ביאור:בבלי מועד קטן דף יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת מועד קטן: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ליריד של עכו"ם [1] ולוקחים בהמה, עבדים ושפחות, בתים שדות וכרמים, וכותב ומעלה בערכאות שלהן [2] מפני שהוא כמציל מידן.'

רב שרא לחייא בר אשי למיגדל אוהרי [3] בחולא דמועדא; מאי טעמא? מעשה הדיוט הוא; אבל איזלי [4] – אסור; מאי טעמא? - מעשה אומן הוא.

רב יהודה שרא לאמי תנורא [בונה תנורים] למיגדל תנורי [5], ולרבא בר עשבי למיגדל מהולתא [6].

איני! והא תני רבה בר שמואל: ושוין שאין גודלין תנור לכתחילה!?

לא קשיא: כאן בימות החמה [7], כאן בימות הגשמים [8].

משנה:

עושין מעקה לגג ולמרפסת [9] - מעשה הדיוט, אבל לא מעשה אומן;

שפין את הסדקין [10], ומעגילין אותן במעגילה [11] - ביד וברגל [12], אבל לא במחלצים [13];

הציר [14], והצינור [15], והקורה [16], והמנעול [17], והמפתח שנשברו - מתקנן במועד, ובלבד שלא יתכוין לעשות מלאכתו במועד [18];

וכל כבשין [19] שהוא יכול לאכול מהן במועד [20] - כובשן.

גמרא:

היכי דמי מעשה הדיוט?

רב יוסף אמר: בהוצא [21] ודפנא [22];

במתניתא תנא [23]: צר בצרור ואינו טח בטיט.

שפין את הסדקין ומעגילין אותן במעגילה [ביד וברגל אבל לא במלחצים]:

השתא במעגילה אמרת שרי, ביד וברגל מיבעיא [24]?

הכי קאמר: שפין את הסדקין, ומעגילין אותן, כעין מעגילה [25] ביד וברגל, אבל לא במחלצים.

הציר והצינור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו מתקנן במועד:

ורמינהי [מעשר שני פ"ה מ"טו]: ’[יוחנן כהן גדול העביר הודיות המעשר; אף הוא בטל את המעוררים ואת הנוקפים;] עד ימיו [26] היה פטיש מכה בירושלים [27] [ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי] – 'עד ימיו' – אִין, מכאן ואילך לא [28]?

לא קשיא: כאן בדנפחי [29] כאן [30] בדנגרי [31].

מתקיף לה רב חסדא: יאמרו 'קלא רבה אסיר, קלא זוטר שרי'!?

אלא אמר רב חסדא: לא קשיא: הא במגלי [32] הא בחציני [33].

רב פפא אמר: כאן קודם גזירה [34], כאן לאחר גזירה.

רב אשי אמר: הא רבי יהודה, הא רבי יוסי, דאמר רבי יצחק בר אבדימי: מאן תנא 'שינוי במועד בדבר האבד'? - דלא כרבי יוסי [35].

אמר רבינא: כמאן מדלינן האידנא קביותא דדשא בחולא דמועדא [36]?

כמאן? - כרבי יוסי.

כבשין שהוא יכול לאכול במועד כובשן:

בדיתא [37] לבאי [38] כוורי [39]; אזיל כולי עלמא צוד אייתו כוורא, שרא להו רבא למימלח מינייהו [40]. אמר ליה אביי: והא תנן כבשין [41] שהוא יכול לאכול מהן במועד כובשן [42]!?

אמר ליה: כיון דמעיקרא אדעתא דאכילה אייתינהו, ואי שביק להו פסדי - כפרקמטיא האבד דמי ושרי.

ואיכא דאמרי: שרי להו רבא מיצד מיזל אייתויי ומימלח; אמר ליה אביי: והא אנן כבשין שהוא יכול לאכול מהן כובשן תנן!?

