ביאור:בבלי מועד קטן דף יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת מועד קטן: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אמר שמואל: מקבלי קיבולת, בתוך התחום אסור [1], חוץ לתחום מותר.

אמר רב פפא: ואפילו חוץ לתחום לא אמרן אלא דליכא מתא דמקרבא להתם, אבל איכא מתא דמקרבא להתם – אסור [2].

אמר רב משרשיא: וכי ליכא מתא דמקרבא להתם נמי לא אמרן אלא בשבתות ובימים טובים, דלא שכיחי אינשי דאזלי להתם, אבל בחולו של מועד, דשכיחי אינשי דאזלי ואתו להתם – אסור [3].

מר זוטרא בריה דרב נחמן - בנו ליה אפדנא [בנין אחוזה] מקבלי קיבולת חוץ לתחום; איקלע רב ספרא ורב הונא בר חיננא, ולא עלו לגביה; ואיכא דאמרי הוא נמי לא על בגוויה.

והאמר שמואל 'מקבלי קיבולת, בתוך התחום – אסור, חוץ לתחום - מותר'?

אדם חשוב שאני.

ואיכא דאמרי: סיועי סייע בתיבנא בהדייהו [4].

רב חמא שרא להו לאבונגרי [5] דבי ריש גלותא למיעבד להו עבידתא בחולא דמועדא [6]; אמר: כיון דאגר לא קא שקלי - שרשויי הוא דקא משרשו ליה [7], ולית לן בה.

תנו רבנן: מקבלין קיבולת במועד [8] לעשותה לאחר המועד, ובמועד אסור; כללו של דבר: כל שהוא עושה - אומר לנכרי ועושה ,וכל שאינו עושה - אינו אומר לנכרי ועושה.

תניא אידך [תוספתא מועד קטן פ"ב מ"ה [ליברמן]]: מקבלין קיבולת במועד לעשותה לאחר המועד, ובלבד שלא ימדוד ושלא ישקול ושלא ימנה כדרך שהוא עושה בחול.

תנו רבנן: 'אין מרביעין בהמה [9] בחולו של מועד [10]; כיוצא בו אין מרביעין בבכור [11], ולא בפסולי המוקדשין.'

תניא אידך: אין מרביעין בהמה בחולו של מועד; רבי יהודה אומר: חמורה שתבעה - מרביעין עליה זכר בשביל שלא תצטנן, ושאר כל הבהמות מכניסין אותן לבקרות [12].

תנו רבנן: 'אין מדיירין [13] לא בשבתות ולא בימים טובים, ולא בחולו של מועד; ואם באו מאליהן – מותר;

ואין מסייעין אותן [14], ואין מוסרין להם שומר [15] לנער את צאנם;

היה שכיר שבת [16], שכיר חדש, שכיר שנה, שכיר שבוע [17] - מסייעין אותן [18] ומוסרין להם שומר [19] לנער את צאנם [20] [21]; רבי אומר: בשבת – בטובה [22], ביום טוב - במזונות, במועד - בשכר.'

אמר רב יוסף: הלכתא כרבי.

משנה:

וכן מי שהיה יינו בתוך הבור [23] ואירעו אבל או אונס או שהטעוהו - זולף וגומר וגף כדרכו [24], דברי רבי יוסי;

רבי יהודה אומר: [25] עושה לו לימודים [26] בשביל שלא יחמיץ [27].

גמרא:

וצריכא [28]: דאי אשמעינן קמייתא, בההיא [29] קאמר רבי יוסי [30], משום דמישחא נפיש פסידיה [31], אבל חמרא - דלא נפיש פסידיה - אימא מודי ליה לרבי יהודה [32]; ואי אשמעינן בתרייתא, בההיא קאמר ר' יהודה, אבל בהך - אימא מודה לרבי יוסי? – צריכא.

אמר רב יצחק בר אבא: מאן תנא שינוי במועד בדבר האבד?

דלא כרבי יוסי [33].

אמר רב יוסף: הלכה כרבי יוסי.

בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק: מהו למישע חביתא [34] דשיכרא בחולא דמועדא?

אמר להו: סיני [35] אמר הלכה כרבי יוסי [36]!

אימור דאמר רבי יוסי בחמרא, בשיכרא מי אמר?

חמרא טעמא מאי? - משום דנפיש פסידיה? שיכרא נמי אית בה פסידא, דאמר אביי: אמרה לי אם: בר שית סאוי ושייע מִבַּר תמני ולא שייע [37].

אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: הלכות מועד כהלכות כותים בהלכה [38].

למאי הלכתא?

