ביאור:בבלי מועד קטן דף יא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת מועד קטן:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ליריד של עכו"ם [1] ולוקחים בהמה, עבדים ושפחות, בתים שדות וכרמים, וכותב ומעלה בערכאות שלהן [2] מפני שהוא כמציל מידן.'
רב שרא לחייא בר אשי למיגדל אוהרי [3] בחולא דמועדא; מאי טעמא? מעשה הדיוט הוא; אבל איזלי [4] – אסור; מאי טעמא? - מעשה אומן הוא.
רב יהודה שרא לאמי תנורא [בונה תנורים] למיגדל תנורי [5], ולרבא בר עשבי למיגדל מהולתא [6].
איני! והא תני רבה בר שמואל: ושוין שאין גודלין תנור לכתחילה!?
לא קשיא: כאן בימות החמה [7], כאן בימות הגשמים [8].
משנה:
עושין מעקה לגג ולמרפסת [9] - מעשה הדיוט, אבל לא מעשה אומן;
שפין את הסדקין [10], ומעגילין אותן במעגילה [11] - ביד וברגל [12], אבל לא במחלצים [13];
הציר [14], והצינור [15], והקורה [16], והמנעול [17], והמפתח שנשברו - מתקנן במועד, ובלבד שלא יתכוין לעשות מלאכתו במועד [18];
וכל כבשין [19] שהוא יכול לאכול מהן במועד [20] - כובשן.
גמרא:
היכי דמי מעשה הדיוט?
רב יוסף אמר: בהוצא [21] ודפנא [22];
במתניתא תנא [23]: צר בצרור ואינו טח בטיט.
שפין את הסדקין ומעגילין אותן במעגילה [ביד וברגל אבל לא במלחצים]:
השתא במעגילה אמרת שרי, ביד וברגל מיבעיא [24]?
הכי קאמר: שפין את הסדקין, ומעגילין אותן, כעין מעגילה [25] ביד וברגל, אבל לא במחלצים.
הציר והצינור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו מתקנן במועד:
ורמינהי [מעשר שני פ"ה מ"טו]: ’[יוחנן כהן גדול העביר הודיות המעשר; אף הוא בטל את המעוררים ואת הנוקפים;] עד ימיו [26] היה פטיש מכה בירושלים [27] [ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי] – 'עד ימיו' – אִין, מכאן ואילך לא [28]?
לא קשיא: כאן בדנפחי [29] כאן [30] בדנגרי [31].
מתקיף לה רב חסדא: יאמרו 'קלא רבה אסיר, קלא זוטר שרי'!?
אלא אמר רב חסדא: לא קשיא: הא במגלי [32] הא בחציני [33].
רב פפא אמר: כאן קודם גזירה [34], כאן לאחר גזירה.
רב אשי אמר: הא רבי יהודה, הא רבי יוסי, דאמר רבי יצחק בר אבדימי: מאן תנא 'שינוי במועד בדבר האבד'? - דלא כרבי יוסי [35].
אמר רבינא: כמאן מדלינן האידנא קביותא דדשא בחולא דמועדא [36]?
כמאן? - כרבי יוסי.
כבשין שהוא יכול לאכול במועד כובשן:
בדיתא [37] לבאי [38] כוורי [39]; אזיל כולי עלמא צוד אייתו כוורא, שרא להו רבא למימלח מינייהו [40]. אמר ליה אביי: והא תנן כבשין [41] שהוא יכול לאכול מהן במועד כובשן [42]!?
אמר ליה: כיון דמעיקרא אדעתא דאכילה אייתינהו, ואי שביק להו פסדי - כפרקמטיא האבד דמי ושרי.
ואיכא דאמרי: שרי להו רבא מיצד מיזל אייתויי ומימלח; אמר ליה אביי: והא אנן כבשין שהוא יכול לאכול מהן כובשן תנן!?
אמר ליה: הני נמי [43] מיתאכלי [44] אגב איצצא [45].
כי הא: דשמואל עבדו ליה שיתין [ששים] איצצי [46] – ואכל.
רבא איקלע לבי ריש גלותא, עבדי ליה שיתין איצצי [47] – ואכל.
רב איקלע [48] לבי רב שפיר, אייתו לקמייהו ההוא כוורא: תילתא בישולא, תילתא מילחא [49], ותילתא טוויא; אמר רב: אמר לי אדא ציידא: כוורא - סמוך למיסרחיה מעלי [50].
