ביאור:בבלי ביצה דף ו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת ביצה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אמר רבא: מת ^[1] ביום טוב ראשון ^[2] יתעסקו בו עממים; מת ביום טוב שני יתעסקו בו ישראל, ואפילו בשני ימים טובים של ראש השנה, מה שאין כן בביצה ^[3].

נהרדעי אמרי: אף בביצה ^[4], דמה דעתיך ^[5]: דלמא מעברי ליה לאלול ^[6]? הא אמר רב חיננא בר כהנא אמר רב: מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר! ^[7]

אמר מר זוטרא: לא אמרן ^[8] אלא דאשתהי ^[9], אבל לא אשתהי - משהינן ליה.

רב אשי אמר: אף על גב דלא אשתהי נמי לא משהינן ליה, מאי טעמא? - יום טוב שני לגבי מת - כחול שויוה רבנן, אפילו למיגז ליה גלימא ולמיגז ליה אסא ^[10].

אמר רבינא: והאידנא דאיכא חברי – חיישינן. ^[11]

רבינא הוה יתיב קמיה דרב אשי בשני ימים טובים של ראש השנה; חזייה ^[12] דהוה עציב; אמר ליה: אמאי עציב מר? אמר ליה: דלא אותיבי עירובי תבשילין ^[13].

אמר ליה: ולותיב מר האידנא ^[14]: מי לא אמר רבא: מניח אדם עירובי תבשילין מיום טוב לחבירו ומתנה ^[15]?

אמר ליה: אימר דאמר רבא בשני ימים טובים של גליות, בשני ימים טובים של ראש השנה מי אמר ^[16]?

והא אמרי נהרדעי: 'אף ביצה מותרת'!

אמר ליה רב מרדכי ^[17]: ^[18] בפירוש אמר לי מר דלא סבר להא דנהרדעי. ^[19]

אתמר: אפרוח שנולד ביום טוב: רב אמר אסור, ושמואל - ואיתימא רבי יוחנן - אמר מותר;

רב אמר אסור: מוקצה הוא! ושמואל ואיתימא רבי יוחנן אמר מותר: הואיל ומתיר עצמו בשחיטה ^[20].

אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב: וכי מה בין זה לעגל שנולד ביום טוב ^[21]?

אמר להו: הואיל ומוכן אגב אמו בשחיטה ^[22];

ומה בין זה לעגל שנולד מן הטרפה ^[23]?

שתיק רב.

אמר רבה ואיתימא רב יוסף: מאי טעמא שתיק רב? לימא להו: הואיל ומוכן אגב אמו לכלבים ^[24]! ^[25]

אמר ליה אביי:

עמוד ב

השתא: מוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים ^[26], דתנן [שבת פ"כד מ"ד]: מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים; רבי יהודה אומר: אם לא היתה נבלה מערב שבת אסורה לפי שאינה מן המוכן; מוכן לכלבים הוי מוכן לאדם?

אמר ליה: אִין! מוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים, דמאי דחזי ליה לאיניש לא שדי ליה לכלבים; מוכן לכלבים הוי מוכן לאדם: דדעתיה דאיניש אכל מידי דחזי ליה ^[27].

תניא כותיה דרב: תניא כותיה דשמואל ואיתימא רבי יוחנן:

תניא כותיה דרב: עגל שנולד ביום טוב – מותר; אפרוח שנולד ביום טוב – אסור; ומה הפרש בין זה לזה? - זה מוכן אגב אמו בשחיטה, וזה אינו מוכן אגב אמו;

תניא כותיה דשמואל ואיתימא רבי יוחנן [תוספתא ביצה פ"א הלכה א]: עגל שנולד ביום טוב מותר ואפרוח שנולד ביום טוב מותר; מאי טעמא? – זה מוכן אגב אמו וזה מתיר עצמו בשחיטה.

תנו רבנן: 'אפרוח שנולד ביום טוב אסור; רבי אליעזר בן יעקב אומר: אף בחול אסור, לפי שלא נתפתחו עיניו ^[28]';

כמאן אזלא הא דתניא (ויקרא יא מב) [כֹּל הוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן וְכֹל הוֹלֵךְ עַל אַרְבַּע עַד כָּל מַרְבֵּה רַגְלַיִם] לְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ [לֹא תֹאכְלוּם כִּי שֶׁקֶץ הֵם] - לרבות אפרוחים שלא נתפתחו עיניהם'? – כמאן? - כרבי אליעזר בן יעקב.

