ביאור:משלי יד - מעומד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


התנהגות אופיינית של רעים וטובים ותוצאותיהם[עריכה]

חַכְמוֹת נָשִׁים נשים חכמות? - בָּנְתָה בֵיתָהּ! וְאִוֶּלֶת ואישה שאינה חכמה? - בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ!
הוֹלֵךְ בְּיָשְׁרוֹ - יְרֵא יְהוָה הפוחד מה' או המכבדו. כלומר: עקב יראת ה' האדם ילך בדרך ישר. או: מי שהולך בדרך ישרה, הוא ירא ה', וּנְלוֹז סר ונוטה, מלשון שאלה מתמדת "הלזה? לכאן? לשם?" דְּרָכָיו? - בּוֹזֵהוּ מבזה אותו. כלומר: ומי שמגדף ומדבר על הקב"ה באופן בזוי ילך בדרכי רישעה. או: מי שהולך בדרכי רישעה גורם לאחרים לבוז לקב"ה (ובכך מגביר עוד יותר את הרוע).
בְּפִי המלים היוצאות מפי אֱוִיל שטות וטפשות (ומקורו בצליל הקולות של אדם פגוע נפש הקורא אֶה וִוי), או: עוולה - רישעה - חֹטֶר מקל להכות בו. ור' נבואת ישעיהו ויצא חוטר לגזע ישי גַּאֲוָה לצורך התנשאות וניצול (להכאת עבדים), וְשִׂפְתֵי חֲכָמִים ואותן מלים היוצאות משפתי החכמים - המלומדים שהבינו שעליהם להתנהג כיאות - תִּשְׁמוּרֵם לשמש לצורך הריפוי ושיתוף הפעולה (לעומת הכאת הטפשים).
בְּאֵין אֲלָפִים שוורים גדולים (מלשון אֲלוף) או מלומדים לחרוש (ומלשון אילוף) - אֵבוּס בָּר ריק - ובארמית וערבית: בחוץ, מצליל הברחת הכבשים בידי הרועים. או: אין אפילו אוכל להאכיל את השור עצמו, כשחסרים שוורים. כלומר: אין דלק להמשיך את התהליך, וְרָב ולעומת זאת הרבה תְּבוּאוֹת פרי העמל, ומלשון הבאה - בְּכֹחַ שׁוֹר בזכות השור. משחק מלים עם כוח השור. ויש מפרשים ששור הוא הפר המסורס לעבודה.
עֵד העונה ומהדהד את הדברים אֱמוּנִים דובר אמת ונאמן - שאפשר לסמוך עליו לֹא יְכַזֵּב ישקר (מלשון יבוש הנחלים), וְיָפִיחַ ויפיץ ויפזר. מלשון מפוח - מכשיר להשבת אויר בעוצמה רבה על הפחמים הנשרפים כְּזָבִים - עֵד שָׁקֶר כלומר: עד השקר מפיץ כזבים רבים בעוד הנאמן אינו אומר ולו שקר אחד.
בִּקֶּשׁ לֵץ הלועג לאחרים. ומקורו בצליל הלציצה הקדום שהיה מושמע בעת לעג חָכְמָה? - וָאָיִן לא מצא מי שיסכים ללמדו

להרחבה ראה כאן
! וְדַעַת? - לְנָבוֹן למתבונן היטב נָקָל קל למצוא. ובהשאלה עם קריצה בצה"ל: ראשי תיבות ל'נשק קל'.
לֵךְ מִנֶּגֶד ממול. כלומר: אם תתרחק לְאִישׁ כְּסִיל? וּ ויקרא אחריך 'בַל יָדַעְתָּ שִׂפְתֵי דָעַת!' 'אתה בורח כי אין לך תשובה!'
חָכְמַת עָרוּם חכם המתכנן את מעשיו על מנת להשיג שמחה ושיתוף פעולה. הביטוי 'ערום' מתכתב עם הנחש של גן עדן (וראה בהמשך) - הָבִין דַּרְכּוֹ מתבונן ומתכנן לאן ילך, וְאִוֶּלֶת כְּסִילִים? - מִרְמָה ואילו הכסיל באיוולתו, מתכנן כל הזמן איך לרמות.
אֱוִלִים - יָלִיץ יצחיק. ור' לעיל בעניין לוצצות אָשָׁם מעשה רע, או: כשיש טענות והאשמות נגד אחרים, וּבֵין ולעומת זאת בין יְשָׁרִים - רָצוֹן ריצוי. כלומר הישרים נהנים דווקא מכך שאין מריבות.
לֵב רק לבו של האדם עצמו יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ מה גורם לו להרגיש צער. מלשון הטעם המר, או הריר שבא עם בעת ההתנשפות בעת מחלת ההצטננות, וּבְשִׂמְחָתוֹ ובהתחושתו הפנימית והמלאה של השמחה - לֹא יִתְעָרַב זָר לא יכול לדעת אף אדם מלבדו.
בֵּית משפחה או רכוש רְשָׁעִים - יִשָּׁמֵד בסופו של דבר, כי כל הזמן הוא מקים על עצמו אויבים, וְאֹהֶל יְשָׁרִים - יַפְרִיחַ יתנפנף ברוח - כי הוא יהיה גדול מאוד בסופו של דבר.

