ביאור:משלי טו - מעומד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


דיבור מתחשב וקבלת ביקורת[עריכה]

מַעֲנֶה רַּךְ? - יָשִׁיב אולי מלשון נשיבת הרוח, ואולי מלשון חזרה ממצב הכעס חֵמָה כעס - ומקורו מצליל הליחה העולה בעת דיבור בקול כועס, ואולי גם החום והתלהטות פני האדם הכועס! וּדְבַר עֶצֶב מאכזב, מצער? - יַעֲלֶה אָף יגביר כעסו - ומתייחס לנשימה העמוקה לקראת ההתנשפות בעת כעס!
לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב דָּעַת תגיד דברים נכוחים (דעת טובה: ידיעות ברורות ומועילות, וגם: מסייעות לזולת ומוסריות, וּפִי כְסִילִים מלשון כיסוי - אינם מסוגלים לראות לשמוע ולחשוב? - יַבִּיעַ פולט מעיין נובע של דברי- אִוֶּלֶת.

לפי הגאון מוילנה (משלי 15:3) בכל מקום עיני ה', צופות רעים וטובים - בא להדגיש את טיבם האובייקטיבי של המעשים, הנראים לעתים באופן שונה לעינינו בני האדם, ואינם כוללים את הראיה לעתיד (הנצפה כביכול מגבוה לעומתנו הנמוכים)

בְּכָל מָקוֹם - עֵינֵי יְהוָה! - צֹפוֹת רָעִים וטוֹבִים!
מַרְפֵּא דיבור רפוי - ללא כעס, או: דיבור הגורם לריפוי לָשׁוֹן? - עֵץ חַיִּים בהשלכה לעץ החיים המתואר בפרשת גן עדן בבראשית! וְסֶלֶף בָּהּ אך עיוות כלשהו במילים או בטון הדיבור עלול לגרום ל-? - שֶׁבֶר בְּרוּחַ שבירה פתאומית של נפש השומע, ובמשחק מלים עם 'עץ החיים' - כמו עץ הנשבר ברוח חזקה.
אֱוִיל? - יִנְאַץ יגדף - מצליל האיצאוץ הנאמר כשאדם ממלמל לעצמו דברים בכעס מוּסַר הביקורת שמותח עליו, מלשון יסורים שבעבר האב היה מכה או חובט, או משתמש במלים פוגעות אָבִיו. וְשֹׁמֵר אדם הזוכר ושם לב ל- תּוֹכַחַת ביקורת - ומקורו בכחכוח הגרוני המושמע בעת הבעת ביקורת נוקבת? - יַעְרִם יחכים - יגרום לו להיות פיקח (ובימינו המילה ערום פירושו זהיר או זומם - ובהקשר לנחש בפרשת גן עדן).
בֵּית צַדִּיק האיש הישר - האדם הקונה ומוכר את היבול שלו באופן "צודק" - חֹסֶן גרגרי השעורה - ומכאן המילה מחסן: אוצר גרגרי שעורים. ור' נבואת ישעיהו הראשונה רָב הרבה! וּבִתְבוּאַת ואילו במה שאוסף ומביא מן השדה רָשָׁע? - נֶעְכָּרֶת יש עובש "עכור". והכוונה לדעות האדם הישר והחברי, לעומת דעות האדם המרושע המחפש לנצל אחרים..
שִׂפְתֵי חֲכָמִים יְזָרוּ יפזרו - ומלשון זריה לרוח. המילה זר היא מלשון הגעה ממרחק ומן "הרוח" ומקורו בצליל המושמע בעת הזריה, או: יוסיפו זֵרים - עטרה וכתר על דָעַת ידיעה - כלומר מגע קרוב עם המציאות! וְלֵב כְּסִילִים? - לֹא כֵן נופלת, אינה עומדת. מלשון כינון ועמידה (כַּן - מעמד או בסיס להעמדה). כלומר לא רק שאינה עוברת הלאה, אלא אפילו אינה מסוגלת להישאר במקומה בלי ליפול.
זֶבַח רְשָׁעִים? - תּוֹעֲבַת יְהוָה לא רק שאין הקב"ה מבקש אותו, הוא אף "נגעל" מזה, וּתְפִלַּת הבקשות והרצונות, מלשון פילול - ומקורו מהנפילה לרגלי המתבקש יְשָׁרִים? - רְצוֹנוֹ מרצה אותו, גורם לו מפויס ולהקשיב לך. ומקורו מצליל הרציצה היכולה להפוך חומר קשה לרך ואבקתי!
תּוֹעֲבַת יְהוָה - דֶּרֶךְ רָשָׁע! וּמְרַדֵּף צְדָקָה יושר - יֶאֱהָב יהיה אהוב. - בעיני אלקים ואדם.