אמר ליה: הני נמי [43] מיתאכלי [44] אגב איצצא [45].

כי הא: דשמואל עבדו ליה שיתין [ששים] איצצי [46] – ואכל.

רבא איקלע לבי ריש גלותא, עבדי ליה שיתין איצצי [47] – ואכל.

רב איקלע [48] לבי רב שפיר, אייתו לקמייהו ההוא כוורא: תילתא בישולא, תילתא מילחא [49], ותילתא טוויא; אמר רב: אמר לי אדא ציידא: כוורא - סמוך למיסרחיה מעלי [50].

ואמר רב: אמר לי אדא ציידא: כוורא טווייא באחוה [51], אסוקיה באבוה [52], מיכלי בבָרֵיה [53], אשתי עליה אבוה [54];

ואמר רב: אמר לי אדא ציידא: כוורא [דגים], תחלי [שחלים], וחלבא [דברי חלב] - ליטעון גופא [55] ולא ליטעון פוריא [56];

ואמר רב: אמר לי אדא ציידא: כוורא, תחלי [57] וחלבא - מיא ולא שיכרא [58], שיכרא ולא חמרא.

הדרן עלך משקין בית השלחין


עמוד ב

מסכת מועד קטן פרק שני מי שהפך

משנה:

מי שהפך את זיתיו [59] ואירעו אבל [60] או אונס [61] או שהטעוהו פועלים [62] - טוען קורה ראשונה [63] ומניחה [64] לאחר המועד, דברי רבי יהודה;

רבי יוסי אומר: זולף וגומר וגף כדרכו [65].

גמרא:

פתח באבל וסיים במועד [66]!? [פתח באבל שבגלל האבל הוי אנוס ואינו יכול לעבוד, מכאן שיש איסור מלאכה לאבל, וסיים במועד שבמועד מותר לעשות את המלאכה שבאבלות אסור היה!]

אמר רב שישא בריה דרב אידי: זאת אומרת: דברים המותרין במועד אסורים בימי אבלו [67];

רב אשי אמר: 'לא מיבעיא' קאמר: לא מיבעיא בימי אבלו, דמדרבנן הוא [68], ושרי [69], אלא אפילו במועד - דאיסור מלאכה מדאורייתא [70] - במקום פסידא שרו רבנן [71].

תניא כוותיה דרב שישא בריה דרב אידי: 'אלו דברים העושין לאבל [72] בימי אבלו [73]: זיתיו הפוכין - טוענין לו [74], וכדו לגוף [75], ופשתנו להעלות מן המשרה, וצמרו להעלות מן היורה [76], ומרביצים שדהו משתגיע עונת המים שלו [77];

רבי יהודה אומר: אף זורעין לו שדה ניר ושדה העומדת לפשתן [78]. אמרו לו: [79] אם לא תזרע בבכיר - תזרע באפל, אם לא תזרע פשתן - תזרע ממין אחר [80]!

רבן שמעון בן גמליאל אומר: זיתיו הפוכין ואין שם אומן אלא הוא, כדו לגוף ואין שם אומן אלא, הוא פשתנו להעלות מן המשרה וצמרו להעלות מן היורה ואין שם אומן אלא הוא - הרי זה יעשה בצינעא; יתר על כן אמר רבן שמעון בן גמליאל: אם היה אומן לרבים, וספר ובלן לרבים [81], והגיע עת הרגל [82] ואין שם אומן אלא הוא - הרי זה יעשה [83]; [84]

האריסין [85] והחכירין [86] והקבלנין [87] - הרי אלו יעשו אחרים בשבילן;

החמרין הגמלין והספנין - הרי אלו לא יעשו [88], ואם היו מוחכרין או מושכרין [89] אצל אחרים [90] - הרי אלו יעשו [91]; [92]

שכיר יום [93] - אפילו בעיר אחרת [94] לא יעשה [95];

היתה מלאכת אחרים בידו [96], [97], אף על פי שבקיבולת [98] [99] - לא יעשה.

