ביאור:בבלי סוטה פרק ז משנה ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סוטה פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת סוטה דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | [[סוטה {{{2}}} א|הדף המהדורה הרגילה]]


...תחילת הפרק | הפרק הבא...

פרק שביעי - אלו נאמרין בכל לשון[עריכה]

דפים בפרק זה[עריכה]

דפים: דף ל"א ע"א (פרק שביעי) | דף ל"ב ע"ב דף ל"ז ע"א | דף ל"ז ע"א (מהמשנה השניה)

(הערה: כאן צריך להשלים)

משניות בפרק זה[עריכה]

משניות

תבנית:תוכן

דף ל"ז עמוד ב[עריכה]

משנה ב - ברכת כהנים כיצד[עריכה]

משנה

ברכת כהנים כיצד?
במדינה אומר אותה - שלש ברכות רש"י ?: שמפסיקין הכהנים בין פסוק לפסוק ועונין הציבור אמן ,
ובמקדש - ברכה אחת רש"י ?: לפי שאין עונין אמן במקדש ואין צריך כאן שום הפסק והכי מפרש בגמרא .
במקדש אומר את השם - ככתבו המלה ככתבו מופיעה בש"ס דפוס וילנא בדף הבא, והוכפל כאן לצורך הקריאה הרציפה.


דף ל"ח עמוד א[עריכה]
... - ככתבו לצורך הקריאה הרציפה מילה זו הובאה כבר בסוף הדף הקודם רש"י ?: ביו"ד ה"י ,
ובמדינה - בכינויו רש"י ?: באל"ף דל"ת .
במדינה, כהנים נושאים את ידיהן - כנגד כתפיהן רש"י ?: מפני שצריך נשיאות כפים כדאמרינן בברייתא בגמרא ,
ובמקדש - על גבי ראשיהן רש"י ?: למעלה מראשיהם, מפני שמברכין את העם בשם המפורש, ושכינה למעלה מקשרי אצבעותיהם ,
חוץ מכהן גדול, שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ רש"י ?: מפני שהשם כתוב עליו .

ר' רבי יהודה אומר:

אף כהן גדול - מגביה ידיו למעלה מן הציץ,
שנאמר: "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם" (ויקרא ט כב).

כב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, וירד מעשת החטאת והעלה והשלמים. (ויקרא ט:כב)

גמרא - על משנה ב[עריכה]

גמרא

תנו רבנן:
"כה תברכו בלשון הקודש" (בכ ו)

? דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם. (במדבר ו:?)

אתה אומר בלשון הקודש, או אינו אלא בכל לשון?
נאמר כאן כה תברכו,
ונאמר להלן אלה יעמדו לברך את העם (דברים כז)

כט אלה יעמדו לברך את העם על הר גרזים בעברכם את הירדן: שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימן. (במדבר כז:כט)

מה להלן - בלשון הקודש,
אף כאן - בלשון הקודש.
רבי יהודה אומר: אינו צריך.
הרי הוא אומר "כה" - עד שיאמרו בלשון הזה.

ברייתא: נשיאת כפיים בעמידה[עריכה]

תניא אידך:
"כה תברכו" - בעמידה.
אתה אומר - בעמידה, או אינו אלא אפי' אפילו בישיבה?
נאמר כאן "כה תברכו", ונאמר להלן "אלה יעמדו לברך" (ר' לעיל, במדבר כ"ז:כט)
מה להלן - בעמידה, אף כאן - בעמידה.

ר' רבי נתן אומר אינו צריך.

הרי הוא אומר "לשרתו ולברך בשמו" (דברים י, ח)

ח בעת ההוא הבדיל ה' את שבט הלוי, לשאת את ארון ברית ה' לעמד לפני ה’, לשרתו ולברך בשמו - עד היום הזה. (דברים י:ח)

מה משרת - בעמידה, אף מברך - בעמידה.


ומשרת גופיה מנלן?
דכתיב "לעמוד לשרת" (דברים יח).

ה כי בו בחר ה' אלקיך מכל שבטיך לעמוד לשרת בשם ה' - הוא ובניו כל הימים. (דברים יח:ה)

ברייתא: מעמד הר הברכה בנשיאת כפיים[עריכה]

תניא אידך:
כה תברכו - בנשיאות כפים רש"י ?: שיגביהו את ידיהם .
אתה אומר - בנשיאות כפים, או אינו אלא - שלא בנשיאות כפים?
נאמר כאן: "כה תברכו"
ונאמר להלן: "וישא אהרן את ידיו אל העם, ויברכם" (ויקרא ט) -
מה להלן - בנשיאות כפים, אף כאן - בנשיאות כפים.

כב וישא אהרן את ידיו אל העם - ויברכם, וירד מעשת החטאת והעלה והשלמים. (ויקרא ט:כב)

קשיא ליה ל

ר' רבי יונתן רש"י ?: אהך גזירה שוה: אי בגז"ש ילפת לה - איכא למיפרך: מה למלואים שכן קרבן ציבור, כדכתיב (ויקרא ט): וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים; וכולן של ציבור, כדכתיב: קחו שעיר עזים וגו', וראש חדש הוה, כדכתיב 'ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים וגו' (שמות מ), והוא היה יום שמיני למלואים, כדתניא בסדר עולם: אותו היום נטל עשר עטרות :

אי: מה להלן - כהן גדול, וראש חודש ועבודת צבור,
אף כאן בברכת כהנים - כהן גדול, וראש חודש ועבודת ציבור?

ר' רבי נתן אומר: אינו צריך רש"י ?: משום דפרכא ליה גז"ש גזירה שווה - מייתי ליה בהקישא .

הרי הוא אומר "הוא ובניו כל הימים" (דברים יח) -

ה כי בו בחר ה' אלקיך מכל שבטיך, לעמד לשרת בשם ה’ - הוא ובניו, כל הימים. (דברים יח:ה)

מקיש בניו לו.
מה הוא - בנשיאות כפים, אף בניו - בנשיאות כפים רש"י ?: ולא תיקשי תו 'שכן כ"ג', דאין משיבין על ההיקש .
וכתיב "כל הימים"  רש"י ?: ולא תיקשי לך 'תו ראש חדש ועבודת צבור' 

- ואיתקש ברכה לשירות רש"י ?: כלומר: ואע"ג דבהאי קראי לאו ברכה כתיבא, אלא שירות: 'לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים' איתקוש ברכה ושירות בקרא אחרינא, כדאמרינן לעיל 'לשרתו ולברך בשמו' !

