ביאור:בבלי מועד קטן דף כח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת מועד קטן: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אלא חיה [1], אבל שאר נשים מניחין;

רבי אלעזר אמר: אפילו שאר הנשים, דכתיב (במדבר כ א) [וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ] וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם - סמוך למיתה קבורה;

ואמר רבי אלעזר: אף מרים בנשיקה מתה: אתיא שָׁם שָׁם ממשה [שנאמר במשה: (דברים לד ה) וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי ה’]; ומפני מה לא נאמר בה 'על פי ה’’? - מפני שגנאי הדבר לאומרו.

אמר רבי אמי: למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? - לומר לך: מה פרה אדומה מכפרת - אף מיתתן של צדיקים מכפרת.

אמר רבי אלעזר: למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה? - מה בגדי כהונה מכפרין אף מיתתן של צדיקים מכפרת.

תנו רבנן: 'מת פתאום [2] - זו היא מיתה חטופה;

חלה יום אחד ומת - זו היא מיתה דחופה.

רבי חנניא בן גמליאל אומר: זו היא מיתת מגפה, שנאמר (יחזקאל כד טז) בֶּן אָדָם הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה [וְלֹא תִסְפֹּד וְלֹא תִבְכֶּה וְלוֹא תָבוֹא דִּמְעָתֶךָ], וכתיב (יחזקאל כד יח) וָאֲדַבֵּר אֶל הָעָם בַּבֹּקֶר וַתָּמָת אִשְׁתִּי בָּעָרֶב [וָאַעַשׂ בַּבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי];

שני ימים ומת - זו היא מיתה דחויה;

שלשה – גערה;

ארבעה – נזיפה;

חמשה - זו היא מיתת כל אדם,

אמר רבי חנין: מאי קרא? - (דברים לא יד) [וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה] הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת [קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד]: הן – חד, קרבו - תרי ימיך – תרי, הא חמשה;

הן = חד, שכן בלשון יוני קורין לאחת הן.

מת בחמשים שנה [3] - זו היא מיתת כרת;

חמשים ושתים שנה - זו היא מיתתו של שמואל הרמתי;

ששים - זו היא מיתה בידי שמים;[עריכה]

אמר מר זוטרא: מאי קרא? - דכתיב (איוב ה כו) תָּבוֹא בְכֶלַח אֱלֵי קָבֶר [כַּעֲלוֹת גָּדִישׁ בְּעִתּוֹ] 'ב-כ-ל-ח' בגימטריא שיתין הוו;

שבעים – שיבה, שמונים – גבורות'.

דכתיב (תהלים צ י) יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה [וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה].

אמר רבה: מחמשים [4] ועד ששים שנה - זו היא מיתת כרת, והאי דלא חשיב להו [5] - משום כבודו של שמואל הרמתי.

רב יוסף, כי הוה בר שיתין - עבד להו יומא טבא לרבנן, אמר: נפקי לי מכרת!

אמר ליה אביי: נהי דנפק ליה מר מכרת דשָׁני - מכרת דיומי [6] מי נפיק מר?

אמר ליה: נקוט לך מיהא פלגא בידך [7].

רב הונא נח נפשיה פתאום, הוו קא דייגי [דאגו] רבנן, תנא להו זוגא דמהדייב [שני תלמידי חכמים מהעיר הדייב, או תלמיד חכם ששמו זוגא מהעיר הדייב]: לא שנו אלא שלא הגיע לגבורות, אבל הגיע לגבורות - זו היא מיתת נשיקה.

אמר רבא: חיי בני ומזוני - לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא, דהא רבה ורב חסדא - תרוייהו רבנן צדיקי הוו, מר מצלי ואתי מיטרא ומר מצלי ואתי מיטרא; רב חסדא חיה תשעין ותרתין שנין - רבה חיה ארבעין; בי רב חסדא שיתין הלולי [חתונות] - בי רבה שיתין תיכלי [מקרה שכול, מות]; בי רב חסדא סמידא [סולת] לכלבי ולא מתבעי [ואין כלב מבקש, כי יש כל כך הרבה] - בי רבה - נהמא דשערי [לחם שעורין] לאינשי ולא משתכח!

