ביאור:בבלי תענית דף יב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת תענית: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

הא דאמרת 'מתענין לשעות' - והוא שלא טעם כלום עד הערב. ^[1].

אמר ליה אביי ^[2]: ^[3] הא תענית מעלייתא היא ^[4]! ^[5]

לא, צריכא דאימלך אימלוכי ^[6].

ואמר רב חסדא: כל תענית שלא שקעה עליו חמה ^[7] - לאו שמיה תענית.

מיתיבי [תענית פ"ב מ"ו דף טו,ב]: אנשי משמר ^[8] מתענין ולא משלימין ^[9]!?

התם - לצעורי נפשיה בעלמא הוא ^[10].

תא שמע, דאמר רבי אליעזר ברבי צדוק: אני מבני בניו של סנאב בן בנימין ^[11] ופעם אחת חל ט' באב להיות בשבת ודחינוהו לאחר השבת והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני שיום טוב שלנו הוא ^[12]!?

התם נמי לצעורי נפשיה בעלמא הוא.

תא שמע דאמר רבי יוחנן ^[13]: "אהא בתענית עד שאבוא לביתי" ^[14]!?

התם - לשמוטיה נפשיה מבי נשיאה הוא דעבד ^[15].

אמר שמואל: כל תענית שלא קיבל עליו מבעוד יום - לאו שמיה תענית.

ואי יתיב מאי ^[16]?

אמר רבה בר שילא: דמי למפוחא דמליא זיקא ^[17].

אימת מקביל ליה?

רב אמר 'במנחה' ^[18]; ושמואל אמר 'בתפלת המנחה' ^[19].

אמר רב יוסף כוותיה דשמואל מסתברא, דכתיב* במגילת תענית ^[20] 'להן כל איניש דייתי עלוהי מקדמת דנא ^[21] ייסר'; מאי, לאו ייסר עצמו בצלו ^[22]?

^[23]

לא, יאסר עצמו.

^[24].

פליגי בה רבי חייא ורבי שמעון ברבי: חד אמר 'ייסר' ^[25] וחד אמר 'יאסר' ^[26].

מאן דאמר 'ייסר' - כדאמרינן; למאן דאמר 'יאסר' - מאי היא ^[27]?

^[28] דתניא במגילת תענית: 'כל איניש דייתי עלוהי מקדמת דנא - יאסר. כיצד? יחיד שקיבל עליו שני וחמישי <ושני> של כל השנה כולה ^[29] ואירעו בם ימים טובים הכתובין במגילת תענית - אם נדרו קודם לגזרתנו ^[30] יבטיל נדרו את גזרתנו, ואם גזרתנו קודמת לנדרו - תבטל גזרתנו את נדרו ^[31].

תנו רבנן: 'עד מתי אוכל ושותה ^[32]?

עד שיעלה עמוד השחר - דברי רבי.

רבי אליעזר בר שמעון אומר: עד קרות הגבר ^[33].

אמר אביי: לא שנו אלא שלא גמר סעודתו ^[34], אבל גמר סעודתו - אינו אוכל.

איתיביה רבא: 'גמר ועמד ^[35] - הרי זה אוכל ^[36]'!

- התם כשלא סילק ^[37].

איכא דאמרי אמר רבא: לא שנו אלא כשלא ישן, אבל ישן אינו אוכל. ^[38].

איתיביה אביי: ישן ועמד הרי זה אוכל!

התם ^[39] במתנמנם.

היכי דמי 'מתנמנם' ^[40]?

אמר רב אשי:

עמוד ב

נים ולא נים, תיר ^[41] ולא תיר: דקרו ליה ועני, ולא ידע אהדורי סברא ^[42], וכי מדכרי ליה ^[43] - מדכר.

אמר רב כהנא אמר רב: יחיד שקיבל עליו תענית ^[44] - אסור בנעילת הסנדל: חיישינן שמא תענית צבור ^[45] קיבל עליו.

היכי ליעבד?

אמר רבה בר רב שילא: לימא הכי: "למחר אהא לפניך בתענית יחיד".

