ביאור:בבלי מועד קטן דף כו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת מועד קטן:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ואלו קרעין שאין מתאחין: הקורע על אביו ועל אמו ועל רבו שלימדו תורה, ועל נשיא ועל אב בית דין, ועל שמועות הרעות, ועל ברכת השם, ועל ספר תורה שנשרף, ועל ערי יהודה ועל המקדש ועל ירושלים, וקורע על מקדש, ומוסיף על ירושלים.
אביו ואמו ורבו שלימדו תורה מנלן?
דכתיב (מלכים ב ב יב) וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה וְהוּא מְצַעֵק אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו [וְלֹא רָאָהוּ עוֹד וַיַּחֲזֵק בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם קְרָעִים]; אָבִי אָבִי - זה אביו ואמו; רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו - זה רבו שלימדו תורה;
מאי משמע?
כדמתרגם רב יוסף: "רבי רבי דטב להון לישראל בצלותיה מרתיכין ופרשין"!
ולא מתאחין מנלן?
דכתיב וַיַּחֲזֵק בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם קְרָעִים: ממשמע שנאמר וַיִּקְרָעֵם איני יודע שלשנים? אלא מלמד שקרועים ועומדים לשנים לעולם.
אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן: אליהו חי הוא!
אמר ליה: כיון דכתיב וְלֹא רָאָהוּ עוֹד - לגבי דידיה כמת דמי.
נשיא ואב בית דין ושמועות הרעות מנלן?
דכתיב (שמואל ב א יא) וַיַּחֲזֵק דָּוִד בבגדו בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם וְגַם כָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ [פסוק יב] וַיִּסְפְּדוּ וַיִּבְכּוּ וַיָּצֻמוּ עַד הָעָרֶב עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ וְעַל עַם ה' וְעַל בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב; שָׁאוּל - זה נשיא, יְהוֹנָתָן - זה אב בית דין, עַל עַם ה' וְעַל בֵּית יִשְׂרָאֵל - אלו שמועות הרעות.
אמר ליה רב בר שבא לרב כהנא: ואימא עד דהוו כולהו?
אמר ליה: עַל עַל הפסיק הענין;
ומי קרעינן אשמועות הרעות? והא אמרו ליה לשמואל "קטל שבור מלכא תריסר אלפי יהודאי במזיגת קסרי" ולא קרע?
לא אמרו אלא ברוב צבור [1] וכמעשה שהיה [2].
ומי קטל שבור מלכא יהודאי? והא אמר ליה שבור מלכא לשמואל: תיתי לי דלא קטלי יהודי מעולם!
התם אינהו גרמי לנפשייהו [3], דאמר רבי אמי: לקל יתירי [4] דמזיגת קסרי [בירת קפדוקיא, בטורקיא דהיום] - פקע שורא דלודקיא [נפרצו חומות לודקיא].
על ברכת השם מנלן?
דכתיב (מלכים ב יח לז) וַיָּבֹא אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּה אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר אֶל חִזְקִיָּהוּ קְרוּעֵי בְגָדִים [וַיַּגִּדוּ לוֹ דִּבְרֵי רַב שָׁקֵה].
תנו רבנן: אחד השומע ואחד השומע מפי השומע - חייב לקרוע, והעדים אינן חייבין לקרוע שכבר קרעו בשעה ששמעו;
בשעה ששמעו מאי הוי? הא קא שמעי השתא!?
לא סלקא דעתא, דכתיב (מלכים ב יט א) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו [וַיִּתְכַּס בַּשָּׂק וַיָּבֹא בֵּית יה’]: המלך קרע והם לא קרעו.
ולא מתאחין מנלן?
אתיא קריעה קריעה [5];
ספר תורה שנשרף מנלן?
דכתיב (ירמיהו לו כג) וַיְהִי כִּקְרוֹא יְהוּדִי שָׁלֹשׁ דְּלָתוֹת וְאַרְבָּעָה יִקְרָעֶהָ בְּתַעַר הַסֹּפֵר וְהַשְׁלֵךְ אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר אֶל הָאָח [עַד תֹּם כָּל הַמְּגִלָּה עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הָאָח];
מאי שָׁלֹשׁ דְּלָתוֹת וְאַרְבָּעָה [6]?
