ביאור:בבלי מועד קטן דף י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת מועד קטן: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ההדיוט תופר כדרכו [1]:

היכי דמי 'הדיוט' [2]?

אמרי דבי רבי ינאי: כל שאינו יכול להוציא מלא מחט בבת אחת [3];

רבי יוסי בר חנינא אמר: כל שאינו יכול לכוין אימרא בחפת חלוקו [4].

והאומן [5] מכליב:

מאי מכליב?

רבי יוחנן אמר: מפסיע [6];

רבה בר שמואל אמר: שיני כלבתא [7].

מסרגין את המטות [רבי יוסי אומר: ממתחין]:

מאי מסרגין ומאי ממתחין?

כי אתא רב דימי – אמר: פליגי בה רבי חייא בר אבא ורבי אסי, ותרוייהו משמיה דחזקיה ורבי יוחנן: חד אמר: מסרגין = שתי וערב [8], וממתחין = שתי בלא ערב [9]; וחד אמר: מסרגין = שתי בלא ערב, וממתחין = שאם היה רפוי [10] – ממתחו.

איני! והא תני רב תחליפא בר שאול ושוין [11] שאין מפשילין חבלים לכתחלה [12]': בשלמא למאן דאמר מסרגין' = שתי וערב, וממתחין = שתי בלא ערב, היינו דקתני רב תחליפא בר שאול ושוין שאין מפשילין חבלים לכתחלה, אלא למאן דאמר מסרגין = שתי בלא ערב, ממתחין = שאם היה רפוי היה ממתחו - השתא שתי וערב אמרת לא, חבלים לכתחלה מיבעיא?

קשיא.

אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרבי חייא בר אבין: מי איכא למאן דאמר מסרגין' = שתי בלא ערב? והתנן [כלים פ"טז מ"א]: רבי מאיר אומר: המטה - משיסרוג בה שלשה בתים [13]'?

אלא כי אתא רבין – אמר: במסרגין - כולי עלמא [רבי חייא בר אבא ורבי אסי] לא פליגי דשתי וערב, אלא כי פליגי בממתחין: מר סבר ממתחין = שתי בלא ערב, ומר סבר שאם היה רפוי – ממתחו.

מיתיבי: מסרגין את המטה, ואין צריך לומר שממתחין - דברי רבי מאיר; רבי יוסי אומר: ממתחין, אבל לא מסרגין; ויש אומרים: אין ממתחין כל עיקר בשלמא למאן דאמר ממתחין = שתי בלא ערב - היינו דאתו 'יש אומרים' לאיפלוגי [14]; אלא למאן דאמר שאם היה רפוי ממתחו, ל'יש אומרים' ממתחו נמי לא [15]?

אִין [16], כיון דאפשר לממלייה במאני [17]- לא טרחינן [18].

משנה:

מעמידין תנור וכירים וריחים במועד [19];

רבי יהודה אומר: אין מכבשין [20] את הריחים בתחילה.

גמרא:

מאי מכבשין?

רב יהודה אמר: מנקר ריחיא [21];

רב יחיאל אמר: בת עינא [22].

מיתיבי: מעמידין תנור וכירים במועד, ובלבד שלא יגמור מלאכתן - דברי רבי אליעזר; וחכמים אומרים: אף יגמור; רבי יהודה אומר משמו: מעמידין את החדשה, ומכבשין את הישנה; ויש אומרים אין מכבשין כל עיקר; בשלמא למאן דאמר מכבשין = מנקר ריחיא, היינו דמשכחת לה בישָׁנָה [23]; אלא למאן דאמר [24] בת עינא - ישנה בת עינא למה לה [25]?

כגון דקא בעי לארווחי [26] טפי פורתא [27].

רב הונא שמעיה לההוא גברא דקא מנקר ריחיא [28] בחולא דמועדא; אמר: מאן האי? איתחיל גופיה [29] דקא מחיל חולא דמועדא!

סבר לה כיש אומרים.

