ביאור:בבלי ביצה דף מ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת ביצה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

המשך המשנה

מי שזמן אצלו אורחים ^[1] - לא יוליכו בידם מנות ^[2] אלא אם כן זכה להם ^[3] מנותיהם מערב יום טוב ^[4].

גמרא:

אתמר: המפקיד פירות אצל חבירו: רב אמר כרגלי מי שהפקידו לו, ושמואל אמר כרגלי המפקיד;

לימא רב ושמואל דאזדו לטעמייהו, דתנן [בבא קמא פ"ה מ"ג]: 'אם הכניס ברשות ^[5] - בעל החצר חייב ^[6]; רבי אומר: לעולם אינו חייב עד שיקבל עליו בעל הבית לשמור', ואמר רב הונא אמר רב: הלכה כדברי חכמים, ושמואל אמר: הלכה כרבי, לימא ^[7] רב דאמר כרבנן ^[8], ושמואל דאמר כרבי?

אמר לך רב: ^[9] אנא דאמרי אפילו לרבי: עד כאן לא קאמר רבי התם אלא דבסתמא לא קביל עליה נטירותא ^[10], אבל ^[11]הכא - ^[12] הא קביל עליה נטירותא;

ושמואל אמר: אנא דאמרי ^[13] אפילו לרבנן: עד כאן לא קאמרי רבנן התם ^[14] אלא דניחא ליה לאיניש דניקום תוריה ברשותיה דבעל חצר ^[15]: דאי מזיק ליה ^[16] לא מיחייב, אבל הכא ^[17] - מי ניחא ליה לאיניש דליקום פיריה ברשותיה דחבריה?

תנן: ואם ערב הוא - פירותיו כמוהו ^[18], ואי אמרת כרגלי מי שהפקידו אצלו, כי ערב הוא מאי הוי?

אמר רב הונא: אמרי בי רב: כגון שיחד לו קרן זוית ^[19] ^[20].

תא שמע: מי שזמן אצלו אורחים לא יוליכו בידם מנות אלא אם כן זכה להם מנותיהם מערב יום טוב ^[21], ואי אמרת כרגלי מי שהפקידו אצלו, כי זכה להם על ידי אחר מאי הוי?

הכי נמי: כיון שזכה להם על ידי אחר - כמי שיחד לו קרן זוית דמי.

ואיבעית אימא: זכה שאני ^[22].

רב חנא בר חנילאי תלא בשרא בעברא דדשא ^[23]; אתא לקמיה דרב הונא, אמר ליה: אי את תלית - זיל שקיל, ואי אינהו תלו לך ^[24] - לא תשקול ^[25]. ^[26]

ואי איהו תלא מי שקיל? והא רב הונא - תלמיד דרב הוה, ואמר רב: 'כרגלי מי שהפקידו אצלו'?

שאני עברא דדשא ^[27], דכמי שיחד לו קרן זוית דמי.

אמר ליה רב הלל לרב אשי: ואי אינהו תלו ליה, לא שקיל? והאמר שמואל 'שור של פטם - הרי הוא כרגלי כל אדם' ^[28]?

אמר ליה רבינא לרב אשי: ואי אינהו תלו ליה, לא שקיל? והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: 'הלכה כרבי דוסא ^[29]' ^[30]!

אמר ליה רב אשי לרב כהנא: ואי אינהו תלו ליה, לא שקיל? והתנן הבהמה והכלים כרגלי הבעלים ^[31]?

אלא שאני רב חנא בר חנילאי, דגברא רבה הוא וטריד בשמעתיה ^[32], והכי קאמר ליה ^[33]: אי את תלית אית לך סימנא בגוויה ולא מסחת דעתך מניה ^[34] - זיל שקיל, ואי אינהו תלו לך - מסחת דעתך ^[35], ולא תשקול.

משנה:

אין משקין ושוחטין את המדבריות ^[36], אבל משקין ושוחטין את הבייתות;

אלו הן 'בייתות': הלנות בעיר; 'מדבריות' - הלנות באפר.