אמרו ליה ליהויקים: כתב ירמיה ספר קינות; אמר להו: מה כתיב ביה?
(איכה א א) אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד [הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס];
אמר להו: אנא מלכא [7];
אמרו ליה: (איכה א ב) בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה [וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ כָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים]
אנא מלכא;
(איכה א ג) גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי [וּמֵרֹב עֲבֹדָה הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים]
אנא מלכא;
(איכה א ד) דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת [מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד כָּל שְׁעָרֶיהָ שׁוֹמֵמִין כֹּהֲנֶיהָ נֶאֱנָחִים בְּתוּלֹתֶיהָ נּוּגוֹת וְהִיא מַר לָהּ]
אנא מלכא
[איכה א,,ה] הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ [אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ כִּי ה' הוֹגָהּ עַל רֹב פְּשָׁעֶיהָ עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי צָר] [8]
אמר להו: מאן אמרה?
כִּי ה' הוֹגָהּ עַל רֹב פְּשָׁעֶיהָ
מיד קדר [חתך והוציא] כל אזכרות שבה ושרפן באש, והיינו דכתיב (ירמיהו לו כד) וְלֹא פָחֲדוּ וְלֹא קָרְעוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם [הַמֶּלֶךְ וְכָל עֲבָדָיו הַשֹּׁמְעִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה], מכלל דבעו למיקרע!
אמר ליה רב פפא לאביי: אימר משום שמועות הרעות [9]?
אמר ליה: שמועות רעות בההיא שעתא מי הוו?
אמר רבי חלבו אמר רב הונא: הרואה ספר תורה שנקרע חייב לקרוע שתי קריעות: אחד על הגויל ואחד על הכתב, שנאמר (ירמיהו לו כז) [וַיְהִי דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ] אַחֲרֵי שְׂרֹף הַמֶּלֶךְ אֶת הַמְּגִלָּה וְאֶת הַדְּבָרִים [אֲשֶׁר כָּתַב בָּרוּךְ מִפִּי יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר] [10].
רבי אבא ורב הונא בר חייא הוו יתבי קמיה דרבי אבא; בעא לאפנויי, שקליה לטוטפתיה [לקח את התפילין], אחתיה [הניחו] אבי סדיא [על כרית על המטה?], אתאי בת נעמיתא בעא למיבלעיה; אמר: השתא [11] איחייבין לי שתי קריעות [12];
אמר ליה: מנא לך הא? והא בדידי הוה עובדא ואתאי לקמיה דרב מתנה ולא הוה בידיה, אתאי לקמיה דרב יהודה ואמר לי: הכי אמר שמואל: לא אמרו אלא בזרוע [13] וכמעשה שהיה [14].
ערי יהודה מנלן?
דכתיב (ירמיהו מא ה) וַיָּבֹאוּ אֲנָשִׁים מִשְּׁכֶם מִשִּׁלוֹ וּמִשֹּׁמְרוֹן שְׁמֹנִים אִישׁ מְגֻלְּחֵי זָקָן וּקְרֻעֵי בְגָדִים וּמִתְגֹּדְדִים וּמִנְחָה וּלְבוֹנָה בְּיָדָם לְהָבִיא בֵּית ה';
אמר רבי חלבו אמר עולא ביראה אמר רבי אלעזר: הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר (ישעיהו סד ט) עָרֵי קָדְשְׁךָ הָיוּ מִדְבָּר [צִיּוֹן מִדְבָּר הָיָתָה יְרוּשָׁלִַם שְׁמָמָה], וקורע;
ירושלים בחורבנה – אומר: צִיּוֹן מִדְבָּר הָיָתָה יְרוּשָׁלִַם שְׁמָמָה, וקורע;
בית המקדש בחורבנו - אומר (ישעיהו סד י) בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה , וקורע.
