ביאור:בבלי מועד קטן דף ז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת מועד קטן:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
עד כמה [1]?
עד פרסה [2].
רבי יהודה אומר: משדה האילן [צדין את האישות וכו’] כדרכו, ומשדה הלבן - שלא כדרכו.'
תנו רבנן: כיצד 'כדרכו?
חופר גומא ותולה בה מצודה;
כיצד 'שלא כדרכו'?
נועץ שפוד [3] ומכה בקורדום ומרדה האדמה [4] מתחתיה.'
תניא: רבי שמעון בן אלעזר/אליעזר בן יעקב אומר: כשאמרו 'משדה לבן שלא כדרכו' לא אמרו אלא בשדה לבן הסמוכה לעיר, אבל בשדה לבן הסמוכה לשדה האילן - אפילו כדרכו, שמא יצאו משדה הלבן ויחריבו את האילנות.
ומקרין את הפירצה במועד:
כיצד מקרין?
רב יוסף אמר: בהוצא [5] ודפנא [6].
במתניתא תנא: צר בצרור [7] ואינו טח בטיט;
אמר רב חסדא: לא שנו [8] אלא כותל הגינה [9], אבל כותל החצר - בונה כדרכו [10].
לימא מסייע ליה: 'כותל הגוחה [11] לרשות הרבים [12] - סותר ובונה כדרכו מפני הסכנה [13]'.
התם - כדקתני טעמא: מפני הסכנה!
ואיכא דאמרי: תא שמע: כותל הגוחה לרשות הרבים - סותר ובונה כדרכו, מפני הסכנה; מפני הסכנה – אִין, שלא מפני הסכנה – לא, לימא תיהוי תיובתיה דרב חסדא [14]!
אמר לך רב חסדא [15]: התם [16] סותר ובונה [17], הכא [18] - [19] בונה [20] ולא סותר [21].
התם [22] נמי ליסתור [23] ולא ליבני [24]?
אם כן [25] - מימנע ולא סותר [26].
אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא [27], דקתני ובשביעית בונה כדרכו, דהיכא?: אילימא דחצר - צריכא למימר? אלא לאו דגינה [28], ואף על גב דמיחזי כמאן דעביד נטירותא לפירי!
שמע מינה.
משנה:
רבי מאיר אומר: רואין את הנגעים [בתחילה] להקל [29] אבל לא להחמיר [30];
וחכמים אומרים: לא להקל ולא להחמיר.
גמרא:
תניא [תוספתא מועד קטן פ"א מ"ח [ליברמן]]: רבי מאיר אומר: רואין את הנגעים להקל אבל לא להחמיר; רבי יוסי אומר: לא להקל ולא להחמיר, שאם אתה נזקק לו להקל - נזקק לו אף להחמיר [31]; אמר רבי: נראין דברי רבי מאיר במוסגר [32], ודברי רבי יוסי במוחלט.
אמר רבא: בטהור כולי עלמא לא פליגי דלא חזו ליה; בהסגר ראשון דכולי עלמא לא פליגי דחזי ליה [33]; כי פליגי
בהסגר שני [34]: מר [35] סבר בכהן תליא מילתא: אי טהור - אמר ליה "טהור", ואי טמא – שתיק [36]; ומר [37] סבר (ויקרא יג נט: זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר או הפשתים או השתי או הערב או כל כלי עור) לטהרו או לטמאו כתיב [38].
אמר מר: אמר רבי: נראין דברי רבי יוסי במוחלט ודברי רבי מאיר במוסגר והתניא איפכא [39]!?
תנאי היא אליבא דרבי: מר [40] סבר צוותא דעלמא עדיף ליה [41], ומר סבר צוותא דאשתו עדיפא ליה [42].
למימרא דמוחלט מותר בתשמיש המטה?
אִין, והתניא [ספרא מצורע פרשתא ב משנה יא, כאן בהרחבה]: ’[ויקרא יד,ח: וכבס המטהר את בגדיו וגלח את כל שערו ורחץ במים וטהר ואחר יבוא אל המחנה] וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים - שיהא אסור בתשמיש המטה, ואין 'אהלו' אלא אשתו, שנאמר (דברים ה כו) לך אמור להם שובו לכם לאהליכם;
רבי יהודה אומר: (יחזקאל מד כו: ואחרי טהרתו) שבעת ימים יספרו לו: ימי ספירו [43], ולא ימי חלוטו;
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שבעה ימי ספירו - קל וחומר לימי חלוטו; ואמר רבי חייא: דנתי לפני רבי: לימדתנו רבינו: יוֹתָם לא היה לו לעוזיהו אלא בימי חלוטו [44]! אמר לו: אף אני כך אמרתי [45]';
במאי קמיפלגי?
