֽ לִ֭י יִשְׁכׇּן־בֶּ֑טַח
וְ֝שַׁאֲנַ֗ן מִפַּ֥חַד רָעָֽה׃
מהדורות נוספות
לחץ למטה על [הראה] להצגת התוכן ↓
א משלי שלמה בן דוד מלך ישראל
ב לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה
ג לקחת מוסר השכל צדק ומשפט ומישרים
ד לתת לפתאים ערמה לנער דעת ומזמה
ה ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבלות יקנה
ו להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידתם
ז יראת יהוה ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו
ח שמע בני מוסר אביך ואל תטש תורת אמך
ט כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך
י בני אם יפתוך חטאים אל תבא
יא אם יאמרו לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם
יב נבלעם כשאול חיים ותמימים כיורדי בור
יג כל הון יקר נמצא נמלא בתינו שלל
יד גורלך תפיל בתוכנו כיס אחד יהיה לכלנו
טו בני אל תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם
טז כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפך דם
יז כי חנם מזרה הרשת בעיני כל בעל כנף
יח והם לדמם יארבו יצפנו לנפשתם
יט כן ארחות כל בצע בצע את נפש בעליו יקח
כ חכמות בחוץ תרנה ברחבות תתן קולה כא בראש המיות תקרא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר כב עד מתי פתים תאהבו פתי ולצים לצון חמדו להם וכסילים ישנאו דעת כג תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם כד יען קראתי ותמאנו נטיתי ידי ואין מקשיב כה ותפרעו כל עצתי ותוכחתי לא אביתם כו גם אני באידכם אשחק אלעג בבא פחדכם כז בבא כשאוה [כשואה] פחדכם ואידכם כסופה יאתה בבא עליכם צרה וצוקה כח אז יקראנני ולא אענה ישחרנני ולא ימצאנני כט תחת כי שנאו דעת ויראת יהוה לא בחרו ל לא אבו לעצתי נאצו כל תוכחתי לא ויאכלו מפרי דרכם וממעצתיהם ישבעו לב כי משובת פתים תהרגם ושלות כסילים תאבדם לג ושמע לי ישכן בטח ושאנן מפחד רעה
א מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.
ב לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה.
ג לָקַחַת מוּסַר הַשְׂכֵּל צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵישָׁרִים.
ד לָתֵת לִפְתָאיִם עָרְמָה לְנַעַר דַּעַת וּמְזִמָּה.
ה יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה.
ו לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם.
ז יִרְאַת יְהוָה רֵאשִׁית דָּעַת חָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ.
ח שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ.
ט כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ.
י בְּנִי אִם יְפַתּוּךָ חַטָּאִים אַל תֹּבֵא.
יא אִם יֹאמְרוּ לְכָה אִתָּנוּ נֶאֶרְבָה לְדָם נִצְפְּנָה לְנָקִי חִנָּם.
יב נִבְלָעֵם כִּשְׁאוֹל חַיִּים וּתְמִימִים כְּיוֹרְדֵי בוֹר.
יג כָּל הוֹן יָקָר נִמְצָא נְמַלֵּא בָתֵּינוּ שָׁלָל.
יד גּוֹרָלְךָ תַּפִּיל בְּתוֹכֵנוּ כִּיס אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּנוּ.
טו בְּנִי אַל תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אִתָּם מְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתָם.
טז כִּי רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרוּצוּ וִימַהֲרוּ לִשְׁפָּךְ דָּם.
יז כִּי חִנָּם מְזֹרָה הָרָשֶׁת בְּעֵינֵי כָל בַּעַל כָּנָף.
יח וְהֵם לְדָמָם יֶאֱרֹבוּ יִצְפְּנוּ לְנַפְשֹׁתָם.
יט כֵּן אָרְחוֹת כָּל בֹּצֵעַ בָּצַע אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח.