אף על פי שבקיבולת ולא מיבעיא שאינה קיבולת? אדרבה קיבולת - כדידיה דמי [100]!?

אלא אימא: בין קיבולת בין שאינה קיבולת - לא יעשה;

היתה מלאכתו ביד אחרים - בביתו [101] לא יעשו [102], בבית אחר יעשו.'

מריון בריה דרבין ומר בריה דרב אחא בריה דרבא, הוה להו ההוא גמלא דתורא בהדי הדדי [103]; איתרעא ביה מילתא [104] במר בריה דרב אחא בריה דרבא, ופסקיה לגמליה [105]. אמר רב אשי: גברא רבה כמר בריה דרב אחא עביד הכי? נהי דלפסידא דידיה לא חייש [106] - אדאחרים [107] לא חייש [108]? והא תניא: אם היו מושכרין או מוחכרין אצל אחרים הרי אלו יעשו!

והוא [109] סבר: אדם חשוב שאני [110].

הערות[עריכה]

  1. ^ יומא דשוקא
  2. ^ לקיימן בחתימתן: דכיון דהשתא הוא דמשכח להו וליומא אחרינא לא - שרי
  3. ^ שצדין בו דגים, שקורין רוש"א
  4. ^ רשתות שצדין בו עופות
  5. ^ לעשות התנור מחדש
  6. ^ נפה
  7. ^ כלומר: כשיש ימות החמה, כגון בפסח [## או בסוכות בשנה לפני שנה מעוברת], דחבול עלמא: שאין יורדין בו גשמים - מותר לעשות בו תנור, לפי שלאלתר יבש ויכולין לאפות בו פת ברגל לצורך הרגל
  8. ^ כלומר: כשיורדין הגשמים ברגל, כגון בסוכות - אין עושין תנור, לפי שאינו יבש לאלתר עד לאחר הרגל, ועבד טירחא שלא לצורך הרגל
  9. ^ כותל קטנה העושין על האיצטבות שלפני העליות גדולות, כעין שיש על שפת נהר רייניס
  10. ^ שבתנור
  11. ^ שגוללין על קרקעות התנור עץ גדול עגול, כדי לסתום הסדקין
  12. ^ שלוקח בידו עץ ובועטין ביד על התנור לסתום הסדקים, או בועט ברגלו על קרקעות התנור
  13. ^ עץ כעין רגל שדוחקו במעזיבה לסתום הסדקין, ויש בו מעשה אומן יותר ממעגילה
  14. ^ רגל הדלת כמו הדלת תסוב על צירה (משלי כו יד)
  15. ^ הוא החור שבאסקופא התחתונה כמו 'צינורא דדשא'
  16. ^ מה שעל הפתח, שתחזור בו הדלת, וקורין אוברטו"ר [קורה שמעל לדלת]
  17. ^ בלבדור"א
  18. ^ כשיש לו לתקן כל אילו בשאר ימות השנה, ומניחו עד המועד
  19. ^ של ציר, כלומר: דגים ושאר דברים שכובשים במלח
  20. ^ שלא יהא צריך להמתין באכילתן עד לאחר המועד שיהו נכבשין מהר וראויין לאכול מיד
  21. ^ הוצי דקל
  22. ^ עבדי לחיים של גדר
  23. ^ זה הוא מעשה הדיוט
  24. ^ מעגילה - דרך אומנות יותר; ביד וברגל, דלאו מעשה אומן הוא לא כל שכן
  25. ^ ולא מעגילה ממש אלא כעין מעגילה =
  26. ^ של יוחנן כהן גדול
  27. ^ בחולו של מועד והוא גזר עליו ובטלו
  28. ^ אלמא אסור, ומתניתין קתני ומתקנין מנעול ומפתח
  29. ^ דפטיש - היינו קורנס – אסור: דהוי קלא רבה, ואולודי קלא, אסור