גמרא:

למה לי למימר משקין ושוחטין?

מילתא אגב אורחיה קא משמע לן ^[37]: דלשקי אינש בהמתו והדר לשחוט משום סרכא דמשכא ^[38].

תנו רבנן: 'אלו הן 'מדבריות' ואלו הן 'בייתות': 'מדבריות' - כל שיוצאות בפסח ורועות באפר ונכנסות ^[39] ברביעה ראשונה ^[40], ואלו הן 'בייתות': כל שיוצאות ורועות חוץ לתחום ובאות ולנות בתוך התחום;

רבי אומר: אלו ואלו 'בייתות' הן, אלא אלו הן 'מדבריות': כל שיוצאות ורועות באפר ואין נכנסות לישוב לא בימות החמה ולא בימות הגשמים'.

ומי אית ליה לרבי מוקצה? והא בעא מיניה רבי שמעון בר רבי מרבי: פצעילי תמרה ^[41], לרבי שמעון מהו ^[42]?

אמר ליה: אין מוקצה לרבי שמעון

עמוד ב

אלא גרוגרות וצמוקין בלבד ^[43]. ^[44]

איבעית אימא: הני ^[45] נמי כגרוגרות וצמוקין דמי ^[46];

ואיבעית אימא: לדבריו דרבי שמעון קאמר, וליה לא סבירא ליה ^[47];

ואיבעית אימא: ^[48] לדבריהם דרבנן ^[49] קאמר להו: לדידי אין מוקצה אלא לדידכו, אודו לי מיהת היכא דיוצאות ורועות בפסח ונכנסות ברביעה ראשונה - דבייתות הן!

ואמרו ליה רבנן: לא, מדבריות הן.