דרש רב חמא: נוקרין ריחים במועד; משום רבי מאיר אמר: אפילו סוס שרוכב עליו וחמור שרוכב עליו - מותר ליטול [30] צפרנים בחולו של מועד [31],

צצצ לא בתוספתא שלנו; ותקן הב"ח: בתוספות במקום בתוספתא, ותיקונו מובן אבל מפקפק

תוספות מסכת מועד קטן דף י עמוד א ד"ה סוס שרוכב עליו - פי' בתוספתא לצורך המועד משמע שאסור לרכוב בחנם.

תוספות מסכת מועד קטן דף י עמוד ב ד"ה למישקל טופרי - פירש בתוספתא דה"ה לדידן שמותר לתקן ברזלים דקרקע קשה ומתקלקל ומשום שאין ברזלים בימי חכמים שאין צריך רק למשקל טופריה שהיה הקרקע מטוננת כמו ברוסי"א היה אסור.


עמוד ב

אבל חמרא דריחיא [32] – לא [33].

רב יהודה שרי למישקל טופריה לחמרא דריחיא ולאוקומי ריחיא [34] ולמיבני ריחיא ולמיבני אמת ריחיא [35] ולמיבני אוריא [36];

רב שרא לסרוקי סוסיא [37] ולמיבני אקרפיטא [38] ולמיבני איצטבא [39];

רבא שרא למישקל דמא [40] לבהמה בחולא דמועדא; אמר ליה אביי: תניא דמסייע לך: מקיזין דם לבהמה ואין מונעין רפואה לבהמה בחולו של מועד.

רבא שרא לכסכוסי [41] קירמי [42]; מאי טעמא? - מעשה הדיוט הוא [43].

אמר רב יצחק בר אמי אמר רב חסדא: קיטורי בירי אסיר [44]; מאי טעמא? מעשה אומן הוא [45].

אמר רבא: מאן דמתקיל ארעא [46], [47] אדעתא דבי דרי – שרי; אדעתא דארעא [48] – אסיר [49].

היכי דמי?

מוליא במוליא [50] ונצא בנצא [51] - אדעתא דבי דרי [52]; [53] שקל מוליא [54] ושדא בנצא [55] - אדעתא דארעא [56].

ואמר רבא: האי מאן דזכי זיכי [57] אדעתא דציבי – שרי; אדעתא דארעא – אסיר.

היכי דמי?

שקיל רברבי ושביק זוטרי = אדעתא דציבי [58]; שקל רברבי וזוטרי = אדעתא דארעא [59].

ואמר רבא: האי מאן דפתח מיא לארעיה: אדעתא דכוורי [דגים] [60] – שרי [61], אדעתא דארעא – אסיר.

היכי דמי?

פתח תרי בבי, חד מעילאי וחד מתתאי [62] - [63] אדעתא דכוורי; פתח חד בבא [64] - אדעתא דארעא [65].

ואמר רבא: האי מאן דפשח דיקלא [66] אדעתא דחיותא [67] [68]שרי; אדעתא דדיקלא – אסיר.

היכי דמי?

שקיל כוליה מחד גיסא [69] = אדעתא דחיותא; מהאי גיסא ומהאי גיסא [70] [71] אדעתא דדיקלא, ואסיר.

ואמר רבא הני תמרי תוחלני [72], מיגזרינהו [73] שרי [74], מייצינהו [75] – אסיר [76].

רב פפא אמר: כיון דמתלעי [77] - כפרקמטיא האבד דמי [78], ושרי.

ואמר רבא 'פרקמטיא כל שהוא [79] - אסור'?

אמר רבי יוסי בר אבין: ובדבר האבד [80] - מותר [81].

רבינא הוה ליה ההוא עיסקא דהוה מזדבן בשיתא אלפי; שהייה לזבוניה בתר חולא דמועדא - וזבניה בתריסר אלפי.

רבינא הוה מסיק זוזי בבני אקרא דשנואתא [82]; אתא לקמיה דרב אשי, אמר ליה: מהו למיזל האידנא עלייהו?

אמר ליה: כיון דהאידנא הוא דמשכחת להו, ביומי אחריני לא משכחת להו - כפרקמטיא האבד דמי, ושרי.

