ביאור:בבלי מועד קטן דף כב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת מועד קטן: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

הלך גדול הבית לבית הקברות [1] – מהו [2]?

תא שמע, דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אפילו הלך גדול הבית לבית הקברות - מונה עמהן [3].

'מונה עמהן'? והתניא: מונה לעצמו?

לא קשיא: הא דאתא בגו תלתא, והא דלא אתא בגו תלתא, כי הא דאמר להו רב לבני הצלפוני [4]: דאתו בגו תלתא - לימנו בהדייכו, דלא אתו בגו תלתא - לימנו לנפשיהו.

אמר להו רבא לבני מחוזא: אתון דלא אזליתו בתר ערסא [5] - [6] מכי מהדריתו אפייכו מבבא דאבולא [7] - אתחילו מנו [8].

רבי שמעון אומר: אפילו בא ביום השביעי ממקום קרוב - מונה עמהן; אמר רבי חייא בר גמדא אמר רבי יוסי בן שאול אמר רבי: והוא שבא ומצא מנחמין אצלו [9].

בעי רב ענן: ננערו לעמוד [10] ולא עמדו מהו?

תיקו.

גמירי חבריה דרבי אבא בר חייא מרבי אבא, ומנו? - רבי זירא, ואמרי לה חבריה דרבי זירא מרבי זירא, ומנו? - רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל בטריפות, והלכה כרבי שמעון באבל;

כרבי שמעון באבל - הא דאמרן; כרבי שמעון בן גמליאל בטריפות – דתנן [אולי צריך לומר 'דתניא', תוספתא חולין פ"ג הלכה יא [צוקרמנדל]]: בני מעים [בתוספתא 'דקין’] שניקבו וליחה סותמתן – כשרה, דברי רבן שמעון בן גמליאל.

מאי 'ליחה'?

אמר רב כהנא: שירקא דמעיא דנפיק אגב דוחקא.

אמר מאן דהוא [11]: איזכי ואסיק ואגמרא לשמעתא מפומיה דמריה [12]; כי סליק - אשכחיה לרבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא, אמר ליה: אמר מר הלכה כרבי שמעון בן גמליאל בטריפות?

אמר ליה: אנא - אין הלכה אמרי [13].

כרבי שמעון באבל מאי?

אמר ליה: פלוגתא נינהו, דאיתמר: רב חסדא אמר הלכה, וכן אמר רבי יוחנן הלכה; רב נחמן אמר אין הלכה.

ואין הלכה כרבי שמעון בן גמליאל בטריפות, והלכה כרבי שמעון באבל, דאמר שמואל: הלכה כדברי המיקל באבל.

[שמחות פ"ב ה"ט] על כל המתים כולן, מדחה מטתו [14] הרי זה משובח; על אביו ועל אמו הרי זה מגונה;

היה ערב שבת או ערב יום טוב - הרי זה משובח, שאינו עושה אלא לכבוד אביו ואמו;

על כל המתים כולן רצה ממעט בעסקו [15] רצה אינו


עמוד ב

ממעט; על אביו ועל אמו ממעט;

על כל המתים כולן רצה חולץ [16], רצה אינו חולץ; על אביו ועל אמו חולץ;

ומעשה בגדול הדור אחד שמת אביו, וביקש לחלוץ, וביקש גדול הדור אחר שעמו לחלוץ, ונמנע [17] ולא חלץ [18]'

אמר אביי: גדול הדור = רבי; גדול הדור שעמו = רבי יעקב בר אחא;

ואיכא דאמרי: גדול הדור = רבי יעקב בר אחא, גדול הדור שעמו = רבי.

בשלמא למאן דאמר 'גדול הדור שעמו = רבי', היינו דנמנע ולא חלץ, אלא למאן דאמר רבי יעקב בר אחא [19], אמאי נמנע ולא חלץ?: רבן שמעון בן גמליאל נשיא הוה, וכולי עלמא מיחייבי למיחלץ!

קשיא.

על כל המתים כולן מסתפר לאחר שלשים יום, על אביו ועל אמו עד שיגערו בו חבריו [20];

על כל המתים כולן נכנס לבית השמחה לאחר שלשים יום, על אביו ועל אמו לאחר י"ב חדש.