אמרו ליה רבנן לרב ששת: הא קא חזינן רבנן ^[46] דמסיימי מסנייהו [נועלים נעליהם] ואתו לבי תעניתא! ^[47]

איקפד ואמר להו: דלמא מיכל נמי אכול! ^[48]!? ^[49]

אביי ורבא מעיילי כי מסיימי אפנתא ^[50]; מרימר ומר זוטרא מחלפי ^[51] דימינא לשמאלא ודשמאלא לימינא; רבנן דבי רב אשי נפקי כי אורחייהו, סברי כי הא דאמר שמואל: אין תענית צבור בבבל אלא תשעה באב בלבד.

אמר רב יהודה: אמר רב: 'לוה אדם תעניתו ופורע'; כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי: וכי נדר קבל עליה, - דלא סגי דלא משלם?: לצעורי נפשיה קביל עליה: אי מצי - מצער נפשיה, אי לא מצי - לא מצער נפשיה ^[52].

איכא דאמרי אמר רב יהודה: אמר רב: 'לוה אדם תעניתו ופורע'; כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי: פשיטא! לא יהא אלא נדר! נדר מי לא מצי בעי לשלומי ומיזל למחר וליומא אחרינא?!

רב יהושע בריה דרב אידי איקלע לבי רב אסי; עבדו ליה עגלא תילתא. אמרו ליה "ליטעום מר מידי"!

אמר ליה: בתעניתא יתיבנא.

אמרו ליה: ולוזיף מר וליפרע - לא סבר מר להא דאמר רב יהודה אמר רב: 'לוה אדם תעניתו ופורע'?

אמר להו: תענית חלום הוא, ואמר רבה בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: 'יפה תענית לחלום כאש לנעורת', ואמר רב חסדא 'ובו ביום', ואמר רב יוסף 'ואפילו בשבת' ^[53]! [מאי תקנתיה? ליתיב תעניתא לתעניתא.]

משנה:

עברו אלו ולא נענו - בית דין גוזרין שלש תעניות אחרות על הצבור: אוכלין ושותין מבעוד יום, ואסורין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה, ונועלין את המרחצאות.

עברו אלו ולא נענו - בית דין גוזרין עליהן עוד שבע, שהן שלש עשרה תעניות על הצבור; הרי אלו יתרות על הראשונות: שבאלו מתריעין ונועלין את החנויות; בשני מטין עם חשיכה; ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת.

עברו אלו ולא נענו - ממעטין במשא ומתן בבנין ובנטיעה באירוסין ובנישואין ובשאילת שלום בין אדם לחבירו, כבני אדם הנזופין למקום; היחידים חוזרין ומתענין עד שיצא ניסן;

יצא ניסן וירדו גשמים - סימן קללה, שנאמר (שמואל א יב יז) הלא קציר חטים היום [אקרא אל ה' ויתן קלות ומטר ודעו וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני ה' לשאול לכם מלך].

גמרא:

בשלמא כולהו אית בהו תענוג: רחיצה וסיכה ותשמיש המטה, אבל מלאכה צער הוא!

אמר רב חסדא אמר רב ירמיה בר אבא: אמר קרא (יואל א יד) קדשו צום קראו עצרה אספו זקנים [כל יושבי הארץ בית ה' אלהיכם וזעקו אל ה’] - כעצרת ^[54]: מה עצרת אסור בעשיית מלאכה - אף תענית אסור בעשיית מלאכה.

אי מה עצרת ^[55] מאורתא - אף תענית נמי מאורתא?

אמר רבי זירא: לדידי מיפרשא לי מיניה דרבי ירמיה בר אבא אמר קרא: 'אספו זקנים' - דומיא דאסיפת זקנים: מה אסיפת זקנים ביום - אף צום נמי ביום ^[56].

ואימא מטיהרא [מהצהרים]?

אמר רב שישא בריה דרב אידי: ^[57] מסייע ליה לרב הונא דאמר: מצפרא כינופיא ^[58].

היכי עבדי ^[59]?

