ביאור:בבלי מועד קטן דף יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת מועד קטן: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

צרם אזן בכור [1] קנסו בנו אחריו [2] - משום דאיסורא דאורייתא; ואם תמצי לומר מכר עבדו לנכרי ומת [3] קנסו בנו אחריו [4] - משום דכל יומא מפקע ליה ממצות [5], הכא מאי? גברא [6] קניס רבנן [7], והא ליתיה? או דלמא ממונא קניס רבנן, והא איתיה [8]?

אמר ליה: תניתוה [שביעית פ"ד מ,ב]: שדה שנתקווצה [9] בשביעית - תזרע למוצאי שביעית; נטייבה [10] או נדיירה [11] - [12]לא תזרע למוצאי שביעית, ואמר רבי יוסי בר חנינא: נקטינן: הטיבה ומת - בנו זורעה, אלמא לדידיה קנסו רבנן לבריה לא קנסו רבנן, הכא נמי לדידיה קנסו רבנן לבריה לא קנסו רבנן.

אמר אביי: נקטינן: טימא טהרותיו [13] ומת - [14] לא קנסו בנו אחריו; מאי טעמא? היזק שאינו ניכר [15] לא שמיה היזק: לדידיה קנסו רבנן, לבריה לא קנסו רבנן.

משנה:

אין לוקחין בתים עבדים ובהמה אלא לצורך המועד או לצורך המוכר שאין לו מה יאכל.

גמרא:

בעא מיניה רבא מרב נחמן: שכר פעולה שאין לו [16] מה יאכל מהו [17]?

אמר ליה: תנינא או לצורך המוכר, שאין לו מה יאכל לאתויי מאי? לאו לאתויי שכר פעולה [18]?

אמר ליה: לא, פרושי קא מפרש [19].

אמר ליה: לא, פרושי קא מפרש [20].

איתיביה אביי: אין כותבין שטרי חוב במועד, ואם אינו מאמינו [21] או שאין לו מה יאכל - הרי זה יכתוב שאין לו מה יאכל לאתויי מאי [22] - לאו לאתויי שכר פעולה [23]?

שמע מינה.

מותיב רב ששת: [תוספתא פסחים פ"ג ה"יח [ליברמן]]: וחכמים אומרים: שלש אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות: החייטין והספרין והכובסין: החייטין שכן הדיוט תופר כדרכו בחולו של מועד, הספרין והכובסין שכן הבאין ממדינת הים והיוצא מבית האסורין מותרין לספר ולכבס בחולו של מועד ואי סלקא דעתא שכר פעולה שאין לו מה יאכל שרי, כל מלאכות נמי לישתרו [24], דהא איכא שכר פעולה שאין לו מה יאכל [25]?

מתקיף לה רב פפא: [26] אלא מעתה, בנין לישתרי [27], שכן כותל הגוהה לרשות הרבים, סותר ובונה כדרכו מפני הסכנה [28]?

מתקיף לה רבינא: אלא מעתה, לבלר לישתרי, שכן כותבין קידושי נשים גיטין ושוברין? [29]

אלא אמר רב אשי: מועד אארבעה עשר קא רמית?: מועד משום טירחא הוא, ובמקום פסידא שרו רבנן; ארבעה עשר משום צורך יום טוב הוא: מידי דצורך יום טוב שרו רבנן [30], מידי דלאו צורך יום טוב לא שרו רבנן.

משנה:

אין מפנין מבית לבית, אבל מפנה הוא לחצרו [31];

אין מביאין כלים מבית האומן;

אם חושש להם [32] - מפנן לחצר אחרת.

גמרא:

והאמרת רישא אין מפנין [33] כלל?

אמר אביי: סיפא אתאן לבית שבחצר [34].

ואין מביאין כלים מבית האומן:

אמר רב פפא: בדיק לן רבא [35]: תנן אין מביאין כלים מבית האומן, ורמינהו [פסחים פ"ד מ"ז]: מוליכין ומביאין כלים מבית האומן ואף על פי שאינן לצורך המועד? ושנינן ליה: כאן [36] בארבעה עשר, כאן [37] בחולו של מועד.

