רש"י מנוקד על המקרא/ספר דברים/פרשת דברים

פרשת דברים

פרק א

(א) אֵלֶּה הַדְּבָרִים – לְפִי שֶׁהֵן דִּבְרֵי תּוֹכָחוֹת, וּמָנָה כָּאן כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהִכְעִיסוּ לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּהֶן (אונקלוס; ספרי א), לְפִיכָךְ סָתַם אֶת הַדְּבָרִים וְהִזְכִּירָם בְּרֶמֶז, מִפְּנֵי כְּבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל – אִלּוּ הוֹכִיחַ מִקְצָתָן, הָיוּ אֵלּוּ שֶׁבַּשּׁוּק אוֹמְרִים: אַתֶּם הֱיִיתֶם שׁוֹמְעִים מִבֶּן עַמְרָם, וְלֹא הֲשִׁיבוֹתֶם דָּבָר מִכָּךְ וְכָךְ? אִלּוּ הָיִינוּ שָׁם, הָיִינוּ מְשִׁיבִין אוֹתוֹ. לְכָךְ כִּנְּסָם כֻּלָּם וְאָמַר לָהֶם: הֲרֵי כֻּלְּכֶם כָּאן; כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּשׁוּבָה, יָשִׁיב (ספרי שם).
בַּמִּדְבָּר – לֹא בַּמִּדְבָּר הָיוּ, אֶלָּא בְּעַרְבוֹת מוֹאָב; וּמַהוּ בַּמִּדְבָּר? אֶלָּא בִּשְׁבִיל מַה שֶּׁהִכְעִיסוּהוּ בַּמִּדְבָּר, שֶׁאָמְרוּ: "מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ" וְגוֹמֵר (שמות טז,ג; ספרי שם).
בָּעֲרָבָה – בִּשְׁבִיל הָעֲרָבָה, שֶׁחָטְאוּ בְּבַעַל פְּעוֹר בַּשִּׁטִּים בְּעַרְבוֹת מוֹאָב (ספרי שם).
מוֹל סוּף – עַל מַה שֶּׁהִמְרוּ בְּיַם סוּף, בְּבוֹאָם לְיַם סוּף, שֶׁאָמְרוּ: "הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם" (שמות יד,יא); וְכֵן בְּנָסְעָם מִתּוֹךְ הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף" (תהלים קו,ז), כִּדְאִיתָא בַּעֲרָכִין (דף ט"ו ע"א).
בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן – אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: חָזַרְנוּ עַל כָּל הַמִּקְרָא, וְלֹא מָצִינוּ מָקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ תֹּפֶל וְלָבָן. אֶלָּא הוֹכִיחָן עַל הַדְּבָרִים שֶׁתָּפְלוּ עַל הַמָּן, שֶׁהוּא לָבָן, וְאָמְרוּ: "וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" (במדבר כא,ה; ספרי שם), וְעַל מַה שֶּׁעָשׂוּ בְּמִדְבַּר פָּארָן, עַל יְדֵי הַמְּרַגְּלִים (תרגום יונתן; אבדר"נ לד:א; ד"ר כי"מ).
וַחֲצֵרֹת – בְּמַחֲלֻקְתּוֹ שֶׁל קֹרַח (ד"ר כי"מ; פס"ז). דָּבָר אַחֵר, אָמַר לָהֶם: הָיָה לָכֶם לִלְמוֹד מִמַּה שֶּׁעָשִׂיתִי לְמִרְיָם בַּחֲצֵרוֹת בִּשְׁבִיל לָשׁוֹן הָרָע, וְאַתֶּם נִדְבַּרְתֶּם בַּמָּקוֹם (ספרי שם).
וְדִי זָהָב – הוֹכִיחָן עַל הָעֵגֶל שֶׁעָשׂוּ בִּשְׁבִיל רֹב זָהָב שֶׁהָיָה לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל" (הושע ב,י; אונקלוס; ספרי שם; ברכות ל"ב ע"א).

(ב) אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב – אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: רְאוּ מַה שֶּׁגְּרַמְתֶּם! אֵין לָכֶם דֶּרֶךְ קְצָרָה מֵחוֹרֵב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ כְּדֶרֶךְ הַר שֵׂעִיר; וְאַף הוּא – מַהֲלַךְ אַחַד עָשָׂר יוֹם, וְאַתֶּם הֲלַכְתֶּם אוֹתָהּ בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים. שֶׁהֲרֵי בְּעֶשְׂרִים בְּאִיָּיר נָסְעוּ מֵחוֹרֵב, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ" וְגוֹמֵר (במדבר י,יא), וּבְעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בְּסִיוָן שָׁלְחוּ אֶת הַמְּרַגְּלִים מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ (תענית כ"ט ע"א). צֵא מֵהֶם שְׁלֹשִׁים יוֹם שֶׁעָשׂוּ בְּקִבְרוֹת הַתַּאֲוָה, שֶׁאָכְלוּ הַבָּשָׂר חֹדֶשׁ יָמִים, וְשִׁבְעָה יָמִים שֶׁעָשׂוּ בַּחֲצֵרוֹת לְהִסָּגֵר שָׁם מִרְיָם, נִמְצָא בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים הָלְכוּ כָּל אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ. וְכָל כָּךְ הָיְתָה הַשְּׁכִינָה מִתְלַבֶּטֶת בִּשְׁבִילְכֶם, לְמַהֵר בִּיאַתְכֶם לָאָרֶץ; וּבִשְׁבִיל שֶׁקִּלְקַלְתֶּם, הֵסֵב אֶתְכֶם סְבִיבוֹת הַר שֵׂעִיר אַרְבָּעִים שָׁנָה (ספרי ב).

(ג) וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ – מְלַמֵּד שֶׁלֹּא הוֹכִיחָן אֶלָּא סָמוּךְ לְמִיתָה. מִמִּי לָמַד? מִיַּעֲקֹב, שֶׁלֹּא הוֹכִיחַ אֶת בָּנָיו אֶלָּא סָמוּךְ לְמִיתָה. אָמַר: רְאוּבֵן בְּנִי, אֲנִי אֹמַר לְךָ מִפְּנֵי מָה לֹא הוֹכַחְתִּיךָ כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּנִּיחֵנִי וְתֵלֵךְ וְתִדְבַּק בְּעֵשָׂו אָחִי. וּמִפְּנֵי אַרְבָּעָה דְּבָרִים אֵין מוֹכִיחִין אֶת הָאָדָם אֶלָּא סָמוּךְ לְמִיתָה: כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא מוֹכִיחוֹ וְחוֹזֵר וּמוֹכִיחוֹ, וְשֶׁלֹּא יְהֵא חֲבֵרוֹ רוֹאֵהוּ וּמִתְבַּיֵּשׁ מִמֶּנּוּ כוּלֵּיהּ, כִּדְאִיתָא בְּסִפְרֵי (שם). וְכֵן יְהוֹשֻׁעַ לֹא הוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל אֶלָּא סָמוּךְ לְמִיתָה. וְכֵן שְׁמוּאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִנְנִי עֲנוּ בִי" (שמ"א יב,ג). וְכֵן דָּוִד אֶת שְׁלֹמֹה בְּנוֹ.

