ביאור:בבלי מועד קטן דף ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת מועד קטן: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ודלמא טומאה מגואי [1] ואילנות מבראי? – במסובכין [2].

ואיבעית אימא: הא אמרן: 'אין מרחיקין ציון ממקום טומאה שלא להפסיד את ארץ ישראל [3]'.

[למדנו בברייתא לעיל] רבי יהודה אומר: עד שיהא שם זקן או תלמיד, לפי שאין הכל בקיאין בדבר:

אמר אביי: שמע מינה: צורבא מרבנן דאיכא במתא - כל מילי דמתא עליה רמיא [4].

[## לא ברור: האם אביי טוען שצורבא מרבנן חייב לדעת כל מה שנעשה בעיר? או אולי מה שאביי אומר הוא: כל מה שנוגע לטומאה וטהרה נוהגים להודיע לזקן או לצורבא מרבנן? או "עליה רמיה" פירושו: מוטלים עליו כל עניני העיר וחובתו להתעניין ולהיות מעורב בנעשה: זהו אחד מתפקידיו!?]

אמר רב יהודה: 'מצא אבן מצויינת [5] - תחתיה טמא; [6]; שתים [7]: אם יש סיד ביניהן [8] - ביניהן טמא [9], ואם אין סיד ביניהן - ביניהן טהור' - ואף על גב דליכא חורש [10].

והתניא [תוספתא שקלים פ"א ה"ה [ליברמן]]: 'מצא אבן אחת מצויינת - תחתיה טמא; שתים, אם יש חורש ביניהן - ביניהן טהור, ואם לאו ביניהן טמא [11]'?

אמר רב פפא: הכא [12] כשהסיד שפוך על ראשיהן ומרודה לכאן ולכאן [13]: אי איכא חורש ביניהן - ביניהן טהור, דאימור מחמת חורש הוא דאיקפל [14], ואי לא - סיד דביני ביני הוא [15], וטמא.

אמר רבי אסי: מצר אחד מצוין - הוא טמא וכל השדה כולה טהורה; שנים - הם טמאין וכל השדה כולה טהורה; שלשה - הם טמאין וכל השדה כולה טהורה; ארבעה - הן טהורין וכל השדה כולה טמאה, דאמר מר: אין מרחיקין ציון ממקום טומאה שלא להפסיד את ארץ ישראל [16].

ויוצאין אף על הכלאים:

ואכלאים - בחולו של מועד נפקינן? ורמינהו [שקלים פ"א מ"א]: 'באחד באדר משמיעין על השקלים [17] ועל הכלאים; בחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכים [18], ויוצאין לקווץ את הדרכים, ולתקן הרחובות, ולמוד המקואות [19], ועושין כל צורכי רבים, ומציינין את הקברות, ויוצאין על הכלאים'?

[20]

רבי אלעזר ורבי יוסי בר חנינא; חד אמר: כאן בבכיר [21], כאן באפיל [22], וחד אמר: כאן בזרעים [23], כאן בירקות.

אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: לא שנו [24] אלא שאין ניצן ניכר, אבל ניצן ניכר - יוצאין עליהן.

מאי שנא בחולו של מועד דנפקינן?

אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן: משום שכר פעולה דמוזלי גבן [25].

אמר רב זביד ואיתימא רב משרשיא: שמע מינה [26]: כי יהבינן להו שכר [27] - מתרומת הלשכה יהבינן להו, דאי סלקא דעתך מדידהו [28] יהבינן להו, מאי נפקא לן מינייהו? כל כמה דבעו ליתן להו [29]! [30]

ועד כמה [31]?

אמר רב שמואל בר יצחק: כאותה ששנינו 'כל סאה שיש בה


עמוד ב

רובע זרע ממין אחר [32] - ימעט [33]', והתניא [סוף משנה שקלים פ"א מ"ב]: התקינו שיהו מפקירין כל השדה כולה [34]!?

לא קשיא: כאן קודם תקנה, כאן לאחר תקנה, דתניא: 'בראשונה היו עוקרין ומשליכין לפני בהמתן, והיו בעלי בתים שמחין שתי שמחות: אחת שמנכשין להם שדותיהן [35], ואחת שמשליכין לפני בהמתם! התקינו שיהו עוקרין ומשליכין על הדרכים; ועדיין היו שמחין שמחה גדולה שמנכשין שדותיהן! התקינו שיהו מפקירין כל השדה כולה'.

משנה:

רבי אליעזר בן יעקב אומר: מושכין את המים מאילן לאילן [36], ובלבד שלא ישקה את כל השדה [37];

זרעים שלא שתו לפני המועד [38] - לא ישקם במועד [39];

וחכמים מתירין בזה ובזה [40].

גמרא:

אמר רב יהודה: [41] אם היתה שדה מטוננת [42] – מותר [43].

תניא נמי הכי: 'כשאמרו אסור להשקותן במועד - לא אמרו אלא בזרעים שלא שתו מלפני המועד, אבל זרעים ששתו לפני המועד - מותר להשקותן במועד; ואם היתה שדה מטוננת – מותר; ואין משקין שדה גריד [44] במועד; וחכמים מתירין בזה ובזה [45]'.