רבי יוסי ברבי יהודה סבר: גלי רחמנא בימי ספירו, וכל שכן בימי חלוטו; ומר [46] סבר: מאי דגלי – גלי, ומאי דלא גלי - לא גלי [47].
למימרא דבכהן תליא מילתא? [48]
אִין, והתניא: '(ויקרא יג יד) וביום הראות בו [בשר חי יטמא]: יש יום שאתה רואה בו, ויש יום שאי אתה רואה בו; מכאן אמרו: חתן שנולד בו נגע - נותנין לו שבעת ימי המשתה [49], לו ולביתו ולכסותו [50]; וכן ברגל נותנין לו שבעת ימי הרגל - דברי רבי יהודה; רבי אומר: אינו צריך! הרי הוא אומר (ויקרא יד לו) וצוה הכהן ופנו את הבית [בטרם יבא הכהן לראות את הנגע ולא יטמא כל אשר בבית ואחר כן יבא הכהן לראות את הבית]: אם ממתינים לו לדבר הרשות - כל שכן לדבר מצוה [51]';
מאי בינייהו?
אמר אביי: משמעות דורשין איכא בינייהו [52];
ורבא אמר: דבר הרשות איכא בינייהו [53];
ורבי יהודה מהתם לא גמרינן, דחידוש הוא [54],
הערות[עריכה]
- ^ מרוחקין הני תרי חורי נמלים, דכי איכא נהרא בינייהו וליכא גישרא דאין מכירין הני בחורי דהני
- ^ אי ליכא פרסה בינייהו, אף על גב דאיכא נהרא וליכא מעבר - מכירין הני בחורי דהני
- ^ במקום שהן מצוין
- ^ וממעך אותן
- ^ ענפי דקל דתמרים
- ^ בייר [- בלע"ז; עץ הדפנה]; וקעבד גדר מדפנא, ומגדל אותה מהוצי הדקל
- ^ מניח אבנים זה על גב זה
- ^ דאמר מתניתין 'מקרין' - אבל אינו בונה כדרכו
- ^ דליכא פסידא יתירא אי עיילי בה אינשי
- ^ דאיכא פסידא יתירא אי עיילי בה גנבי וגנבי ממוניה
- ^ שוחה ונטוי
- ^ דהיינו כותל חצר - מסייע ליה לרב חסדא
- ^ שלא תפול על הולכי ברשות הרבים
- ^ קשיא לרב חסדא דאמר בכותל חצר 'בונה כדרכו' אף על פי דליכא סכנה
- ^ תריץ: לא קשיא לרב חסדא
- ^ דהא דקתני 'במקום סכנה'
- ^ היינו דסתר לה כשגוחה, ובונה לה שפיר
- ^ דקאמר רב חסדא
- ^ שלא במקום סכנה
- ^ כדרכה כשהיא סתורה קודם לכן
- ^ אבל לא סתר לה במועד
- ^ במקום סכנה
- ^ משום דאיכא סכנה
- ^ דבבנין ליכא סכנה
- ^ דלא בני
- ^ והוי סכנה
- ^ כרב חסדא: דגינה אינו בונה במועד כדרכו
- ^ ובשביעית בונה כדרכו, אבל במועד אינו בונה כדרכו
- ^ כלומר: רואה הכהן נגע צרעת במועד לטהר
- ^ שאם רואה הכהן שהוא טמא - אינו אומר כלום, שאם מטמאו - נמצא מצערו במועד, ורחמנא אמר (דברים טז יד) ושמחת בחגך
- ^ כלומר: מאחר שרואהו הכהן – אומר, בין הוא טמא בין הוא טהור
- ^ שרואין
- ^ שאם מטהר ליה - משמח ליה, אי לא מטהר ליה - לא מטמא ליה יותר מדמעיקרא, אלא מסגר ליה פעם שניה
- ^ דאי מטמא ליה - מחליט ליה בטומאה חמורה, ומצער ליה
- ^ רבי מאיר, דאמר רואה להקל = לטהר, אבל לא לטמא