(ד) אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ – אָמַר מֹשֶׁה: אִם אֲנִי מוֹכִיחָם קֹדֶם שֶׁיִּכָּנְסוּ לִקְצֵה הָאָרֶץ, יֹאמְרוּ: מַה לָּזֶה עָלֵינוּ? מַה הֵיטִיב לָנוּ? אֵינוֹ בָּא אֶלָּא לְקַנְתֵּר וְלִמְצֹא עִלָּה, שֶׁאֵין בּוֹ כֹּחַ לְהַכְנִיסֵנוּ לָאָרֶץ. לְפִיכָךְ הִמְתִּין עַד שֶׁהִפִּיל סִיחוֹן וְעוֹג לִפְנֵיהֶם וְהוֹרִישָׁם אֶת אַרְצָם, וְאַחַר כָּךְ הוֹכִיחָן (ספרי ג).
סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּחֶשְׁבּוֹן – אִלּוּ לֹא הָיָה סִיחוֹן קָשֶׁה וְהָיָה שָׁרוּי בְּחֶשְׁבּוֹן, הָיָה קָשֶׁה, שֶׁהַמְּדִינָה קָשָׁה. וְאִלּוּ הָיְתָה עִיר אַחֶרֶת וְסִיחוֹן שָׁרוּי בְּתוֹכָהּ, הָיָה קָשֶׁה, שֶׁהַמֶּלֶךְ קָשֶׁה. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁהַמֶּלֶךְ קָשֶׁה וְהַמְּדִינָה קָשָׁה (ספרי שם) .
אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת – הַמֶּלֶךְ קָשֶׁה וְהַמְּדִינָה קָשָׁה (שם) .
עַשְׁתָּרֹת – הוּא לְשׁוֹן צוּקִין וְקֹשִׁי, כְּמוֹ "עַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם" (בראשית יד,ה; ספרי שם). וְעַשְׁתָּרוֹת זֶה הוּא עַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם שֶׁהָיוּ שָׁם רְפָאִים שֶׁהִכָּה אַמְרָפֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרוֹת קַרְנַיִם" (בראשית שם), וְעוֹג נִמְלַט מֵהֶם; וְהוּא שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּבֹא הַפָּלִיט" (שם יג), וְאוֹמֵר: "כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים" (דברים ג,יא).
בְּאֶדְרֶעִי – שֵם הַמַּלְכוּת (ספרי ד).

(ה) הוֹאִיל – הִתְחִיל, כְּמוֹ: "הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי" (בראשית יח,כז; ספרי ד; מדרש תנחומא דברים ב).
בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה – בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן פֵּרְשָׁהּ לָהֶם (תנחומא שם).

(ו) רַב לָכֶם שֶׁבֶת – כִּפְשׁוּטוֹ. וְיֵשׁ מִדְרַשׁ אַגָּדָה: הַרְבֵּה גְּדֻלָּה לָכֶם וְשָׂכָר עַל יְשִׁיבַתְכֶם בָּהָר הַזֶּה; עֲשִׂיתֶם מִשְׁכָּן, מְנוֹרָה וְכֵלִים, קִבַּלְתֶּם תּוֹרָה, מִנִּיתֶם לָכֶם סַנְהֶדְרִין, שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת (ספרי ה).

(ז) פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם – זוֹ דֶּרֶךְ עֲרָד וְחָרְמָה.
וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי – כְּמַשְׁמָעוֹ.
וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו – עַמּוֹן וּמוֹאָב וְהַר שֵׂעִיר.
בָּעֲרָבָה – זֶה מִישׁוֹר שֶׁל יַעַר.
בָּהָר – זֶה הַר הַמֶּלֶךְ.
וּבַשְּׁפֵלָה – זוֹ שְׁפֵלַת דָּרוֹם.
וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם – אַשְׁקְלוֹן וְעַזָּה וְקֵסָרִי וְכוּלֵּיהּ, כִּדְאִיתָא בְּסִפְרֵי (ו).
עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל – מִפְּנֵי שֶׁנִּזְכָּר עִם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, קוֹרְאוֹ גָּדוֹל. מְשַׁל הֶדְיוֹט אוֹמֵר: עֶבֶד מֶלֶךְ – מֶלֶךְ, הִדָּבֵק לְשַׁחְוָר וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ (שם); קְרַב לְגַבֵּי דְּהִינָא וְאִידַּהֵן (שבועות מ"ז ע"ב).

(ח) רְאֵה נָתַתִּי – בְּעֵינֵיכֶם אַתֶּם רוֹאִים, אֵינִי אוֹמֵר לָכֶם מֵאֹמֶד וּמִשְּׁמוּעָה (ספרי ז).
בֹּאוּ וּרְשׁוּ – אֵין מְעַרְעֵר בַּדָּבָר וְאֵינְכֶם צְרִיכִים לְמִלְחָמָה. אִלּוּ לֹא שָׁלְחוּ מְרַגְּלִים, לֹא הָיוּ צְרִיכִים לִכְלֵי זַיִן (שם).
לַאֲבֹתֵיכֶם – לָמָה הִזְכִּיר שׁוּב: לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב? אֶלָּא אַבְרָהָם כְּדַאי לְעַצְמוֹ, יִצְחָק כְּדַאי לְעַצְמוֹ, יַעֲקֹב כְּדַאי לְעַצְמוֹ (שם).

(ט) וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר – מַהוּ לֵאמֹר? אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: לֹא מֵעַצְמִי אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אֶלָּא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ספרי ט).
לֹא אוּכַל לְבַדִּי וְגוֹמֵר – אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הָיָה מֹשֶׁה יָכוֹל לָדוּן אֶת יִשְׂרָאֵל? אָדָם שֶׁהוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם, וְקָרַע לָהֶם אֶת הַיָּם וְהוֹרִיד אֶת הַמָּן וְהֵגִיז אֶת הַשְּׂלָו, לֹא הָיָה יָכוֹל לְדוּנָם? אֶלָּא כָּךְ אָמַר לָהֶם: ה' אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם (להלן פסוק י), הִגְדִּיל וְהֵרִים אֶתְכֶם עַל דַּיָּנֵיכֶם, נָטַל אֶת הָעֹנֶשׁ מִכֶּם וּנְתָנוֹ עַל הַדַּיָּנִים. וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה: "כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה" (מל"א ג,ט). אֶפְשָׁר מִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ: "וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם" (שם ה,יא) אוֹמֵר: "מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט" וְגוֹמֵר? אֶלָּא כָּךְ אָמַר שְׁלֹמֹה: אֵין דַּיָּנֵי אֻמָּה זוֹ כְּדַיָּנֵי שְׁאָר הָאֻמּוֹת, שֶׁאִם דָּן וְהוֹרֵג וּמַכֶּה וְחוֹנֵק וּמַטֶּה אֶת דִּינוֹ וְגוֹזֵל אֵין בְּכָךְ כְּלוּם; אֲנִי, אִם חִיַּבְתִּי מָמוֹן שֶׁלֹּא כַּדִּין, נְפָשׁוֹת אֲנִי נִתְבָּע, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ" (משלי כב,כג; ספרי שם).

