ביאור:בבלי סוטה פרק ד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סוטה פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת סוטה דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | [[סוטה {{{2}}} א|הדף המהדורה הרגילה]]

---

...הפרק הקודם | הפרק הבא...

פרק רביעי - ארוסה ושומרת יבם

דפים בפרק זה

דפים דף כ"ב ע"ב (פרק רביעי) | דף כ"ג ע"א | דף כ"ג ע"ב | דף כ"ד ע"א | דף כ"ד ע"ב | דף כ"ה ע"א | דף כ"ה ע"ב | דף כ"ו ע"א | דף כ"ו ע"ב | דף כ"ז ע"א | דף כ"ז ע"ב (עד סוף הפרק)

משניות בפרק זה

משניות משנה ראשונה '(הערה: פרק זה כולל משנה אחת בלבד)'

דף כ"ג עמוד ב

פרק ד מתחיל באמצע דף זה

משנה א

משנה:

ארוסה ושומרת יבם:

לא שותות, ולא נוטלות כתובה.

שנאמר: "אשר תשטה אשה תחת אישה": (במדבר ה)

• פרט לארוסה, ושומרת יבם.

• אלמנה לכהן גדול,
• גרושה וחלוצה לכהן הדיוט
• ממזרת

דף כ"ד עמוד א

'המשך המשנה'

• ונתינה לישראל
• ובת ישראל לממזר ולנתין

לא שותות ולא נוטלות כתובה.

ואלו לא שותות, ולא נוטלות כתובה:

• האומרת טמאה אני,
• ושבאו לה עדים שהיא טמאה,
• והאומרת איני שותה.

• אמר בעלה: איני משקה,
• ושבעלה בא עליה בדרך,

נוטלות כתובה, ולא שותות.

מתו בעליהן, עד שלא שתו:

בש"א ראשי תיבות: בית שמאי אומרים נוטלות כתובה ולא שותות.

ובה"א ראשי תיבות: ובית הלל אומרים או שותות, או לא נוטלות כתובתן.

• מעוברת חבירו,
• ומניקת חבירו -

לא שותות, ולא נוטלות כתובה דברי ר"מ ראשי תיבות: רבי מאיר.

וחכ"א ראשי תיבות: וחכמים אומרים יכול הוא להפרישה, ולהחזירה לאחר זמן.

• איילונית,
• וזקינה,
• ושאינה ראויה לילד -

לא נוטלות כתובה ולא שותות.

ר"א ראשי תיבות: רבי אליעזר אומר: יכול הוא לישא אשה אחרת, ולפרות ולרבות הימנה.

• ושאר כל הנשים -

או שותות, או לא נוטלות כתובה.

• אשת כהן -

שותה ומותרת לבעלה

• אשת סריס

שותה ע"י כל עריות מקנין,

חוץ מן הקטן

וממי שאינו איש.

ואלו שב"ד ראשי תיבות: בית דין מקנין להן:

• מי שנתחרש בעלה
• או נשתטה
• או שהיה חבוש בבית האסורין

לא להשקותה אמרו, אלא לפוסלה מכתובתה

ר' קיצור של: רבי יוסי אומר: אף להשקותה... לכשיצא בעלה מבית האסורין, ישקנה.

גמרא

סוגיא: קינוי לשאינן מושקות

מישתא הוא דלא שתייא הא קנוי מקני לה.

מה"מ ראשי תיבות: מנא הני מילי - מאיפה דברים אלו?

דת"ר ראשי תיבות: דתנו רבנן - אשר שנו רבותינו (בדרך כלל כותרת למובאה מברייתא) : "דבר אל בני ישראל ואמרת" (דברים ה')

לרבות ארוסה ושומרת יבם לקינוי.

סוגיא: מיהו המקור למשנה

ומתני' קיצור של 'מתניתין', משנתנו. מני?

רבי יונתן היא.

דתניא:

"תחת אישך" - פרט לארוסה

יכול שאני מוציא אף שומרת יבם - ת"ל ראשי תיבות: תלמוד לומר: "איש איש" - דברי רבי יאשיה.

ר' קיצור של: רבי יונתן אומר:

"תחת אישך" - פרט לשומרת יבם.

אוציא שומרת יבם, ולא אוציא את ארוסה?