ואמר רבא: הני תלת מילי בעאי קמי שמיא, תרתי יהבו לי, חדא לא יהבו לי: חוכמתיה דרב הונא, ועותריה דרב חסדא - ויהבו לי; ענותנותיה דרבה בר רב הונא לא יהבו לי.

רב שעורים, אחוה דרבא, הוה יתיב קמיה דרבא; חזייה דהוה קא מנמנם [8], אמר ליה [9]: לימא ליה מר [10] דלא לצערן!

אמר ליה: מר לאו שושביניה [11] הוא!

אמר ליה: כיון דאימסר מזלא [12] - לא אשגח בי!

אמר ליה: ליתחזי לי מר [13].

איתחזי ליה, אמר ליה: הוה ליה למר צערא?

אמר ליה: כי ריבדא דכוסילתא [גלד על פצע].

רבא הוה יתיב קמיה דרב נחמן, חזייה דקא מנמנם, אמר ליה: לימא ליה מר דלא לצערן.

אמר ליה: מר לאו אדם חשוב הוא [14]?

אמר ליה: מאן חשיב, מאן סָפין, מאן רָקיע [15]?

אמר ליה: ליתחזי לי מר!

איתחזי ליה, אמר ליה: הוה ליה למר צערא?

אמר ליה: כמישחל בניתא מחלבא [16], ואי אמר לי הקב"ה זיל בההוא עלמא כד הוית - לא בעינא, דנפיש ביעתותיה [17]!

רבי אלעזר הוה קאכיל תרומה; איתחזי ליה [מלאך המות], אמר ליה [למלאך המות]: תרומה קא אכילנא, ולאו קודש איקרי? - חלפא ליה שעתא [מלאך המות אינו רוצה לטמא תרומה, וחלפה השעה שבה היה יכול לקחת את רבי אלעזר].

רב ששת איתחזי ליה בשוקא, אמר ליה [למלאך המות]: בשוקא – כבהמה? איתא [אבוא] לגבי ביתא!

רב אשי איתחזי ליה בשוקא, אמר ליה [למלאך המות]: איתרח לי תלתין יומין, ואהדרי לתלמודאי, דאמריתו 'אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו'; ביום תלתין אתא, אמר ליה: מאי כולי האי?

[אמר לו מלאך המות:] קא דחקא רגליה דבר נתן [18] ואין מלכות נוגעת בחבירתה אפילו כמלא נימא.

רב חסדא - לא הוה יכיל ליה [מלאך המות], דלא הוה שתיק פומיה מגירסא; סליק, יתיב בארזא דבי רב; פקע ארזא – ושתק, ויכיל ליה.

רבי חייא לא הוה מצי למיקרבא ליה; יומא חד אידמי ליה כעניא, אתא טריף אבבא, אמר ליה: "אפיק לי ריפתא"! אפיקו ליה, אמר ליה: ולאו קא מרחם מר אעניא? אההוא גברא [אמר מלאך המות על עצמו] אמאי לא קא מרחם מר [19]? גלי ליה, אחוי ליה שוטא דנורא [20] – אמצי [מִצָּה, הוציא] ליה נפשיה.


עמוד ב

משנה:

נשים במועד מענות אבל לא מטפחות;

רבי ישמעאל אומר: הסמוכות למטה מטפחות.

בראשי חדשים בחנוכה ובפורים מענות ומטפחות; בזה וזה לא מקוננות.

נקבר המת - לא מענות ולא מטפחות.

איזהו 'עינוי'?

שכולן עונות כאחת;

'קינה'?

שאחת מדברת וכולן עונות אחריה, שנאמר (ירמיהו ט יט) [כִּי שְׁמַעְנָה נָשִׁים דְּבַר ה' וְתִקַּח אָזְנְכֶם דְּבַר פִּיו] וְלַמֵּדְנָה בְנוֹתֵיכֶם נֶהִי וְאִשָּׁה רְעוּתָהּ קִינָה;

אבל לעתיד לבא הוא אומר (ישעיהו כה ח) בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה' אלקים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי ה' דִּבֵּר.