(י) וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם – וְכִי כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם הָיוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם? וַהֲלֹא לֹא הָיוּ אֶלָּא שִׁשִּׁים רִבּוֹא. מַהוּ וְהִנְּכֶם הַיּוֹם? הִנְּכֶם מְשׁוּלִים כַּיּוֹם, קַיָּמִים לְעוֹלָם, כַּחַמָּה וְכַלְּבָנָה וְכַכּוֹכָבִים (ספרי י).

(יא) יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים – מַהוּ שׁוּב וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם? אֶלָּא אָמְרוּ לוֹ: מֹשֶׁה, אַתָּה נוֹתֵן קִצְבָה לְבִרְכָתֵנוּ? כְּבָר הִבְטִיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אַבְרָהָם: "אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת" וְגוֹמֵר (בראשית יג,טז). אָמַר לָהֶם: זוֹ מִשֶּׁלִּי הִיא, אֲבָל הוּא יְבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם (ספרי יא).

(יב) אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי – אִם אֹמַר לְקַבֵּל שָׂכָר, לֹא אוּכַל. זוֹ הִיא שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם, לֹא מֵעַצְמִי אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם אֶלָּא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ספרי יב).
טָרְחֲכֶם – מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל טַרְחָנִין; הָיָה אֶחָד מֵהֶם רוֹאֶה אֶת בַּעַל דִּינוֹ נוֹצֵחַ בַּדִּין, אוֹמֵר: יֵשׁ לִי עֵדִים לְהָבִיא, יֵשׁ לִי רְאָיוֹת לְהָבִיא, מוֹסִיף אֲנִי עֲלֵיכֶם דַּיָּנִין (שם).
וּמַשַּׂאֲכֶם – מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ אֶפִּיקוֹרְסִין. הִקְדִּים מֹשֶׁה לָצֵאת, אָמְרוּ: מָה רָאָה בֶּן עַמְרָם לָצֵאת? שֶׁמָּא אֵינוֹ שָׁפוּי בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. אֵחֵר לָצֵאת, אָמְרוּ: מָה רָאָה בֶּן עַמְרָם שֶׁלֹּא לָצֵאת? מָה אַתֶּם סְבוּרִים? יוֹשֵׁב וְיוֹעֵץ עֲלֵיכֶם עֵצוֹת רָעוֹת וְחוֹשֵׁב עֲלֵיכֶם מַחֲשָׁבוֹת [סְפָרִים אֲחֵרִים: מִצְוֹת וְחֶשְׁבּוֹנוֹת] (שם).
וְרִיבְכֶם – מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ רוֹגְנִים (שם).

(יג) הָבוּ לָכֶם – הַזְמִינוּ עַצְמְכֶם לַדָּבָר (ספרי יג).
אֲנָשִׁים – וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ נָשִׁים? מַה תַּלְמוּד לוֹמַר אֲנָשִׁים? צַדִּיקִים, [וָתִיקִין], כְּסוּפִים.
[חֲכָמִים] וּנְבֹנִים – מְבִינִים דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר. זֶהוּ שֶׁשָּׁאַל אֲרִיּוֹס אֶת רַבִּי יוֹסֵי: מַה בֵּין חֲכָמִים לִנְבוֹנִים? חָכָם דּוֹמֶה לְשֻׁלְחָנִי עָשִׁיר; כְּשֶׁמְּבִיאִין לוֹ דִּינָרִין לִרְאוֹת – רוֹאֶה, וּכְשֶׁאֵין מְבִיאִין לוֹ, יוֹשֵׁב וְתוֹהֶא. נָבוֹן דּוֹמֶה לְשֻׁלְחָנִי תַּגָּר: כְּשֶׁמְּבִיאִין לוֹ מָעוֹת לִרְאוֹת – רוֹאֶה, וּכְשֶׁאֵין מְבִיאִין לוֹ, הוּא מְחַזֵּר וּמֵבִיא מִשֶּׁלּוֹ (שם).
וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם – שֶׁהֵם נִכָּרִים לָכֶם; שֶׁאִם בָּא לְפָנַי מְעֻטָּף בְּטַלִּיתוֹ, אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הוּא וּמֵאֵיזֶה שֵׁבֶט הוּא וְאִם הָגוּן הוּא, אֲבָל אַתֶּם מַכִּירִין בּוֹ, שֶׁאַתֶּם גִּדַּלְתֶּם אוֹתוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר: וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם (שם).
בְּרָאשֵׁיכֶם – רָאשִׁים וּמְכֻבָּדִים עֲלֵיכֶם, שֶׁתִּהְיוּ נוֹהֲגִין בָּהֶם כָּבוֹד וְיִרְאָה.
וַאֲשִׂימֵם – [חָסֵר יוֹ"ד], לִמֵּד שֶׁאַשְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל תְּלוּיוֹת בְּרָאשֵׁי דַּיָּנֵיהֶם (שם), שֶׁהָיָה לָהֶם לִמְחוֹת וּלְכַוֵּן אוֹתָם לַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה.

(יד) וַתַּעֲנוּ אֹתִי וְגוֹמֵר – חֲלַטְתֶּם אֶת הַדָּבָר לַהֲנָאַתְכֶם. הָיָה לָכֶם לְהָשִׁיב: רַבֵּינוּ מֹשֶׁה, מִמִּי נָאֶה לִלְמֹד? מִמְּךָ אוֹ מִתַּלְמִידְךָ? לא מִמְּךָ, שֶׁנִּצְטַעַרְתָּ עָלֶיהָ? אֶלָּא יָדַעְתִּי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, הֱיִיתֶם אוֹמְרִים: עַכְשָׁו יִתְמַנּוּ עָלֵינוּ דַּיָּנִין הַרְבֵּה; אִם אֵין מַכִּירֵנוּ, אָנוּ מְבִיאִין לוֹ דּוֹרוֹן וְהוּא נוֹשֵׂא לָנוּ פָּנִים (שם יד). לַעֲשׂוֹת. אִם הָיִיתִי מִתְעַצֵּל, אַתֶּם אוֹמְרִים עֲשֵׂה מְהֵרָה (שם).

(טו) וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם – מְשַׁכְתִּים בִּדְבָרִים: אַשְׁרֵיכֶם! עַל מִי בָּאתֶם לְהִתְמַנּוֹת? עַל בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, עַל בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּקְרְאוּ אַחִים וְרֵעִים, חֵלֶק וְנַחֲלָה, וְכָל לְשׁוֹן חִבָּה (ספרי טו).
אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים – אֲבָל נְבוֹנִים לֹא מָצָאתִי. זוֹ אַחַת מִשֶּׁבַע מִדּוֹת שֶׁאָמַר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה, וְלֹא מָצָא אֶלָּא שָׁלֹשׁ: אֲנָשִׁים צַדִּיקִים, חֲכָמִים וִידֻעִים (שם).
רָאשִׁים עֲלֵיכֶם – שֶׁתִּנְהֲגוּ בָּהֶם כָּבוֹד, רָאשִׁים בְּמִקָּח, רָאשִׁים בְּמִמְכָּר, רָאשִׁים בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, נִכְנָס אַחֲרוֹן וְיוֹצֵא רִאשׁוֹן (שם).
שָׂרֵי אֲלָפִים – אֶחָד מְמֻנֶּה עַל אֶלֶף (ספרי שם; סנהדרין י"ח ע"א).
שָׂרֵי מֵאוֹת – אֶחָד מְמֻנֶּה עַל מֵאָה (שם).
וְשֹׁטְרִים – מִנִּיתִי עֲלֵיכֶם לְשִׁבְטֵיכֶם, אֵלּוּ הַכּוֹפְתִין וְהַמַּכִּין בִּרְצוּעָה עַל פִּי הַדַּיָּנִין (ספרי שם).