תלמוד לומר: "אשר תשטה אשה תחת אישה" - פרט לארוסה.

מר - אלימא ליה ארוסה: דקידושי דידיה, וסוקלין על ידו,

ומר - אלימא ליה שומרת יבם, דלא מיחסרא מסירה לחופה.

ורבי יונתן - האי "איש איש", מאי עביד ליה?

מיבעי ליה לרבות אשת חרש, ואשת שוטה ואשת שעמום. '(הערה: דף כ"ד עמוד ב מתחיל במלה שעמום)'

דף כ"ד עמוד ב

...שעמום

ורבי יאשיה, האי תחת אישה מאי עביד ליה?

מיבעי ליה להקיש איש לאשה, ואשה לאיש.

סוגית אגב: מקור לארוסה שאינה שותה

אלא טעמא דכתיבי הני קראי,

הא לאו הכי -

הוה אמינא ארוסה שתיא?

והא כי אתא רבי אחא בר חנינא מדרומא,

אתא ואייתי מתניתא בידיה:

"מבלעדי אישך" (במדבר ה) -

משקדמה שכיבת בעל לבועל,

ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל?

אמר רמי בר חמא:

משכחת לה כגון שבא עליה ארוס בבית אביה.

דכוותה גבי שומרת יבם:

כגון שבא עליה יבם בבית חמיה.

הא שומרת יבם קרית לה? אשתו מעלייתא היא?!

דהאמר רב: קנה לכל?

כשמואל. דאמר: לא קנה, אלא לדברים האמורים בפרשה.

אי הכי, לימא: רב דאמר כרבי יאשיה, ושמואל דאמר כרבי יונתן?

אמר לך רב:

אנא דאמרי אפילו לרבי יונתן.

מדאיצטריך קרא למעוטה, מכלל דאשתו מעלייתא היא.

דף כ"ה עמוד א

ושמואל אמר:

אנא דאמרי אפילו לרבי יאשיה -

מדאיצטריך קרא לרבוייה מכלל דלאו אשתו היא כלל.

סוגיא: כתובה לעוברת על דת

איבעיא להו:

עוברת על דת -

צריכה התראה להפסידה כתובתה

או אינה צריכה?

מי אמרינן כיון דעוברת על דת היא, לא בעיא התראה,

או דלמא תיבעי התראה -

דאי הדרה בה, תיהדר בה?

ת"ש ראשי תיבות: תא שמע: בוא ושמע.:

ארוסה ושומרת יבם -

לא שותות ולא נוטלות כתובה.

מישתא הוא דלא שתיא,

הא קנויי מקני לה!

למאי? לאו להפסידה כתובתה?

אמר אביי:

לא. - לאוסרה עליו.

רב פפא אמר:

להשקותה, כשהיא נשואה.

כדתניא:

אין מקַנין לארוסה להשקותה, כשהיא ארוסה,

אבל מקַנין לארוסה להשקותה כשהיא נשואה.

אמר רבא:

ת"ש ראשי תיבות: תא שמע: בוא ושמע.:

אלמנה - לכהן גדול

גרושה וחלוצה - לכהן הדיוט

ממזרת ונתינה - לישראל

בת ישראל - לממזר ולנתין

לא שותות ולא נוטלות כתובה

מישתא הוא דלא שתיא,

הא קנויי מקני להו!

ולמאי? אי לאוסרן עליו, הא אסירן וקיימן?!

אלא לאו להפסידן כתובתן?

אמר רב יהודה מדיסקרתא:

לא. לאוסרה לַבועל כבעל.

דתנן:

כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל.

א"ר ראשי תיבות: אמר רבי חנינא מסורא:

ת"ש ראשי תיבות: תא שמע: בוא ושמע.:

ואלו שבית דין מקנין להן:

מי שנתחרש בעלה

או נשתטה

או שהיה חבוש בבית האסורין

ולא להשקותה אמרו

אלא לפוסלה מכתובתה.

ש"מ ראשי תיבות: שמע מינה בעי התראה?

ש"מ הסוגיה מסתיימת באימרה "שמע מינה". כלומר זוהי מסקנת הסוגיה.!

וכולהו מאי טעמא לא אמרי מהא?