מצבים הפוכים - ופרדוקסים[עריכה]

פסוק דומה בהמשך משלים אלו (פרק 15 לפי החלוקה הנוצרית): יש דרך ישר לפני איש, ואחריתה דרכי מוות

יֵשׁ דֶּרֶךְ - יָשָׁר הנראית ישרה לִפְנֵי אִישׁ, וְאַחֲרִיתָהּ? - דַּרְכֵי מָוֶת!
גַּם אפילו בִּשְׂחוֹק בזמן שאדם צוחק וחוגג יִכְאַב לֵב יש מעט עצב, (כי האדם יודע שזה יגמר וחושב על זה במחשבה דחוקה), וְאַחֲרִיתָהּ שִׂמְחָה ובסופה של השמחה לעתים - תוּגָה.

מִדְּרָכָיו מרוב הרגלו ומעשיו החוזרים - יִשְׂבַּע ימאסו הדברים על אדם שהוא סוּג לֵב מסויג ואטום לאחרים - בעל לב מוקף כמו: סוגה בשושנים - מוקף גדר קוצים בשיר השירים, וּמֵעָלָיו יסור ויתרחק. כלומר: על האיש הטוב להתרחק מהאטוּם. או: ומדלג מעל ההרגלים - ותמיד מתחדש - אִישׁ טוֹב המבקש טוב.

פֶּתִי המתפתה בקלות - יַאֲמִין יאמר: 'אמן' ויקבל לְכָל דָּבָר, וְעָרוּם היודע להיזהר ולתכנן - יָבִין יתבונן לַאֲשֻׁרוֹ על התוצאות. מלשון: אשר..., היעד בעתיד ש...!
חָכָם - יָרֵא חושש ונזהר מסכנות שהוא לומד עליהן וְסָר מֵרָע, וּכְסִיל - מִתְעַבֵּר עובר שוב ושוב על כללי הזהירות וּבוֹטֵחַ ובטוח שלא יקרה לו כל רע.
קְצַר אַפַּיִם הממהר לנקום מתוך כעס - יַעֲשֶׂה אִוֶּלֶת מעשים שטחיים, וְאִישׁ מְזִמּוֹת שכל יומו זומם לעצמו כיצד ירוויח? - יִשָּׂנֵא כי בכל פעם יפגע מישהו אחר מבין שותפיו!
נָחֲלוּ קיבלו נחלה וביתם של פְתָאיִם - אִוֶּלֶת, וַעֲרוּמִים החכמים המתכננים? - יַכְתִּרוּ יקיפו ויבדקו היטב מכל הכיוונים, או: ישימו כתר לראשם דָעַת ידיעה. מגע קרוב והדוק עם המציאות והבנת העתיד!
שַׁחוּ התכופפו - מלשון שחוח והשתחוויה רָעִים לִפְנֵי טוֹבִים בסופו של דבר, וּרְשָׁעִים - עַל שַׁעֲרֵי עירו או בית משפטו של ה- צַדִּיק.
גַּם אפילו לְרֵעֵהוּ יִשָּׂנֵא רָשׁ עני המתחנן לרעיו שיעזרו לו! וְאֹהֲבֵי עָשִׁיר - רַבִּים.
בָּז לְרֵעֵהוּ - חוֹטֵא, וּמְחוֹנֵן המתייחס בחֵן, מתייחס יפה ל- (עניים) {{ב|עֲנָוִי}ים - אַשְׁרָֽיו!
הֲ‍לוֹא יִתְעוּ ילכו בלי למצוא את היעד חֹרְשֵׁי אנשים המדברים בשקט חרש חרש רָע?! וְחֶסֶד ואילו אל המעשה הטוב והאמיתי, ללא הבטחות שווא והטעיה וֶאֱמֶת - חֹרְשֵׁי טוֹב יגיעו אלו המתכננים חרש לעשות טוב!
בְּכָל עֶצֶב מצב קשה ומאכזב - יִהְיֶה מוֹתָר יתרון כלשהו. וכיום אומרים: הכל לטובה, וּדְבַר שְׂפָתַיִם ופטפוטי שרק - אַךְ לְמַחְסוֹר מביא רק לאבדן וחיסרון.
עֲטֶרֶת קישוט חיצוני בלבד בעיני חֲכָמִים - עָשְׁרָם, אִוֶּלֶת כְּסִילִים - אִוֶּלֶת נשארת איוולת.
מַצִּיל נְפָשׁוֹת - עֵד אֱמֶת! וְיָפִחַ כְּזָבִים  - מִרְמָה

להרחבה ראה כאן
!