ואמר רב: אמר לי אדא ציידא: כוורא טווייא באחוה [51], אסוקיה באבוה [52], מיכלי בבָרֵיה [53], אשתי עליה אבוה [54];
ואמר רב: אמר לי אדא ציידא: כוורא [דגים], תחלי [שחלים], וחלבא [דברי חלב] - ליטעון גופא [55] ולא ליטעון פוריא [56];
ואמר רב: אמר לי אדא ציידא: כוורא, תחלי [57] וחלבא - מיא ולא שיכרא [58], שיכרא ולא חמרא.
הדרן עלך משקין בית השלחין
מסכת מועד קטן פרק שני מי שהפך
משנה:
מי שהפך את זיתיו [59] ואירעו אבל [60] או אונס [61] או שהטעוהו פועלים [62] - טוען קורה ראשונה [63] ומניחה [64] לאחר המועד, דברי רבי יהודה;
רבי יוסי אומר: זולף וגומר וגף כדרכו [65].
גמרא:
פתח באבל וסיים במועד [66]!? [פתח באבל שבגלל האבל הוי אנוס ואינו יכול לעבוד, מכאן שיש איסור מלאכה לאבל, וסיים במועד שבמועד מותר לעשות את המלאכה שבאבלות אסור היה!]
אמר רב שישא בריה דרב אידי: זאת אומרת: דברים המותרין במועד אסורים בימי אבלו [67];
רב אשי אמר: 'לא מיבעיא' קאמר: לא מיבעיא בימי אבלו, דמדרבנן הוא [68], ושרי [69], אלא אפילו במועד - דאיסור מלאכה מדאורייתא [70] - במקום פסידא שרו רבנן [71].
תניא כוותיה דרב שישא בריה דרב אידי: 'אלו דברים העושין לאבל [72] בימי אבלו [73]: זיתיו הפוכין - טוענין לו [74], וכדו לגוף [75], ופשתנו להעלות מן המשרה, וצמרו להעלות מן היורה [76], ומרביצים שדהו משתגיע עונת המים שלו [77];
רבי יהודה אומר: אף זורעין לו שדה ניר ושדה העומדת לפשתן [78]. אמרו לו: [79] אם לא תזרע בבכיר - תזרע באפל, אם לא תזרע פשתן - תזרע ממין אחר [80]!
רבן שמעון בן גמליאל אומר: זיתיו הפוכין ואין שם אומן אלא הוא, כדו לגוף ואין שם אומן אלא, הוא פשתנו להעלות מן המשרה וצמרו להעלות מן היורה ואין שם אומן אלא הוא - הרי זה יעשה בצינעא; יתר על כן אמר רבן שמעון בן גמליאל: אם היה אומן לרבים, וספר ובלן לרבים [81], והגיע עת הרגל [82] ואין שם אומן אלא הוא - הרי זה יעשה [83]; [84]
האריסין [85] והחכירין [86] והקבלנין [87] - הרי אלו יעשו אחרים בשבילן;
החמרין הגמלין והספנין - הרי אלו לא יעשו [88], ואם היו מוחכרין או מושכרין [89] אצל אחרים [90] - הרי אלו יעשו [91]; [92]
שכיר יום [93] - אפילו בעיר אחרת [94] לא יעשה [95];
היתה מלאכת אחרים בידו [96], [97], אף על פי שבקיבולת [98] [99] - לא יעשה.
אף על פי שבקיבולת ולא מיבעיא שאינה קיבולת? אדרבה קיבולת - כדידיה דמי [100]!?
אלא אימא: בין קיבולת בין שאינה קיבולת - לא יעשה;
היתה מלאכתו ביד אחרים - בביתו [101] לא יעשו [102], בבית אחר יעשו.'
מריון בריה דרבין ומר בריה דרב אחא בריה דרבא, הוה להו ההוא גמלא דתורא בהדי הדדי [103]; איתרעא ביה מילתא [104] במר בריה דרב אחא בריה דרבא, ופסקיה לגמליה [105]. אמר רב אשי: גברא רבה כמר בריה דרב אחא עביד הכי? נהי דלפסידא דידיה לא חייש [106] - אדאחרים [107] לא חייש [108]? והא תניא: אם היו מושכרין או מוחכרין אצל אחרים הרי אלו יעשו!