דלמא שאני התם, דלית לה אימתא דבעל כלל.

סוגיא: המשך נישואין עם עוברת על דת

איבעיא להו:

עוברת על דת ורצה בעל לקיימה,

מקיימה, או אינו מקיימה?

מי אמרינן: בקפידא דבעל תלא רחמנא, והא לא קפיד?

או דלמא: כיון דקפיד, קפיד.

ת"ש ראשי תיבות: תא שמע: בוא ושמע.:

ואלו שבית דין מקנין להן:

מי שנתחרש בעלה,

או נשתטה,

או שהיה חבוש בבית האסורין.

ואי אמרת 'רצה בעל לקיימה, מקיימה' -

עבדי ב"ד ראשי תיבות: בית דין מידי דדלמא לא ניחא ליה לבעל?

סתמא דמילתא, כיון דעוברת על דת היא, מינח ניחא ליה.

סוגיא: מוחל על קנאתו

איבעיא להו:

בעל שמחל על קינויו,

קינויו מחול או אינו מחול?

מי אמרינן: בקינוי דבעל תלא רחמנא, ובעל הא מחיל ליה לקינויו?

או דלמא: כיון דקני ליה מעיקרא, לא מצי מחיל ליה?

ת"ש ראשי תיבות: תא שמע: בוא ושמע.:

ואלו שב"ד ראשי תיבות: בית דין מקנין להן:

מי שנתחרש בעלה,

או נשתטה,

או שהיה חבוש בבית האסורין.

ואי אמרת 'בעל שמחל על קינויו, קינויו מחול' -

עבדינן מידי דאתי בעל מחיל ליה?

סתמא דמלתא, אדם מסכים על דעת ב"ד ראשי תיבות: בית דין.

ת"ש ראשי תיבות: תא שמע: בוא ושמע.:

ומוסרין לו שני ת"ח, שמא יבא עליה בדרך.

ואי אמרת: 'בעל שמחל על קינויו, קינויו מחול' -

לחליה לקינויה, ולבעול?!

מ"ש ראשי תיבות: מאי שנא - בָּמֶה שונים תלמידי חכמים דגמירי,

דאי בעי למיבעל, אמרי ליה "אחליה לקינוייך ובעלה ובעלה: ובְּעֲל אותה (בלשון ציווי)".

ת"ש ראשי תיבות: תא שמע: בוא ושמע.:

דאמר ר' קיצור של: רבי יאשיה:

שלשה דברים סח לי זעירא מאנשי ירושלים:

בעל שמחל על קינויו - קינויו מחול.

וזקן ממרא שרצו בית דין למחול לו - מוחלין לו.

ובן סורר ומורה, שרצו אביו ואמו למחול לו - מוחלין לו.

וכשבאתי אצל חבירַי שבדרום,

על שנים - הודו לי,

ועל זקן ממרא - לא הודו לי,

שלא ירבו מחלוקת בישראל.

ש"מ ראשי תיבות: שמע מינה: בעל שמחל על קינויו, קינויו מחול.

ש"מ הסוגיה מסתיימת באימרה "שמע מינה". כלומר זוהי מסקנת הסוגיה.!

סוגיא: מחילה לאחר סתירה

פליגי בה רב אחא, ורבינא:

חד אמר: קודם סתירה - מחול, לאחר סתירה - אינו מחול.

וחד אמר: לאחר סתירה - נמי מחול.

ומסתברא כמאן דאמר 'אינו מחול'.

ממאי? מדקא מהדרי רבנן לרבי יוסי.

דתניא:

רבי יוסי אומר:

בעלה נאמן עליה, מקל וחומר:

ומה נדה - שהיא בְּכָּרֵת: בעלה נאמן עליה,

סוטה - שהיא בלאו: לא כל שכן?

אמרו לו:

לא! אם אמרת: בנדה - שכן יש לה היתר,

תאמר בסוטה - שאין לה היתר.

ואי אמרת: לאחר סתירה - מחול לה

משכחת לה דיש לה היתר,

דאי בעי - מחיל ליה לקינויה, ובעיל?

ש"מ ראשי תיבות: שמע מינה לאחר סתירה אינו מחול!

שמע מינה הסוגיה מסתיימת באימרה "שמע מינה". כלומר זוהי מסקנת הסוגיה.!