גמרא:

מאי אמרן?

אמר רב: "ויי לאזלא ויי לחבילא [21] [לפי רבנו חננאל: חבלא – לשון פקדון, כמו אם חָבֹל תַּחְבֹּל (שמות כה כב): כאשר מחזירים את הנשמה המופקדת למי שהפקידו]"!

אמר רבא: נשי דשכנציב אמרן הכי: "ויי לאזלא ויי לחבילא"!

ואמר רבא: נשי דשכנציב אמרן: "גוד גרמא מככא [22] ונמטי מיא לאנטיכי [23]"! [רש"י שבת מא,א: אנטיכי = [כלי, שבו] מים מבפנים וגחלים מבחוץ.]

ואמר רבא: נשי דשכנציב אמרן: "עטוף [24], וכסו טורי [כוסו ההרים], דבר רמי ובר רברבי הוא [המת הוא בן אנשים חשובים]"!

ואמר רבא: נשי דשכנציב אמרן: "שייול אצטלא דמלתא [25] לבר חורין דשלימו זוודיה [26].

ואמר רבא: נשי דשכנציב אמרן: "רהיט ונפיל אמעברא ויזופתא יזיף [רץ ונפל על הגשר – ולָוָה מִלוֶה]" [כלומר: האדם שמת כבר התחייב מיתה בעבר, במעשה כלשהו, ורק עכשיו גבה מלאך המות את החוב];

ואמר רבא: נשי דשכנציב אמרן: "אחנא תגרי אזבזגי [27] מיבדקו";

ואמר רבא: נשי דשכנציב אמרן: "מותא כי מותא [28], ומרעין חיבוליא [29]".

תניא [תוספתא מגילה פרק ג הלכה טז, כתובות פרק ז הלכה ו [ליברמן]: 'היה רבי מאיר אומר: (קהלת ז ב) טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ: [והחי יתן אל לבו דברים אלה:] דברים של מיתה: דיספד יספדוניה, דיקבר יקברוניה, דיטען יטענוניה, דידל ידלוניה [30];

ואיכא דאמרי: דלא ידל ידלוניה, דכתיב (משלי כה ז) כִּי טוֹב אֲמָר לְךָ עֲלֵה הֵנָּה מֵהַשְׁפִּילְךָ לִפְנֵי נָדִיב אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ:

תנו רבנן: 'כשמתו בניו של רבי ישמעאל, נכנסו ארבעה זקנים לנחמו: רבי טרפון, ורבי יוסי הגלילי, ורבי אלעזר בן עזריה, ורבי עקיבא; אמר להם רבי טרפון: דעו שחכם גדול הוא ובקי באגדות, אל יכנס אחד מכם לתוך דברי חבירו. אמר רבי עקיבא: ואני אחרון.

פתח רבי ישמעאל ואמר: רבו עונותיו, תכפוהו אבליו, הטריח רבותיו [31];

פעם ראשונה ושניה נענה רבי טרפון ואמר (ויקרא י ו) [וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא תִפְרֹמוּ וְלֹא תָמֻתוּ וְעַל כָּל הָעֵדָה יִקְצֹף] וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה [אֲשֶׁר שָׂרַף ה’] - והלא דברים קל וחומר: ומה נדב ואביהוא שלא עשו אלא מצוה אחת דכתיב (ויקרא ט ט) וַיַּקְרִבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶת הַדָּם אֵלָיו [וַיִּטְבֹּל אֶצְבָּעוֹ בַּדָּם וַיִּתֵּן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת הַדָּם יָצַק אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ], כך בניו של רבי ישמעאל על אחת כמה וכמה!