ברייתא: ברכת כהנים בשם המפורש[עריכה]

ותניא אידך:
"כה תברכו את בני ישראל" - בשם המפורש רש"י ?: בשם המיוחד, ככתבו .
אתה אומר - בשם המפורש, או אינו אלא - בכינוי?

ת"ל תלמוד לומר

להרחבה ראה כאן
"ושמו את שמי" (במדבר ו':כז) - שמי המיוחד לי.

כז כל פיסקת ברכת כהנים עם הפסוקים (במדבר ו:כז)

יכול אף בגבולין כן?
נאמר כאן "ושמו את שמי"
ונאמר להלן "לשום את שמו שם" (דברים י"ב:ה) -

ה כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלקיכם מכל שבטיכם, לשום את שמו שם לשכנו תדרשו, ובאת שמה. (דברים יב:ה)

מה להלן - בית הבחירה, אף כאן - בבית הבחירה.
רבי יאשיה אומר:
אינו צריך.
הרי הוא אומר "בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך..." (שמות כ) רש"י ?: וברכתיך 

כ מזבח אדמה תעשה לי: וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך, את צאנך ואת בקרך. בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך (שמות כ:כ)

בכל מקום

ס"ד סלקא דעתך

להרחבה ראה כאן
 רש"י ?: וכי בכל מקום - שם המיוחד נזכר?
הכתיב '"זה שמי וזה זכרי" (שמות ג) - לא כשאני נכתב אני נקרא'? (פסחים נ א),
ועוד: וכי בכל מקום שכינה באה ושורה - דכתיב 'אבא אליך' - והוא לא יחד מקום להזכרת השם?
 ?

אלא: מקרא זה מסורס רש"י ?: מהופך  הוא -
בכל מקום אשר אבוא אליך רש"י ?: באהל מועד שבמדבר ובשילה ובבית עולמים  וברכתיך - שם אזכיר את שמי.
והיכן "אבוא אליך וברכתיך"? בבית הבחירה...
"שם אזכיר את שמי" - בבית הבחירה.

ברייתא: ברכת כהנים לגרים, נשים ועבדים משוחררים[עריכה]

תניא אידך: כה תברכו את בני ישראל.
אין לי אלא בני ישראל. גרים נשים ועבדים משוחררים מנין?

ת"ל תלמוד לומר

להרחבה ראה כאן
"אמור להם" (במדבר ו כג) - לכולהו.

כב וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
כג דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר: 'כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמוֹר לָהֶם:
כד יְבָרֶכְךָ יְהוָה וְיִשְׁמְרֶךָ.
כה יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ.
כו יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ - וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם."'
כז וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם.

(פרשת שלח, במדבר ו:כב-כז)


ברייתא: ברכת כהנים פונים אל הקהל[עריכה]

תניא אידך:
"כה תברכו" - פנים כנגד פנים.
אתה אומר - פנים כנגד פנים, או אינו אלא - פנים כנגד עורף רש"י ?: שאין הציבור צריכין להסב פניהם לצד הכהנים ?

ת"ל תלמוד לומר

להרחבה ראה כאן
"אמור להם" - כאדם האומר לחבירו.

ברייתא: ברכת כהנים בקול רם[עריכה]

תניא אידך:
"כה תברכו" - בקול רם, או אינו אלא בלחש?

ת"ל תלמוד לומר

להרחבה ראה כאן
"אמור להם" - כאדם שאומר לחבירו.

סוגיא: הקריאה לכהנים לעלות לדוכן[עריכה]

אמר אביי: נקטינן -
לשנים רש"י ?: כשיש שם שני כהנים  - קורא 'כהנים!' רש"י ?: לברך; שליח צבור, כשגמר ברכת הודאה - קורא אותן 'כהנים', והן הופכין פניהן, שהיו הפוכין לצד התיבה להתפלל, דהא אמרינן לקמן 'יהי רצון מלפניך שתהא ברכה זו כו' 
ולא' 1 - הערך אחד בספרות עבריות ובגימטריה - אינו קורא כהן.
שנא' שנאמר "אמור להםרש"י ?: מקרא ד'להם' נפקא לן ששליח צבור מזהיר אותן לברך.  - לשנים.
ואמר רב חסדא: נקטינן -
{{|?|אם שליח צבור -}}כהן -  רש"י ?: הוא - קורא 'כהנים!' רש"י ?: ומזהיר את חביריו העומדים לפניו להחזיר פניהם ולברך את ישראל , ואין ישראל קורא 'כהנים!' רש"י ?: ואם ישראל הוא - אינו קורא כהנים. ,
שנאמר "אמור להם" - אמירה...
דף ל"ח עמוד ב[עריכה]
שנאמר "אמור להם" - אמירה לצורך הקריאה הרציפה מועתק מהעמוד הקודם בדפוס ש"ס וילנא משלהם תהא רש"י ?: אזהרה זו: הכהנים יזהירו. .
והילכתא - כוותיה דאביי,
ולית הילכתא - כוותיה דרב חסדא.


סימן: מתאו"ה לברכ"ה דוכ"ן בעבוד"ה כו"ס מכי"ר נהנ"ה בעגל"ה[עריכה]

(סימן: מלת פתיח המשמשת לזכירת סדר הסוגיות הבאות, בעת השינון על פה.
יש האומרים כי לסימן משמעויות נוספות על פי הקבלה.
בדפוס w:ש"ס וילנא, המלים שבסימן בדרך כלל מסומנות בגרשיים, כמו ראשי תיבות, כך: סימן מש"ך כספ"א.
מתאו"ה לברכ"ה דוכ"ן בעבוד"ה כו"ס מכי"ר נהנ"ה בעגל"ה):

סוגיא: חשיבות ברכת כהנים[עריכה]

אמר ר' יהושע בן לוי:
מנין שהקב"ה מתאוה לברכת כהנים?
שנאמר "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם". (במדבר ו)

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

ואמר רבי יהושע בן לוי:
כל כהן שמברך - מתברך,
ושאינו מברך - אין מתברך.
שנאמר "ואברכה מברכיך". (בראשית יב)

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

ואמר ר' יהושע בן לוי:
כל כהן שאינו עולה לדוכן, עובר בשלשה עשה:
  • "כה תברכו",
  • "אמור להם",
  • "ושמו את שמי".
רב אמר:
חוששין - שמא בן גרושה או בן חלוצה הוא.
ולא פליגי:
הא דסליק לפרקים,
הא דלא סליק לפרקים.