אמר רב הונא אמר רב: ביצה - עם יציאתה - נגמרה ^[29]

מאי 'עם יציאתה נגמרה'?: אילימא עם יציאתה נגמרה ומותרת לאכלה בחלב ^[30], הא ^[31] במעי אמה ^[32]אסורה לאכלה בחלב - והתניא השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות ^[33] - מותרות לאכלן בחלב ^[34]'! אלא 'עם יציאתה נגמרה ומותרת לאכלה ביום טוב ^[35], הא במעי אמה ^[36] אסורה לאכלה ביום טוב ^[37]'? והא תניא השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן ביום טוב! וכי תימא 'קא משמע לן בברייתא מאי דלא אשמעינן במתניתין ^[38]' - הא נמי תנינא: ביצה שנולדה ביום טוב בית שמאי אומרים תאכל ובית הלל אומרים לא תאכל, ועד כאן לא פליגי בית שמאי ובית הלל אלא בנולדה, אבל במעי אמן דברי הכל שריין! וכי תימא 'בית הלל אפילו במעי אמן נמי אסרי, והאי דקתני 'נולדה' - להודיעך כחן דבית שמאי דאפילו נולדה נמי שרו';

אלא הא דתניא ^[39]: השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן ביום טוב מני ^[40]?: לא בית שמאי ^[41] ולא בית הלל ^[42]!

אלא 'עם יציאתה – נגמרה' ומגדלת אפרוחים, במעי אמה אינה מגדלת אפרוחים;

למאי נפקא מינה?