הערות
[עריכה]- ^ יומא דשוקא
- ^ לקיימן בחתימתן: דכיון דהשתא הוא דמשכח להו וליומא אחרינא לא - שרי
- ^ שצדין בו דגים, שקורין רוש"א
- ^ רשתות שצדין בו עופות
- ^ לעשות התנור מחדש
- ^ נפה
- ^ כלומר: כשיש ימות החמה, כגון בפסח [## או בסוכות בשנה לפני שנה מעוברת], דחבול עלמא: שאין יורדין בו גשמים - מותר לעשות בו תנור, לפי שלאלתר יבש ויכולין לאפות בו פת ברגל לצורך הרגל
- ^ כלומר: כשיורדין הגשמים ברגל, כגון בסוכות - אין עושין תנור, לפי שאינו יבש לאלתר עד לאחר הרגל, ועבד טירחא שלא לצורך הרגל
- ^ כותל קטנה העושין על האיצטבות שלפני העליות גדולות, כעין שיש על שפת נהר רייניס
- ^ שבתנור
- ^ שגוללין על קרקעות התנור עץ גדול עגול, כדי לסתום הסדקין
- ^ שלוקח בידו עץ ובועטין ביד על התנור לסתום הסדקים, או בועט ברגלו על קרקעות התנור
- ^ עץ כעין רגל שדוחקו במעזיבה לסתום הסדקין, ויש בו מעשה אומן יותר ממעגילה
- ^ רגל הדלת כמו הדלת תסוב על צירה (משלי כו יד)
- ^ הוא החור שבאסקופא התחתונה כמו 'צינורא דדשא'
- ^ מה שעל הפתח, שתחזור בו הדלת, וקורין אוברטו"ר [קורה שמעל לדלת]
- ^ בלבדור"א
- ^ כשיש לו לתקן כל אילו בשאר ימות השנה, ומניחו עד המועד
- ^ של ציר, כלומר: דגים ושאר דברים שכובשים במלח
- ^ שלא יהא צריך להמתין באכילתן עד לאחר המועד שיהו נכבשין מהר וראויין לאכול מיד
- ^ הוצי דקל
- ^ עבדי לחיים של גדר
- ^ זה הוא מעשה הדיוט
- ^ מעגילה - דרך אומנות יותר; ביד וברגל, דלאו מעשה אומן הוא לא כל שכן
- ^ ולא מעגילה ממש אלא כעין מעגילה =
- ^ של יוחנן כהן גדול
- ^ בחולו של מועד והוא גזר עליו ובטלו
- ^ אלמא אסור, ומתניתין קתני ומתקנין מנעול ומפתח
- ^ דפטיש - היינו קורנס – אסור: דהוי קלא רבה, ואולודי קלא, אסור
- ^ מתניתין דמתקנין אלו בחולו של מועד
- ^ במנעול של עץ - שרי, דלא הוי קלא רבה
- ^ מסר הגדול – שרי: דלא מוליד קלא כלום
- ^ ברר"א [גרזן] – אסיר, דהוי אולודי קלא טפי
- ^ שגזר יוחנן כהן גדול
- ^ בפירקא ד(לקמן דף יב,א); דרבי יוסי לא בעי לשנויי לדבר האבד, ומתניתין, דשרי הכא כל הני בלא שינוי - רבי יוסי היא
- ^ כשיוצאין מסמרים של עץ מן הקורה שעל הפתח, דשרי למיעבד [אולי: מתור לתקנם] בלא שינוי; ספרים אחרים: לתקן את נגר הדלת
- ^ שם נהר [שעל פיו העיר פומבדיתא]
- ^ שם מקום
- ^ הכי עשו דרך לנהר שיצאו מימיו ונשתיירו שם דגים הרבה
- ^ למימלח הרבה אף על פי שאין יכולים לאוכלן במועד, שהרי היו מלוחין הרבה
- ^ בחומץ ובמלח, שקורין קונפושט"א
- ^ והכא נמי, כיון שמלחן הרבה כדי להצניען - תו לא חזו במועד
- ^ דמלחינהו
- ^ במועד
- ^ שמושך המלח מהן
- ^ כלומר: רוחצין אותו הרבה פעמים
- ^ מצצי ליה ששים זימני
- ^ במועד
- ^ אגב איצצא
- ^ כלומר: יפה הוא לאחר זמן שניצוד - יותר מההיא שעתה דניצוד
- ^ במלח שהמלח נברא מן המים, כדגים
- ^ לאחר שצלאו נותנו במים צונן
- ^ מטילין אותו בציר היוצא מן הדגים ואוכלין אותו
- ^ ששותין עליו מים שדגים נבראו מן המים
- ^ כלומר: לאחר אכילתו מהלך הרבה קודם שישן
- ^ לא ישן לאלתר אחריהם
- ^ שחלים
- ^ מוטב לשתות אחריהן מים ולא שכר
- ^ שהזמינן ליתנם על גבי הבד להוציא מהן שמן
- ^ בשאר ימות השנה, שלא סמוך לרגל, ואינו יכול ליתנם על גבי הבד, לפי שאבל אסור בעשיית מלאכה