אמר רב דניאל בר קטינא: לומר שהן עקורות [39] ואין למידות זו מזו [40], דאמר שמואל: זופתין כוזתא ואין זופתין חביתא.

רב דימי מנהרדעא אמר: זופתין חביתא ואין זופתין כוזתא.

מר [41] חייש לפסידא [42] ומר [43] חייש לטירחא [44].

אמר אביי: נקטינן: הלכות מועד כהלכות שבת:


עמוד ב

יש מהן פטור אבל אסור [45], ויש מהן מותר [46] לכתחלה.

רב הונא חצדו ליה חצדא במועדא [47].

איתיביה רבה בר רב הונא לרב הונא: טוחנין קמח במועד לצורך המועד, ושלא לצורך המועד – אסור; דבר שאבוד במועד - מותר לעשותו במועד, דבר שאינו אבוד במועד – אסור; במה דברים אמורים? - בתלושין מן הקרקע, אבל מחובר לקרקע - אפילו כולו אבוד – אסור; ואם אין לו מה יאכל - קוצר, ומעמר, ודש, וזורה, ובורר, וטוחן, ובלבד שלא ידוש בפָרות.!?

אמר ליה: [48]יחידאה היא, ולא סבירא לן כוותיה; דתניא: כלל אמר רבן שמעון בן גמליאל משום רבי יוסי: דבר התלוש מן הקרקע, אפילו מקצתו אבוד – מותר; והמחובר לקרקע – אפילו כולו אבוד אסור.; ואי רבי יוסי - ידוש נמי בפרות: הא אמר רב יצחק בר אבא: מאן תנא שינוי במועד בדבר האבד - דלא כרבי יוסי!

אמר לך: הכא נמי, כיון דכל יומא לאו בפרות דיישי - האידנא נמי לאו שינוי הוא [49].

תנו רבנן: 'טוחנין במועד לצורך המועד, ושלא לצורך המועד – אסור; ואם טחן [50] והותיר [51] - הרי זה מותר [52].

קוצצין עצים במועד לצורך המועד, ושלא לצורך המועד - אסור, ואם קצץ והותיר - הרי זה מותר.

מטילין שכר במועד לצורך המועד, ושלא לצורך המועד - אסור, ואם הטיל והותיר - הרי זה מותר.

ובלבד שלא יערים [53].'

ורמינהו: 'מטילין שכר במועד לצורך המועד, ושלא לצורך המועד - אסור. אחד שכר תמרים, ואחד שכר שעורים. ואף על פי שיש לו ישן - מערים ושותה מן החדש [54]'!?

תנאי היא, דתניא: אין מערימין בכך, רבי יוסי בר יהודה אומר: מערימין.

רב חצדו ליה חצדא בחולא דמועדא, שמע שמואל - איקפד.

לימא שמואל [55] כיחידאה סבירא ליה [56]?

לא, חצדא דחיטי הוה, דלא הוה פסיד [57].

ורב מאי טעמא עביד הכי?

אין לו מה יאכל הוה [58], ושמואל לא סיימוה קמיה [59].

אי נמי: אדם חשוב שאני [60].

רבי יהודה נשיאה נפק [61] בחומרתא דמדושא [62], ואשתי מיא דאחים קפילא ארמאה; שמע רבי אמי - איקפד. אמר רב יוסף: מאי טעמא איקפד?: אי משום חומרתא דמדושא - הא תניא: השירין [63] הנזמים והטבעות - הרי הן ככל הכלים הניטלין בחצר; אי משום דאישתי מיא דאחים קפילא ארמאה - הא אמר שמואל בר יצחק אמר רב: 'כל שנאכל כמות שהוא חי - אין בו משום בישולי נכרים' [64]!

אדם חשוב שאני [65].

אמר רב חננאל אמר רב: קוצץ אדם דקל במועד, אף על פי שאינו צריך אלא לנסורת [66] שלו.

לייט עלה אביי.

רב אשי הוה ליה אִבָא [67] בשלנייא [68], אזל למיקצייה בחולא דמועדא.

אמר ליה רב שילא משלנייא לרב אשי: מאי דעתיך? - דקאמר רב חננאל אמר רב: 'קוצץ אדם דקל במועד אף על פי שאינו צריך אלא לנסורת שלו'? הא לייט עלה אביי!

אמר ליה: לא שמיע לי, כלומר: לא סבירא לי.

אישתמיט נרגא, בעי למיפסקיה לשקיה [69]. שבקיה [70], והדר אתא.

רב יהודה שרא למיעקר כיתנא [71], ולמיקטל [72] כשותא [73], ולמיעקר שומשמי.

אמר ליה אביי לרב יוסף: בשלמא כיתנא - חזי לחפיפה [74], כשותא - חזי לשיכרא, אלא שומשמי למאי חזי?