מוּסָר יסורי התוכחה והביקורת (ר' לעיל) רָע כואבת ומרה, כך בטעות חושב הרשע. או: יסורים קשים מגיעים לרשע לְעֹזֵב אֹרַח דרך, כלומר מי שירד מן הדרך הראשית והולך על שביל מלא מהמורות. ומלשון 'רח' - כמו בורח והולך. וראו אתר ויקעברית על המילה ברח אורח הלך ו-Walk! שׂוֹנֵא תוֹכַחַת - יָמוּת! כי אינו שועה לאזהרות ויפול בבור שלפניו
שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן עולם המתים, הקולט תושבים חדשים בכל רגע נֶגֶד גלוי לעיני - יְהוָה, אַף כִּי קל וחומר, או: לעומת לִבּוֹת הלב - האיבר החש ופועם במרוצה בעת התרגשות בְּנֵי אָדָם כלומר: האדם אינו שם לב לאן הוא הולך ואינו רואה את הקבר המחכה לו. או: האל באותו הזמן גם רואה את מחשבות האדם (המובילות אותו לקבר).
לֹא יֶאֱהַב לֵץ - הוֹכֵחַ לוֹ שמותחים עליו ביקורת, אֶל חֲכָמִים שלמדו ומכירים את המציאות האמיתית בלי להסתיר ולהטעות - לֹא יֵלֵךְ!
לֵב שָׂמֵחַ לב הפועם במהירות משמחה, כלומר: אדם שמח ביותר - יֵיטִב פָּנִים יגרום לפנים שמחות, וּבְעַצְּבַת לֵב וכשהלב פועם באיטיות והאדם מאוכזב ומדוכא (ר' 'עצב' בתחילת משלים אלו) - רוּחַ הנשימה נְכֵאָה פגועה ומתקשה לצאת. כלומר: מצב רוחו של אדם ניכר על גופו: פניו ונשימתו.
לֵב נָבוֹן אדם המתבונן לעומקם של דברים? - יְבַקֶּשׁ דָּעַת ידיעה - מגע קרוב עם המציאות כפי שהיא! וּפִני כְסִילִים יִרְעֶה יהיה רע וחבר. ומלשון רעיית הכבשים יחדיו בעדר. או: יחפש כמו שכבשים מחפשות בעת הרעיה אִוֶּלֶת.
כָּל יְמֵי עָנִי - רָעִים! וְטוֹב לֵב ולעומתו, "לבו טוב עליו" - מִשְׁתֶּה תָמִיד מי שיש לו מה לשתות. יתכן שזהו לעג לשיכור החושב שטוב לו, או: ואילו מישהו שיש לו מה לשתות, יכול לשמוח
טוֹב מְעַט - בְּיִרְאַת יְהוָה שהושג לפי כללי היושר של ה' אלקי ישראל, מֵאוֹצָר רָב וּמְהוּמָה וויכוח - מלשון צלילי מי? הוא! מה! בוֹ כלומר שהושג על ידי טענות שאינן ישרות ואיומים.
טוֹב אֲרֻחַת יָרָק עלים, המשביעים פחות והזולים יותר - וְאַהֲבָה שָׁם, מִשּׁוֹר מאכילת בשר שור יקר ומשביע אָבוּס שהואכל באיבוס בלי להתאמץ ולכן יש בו הרבה שומן - וְשִׂנְאָה בוֹ בבית, כלומר: עדיף לחיים צנועים ומאושרים יחדיו, מאשר חיים ראוותניים תוך מריבה בין בני ובנות הבית.
אִישׁ חֵמָה אדם הנוטה "להתחמם" ולכעוס בקלות - יְגָרֶה יתן לגור - כביכול לשכור אצלו דירה מָדוֹן ויכוח - מלשון דין שבו צריך להחליט מי צודק, וְאֶרֶך אַפַּיִם אדם בעל "נשימה עמוקה", שאינו מתנשף מיד עם קולות החרון והכעס מאפו - יַשְׁקִיט רִיב!