(טז) וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם – אָמַרְתִּי לָהֶם: הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין; אִם בָּא דִּין לְפָנֶיךָ פַּעַם אַחַת וּשְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ, אַל תֹּאמַר: כְּבָר בָּא דִּין זֶה לְפָנַי פְּעָמִים הַרְבֵּה, אֶלָּא הֱיוּ נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בּוֹ (שם טז).
בָּעֵת הַהִוא – מִשֶּׁמִּנִּיתִים, אָמַרְתִּי לָהֶם: אֵין עַכְשָׁו כִּלְשֶׁעָבַר. לְשֶׁעָבַר, הֱיִיתֶם בִּרְשׁוּת עַצְמְכֶם; עַכְשָׁו הֲרֵי אַתֶּם מְשֻׁעְבָּדִים לַצִּבּוּר (שם).
שָׁמֹעַ – לְשׁוֹן הֹוֶה, אודנ"ט [odant = בשמעכם^[1]] בְּלַעַז, כְּמוֹ "זָכוֹר" וְ"שָׁמוֹר".
וּבֵין גֵּרוֹ – זֶה בַּעַל דִּינוֹ, שֶׁאוֹגֵר עָלָיו דְּבָרִים. דָּבָר אַחֵר: וּבֵין גֵּרוֹ, אַף עַל עִסְקֵי דִּירָה (שם), בֵּין חֲלֻקַּת אַחִים, אֲפִלּוּ בֵּין תַּנּוּר לְכִירַיִם (סנהדרין ז' ע"ב).

(יז) לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט – זֶה הַמְּמֻנֶּה לְהוֹשִׁיב הַדַּיָּנִים, שֶׁלֹּא יֹאמַר: אִישׁ פְּלוֹנִי נָאֶה אוֹ גִּבּוֹר, אוֹשִׁיבֶנּוּ דַּיָּן, אִישׁ פְּלוֹנִי קְרוֹבִי, אוֹשִׁיבֶנּוּ דַּיָּן בָּעִיר, וְהוּא אֵינוֹ בָּקִי בְּדִינִין; נִמְצָא מְחַיֵּב אֶת הַזַּכַּאי וּמְזַכֶּה אֶת הַחַיָּב, מַעֲלֶה אֲנִי עַל מִי שֶׁמִּנָּהוּ כְּאִלּוּ הִכִּיר פָּנִים בַּדִּין (ספרי יז).
כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן – שֶׁיְּהֵא חָבִיב עָלֶיךָ דִּין שֶׁל פְּרוּטָה כְּדִין שֶׁל מֵאָה מָנֶה, שֶׁאִם קָדַם וּבָא לְפָנֶיךָ, לֹא תְּסַלְּקֶנּוּ לָאַחֲרוֹנָה (סנהדרין ח' ע"א). דָּבָר אַחֵר: "כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן", כְּתַרְגּוּמוֹ, שֶׁלֹּא תֹּאמַר: זֶה עָנִי הוּא, וַחֲבֵרוֹ עָשִׁיר וּמְצֻוֶּה לְפַרְנְסוֹ; אֲזַכֶּה אֶת הֶעָנִי, וְנִמְצָא מִתְפַּרְנֵס בִּנְקִיּוּת (ספרי שם). דָּבָר אַחֵר, שֶׁלֹּא תֹּאמַר: הֵיאַךְ אֲנִי פּוֹגֵם בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל עָשִׁיר זֶה בִּשְׁבִיל דִּינָר? אֲזַכֶּנּוּ עַכְשָׁו, וּכְשֶׁיֵּצֵא לַחוּץ אֹמַר לוֹ: תֵּן לוֹ, שֶׁאַתָּה חַיָּב לוֹ (שם).
לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ – לֹא תִירָאוּ. דָּבָר אַחֵר: לֹא תָגוּרוּ, לֹא תַּכְנִיס דְּבָרֶיךָ מִפְּנֵי אִישׁ (סנהדרין שם), לְשׁוֹן "אֹגֵר בַּקַּיִץ" (משלי י,ה).
כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא – מַה שֶּׁאַתָּה נוֹטֵל מִזֶּה שֶׁלֹּא כַּדִּין, אַתָּה מַזְקִיקֵנִי לְהַחֲזִיר לוֹ, נִמְצָא שֶׁהִטֵּיתָ עָלַי הַמִּשְׁפָּט.
תַּקְרִבוּן אֵלַי – עַל דָּבָר זֶה נִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ מִשְׁפַּט בְּנוֹת צְלָפְחָד (ספרי יז; סנהדרין ח' ע"א). וְכֵן שְׁמוּאֵל אָמַר לְשָׁאוּל: "אָנֹכִי הָרוֹאֶה" (שמ"א ט,ט), אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מוֹדִיעֲךָ שֶׁאֵין אַתָּה רוֹאֶה. וְאֵימָתַי הוֹדִיעוֹ? כְּשֶׁבָּא לִמְשֹׁחַ אֶת דָּוִד, "וַיַּרְא אֶת אֱלִיאָב וַיֹּאמֶר: אַךְ נֶגֶד ה' מְשִׁיחוֹ" (שמ"א טז,ו). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וְלֹא אָמַרְתָּ, "אָנֹכִי הָרוֹאֶה"? – "אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ" (שם פסוק ז; ספרי יז).

(יח) אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן – אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים שֶׁבֵּין דִּינֵי מָמוֹנוֹת לְדִינֵי נְפָשׁוֹת (ספרי יח).

(יט) הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא – שֶׁהָיוּ בּוֹ נְחָשִׁים כְּקוֹרוֹת וְעַקְרַבִּים כִּקְשָׁתוֹת (שם).

(כב) וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם – בְּעִרְבּוּבְיָא. וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ" וְגוֹמֵר (להלן ה,כ-כא)? אוֹתָהּ קְרִיבָה הָיְתָה הוֹגֶנֶת, יְלָדִים מְכַבְּדִים אֶת הַזְּקֵנִים וּשְׁלָחוּם לִפְנֵיהֶם, וּזְקֵנִים מְכַבְּדִים אֶת הָרָאשִׁים לָלֶכֶת לִפְנֵיהֶם; אֲבָל כָּאן, וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם בְּעִרְבּוּבְיָא, יְלָדִים דּוֹחֲפִין אֶת הַזְּקֵנִים, וּזְקֵנִים דּוֹחֲפִין אֶת הָרָאשִׁים (ספרי כ).
וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר – בְּאֵיזֶה לָשׁוֹן הֵם מְדַבְּרִים (שם).
אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ – אֵין דֶּרֶךְ שֶׁאֵין בָּהּ עַקְמִימוּת (שם).
וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן – תְּחִלָּה לִכְבֹּשׁ (שם).