למקח וממכר ^[43], כי ההוא דאמר להו: "ביעי

הערות

^ המוטל לקבור
^ אם יום טוב ראשון הוא
^ לענין ביצה לא הקלו ביום טוב שני דראש השנה להשוות לשל גליות, דאלו ראש השנה נולדה בזה אסורה בזה
^ נולדה בזה מותרת בזה
^ לאסרה בשני לרחוקים מבית דין
^ כתקנה הראשונה למנות מיום שני ולעשות שני ימים, כגון שלא באו עד יום שלשים ואחד
^ ואף על פי שתקנו - לא אירע שבאו עדים מן המנחה ולמעלה חוץ מאותה הפעם, ועדיין לא נתקנה; האי דנקט 'מימות עזרא' - משום דבימיו עברוהו, דכתיב בעזרא (נחמיה ח יג) וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי [נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת], ובראש השנה משתעי.
^ דיתעסקו בו ישראל
^ ומתירא שלא יסריח
^ הדס היו מניחין על מטת מת לכבודו
^ חברי = אומה רשעה שהיו בימי פרסיים, וכופין את ישראל לעשות מלאכתן, ובי"ט היו נדחין מהן על ידי שאומרים להם 'יום טוב הוא', ואם יראו אותם מקברין מתיהם - יכופו אותם למלאכה; והאי גלימא דאמרינן לעיל - אינו צורך המת, שהרי יש לו תכריכין אחרים כל צרכו: שאם צריך לו - מאי 'אפילו' דקאמר? הא אמרינן ביום טוב שני יתעסקו בו ישראל, ועסק זה חציבת קברו וחתוך תכריכין! הלכך על כרחך בגלימא שאינו צריך לו מיירי, דומיא דאסא דשרי למגזייה, וקא משמע לן דאף על גב דטרחא דלא צריך הוא, אלא משום כבודו עושין לו יותר מדאי - מותר לעשות לו, כיון דלגבי מת - כחול שויוה רבנן.
^ רבינא לרב אשי
^ לא הושבתי כלומר לא הכנתי לי ערובי תבשילין לאפות ולבשל מיום טוב לשבת, דתנן (לקמן דף טו,ב) עושה אדם תבשיל מערב יום טוב לשם ערוב
^ ביום טוב ראשון, והוא חמישי בשבת
^ ועל תנאי הוא אומר: "אם היום הוא חול ולמחר קדש - יהא ערוב, ואם היום קדש ולמחר חול - איני צריך לכך"
^ והרי הם כיום ארוך ושניהם קדש
^ לרבינא
^ מנהרדעי לא תותביה למר:
^ רב מרדכי תלמידו של רב אשי היה, כדאמרינן בסוטה (דף מו,ב) גבי לויה לרבו עד פרסה: 'רב מרדכי אלויה לרב אשי כו'.
^ הואיל ומתיר עצמו בלידתו להיות נשחט, מה שלא היה לפני לידתו - אף מוקצה התיר את עצמו בלידתו: דמגו דאתקן להא - אתקן להא
^ דתניא לקמן שמותר בו ביום לדברי הכל
^ מוכן בעודו בתוך מעיה: אם נשחטה האם - היה נאכל
^ הטרפה - בנה אסור אם נמצא בתוכה, דעובר ירך [לענין זה] אמו הוא, הואיל ובשחיטת אמו אתה בא לאכלו; וכי נולד ביום טוב מן הטרפה - ליכא למימר 'הואיל ומוכן אגב אמו', ואפילו הכי בשחיטת עצמו מותר לשחטו ולאכלו, דלא אשכחן מאן דאסיר
^ דבין השמשות היתה אמו עומדת לכך
^ אבל אפרוח שבקליפה אינו עומד לאכילת כלבים, ואף לא היה ראוי - הלכך נולד הוא.
^ למאן דאית ליה מוקצה, דהא נתנבלה בשבת לרבי יהודה אתמול בין השמשות היתה עומדת לאדם, וקא חשיב ליה מוקצה בהא לגבי כלבים
^ ועובר שבמעי טרפה ראוי לו לכשיולד, הלכך מאתמול דעתיה עלויה אם יולד יאכלנו
^ ואתרבי לאסורא מ-לְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ, כדלקמן
^ כשיצאה נגמרה ברייתה. אבל מקמי הכי לא חשיבא ביצה גמורה; ולקמיה מפרש ואזיל למאי הלכתא.
^ דהשתא הוה ביצה ולא בשר
^ הנמצאת
^ אמה אינה ביצה ו
^ ואפילו בלא קליפה לבנה, אלא שהחלמון לבדו גמור, ואף על פי שמעורה עדיין בגידין
^ כדלקמן: מדפליג רבי יעקב עליה ואמר 'אם היו מעורות בגידין אסורות'
^ והכי קאמר: יצתה ודאי מבעוד יום - מותר כי ודאי הוא דנגמרה בחול
^ אבל לא יצתה - לא נגמרה בחול
^ משום הכנה דרבה
^ אין הלכה כברייתא זו דאשמועינן בה מאי דלא אשמעינן במתניתין, ובשום משנה לא סתם לן רבי הכי, ואם רבי לא שנה - רבי חייא מנין לו
^ הך ברייתא דלעיל
^ מאן קתני לה
^ דמאי אריא במעי אמה? אפילו נולדה ביום טוב שריא
^ דאפילו במעי אמן אסירי
^ דאם נולדה נגמר בשולה וראויה לגדל ממנה אפרוחים, אבל נמצאת במעי אמה אינה מגדלת אפרוחים, ואם תבעוהו למכור ביצים לגדל אפרוחים, אם מכר אלו - הוי מקח טעות ובטל מקח

[1] המוטל לקבור

[2] אם יום טוב ראשון הוא

[3] לענין ביצה לא הקלו ביום טוב שני דראש השנה להשוות לשל גליות, דאלו ראש השנה נולדה בזה אסורה בזה

[4] נולדה בזה מותרת בזה

[5] לאסרה בשני לרחוקים מבית דין

[6] כתקנה הראשונה למנות מיום שני ולעשות שני ימים, כגון שלא באו עד יום שלשים ואחד

[7] ואף על פי שתקנו - לא אירע שבאו עדים מן המנחה ולמעלה חוץ מאותה הפעם, ועדיין לא נתקנה; האי דנקט 'מימות עזרא' - משום דבימיו עברוהו, דכתיב בעזרא (נחמיה ח יג) וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי [נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת], ובראש השנה משתעי.

[8] דיתעסקו בו ישראל

[9] ומתירא שלא יסריח

[10] הדס היו מניחין על מטת מת לכבודו

[11] חברי = אומה רשעה שהיו בימי פרסיים, וכופין את ישראל לעשות מלאכתן, ובי"ט היו נדחין מהן על ידי שאומרים להם 'יום טוב הוא', ואם יראו אותם מקברין מתיהם - יכופו אותם למלאכה; והאי גלימא דאמרינן לעיל - אינו צורך המת, שהרי יש לו תכריכין אחרים כל צרכו: שאם צריך לו - מאי 'אפילו' דקאמר? הא אמרינן ביום טוב שני יתעסקו בו ישראל, ועסק זה חציבת קברו וחתוך תכריכין! הלכך על כרחך בגלימא שאינו צריך לו מיירי, דומיא דאסא דשרי למגזייה, וקא משמע לן דאף על גב דטרחא דלא צריך הוא, אלא משום כבודו עושין לו יותר מדאי - מותר לעשות לו, כיון דלגבי מת - כחול שויוה רבנן.