בפסוק זה היושר הוא ניגודה של העצלות; בפסוקים אחרים הרמאות היא ניגודה של החריצות.

דֶּרֶךְ עָצֵל - כִּמְשֻׂכַת גדר שיחים - אשר מושכים אותו כדי להעמידו, בדומה ל"קונצרטינה" של חוטי תיל בימינו חָדֶק צמח בעל קוצים דקים חודרניים, וְאֹרַח יְשָׁרִים? - סְלֻלָה היא כמו דרך שדרכו עליו ושיטחו אותו!
בֵּן חָכָם? - יְשַׂמַּח אָב, וּכְסִיל אָדָם ואילו הבן שאינו מבין. משחק מלים עם "בן אדם" - בּוֹזֶה מבזה אִמּוֹ כלומר: הבן הטיפש הוא בזיון לאמו וגורם לאחרים לבוז לה, או: מי שמבזה את אמו ואומר עליה דברים מבזים הוא טיפש.
אִוֶּלֶת שטות, או: רוע ולעג? - שִׂמְחָה לַחֲסַר לֵב מי שאין לו רגש ואהדה לזולת! וְאִישׁ תְּבוּנָה? - יְיַשֶּׁר לָכֶת הליכה בדרך הישר מביאה לו שמחה, ואינו צריך איוולת על מנת לשמחו. ובהשאלה: מקור הביטוי 'שיר לכת'.
הָפֵר יופרעו ולא יתבצעו מַחֲשָׁבוֹת התכניות - בְּאֵין סוֹד התייעצות - ומלשון צליל ההסתודדות של הדיבור המהוסה, וּבְרֹב יוֹעֲצִים תָּקוּם יעמדו (מלשון קימה ועמידה) ויתקיימו התכנית.
שִׂמְחָה לָאִישׁ - בְּמַעֲנֵה פִיו בתגובה מדוברת. כלומר: כשיש לו מאמר מתאים לנסיבות, וְדָבָר - בְּעִתּוֹ והדיבור בזמן הנכון: 'מַה טּוֹב?' וכך גם שמחה לאדם לספר (כשמתאים) על שמחתו ולבקש מרעיו שיסכימו לדעתו בשאלה: 'מה טוב ומה נעים?'. ולפי הפירוש המקובל: כמה נהדר הוא לומר דבר כלשהו בזמן המתאים!
אֹרַח חַיִּים - לְמַעְלָה דומה למדרגה לְמַשְׂכִּיל לטיפש - כלומר: קשה לו לבחור בדרך חיים, או: לחכם המשתמש בשכלו - כלומר: הדרך הנכונה משמשת לחכם כדי...: לְמַעַן לצורך סוּר מִשְּׁאוֹל להנצל מהמוות, לזוז ולא ליפול לבור השאול מָטָּה מסיטה - מלשון נטיה. כלומר: היא (הבחירה בדרך 'החיים' הנכונה, אשר משולה למדרגה) מסיטה את האדם מהנפילה אל בור הקבר.
בֵּית גֵּאִים עשירים נצלנים, מלשון גאון והתנשאות יִסַּח יזיז - יעקור ויהרוס יְהוָה, וְיַצֵּב ויעמיד. כלומר: ייתן יציבות וקיום גְּבוּל שטח (ובערבית גבל הוא ההר המסמל את קצה התחום) אַלְמָנָה.
תּוֹעֲבַת יְהוָה - מַחְשְׁבוֹת רָע! וּטְהֹרִים כשרים בעיני ה' - אִמְרֵי נֹעַם דיבורים נעימים שמטרתם להרגיע את הזולת ולמנוע מריבה.
עֹכֵר מקלקל ומשחית, וראו לעיל בֵּיתוֹ משפחתו ורכושו - בּוֹצֵעַ בָּצַע מחלק שלל השוד שאינו שלו, וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת קבלת דברים שהוא מבקש: "תן לי! תן לי!" - יִחְיֶה עייאש המכונה המהנדס.