- ^ היינו מילתא אחריתי, כלומר: מי שהפך את זיתיו לפני הרגל ואירעו אונס, ולא היה יכול ליתנם על גבי בית הבד, ובא הרגל
- ^ שהשכיר ליתנם על גבי בית הבד קודם הרגל, ולא באו
- ^ כלומר: נותנן על גבי בית הבד ברגל וסוחט עליהן הקורה פעם אחת, דאי לא עביד הכי - איכא פסידא יתירא
- ^ בו, שלא יסחוט יותר עד לאחר המועד
- ^ כלומר: נותנו על גבי בית הבד וסוחט הכל; כל מידי דשפוך קרי 'זילוף'
- '^ דקתני: מי שהפך את זיתיו ואירעו אבל' ולא פירש אם יכול לטעון קורה באבילות אם לא, אלא מילי דמועד קא פריש: דכי אירע לו קודם המועד אונס - טוען קורה ראשונה במועד
- ^ כלומר: להכי לא פריש: דאסור לו לטעון אפילו קורה ראשונה בימי אבלו
- ^ דאין אסור במלאכה אלא מדרבנן
- ^ לטעון קורה ראשונה
- ^ חולו של מועד דאסירא ביה מלאכה - מדאורייתא, דכתיב (שמות כג טו) את חג המצות תשמור שבעת ימים - לימד על כל החג שהוא אסור
- ^ לטעון קורה ראשונה
- ^ אחרים
- ^ אבל הוא עצמו אינו רשאי
- ^ נותנין אותן על בית הבד, וטוענין לו קורה ראשונה, אבל הוא עצמו אינו עושה, היינו כרב שישא, דאמר: דברים המותרין בחולו של מועד אסורין בימי אבלו
- ^ מגופת החבית
- ^ כל הני אית בהו פסידא אי לא עביד להו
- ^ כשהגיע זמנו להשקות השדה; שכך היו נוהגין: כל אחד ואחד משקה כל השדות שבבקעה, איש יומו או שבוע אחד
- ^ שאם לא תזרע עכשו - מכאן ואילך אינו ראוי לפשתן
- ^ לא תזרע שדה ניר ושדה פשתן:
- ^ ולא הוי פסידא יתירא
- ^ שומר בית המרחץ, ומשמשן בבית המרחץ, ונוטל מכל אחד שכרו
- ^ שהכל צריכין לו
- ^ כיון דאית ליה פסידא, ואיכא נמי צורך רבים
- ^ ולא גרסינן הכא 'בצינעא', - דהא רבים הוא;
- ^ מקבלי השדות לשנים לשליש ולרביע
- ^ שקיבל לשמירה ולעובדה, לסכום: "כך וכך כורין אני נותן לך ממנה"
- ^ שקיבלו לשומרה לזמן פלוני בסכום כך וכך, בין יהיה הרבה או מעט
- ^ לא ישכירו לכתחילה, לפי שהמלאכה שלהם הוא
- ^ הם או בהמתם
- ^ למהלך חדש או חדשים
- ^ הם לעצמן, ולא יפסידו כל שכרן, ובעלים נמי לא יפסידו
- ^ והכא לא קתני 'על ידי אחרים' - שהרי הן בעצמן מושכרין, אבל אריסים - אפשר להם על ידי אחרים בעבודת קרקע;
- ^ אחד
- ^ ואין יודעין שם שהוא אבל, וליכא משום מראית העין
- ^ הואיל ובידו לחזור, כדאמרינן (בבא קמא קטז ב): פועל חוזר ואפילו בחצי היום, וליכא פסידא כולי האי
- ^ בביתו, כגון בגד לארוג
- ^ הואיל וברשותיה לגומרו לאחר זמן הרי אלו לא יעשו
- ^ לעשות בכך וכך
- ^ אחרים היא, שקיבל עליו לצמיתות אותו בגד לאורגו בכך וכך
- ^ ואסור, אבל שאינה קיבולת, דלא הוה כדידיה - שרי
- ^ של אבל
- ^ משום חשד, שיאמרו: הוא בעצמו מסייע במלאכה, אי נמי: שלא יאמרו בימי אבלו השכירו לזה הפועל
- ^ צמד בקר בין שניהם: שור אחד לזה ושור אחד לזה
- ^ אבילות
- ^ הפסיק שורו מן הצמד, ולא שלחו לחרוש בשדה, לפי שהיה אָבֵל, ומצווה על שביתת בהמתו מדרבנן
- ^ דלא קא מעבד ארעא מגמליה, משום דאבל הוא
- ^ לפסידא דאחריני - כגון מריון
- ^ דלא קא משדר לגמליה - הוי ליה פסידא, דלא הוה ליה בהמה לחרוש, וכיון דשרי כדתניא אם היו מוחכרין וכו' - הוה ליה למיחש אפסידא דחבריה
- ^ מר בריה דרב אחא
- ^ דהא והא אסור לדידיה למיעבד