תניא נמי גבי עבודה זרה כי האי גוונא: 'הולכין

הערות[עריכה]

  1. ^ בחולו של מועד
  2. ^ שאינו אומן שתופר כדרכו
  3. ^ שאינו יכול ללקוט נימי התפירה של חלוק כדי לתפור; כשהוא תופר - תוחב תחיבות הרבה כמלא אורך המחט, ואחר כך מושכה מן הבגד, ונמצאו תפירות הרבה במשיכה אחת; והיודע לעשות כן אומן הוא
  4. ^ שאינו יודע לתחוב אותו בגד עב שעושין ממנו אימרא בחפת חלוקו אלא שבמקום אחד מקצרו ובמקום אחד מרחיבו
  5. ^ החייט
  6. ^ שאינו תופר ביושר, אלא מפזר התפירה; ולהכי קרי 'מכליב': שדומין תחובי המחט לשיני הכלב: רחוקות זו מזו כשיני הכלב
  7. ^ שאינו תופר כדרכו, תוחב זה בסמוך זה, אלא שתוחב המחט פעם אחת למעלה ופעם אחת למטה; ולהכי קרי ליה 'כלבתא': דהכי קיימי שיני הכלב: שן אחד גבוה מחבירו
  8. ^ שאורגין מטה של חבלים בשתי וערב
  9. ^ שמותח השתי ואינו אורג בה הערב
  10. ^ זה שנארג [מלפני] ימים רבים, והיו החבלים רפויין ותלוין למטה שאינן מתוחין
  11. ^ רבי מאיר ורבי יוסי
  12. ^ שאין גודלים [ועושים- רש"י כתב יד] חבלים לכתחלה
  13. ^ המטה לעולם אינה מקבלת טומאה עד שיסרג בה שלשה בתי נירין: שהשתי כבר מתוח, ואורג בה שלשה בתי נירין דערב; אלמא ד'מסרגין' קרי שתי וערב
  14. ^ דאפילו שתי בלא ערב לא מצי
  15. ^ בתמיה: אתו יש אומרים למיסר נמי מתוחי? ואמאי? הא לא קעביד מלאכה, ואי לא עביד הכי לא מצי למיזגא עלה
  16. ^ ודאי אתו יש אומרים למיסר נמי מתוחי
  17. ^ עד לעיל, הדר מצי למירמא עלייהו כרים וכסתות למיזגא עלייהו
  18. ^ דהוי טורח דלא צריך
  19. ^ שעושין אותם לכתחלה, כדאמרינן לקמן: 'תנור - תוכו חלול, מקום שפיתת שתי קדירות; כירה - מקום שפיתת קדירה אחת'
  20. ^ בגמרא מפרש
  21. ^ שכשהיא ישָׁנָה וחלקה ואין החטין יכולין לפרך - מנקרין אותה: חותכין אותה כדי שלא יהא שוה, כדי שיפרכו החטין תחתיה
  22. ^ נקב שעושין באמצע הריחים שהתבואה נופלת לתוכה
  23. ^ לפי שהישנה צריכה לכך: שכבר היא חלקה, לפי שתדיר היא טוחנת
  24. ^ דמכבשין היינו
  25. ^ והלא כבר אית לה בת עינא, שכבר היא ישנה מלטחון, ואי לא הוי לה בת עינא לא מצי למיטחן
  26. ^ האי בת עינא
  27. ^ וכי האי גוונא משכחת לה בישנה
  28. ^ בישָנָה
  29. ^ יתחלל גופו
  30. ^ להן
  31. ^ כדרך העושין עכשיו לסוסים שלנו: דאי לא עביד ליה הכי - הוה ליה צערא, ולא מצי אזיל
  32. ^ שכך עושין: שהיו טוחנים אגב חמורים
  33. ^ לא מצי למישקל לההוא חמרא צפרניו, דלא מצי למטחן במועד אלא לצורך מועד, כדמפרש לקמן פרק 'מי שהפך' (דף יב,ב); הלכך טחינה מועטת יכול לטחון בחמור, ולא מרעי ליה גידול צפרניו
  34. ^ להעמיד: להשים הריחים זו על גב זו
  35. ^ העץ שהריחים בנוי עליו
  36. ^ רפת בקר
  37. ^ להסריק סוסים במסרק של ברזל