אמר אביי: מצפרא עד פלגא דיומא - מעיינינן במילי דמתא ^[60], מכאן ואילך: ריבעא דיומא ^[61] ^[62] קרינן בספרא ^[63] ואפטרתא ^[64], מכאן ואילך בעינן רחמי שנאמר: (נחמיה ט ג) ויקומו על עמדם ויקראו בספר תורת ה' אלהיהם רביעית היום ורביעית מתוַדים ומשתחוים לה' אלהיהם.

הערות

^ כלומר: לא אמרו במתענה שאכל בו ביום כגון שהתחיל להתענות עד חצי היום ואחר כך אכל - דאין זה עינוי ואם אכל קודם חצות - אין בכך כלום, דאינו תענית של כלום, אלא כשהשלים כל היום, אף על פי שלא קיבלו עליו מאתמול
^ ופריך
^ אי דקבל עליו להתענות עד חצי יום, והדר מתענה כל היום -
^ ופשיטא דתענית גמור הוא, ואפילו תפלת תענית נמי מתפלל עליו, ולא איצטריך לאוקומי הלכה בהכי, דזהו תענית גמור
^ והאי מקשה סבר: דהאי הלכה מתענין לשעות – כמשמעו: דיכול להתענות עד חצי היום – 'מתענה' קרינא ביה;
^ כלומר: לא היה בדעתו כלל להתענות, אלא אתא ליה טרדא ולא אכל עד חצי היום, וכי מטא חצי יום ממליך אמר: "הואיל והתעניתי עד חצי היום - אתענה כל היום"
^ שלא התענה עד אותה שעה
^ כהנים ולוים העובדין מתענין, כדלקמן בפרק סדר תעניות
^ לפי שהן עסוקין בעבודה, ואין יכולים להשלים; אלמא, אף על גב דאינו משלים - מתענה קרי ליה
^ עם הצבור, אבל אינו תענית לא להתפלל תפלת 'עננו' ולא לקובעו עליו חובה כלל, וכל שעה שהוא רוצה לאכול - אוכל
^ משבט בנימין
'^ כדלקמן 'בשלשה פרקים' (תענית כו א) זמן עצי כהנים והעם כו', עד בחמשה באב בני פרעוש בן יהודה, בעשרה בו בני סנאב בן בנימין, שעל ידי מעשה קבעו להן חכמים להתנדב עצים ולהביא למערכה, וכשמגיע זמנו מביאין אותן ומדליקין אותן על גבי המזבח, אף על פי שהיו שם שאר עצים הרבה, מה שאין כן בשאר מתנדבי עצים, דאין מבערין אותן בזמן שיש עצים אחרים. במסכת מנחות (קו,ב) אמרינן: המתנדב עצים לא יפחות משני גזירין, ועצים טעונין קמיצה, טעונים הגשה כו'
^ פעמים שהיה אומר
^ ואי מטי לביתיה בשתים או בשלש שעות ביום - הוה אכיל, וקרי ליה 'מתענה'
^ דלא ליטרחוהו למיכל בהדייהו, שהיה מבקש הימנו שיאכל עמו, היה אומר כן, שלא יטריחנו לאכול עמו; ומיהו לא הוי תענית, שאם היה רוצה - היה אוכל מיד, ואין בנדרו כלום
^ מי סליק לתענית אי לא
^ 'מפוחא' - הוא המפוח שנופחין בו הנפחין את האור, המתמלא ברוח, אף זה נתמלא רוח - שלא אכל בחנם
^ בזמן המנחה, ואפילו בשוק - אומר: "הריני מחר בתענית"
^ בסופה, תוספת ריצוי ותחנונים, עד שאומר: "הריני מחר בתענית"; ודוקא נקט מנחה, משום דסמוך לתחלת יום תעניתו, לאפוקי תפלת יוצר; ודיקא נמי: מדפסיק שמואל ופליג אדרב דאמר בזמן המנחה, שיעורא יתירא
^ לסוף ימים טובים הכתובים במגילת תענית כתיב בה: 'מקדמת דנא ייסר לעיל מינה תני אילין יומיא די לא להתענאה בהון'