  30. ^ מתניתין דמתקנין אלו בחולו של מועד
  31. ^ במנעול של עץ - שרי, דלא הוי קלא רבה
  32. ^ מסר הגדול – שרי: דלא מוליד קלא כלום
  33. ^ ברר"א [גרזן] – אסיר, דהוי אולודי קלא טפי
  34. ^ שגזר יוחנן כהן גדול
  35. ^ בפירקא ד(לקמן דף יב,א); דרבי יוסי לא בעי לשנויי לדבר האבד, ומתניתין, דשרי הכא כל הני בלא שינוי - רבי יוסי היא
  36. ^ כשיוצאין מסמרים של עץ מן הקורה שעל הפתח, דשרי למיעבד [אולי: מתור לתקנם] בלא שינוי; ספרים אחרים: לתקן את נגר הדלת
  37. ^ שם נהר [שעל פיו העיר פומבדיתא]
  38. ^ שם מקום
  39. ^ הכי עשו דרך לנהר שיצאו מימיו ונשתיירו שם דגים הרבה
  40. ^ למימלח הרבה אף על פי שאין יכולים לאוכלן במועד, שהרי היו מלוחין הרבה
  41. ^ בחומץ ובמלח, שקורין קונפושט"א
  42. ^ והכא נמי, כיון שמלחן הרבה כדי להצניען - תו לא חזו במועד
  43. ^ דמלחינהו
  44. ^ במועד
  45. ^ שמושך המלח מהן
  46. ^ כלומר: רוחצין אותו הרבה פעמים
  47. ^ מצצי ליה ששים זימני
  48. ^ במועד
  49. ^ אגב איצצא
  50. ^ כלומר: יפה הוא לאחר זמן שניצוד - יותר מההיא שעתה דניצוד
  51. ^ במלח שהמלח נברא מן המים, כדגים
  52. ^ לאחר שצלאו נותנו במים צונן
  53. ^ מטילין אותו בציר היוצא מן הדגים ואוכלין אותו
  54. ^ ששותין עליו מים שדגים נבראו מן המים
  55. ^ כלומר: לאחר אכילתו מהלך הרבה קודם שישן
  56. ^ לא ישן לאלתר אחריהם
  57. ^ שחלים
  58. ^ מוטב לשתות אחריהן מים ולא שכר
  59. ^ שהזמינן ליתנם על גבי הבד להוציא מהן שמן
  60. ^ בשאר ימות השנה, שלא סמוך לרגל, ואינו יכול ליתנם על גבי הבד, לפי שאבל אסור בעשיית מלאכה
  61. ^ היינו מילתא אחריתי, כלומר: מי שהפך את זיתיו לפני הרגל ואירעו אונס, ולא היה יכול ליתנם על גבי בית הבד, ובא הרגל
  62. ^ שהשכיר ליתנם על גבי בית הבד קודם הרגל, ולא באו
  63. ^ כלומר: נותנן על גבי בית הבד ברגל וסוחט עליהן הקורה פעם אחת, דאי לא עביד הכי - איכא פסידא יתירא
  64. ^ בו, שלא יסחוט יותר עד לאחר המועד
  65. ^ כלומר: נותנו על גבי בית הבד וסוחט הכל; כל מידי דשפוך קרי 'זילוף'
  66. '^ דקתני: מי שהפך את זיתיו ואירעו אבל' ולא פירש אם יכול לטעון קורה באבילות אם לא, אלא מילי דמועד קא פריש: דכי אירע לו קודם המועד אונס - טוען קורה ראשונה במועד
  67. ^ כלומר: להכי לא פריש: דאסור לו לטעון אפילו קורה ראשונה בימי אבלו
  68. ^ דאין אסור במלאכה אלא מדרבנן
  69. ^ לטעון קורה ראשונה