נענה רבי יוסי הגלילי ואמר: (מלכים א יד יג) וְסָפְדוּ לוֹ כָל יִשְׂרָאֵל וְקָבְרוּ אֹתוֹ [כִּי זֶה לְבַדּוֹ יָבֹא לְיָרָבְעָם אֶל קָבֶר יַעַן נִמְצָא בוֹ דָּבָר טוֹב אֶל ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּבֵית יָרָבְעָם]; והלא דברים קל וחומר: ומה אביה בן ירבעם, שלא עשה אלא דבר אחד טוב, דכתיב ביה יַעַן נִמְצָא בוֹ דָּבָר טוֹב, כך בניו של רבי ישמעאל על אחת כמה וכמה!

מאי דָּבָר טוֹב? - רבי זירא ורבי חיננא בר פפא: חד אמר שביטל משמרתו [32] ועלה לרגל, וחד אמר שביטל פרדסאות שהושיב ירבעם אביו על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל;

נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר: (ירמיהו לד ה) בְּשָׁלוֹם תָּמוּת וּכְמִשְׂרְפוֹת אֲבוֹתֶיךָ הַמְּלָכִים הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ כֵּן יִשְׂרְפוּ לָךְ [וְהוֹי אָדוֹן יִסְפְּדוּ לָךְ כִּי דָבָר אֲנִי דִבַּרְתִּי נְאֻם ה’]; והלא דברים קל וחומר: ומה צדקיהו מלך יהודה שלא עשה אלא מצוה אחת: שהעלה ירמיה מן הטיט, כך בניו של רבי ישמעאל על אחת כמה וכמה!

נענה רבי עקיבא ואמר: (זכריה יב יא) בַּיּוֹם הַהוּא יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד בִּירוּשָׁלִַם כְּמִסְפַּד הֲדַדְ רִמּוֹן בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן

ואמר רב יוסף: אלמלא תרגומיה דהאי קרא - לא הוה ידענא מאי קאמר: בעידנא ההוא יסגי מספדא בירושלם כמספדא דאחאב בר עמרי דקטל יתיה הדדרימון בר טברימון, וכמספד דיאשיה בר אמון דקטל יתיה פרעה חגירא בבקעת מגידו;

והלא דברים קל וחומר: ומה אחאב מלך ישראל שלא עשה אלא דבר אחד טוב, דכתיב (מלכים א כב לה) [וַתַּעֲלֶה הַמִּלְחָמָה בַּיּוֹם הַהוּא] וְהַמֶּלֶךְ הָיָה מָעֳמָד בַּמֶּרְכָּבָה [33] נֹכַח אֲרָם [וַיָּמָת בָּעֶרֶב וַיִּצֶק דַּם הַמַּכָּה אֶל חֵיק הָרָכֶב] - כך בניו של רבי ישמעאל על אחת כמה וכמה'.

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: כתיב ביה בצדקיהו (ירמיהו לד ה) בְּשָׁלוֹם תָּמוּת [וּכְמִשְׂרְפוֹת אֲבוֹתֶיךָ הַמְּלָכִים הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ כֵּן יִשְׂרְפוּ לָךְ וְהוֹי אָדוֹן יִסְפְּדוּ לָךְ כִּי דָבָר אֲנִי דִבַּרְתִּי נְאֻם ה’], וכתיב (ירמיהו לט ז) וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר [וַיַּאַסְרֵהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם לָבִיא אֹתוֹ בָּבֶלָה]?!

אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: שמת נבוכדנאצר בימיו.

ואמר רבא לרבה בר מרי: כתיב ביה ביאשיהו (מלכים ב כב כ) לָכֵן הִנְנִי אֹסִפְךָ עַל אֲבֹתֶיךָ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל קִבְרֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם [וְלֹא תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ בְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיָּשִׁיבוּ אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר] וכתיב (דברי הימים ב לה כג) וַיֹּרוּ הַיֹּרִים לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ [וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו הַעֲבִירוּנִי כִּי הָחֳלֵיתִי מְאֹד], ואמר רב יהודה אמר רב: שעשאוהו ככברה!?

אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: שלא חרב בית המקדש בימיו.