^ לפני אלו ימים טובים, כגון שקיבל עליו עשרה תעניות או עשרים, ונכנסו אלו הימים בהם
^ בתפלה, ואי לא קבליה עליה בתפלת המנחה - לא דחי להנך ימים טובים, אלמא: דעיקר תענית בעי לקבולי בתפלת המנחה עילויה, ואי לא קבליה עילויה בתפלת המנחה - לא עשה כלום
^ בצלו - צלותא; איכא דאמרי: לשון נדר: שקבל עליו להתענות, כמו הרימותי ידי אל ה' (בראשית יד כב) דמתרגמינן: ארימיה ידי בצלו, ואין רבי מודה.
^ האי דקתני 'דכתיב' - משום דמגילת תענית היתה נכתבת לבד, לזכרון נסים
^ ייסר - לשון וְאָסְרָה אִסָּר (במדבר ל ד)
^ דלא הוי תני 'ייסר בצלו', דמשמע דוקא כדאמרינן אי מקבל בתפלת המנחה - אין, ואי לא - לא, אלא יאסר, דמשמע: יהא אסור לאכול אי אתי עליה תעניות מן קדמת דנא, בין בתפלה בין שלא בתפלה
^ מאי קסבר
^ ומשני:
^ כלומר: כדמפרש בהדיא: אם נדרו קודם לגזרתנו כו' ולא שנא בין בתפלה בין שלא בתפלה
^ קודם שגזרו חכמים ימים טובים הללו
^ אבל משגזרו, אף על פי שהתחיל תעניותיו קודם הזמנים הללו - לא דחו
^ בלילה, כשמתענה למחר, בכל תעניות שהוא אוכל משתחשך, ואפילו בתענית יחיד קא מיירי
^ אפילו פעם ראשונה קאמר, מדקאמר גבי יוצא יחידי בלילה בסדר יומא (כא,א): 'עד שישלש'
^ אבל גמר דברי הכל אינו אוכל
^ אף על פי שבירך ועמד משולחנו
^ חוזר ואוכל, ואין בכך כלום
^ את הטבלא דלאו עקירה היא, ולא אסח דעתיה מאכילה, וכסעודה אריכתא דמיא
^ והלכה כאיכא דאמרי: אוכל ושותה עד שיישן קבע, ועד שיעלה עמוד השחר, כרבי; אבל ישן - הפסקה היא, ושוב אינו אוכל
^ לאו ישן ממש, אלא
^ שומיליי"ר בלעז
^ ער, כדמתרגמינן (בראשית מא ד) וייקץ - ואיתער
^ אם צריך ממנו דבר שצריך הרהור - אינו יודע לומר בעוד שמתנמנם
^ כזה שמעת
^ סתם, ואינו יודע איזה תענית קבל עליו, אם של יחיד אם של צבור
^ כשלש ראשונות או כשבע אחרונות
^ בתענית צבור
^ וסברי לה כשמואל, דאמר: אין תענית צבור בבבל [בפרק מקום שנהגו (פסחים נד ב)] דאסור בנעילת הסנדל ובכל הני.
^ ופורשים מדרכי צבור
^ ולית ליה דשמואל, ואנן האידנא נהגינן כשמואל.
^ אישקריפי"ט: נעל רכה
^ ביומא דתעניתא
^ לא יהא אלא כיומא אחרינא
^ יכול להתענות, כדי שיתבטל צער גופו
^ שבועות ושמיני עצרת
^ איסור מלאכתו
^ דבלילה כל אחד בביתו, ואינן נאספין
^ הא דפשיטא לך דאסיפת זקנים ביום
^ ביום תענית צבור מתקבצין ובאין לבית הכנסת מן הבקר
^ מאי עבדי בכינופיא דמצפרא ובכוליה יומא דתעניתא
^ דרישה וחקירה, לבדוק במעשיהם בעסקי בני העיר, אם גזל וחמס ביניהן, ומפייסין אותן
^ מחצות ואילך עושין שני חלקים
^ בפלגא - דהיינו ריבעא דיומא
^ קרו ויחל משה
^ ומפטירין דרשו את ה' בהמצאו