איבעית אימא: הא והא בחולו של מועד, כאן [38] במאמינו [39], כאן בשאינו מאמינו [40];


עמוד ב

והתניא [41]: 'מביאין כלים מבית האומן, כגון כד מבית הכדר וכוס מבית הזגג [42] אבל לא צמר מבית הצבע ולא כלים מבית האומן [43]; ואם אין לו [44] מה יאכל - נותן לו שכרו ומניחו אצלו, ואם אינו מאמינו - מניחו בבית הסמוך לו, ואם חושש להם שמא יגנבו - מפנן לחצר אחרת, ואם אינו מאמינו [45] - מביאן בצנעה בתוך ביתו' [46].

תרצת מביאין, מוליכין [47] קשיא, דקתני: אין מביאין וכל שכן שאין מוליכין [48]!?

אלא מחוורתא כדשניין מעיקרא [49].

משנה:

מחפין [50] את הקציעות בקש;

רבי יהודה אומר: אף מעבין;

מוכרי פירות כסות וכלים - מוכרים בצנעה לצורך המועד;

הציידין והדשושות [51] והגרוסות [52] עושין בצנעה לצורך המועד [53];

רבי יוסי אומר: הם החמירו על עצמן.

גמרא:

פליגי בה רבי חייא בר אבא ורבי אסי, ותרוייהו משמיה דחזקיה ורבי יוחנן: חד אמר 'מחפין' = אקלושי [54], 'מעבין' = אסמוכי [55], וחד אמר 'מחפין' = בין אקלושי בין אסמוכי, 'מעבין' = עושה אותו כמין כרי.

תניא נמי הכי מעבין עושה אותו כמין כרי [56], דברי רבי יהודה.

מוכרי פירות כסות וכלים מוכרין בצנעה [לצורך המועד; הציידין והדשושות והגרוסות עושין בצנעה לצורך המועד;

רבי יוסי אומר: הם החמירו על עצמן]:

איבעיא להו: הן החמירו על עצמן דלא הוו עבדי כלל [57]? או דלמא [58] דהוו עבדי בצנעה [59]?

תא שמע: 'מוכרי פירות כסות וכלים מוכרין בצנעה לצורך המועד; רבי יוסי אומר: תגרי טבריא הן החמירו על עצמן שלא יהו מוכרין כל עיקר;

צדי חיות ועופות ודגים צדין בצנעה לצורך המועד;

רבי יוסי אומר: צדי עכו הן החמירו על עצמן שלא יהו צדין כל עיקר;

דשושי [60] חילקא טרגיס וטיסני - דוששין בצנעה לצורך המועד;

רבי יוסי אומר: דשושי ציפורי הן החמירו על עצמן שלא יהו דוששין כל עיקר';

אמר אביי: 'חילקא' = חדא לתרתי; 'טרגיס' = חדא לתלת; 'טיסני' = חדא לארבעה.

כי אתא רב דימי – אמר: כונתא [61].

מיתיבי: 'חילקא טרגיס וטיסני - טמאין בכל מקום [62]'; בשלמא למאן דאמר חדא לתרתי לתלת ולארבעה - משום הכי טמאין בכל מקום, דאתכשור [63]; אלא למאן דאמר כונתא - אמאי טמאין בכל מקום?: הא לא איתכשור?

כגון דמיקלפן, דאי לאו דשרא להו במיא - לא הוה מיקלפא;

ואמאי קרי ליה 'חילקא'?

דשקל חלקיהו [64].

מיתיבי [תוספתא נדרים פ"ד ה"ג [ליברמן]]: הנודר מן הדגן אסור אף בפול המצרי יבש, ומותר בלח ומותר באורז בחילקא וטרגיס וטיסני; בשלמא למאן דאמר חדא לתרתי חדא לתלת וחדא לארבעה – שפיר: דנפקו להו מתורת דגן; אלא למאן דאמר כונתא - דגן מעליא הוא!?