(כג) וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר – בְּעֵינַי וְלֹא בְּעֵינֵי הַמָּקוֹם. וְאִם בְּעֵינֵי מֹשֶׁה הָיָה טוֹב, לָמָה אֲמָרָהּ בַּתּוֹכָחוֹת? מָשָׁל לְאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: מְכֹר לִי חֲמוֹרְךָ זֶה; אָמַר לוֹ: הֵן. נוֹתְנוֹ אַתָּה לִי לְנִסָּיוֹן? אָמַר לוֹ: הֵן. בֶּהָרִים וּגְבָעוֹת? אָמַר לוֹ: הֵן. כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁאֵין מְעַכְּבוֹ כְּלוּם, אָמַר הַלּוֹקֵחַ בְּלִבּוֹ: בָּטוּחַ הוּא זֶה שֶׁלֹּא אֶמְצָא בּוֹ מוּם; מִיָּד אָמַר לוֹ: טֹל מָעוֹתֶיךָ, וְאֵינִי מְנַסָּהּ מֵעַתָּה. אַף אֲנִי הוֹדֵיתִי לְדִבְרֵיכֶם, שֶׁמָּא תַּחְזְרוּ בָּכֶם כְּשֶׁתִּרְאוּ שֶׁאֵינִי מְעַכֵּב; וְאַתֶּם לֹא חֲזַרְתֶּם בָּכֶם (ספרי כא).
וָאֶקַּח מִכֶּם – מִן הַבְּרוּרִים שֶׁבָּכֶם, מִן הַמְסֻלָּתִים שֶׁבָּכֶם (שם).
שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט – מַגִּיד שֶׁלֹּא הָיָה שֵׁבֶט לֵוִי עִמָּהֶם (שם).

(כד) עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל – מַגִּיד שֶׁנִּקְרָא עַל שֵׁם סוֹפוֹ (שם כב).
וַיְרַגְּלוּ אֹתָהּ – מְלַמֵּד שֶׁהָלְכוּ בָּהּ אַרְבָּעָה אוּמָנִין שְׁתִי וָעֵרֶב (שם).

(כה) וַיּוֹרִדוּ אֵלֵינוּ – מַגִּיד שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גְּבוֹהָה מִכָּל הָאֲרָצוֹת (ספרי כג; קידושין ס"ט ע"א).
וַיֹּאמְרוּ טוֹבָה הָאָרֶץ – מִי הֵם שֶׁאָמְרוּ טוֹבָתָהּ? יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב (ספרי שם).

(כו) וַתַּמְרוּ – לְשׁוֹן הַתְרָסָה, הִתְרַסְתֶּם כְּנֶגֶד מַאֲמָרוֹ.

(כז) וַתֵּרָגְנוּ – לָשׁוֹן הָרָע; וְכֵן: "דִּבְרֵי נִרְגָּן" (משלי יח,ח), אָדָם הַמּוֹצִיא דִּבָּה.
בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ – וְהוּא הָיָה אוֹהֵב אֶתְכֶם, אֲבָל אַתֶּם שׂוֹנְאִים אוֹתוֹ. מְשַׁל הֶדְיוֹט אוֹמֵר: "מַה דִּבְלִבָּךְ עַל רְחִימָךְ, מַה דִּבְלִבֵּהּ עֲלָךְ" (ספרי כד).
בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם – הוֹצָאָתוֹ לְשִׂנְאָה הָיְתָה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָּנִים, וְיֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי שָׂדוֹת, אַחַת שֶׁל שַׁקְיָא וְאַחַת שֶׁל בַּעַל. לְמִי שֶׁהוּא אוֹהֵב – נוֹתֵן שֶׁל שַׁקְיָא, וּלְמִי שֶׁהוּא שׂוֹנֵא – נוֹתֵן לוֹ שֶׁל בַּעַל. אֶרֶץ מִצְרַיִם שֶׁל שַׁקְיָא הִיא, שֶׁנִּילוֹס עוֹלֶה וּמַשְׁקֶה אוֹתָהּ, וְאֶרֶץ כְּנַעַן – שֶׁל בַּעַל, וְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם לָתֵת לָנוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן (תנחומא ישן שלח יט).

(כח) עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם – דִּבֵּר הַכָּתוּב לְשׁוֹן הֲבַאי (ספרי כה; חולין צ' ע"ב).

(כט) לֹא תַעַרְצוּן – לְשׁוֹן שְׁבִירָה, כְּתַרְגּוּמוֹ ["לָא תִתַּבְרוּן", אַל תִּשָּׁבְרוּ]. וְדוֹמֶה לוֹ: "בַּעֲרוּץ נְחָלִים לִשְׁכֹּן" (איוב ל,ו), שִׁבּוּר הַנְּחָלִים.

(ל) יִלָּחֵם לָכֶם – בִּשְׁבִילְכֶם.

(לא) וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ – מוּסָב עַל מִקְרָא שֶׁלְּמַעְלָה הֵימֶנּוּ: "כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם בְּמִצְרַיִם" וְעָשָׂה אַף "בַּמִּדְבָּר, אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ" וְגוֹמֵר.
כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ – כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי אֵצֶל "וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל" וְגוֹמֵר (שמות יד,יט-שמות יד כ), מָשָׁל לִמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּבְנוֹ לְפָנָיו, בָּאוּ לִסְטִים לִשְׁבּוֹתוֹ וְכוּלֵיהּ^[2].

(לב) וּבַדָּבָר הַזֶּה – שֶׁהוּא מַבְטִיחֲכֶם לַהֲבִיאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ, אֵינְכֶם מַאֲמִינִים בּוֹ.

(לג) לַרְאֹתְכֶם – כְּמוֹ 'לְהַרְאוֹתְכֶם'; וְכֵן: "לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ" (שמות יג,כא); וְכֵן: "לַשְׁמִעַ בְּקוֹל תּוֹדָה" (תהלים כו,ז); וְכֵן: "לָלֶכֶת לַגִּיד בְּיִזְרְעֶאל" (מל"ב ט,טו).

(לו) אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ – חֶבְרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן" (במדבר יג,כב).

(לז) הִתְאַנַּף – נִתְמַלֵּא רֹגֶז.

(מ) פְּנוּ לָכֶם – אָמַרְתִּי לְהַעֲבִיר אֶתְכֶם דֶּרֶךְ רֹחַב אֶרֶץ אֱדוֹם לְצַד צָפוֹן לִכָּנֵס לָאָרֶץ; קִלְקַלְתֶּם וּגְרַמְתֶּם לָכֶם עִכּוּב.
פְּנוּ לָכֶם – לַאֲחוֹרֵיכֶם, וְתֵלְכוּ בַמִּדְבָּר לְצַד יַם סוּף. שֶׁהַמִּדְבָּר שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים בּוֹ – לִדְרוֹמוֹ שֶׁל הַר שֵׂעִיר הָיָה, מַפְסִיק בֵּין יַם סוּף לְהַר שֵׂעִיר. עַתָּה – הִמָּשְׁכוּ לְצַד הַיָּם, וּתְסַבְּבוּ אֶת הַר שֵׂעִיר כָּל דְּרוֹמוֹ, מִן הַמַּעֲרָב לַמִּזְרָח.