  38. ^ מה שמשימין התבואה לתוכו לפני הסוסים, שקורין מנזיטור"ה בלע"ז
  39. ^ בנין אבנים
  40. ^ להקיז
  41. ^ גיהוץ שקורין קובילו"ר
  42. ^ בגדים
  43. ^ דמותר לעשותו בחולו של מועד דלאו מעשה אומן הוא
  44. ^ למיעבד במועד; שכך היו עושין: שהיו נוטלין כלים חלוקין והיו מחליקין עליהן בית יד של חלוקיהם; לשון אחר: לכויץ קמטין שאדם עושה בבית יד שממלאים אותה בקנה של שבלים חלקים ומקמטין; פרוונצי"א בלע"ז
  45. ^ ואסור
  46. ^ גירסת רש"י: דמתקיל תיקלא: שחופר משם האדמה לצורך הגורן לחבוט שם חטין לצורך המועד
  47. ^ היינו
  48. ^ שחופר שדהו לצורך זריעה
  49. ^ אסור משום דדמי כחורש ביום טוב
  50. ^ שנוטל הקרקע ממקום גבוה ומניחו שם על גבי מקום גבוה - היינו 'מליא במוליא'
  51. ^ שחופר במקום נמוך ומניחו במקום נמוך
  52. ^ גירסת רש"י: אדעתא דארעא, ואסור: דזה דרכו של חורש שדהו שאינו משגיח באיזה מקום שירד המחרישה בקרקע אפילו במקום נמוך חורש והיינו דומיא דחרישה ואסור
  53. ^ אבל
  54. ^ שנוטל הקרקע ממקום גבוה
  55. ^ במקום נמוך
  56. ^ גירסת רש"י: אדעתא דבי דרי: אדעתא דגורן, שכך דרכו של גורן שמשוה הגרנות, וזה מותר
  57. ^ שמכבד את הקרקע מעצים קטנים שעליה שנוטלם
  58. ^ אם ליקטן אדעתא דעצים להסיקן, דנקט רברבי ושבק זוטרי
  59. ^ דלהכי ליקטן שרוצה לזרוע הקרקע שלוקט גדולים וקטנים אסור
  60. ^ שעושין המים שיוצאין מן הגומא של ביבר לחוץ; אם לצורך שיצאו המים וישתיירו הדגים
  61. ^ מותר
  62. ^ חד שבו נכנסין המים לגומא ונכנסין אף הדגים לגומא, וחד שהמים יוצאין חוץ לגומא והדגים משתיירים בתוכה ולוקחים אותם
  63. ^ שרי, דהיינו
  64. ^ שבו נכנסים המים לגומא, ואידך פתַח שבו יוצאין המים לחוץ לא פתח
  65. ^ שכשהגומא מליאה מים - יוצאין המים למעלה ומשקין כל השדה, וכי האי גוונא אסור
  66. ^ שזומר הדקל מן הענפים שבו [מן הענפים שצומחים בתחתית הדקל]
  67. ^ דראויין למאכל בהמה; דנקט מן הענפים דמחד גיסא בין לחין בין יבשין לצורך מאכל בהמה
  68. ^ היינו דחיותא ו
  69. ^ דדיקלא
  70. ^ ענפים יבישין שבו
  71. ^ היינו
  72. ^ תמרים שלא נתבשלו כל צרכן
  73. ^ לחותכן לשנים ולאוכלן הכי ביום טוב
  74. ^ דלצורך יום טוב קעביד
  75. ^ לכובשן במשוי ומוציא ליחה שבהן לחוץ
  76. ^ שעכשיו אינן נתלעים, אלא לעשות מהן צימוקים לאכלן בחול הוא מכוין, ואסור לתקן ביום טוב מאכל דחול
  77. ^ אי לאו דמייצינהו
  78. ^ כלומר: כסחורה שאדם יכול לעשותה במועד כדי שלא יפסיד בה אם לא עשאה - הכי נמי מצי למייצינהו: דאי לא עביד הכי - מיתלעי
  79. ^ לעשות סחורה בחולו של מועד
  80. ^ שאם יש לו הפסד אם לא יעשנה לאותה סחורה
  81. ^ מותר לעשותה, אבל בחנם - שלא להרויח - אסור
  82. ^ שהיו חייבין לו מעות באותו מקום