אמר רבינא: שמע מינה האי תרביצא [46] שרי לתרבוצי [47] בחולא דמועדא: שדה גריד מאי טעמא? דאפלא משוי לה חרפא [48]? הכי נמי אפלא משוי לה חרפא [49].

תנו רבנן: מרביצין שדה לבן [50] בשביעית, אבל לא במועד.; והא תניא מרביצין בין במועד בין בשביעית?

אמר רב הונא: לא קשיא: הא [51] רבי אליעזר בן יעקב [52], הא [53] רבנן [54];

תניא אידך 'מרביצין שדה לבן ערב שביעית כדי שיצאו ירקות בשביעית [55], ולא עוד אלא שמרביצין שדה לבן בשביעית כדי שיצאו ירקות למוצאי שביעית.'

משנה:

צדין את האישות [56] ואת העכברים משדה האילן, ומשדה הלבן, כדרכו [57], במועד ובשביעית [58];

וחכמים אומרים [נ"א: רבי יהודה, כבברייתא להלן]: משדה האילן [59] כדרכו [60], ומשדה הלבן שלא כדרכו [61], ומקרין את הפירצה במועד [62], ובשביעית בונה כדרכו [63].

גמרא:

מאי אישות?

אמר רב יהודה: בריה שאין לה עינים [64].

אמר רבא בר ישמעאל, ואיתימא רב יימר בר שלמיא: מאי קרא [65]? (תהלים נח ט) כמו שבלול תמס יהלך נפל אשת בל חזו שמש [66].

תנו רבנן: 'צדין את האישות ואת העכברים משדה הלבן ומשדה האילן כדרכו, ומחריבין חורי נמלים;

כיצד מחריבין?

רבן שמעון בן גמליאל אומר: מביא עפר מחור זה ונותן לתוך חור זה, והן חונקין זה את זה [67].

אמר רב יימר בר שלמיא משמיה דאביי: והוא דקאי בתרי עברי נהרא [68], והוא דליכא גשרא [69], והוא דליכא גמלא [70] והוא דליכא מצרא [71];

הערות[עריכה]