(מא) וַתָּהִינוּ – לְשׁוֹן "הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם" (במדבר יד,מ), זֶה הַלָּשׁוֹן שֶׁאֲמַרְתֶּם, לְשׁוֹן 'הֵן'; כְּלוֹמַר, נִזְדַּמַּנְתֶּם.

(מב) לא תַעֲלוּ – לֹא עֲלִיָּה תְּהֵא לָכֶם אֶלָּא יְרִידָה (תנחומא ישן שלח הוספה כ).

(מד) כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים – מַה הַדְּבוֹרָה הַזֹּאת, כְּשֶׁהִיא מַכָּה אֶת הָאָדָם – מִיַּד מֵתָה, אַף הֵם, כְּשֶׁהָיוּ נוֹגְעִים בָּכֶם – מִיָּד מֵתִים (שם).

(מה) וְלֹא שָׁמַע ה' בְּקֹלְכֶם – כִּבְיָכוֹל עֲשִׂיתֶם מִדַּת רַחֲמָיו כְּאִלּוּ אַכְזָרִי (שם).

(מו) וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים – תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, [שֶׁנֶּאֱמַר:] "כַּיָּמִים אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם" בִּשְׁאָר הַמַּסָּעוֹת; וְהֵם הָיוּ שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה. תְּשַׁע עֶשְׂרֵה מֵהֶם עָשׂוּ בְּקָדֵשׁ, וּתְשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הוֹלְכִים וּמְטֹרָפִים וְחָזְרוּ לְקָדֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְנִיעֵם בַּמִּדְבָּר" (במדבר לב,יג). כָּךְ מָצָאתִי בְּסֵדֶר עוֹלָם (פרק ח).

פרק ב

(א) וַנֵּפֶן וַנִּסַּע הַמִּדְבָּרָה – אִלּוּ לֹא חָטְאוּ, הָיוּ עוֹבְרִים דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר, לִכָּנֵס לָאָרֶץ מִן דְּרוֹמוֹ לִצְפוֹנוֹ; וּבִשְׁבִיל שֶׁקִּלְקְלוּ, הָפְכוּ לְצַד הַמִּדְבָּר, שֶׁהוּא בֵּין יַם סוּף לִדְרוֹמוֹ שֶׁל הַר שֵׂעִיר, וְהָלְכוּ אֵצֶל דְּרוֹמוֹ מִן הַמַּעֲרָב לַמִּזְרָח [דֶּרֶךְ יַם סוּף] דֶּרֶךְ יְצִיאָתָן מִמִּצְרַיִם, שֶׁהוּא בְּמִקְצוֹעַ דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית, מִשָּׁם הָיוּ הוֹלְכִים לְצַד הַמִּזְרָח.
וַנָּסָב אֶת הַר שֵׂעִיר – כָּל דְּרוֹמוֹ, עַד אֶרֶץ מוֹאָב.

(ג) פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה – סֹבּוּ לָכֶם לְרוּחַ מִזְרָחִית מִן הַדָּרוֹם לַצָּפוֹן, פְּנֵיכֶם לַצָּפוֹן, נִמְצְאוּ הוֹלְכִים אֶת רוּחַ הַמִּזְרָחִית; וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּבֹא מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ לְאֶרֶץ מוֹאָב" (שופטים יא,יח):

(ד) וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד – וּמַהוּ הַשְּׁמִירָה? "אַל תִּתְגָּרוּ בָם" (להלן פסוק ה).

(ה) עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל – אֲפִלּוּ מִדְרַךְ כַּף רֶגֶל; כְּלוֹמַר: אֲפִלּוּ דְּרִיסַת הָרֶגֶל אֵינִי מַרְשֶׁה לָכֶם, לַעֲבֹר בְּאַרְצָם שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה, עַד שֶׁיָּבוֹא יוֹם דְּרִיסַת כַּף רֶגֶל עַל הַר הַזֵּיתִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָמְדוּ רַגְלָיו" וְגוֹמֵר (זכריה יד,ד; תנחומא ישן הוספה ו).
יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו – מֵאַבְרָהָם. עֲשָׂרָה עֲמָמִים נָתַתִּי לוֹ; שִׁבְעָה לָכֶם, וְקֵינִי וּקְנִזִּי וְקַדְמוֹנִי הֵן עַמּוֹן וּמוֹאָב וְשֵׂעִיר (ב"ר סוף מד,כג). אַחַת מֵהֶם לְעֵשָׂו, וְהַשְּׁנַיִם לִבְנֵי לוֹט, בִּשְׂכַר שֶׁהָלַךְ אִתּוֹ לְמִצְרַיִם, וְשָׁתַק עַל מַה שֶּׁהָיָה אוֹמֵר עַל אִשְׁתּוֹ "אֲחוֹתִי הִיא", לְפִיכָךְ עֲשָׂאוֹ כִּבְנוֹ.

(ו) תִּכְרוּ – לְשׁוֹן מִקָּח, וְכֵן: "אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי" (בראשית נ,ה); שֶׁכֵּן בִּכְרַכֵּי הַיָּם קוֹרִין לִמְכִירָה כִּירָה (ר"ה כ"ו ע"ב).

(ז) כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ – לְפִיכָךְ לֹא תְכַפּוּ [סְפָרִים אֲחֵרִים: תִּכְפְּרוּ] אֶת טוֹבָתוֹ לְהַרְאוֹת כְּאִלּוּ אַתֶּם עֲנִיִּים, אֶלָּא הַרְאוּ עַצְמְכֶם עֲשִׁירִים:

(ח) וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹר – לְצַד צָפוֹן, הָפַכְנוּ פָּנִים לַהֲלֹךְ רוּחַ מִזְרָחִית.

(ט) וְאַל תִּתְגָּר בָּם – לֹא אָסַר לָהֶם עַל מוֹאָב אֶלָּא מִלְחָמָה, אֲבָל מְיָרְאִים הָיוּ אוֹתָם וְנִרְאִים לָהֶם כְּשֵׁהֶם מְזֻיָּנִים; לְפִיכָךְ כְּתִיב: "וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם" (במדבר כב:ג), שֶׁהָיוּ שׁוֹלְלִים וּבוֹזְזִים אוֹתָם. אֲבָל בִּבְנֵי עַמּוֹן נֶאֱמַר: "וְאַל תִּתְגָּר בָּם" (להלן פסוק יט) שׁוּם גֵּרוּי; בִּשְׂכַר צְנִיעוּת אִמָּם, שֶׁלֹּא פִּרְסְמָה עַל אָבִיהָ, כְּמוֹ שֶׁעָשְׂתָה הַבְּכִירָה, שֶׁקָּרְאָה שֵׁם בְּנָהּ 'מוֹאָב' [כְּלוֹמַר מֵאָב] (ב"ר נא,יא; ב"ק ל"ח ע"ב).
עָר – שֵׁם הַמְּדִינָה.