ואמר ר' יהושע בן לוי:
כל כהן שאינו עולה בעבודה: שוב אינו עולה -
שנאמר "וישא אהרן את ידיו אל העם - ויברכם,
וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים."
מה להלן - בעבודה,
אף כאן בעבודה.
איני?!
והא ר' אמי ורבי אסי - סלקי?
רבי אמי ורבי אסי,
מעיקרא הוו עקרי כרעייהו,
ממטא לא הוה מטו התם.
וכדתני ר' אושעיא:
לא שנו אלא שלא עקר את רגליו,
אבל עקר את רגליו, עולה.
ותנן נמי:
אם הבטחתו שנושא את כפיו וחוזר לתפלתו - רשאי.
והוינן בה:
הא לא עקר, אלא דנד פורתא.
הכא נמי: דעקר פורתא!

סוגיא: טובי עין וצרי עין[עריכה]

ואמר (עוד מאמרי רבי יהושע בן לוי)

ריב"ל רבי יהושע בן לוי:

אין נותנין כוס של ברכה לברך - אלא לטוב עין.
שנאמר "טוב עין הוא יבורך, כי נתן מלחמו לדל", (משלי כב)

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

אל תיקרי יבורך - אלא יברך.


ואמר ר' יהושע בן לוי:
מנין ש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

אפי' אפילו עופות מכירין בצרי העין?

שנאמר "כי חנם מזורה הרשת - בעיני כל בעל כנף." (משלי א)

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

ואמר רבי יהושע בן לוי:
כל הנהנה מצרי העין - עובר בלאו.
שנאמר "אל תלחם את לחם רע עין וגו'
...כי כמו שער בנפשו - כן הוא:
'אכול ושתה' - יאמר לך וגו'"(משלי כג)

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

רב נחמן בר יצחק אמר:
עובר בשני לאוין:
"אל תלחם",
ו"אל תתאו"
וא"ר יהושע בן לוי:
אין עגלה ערופה באה - אלא בשביל צרי העין.
שנאמר: "וענו ואמרו: 'ידינו לא שפכו את הדם הזה...'" (דברים כא)

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

וכי על לבנו עלתה שזקני ב"ד בית דין שופכי דמים הם?
אלא:
לא בא לידינו - ופטרנוהו,
ולא ראינוהו - והנחנוהו:
לא בא לידינו ופטרנוהו - בלא מזונות.
לא ראינוהו והנחנוהו - בלא לוייה.


סוגיא: בית כנסת שכולו כהנים[עריכה]

אמר אדא א"ר שמלאי:
בית הכנסת שכולה כהנים,
כולן עולין לדוכן.
למי מברכין?
אמר ר' זירא: לאחיהם שבשדות.
איני?!
והתני אבא בריה דרב מנימין בר חייא:
עם שאחורי כהנים אינן בכלל ברכה?
לא קשיא:
הא - דאניסי. הא - דלא אניסי.
והתני רב שימי מבירתא דשיחורי:
בית הכנסת שכולה כהנים -
מקצתן עולין, ומקצתן עונין אמן?
לא קשיא:
הא דאישתייר בי עשרה,
הא דלא אישתייר בי עשרה.


סוגיא: ברכת כהנים מאחורי מחיצה[עריכה]

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

גופא (מילולית: 'הגוף'.) זהו פתיח לדיון ב"גוף העניין" - כלומר במובאה (בדרך כלל קטע ממשנה או מברייתא) שצוטטה קודם לצורך הוכחה בדיון אחר, וכעת מתרכזים בדיון בו עצמו.:

תנא:
אבא בריה דרב מנימין בר חייא:
עם שאחורי כהנים אינן בכלל ברכה.

פשיטא (מילולית: 'האם פשוט?') פתיח לדיון בשאלה על נחיצות הוראה כלשהי מהמובאה המצוטטת, המיותרת לכאורה, כי הדבר מובן מאליו.:

אריכי, באפי גוצי - לא מפסקי.
תיבה - לא מפסקא.
מחיצה - מאי?

ת"ש תא שמע - 'בא שמע!', פתיח להוכחת טענה בדיון תלמודי

להרחבה ראה כאן
:

דאמר רבי יהושע בן לוי:
אפילו מחיצה של ברזל,
אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים.
איבעיא להו:
צדדין - מהו?
אמר אבא מר בר רב אשי:

ת"ש תא שמע - 'בא שמע!', פתיח להוכחת טענה בדיון תלמודי

להרחבה ראה כאן
דתנן:

נתכוון להזות לפניו
דף ל"ט עמוד א[עריכה]
נתכוון להזות לפניו לצורך הקריאה הרציפה, הועתק מהדף הקודם בדפוס ש"ס וילנא - והזה לאחריו,
לאחריו - והזה לפניו:
הזאתו פסולה.
לפניו - והזה על צדדין שבפניו:
הזאתו כשרה.

סוגיא: התנהגות בעת פתיחת ארון הקודש[עריכה]

אמר רבא בר רב הונא:
כיון שנפתח ספר תורה - אסור לספר אפילו בדבר הלכה.
שנאמר "ובפתחו - עמדו כל העם", (נחמיה ח)

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

ואין עמידה אלא שתיקה -
שנא' "והוחלתי כי לא ידברו, כי עמדו - לא ענו עוד" (איוב לב)

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

ר' זירא: אמר רב חסדא:
מהכא:
"ואזני כל העם אל ספר התורה". (נחמיה ח)

סוגיא: נטילת ידים לכהן (המשך רבי יהושע בן לוי)[עריכה]

ואמר ר' יהושע בן לוי:
כל כהן, שלא נטל ידיו -
לא ישא את כפיו.
שנאמר "שאו ידיכם קדש, וברכו את ה'". (תהילים קלד)

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.