  70. ^ חולו של מועד דאסירא ביה מלאכה - מדאורייתא, דכתיב (שמות כג טו) את חג המצות תשמור שבעת ימים - לימד על כל החג שהוא אסור
  71. ^ לטעון קורה ראשונה
  72. ^ אחרים
  73. ^ אבל הוא עצמו אינו רשאי
  74. ^ נותנין אותן על בית הבד, וטוענין לו קורה ראשונה, אבל הוא עצמו אינו עושה, היינו כרב שישא, דאמר: דברים המותרין בחולו של מועד אסורין בימי אבלו
  75. ^ מגופת החבית
  76. ^ כל הני אית בהו פסידא אי לא עביד להו
  77. ^ כשהגיע זמנו להשקות השדה; שכך היו נוהגין: כל אחד ואחד משקה כל השדות שבבקעה, איש יומו או שבוע אחד
  78. ^ שאם לא תזרע עכשו - מכאן ואילך אינו ראוי לפשתן
  79. ^ לא תזרע שדה ניר ושדה פשתן:
  80. ^ ולא הוי פסידא יתירא
  81. ^ שומר בית המרחץ, ומשמשן בבית המרחץ, ונוטל מכל אחד שכרו
  82. ^ שהכל צריכין לו
  83. ^ כיון דאית ליה פסידא, ואיכא נמי צורך רבים
  84. ^ ולא גרסינן הכא 'בצינעא', - דהא רבים הוא;
  85. ^ מקבלי השדות לשנים לשליש ולרביע
  86. ^ שקיבל לשמירה ולעובדה, לסכום: "כך וכך כורין אני נותן לך ממנה"
  87. ^ שקיבלו לשומרה לזמן פלוני בסכום כך וכך, בין יהיה הרבה או מעט
  88. ^ לא ישכירו לכתחילה, לפי שהמלאכה שלהם הוא
  89. ^ הם או בהמתם
  90. ^ למהלך חדש או חדשים
  91. ^ הם לעצמן, ולא יפסידו כל שכרן, ובעלים נמי לא יפסידו
  92. ^ והכא לא קתני 'על ידי אחרים' - שהרי הן בעצמן מושכרין, אבל אריסים - אפשר להם על ידי אחרים בעבודת קרקע;
  93. ^ אחד
  94. ^ ואין יודעין שם שהוא אבל, וליכא משום מראית העין
  95. ^ הואיל ובידו לחזור, כדאמרינן (בבא קמא קטז ב): פועל חוזר ואפילו בחצי היום, וליכא פסידא כולי האי
  96. ^ בביתו, כגון בגד לארוג
  97. ^ הואיל וברשותיה לגומרו לאחר זמן הרי אלו לא יעשו
  98. ^ לעשות בכך וכך
  99. ^ אחרים היא, שקיבל עליו לצמיתות אותו בגד לאורגו בכך וכך
  100. ^ ואסור, אבל שאינה קיבולת, דלא הוה כדידיה - שרי
  101. ^ של אבל
  102. ^ משום חשד, שיאמרו: הוא בעצמו מסייע במלאכה, אי נמי: שלא יאמרו בימי אבלו השכירו לזה הפועל
  103. ^ צמד בקר בין שניהם: שור אחד לזה ושור אחד לזה
  104. ^ אבילות
  105. ^ הפסיק שורו מן הצמד, ולא שלחו לחרוש בשדה, לפי שהיה אָבֵל, ומצווה על שביתת בהמתו מדרבנן
  106. ^ דלא קא מעבד ארעא מגמליה, משום דאבל הוא
  107. ^ לפסידא דאחריני - כגון מריון
  108. ^ דלא קא משדר לגמליה - הוי ליה פסידא, דלא הוה ליה בהמה לחרוש, וכיון דשרי כדתניא אם היו מוחכרין וכו' - הוה ליה למיחש אפסידא דחבריה
  109. ^ מר בריה דרב אחא
  110. ^ דהא והא אסור לדידיה למיעבד