[1] כלומר: לא אמרו במתענה שאכל בו ביום כגון שהתחיל להתענות עד חצי היום ואחר כך אכל - דאין זה עינוי ואם אכל קודם חצות - אין בכך כלום, דאינו תענית של כלום, אלא כשהשלים כל היום, אף על פי שלא קיבלו עליו מאתמול

[2] ופריך

[3] אי דקבל עליו להתענות עד חצי יום, והדר מתענה כל היום -

[4] ופשיטא דתענית גמור הוא, ואפילו תפלת תענית נמי מתפלל עליו, ולא איצטריך לאוקומי הלכה בהכי, דזהו תענית גמור

[5] והאי מקשה סבר: דהאי הלכה מתענין לשעות – כמשמעו: דיכול להתענות עד חצי היום – 'מתענה' קרינא ביה;

[6] כלומר: לא היה בדעתו כלל להתענות, אלא אתא ליה טרדא ולא אכל עד חצי היום, וכי מטא חצי יום ממליך אמר: "הואיל והתעניתי עד חצי היום - אתענה כל היום"

[7] שלא התענה עד אותה שעה

[8] כהנים ולוים העובדין מתענין, כדלקמן בפרק סדר תעניות

[9] לפי שהן עסוקין בעבודה, ואין יכולים להשלים; אלמא, אף על גב דאינו משלים - מתענה קרי ליה

[10] עם הצבור, אבל אינו תענית לא להתפלל תפלת 'עננו' ולא לקובעו עליו חובה כלל, וכל שעה שהוא רוצה לאכול - אוכל

[11] משבט בנימין

[12] '^ כדלקמן 'בשלשה פרקים' (תענית כו א) זמן עצי כהנים והעם כו', עד בחמשה באב בני פרעוש בן יהודה, בעשרה בו בני סנאב בן בנימין, שעל ידי מעשה קבעו להן חכמים להתנדב עצים ולהביא למערכה, וכשמגיע זמנו מביאין אותן ומדליקין אותן על גבי המזבח, אף על פי שהיו שם שאר עצים הרבה, מה שאין כן בשאר מתנדבי עצים, דאין מבערין אותן בזמן שיש עצים אחרים. במסכת מנחות (קו,ב) אמרינן: המתנדב עצים לא יפחות משני גזירין, ועצים טעונין קמיצה, טעונים הגשה כו'

[13] פעמים שהיה אומר

[14] ואי מטי לביתיה בשתים או בשלש שעות ביום - הוה אכיל, וקרי ליה 'מתענה'

[15] דלא ליטרחוהו למיכל בהדייהו, שהיה מבקש הימנו שיאכל עמו, היה אומר כן, שלא יטריחנו לאכול עמו; ומיהו לא הוי תענית, שאם היה רוצה - היה אוכל מיד, ואין בנדרו כלום

[16] מי סליק לתענית אי לא

[17] 'מפוחא' - הוא המפוח שנופחין בו הנפחין את האור, המתמלא ברוח, אף זה נתמלא רוח - שלא אכל בחנם

[18] בזמן המנחה, ואפילו בשוק - אומר: "הריני מחר בתענית"

[19] בסופה, תוספת ריצוי ותחנונים, עד שאומר: "הריני מחר בתענית"; ודוקא נקט מנחה, משום דסמוך לתחלת יום תעניתו, לאפוקי תפלת יוצר; ודיקא נמי: מדפסיק שמואל ופליג אדרב דאמר בזמן המנחה, שיעורא יתירא

[20] לסוף ימים טובים הכתובים במגילת תענית כתיב בה: 'מקדמת דנא ייסר לעיל מינה תני אילין יומיא די לא להתענאה בהון'

[21] לפני אלו ימים טובים, כגון שקיבל עליו עשרה תעניות או עשרים, ונכנסו אלו הימים בהם

[22] בתפלה, ואי לא קבליה עליה בתפלת המנחה - לא דחי להנך ימים טובים, אלמא: דעיקר תענית בעי לקבולי בתפלת המנחה עילויה, ואי לא קבליה עילויה בתפלת המנחה - לא עשה כלום

[23] בצלו - צלותא; איכא דאמרי: לשון נדר: שקבל עליו להתענות, כמו הרימותי ידי אל ה' (בראשית יד כב) דמתרגמינן: ארימיה ידי בצלו, ואין רבי מודה.