שאלו תלמידיו - את ר' אלעזר בן שמוע: במה הארכת ימים?
אמר להן:
מימי לא עשיתי בית הכנסת - קפנדריא,
ולא פסעתי על ראשי עם קודש,
ולא נשאתי כפי בלא ברכה.


סוגיא: תפילות הכהנים והציבור בעת ברכת כהנים[עריכה]

מאי מברך?
אמר רבי זירא: אמר רב חסדא:
אשר קדשנו בקדושתו של אהרן, וצונו לברך את עמו ישראל - באהבה.
כי עקר כרעיה, מאי אמר?
יהי רצון מלפניך, ה' אלהינו,
שתהא ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל,
לא יהא בה מכשול ועון.
וכי מהדר אפיה מציבורא - מאי אמר?
אדבריה רב חסדא לרב עוקבא, ודרש:
רבונו של עולם: עשינו מה שגזרת עלינו,
עשה עמנו...
דף ל"ט עמוד ב[עריכה]
עשה עמנו לצורך הקריאה הרציפה הועתק מהדף הקודם מה שהבטחתנו.

:"השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו'" (דברים כו)

סוגיא: מנהגים שונים בקשר לברכת כהנים[עריכה]

אמר רב חסדא:
אין הכהנים רשאים לכוף קישרי אצבעותיהן - עד שיחזרו פניהם מן הצבור.
א"ר זירא:
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

א"ר אמר רבי חסדא:

אין הקורא רשאי לקרות 'כהנים' - עד שיכלה 'אמן' מפי הצבור,
ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה - עד שיכלה דיבור מפי הקורא,
ואין הצבור רשאין לענות 'אמן' - עד שתכלה ברכה מפי הכהנים,
ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה אחרת - עד שיכלה 'אמן' מפי הצבור.
ואמר רבי זירא: אמר רב חסדא:
אין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הצבור - עד שיתחיל שליח צבור ב'שים שלום',
ואינן רשאין לעקור רגליהם ולילך - עד שיגמור שליח צבור 'שים שלום'.

סוגיא: מנהגים שונים בקשר לקריאת התורה[עריכה]

וא"ר זירא: אמר רב חסדא:
אין הצבור רשאין לענות 'אמן' - עד שתכלה ברכה מפי הקורא,
ואין הקורא רשאי לקרות בתורה - עד שיכלה 'אמן' מפי הצבור,
ואין המתרגם רשאי להתחיל בתרגום - עד שיכלה פסוק מפי הקורא,
ואין הקורא רשאי להתחיל בפסוק אחר - עד שיכלה תרגום מפי המתרגם.
אמר רבי תנחום:
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

א"ר אמר רבי יהושע בן לוי:

המפטיר בנביא - צריך שיקרא בתורה תחילה.
ואמר רבי תנחום: אמר רבי יהושע בן לוי:
אין המפטיר רשאי להפטיר בנביא - עד שיגלל ס"ת ספר תורה.
ואמר רבי תנחום: אמר רבי יהושע בן לוי:
אין שליח צבור רשאי להפשיט את התיבה בצבור - מפני כבוד צבור.
ואמר רבי תנחום: אמר רבי יהושע בן לוי:
אין הצבור רשאין לצאת - עד שינטל ספר תורה, ויניח במקומו.
ושמואל אמר:
עד שיצא.
ולא פליגי:
הא - דאיכא פיתחא אחרינא, הא - דליכא פיתחא אחרינא.
אמר רבא:
בר אהינא אסברה לי "אחרי ה' אלהיכם - תלכו" (דברים יג)

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.


סוגיא: פסוקים שיש לומר בעת ברכת כהנים במועדים שונים[עריכה]

בזמן שהכהנים מברכים את העם מה הן אומרים?
אמר ר' זירא: אמר רב חסדא:
ברכו ה' מלאכיו גבורי כח וגו',
ברכו ה' כל צבאיו משרתיו עושי רצונו,
ברכו ה' כל מעשיו, בכל מקומות ממשלתו,
ברכי נפשי את ה'. (תהילים קג)

{ביאור:ציטוט}}

במוספי דשבתא מה הן אומרים?
אמר רבי אסי:
"שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' וגו' שאו ידיכם קדש וברכו את ה'" (תהילים קלד)
"ברוך ה' מציון שוכן ירושלים הללויה" (תהילים קלה)

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

ולימא נמי: "יברכך ה' מציון" (תהילים קלד) דכתיב בההוא עניינא?
אמר יהודה בריה דר"ש רבי שמעון בן פזי:
מתוך שהתחיל בברכותיו של

הקדוש ברוך הוא -

מסיים בברכותיו של

הקדוש ברוך הוא.

במנחתא דתעניתא מאי?
אמרי: אמר רב אחא בר יעקב:
"אם עונינו ענו בנו - ה' עשה למען שמך"
"...מקוה ישראל מושיעו - בעת צרה למה תהיה כגר בארץ וגו'...
"...למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע וגו'..."(ירמיהו יד)

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.


דף מ' עמוד א[עריכה]
בנעילה דיומא דכיפורי - מאי?
אמר אמר מר זוטרא: ואמרי לה - במתניתא:
"הנה כי כן יברך גבר ירא ה':
יברכך ה' מציון, וראה בטוב ירושלים - כל ימי חייך.
וראה בנים לבניך.
שלום על ישראל!" (תהילים קכח)

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

היכן אומרן:
רב יוסף אמר: בין כל ברכה וברכה.
ורב ששת אמר: בהזכרת השם.


פליגי בה רב מרי ורב זביד:
חד אמר: פסוקא לקבל פסוקא.
וחד אמר: אכל פסוקא - אמר להו לכולהו.