  1. ^ ולא בין האילנות, ולא נחרש במקום טומאה
  2. ^ שאינן עומדין בשורה אחת סביב הגבולין, אלא מעורבין בכל השדה: דודאי נחרש כל השדה בשביל האילנות
  3. ^ וכיון שסמוך לאילנות הציון - ודאי טומאה בין האילנות היא, ונחרש בשביל האילנות
  4. ^ דתלמיד בקי הוא
  5. ^ בסיד
  6. ^ ומפי מורי הזקן: [מצא] 'אבן אחת מצוינת' - שיש סיד על גבה, דאינו צריך להרחיק הציון מן האבן לפי שהאבן גבוה על גבי קרקע ורואה את הציון מיד קודם שיהא נוגע בו; אבל בשדה מרחיקין לה ציון בסמוך, דזמנין לא חזי ציון עד דאתי ונגע ומאהיל
  7. ^ מצויינות - תחתיהן טמא, אבל ביניהן
  8. ^ על הארץ
  9. ^ דמשום ציון הוא
  10. ^ שלא חרש ביניהם מעולם – טהור, כי ליכא סיד
  11. ^ ואף על גב דליכא סיד, לפי שציין את האבנים שמכאן ומכאן - לא חשש לציין בינתים
  12. ^ דקתני כי ליכא חורש - טמא
  13. ^ ביניהן
  14. ^ שנקלף מן האבנים ונפלו שם ביניהם, וטהור
  15. ^ ומחמת ציון נעשה שם, להודיע שיש גם ביניהם טומאה
  16. ^ ולהכי ציין כל ארבעה מצריו: דתהא כל השדה נטמאה, ובציון דמצר אחד לא סגי לכולה, דאין מרחיקין ציון ממקום טומאה
  17. ^ שיהו ישראל מביאין תרומת שקלים בניסן, דכתיב (במדבר כח יד) בחדשו לחדשי השנה: חדש והבא לי קרבן מתרומה חדשה
  18. ^ המוקפין חומה מימות יהושע בן נון
  19. ^ מקואות המים של ארבעים סאה: שחוטטין אותן מן הזבל שנכנס לתוכן כל ימות הגשמים
  20. ^ והאי דלא פריך נמי בגמרא אשאר מתניתין דתני 'ומתקנים הדרכים והרחובות בחולו של מועד' והכא תנא בט"ו באדר - משום דלאו פירכא הוא: דבדין הוא דמתקנין להו תרי זימני: דכי מתקן בט"ו באדר - אתו גשמים ומקלקלי להו, והדרי ומתקני להו בחולו של מועד; אבל אכלאים, כיון דעקרו להו לגמרי בחמשה עשר באדר - למה לי למיפק בו בחולו של מועד? ולהכי קא מיבעיא;
  21. ^ על הבכירות יוצאים בט"ו באדר
  22. ^ על האפילות בחולו של מועד דפסח
  23. ^ על התבואה יוצאין בט"ו באדר, שקודמין לירקות
  24. ^ דאין יוצאין עליהן קודם אדר וקודם חולו של מועד
  25. ^ כלומר: שיכול לשכור פועלין בזול, לפי שאינן עוסקין במלאכה בחולו של מועד
  26. ^ מדעסקינן לשכור פועלים בזול
  27. ^ שכירות לפועלים דבטלי כלאים
  28. ^ דבעל הבית
  29. ^ אמאי יוצאין להכי בחולו של מועד? משום שכר פעולה? לבטלו בכל זמן, אף על גב דליכא שכר פעולה בזול
  30. ^ אלא מתרומת הלשכה יהבינן להו, וכל כמה דמצינן לצמצם מעות דהקדש = עבדינן.
  31. ^ הוי כלאים דחייב לבטלו
  32. ^ רובע הקב, אחד מכ"ד בסאה
  33. ^ שאם זרע רובע הקב - ימעטנו ויעקרנו
  34. ^ ואת אמרת 'ימעט'
  35. ^ שלוחי בית דין משלהן: דכשנוטלין הכלאים - מאליו מתנכש
  36. ^ דהוי כשדה בית השלחין: דפסידא יתירא איכא
  37. ^ [ב]שדה בית הבעל [אף על פי שההשקיה אינה להציל מהפסד אלא רק להרוחה]
  38. ^ שלא היו מלומדין לשתות תמיד לפני המועד
  39. ^ דהואיל ולא משקה להו תדיר לפני המועד - לא הוי ליה פסידא אי לא משקה להו במועד
  40. ^ להשקות את כל השדה כולה, ולהשקות במועד זרעים שלא שתו לפני המועד; והאי 'חכמים' היינו רבי מאיר, דאמר (לעיל דף ב.) 'משקין ממנו אפילו שדה בית הבעל'
  41. ^ הא דאמר רבי אליעזר [בן יעקב] אבל לא ישקה את השדה כולה - אבל
  42. ^ לחָה וְיָבשָה
  43. ^ להשקותה אף על גב דהוה שדה בית הבעל: דכיון דהויא לחה עד השתא, אי לא משקה לה - הוי פסידא יתירא
  44. ^ יבשה מעולם, שאין צריך להשקותה
  45. ^ בשדה גריד, ובזרעים שלא שתו לפני המועד
  46. ^ גינה
  47. ^ לזלף עליה מים, אף על גב דליכא פסידא; 'לתרבוצי' = להשקות, לשון 'אין מכבדין ואין מרביצין', היינו השקאה פורתא, כדי שיצאו הירקות, וכדמפרש באידך ברייתא לקמיה; ו'משקין' היינו השקאה גמורה של בית השלחין
  48. ^ דליכא פסידא, ואפילו הכי שרי להשקותה כך ולהשביחה
  49. ^ הכי נמי בגינה מרביצין
  50. ^ בית הבעל
  51. ^ דקתני אבל לא ישקם במועד
  52. ^ דאמר אבל לא ישקה את כל השדה כולה
  53. ^ דתני בין במועד בין בשביעית
  54. ^ היינו חכמים, דמתירין להשקות אפילו כל השדה
  55. ^ אבל לא ישקה בשביעית כדי שיצאו בשביעית
  56. ^ בשדה האילן במועד מפני שמפסידין בו
  57. ^ שאין צריך לשנות בצידה
  58. ^ אף על גב דמתקן השדה
  59. ^ צד
  60. ^ מפני שהפסד מרובה הוא
  61. ^ ואינו יכול לצוד כדרכו בשדה לבן, משום דלא מפסיד כולי האי בשדה לבן
  62. ^ שאם נפלה מקצתה - חוזר ומתקנה במועד
  63. ^ מתחילה, אף על גב דמיחזי דעביד נטירותא לפירי
  64. ^ וחופר בקרקע
  65. ^ דאישות בריה שאין לה עינים
  66. ^ שבלול, שקורין לימצו"ן; תמס יהלך, כלומר: כשיוצא חוץ מנרתיקו - רירות נופלות ממנו עד שהוא נימוח ומת; תמס כמו 'ונמס'; נפל אשת בל חזו שמש כלומר: כך אישות נופלות פתאום לארץ, ומתים, דלא חזו
  67. ^ מפני שמריחין את העפר, ואין מכירין באותו עפר
  68. ^ דכיון דאיכא הפסק מים בין הני תרתי חורי נמלים אין מכירים הני בעפר דהני
  69. ^ גשר
  70. ^ שאין לו גשר אלא מנסר אחד
  71. ^ עדיין קטן מגמלא אין יכול להלך עליו אלא כשקושרים חבל אחד משני עברי הנהר בשתי יתידות ואוחזין בו והולכין על אותו גשר צר אבל אי איכא חד מהן מכירין הני בחורי דהני