כ חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ. כא בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת תִּקְרָא בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בָּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר. כב עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי וְלֵצִים לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ דָעַת. כג תָּשׁוּבוּ לְתוֹכַחְתִּי הִנֵּה אַבִּיעָה לָכֶם רוּחִי אוֹדִיעָה דְבָרַי אֶתְכֶם. כד יַעַן קָרָאתִי וַתְּמָאֵנוּ נָטִיתִי יָדִי וְאֵין מַקְשִׁיב. כה וַתִּפְרְעוּ כָל עֲצָתִי וְתוֹכַחְתִּי לֹא אֲבִיתֶם. כו גַּם אֲנִי בְּאֵידְכֶם אֶשְׂחָק אֶלְעַג בְּבֹא פַחְדְּכֶם. כז בְּבֹא כשאוה [כְשׁוֹאָה] פַּחְדְּכֶם וְאֵידְכֶם כְּסוּפָה יֶאֱתֶה בְּבֹא עֲלֵיכֶם צָרָה וְצוּקָה. כח אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי. כט תַּחַת כִּי שָׂנְאוּ דָעַת וְיִרְאַת יְהֹוָה לֹא בָחָרוּ. ל לֹא אָבוּ לַעֲצָתִי נָאֲצוּ כָּל תּוֹכַחְתִּי. לא וְיֹאכְלוּ מִפְּרִי דַרְכָּם וּמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם יִשְׂבָּעוּ. לב כִּי מְשׁוּבַת פְּתָיִם תַּהַרְגֵם וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵם. לג וְשֹׁמֵעַ לִי יִשְׁכָּן בֶּטַח וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה.
(א) מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.
(ב) לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה.
(ג) לָקַחַת מוּסַר הַשְׂכֵּל צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵישָׁרִים.
(ד) לָתֵת לִפְתָאיִם עָרְמָה לְנַעַר דַּעַת וּמְזִמָּה.
(ה) יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה.
(ו) לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם.
(ז) יִרְאַת יְהוָה רֵאשִׁית דָּעַת חָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ.
(ח) שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ.
(ט) כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ.
(י) בְּנִי אִם יְפַתּוּךָ חַטָּאִים אַל תֹּבֵא.
(יא) אִם יֹאמְרוּ לְכָה אִתָּנוּ נֶאֶרְבָה לְדָם נִצְפְּנָה לְנָקִי חִנָּם.
(יב) נִבְלָעֵם כִּשְׁאוֹל חַיִּים וּתְמִימִים כְּיוֹרְדֵי בוֹר.
(יג) כָּל הוֹן יָקָר נִמְצָא נְמַלֵּא בָתֵּינוּ שָׁלָל.
(יד) גּוֹרָלְךָ תַּפִּיל בְּתוֹכֵנוּ כִּיס אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּנוּ.
(טו) בְּנִי אַל תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אִתָּם מְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתָם.
(טז) כִּי רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרוּצוּ וִימַהֲרוּ לִשְׁפָּךְ דָּם.
(יז) כִּי חִנָּם מְזֹרָה הָרָשֶׁת בְּעֵינֵי כָל בַּעַל כָּנָף.
(יח) וְהֵם לְדָמָם יֶאֱרֹבוּ יִצְפְּנוּ לְנַפְשֹׁתָם.
(יט) כֵּן אָרְחוֹת כָּל בֹּצֵעַ בָּצַע אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח.
(כ) חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ.
(כא) בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת תִּקְרָא בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בָּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר.
(כב) עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי וְלֵצִים לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ דָעַת.
(כג) תָּשׁוּבוּ לְתוֹכַחְתִּי הִנֵּה אַבִּיעָה לָכֶם רוּחִי אוֹדִיעָה דְבָרַי אֶתְכֶם.
(כד) יַעַן קָרָאתִי וַתְּמָאֵנוּ נָטִיתִי יָדִי וְאֵין מַקְשִׁיב.
(כה) וַתִּפְרְעוּ כָל עֲצָתִי וְתוֹכַחְתִּי לֹא אֲבִיתֶם.
(כו) גַּם אֲנִי בְּאֵידְכֶם אֶשְׂחָק אֶלְעַג בְּבֹא פַחְדְּכֶם.
(כז) בְּבֹא כשאוה [כְשׁוֹאָה] פַּחְדְּכֶם וְאֵידְכֶם כְּסוּפָה יֶאֱתֶה בְּבֹא עֲלֵיכֶם צָרָה וְצוּקָה.
(כח) אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי.
(כט) תַּחַת כִּי שָׂנְאוּ דָעַת וְיִרְאַת יְהֹוָה לֹא בָחָרוּ.
(ל) לֹא אָבוּ לַעֲצָתִי נָאֲצוּ כָּל תּוֹכַחְתִּי.
(לא) וְיֹאכְלוּ מִפְּרִי דַרְכָּם וּמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם יִשְׂבָּעוּ.
(לב) כִּי מְשׁוּבַת פְּתָיִם תַּהַרְגֵם וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵם.
(לג) וְשֹׁמֵעַ לִי יִשְׁכָּן בֶּטַח וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה.
א מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.