חזי לנזיי דאית בהו. [75]

רבי ינאי הוה ליה ההוא פרדיסא דמטא זמניה בחולא דמועדא, קטפיה. לשנה שהיוה כולי עלמא לפרדיסייהו לחולא דמועדא. אפקריה רבי ינאי לפרדיסיה ההוא שתא [76].

משנה:

מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים, ושולה [77] פשתנו מן המשרה בשביל שלא תאבד, ובלבד שלא יכוין את מלאכתו במועד [78].

וכולן, אם כוונו מלאכתן במועד – יאבדו [79].

גמרא:

תנא: ובלבד שיכניסם בצנעא לתוך ביתו.

רב יוסף הוה ליה כשורי, עיילינהו ביממא. אמר ליה אביי: והתניא ובלבד שיכניסם בצנעא בתוך ביתו!

אמר ליה: צנעא דהני - יממא הוא [80], כיון דבליליא בעו גברא יתירי, ובעו מדוכרי דנורא [81] - אוושא מילתא.

ושולה פשתנו מן המשרה [בשביל שלא תאבד, ובלבד שלא יכוין את מלאכתו במועד]:

בעי מיניה רבי ירמיה מרבי זירא: כוון מלאכתו במועד ומת, מהו שיקנסו בניו אחריו [82]?

אם תימצי לומר

הערות[עריכה]