יראת ה' וכבוד מלכים ראוי[עריכה]

בְּיִרְאַת יְהוָה - מִבְטַח עֹז עמדה בטוחה וחזקה (שאפשר לבטוח בו), וּלְבָנָיו - יִהְיֶה מַחְסֶה גג - מקום שאפשר לברוח ממנו מפני הרוח או הגשם. כלומר: בטח עוז זה יגן גם על הדורות הבאים.
יִרְאַת יְהוָה חשש מלעבור על מצוות ה', או: תחושת הכבוד הראוי לקב"ה, אשר ממנו נובעת התנהגות ישרה של אדם - מְקוֹר חַיִּים - לָסוּר מִמֹּקְשֵׁי ממלכודת הנסגרת בנקישה מָוֶת!
בְּרָב עָם עם רב שמתאסף - הַדְרַת הדר הוא תחושת כבוד. וכמו: והדרת פני זקן מֶלֶךְ כלומר: קבלת פנים למלך נעשית בדרך כלל עם רבים, וּבְאֶפֶס לְאֹם ולעומת זאת איש אינו מתאסף - מְחִתַּת פחד - מלשון נקישת השיניים וצליל החתיתה בעת פחד ורעד רָזוֹן בעת רעב או בצורת. כלומר: הרחובות רקים בעת רעב.
אֶרֶךְ אַפַּיִם בעל הנשימה הארוכה - רַב תְּבוּנָה מרבה להתבונן. כלומר: מי שמתבונן במציאות מבין שכדאי לא לכעוס, וּקְצַר רוּחַ המקצר במחשבותיו וממהר לפעול - מֵרִים לוקח. מלשון תרומה, זוכה לעצמו ב- אִוֶּלֶת
חַיֵּי בְשָׂרִים חיים בריאים - לֵב מַרְפֵּא מוח שיודע להרפות, להשתחרר ממחשבות רעות. כלומר: הלב המרפא הוא מתכון לחיים בריאים, וּרְקַב עֲצָמוֹת דלקת פרקים ושגרון - קִנְאָה.
עֹשֵׁק דָּל - חֵרֵף גידף. מצליל חרון האף וההנתשפויות בשעת הגידוף והמריבה עֹשֵׂהוּ את מי שיצר אותו עצמו או את מי שהביא את העני למקומו, וּמְכַבְּדוֹ ואילו מכבד את ה' חֹנֵן הוא מי שחונן - מראה חן כלומר מחייך אל, וגם במשמעות נתינה (חונן ומלווה: תהלים) אֶבְיוֹן.
בְּרָעָתוֹ ברעה אחת שבאה עליו - יִדָּחֶה ייפול ויאבד רָשָׁע, וְחֹסֶה מוגן ובטוח בְמוֹתוֹ בכך שלא ימות, או: אפילו לאחר מותו - צַדִּיק.
בְּלֵב נָבוֹן - תָּנוּחַ חָכְמָה החכמה נמצאת במנוחה, הוא אינו ממהר לפרסם את חכמתו, וּבְקֶרֶב כְּסִילִים - תִּוָּדֵעַ כסילותם - שמיד ניכרת כי הם מדברים הרבה ובקול.

וחסד לאומים חטאת - ולפי דרשת חז"ל: חטאת - חטא, בגלל עשיית מעשים שלפנים משורת הדין, מעבר למתחייב על-פי הצדק, שעלולים להשפיע לרעה על עמים אחרים

צְדָקָה עשיית צדק, ולפי המסורת: לתת לכל עם את המגיע לו ולהציל עמים מעוול - תְרוֹמֵם תביא כבוד וגדולה לכל- גּוֹי, וְחֶסֶד? - לְאֻמִּים לעמים, מלשון: אומות - חַטָּאת הוא כמו קרבן "המחטא" את העוון.
רְצוֹן מֶלֶךְ לְעֶבֶד כאשר מלך מתרצה ומתפייס לעבד - מַשְׂכִּיל הוא עושה דבר טפשי. ולפי המסורת: משכיל פירושו חכם, והפירוש אחר, וְעֶבְרָתוֹ כעס מעבר למקובל תִּהְיֶה מֵבִישׁ תבאיש - תסריח. ומלשון צליל ההתבוששות בבוץ מסריח. (וראו מצודות).