הדרן עלך משילין פירות וסליקא לה מסכת ביצה

הערות

^ מעיר אחרת, ויבואו אצלו על ידי עירוב
^ לאחר סעודה מנות בידם לביתם, לסעודת לילה
^ על ידי אחר
^ שמסרם בעל בית זה לאדם אחר במשיכה, ואמר לו: "זכה במנות הללו לפלוני ולפלוני", דזכין לו לאדם שלא בפניו, והיו שלהם מבעוד יום לילך כרגליהם
^ שורו וקדרותיו ופירותיו לחצר חברו
^ בנזקין; ורישא דהך מתניתין בבבא קמא, דכי אמר ליה "עול" - עול ואנטר קאמר ליה
^ הך פלוגתא דהכא - כי הך אזלא
^ משום דאמר רב הלכה כרבנן, דקיימי ברשותיה לענין שמירה - הוא הדין לתחומין
^ בהך
^ דאילו רבי לא פליג אלא בדלא פריש, אלא "עול" סתמא אמר ליה, וסבר רבי: "עול ותנטר את" קאמר ליה
^ מפקיד פירות ד
^ לאו בסתמא עסקינן, אלא
^ בהא
^ דקיימי ברשות בעל חצר - אלא לענין שמירה
^ דכיון דסבירא להו דמסתמא "עול ואנטר לך" קאמר ליה - כל שכן דבעל השור מינח ניחא ליה, דמוקי שורו ברשותו דבעל חצר לשמרו
^ האי שור לבעל חצר
^ לענין תחומין
^ אלמא: כרגלי המפקיד נינהו
^ דאושליה ביתא [השאיל לו ביתו]; הלכך ברשות המפקיד הן
^ אבל הכא - דמשכן שומר וקבל עליו שמירתן - הרי הן כרגליו
^ וכי זכה מיהא מוליכין, והרי בידו הופקדו לאחר זכיה, ושמע מינה: כרגלי המפקיד הן
^ שהרי כל עצמו לא עשה אלא להוציאו משביתתו ולהעמידו בשביתה שלהן וברשותן
^ בבית אושפיזכניה: שנתנו לו טבחי העיר מבעוד יום, והוא היה בן עיר אחרת, שמערבין לו לבוא לכאן
^ לצרכך
^ להוליכן לעירך
^ ולקמיה מפרש טעמא ואזיל.
^ כלומר: שאני הכא, דתלינהו איהו גופיה בעברא דדשא, והם לא קבלוהו מידו לשמרו
^ אלמא: כיון דאוקמיה במחשבתו ברשות כל מי שיקנהו - מותר הקונה להוליכו למקומו! והכא נמי, הא ברשותיה אוקמיה במחשבתו: ברשות כל מי שיקחנו
^ דאמר: הרי הוא כרגלי הרועה
^ אלמא: כיון דאין רועה בעיר אלא הוא, ואנן סהדי דכל מי שיש לו בהמה דעתו שתהא כרגליו, אמרינן: בתריה אזלה, וכל שכן הכא, דאוקמוה בהדיא ברשותיה, ואדעתא דידיה תלו ליה
^ וכיון דלצרכו תלאוה שם - הוה ליה איהו בעלים
^ וטעמא לאו משום תחומין
^ אלא רב הונא דאורי ליה הכי - תלמידיה דרב הוה, ורב אמר בשחיטת חולין (חולין צה א): בשר, כיון שנתעלם מן העין - אסור, ואפילו תלוי ביתד בבית ישראל; ורב חנא, אגב טרדא דשמעתיה משכח שאר עסקיו
^ מידי דעביד איניש בידיה - לא מנשי ולא מסח דעתיה
^ אתה לא היה דעתך לכך, והם אינם זהירים בשלך, ואסחו דעתייהו, ולא תשקול, לשון אחר: משום מוקצה
^ משום מוקצה, ובגמרא מפרש אמאי נקט משקין
^ דתנא דהוה ליה לאורויי בבהמות מי מותרת ומי אסורה - נקט אורחיה בלישנא דמשמע מינה מילתא חדתי בדרך ארץ
^ שתהא נוחה להפשיטה, שהוא נדבק יותר מדאי בבשר
^ לישוב
^ במרחשון
^ תמרים שאין מתבשלות באילן לעולם, וגודרין אותן מהאילן ועושין להן חותלות - הן כלי כפות תמרים, וכונסין אותן לתוכן, ומתבשלות
^ לאכול מהן ביום טוב
^ שהן מתחלה ראויין לאכילה, והוא דחה אותן בידים להעלותן ליבשן, ושוב אינן ראויין עד שייבשו; אבל אלו - לא דחה אותן בידים, ואיכא דאכיל מנייהו
^ הכי קא סלקא דעתיה: מדפריש ליה מילתיה דרבי שמעון - אלמא כרבי שמעון סבירא ליה.
^ מדבריות שאין נכנסות לישוב כלל
^ שמקצה אותן מאצלו בידים
^ אין מוקצה לרבי שמעון קאמר ליה, אבל לדידי - יש מוקצה
^ מתניתין -
^ דאית להו מוקצה

[1] מעיר אחרת, ויבואו אצלו על ידי עירוב

[2] לאחר סעודה מנות בידם לביתם, לסעודת לילה

[3] על ידי אחר

[4] שמסרם בעל בית זה לאדם אחר במשיכה, ואמר לו: "זכה במנות הללו לפלוני ולפלוני", דזכין לו לאדם שלא בפניו, והיו שלהם מבעוד יום לילך כרגליהם

[5] שורו וקדרותיו ופירותיו לחצר חברו

[6] בנזקין; ורישא דהך מתניתין בבבא קמא, דכי אמר ליה "עול" - עול ואנטר קאמר ליה

[7] הך פלוגתא דהכא - כי הך אזלא

[8] משום דאמר רב הלכה כרבנן, דקיימי ברשותיה לענין שמירה - הוא הדין לתחומין

[9] בהך

[10] דאילו רבי לא פליג אלא בדלא פריש, אלא "עול" סתמא אמר ליה, וסבר רבי: "עול ותנטר את" קאמר ליה