קשיא.

רב הונא שרא להו להנהו כרופייתא [65] למיזל לזבוני כי אורחייהו בשוקא.

איתיביה רב כהנא: חנות פתוחה לסטיו - פותח ונועל כדרכו [66]; פתוחה לרשות הרבים - פותח אחת ונועל אחת [67]; וערב יום טוב האחרון של חג - מוציא ומעטר את שוקי העיר בפירות, בשביל כבוד יום טוב האחרון; מפני כבוד יום טוב האחרון – אִין, שלא מפני כבוד יום טוב לא?

לא קשיא: הא בפירי [68] הא בתבלין [69].

הדרן עלך מי שהפך


מועד קטן פרק שלישי ואלו מגלחין

משנה:

ואלו מגלחין במועד [70]: הבא ממדינת הים [71], ומבית השביה, והיוצא מבית האסורין, והמנודה שהתירו לו חכמים, וכן מי שנשאל לחכם [72] והותר, והנזיר והמצורע מטומאתו לטהרתו [73];

ואלו מכבסין במועד: הבא ממדינת הים, ומבית השביה, והיוצא מבית האסורין,

הערות[עריכה]

  1. ^ חתך מאזנו מעט, כדי שיהא בעל מום ויהא מותר לו, ואסור לעשות כן משום מום לא יהיה בו (ויקרא כב כא), כלומר: לא תטיל בו מום; ואם הטיל בו מום - קנסוהו רבנן דלא יהנה ממנו, ואם מת
  2. ^ אין בניו נהנין ממנו
  3. ^ מכר עבדו לנכרי - קנסוהו רבנן, ויצא לחירות, דאי ברח מן הנכרי - אין ישראל יכול לכופו לעבודתו, ואם מת -
  4. ^ אין בניו יכולין לכופו
  5. ^ דכל זמן שהוא ברשות הנוכרי אינו עוסק במצות
  6. ^ דנתכוון לעשות מלאכה
  7. ^ שלא ליהנות ממנה
  8. ^ ואפילו בניו אין יכולין ליהנות ממנה
  9. ^ ניטלו ממנה קוצים שבה
  10. ^ נזבלה, שהוליך הזבל בעגלות ומשאות
  11. ^ על ידי דיר בהמה, לזבלה; עבודת קרקע היא
  12. ^ כל הני מדרבנן נינהו, ואף על פי כן קנסו ד
  13. ^ של חבירו
  14. ^ קנסו דחייב לפרעו
  15. ^ דהא בעיניה הוא
  16. ^ לפועל
  17. ^ שיתן לו מלאכה, ולשוכרו כדי שיהא לו מה לאכול
  18. ^ אי למוכר - הא תני ליה לצורך המוכר, אלא לאתויי שכר פעולה: שאין לו מה יאכל, דמותר
  19. ^ לצורך המוכר כיצד? כגון שאין לו למוכר מה יאכל, ולעולם לא תיפשוט מינה לשכר פעולה
  20. ^ לצורך המועד כיצד? כגון שאין לו למוכר מה יאכל, ולעולם לא תיפשוט מינה לשכר פעולה
  21. ^ מלוה ללוה
  22. ^ אם משום לוה - הא קאמר אם אינו מאמינו מותר! והכא לא מצי לתרוצי 'פרושי קא מפרש', דהכי מיתרמי מילתא: דאם אינו מאמינו שאין לו מה יאכל - לאו מילתא היא, דהא מותר בלאו הכי
  23. ^ שאין לו לסופר מה יאכל - שרי בחולו של מועד
  24. ^ בערב הפסח
  25. ^ בחולו של מועד! אלא תיפשוט מיניה דשכר פעולה שאין לו מה יאכל - אסור בחולו של מועד
  26. '^ אדרב ששת פריך, מדפריך מהאי דתנן שלש אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים כו' - אלמא סבר: כל מלאכה שרשאי אתה לעשות בחולו של מועד - עושין אותה בערב הפסח