[24] האי דקתני 'דכתיב' - משום דמגילת תענית היתה נכתבת לבד, לזכרון נסים

[25] ייסר - לשון וְאָסְרָה אִסָּר (במדבר ל ד)

[26] דלא הוי תני 'ייסר בצלו', דמשמע דוקא כדאמרינן אי מקבל בתפלת המנחה - אין, ואי לא - לא, אלא יאסר, דמשמע: יהא אסור לאכול אי אתי עליה תעניות מן קדמת דנא, בין בתפלה בין שלא בתפלה

[27] מאי קסבר

[28] ומשני:

[29] כלומר: כדמפרש בהדיא: אם נדרו קודם לגזרתנו כו' ולא שנא בין בתפלה בין שלא בתפלה

[30] קודם שגזרו חכמים ימים טובים הללו

[31] אבל משגזרו, אף על פי שהתחיל תעניותיו קודם הזמנים הללו - לא דחו

[32] בלילה, כשמתענה למחר, בכל תעניות שהוא אוכל משתחשך, ואפילו בתענית יחיד קא מיירי

[33] אפילו פעם ראשונה קאמר, מדקאמר גבי יוצא יחידי בלילה בסדר יומא (כא,א): 'עד שישלש'

[34] אבל גמר דברי הכל אינו אוכל

[35] אף על פי שבירך ועמד משולחנו

[36] חוזר ואוכל, ואין בכך כלום

[37] את הטבלא דלאו עקירה היא, ולא אסח דעתיה מאכילה, וכסעודה אריכתא דמיא

[38] והלכה כאיכא דאמרי: אוכל ושותה עד שיישן קבע, ועד שיעלה עמוד השחר, כרבי; אבל ישן - הפסקה היא, ושוב אינו אוכל

[39] לאו ישן ממש, אלא

[40] שומיליי"ר בלעז

[41] ער, כדמתרגמינן (בראשית מא ד) וייקץ - ואיתער

[42] אם צריך ממנו דבר שצריך הרהור - אינו יודע לומר בעוד שמתנמנם

[43] כזה שמעת

[44] סתם, ואינו יודע איזה תענית קבל עליו, אם של יחיד אם של צבור

[45] כשלש ראשונות או כשבע אחרונות

[46] בתענית צבור

[47] וסברי לה כשמואל, דאמר: אין תענית צבור בבבל [בפרק מקום שנהגו (פסחים נד ב)] דאסור בנעילת הסנדל ובכל הני.

[48] ופורשים מדרכי צבור

[49] ולית ליה דשמואל, ואנן האידנא נהגינן כשמואל.

[50] אישקריפי"ט: נעל רכה

[51] ביומא דתעניתא

[52] לא יהא אלא כיומא אחרינא

[53] יכול להתענות, כדי שיתבטל צער גופו

[54] שבועות ושמיני עצרת

[55] איסור מלאכתו

[56] דבלילה כל אחד בביתו, ואינן נאספין

[57] הא דפשיטא לך דאסיפת זקנים ביום

[58] ביום תענית צבור מתקבצין ובאין לבית הכנסת מן הבקר

[59] מאי עבדי בכינופיא דמצפרא ובכוליה יומא דתעניתא

[60] דרישה וחקירה, לבדוק במעשיהם בעסקי בני העיר, אם גזל וחמס ביניהן, ומפייסין אותן

[61] מחצות ואילך עושין שני חלקים

[62] בפלגא - דהיינו ריבעא דיומא

[63] קרו ויחל משה

[64] ומפטירין דרשו את ה' בהמצאו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]