  1. ^ אסור ליתן מלאכה לנכרי בקיבולת כי עבדי ליה בשבתא, דידעי כולי עלמא ואמרי: היום בשבת יהב ליה; והא דשרי בית הלל בפרק קמא דשבת (יז,ב) ליתן כלים לכובס בערב שבת עם חשיכה, ואפילו בתוך התחום - משום דכביסה בנכרי מידי דלא מינכר, וליכא חשדא, אבל מידי דמינכר - בתוך התחום אסור, משום חשדא
  2. ^ אותן פועלים נכרים אסורים, דאינהו ידעי דהני נכרים עבדי ליה מלאכה, ואמרי: בשבתא יהב להו
  3. ^ דאמרי: היום יהבו ליה
  4. ^ שהיה נותן להם תבן למלאכה, דהואיל והוא מסייע בהדייהו - אסור
  5. ^ מסדרי שולחנות
  6. ^ אם נשבר השלחן - שרי לתקנו
  7. ^ ריוח בעלמא, כדי סעודתם דקא אכלי בהדייהו, ולא קא חשיב מלאכה
  8. ^ נותנה לנכרי
  9. ^ אין אוחזין הבהמה ומביאין עליה זכר
  10. ^ משום דעביד מלאכה
  11. ^ דקעביד ביה מלאכה, וכתיב (דברים טו יט) לא תעבוד בבכור שורך
  12. ^ מקום שיש שם בהמות, והיא רובעת מעצמה
  13. ^ מכניסין בהמה לשדה, כדי שיוציאו זבל, ומזבלין השדה
  14. ^ לבהמה לבא בשדה, או אם נכרים הם - אין מסייעין להם להסיען ממקום למקום כדי שתזבל כל השדה, אפילו בבאין מעצמם
  15. ^ לשמור, כגון אם נכרים הם
  16. ^ ששכרו כל השבוע לדייר שדהו
  17. ^ שמיטה
  18. ^ כאילו של נכרים הוא
  19. ^ רועה אחד
  20. ^ שמדיירין אותה; הואיל ואינו שכיר לשבת ממש
  21. ^ הכי גרסינן: ועושה נכרי בשבת ויום טוב ומסייעין במועד - דלא טרח מלאכה; כלומר: יכולין לסייע לאותו שכיר לדייר
  22. ^ אם רוצה שום אדם לסייע לאותו שכיר בטובתו - עושה, כלומר: בחנם ולא בשכר
  23. ^ שלפני הגת; אותו כלי שהיין נופל בו מן הגת - קרוי 'בור'
  24. ^ כלומר: מריק אותו בחבית, וגף החבית במגופה גמורה
  25. ^ אינו יכול לגוף כדרכו, אלא
  26. ^ שֶׁיְּחַפֵּם, היינו 'לימודין'
  27. ^ שאם אינו סותמו - מחמיץ
  28. '^ למימר בתרוייהו, בשני בבי דמתניתין: דמשחא ודחמרא רבי יוסי אומר זולף כו'
  29. ^ רישא דמתניתין
  30. ^ זולף כדרכו
  31. ^ דמשחא - יקיר, ואיכא פסידא יתירא
  32. ^ דאינו זולף וגף ממש, אלא עושה לימודים עראי
  33. ^ דאמר: גומר כדרכו ואינו צריך שינוי
  34. ^ לגוף החבית
  35. ^ רב יוסף
  36. ^ דגף כדרכו
  37. ^ כלומר: יפה שֵׁכָר מוגף שמחזיק ששה סאין, משכר שהוא בכלי גדול שמחזיק שמונה סאין
  38. ^ דאמרינן (חולין ד א): היכא דאחזיק - אחזיק, היכא דלא אחזיק - לא אחזיק
  39. ^ כאשה עקרה: שאין לאדם ממנה פרי, אלא גופה
  40. ^ דאימא 'כשם שזו מותרת כך זו מותרת', כמו בכותים, ולא אמרינן: כי היכי דמחזיק בהאי מחזיק בהאי, אלא לא ילפי הני מהני
  41. ^ דאמר זופתין חביתא
  42. ^ ובחביתא איכא פסידא יתירא אי לא זפתי לה, משום דנפיש יינא, ובכוזתא ליכא פסידא יתירא; 'כוזא' = כלי קטן
  43. ^ דאמר זופתין לכוזא
  44. ^ חייש לטירחא יתירא, ובכוזא ליכא טירחא יתירא, ובחביתא איכא טירחא יתירא
  45. ^ והא דקתני 'אין זופתין' - אסור למיעבד לכתחילה, אבל בדיעבד - לא הוי חייב
  46. ^ והא דקתני 'זופתין' - הוי מותר
  47. ^ למיחצד = לקצור, ורב הונא יש לו מה יאכל הוה, ואמאי שרי לה?
  48. ^ האי דקתני 'מחובר אפילו כולו אבוד נמי אסור' - רבי יוסי היא, ו
  49. ^ כי דיישי בלא פרות, ולעולם רבי יוסי היא, והא דאסר בפרות - משום דאוושא מילתא היא
  50. ^ במועד לצורך המועד
  51. ^ עד לאחר המועד
  52. ^ לאכלו אחר המועד
  53. ^ שלא יעשה הרבה, ויאמר: "לצורך המועד אני עושה" - ומתכוין כדי שתשתייר לאחר המועד
  54. ^ שיכול לומר: "לצורך המועד הטילו"
  55. ^ דאקפיד
  56. ^ כההיא מתניתא: במחובר אפילו כולו אבוד נמי אסור, ואוקימנא כרבי יוסי - יחידאה
  57. ^ להכי איקפד, אבל בחצדא דשערי - לא סבר לה כרבי יוסי דאסיר
  58. ^ להכי עביד הכי
  59. ^ לא אמרו לו דלא הוה ליה מה יאכל, להכי איקפד
  60. ^ רב לא הוה ליה למיעבד הכי, אפילו אין לו מה יאכל
  61. ^ בחצר בשבת
  62. ^ טבעת, היא של מתכת וחותמה של אלמוג
  63. ^ נושקי"א [פריפה, סיכה לקשוט] בלעז
  64. ^ ומיא שתו אינשי כמות שהן
  65. ^ יש לו להחמיר על עצמו יותר, ולא הוה ליה למיפק בחומרתא דמדושא, ולא למישתי מיא דאחים קפילא נכרי
  66. ^ עצים דקים שנופלין מן החתיכה
  67. ^ יער
  68. ^ פירוש: שם העיר, כלומר, היה לו יער באותו מקום
  69. ^ [בשוֹק] דרב אשי, משום דעבר אדאביי
  70. ^ לאבא, דלא קצציה במועד, שהרגיש משום דעבר אדאביי נפל ליה נרגא
  71. ^ בחולא דמועדא
  72. ^ לחתוך
  73. ^ הומלו"ן [כשות]
  74. ^ לכסות בו מאכל, כגון תאנים ותמרים לצורך המועד
  75. ^ לנזיי - כמו 'נזייתא דשיכרא' (בבא קמא לה א), לנזיי - גרעינין דאית בהו בשומשמין, דחזו למיעבד בהו משחא.
  76. ^ משום דעל ידו היה תקלה לעלמא, דשהו עד לחולא דמועדא וקטפי
  77. ^ מעלה
  78. ^ שיש לו פנאי בשאר ימות השנה, והוא משהה למועד
  79. ^ שאסור ליהנות מהן
  80. ^ אפילו בלילה כיממא דמי, ולא סגי ליה שלא להכניסן, להכי מכניסן נמי ביום
  81. ^ אבוקות
  82. ^ לבניו נמי יהא אסור אותה מלאכה, דכיון דכוון מלאכתו במועד - דין הוא שיהו אסורין ליהנות ממנה, כשם שהיה אביהם קיים