- ^ דאי מטמא ליה הוי טמא, ואי לא בעי מטמא ליה - לא הוי טמא, ולהכי חזי ליה: להקל, אבל לא להחמיר: דאי חזי ליה דהוי טמא - לא לימא ליה כלום, ולא הוי טמא
- ^ רבי יוסי, דאמר: לא להקל
- ^ דכי חזי ליה כהן דטמא - לא מצי למשתק, ודלמא הוי טמא - ונמצא מצערו: שמטמאו במועד
- ^ דברי רבי מאיר במוחלט דברי רבי יוסי במוסגר
- ^ האי תנא דאמר 'אמר רבי נראין דברי רבי מאיר במוחלט ודברי רבי יוסי במוסגר'
- ^ ולהכי חזי בימי חלוטו: דאי מטמאו - לא מטמא יותר מדמעיקרא, ואי מטהרו – משמחו: דאית ליה צוותא דעלמא; אף על גב דאסור בתשמיש המטה -צוותא דעלמא עדיף ליה; ודברי רבי יוסי במוסגר: דלא חזי ליה דלמא מטמא ליה חוץ לשלש מחנות, ולית ליה צוותא דעלמא, ומצער ליה
- ^ ולהכי חזי ליה במועד בהסגר שני: דאי מטהרו – משמחו, ואפילו מטמא ליה ומחליט ליה ומשדר ליה חוץ משלש מחנות ולית ליה צוותא דאינשי דעלמא - אפילו הכי לית ליה צערא, דהא אית ליה צוותא דאשתו, ומותר הוא באשתו להתיחד עמה בימי חלוטו; ודברי רבי יוסי במוחלט: דאפילו מטהר ליה, דאף על גב דשרי ליה למחנה ישראל - אית ליה צערא: דלית ליה צוותא דאשתו: דאסור הוא, דכיון דמטהר ליה מחלוטו - מיבעי ליה למימני שבע ימי ספירו, ובימי ספירו - אסור בתשמיש המטה, דכתיב (ויקרא יד ח) וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים, ו'אהלו' זו אשתו, דכתיב שובו לכם לאהליכם (דברים ה כו)
- ^ אסור בתשמיש המטה
- ^ כלומר: לא נתעברה אמו דיותם אלא בימי חלוטו דעוזיהו: דעוזיהו היה מצורע, ולא נזקק לאשתו בימי ספירו אלא בימי חלוטו
- ^ דמצורע מותר בתשמיש המטה, דוישב מחוץ לאהלו- בימי ספירו כתיב
- ^ ורבי
- ^ להכי אמרינן ימי ספירו ולא ימי חלוטו
- ^ פריך בין לרבי מאיר בין לרבי יוסי: דרבי מאיר אומר בהדיא 'אי טמא - שתיק', ורבי יוסי קאמר אין רואין כלל - מכלל דרבי יוסי סבר אי לא בעי לא חזי ליה ולא הוי טמא!
- ^ דלא חזי ליה דלמא מטמא ליה
- ^ אם נראה הנגע בכסותו
- ^ הרי ממתינין לו שאין מטמאין עד שמפנה כל הכלים שבבית, וילפינן מינה דבטומאה דבגופיה נמי ממתין לדבר הרשות, דומיא דהכא: כיון דאשכחן דבטומאה דגופיה ממתינין לו לדבר הרשות - כל שכן דממתינין לו לדבר מצוה, כגון: חתן, וברגל
- ^ דמר דריש מהאי קרא ומר דריש מהאי קרא
- ^ רבי יהודה דמפיק מביום הראות בו, ומכאן אמרו חתן ורגל, דהיינו מצוה - ממתינין לו, אבל לדבר הרשות אין ממתינין לו בטומאה דגופיה; ורבי סבר דבדבר רשות נמי ממתינין לו, כדאמרינן לעיל: דרבי יליף טומאה דגופיה להמתין לו מטומאה דביתו
- ^ דהוי חידוש, ומחידוש לא ילפינן: דכל היכא דאיכא חידוש - אין לך דבר בו אלא חידושו