- ב לָדַעַת המשלים עוזרים לדעת- חָכְמָה ללמוד מאחרים
להרחבה וּמוּסָר לקבל ביקורת
להרחבה, לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה להסיק מסקנות באופן עצמאי
להרחבה. - ג לָקַחַת ללמוד מוּסַר הַשְׂכֵּל מסקנות מתוך ייסורים וצרות
להרחבה, צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵשָׁרִים לדעת מי צודק, איך לשפוט, ואיך לעשות פשרה
להרחבה. - ד לָתֵת ללמד לִפְתָאִים אנשים שקל לפתות אותם
להרחבה עָרְמָה זהירות מפני פיתויים
להרחבה, לְנַעַר - דַּעַת וּמְזִמָּה זהירות מפני הזוממים לפגוע בו
להרחבה. - ה יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח לימוד, וְנָבוֹן - תַּחְבֻּלוֹת תכנון אסטרטגי
להרחבה יִקְנֶה. - ו לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה משל ונמשל
להרחבה, דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם דברי חכמה הנאמרים בצורה מוצפנת. - ז יִרְאַת יְהוָה - רֵאשִׁית היא תנאי מקדים לרכישת- דָּעַת חָכְמָה וּמוּסָר, אֱוִילִים אנשים שטחיים
להרחבה בָּזוּ מזלזלים ביראת ה' וחושבים שיוכלו ללמוד דעת בלי קשר עם ה'
להרחבה.{פ} - ח שְׁמַע, בְּנִי, מוּסַר אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ.
- ט כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לרֹאשֶךָ דברי ההורים, כשהם מצטרפים ומלוים את יראת ה' שלך, מוסיפים יופי להתנהגותך
להרחבה, וַעֲנָקִים תכשיטים
להרחבה לְגַרְגּרֹתֶיךָ לגרונך, כלומר דברי ההורים מוסיפים יופי לדיבורך
להרחבה.
פסוקים רבים בספר משלי משווים בין האב והאם. ראו אב ואם בספר משלי |
- י בְּנִי! אִם יְפַתּוּךָ חַטָּאִים אנשים חוטאים - אַל תֹּבֵא! אל תתפתה לבוא איתם!
- יא אִם יֹאמְרוּ
- "לְכָה אִתָּנוּ, נֶאֶרְבָה לְדָם נארוב כדי לרצוח
להרחבה, נִצְפְּנָה נסתתר
להרחבה לְנָקִי כדי ללכוד אדם חף מפשע - חִנָּם ההצטרפות חינם, בלי כל השקעה ומאמץ מצדך
להרחבה; - יב נִבְלָעֵם כִּשְאוֹל חַיִּים כמו שהקבר בולע את המתים, כך אנחנו נבלע את קרבנותינו בעודם בחיים, וּתְמִימִים כְּיוֹרְדֵי בוֹר נבלע את קרבנותינו בשלמותם, כמו שמורידים מתים לבור הקבורה בשלמותם
להרחבה; - יג כָּל הוֹן יָקָר נִמְצָא, נְמַלֵּא בָתֵּינוּ שָלָל;
- יד גּוֹרָלְךָ תַּפִּיל בְּתוֹכֵנוּ תשתתף בהגרלה לחלוקת השלל באופן שיוויוני
להרחבה, כִּיס אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּנּוּ הקופה שלנו תהיה משותפת - כשאנחנו נרוויח, גם אתה תרוויח
להרחבה!"
- "לְכָה אִתָּנוּ, נֶאֶרְבָה לְדָם נארוב כדי לרצוח
- טו בְּנִי! אַל תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אִתָּם, מְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתָם הרחק את עצמך מהשביל שהם הולכים בו, אל תחשוב אפילו להתקרב אליהם!
- טז כִּי רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרוּצוּ, וִימַהֲרוּ לִשְׁפָּךְ דָּם הם ממהרים לעשות רע ולרצוח, ולכן לא יהססו לעשות רע גם לך ולרצוח גם אותך
להרחבה. - יז כִּי חִנָּם מְזֹרָה הָרָשֶׁת 'בחינם מפזרים אוכל על הרשת'
להרחבה, בְּעֵינֵי כָּל בַּעַל כָּנָף כך מדמיין כל עוף שרואה את הרשת
להרחבה. - יח וְהֵם - אולם הציידים, שפרשו את הרשת - לְדָמָם יֶאֱרֹבוּ אורבים כדי להרוג את אותם עופות, יִצְפְּנוּ מסתתרים לְנַפְשֹׁתָם כדי לקחת את חייהם
להרחבה. - יט כֵּן אָרְחוֹת כָּל בֹּצֵעַ בָּצַע כך גורלו של כל אדם שרוצה להרוויח כסף קל
להרחבה - אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח הרצון הזה יהרוג אותו
להרחבה.