(י) הָאֵמִים לְפָנִים וְגוֹמֵר – אַתָּה סָבוּר שֶׁזּוֹ אֶרֶץ רְפָאִים שֶׁנָּתַתִּי לוֹ לְאַבְרָהָם (בראשית טו,כ), לְפִי שֶׁהָאֵמִים שֶׁהֵם רְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ לְפָנִים; אֲבָל לֹא זוֹ הִיא, כִּי אוֹתָן רְפָאִים הוֹרַשְׁתִּי מִפְּנֵי בְּנֵי לוֹט וְהוֹשַׁבְתִּים תַּחְתָּם:

(יא) רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ וְגוֹמֵר – רְפָאִים הָיוּ נֶחְשָׁבִין אוֹתָם אֵמִים, כַּעֲנָקִים הַנִּקְרָאִים רְפָאִים, עַל שֵׁם שֶׁכָּל הָרוֹאֶה אוֹתָם יָדָיו מִתְרַפּוֹת.
אֵמִים – עַל שֵׁם שֶׁאֵימָתָם מֻטֶּלֶת עַל הַבְּרִיּוֹת. וְכֵן–

(יב) וּבְשֵׂעִיר יָשְׁבוּ הַחֹרִים – וּנְתַתִּים לִבְנֵי עֵשָׂו.
יִירָשׁוּם – לְשׁוֹן הֹוֶה; כְּלוֹמַר: נָתַתִּי בָּהֶם כֹּחַ שֶׁיִּהְיוּ מוֹרִישִׁים אוֹתָם וְהוֹלְכִים.

(טו) [וְגַם יַד ה'] הָיְתָה בָּם – לְמַהֵר וּלְהֻמָּם בְּתוֹךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה, שֶׁלֹּא יִגְרְמוּ לִבְנֵיהֶם עוֹד לְהִתְעַכֵּב בַּמִּדְבָּר.

(טז-יז) וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ וְגוֹמֵר וַיְדַבֵּר ה' אֵלַי וְגוֹמֵר – אֲבָל מִשִּׁלּוּחַ הַמְּרַגְּלִים עַד כָּאן לֹא נֶאֱמַר [בְּפָרָשָׁה זוֹ] "וַיְדַבֵּר" אֶלָּא "וַיֹּאמֶר"; לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נְזוּפִים, לֹא נִתְיַחֵד עִמּוֹ הַדִּבּוּר בִּלְשׁוֹן חִבָּה פָּנִים אֶל פָּנִים וְיִשּׁוּב הַדַּעַת; לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל הַנְּבִיאִים אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל (ת"כ ויקרא נדבה פרק ב,יג; תענית ל' ע"ב).
אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה – מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה הַיּוֹצְאִים בַּצָּבָא.

(יח-יט) אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת גְּבוּל מוֹאָב וְגוֹמֵר וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן – מִכָּאן שֶׁאֶרֶץ עַמּוֹן לְצַד צָפוֹן.

(כ) אֶרֶץ רְפָאִים תֵּחָשֵׁב – אֶרֶץ רְפָאִים נֶחְשֶׁבֶת אַף הִיא, לְפִי שֶׁהָרְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ לְפָנִים; אֲבָל לֹא זוֹ הִיא שֶׁנָּתַתִּי לְאַבְרָהָם:

(כג) וְהָעַוִּים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצֵרִים וְגוֹמֵר – עַוִּים מִפְּלִשְׁתִּים הֵם, שֶׁעִמָּהֶם הֵם נֶחְשָׁבִים בְּסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "חֲמִשָּׁה סַרְנֵי פְּלִשְׁתִים הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי הָאֶשְׁקְלוֹנִי הַגִּתִּי וְהָעֶקְרוֹנִי וְהָעַוִּים" (יהושע יג,ג). וּמִפְּנֵי הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע אַבְרָהָם לַאֲבִימֶלֶךְ – לֹא יָכְלוּ יִשְׂרָאֵל לְהוֹצִיא אַרְצָם מִיָּדָם, וְהֵבֵאתִי עֲלֵיהֶם כַּפְתּוֹרִים וְהִשְׁמִידוּם וַיֵשְׁבוּ תַחְתָּם; וְעַכְשָׁו אַתֶּם מֻתָּרִים לְקַחְתָּהּ מִיָּדָם (חולין ס' ע"ב).

(כה) תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם – לִמֵּד שֶׁעָמְדָה חַמָּה לְמֹשֶׁה בְּיוֹם מִלְחֶמֶת עוֹג [סְפָרִים אֲחֵרִים: סִיחוֹן], וְנוֹדַע הַדָּבָר "תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם" (ע"ז כ"ה ע"א).

(כו) מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא צִוַּנִי הַמָּקוֹם לִקְרֹא לְסִיחוֹן לְשָׁלוֹם, לָמַדְתִּי מִמִּדְבַּר סִינַי, מִן הַתּוֹרָה שֶׁקָּדְמָה לָעוֹלָם. כְּשֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתְּנָהּ לְיִשְׂרָאֵל, חָזַר אוֹתָהּ עַל עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל, וְגָלוּי לְפָנָיו שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּהָ, וְאַף עַל פִּי כֵן פָּתַח לָהֶם בְּשָׁלוֹם; אַף אֲנִי קִדַּמְתִּי אֶת סִיחוֹן בְּדִבְרֵי שָׁלוֹם (תנחומא ישן הוספה י). דָּבָר אַחֵר: "מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת", מִמְּךָ לָמַדְתִּי שֶׁקָּדַמְתָּ לָעוֹלָם. יָכוֹל הָיִיתָ לִשְׁלֹחַ בָּרָק אֶחָד וְלִשְֹרֹף אֶת הַמִּצְרִים, אֶלָּא שְׁלַחְתַּנִי מִן הַמִּדְבָּר אֶל פַּרְעֹה לֵאמֹר: "שַׁלַּח אֶת עַמִּי" (שמות ה,א), בְּמָתוּן (תנחומא ישן שם).

(כט) כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו – לֹא לְעִנְיַן לַעֲבֹר בְּאַרְצָם, אֶלָּא לְעִנְיַן מֶכֶר אֹכֶל וּמַיִם.
עַד אֲשֶׁר אֶעֱבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן – מוּסָב עַל "אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ" (לעיל פסוק כז).

(לא) הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ – כָּפָה שַׂר שֶׁל אֱמוֹרִיִּים שֶׁל מַעְלָה תַּחַת רַגְלָיו שֶׁל מֹשֶׁה, וְהִדְרִיכוֹ עַל צַוָּארוֹ (תנחומא ישן ה, והוספה ח שם).

(לב) וַיֵּצֵא סִיחוֹן – לֹא שָׁלַח בִּשְׁבִיל עוֹג לַעֲזֹר לוֹ, לְלַמֶּדְךָ שֶׁלֹּא הָיוּ צְרִיכִים זֶה לָזֶה.

(לג) וְאֶת בָּנָו – בְּנוֹ כְּתִיב, שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן גִּבּוֹר כְּמוֹתוֹ (עיין תנחומא ישן, חקת נה).

(לד) מְתִם – אֲנָשִׁים. בְּבִזַּת סִיחוֹן נֶאֱמַר: "בָּזַזְנוּ לָנוּ" (להלן פסוק לה), לְשׁוֹן בִּזָּה, שֶׁהָיְתָה חֲבִיבָה עֲלֵיהֶם וּבוֹזְזִים אִישׁ לוֹ; וּכְשֶׁבָּאוּ לְבִזַּת עוֹג – כְּבָר הָיוּ שְׂבֵעִים וּמְלֵאִים, וְהָיְתָה בְּזוּיָה בְּעֵינֵיהֶם, וּמְקָרְעִין וּמַשְׁלִיכִין בְּהֵמָה וּבְגָדִים, וְלֹא נָטְלוּ כִּי אִם כֶּסֶף וְזָהָב, לְכָךְ נֶאֱמַר "בַּזּוֹנוּ לָנוּ" (להלן ג,ז), לְשׁוֹן בִּזָּיוֹן. כָּךְ נִדְרָשׁ בְּסִפְרֵי בְּפָרָשַׁת וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים (ספרי במדבר קלא).