  27. ^ בערב הפסח
  28. ^ בחולו של מועד
  29. ^ רבינא סבר נמי כרב פפא;
  30. ^ כגון שלש אומניות ותו לא, והוא הדין אם אין לו מה יאכל, דאין צורך יום טוב גדול מזה
  31. ^ והא משמע ליה עכשיו: שמביא מבית שבחצר אחרת לחצרו
  32. ^ שמא יגנבו
  33. ^ 'מבית לבית'
  34. ^ והכי קתני: מפנה הוא מבית שבחצרו לחצרו
  35. ^ אי ידעינן לתרוצי
  36. ^ מוליכין ומביאין כלים
  37. ^ אין מביאין
  38. ^ אין מביאין
  39. ^ לאומן, דשלא לצורך הוא
  40. ^ מביאין
  41. ^ סיועא
  42. ^ כד וכוס - לצורך המועד הן
  43. ^ צמר וכלים - אין צורך המועד
  44. ^ לאומן
  45. ^ בחצר אחרת
  46. ^ אלמא: בשאינו מאמינו מביאן!
  47. ^ דקתני מתניתין דפעמים מוליכין
  48. ^ ומתניתין דהכא קתני אין מביאין, כל שכן דאין מוליכין, וליכא לתרץ באין מאמינו - דמוליכין מאי מאמינו שייך
  49. ^ כאן בארבעה עשר, כאן בחולו של מועד
  50. ^ מכסין
  51. ^ שדשין וכותשין חיטין לדייסא
  52. ^ שטוחנין פולין לגריסין
  53. ^ בצנעה - שמא יאמרו: זה לוקח שלא לצורך המועד
  54. ^ שמכסהו בענפים מרוחקין זה מזה, דלא הוי כסוי גמור
  55. ^ הענפים סומך זה לזה, דהוי כסוי גמור
  56. ^ מכנסין אותן ביחד, כדי שיהו נוחין לכסות
  57. ^ ולחומרא
  58. ^ החמירו על עצמן
  59. ^ לעשות בצנעה מדעתן, ואם רוצין לעשות בפרהסיא - עושין, ולקולא
  60. ^ דשי תבואה; איכא דאמרי דשושי = המשברין תבואה חדא לשנים, ושורין במים כו'
  61. ^ כוסמת שלותתין אותן, היינו חילקא
  62. ^ מקבלין טומאה בין בכפרים בין בכרכים, דקיימא לן (פסחים מ א): סולת של בני כרכים מקבלת טומאה, שהוכשרה במים, ובני כפרים אין מקפידין אסולת נקיה ללתות במים, וסולת שלהן טהור, שלא הוכשר מעולם, אבל חילקא - טמאין בכל מקום, אפילו בכפרים, דאי אפשר להם בלא לתיתה
  63. ^ דשרי להו במיא; לעולם הוי כונתא, ומיקלפן, דשרי להו במיא דשרי קליפה
  64. ^ כלומר: כשנוטל הקליפה והוי חלק
  65. ^ מוכרי בשמים
  66. ^ הואיל ואינו פתוח לרשות הרבים כשאר חנויות
  67. ^ אבל כדרכו – לא: אינו מוכר כדרכו
  68. ^ שיש לחשוד שקונה לצורך ימות השנה
  69. ^ בתבלין מוכר כדרכו, כגון כרוב וכרשינין - הכל יודעין דלצורך המועד הן, וליכא חשדא, שאין ראוין להתקיים, הלכך - אפילו בפרהסיא מותר
  70. ^ לפי שהיה אנוס, שלא היה יכול לגלח קודם
  71. ^ במועד
  72. ^ שנדר שלא לגלח, ושאל לחכם במועד
  73. ^ נזיר טמא כשעלה מטומאתו, ושוב אינו משמר נזרו, ומגלח, וכן מצורע שעלה מטומאתו - מגלח ברגל, לפי שלא היה להם פנאי לגלח קודם הרגל