[11] מפקיד פירות ד

[12] לאו בסתמא עסקינן, אלא

[13] בהא

[14] דקיימי ברשות בעל חצר - אלא לענין שמירה

[15] דכיון דסבירא להו דמסתמא "עול ואנטר לך" קאמר ליה - כל שכן דבעל השור מינח ניחא ליה, דמוקי שורו ברשותו דבעל חצר לשמרו

[16] האי שור לבעל חצר

[17] לענין תחומין

[18] אלמא: כרגלי המפקיד נינהו

[19] דאושליה ביתא [השאיל לו ביתו]; הלכך ברשות המפקיד הן

[20] אבל הכא - דמשכן שומר וקבל עליו שמירתן - הרי הן כרגליו

[21] וכי זכה מיהא מוליכין, והרי בידו הופקדו לאחר זכיה, ושמע מינה: כרגלי המפקיד הן

[22] שהרי כל עצמו לא עשה אלא להוציאו משביתתו ולהעמידו בשביתה שלהן וברשותן

[23] בבית אושפיזכניה: שנתנו לו טבחי העיר מבעוד יום, והוא היה בן עיר אחרת, שמערבין לו לבוא לכאן

[24] לצרכך

[25] להוליכן לעירך

[26] ולקמיה מפרש טעמא ואזיל.

[27] כלומר: שאני הכא, דתלינהו איהו גופיה בעברא דדשא, והם לא קבלוהו מידו לשמרו

[28] אלמא: כיון דאוקמיה במחשבתו ברשות כל מי שיקנהו - מותר הקונה להוליכו למקומו! והכא נמי, הא ברשותיה אוקמיה במחשבתו: ברשות כל מי שיקחנו

[29] דאמר: הרי הוא כרגלי הרועה

[30] אלמא: כיון דאין רועה בעיר אלא הוא, ואנן סהדי דכל מי שיש לו בהמה דעתו שתהא כרגליו, אמרינן: בתריה אזלה, וכל שכן הכא, דאוקמוה בהדיא ברשותיה, ואדעתא דידיה תלו ליה

[31] וכיון דלצרכו תלאוה שם - הוה ליה איהו בעלים

[32] וטעמא לאו משום תחומין

[33] אלא רב הונא דאורי ליה הכי - תלמידיה דרב הוה, ורב אמר בשחיטת חולין (חולין צה א): בשר, כיון שנתעלם מן העין - אסור, ואפילו תלוי ביתד בבית ישראל; ורב חנא, אגב טרדא דשמעתיה משכח שאר עסקיו

[34] מידי דעביד איניש בידיה - לא מנשי ולא מסח דעתיה

[35] אתה לא היה דעתך לכך, והם אינם זהירים בשלך, ואסחו דעתייהו, ולא תשקול, לשון אחר: משום מוקצה

[36] משום מוקצה, ובגמרא מפרש אמאי נקט משקין

[37] דתנא דהוה ליה לאורויי בבהמות מי מותרת ומי אסורה - נקט אורחיה בלישנא דמשמע מינה מילתא חדתי בדרך ארץ

[38] שתהא נוחה להפשיטה, שהוא נדבק יותר מדאי בבשר

[39] לישוב

[40] במרחשון

[41] תמרים שאין מתבשלות באילן לעולם, וגודרין אותן מהאילן ועושין להן חותלות - הן כלי כפות תמרים, וכונסין אותן לתוכן, ומתבשלות

[42] לאכול מהן ביום טוב

[43] שהן מתחלה ראויין לאכילה, והוא דחה אותן בידים להעלותן ליבשן, ושוב אינן ראויין עד שייבשו; אבל אלו - לא דחה אותן בידים, ואיכא דאכיל מנייהו

[44] הכי קא סלקא דעתיה: מדפריש ליה מילתיה דרבי שמעון - אלמא כרבי שמעון סבירא ליה.

[45] מדבריות שאין נכנסות לישוב כלל

[46] שמקצה אותן מאצלו בידים

[47] אין מוקצה לרבי שמעון קאמר ליה, אבל לדידי - יש מוקצה

[48] מתניתין -

[49] דאית להו מוקצה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]