(לז) כָּל יַד נַחַל יַבֹּק – כָּל אֵצֶל נַחַל יַבֹּק.
וְכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ – שֶׁלֹּא לִכְבֹּשׁ, הִנַּחְנוּ.

פרק ג (1)

(א) וַנֵּפֶן וַנַּעַל – כָּל צַד צָפוֹן הוּא עֲלִיָּה.

(ב) אַל תִּירָא אֹתוֹ – וּבְסִיחוֹן לֹא הֻצְרַךְ לוֹמַר "אַל תִּירָא אֹתוֹ"? אֶלָּא מִתְיָרֵא הָיָה מֹשֶׁה שֶׁלֹּא תַּעֲמֹד לוֹ זְכוּת שֶׁשִּׁמֵּשׁ לְאַבְרָהָם; שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּבֹא הַפָּלִיט" (ב"ר יד,יג), וְהוּא עוֹג (מדרש תנחומא חוקת כה; ב"ר מב,ח).

(ד) חֶבֶל אַרְגֹּב – מְתַרְגְּמִינַן "בֵּית פֶּלֶךְ טְרָכוֹנָא". וְרָאִיתִי תַּרְגּוּם יְרוּשַׁלְמִי בִּמְגִלַּת אֶסְתֵּר (א,ג) קוֹרֵא לְפַלָּטִין 'טְרָכוֹנִין'; לָמַדְתִּי: חֶבֶל אַרְגֹּב – הִפַּרְכִיָּא הֵיכַל מֶלֶךְ, כְּלוֹמַר, שֶׁהַמַּלְכוּת נִקְרֵאת עַל שְׁמָהּ. וְכֵן "אֶת אַרְגֹּב" דִּמְלָכִים (ב' טו,כה), אֵצֶל הֵיכַל מֶלֶךְ הֲרָגוֹ פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ לִפְקַחְיָה בֶּן מְנַחֵם.

(ה) מֵעָרֵי הַפְּרָזִי – פְּרוּזוֹת וּפְתוּחוֹת בְּלֹא חוֹמָה; וְכֵן: "פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלַיִם" (זכריה ב,ח).

(ו) הַחֲרֵם – לְשׁוֹן הֹוֶה, הָלוֹךְ וְכַלּוֹת.

(ח) מִיַּד – מֵרְשׁוּת.

(ט) צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן וְגוֹמֵר – וּבְמָקוֹם אַחֵר (בְּפָרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן) הוּא אוֹמֵר: "וְעַד הַר שִׂיאֹן הוּא חֶרְמוֹן" (להלן ד,מח), הֲרֵי לוֹ אַרְבָּעָה שֵׁמוֹת. לָמָּה הֻצְרְכוּ לִכָּתֵב? לְהַגִּיד שְׁבַח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיוּ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת מִתְפָּאֲרוֹת בְּכָךְ; זוֹ אוֹמֶרֶת: עַל שְׁמִי יִקָּרֵא, וְזוֹ אוֹמֶרֶת: עַל שְׁמִי יִקָּרֵא (ספרי עקב לז; חולין ס' ע"ב).
שְׂנִיר – הוּא שֶׁלֶג בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז וּבִלְשׁוֹן כְּנַעַן.

(יא) מִיֶּתֶר הָרְפָאִים – שֶׁהָרְגוּ אַמְרָפֶל וַחֲבֵרָיו בְּעַשְׁתְּרוֹת קַרְנַיִם; וְהוּא פָּלַט מִן הַמִּלְחָמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּבֹא הַפָּלִיט" (בראשית יד,יג), זֶהוּ עוֹג (מדרש תנחומא חוקת כה; ב"ר מב,ח).
בְּאַמַּת אִישׁ – בְּאַמַּת עוֹג (תרגום יונתן).

(יב) וְאֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת – הָאֲמוּרָה לְמַעְלָה, "מִנַּחַל אַרְנֹן וְעַד הַר חֶרְמוֹן" (לעיל פסוק ח), יָרַשְׁנוּ בָּעֵת הַהִיא.
מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל נַחַל אַרְנוֹן – אֵינוֹ מְחֻבָּר לְרֹאשׁוֹ שֶׁל מִקְרָא אֶלָּא לְסוֹפוֹ, עַל נָתַתִּי לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי; אֲבָל לְעִנְיַן יְרֻשָּׁה, עַד הַר חֶרְמוֹן הָיָה.

(יג) הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים – הִיא אוֹתָהּ שֶׁנָּתַתִּי לְאַבְרָהָם.

(טז) תּוֹךְ הַנַּחַל וּגְבֻל – כָּל הַנַּחַל וְעַד מֵעֵבֶר לִשְׂפָתוֹ, כְּלוֹמַר, עַד וְעַד בִּכְלָל, וְיוֹתֵר מִכֵּן.

(יז) מִכִּנֶּרֶת – מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הַמַּעֲרָבִי הָיָה, וְנַחֲלַת בְּנֵי גָד מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הַמִּזְרָחִי, וְנָפַל בְּגוֹרָלָם רֹחַב הַיַּרְדֵּן כְּנֶגְדָּם וְעוֹד מֵעֵבֶר שְׂפָתוֹ עַד כִּנֶּרֶת. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַיַּרְדֵּן וּגְבוּל, הַיַּרְדֵּן וּמֵעֵבֶר לוֹ.

(יח) וָאֲצַו אֶתְכֶם – לִבְנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד הָיָה מְדַבֵּר.
לִפְנֵי אֲחֵיכֶם – הֵם הָיוּ הוֹלְכִים לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה, לְפִי שֶׁהָיוּ גִּבּוֹרִים, וְאוֹיְבִים נוֹפְלִים לִפְנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד" (דברים לג,כ).

הערות

1. ר' לעיל מס' 3209 (רש"י מנוקד על המקרא/ספר במדבר/ו,כג). בכתב־יד אחד קוראים: אואנ"ט oant ובשניים אוייננ"ט (צ"ל אוינ"ט oiant), צורות מאוחרות יותר.
2. מָשָׁל לִמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּבְנוֹ מְהַלֵּךְ לְפָנָיו. בָּאוּ לִסְטִים לִשְׁבּוֹתוֹ, נְטָלוֹ מִלְּפָנָיו וּנְתָנוֹ לְאַחֲרָיו; בָּא זְאֵב מֵאַחֲרָיו, נְתָנוֹ לְפָנָיו. בָּאוּ לִסְטִים לְפָנָיו וּזְאֵבִים מֵאַחֲרָיו, נְתָנוֹ עַל זְרוֹעוֹ וְנִלְחַם בָּהֶם; כָּךְ "וְאָנֹכִי תִרְגַּלְתִּי לְאֶפְרַיִם קָחָם עַל זְרוֹעֹתָיו" (הושע יא,ג).