איברי המחשבה וההבעה של הטובים והרעים[עריכה]

לֵב צַדִּיק יֶהְגֶּה ידבר עוד ועוד עם עצמו (בליבו). ומקורו בצליל ה"להג" המתלהלה של מלמולים עצמיים בעת המחשבה. כלומר יתאפק ולא ישמיע בקול לַעֲנוֹת לדבר בקול. או: להסכים - כלומר לשתף פעולה. ור' לעיל "מענה", וּפִי רְשָׁעִים יַבִּיעַ ישפוך, כמעיין נובע, מילים- רָעוֹת.
רָחוֹק יְהוָה מֵרְשָׁעִים אכזריים, פוגעניים, או אנשים הפועלים שלא ביושר, וּתְפִלַּת ובקשת. וראו לעיל על תפילה ונפילה צַדִּיקִים? - יִשְׁמָע!
מְאוֹר עֵינַיִם 'עיניים נוצצות' שרואים בהם את האור המשתקף? - יְשַׂמַּח לֵב! שְׁמוּעָה טוֹבָה קולות נעימים? - תְּדַשֶּׁן תחזק, מלשון דישון ונתינת דשן (זבל) לצמחים. או: עיסוי של האיזור בו כואבות "העצמות", ומלשון דישה. עָצֶם את עצמות הגוף!

בקרב חכמים תלין - כביכול תישן שם - כלומר תשהה לאורך זמן, כדי לשמוע גם את שיחת החולין שלהם (מלבי"ם
יראת ה', מוסר, חכמה - לפי המסורת (להשלים: היכן?) אלו הן שלשה שלבים שונים שעל האדם הצדיק לאחוז בהן, בנוסף לענווה שתקדים את הכבוד שיגיע לו בזכותם.

אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים ביקורת המובילה לחיים (כי הרישעה מובילה למוות)ּ? - בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין תתגורר. מלשון מלונה - מקום הלינה. וראו הערה.
פּוֹרֵעַ זורק בכח ומרחיק מעל עצמו מוּסָר את הביקורת ו'יסורי' התוכיחה? - מוֹאֵס נַפְשׁוֹ נשימתו - מלשון קולות הנשיפה. כלומר חייו! וְשׁוֹמֵעַ תּוֹכַחַת? - קוֹנֶה לֵּב משפר את יכולות ההחלטה,ואת היכולות הרגשיות (והשכליות) שלו. ולפי המסורת: 'קונה את לבו' של המוכיח שבמקום לכעוס עליו הופך לחברו.
יִרְאַת יראה במשמעות של פחד ממנו וכבוד אליו יְהוָה - מוּסַר חָכְמָה הביקורת הנובעת מחכמה - יסורי התוכיחה. כלומר: קבלת ביקורת היא התחושה הראויה והרצויה של הפחד מהקב"ה והכבוד הראוי לו, וראו בהערה משמאל, , וְלִפְנֵי כָבוֹד הכבוד שיקבל על חוכמתו הרבה, ומלשון איבר הכבד המביא עמו את כאבי הבטן בעת העמידה בפני קהל? - עֲנָוָה עינוי נפשי וצניעות. או: לפני קבלת הרכוש (הכבד) יש צורך בתקופת עוני צער ועינוי. אולי מלשון ההכרח של העני או המעונה לענות ולומר את מה שחויב לומר!