סוגיא: מת הבעל לפני ששתתה

"מתו בעליהן עד שלא שתו, ב"ש" כו':

במאי קמיפלגי?

בית שמאי סברי: שטר העומד לִגַבוֹת - כגבוי דמי.

דף כ"ה עמוד ב

וב"ה ראשי תיבות: ובית הלל סברי:

שטר העומד לִגַבוֹת - לאו כגבוי דמי.

סוגיא: איילונית

מעוברת חבירו כו':

אמר רב נחמן, אמר רבה בר אבוה:

מחלוקת - בעקרה וזקינה.

אבל איילונית -

דברי הכל: לא שותה ולא נוטלת כתובתה.

שנאמר "ונקתה ונזרעה זרע" (במדבר ה) - מי שדרכה להזריע.

יצאה זו שאין דרכה להזריע.

מיתיבי:

המקנא לארוסתו ולשומרת יבם שלו,

אם עד שלא כְנָסָה - נסתרה -

לא שותה ולא נוטלת כתובתה.

דף כ"ו עמוד א

מעוברת חבירו ומינקת חבירו -

לא שותות ולא נוטלות כתובה - דברי ר' קיצור של: רבי מאיר.

שהיה רבי מאיר אומר:

לא ישא אדם מעוברת חבירו, ומינקת חבירו...

ואם נשא - יוציא, ולא יחזיר עולמית.

וחכמים אומרים:

יוציא, וכשיגיע זמנו לכנוס - יכנוס.

והרובא שנשא עקרה וזקינה, ואין לו אשה ובנים -

מעיקרא לא שותה, ולא נוטלת כתובה.

ר' קיצור של: רבי אלעזר אומר:

יכול הוא לישא אחרת, ולפרות ולרבות הימנה.

אבל: המקנא לארוסתו ולשומרת יבם שלו, ומשכְּנָסָהּ נסתרה -

או שותה, או לא נוטלת כתובה.

מעוברת ומינקת עצמו -

או שותה, או לא נוטלת כתובתה.

הרובא שנשא עקרה וזקינה, ויש לו אשה ובנים -

או שותה, או לא נוטלת כתובה.

אשת ממזר לממזר,

ואשת נתין לנתין,

ואשת גר,

ועבד משוחרר

'ואיילונית'

או שותה, או לא נוטלת כתובה.

קתני מיהא 'איילונית'! -

תיובתיה דרב נחמן?

אמר לך רב נחמן: תנאי היא.

ואנא דאמרי כי האי תנא דתניא:

ר' קיצור של: רבי שמעון בן אלעזר אומר:

איילונית - לא שותה, ולא נוטלת כתובה.

שנאמר "ונקתה ונזרעה זרע" (במדבר ה) - מי שדרכה להזריע.

יצאתה זו שאין דרכה להזריע.

ורבנן - האי "'ונקתה, ונזרעה זרע'" - מאי עבדי ליה?

מיבעי להו לכדתניא:

"ונקתה ונזרעה [זרע]" -

שאם היתה עקרה - נפקדת. - דברי ר' קיצור של: רבי עקיבא.

אמר לו ר' קיצור של: רבי ישמעאל:

אם כן, יסתרו כל העקרות, ויפקדו!

וזו הואיל ולא נסתרה הפסידה?

אם כן מה תלמוד לומר "ונקתה ונזרעה זרע" -

שאם היתה יולדת בצער - יולדת בריוח.

נקבות - יולדת זכרים.

קצרים - יולדת ארוכים.

שחורים - יולדת לבנים.

סוגיות: נשים שאינן שותות

אשת ממזר לממזר:

פשיטא?

מהו דתימא אפושי פסולין - לא ליפוש?

קא משמע לן.

אשת גר ועבד משוחרר ואיילונית:

פשיטא?

מהו דתימא "דבר אל בני ישראל" (במדבר ה) - ולא גרים?

קמ"ל קא משמע לן - בא להשמיע לנו.

ואימא - הכי נמי?

ואמרת? רבויא הוא.

סוגיא: קינאה לאשת כהן

אשת כהן שותה כו':

(אשת כהן שותה) פשיטא?