סוגיית המשך: אמירת הפסוקים בחו"ל[עריכה]

א"ר חייא בר אבא:
כל האומרן בגבולין - אינו אלא טועה.
אמר רבי חנינא בר פפא:
תדע, דבמקדש נמי לא מיבעי למימרינהו -
כלום יש לך עבד - שמברכין אותו ואינו מאזין?
א"ר אחא בר חנינא:
תדע, דבגבולין נמי מיבעי למימרינהו -
כלום יש עבד שמברכין אותו - ואין מסביר פנים?
א"ר אבהו:
מריש - הוה אמינא להו.
כיון דחזינא ליה לרבי אבא דמן עכו - דלא אמר להו,
אנא נמי - לא אמינא להו.

סוגיית המשך: על רבי אבא מעכו[עריכה]

צניעותו[עריכה]

ואמר רבי אבהו:
מריש הוה אמינא - עינותנא אנא.
כיון דחזינא ליה לרבי אבא דמן עכו -
דאמר איהו חד טעמא, ואמר אמוריה חד טעמא - ולא קפיד,
אמינא: לאו עינותנא אנא.
ומאי עינוותנותיה דרבי אבהו?
דאמרה לה דביתהו דאמוריה דרבי אבהו,
לדביתיה דרבי אבהו:
'הא דידן - לא צריך ליה לדידך.
והאי דגחין וזקיף עליה - יקרא בעלמא הוא דעביד ליה'.
אזלא דביתהו - ואמרה ליה לרבי אבהו.
אמר לה:
'ומאי נפקא ליך מינה?
מיני ומיניה יתקלס עילאה!'


ותו: רבי אבהו - אימנו רבנן עליה לממנייה ברישא.
כיון דחזיה לר' אבא דמן עכו - דנפישי ליה בעלי חובות,
אמר להו: 'איכא רבה'!

חיבת נאומיו[עריכה]

ר' אבהו ור' חייא בר אבא איקלעו לההוא אתרא.
רבי אבהו דרש באגדתא,
רבי חייא בר אבא דרש בשמעתא.
שבקוה כולי עלמא לרבי חייא בר אבא,
ואזול לגביה דר' אבהו.
חלש דעתיה.
אמר ליה: אמשל לך משל -
למה הדבר דומה? לשני בני אדם:

אחד מוכר אבנים טובות, ואחד מוכר מיני סידקית.

על מי קופצין?
לא על זה שמוכר מיני סידקית?
כל יומא: הוה מלוה רבי חייא בר אבא - לרבי אבהו עד אושפיזיה - משום יקרא דבי קיסר.
ההוא יומא: אלויה רבי אבהו - לרבי חייא בר אבא עד אושפיזיה.
ואפילו הכי - לא איתותב דעתיה מיניה.


תחינות שיש לומר בזמן התפילה[עריכה]

בזמן ששליח צבור אומר מודים, העם מה הם אומרים?
אמר רב: מודים אנחנו לך ה' אלהינו על שאנו מודים לך
ושמואל אמר: אלהי כל בשר על שאנו מודים לך.
רבי סימאי אומר: יוצרנו יוצר בראשית על שאנו מודים לך.
נהרדעי אמרי: משמיה דרבי סימאי: ברכות והודאות לשמך הגדול על שהחייתנו וקיימתנו, על שאנו מודים לך.
רב אחא בר יעקב מסיים בה הכי:
כן תחיינו ותחננו, ותקבצנו ותאסוף גליותינו לחצרות קדשך,
לשמור חוקיך ולעשות רצונך בלבב שלם - על שאנו מודים לך.
אמר רב פפא:
הילכך נימרינהו לכולהו!

סוגיא: דברים נוספים הקשורים בברכת כהנים[עריכה]

אמר ר' יצחק:
לעולם תהא אימת צבור עליך:
שהרי כהנים פניהם כלפי העם, ואחוריהם כלפי שכינה.
רב נחמן אמר מהכא:
"ויקם המלך דוד על רגליו ויאמר: שמעוני אחי ועמי..." (דברי הימים א כח) -
אם 'אחי' - למה עמי?
ואם 'עמי' - למה אחי?
אמר רבי אלעזר:
אמר להם דוד לישראל: אם אתם שומעין לי - אחי אתם.
ואם לאו - עמי אתם ואני רודה אתכם במקל.
רבנן אמרי מהכא:
דאין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן.
וזהו אחת מתשע תקנות שהתקין רבן יוחנן בן זכאי.
מאי טעמא - לאו משום כבוד צבור?
אמר רב אשי:
לא! התם - שמא נפסקה לו רצועה בסנדלו, והדר אזיל למיקטריה
ואמרי בן גרושה או בן חלוצה הוא.
ובמקדש ברכה אחת כו':

במקדש אומר את השם ככתבו,
ובמדינה - בכינויו.

דף מ' עמוד ב[עריכה]
וכל כך למה?
לפי שאין עונין אמן במקדש.
תנו רבנן:
מנין שאין עונין 'אמן' במקדש?
שנא' "קומו וברכו את ה' אלהיכם - מן העולם ועד העולם."

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

ומנין שעל כל ברכה וברכה - תהלה?
שנאמר "[ויברכו שם כבודך] לפי גרסאות מעודכנות. מסומן בש"ס דפוס וילנא על ידי סוגריים מרובעים., ומרומם על כל ברכה ותהלה".

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

- על כל ברכה וברכה: תן לו תהלה!

משנה ג' - "ברכות כהן גדול כיצד"[עריכה]

משנה

ברכות כהן גדול - כיצד?
חזן הכנסת - נוטל ספר תורה, ונותנה לו לראש הכנסת.
וראש הכנסת - נותנה לסֶגֶן.
והסגן - נותנה לכהן גדול.
וכ"ג כהן גדול
עומד ומקבל,
וקורא "אחרי מות" (ויקרא טז), ו"אך בעשור" (ויקרא כג)

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

וגולל את התורה, ומניחה בחיקו,
ואומר: :::'יתר ממה שקריתי לפניכם - כתוב כאן'.
"ובעשור" (במדבר כט) שבחומש הפקודים - קורא על פה,

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

ומברך עליה שמנה ברכות:
  • על התורה, ועל העבודה,
  • ועל ההודייה, ועל מחילת העון,
  • ועל המקדש,
  • ועל ישראל, ועל הכהנים,
  • ועל ירושלים.
והשאר - תפלה.

