קטגוריה:בראשית כד נו
ויאמר אלהם אל תאחרו אתי ויהוה הצליח דרכי שלחוני ואלכה לאדני
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי וַיהוָה הִצְלִיחַ דַּרְכִּי שַׁלְּחוּנִי וְאֵלְכָה לַאדֹנִי.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אַל־תְּאַחֲר֣וּ אֹתִ֔י וַֽיהֹוָ֖ה הִצְלִ֣יחַ דַּרְכִּ֑י שַׁלְּח֕וּנִי וְאֵלְכָ֖ה לַֽאדֹנִֽי׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יֹּ֤אמֶר אֲלֵ/הֶם֙ אַל־תְּאַחֲר֣וּ אֹתִ֔/י וַֽ/יהוָ֖ה הִצְלִ֣יחַ דַּרְכִּ֑/י שַׁלְּח֕וּ/נִי וְ/אֵלְכָ֖ה לַֽ/אדֹנִֽ/י׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וַאֲמַר לְהוֹן לָא תְּאַחֲרוּן יָתִי וַייָ אַצְלַח אוֹרְחִי שַׁלְּחוּנִי וַאֲהָךְ לְוָת רִבּוֹנִי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר לְהוֹם לָא תְעַכְּבוּן יָתִי וַיְיָ אַצְלַח אוֹרְחִי אִלְוְויוּנִי וְאֵיזִיל לְרִבּוֹנִי: |
מלבי"ם (כל הפרק)
(נו) "ויאמר אלהם אל תאחרו אתי." כבר התבאר אצלי בפי' הנ"ך שהמאחר הוא המאחר זמן הקבוע וזה הבדלו מן מהמה, בושש, ר"ל אחר שה' הצליח דרכי שתיכף בבואי נזדמנה רבקה לפני דרך נס, מבואר שלא לבד שגוף הזווג הוא מאת ה' כי גם הזמן הוא קבוע מאת ה' כמ"ש הקרה נא לפני היום וכמש"ש, ואם אתעכב פה הנכם מאחרים זמן הקבוע מאת ההשגחה:
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי וַיהוָה הִצְלִיחַ דַּרְכִּי
העבד דרש: "שַׁלְּחֻנִי לַאדֹנִי"
לבן היה מודע לחוק חמורבי מספר 16 הפוסק עונש מוות לאיש המסרב לשחרר עבד של איש אחר לפי דרישת הרשות. לבן נזהר לא לסרב. הוא רק מבקש דחייה.
לבן ואמו ביקשו טובה מהעבד ופנו לרגשותיו.
העבד מגיב, מרכך את קולו ומסביר:
- "אַל תְּאַחֲרו"ּ - דחייה אחת מזמינה דחייה נוספת. אם הוא יתחיל לדחות דברים, החיילים שלו יאבדו משמעת, ייהנו מהארוחות, היין והנשים במקום. העבד יאבד את זכותו החוקית לדרוש שיתנו לו לצאת ולשוב לאדונו, כי הוא וויתר עליה מספר פעמים. בנוסף, אם לאחר עיכוב ממושך יקרו לו צרות בדרך, אזי כולם יאשימו אותו על רשלנותו.
- העבד מסביר מדוע עליו למהר: "ויַהוָה הִצְלִיחַ דַּרְכִּי" - אסור לעצור ולהאט, כשם שנכתב: 'הכה בברזל בעודו חם'. דחייה יכולה לשנות את התנאים בדרך, הן המסע הצפוי של הנערה ועושרה התפרסמו בעיר, מה שעלול לגרום לו לצרות אם הוא יתעכב, למשל פושעים יתארגנו להתקיף אותו בדרכו חזרה.
- "שַׁלְּחונִּי וְאֵלְכָה לַאדֹנִי" - תוספת המילים הללו מרככת את הדרישה.
עם זאת העבד לא שינה את דעתו:
- הוא ממשיך לדבר בלשון יחיד כאילו שרבקה שייכת לו.
- הוא ממשיך לדרוש שייתנו לו ללכת ושלא יחזיקו בו בניגוד לחוק.
- הוא מוסיף ואומר שלבן ואימו פועלים נגד אלוהים.
- הוא מבטיח שהוא חוזר לאדונו במהירות האפשרית, ולא יברח או יחטוף את רבקה.
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