קורע על מקדש ומוסיף על ירושלים:
ורמינהו: אחד השומע ואחד הרואה, כיון שהגיע לצופים – קורע, וקורע על מקדש בפני עצמו ועל ירושלים בפני עצמה!?
לא קשיא: הא דפגע במקדש ברישא [15], הא דפגע בירושלים ברישא [16].
תנו רבנן: וכולן רשאין לשוללן ולמוללן [17] וללוקטן, ולעשותן כמין סולמות [18], אבל לא לאחותן.
אמר רב חסדא:
ובאיחוי אלכסנדרי [19].
תנו רבנן: הקורע מתוך השלל [20], מתוך המלל, מתוך הלקט, מתוך הסולמות - לא יצא; מתוך האיחוי [21] - יצא;
אמר רב חסדא: ובאיחוי אלכסנדרי.
תנו רבנן: רשאי להופכו למטה ולאחותו [22]; רבי שמעון בן אלעזר אוסר לאחותו, וכשם שהמוכר אסור לאחותו - כך הלוקח אסור לאחותו, ולפיכך מוכר צריך להודיעו ללוקח.
תנו רבנן: תחילת קריעה טפח, ותוספת שלש אצבעות [23] - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: תחילת קריעה שלש אצבעות ותוספת כל שהו.
אמר עולא: הלכה כרבי מאיר בקריעה, והלכה כרבי יהודה בתוספת.
תניא נמי הכי: רבי יוסי אומר: תחילת קריעה טפח, ותוספת כל שהו.
תנו רבנן: 'אמרו לו מת אביו וקרע, מת בנו והוסיף - תחתון מתאחה, עליון אינו מתאחה [24];
מת בנו וקרע, מת אביו והוסיף - עליון מתאחה, תחתון אינו מתאחה;
מת אביו מת אמו מת אחיו מתה אחותו - קורע קרע אחד לכולן;
רבי יהודה בן בתירה אומר: על כולן קרע אחד, על אביו ואמו קרע אחד, לפי שאין מוסיפין על קרע אביו ואמו';
מאי טעמא?
אמר רב נחמן בר יצחק: לפי שאינן בתוספת [25].
אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה בן בתירה.
ומי אמר שמואל הכי? והאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל!?
אבילות לחוד קריעה לחוד.
עד היכן קורע?
עד טיבורו; ויש אומרים עד לבו; אף על פי שאין ראיה לדבר - זכר לדבר, שנאמר (יואל ב יג) וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם [וְשׁוּבוּ אֶל ה' אֱלֹהֵיכֶם כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה].
הגיע לטיבורו [26] - מרחיק שלש אצבעות [27] וקורע;
נתמלא [28] מלפניו - מחזירו לאחוריו [29];
נתמלא מלמעלה - הופכו מלמטה, והקורע מלמטה ומן הצדדין - לא יצא, אלא שכהן גדול פורם מלמטה.
פליגו בה רב מתנה ומר עוקבא ותרוייהו משמיה דאבוה דשמואל ולוי: חד אמר: כל שבעה [30] קורע [31], לאחר שבעה מוסיף [32]; וחד אמר: כל שלשים קורע, לאחר שלשים מוסיף.
מתקיף לה רבי זירא: מאן דאמר כל שבעה קורע – אמאי? דלא ניתן לשוללו [33]; אלא הא דאמר מר 'האשה שוללתו לאלתר [34]' הכי נמי [35]?
התם משום כבוד אשה הוא [36];
מאן דאמר כל שלשים קורע, אמאי? דלא ניתן לאחותו, אלא לאביו ולאמו דלא ניתן לאחותו לעולם הכי נמי?
התם משום כבוד אביו ואמו הוא [37].
תנו רבנן: היוצא בבגד קרוע לפני המת [38] - הרי זה גוזל את המתים ואת החיים [39]; רבן שמעון בן גמליאל אומר: האומר לחבירו "השאילני חלוקך ואלך ואבקר את אבא שהוא חולה" והלך ומצאו שמת - קורע ומאחו, וכשיבא לביתו - מחזיר לו חלוקו ונותן לו דמי קרעו; ואם לא הודיעו [40] - הרי זה לא יגע בו.