גמרא על משנה ג[עריכה]

גמרא

סוגיא: כבוד לתלמיד בפני רבו[עריכה]

שמעת מינה: חולקין כבוד לתלמיד - במקום הרב?
אמר אביי: כולה משום כבודו ד

כ"ג כהן גדול הוא.

סוגיא: ישיבה בעזרת ישראל שבבית המקדש[עריכה]

ו

כ"ג כהן גדול עומד ומקבל וקורא וכו':

עומד - מכלל דיושב הוא?
והאמר מר:
אין ישיבה בעזרה - אלא למלכי בית דוד בלבד,

שנאמר "ויבא המלך דוד, וישב לפני ה'. ויאמר: 'מי אנכי'..." וגו' ?

כדאמר רב חסדא: "בעזרת נשים".
הכא נמי: בעזרת נשים.
מיתיבי:
והיכן קורין בו? - בעזרה.
רבי אליעזר בן יעקב אומר: בהר הבית,

שנא' שנאמר

דף מ"א עמוד א[עריכה]
... "ויקרא בו לפני הרחוב, אשר לפני שער המים."
אמר רב חסדא: בעזרת נשים.

סוגיא: דילוג בתורה[עריכה]

וקורא אחרי מות ואך בעשור:
ורמינהי:
מדלגין בנביא - ואין מדלגין בתורה?
אמר אביי לא קשיא:
כאן - בכדי שיפסוק התורגמן,
כאן - בכדי שלא יפסוק התורגמן.
והא עלה קתני:
מדלגין בנביא - ואין מדלגין בתורה,
ועד כמה מדלגין?
עד - כדי שלא יפסוק התורגמן.
מכלל דבתורה - כלל כלל לא?
אלא אמר אביי: לא קשיא.
כאן - בענין אחד,
כאן - בשני עניינין.
והתניא:
מדלגין בתורה - בענין אחד, ובנביא - בשני עניינין.
וכאן וכאן - בכדי שלא יפסוק התורגמן.
ואין מדלגין מנביא לנביא,
ובנביא של שנים עשר - מדלגין -
ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו.

סוגיא: גלילה[עריכה]

וגולל את התורה ומניחה בחיקו כו':
וכל כך למה?
שלא להוציא לעז על ס"ת ספר תורה.

סוגיא: קריאה בכמה ספרי תורה[עריכה]

ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה:
וליכרכיה לספר, וליקרי?
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

א"ר אמר רבי הונא בר יהודה:

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

א"ר אמר רבי ששת:

לפי שאין גוללין

ס"ת ספר תורה בצבור.


וליתי

ס"ת ספר תורה אחרינא - וליקרי?

רב הונא בר יהודה אמר: משום פגמו של ראשון.

ר"ש רבי שמעון בן לקיש אמר: לפי שאין מברכין ברכה - שאינה צריכה.

ומי חיישינן לפגמא?
והאמר רבי יצחק נפחא:
ר"ח ראש חדש טבת שחל להיות בשבת -
מביא שלש תורות - וקורא:
  • אחת מעניינו של יום,
  • ואחת של ר"ח ראש חדש,
  • ואחת בשל חנוכה?
תלתא גברי, בתלתא סיפרי - ליכא פגמא.
חד גברא, בתרי סיפרי - איכא פגמא.

סוגיא: שמונה ברכות הכהן הגדול[עריכה]

ומברך עליה שמנה ברכות כו':

ת"ר תנו רבנן - שנו (לימדו) רבותינו

להרחבה ראה כאן
:

[מברכין] על התורה - כדרך שמברכין בבהכ"נ.
ועל העבודה, ועל ההודאה, ועל מחילת עון - כתיקנן.
על המקדש - בפני עצמו.
ועל הכהנים - בפני עצמן.
על ישראל - בפני עצמן,
ועל ירושלים - בפני עצמה.

סוגיא: והשאר תפלה[עריכה]

והשאר תפלה:

ת"ר תנו רבנן - שנו (לימדו) רבותינו

להרחבה ראה כאן
:

השאר תפלה: תחנה, רנה, ובקשה 'שעמך ישראל צריכין ליוושע'.
וחותם ב'שומע תפלה'.
מכאן ואילך - כל אחד ואחד מביא ספר תורה מתוך ביתו, קורא בו.
וכל כך למה? - כדי להראות חזותו לרבים.

משנה ד - "פרשת המלך כיצד"[עריכה]

משנה

קריאת המלך אסופת פרשות:
אלה הדברים: א אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן:
בַּמִּדְבָּר, בָּעֲרָבָה - מוֹל סוּף: בֵּין-פָּארָן, וּבֵין-תֹּפֶל וְלָבָן, וַחֲצֵרֹת, וְדִי זָהָב. (תחילת ספר דברים והלאה)

ושמע: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יהוה אֱלֹהֵינוּ יהוה אֶחָד:
וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ
בְּכָל לְבָבְךָ, וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ.

וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ,
וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם -
בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ, וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.
וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ, וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ.
וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ. (דברים פרשת ואתחנן (ו' ה-ט))
והיה אם שמוע: יג וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְו‍ֹתַי, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם,
הַיּוֹם--לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם,
וּלְעָבְדוֹ, בְּכָל-לְבַבְכֶם, וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם.
יד וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ - יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ,
וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ, וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ.
טו וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ - לִבְהֶמְתֶּךָ.
וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ... (דברים סוף פרשת עקב (י"א י"ג-כ"א))

