ביאור:בבלי מועד קטן דף ז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת מועד קטן: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

עד כמה ^[1]?

עד פרסה ^[2].

רבי יהודה אומר: משדה האילן [צדין את האישות וכו’] כדרכו, ומשדה הלבן - שלא כדרכו.'

תנו רבנן: כיצד 'כדרכו?

חופר גומא ותולה בה מצודה;

כיצד 'שלא כדרכו'?

נועץ שפוד ^[3] ומכה בקורדום ומרדה האדמה ^[4] מתחתיה.'

תניא: רבי שמעון בן אלעזר/אליעזר בן יעקב אומר: כשאמרו 'משדה לבן שלא כדרכו' לא אמרו אלא בשדה לבן הסמוכה לעיר, אבל בשדה לבן הסמוכה לשדה האילן - אפילו כדרכו, שמא יצאו משדה הלבן ויחריבו את האילנות.

ומקרין את הפירצה במועד:

כיצד מקרין?

רב יוסף אמר: בהוצא ^[5] ודפנא ^[6].

במתניתא תנא: צר בצרור ^[7] ואינו טח בטיט;

אמר רב חסדא: לא שנו ^[8] אלא כותל הגינה ^[9], אבל כותל החצר - בונה כדרכו ^[10].

לימא מסייע ליה: 'כותל הגוחה ^[11] לרשות הרבים ^[12] - סותר ובונה כדרכו מפני הסכנה ^[13]'.

התם - כדקתני טעמא: מפני הסכנה!

ואיכא דאמרי: תא שמע: כותל הגוחה לרשות הרבים - סותר ובונה כדרכו, מפני הסכנה; מפני הסכנה – אִין, שלא מפני הסכנה – לא, לימא תיהוי תיובתיה דרב חסדא ^[14]!

אמר לך רב חסדא ^[15]: התם ^[16] סותר ובונה ^[17], הכא ^[18] - ^[19] בונה ^[20] ולא סותר ^[21].

התם ^[22] נמי ליסתור ^[23] ולא ליבני ^[24]?

אם כן ^[25] - מימנע ולא סותר ^[26].

אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא ^[27], דקתני ובשביעית בונה כדרכו, דהיכא?: אילימא דחצר - צריכא למימר? אלא לאו דגינה ^[28], ואף על גב דמיחזי כמאן דעביד נטירותא לפירי!

שמע מינה.

משנה:

רבי מאיר אומר: רואין את הנגעים ~~[בתחילה]~~ להקל ^[29] אבל לא להחמיר ^[30];

וחכמים אומרים: לא להקל ולא להחמיר.

גמרא:

תניא [תוספתא מועד קטן פ"א מ"ח [ליברמן]]: רבי מאיר אומר: רואין את הנגעים להקל אבל לא להחמיר; רבי יוסי אומר: לא להקל ולא להחמיר, שאם אתה נזקק לו להקל - נזקק לו אף להחמיר ^[31]; אמר רבי: נראין דברי רבי מאיר במוסגר ^[32], ודברי רבי יוסי במוחלט.

אמר רבא: בטהור כולי עלמא לא פליגי דלא חזו ליה; בהסגר ראשון דכולי עלמא לא פליגי דחזי ליה ^[33]; כי פליגי

עמוד ב

בהסגר שני ^[34]: מר ^[35] סבר בכהן תליא מילתא: אי טהור - אמר ליה "טהור", ואי טמא – שתיק ^[36]; ומר ^[37] סבר (ויקרא יג נט: זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר או הפשתים או השתי או הערב או כל כלי עור) לטהרו או לטמאו כתיב ^[38].

אמר מר: אמר רבי: נראין דברי רבי יוסי במוחלט ודברי רבי מאיר במוסגר והתניא איפכא ^[39]!?

תנאי היא אליבא דרבי: מר ^[40] סבר צוותא דעלמא עדיף ליה ^[41], ומר סבר צוותא דאשתו עדיפא ליה ^[42].

