לָדַעַת המשלים נועדו כדי שהלומד אותם יוכל לדעת-חָכְמָה מסורת נלמדת של בני אדם, ונקראת כך עקב צליל הכחכוח של אמירת דברי החכמה בהדגשה שיריתוּמוּסָר מלשון יסורים. כלומר: ביקורת ותוכיחה. האב והמורה היו מכים ומייסרים את הבן והתלמיד על מנת להישיר את דרכם. ומקורו מצליל שריקת השוט החולף באויר במהירות,
לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה להתבונן במסקנות של התבוננות. (כדברי חז"ל - "להבין דבר מתוך דבר").
לָקַחַת ללמודמוּסַר הַשְׂכֵּל מסקנות מתוך ייסורים (כלומר מתוך תוכיחה קשה - לדוגמה קבלת מלקות בשוט, או מלים קשות,
צֶדֶק לדעת מי צודקוּמִשְׁפָּט קביעת הדין: מי בעל הטענות הנכונות, וּמֵשָׁרִים ואיך לעשות פשרה (ראו המראה הרביעי בספר דניאל) או: איך לגרום לחיים ביושר.
לָתֵת ללמדלִפְתָאִים אנשים שקל לפתות אותםעָרְמָה חכמה ותחבולות, כלומר: זהירות מפני פיתויים
לְנַעַר לאיש צעיר שטרם למד - דַּעַת וּמְזִמָּה דרך לפעול תוך שיקול מראש. או: זהירות מפני הזוממים לפגוע בו (ודומה ל'ערמה' - האמורה קודם. ושניהם משחק מלים עם ערמת ומזימות הרשע).
יִשְׁמַע חָכָם - וְיוֹסֶף עוד מעבר למה ששמעלֶקַח לימוד. ובפורים: משמעותו עוגת ספוג,
וְנָבוֹן - תַּחְבֻּלוֹת דרכים לפעול (טקטיקה), ויש מפרשים 'תכנונים' (כלומר אסטרטגיה). השורש חב"ל במקרא משמש כהכאה (חבלה) חיבור (חבילה) או לקיחה במרמה יִקְנֶה:
לְהָבִין להתבונן, וגם במשמעות המונח בימינו: 'הבנה'מָשָׁל פקודות - מאמרים חכמיםוּמְלִיצָה ובדיחה, או: ונמשל,
דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם מלשון חוד, כלומר משפט חודר. ולפי ספור שמשון: דברי חכמה הנאמרים בצורה מוצפנת. ובארמית: בדיחה.
יִרְאַת יְהוָה הפחד מהאל - רֵאשִׁית היא תנאי מקדים לרכישת- דָּעַת
חָכְמָה וּמוּסָר - אֱוִילִים אנשים שטחייםבָּזוּ שהאווילים בזים לה. כלומר תוסיף לקח ותבין שיראת השם היא המפתח להבנת אותה החכמה והמוסר, שהאווילים בזים לה.{פ}
כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לרֹאשֶךָ דברי ההורים, כשהם מצטרפים ומלוים את יראת ה' שלך, מוסיפים יופי להתנהגותך כמו זר או כובע יפה על הראש, וַעֲנָקִים תכשיטיםלְגַרְגּרֹתֶיךָ לגרונך, כלומר דברי ההורים מוסיפים יופי לדיבורך.
בְּנִי - אִם יְפַתּוּךָ חַטָּאִים אנשים חוטאים? אַל תֹּבֵא אל תתפתה לבוא איתם! או: אל תתפתה להביא אותם אל ביתך!!!
אִם יֹאמְרוּ
נִבְלָעֵם כִּשְאוֹל - חַיִּים כמו שהקבר בולע את המתים, כך אנחנו נבלע את קרבנותינו בעודם בחיים...
וּתְמִימִים נבלע את התמימים (נקח מהם את רכושם) - כְּיוֹרְדֵי בוֹר כמו מתים. כלומר ללא התנגדות. או: בהקבלה לחלק הראשון - נבלע אותם כמו שההורדה לקבר נעשית ללא התנגדות של המת...
כָּל הוֹן יָקָר נִמְצָא!
נְמַלֵּא בָתֵּינוּ שָלָל!
גּוֹרָלְךָ תַּפִּיל בְּתוֹכֵנוּ תשתתף בהגרלה לחלוקת השלל באופן שיוויוני,
כִּיס ארנקאֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּנּוּ הקופה שלנו תהיה משותפת - כשאנחנו נרוויח, גם אתה תרוויח!"
בְּנִי!
אַל תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אִתָּם!
מְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתָם הרחק את עצמך מהשביל שהם הולכים בו, אל תחשוב אפילו להתקרב אליהם!!
חָכְמוֹת הנשים החכמות - דברי החכמה - בַּחוּץ תָּרֹנָּה יזמרו וישירו בקול ובשמחה - מלשון רננה, הצליל המופק בעת זימרה
בָּרְחֹבוֹת - תִּתֵּן קוֹלָה קוראת בקול רם,
בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת ברחוב ראשי הומה אדם, או בקול רם והומה (במקור מהרעש והמהומה שעושות היונים) - תִּקְרָא
בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בָּעִיר בכניסה לעיר - מקום בתי המשפט ומעבר אנשים רבים - אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר:
עַד מָתַי, פְּתָיִם אנשים המתפתים בקלות - תְּאֵהֲבוּ פֶתִי?! פיתוי שאינו משתלם, ובעברית עדכנית: שטויות
וְלֵצִים אנשים לא רציניים מתלוצצים - הצחוק המקראי נקרא כך עקב צליל הצקצוק (סמ"ך גרונית) וכך גם "ששון" - לָצוֹן לעשות צון - צחוק ולעגחָמְדוּ לָהֶם אהבו לעצמם, כלומר: הלצים רוצים רק ללעוג לאחרים?
נָאֲצוּ לגלגו (דומה ללצון) גינו וזלזלו - כָּל תּוֹכַחְתִּי דברי ביקורת הנאמרים בהגיון.
וְיֹאכְלוּ מִפְּרִי דַרְכָּם 'ייהנו' מהתוצאות השליליות של התנהגותם,
וּמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם מהעצות הרעות שבחרו להקשיב להן קודם, במקום לעצותיי - יִשְׂבָּעוּ ייאלצו "לעכל" את התוצאות!
כִּי הסיבה שאמרתי דברים קשים ומפחידים היא ש- מְשׁוּבַת הרגיעה (כך על פי ההקבלה לחלק השני של הפסוק. או: השובבות - המשחק וחוסר הרצינות) פְּתָיִם - תַּהַרְגֵם המשובה שהפתיים נמצאים בה מסכנת את חייהם, המשובה אינה המשכית,
וְשַׁלְוַת כְּסִילִים והשלוה חסרת האחריות שהכסילים נוקטים בה - תְּאַבְּדֵם תגרום ל"אבדנם" כלומר למותם או לנפילה ממעמדם .
וְשֹׁמֵעַ לִי לעומת זאת, השומע בקול החכמה ולומד את דברי החכמה יִשְׁכָּן בֶּטַח,
וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה ויוכל להיות רגוע ולא לפחד מאותם איומים.