מהו דתימא "והיא לא נתפשה" (במדבר ה) - אסורה

הא נתפשה - מותרת...

וזו - הואיל ונתפשה - אסורה: אימא לא תשתה?

קא משמע לן.

ומותרת לבעלה:

פשיטא?

אמר רב הונא: במתנוונה.

מתנוונה?

הא בדקוה מיא?

במתנוונה דרך אברים.

מהו דתימא:

הא - זנויי זנאי,

והא דלא בדקוה מיא: כי אורחיה, משום דבאונס זנאי -

ולגבי כהן אסירא?

קא משמע לן.

סוגיא: שתיית אשת סריס

אשת סריס שותה:

פשיטא?

מהו דתימא "מבלעדי אישך" אמר רחמנא -

והאי לאו בר הכי הוא?

קא משמע לן.

סוגיא: קינאה לקרובות משפחה האסורות מדין עריות

על ידי כל עריות מקנין:

פשיטא?

דף כ"ו עמוד ב

מהו דתימא "נטמאה", "נטמאה" שני פעמים (במדבר ה) - אחד לבעל, ואחד לבועל:

היכא דקא מיתסרא - בהא זנות,

אבל הא - הואיל ואסורה וקיימא -

אימא לא?

קא משמע לן.

סוגיא: קטן

חוץ מן הקטן [וכו']:

"איש" - אמר רחמנא: ולא קטן, ושאינו איש.

למעוטי מאי?

אילימא למעוטי שחוף?

והאמר שמואל:

שחוף - מקנין על ידו, ופוסל בתרומה.

'מקנין על ידו' - פשיטא?

מהו דתימא: "ושכב איש אותה שכבת זרע" (במדבר ה) אמר רחמנא -

והא לאו בר הכי הוא?

קמ"ל.

'ופוסל בתרומה' - פשיטא?

מהו דתימא "לא יחלל זרעו" (ויקרא כא) אמר רחמנא -

דאית ליה זרע - ליחלל,

דלית ליה זרע - לא ליחלל?

קמ"ל.

ואלא למעוטי (עובד כוכבים) [נכרי]?

והאמר רב המנונא:

(עובד כוכבים) [נכרי] - מקנין על ידו, ופוסל בתרומה.

'מקנין על ידו' - פשיטא?

מהו דתימא "נטמאה", "נטמאה" -שתי פעמים:

אחד לבעל, ואחד לבועל.

היכא דקמיתסרא בהא - זנות,

אבל הא - הואיל ואסורה וקיימא, אימא לא?

קמשמע לן.

'ופוסל בתרומה' - פשיטא?

מהו דתימא "ובת כהן כי תהיה לאיש זר" (ויקרא כב) אמר רחמנא -

דבַּר הויה - אין,

דלאו בר הויה - לא?

קמשמע לן דפסיל. - מדרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן:

משום רבי ישמעאל מנין (לעובד כוכבים) [לנכרי] ועבד,

שבאו על הכהנת

ועל הלוייה

ועל בת ישראל -

שפסלוה?

שנאמר: "ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה" (ויקרא כב)

מי שיש לו אלמנות וגירושין בה.

יצאו (עובד כוכבים) [נכרי] ועבד - שאין לו אלמנות וגירושין בה.

ואלא למעוטי מאי?

א"ר פפא: למעוטי בהמה - דאין זנות בבהמה.

סוגיות המשך: משכב אסור

אמר ליה רבא מפרזקיא - לרב אשי:

מנא הא מילתא דאמור רבנן: 'אין זנות בבהמה'?

דכתיב: "לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב" וגו' (דברים כג)

ותניא:

אתנן כלב ומחיר זונה - מותרין,

שנאמר: "גם שניהם" - שנים ולא ארבעה.

ואלא שכבת זרע ל"ל?

מיבעי ליה לכדתניא:

"ש"ז" - פרט לדבר אחר.

מאי 'דבר אחר'?

אמר רב ששת: פרט לשקינא לה שלא כדרכה.

אמר ליה רבא: :שלא כדרכה? "משכבי אשה" (ויקרא יח) כתיב?

אלא אמר רבא: פרט לשקינא לה דרך אברים.

א"ל אביי: פריצותא בעלמא היא! ופריצותא - מי אסר רחמנא?