למימרא דמוחלט מותר בתשמיש המטה?

אִין, והתניא [ספרא מצורע פרשתא ב משנה יא, כאן בהרחבה]: ’[ויקרא יד,ח: וכבס המטהר את בגדיו וגלח את כל שערו ורחץ במים וטהר ואחר יבוא אל המחנה] וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים - שיהא אסור בתשמיש המטה, ואין 'אהלו' אלא אשתו, שנאמר (דברים ה כו) לך אמור להם שובו לכם לאהליכם;

רבי יהודה אומר: (יחזקאל מד כו: ואחרי טהרתו) שבעת ימים יספרו לו: ימי ספירו ^[43], ולא ימי חלוטו;

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שבעה ימי ספירו - קל וחומר לימי חלוטו; ואמר רבי חייא: דנתי לפני רבי: לימדתנו רבינו: יוֹתָם לא היה לו לעוזיהו אלא בימי חלוטו ^[44]! אמר לו: אף אני כך אמרתי ^[45]';

במאי קמיפלגי?

רבי יוסי ברבי יהודה סבר: גלי רחמנא בימי ספירו, וכל שכן בימי חלוטו; ומר ^[46] סבר: מאי דגלי – גלי, ומאי דלא גלי - לא גלי ^[47].

למימרא דבכהן תליא מילתא? ^[48]

אִין, והתניא: '(ויקרא יג יד) וביום הראות בו [בשר חי יטמא]: יש יום שאתה רואה בו, ויש יום שאי אתה רואה בו; מכאן אמרו: חתן שנולד בו נגע - נותנין לו שבעת ימי המשתה ^[49], לו ולביתו ולכסותו ^[50]; וכן ברגל נותנין לו שבעת ימי הרגל - דברי רבי יהודה; רבי אומר: אינו צריך! הרי הוא אומר (ויקרא יד לו) וצוה הכהן ופנו את הבית [בטרם יבא הכהן לראות את הנגע ולא יטמא כל אשר בבית ואחר כן יבא הכהן לראות את הבית]: אם ממתינים לו לדבר הרשות - כל שכן לדבר מצוה ^[51]';

מאי בינייהו?

אמר אביי: משמעות דורשין איכא בינייהו ^[52];

ורבא אמר: דבר הרשות איכא בינייהו ^[53];

ורבי יהודה מהתם לא גמרינן, דחידוש הוא ^[54],

הערות

^ מרוחקין הני תרי חורי נמלים, דכי איכא נהרא בינייהו וליכא גישרא דאין מכירין הני בחורי דהני
^ אי ליכא פרסה בינייהו, אף על גב דאיכא נהרא וליכא מעבר - מכירין הני בחורי דהני
^ במקום שהן מצוין
^ וממעך אותן
^ ענפי דקל דתמרים
^ בייר [- בלע"ז; עץ הדפנה]; וקעבד גדר מדפנא, ומגדל אותה מהוצי הדקל
^ מניח אבנים זה על גב זה
^ דאמר מתניתין 'מקרין' - אבל אינו בונה כדרכו
^ דליכא פסידא יתירא אי עיילי בה אינשי
^ דאיכא פסידא יתירא אי עיילי בה גנבי וגנבי ממוניה
^ שוחה ונטוי
^ דהיינו כותל חצר - מסייע ליה לרב חסדא
^ שלא תפול על הולכי ברשות הרבים
^ קשיא לרב חסדא דאמר בכותל חצר 'בונה כדרכו' אף על פי דליכא סכנה
^ תריץ: לא קשיא לרב חסדא
^ דהא דקתני 'במקום סכנה'
^ היינו דסתר לה כשגוחה, ובונה לה שפיר
^ דקאמר רב חסדא
^ שלא במקום סכנה
^ כדרכה כשהיא סתורה קודם לכן
^ אבל לא סתר לה במועד
^ במקום סכנה
^ משום דאיכא סכנה
^ דבבנין ליכא סכנה
^ דלא בני
^ והוי סכנה
^ כרב חסדא: דגינה אינו בונה במועד כדרכו
^ ובשביעית בונה כדרכו, אבל במועד אינו בונה כדרכו
^ כלומר: רואה הכהן נגע צרעת במועד לטהר
^ שאם רואה הכהן שהוא טמא - אינו אומר כלום, שאם מטמאו - נמצא מצערו במועד, ורחמנא אמר (דברים טז יד) ושמחת בחגך
^ כלומר: מאחר שרואהו הכהן – אומר, בין הוא טמא בין הוא טהור
^ שרואין
^ שאם מטהר ליה - משמח ליה, אי לא מטהר ליה - לא מטמא ליה יותר מדמעיקרא, אלא מסגר ליה פעם שניה
^ דאי מטמא ליה - מחליט ליה בטומאה חמורה, ומצער ליה
^ רבי מאיר, דאמר רואה להקל = לטהר, אבל לא לטמא
^ דאי מטמא ליה הוי טמא, ואי לא בעי מטמא ליה - לא הוי טמא, ולהכי חזי ליה: להקל, אבל לא להחמיר: דאי חזי ליה דהוי טמא - לא לימא ליה כלום, ולא הוי טמא
^ רבי יוסי, דאמר: לא להקל
^ דכי חזי ליה כהן דטמא - לא מצי למשתק, ודלמא הוי טמא - ונמצא מצערו: שמטמאו במועד
^ דברי רבי מאיר במוחלט דברי רבי יוסי במוסגר
^ האי תנא דאמר 'אמר רבי נראין דברי רבי מאיר במוחלט ודברי רבי יוסי במוסגר'
^ ולהכי חזי בימי חלוטו: דאי מטמאו - לא מטמא יותר מדמעיקרא, ואי מטהרו – משמחו: דאית ליה צוותא דעלמא; אף על גב דאסור בתשמיש המטה -צוותא דעלמא עדיף ליה; ודברי רבי יוסי במוסגר: דלא חזי ליה דלמא מטמא ליה חוץ לשלש מחנות, ולית ליה צוותא דעלמא, ומצער ליה
^ ולהכי חזי ליה במועד בהסגר שני: דאי מטהרו – משמחו, ואפילו מטמא ליה ומחליט ליה ומשדר ליה חוץ משלש מחנות ולית ליה צוותא דאינשי דעלמא - אפילו הכי לית ליה צערא, דהא אית ליה צוותא דאשתו, ומותר הוא באשתו להתיחד עמה בימי חלוטו; ודברי רבי יוסי במוחלט: דאפילו מטהר ליה, דאף על גב דשרי ליה למחנה ישראל - אית ליה צערא: דלית ליה צוותא דאשתו: דאסור הוא, דכיון דמטהר ליה מחלוטו - מיבעי ליה למימני שבע ימי ספירו, ובימי ספירו - אסור בתשמיש המטה, דכתיב (ויקרא יד ח) וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים, ו'אהלו' זו אשתו, דכתיב שובו לכם לאהליכם (דברים ה כו)
^ אסור בתשמיש המטה
^ כלומר: לא נתעברה אמו דיותם אלא בימי חלוטו דעוזיהו: דעוזיהו היה מצורע, ולא נזקק לאשתו בימי ספירו אלא בימי חלוטו
^ דמצורע מותר בתשמיש המטה, דוישב מחוץ לאהלו- בימי ספירו כתיב
^ ורבי
^ להכי אמרינן ימי ספירו ולא ימי חלוטו
^ פריך בין לרבי מאיר בין לרבי יוסי: דרבי מאיר אומר בהדיא 'אי טמא - שתיק', ורבי יוסי קאמר אין רואין כלל - מכלל דרבי יוסי סבר אי לא בעי לא חזי ליה ולא הוי טמא!
^ דלא חזי ליה דלמא מטמא ליה
^ אם נראה הנגע בכסותו
^ הרי ממתינין לו שאין מטמאין עד שמפנה כל הכלים שבבית, וילפינן מינה דבטומאה דבגופיה נמי ממתין לדבר הרשות, דומיא דהכא: כיון דאשכחן דבטומאה דגופיה ממתינין לו לדבר הרשות - כל שכן דממתינין לו לדבר מצוה, כגון: חתן, וברגל
^ דמר דריש מהאי קרא ומר דריש מהאי קרא
^ רבי יהודה דמפיק מביום הראות בו, ומכאן אמרו חתן ורגל, דהיינו מצוה - ממתינין לו, אבל לדבר הרשות אין ממתינין לו בטומאה דגופיה; ורבי סבר דבדבר רשות נמי ממתינין לו, כדאמרינן לעיל: דרבי יליף טומאה דגופיה להמתין לו מטומאה דביתו
^ דהוי חידוש, ומחידוש לא ילפינן: דכל היכא דאיכא חידוש - אין לך דבר בו אלא חידושו

[1] מרוחקין הני תרי חורי נמלים, דכי איכא נהרא בינייהו וליכא גישרא דאין מכירין הני בחורי דהני

[2] אי ליכא פרסה בינייהו, אף על גב דאיכא נהרא וליכא מעבר - מכירין הני בחורי דהני

[3] במקום שהן מצוין

[4] וממעך אותן

[5] ענפי דקל דתמרים

[6] בייר [- בלע"ז; עץ הדפנה]; וקעבד גדר מדפנא, ומגדל אותה מהוצי הדקל

[7] מניח אבנים זה על גב זה

[8] דאמר מתניתין 'מקרין' - אבל אינו בונה כדרכו

[9] דליכא פסידא יתירא אי עיילי בה אינשי

[10] דאיכא פסידא יתירא אי עיילי בה גנבי וגנבי ממוניה

[11] שוחה ונטוי

[12] דהיינו כותל חצר - מסייע ליה לרב חסדא

[13] שלא תפול על הולכי ברשות הרבים

[14] קשיא לרב חסדא דאמר בכותל חצר 'בונה כדרכו' אף על פי דליכא סכנה

[15] תריץ: לא קשיא לרב חסדא

[16] דהא דקתני 'במקום סכנה'

[17] היינו דסתר לה כשגוחה, ובונה לה שפיר

[18] דקאמר רב חסדא

[19] שלא במקום סכנה

[20] כדרכה כשהיא סתורה קודם לכן

[21] אבל לא סתר לה במועד

[22] במקום סכנה

[23] משום דאיכא סכנה

[24] דבבנין ליכא סכנה

[25] דלא בני

[26] והוי סכנה

[27] כרב חסדא: דגינה אינו בונה במועד כדרכו

[28] ובשביעית בונה כדרכו, אבל במועד אינו בונה כדרכו

[29] כלומר: רואה הכהן נגע צרעת במועד לטהר

[30] שאם רואה הכהן שהוא טמא - אינו אומר כלום, שאם מטמאו - נמצא מצערו במועד, ורחמנא אמר (דברים טז יד) ושמחת בחגך

[31] כלומר: מאחר שרואהו הכהן – אומר, בין הוא טמא בין הוא טהור

[32] שרואין

[33] שאם מטהר ליה - משמח ליה, אי לא מטהר ליה - לא מטמא ליה יותר מדמעיקרא, אלא מסגר ליה פעם שניה

[34] דאי מטמא ליה - מחליט ליה בטומאה חמורה, ומצער ליה

[35] רבי מאיר, דאמר רואה להקל = לטהר, אבל לא לטמא

[36] דאי מטמא ליה הוי טמא, ואי לא בעי מטמא ליה - לא הוי טמא, ולהכי חזי ליה: להקל, אבל לא להחמיר: דאי חזי ליה דהוי טמא - לא לימא ליה כלום, ולא הוי טמא

[37] רבי יוסי, דאמר: לא להקל

[38] דכי חזי ליה כהן דטמא - לא מצי למשתק, ודלמא הוי טמא - ונמצא מצערו: שמטמאו במועד

[39] דברי רבי מאיר במוחלט דברי רבי יוסי במוסגר

[40] האי תנא דאמר 'אמר רבי נראין דברי רבי מאיר במוחלט ודברי רבי יוסי במוסגר'

[41] ולהכי חזי בימי חלוטו: דאי מטמאו - לא מטמא יותר מדמעיקרא, ואי מטהרו – משמחו: דאית ליה צוותא דעלמא; אף על גב דאסור בתשמיש המטה -צוותא דעלמא עדיף ליה; ודברי רבי יוסי במוסגר: דלא חזי ליה דלמא מטמא ליה חוץ לשלש מחנות, ולית ליה צוותא דעלמא, ומצער ליה

[42] ולהכי חזי ליה במועד בהסגר שני: דאי מטהרו – משמחו, ואפילו מטמא ליה ומחליט ליה ומשדר ליה חוץ משלש מחנות ולית ליה צוותא דאינשי דעלמא - אפילו הכי לית ליה צערא, דהא אית ליה צוותא דאשתו, ומותר הוא באשתו להתיחד עמה בימי חלוטו; ודברי רבי יוסי במוחלט: דאפילו מטהר ליה, דאף על גב דשרי ליה למחנה ישראל - אית ליה צערא: דלית ליה צוותא דאשתו: דאסור הוא, דכיון דמטהר ליה מחלוטו - מיבעי ליה למימני שבע ימי ספירו, ובימי ספירו - אסור בתשמיש המטה, דכתיב (ויקרא יד ח) וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים, ו'אהלו' זו אשתו, דכתיב שובו לכם לאהליכם (דברים ה כו)

[43] אסור בתשמיש המטה

[44] כלומר: לא נתעברה אמו דיותם אלא בימי חלוטו דעוזיהו: דעוזיהו היה מצורע, ולא נזקק לאשתו בימי ספירו אלא בימי חלוטו

[45] דמצורע מותר בתשמיש המטה, דוישב מחוץ לאהלו- בימי ספירו כתיב

[46] ורבי

[47] להכי אמרינן ימי ספירו ולא ימי חלוטו

[48] פריך בין לרבי מאיר בין לרבי יוסי: דרבי מאיר אומר בהדיא 'אי טמא - שתיק', ורבי יוסי קאמר אין רואין כלל - מכלל דרבי יוסי סבר אי לא בעי לא חזי ליה ולא הוי טמא!

[49] דלא חזי ליה דלמא מטמא ליה

[50] אם נראה הנגע בכסותו

[51] הרי ממתינין לו שאין מטמאין עד שמפנה כל הכלים שבבית, וילפינן מינה דבטומאה דבגופיה נמי ממתין לדבר הרשות, דומיא דהכא: כיון דאשכחן דבטומאה דגופיה ממתינין לו לדבר הרשות - כל שכן דממתינין לו לדבר מצוה, כגון: חתן, וברגל

[52] דמר דריש מהאי קרא ומר דריש מהאי קרא

[53] רבי יהודה דמפיק מביום הראות בו, ומכאן אמרו חתן ורגל, דהיינו מצוה - ממתינין לו, אבל לדבר הרשות אין ממתינין לו בטומאה דגופיה; ורבי סבר דבדבר רשות נמי ממתינין לו, כדאמרינן לעיל: דרבי יליף טומאה דגופיה להמתין לו מטומאה דביתו

[54] דהוי חידוש, ומחידוש לא ילפינן: דכל היכא דאיכא חידוש - אין לך דבר בו אלא חידושו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]