[12] רבינא לרב אשי

[13] לא הושבתי כלומר לא הכנתי לי ערובי תבשילין לאפות ולבשל מיום טוב לשבת, דתנן (לקמן דף טו,ב) עושה אדם תבשיל מערב יום טוב לשם ערוב

[14] ביום טוב ראשון, והוא חמישי בשבת

[15] ועל תנאי הוא אומר: "אם היום הוא חול ולמחר קדש - יהא ערוב, ואם היום קדש ולמחר חול - איני צריך לכך"

[16] והרי הם כיום ארוך ושניהם קדש

[17] לרבינא

[18] מנהרדעי לא תותביה למר:

[19] רב מרדכי תלמידו של רב אשי היה, כדאמרינן בסוטה (דף מו,ב) גבי לויה לרבו עד פרסה: 'רב מרדכי אלויה לרב אשי כו'.

[20] הואיל ומתיר עצמו בלידתו להיות נשחט, מה שלא היה לפני לידתו - אף מוקצה התיר את עצמו בלידתו: דמגו דאתקן להא - אתקן להא

[21] דתניא לקמן שמותר בו ביום לדברי הכל

[22] מוכן בעודו בתוך מעיה: אם נשחטה האם - היה נאכל

[23] הטרפה - בנה אסור אם נמצא בתוכה, דעובר ירך [לענין זה] אמו הוא, הואיל ובשחיטת אמו אתה בא לאכלו; וכי נולד ביום טוב מן הטרפה - ליכא למימר 'הואיל ומוכן אגב אמו', ואפילו הכי בשחיטת עצמו מותר לשחטו ולאכלו, דלא אשכחן מאן דאסיר

[24] דבין השמשות היתה אמו עומדת לכך

[25] אבל אפרוח שבקליפה אינו עומד לאכילת כלבים, ואף לא היה ראוי - הלכך נולד הוא.

[26] למאן דאית ליה מוקצה, דהא נתנבלה בשבת לרבי יהודה אתמול בין השמשות היתה עומדת לאדם, וקא חשיב ליה מוקצה בהא לגבי כלבים

[27] ועובר שבמעי טרפה ראוי לו לכשיולד, הלכך מאתמול דעתיה עלויה אם יולד יאכלנו

[28] ואתרבי לאסורא מ-לְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ, כדלקמן

[29] כשיצאה נגמרה ברייתה. אבל מקמי הכי לא חשיבא ביצה גמורה; ולקמיה מפרש ואזיל למאי הלכתא.

[30] דהשתא הוה ביצה ולא בשר

[31] הנמצאת

[32] אמה אינה ביצה ו

[33] ואפילו בלא קליפה לבנה, אלא שהחלמון לבדו גמור, ואף על פי שמעורה עדיין בגידין

[34] כדלקמן: מדפליג רבי יעקב עליה ואמר 'אם היו מעורות בגידין אסורות'

[35] והכי קאמר: יצתה ודאי מבעוד יום - מותר כי ודאי הוא דנגמרה בחול

[36] אבל לא יצתה - לא נגמרה בחול

[37] משום הכנה דרבה

[38] אין הלכה כברייתא זו דאשמועינן בה מאי דלא אשמעינן במתניתין, ובשום משנה לא סתם לן רבי הכי, ואם רבי לא שנה - רבי חייא מנין לו

[39] הך ברייתא דלעיל

[40] מאן קתני לה

[41] דמאי אריא במעי אמה? אפילו נולדה ביום טוב שריא

[42] דאפילו במעי אמן אסירי

[43] דאם נולדה נגמר בשולה וראויה לגדל ממנה אפרוחים, אבל נמצאת במעי אמה אינה מגדלת אפרוחים, ואם תבעוהו למכור ביצים לגדל אפרוחים, אם מכר אלו - הוי מקח טעות ובטל מקח

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]