תנו רבנן: חולה שמת לו מת - אין מודיעין אותו שמת, שמא תטרף דעתו עליו, ואין מקרעין בפניו, ומשתקין את הנשים מפניו; ומקרעין לקטן מפני עגמת נפש, וקורעין על חמיו ועל חמותו מפני כבוד אשתו;
ואמר רב פפא: תנא באבל רבתי [פרק א הלכה ב]: אבל לא יניח תינוק בתוך חיקו מפני שמביאו לידי שחוק, ונמצא מתגנה על הבריות.
ואין מברין על מטות זקופות.
תנו רבנן: ההולך לבית האבל, אם היה לבו גס בו – יברוהו [41] על מטות כפויות, ואם לאו - יברוהו על מטות זקופות!
רבא איתרע ביה מילתא; על לגביה אבא בר מרתא, דהוא אבא בר מניומי; רבא זקיף - אבא בר מרתא כפי; אמר: כמה לית ביה דעתא להאי צורבא מרבנן!
תנו רבנן [אבל רבתי = שמחות פ"ה הלכה יג]: '[42] ההולך ממקום למקום
הערות
[עריכה]- ^ רוב ישראל
- ^ בשאול ויהונתן
- ^ דמרדו ביה, והא דקאמר לא קטלי יהודי - רוצה לומר: בחנם
- ^ לקול כנורות, שמרדו
- ^ מאלישע
- ^ כלומר: ארבעה פסוקים
- ^ ואמלכא לא כתיב כלום
- ^ שהנכרי ראש ולא אתה
- ^ על הגלות איבעי למיקרע
- ^ אֶת הַמְּגִלָּה - זה הגויל, וְאֶת הַדְּבָרִים - זה הכתב
- ^ אי שקיל להו נעמיתא
- ^ איבעי לי למיקרע על הגויל ועל הכתב, דהוי כנשרף
- ^ שאין יכול להצילו
- ^ דיהויקים; אבל דנעמיתא דמצי להציל - לא מיקרע
- ^ כגון כשנכנס לירושלים בשידה תיבה ומגדל, דלא ראה ירושלים עד שראה בית המקדש - קורע על המקדש ומוסיף על ירושלים
- ^ אבל בשלא נכנס בתיבה ופגע בירושלים ברישא - קורע על ירושלים בפני עצמה ועל המקדש בפני עצמו
- ^ לקפל בגד בתפירה
- ^ שאין מלקטין זה סמוך לזה, אבל זה רחוק מזה, שמלקט ברוחב כעין מעלות סולמות
- ^ דהוה כשלם
- ^ שלא קרע אלא בשלל
- ^ מקרע האיחוי
- ^ שהופך הקרע למטה, והופך שלמטה למעלה, ומאחהו, ועושה בית הצואר ולובשו
- ^ כגון שמוסיף קרע אחר על אותו קרע, כגון שאירעו אבל אחר
- ^ שקרעו על אביו ועל אמו
- ^ כלומר: אין בדין שמוסיף עליהן
- ^ ומת לו מת אחר
- ^ בצד אותו קרע
- ^ קרעים
- ^ וחוזר וקורע לפניו
- ^ אם מת לו מת
- ^ קריעה אחרת
- ^ על קרע ראשון
- ^ תוך שבעה כלל, ואי מוסיף ביה - מיחזי כקרע אחד, אבל לאחר שבעה, דכבר שללו - קורע כל השלילות ומוסיף כל שהו, דמינכר דעל מת אחר קרע
- ^ אפילו תוך שבעה
- ^ דמוסיף דקורע השלילה, ומוסיף בה פורתא דקא מינכר, וקא פסיק: כל שבעה קורע, ואפילו אשה
- ^ ולא מן הדין
- ^ ולא מן הדין, והוי כאיחוי; לפיכך מוסיף בו לאחר שלשים
- ^ קודם לכן
- ^ גוזל הכל: שמרמה הכל, שמראה להן שקרע על המת
- ^ שהולך לבקר את אביו
- ^ לאותו שבא
- ^ אבל