אמר רבה בר בר חנה: [21] ולשמחת מריעות [22].

מיתיבי: ולשמחה ולמריעות שלשים יום?

קשיא.

אמימר מתני הכי; אמר רבה בר בר חנה: ולשמחת מריעות מותר ליכנס לאלתר;

והא תניא לשמחה שלשים ולמריעות שלשים?

לא קשיא: הא באריסותא הא בפורענותא [23].

[שמחות פ"ב ה"ה] על כל המתים כולן קורע טפח; על אביו ועל אמו עד שיגלה את לבו;

אמר רבי אבהו: מאי קרא? (שמואל ב א יא) וַיַּחֲזֵק דָּוִד בבגדו בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם [וְגַם כָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ], ואין אחיזה פחות מטפח;

[שמחות פ"ב ה"ז] על כל המתים כולן אפילו לבוש עשרה חלוקין אינו קורע אלא עליון; על אביו ועל אמו קורע את כולן, ואפיקרסותו [24] אינה מעכבת [25]; אחד האיש ואחד אשה [26];

רבי שמעון בן אלעזר אומר: האשה [27] קורעת את [28] התחתון [29] ומחזירתו [30] לאחוריה , וחוזרת וקורעת את העליון [31] [שמחות פ"ב ה"ז, בשם רבי יהודה ולא רבי שמעון בן אלעזר];

[שמחות פ"ב ה"ו] על כל המתים כולן רצה מבדיל קמי שפה שלו [32] רצה אינו מבדיל [33]; על אביו ועל אמו מבדיל [34];

רבי יהודה אומר: כל קריעה שאינו מבדיל קמי שפה שלו אינו אלא קרע של תיפלות [35]! [י"ל תיפלות = עריות, כלומר: הקריעה היא עד הלב, ופתיחת פתח כזה הוא מעשה זימה]

אמר רבי אבהו: מאי טעמא דרבי יהודה? - דכתיב (מלכים ב ב יב) [וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה וְהוּא מְצַעֵק אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו וְלֹא רָאָהוּ עוֹד] וַיַּחֲזֵק בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם קְרָעִים; ממשמע שנאמר וַיִּקְרָעֵם איני יודע שהן לִשְׁנַיִם? [36] אלא שנראין קרועים כשנים [37];

[שמחות פ"ב ה"ח] על כל המתים כולן שולל [38] לאחר שבעה, ומאחה [39] לאחר שלשים; על אביו ועל אמו שולל לאחר שלשים ואינו מאחה לעולם, והאשה שוללתו לאלתר מפני כבודה'.

כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: על כל המתים רצה קורע ביד, רצה קורע בכלי [40]; על אביו ועל אמו – ביד [שמחות פ"ב ה"ד];

ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: על כל המתים כולן מבפנים [41], על אביו ועל אמו קורע מבחוץ;

אמר רב חסדא: וכן לנשיא [42].

מיתיבי 'לא הושוו [43] לאביו ולאמו אלא לאיחוי בלבד [44]', מאי לאו אפילו לנשיא?

לא, לבר מנשיא.

נשיאה שכיב, אמר ליה רב חסדא <לרב חנן בר רבא> [לרב נחמן בר אמי]: כפי אסיתא וקום עלה ואחוי קריעה לעלמא [45];

[שמחות פ"ב ה"ט] על חכם [46] חולץ [47] מימין, על אב בית דין משמאל, על נשיא מכאן ומכאן.

תנו רבנן [שמחות פ"י הלכה יג, בשנויים]: 'חכם שמת - בית מדרשו [48] בטל;

אב בית דין שמת - כל בתי מדרשות שבעירו בטילין, ונכנסין לבית הכנסת, ומשנין את מקומן: היושבין בצפון יושבין בדרום, היושבין בדרום יושבין בצפון;

נשיא שמת - בתי מדרשות כולן בטילין, ובני הכנסת נכנסין לבית הכנסת

הערות[עריכה]