עשר תעשר: כב עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר, אֵת כָּל-תְּבוּאַת זַרְעֶךָ, הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה, שָׁנָה שָׁנָה.
כג וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם,
מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ -
לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ - כָּל הַיָּמִים.(דברים פרשת ראה (י"ד כ"ב-כ"ח))
כי תכלה לעשר: יב כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת-כָּל-מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת - שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר:
וְנָתַתָּה לַלֵּוִי, לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ, וְשָׂבֵעוּ.
יג וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ:
'בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן-הַבַּיִת, וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה -
כְּכָל-מִצְוָתְךָ, אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי:
לֹא-עָבַרְתִּי מִמִּצְו‍ֹתֶיךָ - וְלֹא שָׁכָחְתִּי,
יד לֹא-אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ, וְלֹא-בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא,
וְלֹא-נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת.
שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהָי, עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי.
טו הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן-הַשָּׁמַיִם, וּבָרֵךְ אֶת-עַמְּךָ אֶת-יִשְׂרָאֵל,
וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ -
כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ: 'אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָש'ׁ.' (דברים פרשת (כ"ו י"ב-ט"ו))

פרשת המלך כיצד?
  • מוצאי

יו"ט יום טוב - יום חג קדוש הראשון של חג סוכות,

  • בשמיני
  • במוצאי שביעית
עושין לו בימה של עץ בעזרה, והוא יושב עליה.
שנאמר "מקץ שבע שנים במועד" וגו' (דברים לא)
חזן הכנסת - נוטל

ס"ת ספר תורה ונותנה לראש הכנסת.

וראש הכנסת - נותנה לסגן.
והסגן - נותנה לכהן גדול.
ו

כ"ג כהן גדול - נותנה למלך.

והמלך:
עומד - ומקבל,
וקורא - יושב.
אגריפס המלך - עמד וקבל,
וקרא עומד.
ושבחוהו חכמים.
וכשהגיע ל"לא תוכל לתת עליך איש נכרי" (דברים יז)
זלגו עיניו דמעות.
אמרו לו: 'אל תתירא אגריפס, אחינו אתה! אחינו אתה!
וקורא מתחילת "אלה הדברים" (דברים א) עד "שמע"...

"ושמע"... "והיה אם שמוע"... "עשר תעשר"... "כי תכלה לעשר"...

ופרשת המלך, וברכות וקללות... עד שגומר כל הפרשה.
ברכות - שכהן גדול מברך אותן,
המלך - מברך אותן, אלא שנותן של 'רְגָלִים' תחת 'מחילת העון'.

גמרא על משנה ג[עריכה]

גמרא

בשמיני - סלקא דעתך?
אימא: 'בשמינית'.
וכל הני - למה לי?
צריכי:
דאי כתב רחמנא "מקץ" -
הוה אמינא - נימנו מהשתא, ביאור:ואע"ג דלא מתרמי בשמיטה...
כתב רחמנא "שמיטה".
ואי כתב רחמנא "שמיטה" -
ביאור:ה"א בסוף שמיטה...
כתב רחמנא "במועד".
ואי כתב "במועד" -
ביאור:ה"א מריש שתא...
כתב רחמנא "בחג הסוכות".
ואי כתב רחמנא "בחג הסוכות" -
הוה אמינא
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

אפי' אפילו יו"ט יום טוב - יום חג קדוש אחרון...

כתב רחמנא "בבוא כל ישראל".
דף מ"א עמוד ב'[עריכה]
...מאתחלתא דמועד.

סוגיא: כבוד לתלמיד בפני רבו[עריכה]

וחזן הכנסת נוטל

ס"ת ספר תורה ונותנו לראש הכנסת:

שמעת מינה - חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב?
אמר אביי כולה משום כבודו דמלך.

סוגיא: קריאת אגריפס[עריכה]

והמלך עומד ומקבל, וקורא יושב. אגריפס המלך עמד וקיבל וקרא עומד:
'עומד' - מכלל דיושב?
והאמר מר:
אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד,

שנא' שנאמר ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ויאמר וגו' (שמואל ב ז)

כדאמר רב חסדא 'בעזרת נשים',
הכא נמי בעזרת נשים.
ושבחוהו חכמים:
שבחוהו מכלל דשפיר עבד?
האמר רב אשי:
אפי' ביאור:למ"ד 'נשיא שמחל על כבודו - כבודו מחול' -
מלך שמחל על כבודו - אין כבודו מחול.

שנא' שנאמר "שום תשים עליך מלך" (דברים יז) - שתהא אימתו עליך.

מצוה שאני.


סוגיא: חנופה[עריכה]

וכשהגיע ללא תוכל לתת:
תנא משמיה דרבי נתן:
באותה שעה - נתחייבו שונאי ישראל בני ישראל - (בלשון נקיה, לשון-סגינהור, המשמשת כאשר נאמר על בני ישראל משהו רע) כלייה -
שהחניפו לו לאגריפס!
אמר ר' שמעון בן חלפתא:
מיום שגבר אגרופה של חנופה,
נתעוותו הדינין ונתקלקלו המעשים,
ואין אדם יכול לומר לחבירו 'מעשי גדולים ממעשיך'.

דרש ר' יהודה בר מערבא: ואיתימא ר' שמעון בן פזי:

מותר להחניף לרשעים בעולם הזה,
שנאמר: "לא יקרא עוד לנבל: 'נדיב' ולכילי לא יאמר: 'שוע'" (ישעיהו לב)
מכלל - דבעולם הזה שרי.


ר' שמעון בן לקיש אמר מהכא:
"כראות פני אלהים ותרצני" (בראשית לג)

ביאור:פסוקים

ופליגא דרבי לוי
דאמר רבי לוי
משל של יעקב ועֶשָו למה הדבר דומה
לאדם שזימן את חבירו והכיר בו שמבקש להורגו
אמר לו טעם תבשיל זה שאני טועם כתבשיל שטעמתי בבית המלך
אמר ידע ליה מלכא מיסתפי ולא קטיל ליה
אמר רבי אלעזר כל אדם שיש בו חנופה מביא אף לעולם
שנא' וחנפי לב ישימו אף (איוב לו)
ולא עוד אלא שאין תפלתו נשמעת
שנאמר לא ישועו כי אסרם(איוב לו) :


סימן: א"ף עוב"ר גיהנ"ם ביד"ו ניד"ה גול"ה[עריכה]

(סימן: מלת פתיח המשמשת לזכירת סדר הסוגיות הבאות, בעת השינון על פה.
יש האומרים כי לסימן משמעויות נוספות על פי הקבלה.
בדפוס w:ש"ס וילנא, המלים שבסימן בדרך כלל מסומנות בגרשיים, כמו ראשי תיבות, כך: סימן מש"ך כספ"א.
א"ף עוב"ר גיהנ"ם ביד"ו ניד"ה גול"ה)