אמר רבי יוחנן: אין מנחמין רשאין לומר דבר עד שיפתח אָבֵל, שנאמר (איוב ג א) אַחֲרֵי כֵן פָּתַח אִיּוֹב אֶת פִּיהוּ [וַיְקַלֵּל אֶת יוֹמוֹ], והדר (איוב ד א) וַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וַיֹּאמַר.

אמר רבי אבהו: מנין לאבל שמיסב בראש [שאין מנחמים אוכלים לפני האבל]? - שנאמר (איוב כט כה) אֶבֲחַר דַּרְכָּם וְאֵשֵׁב רֹאשׁ וְאֶשְׁכּוֹן כְּמֶלֶךְ בַּגְּדוּד כַּאֲשֶׁר אֲבֵלִים יְנַחֵם.

'יְנַחֵם' – אחריני משמע [34]?

אמר רב נחמן בר יצחק: יִנָּחֵם כתיב [35].

מר זוטרא אמר מהכא: (עמוס ו ז) [לָכֵן עַתָּה יִגְלוּ בְּרֹאשׁ גֹּלִים] וְסָר מִרְזַח סְרוּחִים; מרזח נעשה שר [ראשון] לסרוחים [36].

אמר רבי חמא בר חנינא: מנין לחתן שמיסב בראש? - שנאמר (ישעיהו סא י) [שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה' תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי] כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר [וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ ]: מה כהן בראש - אף חתן בראש.

וכהן גופיה מנלן?

דתנא דבי רבי ישמעאל: (ויקרא כא ח) וְקִדַּשְׁתּוֹ [כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב קָדֹשׁ יִהְיֶה לָּךְ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם] - לכל דבר שבקדושה: לפתוח ראשון [37], ולברך ראשון [38], וליטול מנה יפה ראשון.

אמר רבי חנינא: קשה יציאת נשמה מן הגוף

הערות[עריכה]

  1. ^ שמתה מחמת וולד, שהיא שופעת
  2. ^ שלא חלה
  3. ^ ולמעלה
  4. ^ ולמעלה
  5. ^ בהדי כרת
  6. ^ שמא ימות מיתה חטופה
  7. ^ דמכרת דשָׁני מיהא פלטי לי
  8. ^ גוסס
  9. ^ רבא לרב שעורים
  10. ^ למלאך המות
  11. ^ דמלאך המות
  12. ^ איתרע מזליה
  13. ^ בתר מיתה
  14. ^ לימא ליה מר
  15. ^ מתוקן למיבעי מיניה
  16. ^ כמושך נימת שער מתוך החלב [רש"י ברכות ח,א]
  17. ^ דמלאך המות
  18. ^ למיהוי נשיא
  19. ^ דמתפקדנא למייתי ליה למר בההוא עלמא
  20. ^ וידע דהוא מלאך המות
  21. ^ חבלא
  22. ^ נפלו הלחיים [מילולית: נפלו העצמות = השיניים מהחניכיים]
  23. ^ כלומר: הדרי מיא למפרע כלפי למעלה
  24. ^ חושך
  25. ^ כלומר: יפה מיתה כמלבוש של מילת
  26. ^ שכלו לו מזונותיו, שהוא עני
  27. ^ קיניה
  28. ^ כל אדם מת
  29. ^ האיסורין הן בבית [לא הבינותי, ואולי כוונת הגמרא: חיבוליה הם חבלי המות, כמו לעיל, ומרעין – כמו רעותיה=רצונו, ומרצון מקבלים את חבלי המות כשאר מגיע הזמן.]
  30. ^ כלומר: מגביהין בהספד למי שמגביה קולו להספד אחרים
  31. ^ שבאין לנחמו
  32. ^ שהושיב ירבעם שלא לעלות לרגל
  33. ^ שלא יכשלו
  34. ^ שמנחמין יושבין בראש [המלך בגדוד יושב ראש כאשר הוא מנחם אבלים אחרים]
  35. ^ [ואפשר לקרוא יִנָּחֵם או יְנֻחַם: המלך בגדוד יושב ראש כאשר הוא מנוחם עם האבלים]
  36. ^ סרוחים - לשון רבים
  37. ^ לקרות בספר תורה
  38. ^ ברכת המזון