  1. ^ אחר מטתו לקוברו, ושהה שם שלשה ימים
  2. ^ מי חשבינן ליה כמאן דהוי בביתיה, הואיל ולצורך המת הלך אתו
  3. ^ דאבילות שלהם התחילה משחזרו פניהם מן המת, ואבילות של גדול עד שיסתום הגולל
  4. ^ מקום
  5. ^ דמאן דאזיל בתר ערסא לא חיילא עליה אבילות עד שנסתם הגולל
  6. ^ כשמוליכין המטה מבבל לארץ ישראל לקבור, ואין כל הקרובים כולם יכולין לעלות עד ארץ ישראל, ומלוין המת פרסה או מיל וחוזרים
  7. ^ משער החיצון של העיר ומגרשיה, דאתיתו לביתא
  8. ^ ימי אבילות, אף על גב דלא נקבר המת עד ימים רבים, ואף על גב דאבילות אינו חל עד שיסתום הגולל - לדידכו, דלא מחזי - חזרתכם כנסתם הגולל
  9. ^ הכי גרסינן: והוא שלא עמדו מנחמין מאצלו: שבא בשביעי שחרית עד שלא עמדו מנחמין אצל זה שבבית
  10. ^ מנענעים ורוצים לעמוד
  11. ^ אדם אחד, מאן דהוה
  12. ^ מרבי אבא בריה דרבי חייא או רבי זירא
  13. ^ כלומר: אין הלכה כרבי שמעון
  14. ^ ממהר להוציאו
  15. ^ כגון סחורה
  16. ^ כתיפו
  17. ^ האבל
  18. ^ משום כבוד גדול הדור שעמו, שבקש לחלוץ גם הוא
  19. ^ ורבי הוה אבל
  20. ^ שכבר גידל פרע יותר מדאי
  21. ^ הא דתניא: נכנס לבית המשתה לאחר שלשים יום -
  22. ^ סעודה שעושין ריעים ואהובים זה עם זה, ולא הוי שמחה כל כך, אבל סעודה דשמחה, כגון דנישואין - לא
  23. ^ אריסא היינו שמתחיל אחד מהן לעשות סעודה, ומלוה לכולם כדי שיעשו גם הם נמי כך; - לאותה סעודה [שהוא האורח] אינו נכנס עד לאחר שלשים יום, אבל בפורענותא: שמשלם להם סעודות שנעשו לו - יכנס לאלתר, שאי אפשר לו שלא לשלם
  24. ^ שעל ראשו
  25. ^ כלומר: אינו צריך לקורעה
  26. ^ חייבין לקרוע
  27. ^ שמת אביה או אמה
  28. ^ חלוק
  29. ^ משום צניעות
  30. ^ את הקרע
  31. ^ והתחתון מכסה לבה
  32. ^ שאינו בשפה שלפני הצואר, אלא קמי שפה - שלפני השפה שלפני הצואר, שאינה קרועה, וקורע תחתיה כדי שיהיה נראה הקרע
  33. ^ אלא קורע של בית הצואר, אף על גב דאינו נראה הקרע, דהכל בית הצואר הוא
  34. ^ קמי שפה, כדי שיהא נראה הקרע
  35. ^ כלומר: לא יצא ידי קריעה לפי דנראה דבית צואר הוא הכל
  36. ^ אין 'קורעין'
  37. ^ מבדיל קמי שפה, ונראה בית הצואר קרע אחר
  38. ^ באשטיר"י [תופר תפר עראי]
  39. ^ קנט"ר, תופר כדרכו
  40. ^ סכין, כדי שלא יפסיד הבגד
  41. ^ תחת המקטורן שלו, שאינו קורע מחוץ לעיני הכל
  42. ^ קורע מבחוץ
  43. ^ רבו ואב בית דין ונשיא, וכל הנך דתני במתניתא
  44. ^ שאין מתאחים לעולם; אבל לא הושוו לאביו ולאמו לקרוע מבחוץ: להאי לא הושוו, דעל אביו קורע מבחוץ, ועל כולן אינו קורע מבחוץ
  45. ^ הפוך המכתשת, ועמוד עליה וקרע, כדי שיראוך כל העם כשתקרע
  46. ^ ממונה על העיר, שמבקשים ממנו הוראה
  47. ^ כתף
  48. ^ אותן שרגילין ללמוד תורה מפיו