אלא אמר אביי: פרט לשקינא לה בנשיקה.

הניחא למ"ד ראשי תיבות: מאן דאמר - האיש שאמר.:

העראה - זו הכנסת עטרה,

אבל נשיקה - ולא כלום היא:

היינו דאתי קרא למעוטי נשיקה.

אלא למאן דאמר:

העראה - זו נשיקה.

מאי איכא למימר?

לעולם: לשקינא לה דרך אברים.

ומהו דתימא בקפידא דבעל - תליא רחמנא,

ובעל הא קא קפיד?

קמשמע לן.

אמר שמואל ישא אדם

דף כ"ז עמוד א

סוגיא: בת דומה

אמר שמואל: ישא אדם דומָה (הערה: המלה דומה מופיעה בדף הבא בש"ס וילנא)

דף כ"ז עמוד א

(הערה: הדף בש"ס וילנא מתחיל במילה "דומה", בהמשך לדף הקודם)

ואל ישא בת דומה.

שזו - באה מטיפה כשרה,

וזו - באה מטיפה פסולה

ור' קיצור של: רבי יוחנן אמר:

ישא אדם בת דומה

ואל ישא דומה

שזו עומדת בחזקת כשרות

וזו אינה עומדת בחזקת כשרות.

מיתיבי

נושא אדם דומה.

אמר רבא:

ותסברא: נושא לכתחלה?

אלא: "'אם' נשא".

תני נמי:

בת דומה.

והלכתא:

ישא אדם בת דומה, ואל ישא דומה.

דתני רב תחליפא בר מערבא, קמיה דר' קיצור של: רבי אבהו:

אשה מזנה: בניה כשרין - רוב בעילות אחר הבעל.

בעי רב עמרם:

היתה פרוצה ביותר, מהו?

אליבא דמ"ד ראשי תיבות: מאן דאמר - האיש שאמר.: אין אשה מתעברת אלא סמוך לווסתה - לא תיבעי לך:

דלא ידע בה, ולא מנטר לה.

כי תיבעי לך: אליבא דמ"ד ראשי תיבות: מאן דאמר - האיש שאמר.: אין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה.

מאי? כיון דידע בה - נטורי מנטר לה,

או דלמא כיון דפרוצה ביותר - לא?

תיקו.

סוגיא: קינאה של בית הדין (במקום הבעל)

ואלו שב"ד ראשי תיבות: בית דין כו':

ת"ר:

"איש" -

מה ת"ל ראשי תיבות: תלמוד לומר "איש, איש" -

לרבות אשת חרש,

ואשת שוטה,

ואשת שעמום,

ושהלך בעלה למדינת הים,

ושהיה חבוש בבית האסורין.

שב"ד ראשי תיבות: בית דין מקנין להן לפוסלן מכתובתן.

יכול אף להשקותן?

ת"ל ראשי תיבות: תלמוד לומר: "והביא האיש את אשתו" (במדבר ה)

ר' קיצור של: רבי יוסי אומר:

אף להשקותה,

ולכשיצא בעלה מבית האסורין - ישקנה.

במאי קא מיפלגי?

רבנן סברי בעינן "וקינא", "והביא".

ור' קיצור של: רבי יוסי סבר: לא בעינן "וקינא", "והביא".

ת"ר:

"אשר תשטה אשה תחת אישה" (במדבר ה) -

להקיש איש לאשה, ואשה לאיש.

למאי הלכתא?

אמר רב ששת:

כשם שאם הוא סומא - לא היה משקהּ דכתיב: "ונעלם מעיני אישה" (במדבר ה)

כך היא, אם היתה סומא - לא היתה שותה.

רב אשי אמר:

כשם שחיגרת וגידמת לא היתה שותה דכתיב:

דף כ"ז עמוד ב

..."והעמיד הכהן את האשה לפני ה', ונתן על כפיה" (במדבר ה)

כך הוא אם היה חיגר או גידם - לא היה משקה.

מר בר רב אשי אמר:

כשם שאילמת לא היתה שותה דכתיב "ואמרה האשה אמן אמן" (במדבר ה)

כך הוא אם היה אילם לא היה משקה:

הדרן עלך פרק ארוסה ושומרת יבם

...המשך...

הערות שוליים