ואמר רבי אלעזר:
כל אדם שיש בו חנופה, אפילו עוּבָּרִין שבמעי אמן מקללין אותו -

שנא' שנאמר "אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים" (משלי כד)

ואין "קוב" אלא - קללה,

שנא' שנאמר "לא קבֹה אל", (במדבר כג)

ואין "לאום" אלא - עוּבָּרִין,

שנא' שנאמר "ולאום מלאום יאמץ". (בראשית כה)

ואמר רבי אלעזר:
כל אדם שיש בו חנופה - נופל בגיהנם,

שנא' שנאמר "הוי האומרים לרע 'טוב', ולטוב 'רע'" וגו' (ישעיהו ה)

מה כתיב אחריו? "לכן כאכל קש לשון אש, וחשש-להבה ירפה..." וגו'

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

ואמר רבי אלעזר:
כל המחניף לחבירו - סוף נופל בידו.
ואם אינו נופל בידו - נופל ביד בניו.
ואם אינו נופל ביד בניו - נופל ביד בן בנו.

שנא' שנאמר "ויאמר ירמיה לחנניה אמן כן יעשה ה' יקם ה' את דבריך" (ירמיהו כח )

וכתי' וכתיב...

עדיין לא ערוך לפי הסגנון האחיד[עריכה]

סוטה מב עמוד א[עריכה]


ג ירמיהו כח ג ...בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים אֲנִי מֵשִׁיב אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶת כָּל כְּלֵי בֵּית יְהוָה
אֲשֶׁר לָקַח נְבוּכַדנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה...
ו וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא: אָמֵן! כֵּן יַעֲשֶׂה יְהוָה -
יָקֵם יְהוָה אֶת דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר נִבֵּאתָ - לְהָשִׁיב כְּלֵי בֵית יְהוָה, וְכָל הַגּוֹלָה -
מִבָּבֶל אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה.
ז אַךְ שְׁמַע נָא הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֶיךָ...'

ירמיהו לז יב וַיֵּצֵא יִרְמְיָהוּ מִירוּשָׁלַ‍ִם לָלֶכֶת אֶרֶץ בִּנְיָמִן לַחֲלִק מִשָּׁם בְּתוֹךְ הָעָם.
יג וַיְהִי הוּא בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן -
וְשָׁם בַּעַל פְּקִדֻת וּשְׁמוֹ יִרְאִיָּיה בֶּן שֶׁלֶמְיָה בֶּן חֲנַנְיָה.
וַיִּתְפֹּשׂ אֶת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר: 'אֶל הַכַּשְׂדִּים אַתָּה נֹפֵל!'
יד וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ: 'שֶׁקֶר! אֵינֶנִּי נֹפֵל עַל הַכַּשְׂדִּים.'
וְלֹא שָׁמַע אֵלָיו - וַיִּתְפֹּשׂ יִרְאִיָּיה בְּיִרְמְיָהוּ, וַיְבִאֵהוּ אֶל הַשָּׂרִים.
טו וַיִּקְצְפוּ הַשָּׂרִים עַל יִרְמְיָהוּ, וְהִכּוּ אֹתוֹ, וְנָתְנוּ אוֹתוֹ בֵּית הָאֵסוּר...

(ירמיה לז:ג)
וכתיב: המלה מובאת מדף קודם בש"ס דפוס וילנא, לצורך הקריאה הרצופה רש"י ?: לאחר כמה ימים היה ירמיה יוצא מירושלים ללכת ארץ בנימין לחלוק נחלה שנפלה לו ושם בעל פקידות ושמו יראיה בן שלמיה בן חנניה.
ויתפש את ירמיהו הנביא לאמר: 'אל הכשדים אתה נופל!'
ויאמר ירמיהו: 'שקר, אינני נופל אל על הכשדים' וגו' (ירמיה לז יד)
וכתיב המשך הפסוק ויתפש (ירמיהו) מסומן כמחוק על ידי סוגר עגול בש"ס דפוס וילנא יראיה בירמיהו ויביאהו אל השרים..."
וא"ר אלעזר:
כל עדה שיש בה חנופה - מאוסה כנדה
שנאמר (איוב טו) כי עדת חנף גלמוד,
שכן בכרכי הים קורין לנדה 'גלמודה':
מאי 'גלמודה'?
גמולה מבעלה [1].
ואמר ר' אלעזר:
כל עדה שיש בה חנופה - לסוף גולה:
כתיב הכא (איוב טו לד) כי עדת חנף גלמוד [ואש אכלה אהלי שחד],
וכתיב התם (ישעיהו מט כא) ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה גולה וסורה וגו' [ואלה מי גדל הן אני נשארתי לבדי, אלה איפה הם].
א"ר ירמיה בר אבא:
ארבע כיתות - אין מקבלות פני שכינה:
  • כת ליצים, וכת חניפים
  • וכת שקרים, וכת מספרי לשון הרע.
כת ליצים - דכתיב (הושע ז ה) [יום מלכנו החלו שרים חמת מיין] משך  רש"י ?: הקב"ה  ידו  רש"י ?: מהיות  את לוצצים.
כת חניפים - דכתיב (איוב יג טז) [גם הוא לי לישועה] כי לא לפניו חנף יבא;
כת שקרים - דכתיב (תהלים קא ז) [לא ישב בקרב ביתי עשה רמיה] דובר שקרים לא יכון לנגד עיני;
כת מספרי לן הרע - דכתיב (תהלים ה ה) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע.
[כלומר] צדיק אתה ה' לא יגור במגורך רע רש"י ?: לא יגור עמך רע וגבי מספרי לשון הרע כתיב, דכתיב בההוא פרשתא 'כי אין בפיהו נכונה וגו' .


גמרא למשנה א=[עריכה]

סוגיא: ??[עריכה]

-->

הדרן עלך פרק אלו נאמרין בכל לשון


...המשך...

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ ' גמולה' – בדולה, כמו ויגמל (בראשית כא)