יש שני פרקים נוספים בספר שבהם החכמה קוראת. ראו החכמה קוראת |
- כ חָכְמוֹת כל מי שיש בו חכמה, ובפרט נשים חכמות
להרחבה בַּחוּץ תָּרֹנָּה יוצאת החוצה וקוראת, בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָה קוראת בקול רם
להרחבה.ּ - כא בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת ברחוב ראשי הומה אדם
להרחבה תִּקְרָא, בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים מקומות מפגש ציבוריים
להרחבה; בָּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר:- כב "עַד מָתַי, פְּתָיִם אנשים המתפתים בקלות
להרחבה, תְּאֵהֲבוּ פֶתִי?! להתפתות לדבריהם של לצים וכסילים?!
להרחבה וְלֵצִים לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם והרי הלצים רוצים רק ללעוג לאחרים
להרחבה, וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ דָעַת והכסילים שונאים כל ידע
להרחבה! - כג תָּשׁוּבוּ לְתוֹכַחְתִּי אם תעזבו את הלצים והכסילים ותחזרו לשמוע את דברי הביקורת שלי, הִנֵּה אַבִּיעָה לָכֶם אתן לכם כמו מעיין נובע
להרחבה רוּחִי מחשבותי, כלומר אתן לכם רעיונות חכמים, אוֹדִיעָה דְבָרַי אֶתְכֶם. - כד יַעַן קָרָאתִי וַתְּמָאֵנוּ סירבתם לבוא ללמוד חכמה, נָטִיתִי יָדִי סימנתי לכם באצבעי שתבואו וְאֵין מַקְשִׁיב;
- כה וַתִּפְרְעוּ כָל עֲצָתִי התעלמתם לחלוטין מעצותי
להרחבה, וְתוֹכַחְתִּי לֹא אֲבִיתֶם לא רציתם לשמוע - - כו גַּם אֲנִי החכמה בְּאֵידְכֶם כשתבוא עליכם צרה
להרחבה אֶשְׂחָק החכמה תצחק עליכם, כלומר תרגישו שהמציאות טופחת על פניכם
להרחבה, אֶלְעַג אצחק בזלזול
להרחבה בְבֹא פַחְדְּכֶם כשיבוא עליכם אסון שאתם פוחדים ממנו. - כז בְּבֹא (כשאוה) כְשוֹאָה פַּחְדְכֶם, וְאֵידְכֶם כְּסוּפָה מהר ובהפתעה יֶאֱתֶה יבוא; בְּבֹא עֲלֵיכֶם צָרָה וְצוּקָה מצוקה.
- כח אָז כשיהיו להם צרות ובעיות יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֱעֶנֶה יצטרכו חכמה כדי לפתור אותן אבל זה כבר יהיה מאוחר מדי ללמוד, יְשַׁחֲרֻנְנִי ישכימו עם שחר, כלומר יתאמצו מאד ללמוד, ובכל-זאת
להרחבה וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי. - כט תַּחַת כִּי כעונש על כך ש
להרחבה שָׂנְאוּ דָּעַת, וְיִרְאַת יְהוָה לֹא בָחָרוּ. - ל לֹא אָבוּ לַעֲצָתִי, נָאֲצוּ כָּל תּוֹכַחְתִּי דברי ביקורת הנאמרים בהגיון
להרחבה. - לא וְיֹאכְלוּ מִפְּרִי דַרְכָּם 'ייהנו' מהתוצאות השליליות של התנהגותם
להרחבה, וּמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם יִשְׂבָּעוּ ויצטרכו 'למלא את הזמן' במחשבות על 'מה יכולנו לעשות אילו היינו חכמים יותר כשהיינו צעירים'
להרחבה."
- כב "עַד מָתַי, פְּתָיִם אנשים המתפתים בקלות
הקטע מציע שלוש דרכים להתמודד עם יצר הרע. ראו שלוש דרכים לחנך את הפתי שבתוכנו |
- לב כִּי הסיבה שאמרתי דברים קשים ומפחידים היא ש- מְשׁוּבַת פְּתָיִם תַּהַרְגֵם הרגיעה שהפתיים נמצאים בה מסכנת את חייהם
להרחבה, וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵם והשלוה שהכסילים נמצאים בה מסכנת גם את קיומם הרוחני. - לג וְשֹׁמֵעַ לִי השומע בקול החכמה ולומד את דברי החכמה יִשְׁכָּן בֶּטַח, וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה ויוכל להיות רגוע ולא לפחד מאותם איומים.
פסוקי הפרק
טקסטים נוספים העוסקים בפרק
פירושים ומאמרים על הפרק: