ביאור:בבלי תענית דף יח
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת תענית:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
| הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אלא לאסור יום שלפניו [1] - הכי נמי לא נצרכה אלא לאסור יום שלאחריו.
כמאן?: כרבי יוסי [2], דאמר בין לפניו בין לאחריו אסור [3]!? אי הכי [4] - בעשרים ותשעה [5] נמי! מאי איריא [6] דהוי יומא דמקמי יומא דמיתוקם תמידא - תיפוק ליה [7] דהוה ליה יומא דבתר עשרין ותמניא ביה [8], דתניא: בעשרים ותמניא ביה אתת בשורתא טבתא ליהודאי דלא יעידון מן אורייתא [9]: שפעם אחת <נגזרה גזירה> [גזרה מלכות הרשעה שמד] על ישראל שלא יעסקו בתורה ושלא ימולו את בניהם ושיחללו שבתות; מה עשה יהודה בן שמוע וחביריו? הלכו ונטלו עצה ממטרוניתא אחת, שכל גדולי רומי מצויין אצלה; אמרה להם: עמדו והפגינו [10] בלילה.
הלכו והפגינו בלילה, אמרו: "אי שמים! [11] לא אחים אנחנו? לא בני אב אחד אנחנו? לא בני אם אחת אנחנו? מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרין עלינו גזירות רעות?" - ובטלום; ואותו היום עשאוהו יום טוב'.
אמר אביי: לא נצרכה אלא לחדש מעובר [12].
רב אשי [13] אמר: אפילו תימא לחדש חסר - כל שלאחריו בתענית אסור - בהספד מותר [14], וזה - הואיל ומוטל בין שני ימים טובים עשאוהו כיום טוב עצמו, ואפילו בהספד נמי אסור.
אמר מר: מתמניא ביה ועד סוף מועדא איתותב חגא דשבועיא דלא למיספד; למה לי למימר מתמניא ביה? לימא 'מתשעה ביה', ותמניא גופיה [16] אסור, דהוה ליה [17] יומא דאיתוקם ביה תמידא [18]!
כיון דאילו מקלע מילתא ובטליניה לשבעה - תמניא גופיה אסור, דהוה ליה יומא קמא דאיתותב ביה חגא דשבועיא [19]
השתא דאתית להכי - עשרים ותשעה נמי: כיון דאילו מיקלע מילתא ובטליניה לעשרים ותמניא - עשרין ותשעה גופיה אסור, דהוה ליה יומא דמקמי יומא דאיתוקם תמידא!
איתמר: רבי חייא בר אסי אמר רב: הלכה כרבי יוסי [21] ושמואל אמר: הלכה כרבי מאיר [22].
ומי אמר שמואל הכי? והתניא: רבן שמעון בן גמליאל אומר: ומה תלמוד לומר 'בהון' 'בהון' שתי פעמים [23]? - לומר לך שהן אסורין לפניהן, ולאחריהן מותרין, ואמר שמואל: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל [24]!?
מעיקרא סבר: כיון דליכא תנא דמיקל כרבי מאיר, אמר הלכה כרבי מאיר; כיון דשמעיה לרבן שמעון דמיקל טפי - אמר הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.
וכן אמר באלי [25] אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יוסי.
אמר ליה רבי חייא לבאלי: אסברא לך: כי אמר רבי יוחנן 'הלכה כרבי יוסי' - אדלא להתענאה [26].
ומי אמר רבי יוחנן הכי [27]? והאמר רבי יוחנן: 'הלכה כסתם משנה', ותנן [מגילה פ"א מ"ג]: 'אף על פי שאמרו מקדימין [28] ולא מאחרין,
מותרין בהספד ותענית' [29] - אימת? אילימא בני חמיסר [30] וקא קרו ליה בארביסר [31] - ומי שרי [32]? והכתיב במגילת תענית יום ארבעה עשר בו ויום חמשה עשר בו יומי פוריא אינון דלא למיספד בהון, ואמר רבא: לא נצרכא [33] אלא לאסור את של זה בזה ואת של זה בזה [34].
ואלא בני ארביסר [35] וקא קרי ליה בתליסר [36]? יום ניקנור הוא [37]?!
ואלא בני ארביסר וקא קרי ליה בתריסר [38] - יום טוריינוס הוא [39]?!
אלא לאו דקא קרו ליה בחדיסר [40], וקתני מותר בהספד ובתענית!
לא! בני ארבעה עשר וקא קרו ליה בתריסר; ודקאמרת 'יום טריינוס הוא' - יום טריינוס גופיה בטולי בטלוהו, הואיל ונהרגו בו שמעיה ואחיה אחיו [41];
כי הא: דרב נחמן גזר תעניתא בתריסר, אמרו ליה רבנן: יום טוריינוס הוא! אמר להו: יום טוריינוס גופיה בטולי בטלוהו, הואיל ונהרגו בו שמעיה ואחיה אחיו.
ותיפוק ליה דהוה ליה יום שלפני ניקנור?
אמר רב אשי: השתא: איהו גופיה בטלוהו - משום יום ניקנור ניקום ונגזר?
מאי 'ניקנור' ומאי 'טוריינוס'?
דתניא: ניקנור - אחד מאפרכי יוונים היה, ובכל יום ויום היה מניף ידו על יהודה וירושלים ואומר "אימתי תפול בידי וארמסנה"; וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום - קצצו בהונות ידיו ורגליו ותלאום בשערי ירושלים ואמרו: פה שהיה מדבר בגאוה וידים שהיו מניפות על ירושלים תעשה בהם נקמה!.
מאי טוריינוס?
אמרו: כשבקש טוריינוס להרוג את לולינוס ופפוס אחיו [42] בלודקיא [43]; אמר להם: אם מעמו של חנניה מישאל ועזריה אתם - יבא אלהיכם ויציל אתכם מידי כדרך שהציל את חנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר!
אמרו לו: חנניה מישאל ועזריה צדיקים גמורין היו, וראויין היו ליעשות להם נס, ונבוכדנצר מלך הגון היה, וראוי ליעשות נס על ידו; ואותו רשע הדיוט הוא, ואינו ראוי ליעשות נס על ידו, ואנו נתחייבנו כליה למקום [44]; ואם אין אתה הורגנו - הרבה הורגים יש לו למקום והרבה דובין ואריות יש לו למקום בעולמו שפוגעין בנו והורגין אותנו; אלא לא מסרנו הקדוש ברוך הוא בידך אלא שעתיד ליפרע דמינו מידך'!
אף על פי כן הרגן מיד.
אמרו: לא זזו משם עד שבאו דיופלי [45] מרומי ופצעו את מוחו בגיזרין [46].
אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמישי כו' אין גוזרין תענית בראשי חדשים כו':
וכמה הויא 'התחלה' [47]?
רב אחא אמר: שלש [48], רבי אסי אמר: אחת. [49]
אמר רב יהודה אמר רב: זו דברי רבי מאיר [50], שאמר משום רבן <שמעון בן> גמליאל: אבל חכמים אומרים 'מתענה ומשלים' [51].
דרש מר זוטרא משמיה דרב הונא: הלכה מתענה ומשלים.
הדרן עלך סדר תעניות קמא
תענית יח,ב פרק שלישי 'סדר תעניות אלו'
משנה:
סדר תעניות אלו [52] - האמור ברביעה ראשונה [53]; אבל צמחים ששנו [54] מתריעין עליהן מיד [55]; וכן שפסקו גשמים בין גשם לגשם [56] ארבעים יום - מתריעין עליהן, מפני שהיא מכת בצורת [57].
ירדו לצמחין אבל לא ירדו לאילן [58], לאילן ולא לצמחין, לזה ולזה אבל לא לבורות לשיחין ולמערות [59] - מתריעין עליהן מיד;
וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים, דכתיב (עמוס ד ז) [וגם אנכי מנעתי מכם את הגשם, בעוד שלשה חדשים לקציר, והמטרתי על עיר אחת, ועל עיר אחת לא אמטיר; חלקה אחת תמטר] והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר חלקה אחת תמטר [וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש] [60] -
הערות
[עריכה]- ^ להכי נקט מריש ירחא דניסן, לאסור את יום שלפני ראש חדש בתענית, כדתניא בסמוך: לפניהן אסורין, דאי משום ראש חדש לא היה נאסר, כדמפרש: דדברי תורה אין צריכין חיזוק
- ^ דמתניתין
- ^ ושבקת רבנן
- ^ דאליבא דרבי יוסי מוקמת לה למגילת תענית
- ^ באדר
- ^ דקתרצת לעיל דאדהכי נקט ריש ירחא דניסן - דהיינו יום שלשים, דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר: מעשרים ותשעה יום הוא, משום דקא בעי למיסר יום עשרים ותשעה
- ^ דבלאו הכי הוי אסור יום עשרים ותשעה
- ^ שהוא יום טוב כו' [כדלהלן], ואסור יום שלאחריו כרבי יוסי, ואמאי נקט 'ריש ירחא', לאסור את שלפניו?
- ^ שלא יהו צריכין ליבטל מתלמוד תורה
- ^ צעקו, כך מתרגמינן בתהלים כל לשון שועה וצעקה - לשון פגינה
- ^ אהה ה'; להקדוש ברוך הוא היו צועקים, על אותם שגזרו עליהם גזרות קשות, והיו אומרים להם לפני הקדוש ברוך הוא: וכי לא אחיכם וכו'
- ^ בשנה מעוברת, שיש בה שני אדר והאחד חסר, דהשתא, כי הוה אדר שני מלא - הוה יום שלשים לפני ראש חדש ניסן; אי נמי דעברוה לאדר, כגון שלא נראה החדש יום שלשים, דמשום יום טוב דעשרים ושמונה לא מיתסר אלא עשרים ותשעה
- ^ [רש"י גורס:] רבא
- ^ - ואהכי נקט 'מריש ירחא': דאי הוה אסר ליה ליום עשרים ותשעה משום בתר עשרים ושמונה - לא הוה אסר ליה אלא בתענית לחודיה
- '^ כלומר: כל שאסור משום אחר יום טוב - בתענית הוא דאסור, הא בהספד – מותר; ואהכי נקט מריש ירחא: דלהוי האי 'עשרים ותשעה' דנקט מוטל בין שני ימים: משום דאי מיתסר משום דלפני יום טוב - אימור לא איתסר בהספד, דהאי דנקט כל שלאחריו כו' - לאו משום דלפניו נמי אסור בהספד, אלא איידי דפריך דליתסר יום עשרים ותשעה משום בתר עשרים ושמונה הוא דמיהדר ליה, כל שלאחריו כו'.
- ^ יום טוב הוא
- ^ מהנך ימים טובים:
- ^ כדכתיב ביה: מריש ירחא עד תמניא
- ^ דאי איקלע מילתא, שאם נגזר גזירה וצריכין להתענות תוך אלו ימים טובים דתמיד, ובטלו אותן להתענות בכולן, שאין לבטלה לחצאין.
- ^ ואי קשיא: אכתי לימא תשעה, ואפילו אם אירע מילתא דבטלי - אכתי הוא אסור תמניא גופיה, משום קמא יומא דחג שבועיא, דהוה יום שלפניו - לאו פירכא הוא, דהא יום טוב גופיה בטיל, ואנא ליקום וליגזור קמיה יומא דאיתותב חגא דשבועיא? וכהאי גוונא מתרץ לקמן ביום טוריינוס; עשרים ותשעה נמי - דתרצת לה לעיל לא נצרכה כו', להכי נקט בריש ירחא: דאי מיקלע כו'.
- ^ דאמר בין לפניו בין לאחריו אסור
- ^ סתם מתניתין, דקתני: לאחריו מותר
- ^ דלא להתענאה בהון, ומקצתהון דלא למספד בהון, וקא דריש לה כדדייק לקמן בהון משמע מיעוט
- ^ דמדרבנן נינהו, ולא מחמרינן כולי האי
- ^ דמדרבנן נינהו, ולא מחמרינן כולי האי
- ^ דימים הכתובים במגילת תענית דלא להתענאה - לפניהן אסורים ולאחריו מותרין, כרבי יוסי ולא כרבי מאיר, דאמר: אף לפניהם מותר, אבל אדלא למספד - דאין הלכה כרבי יוסי [דאמר] לפניו ולאחריו אסור, אלא כרבי מאיר, דאמר: לפניו - אסור, ולאחריו - מותר
- ^ דלפניו מיהא אסור, כרבי יוסי
- ^ שקראו קודם זמנה
- ^ בני חמשה עשר דכרכין ובני ארבעה עשר דכפרים ועיירות שקראו מגילה] דכרכין קודם זמנה, כדמפרש התם: באחד עשר, בשנים עשר, בשלשה עשר, בארבעה עשר, בחמשה עשר, שהכפרים מקדימין ליום הכניסה - מותרין, אותן ימים שקראוה קודם זמנה, בהספד ותענית
- ^ דהיינו כרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון
- ^ כגון שהלך לכפר וקרא עמהן, דפרוז בן יומו נקרא פרוז, כדאמרינן במגילה (יט,א)
- ^ ארבעה עשר אפילו לבני חמשה עשר בהספד ותענית
- ^ לכתוב במגילת תענית לגזור ההספד ותענית לבני ארבעה עשר בארבעה עשר ולבני חמישה עשר בחמשה עשר - דהא קרא כתיב בהדיא להיות עושים את ימי הפורים האלה וגו'
- ^ כגון בני חמשה עשר (דקרו) בארבעה עשר ובני ארבעה עשר בחמשה עשר
- ^ נינהו כפרים ועיירות
- ^ כגון שחל ארבעה עשר בשלישי בשבת, ומקדימין ליום הכניסה
- ^ לקמן מפרש, ואסור בהספד ותענית
- ^ שחל ארבעה עשר ברביעי בשבת, והקדימו ליום הכניסה, דהיינו שנים עשר
- ^ בסמוך מפרשה
- ^ שחל להיות ארבעה עשר באחד בשבת, וכפרים מקדימין ליום הכניסה דהוו אחד עשר, ושמע מינה, דאף על גב שהוא יום שלפני טוריינוס - שרי בהספד ותענית
- ^ חסידים היו, ולא פירש מי הם; דאותו שאכלו האריה - עידו היה, ולא שמעיה
- ^ בצדיקים גמורים היו
- ^ בלודקיא - היא לוד, והיינו דאמרינן בכל דוכתא (בבא בתרא י ב): הרוגי לוד אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן בגן עדן; ויש אומרין: שנהרגו על בתו של מלך שנמצאת הרוגה ואמרו: היהודים הרגוה, וגזרו גזרה על שונאיהן של ישראל, ועמדו אלו ופדו את ישראל, ואמרו: אנו הרגנוה, והרג המלך לאלו בלבד
- ^ על חטא חייבי מיתות בית דין
- ^ דיופלין - שני שרים, וכן 'מטרופולין' של מלכים - לשון שרים
- ^ מקלות, כמו 'גזירי עצים'
- ^ שאינו מפסיק לאחר מכאן
- ^ תעניות שני וחמישי ושני
- ^ רבי אחא ורבי יוסי - אמוראי נינהו, דלאו אורחא דתנאי לאשתעויי בגמרא כי האי גוונא.
- ^ ואדברי רבי מאיר דמתניתין קאי, דקתני אין משלימין
- ^ עד חשיכה
- ^ האמור בפרק ראשון (תענית י א), שבתחילה יחידים מתענין סדר תעניות, ואחר כך צבור הולכין ומתענין עד שלשה עשר, אם לא נענו
- ^ אם עבר זמן רביעה ראשונה של יורה, ולא ירדו גשמים - מתענין והולכין כסדר הזה
- ^ שנשתנו ממנהגן: תחת חטה יצא חוח, תחת שעורה - באשה, שלא היו חטים בשבולים או שינוי אחר
- ^ אפילו בראשונות, שכל חומר האחרונות נוהג בהן
- ^ בין רביעה ראשונה לשניה
- ^ סימן בצורת היא
- ^ מפרש בגמרא
- ^ בבבא בתרא מפרש מאי בור ומאי שיח ומאי מערה, וכולן בית כניסיות מי גשמים לשתיה
- ^ כגון שהמטיר בעיר זו, ובחבירתה לא המטיר, דקללה היא