ביאור:בבלי מועד קטן דף טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת מועד קטן: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מנודין ומצורעין [1] - מה הן בתספורת? [2]

תא שמע: מנודין ומצורעין אסורין לספר ולכבס.

[3] מנודה שמת - בית דין סוקלין את ארונו; רבי יהודה אומר: לא שיעמידו עליו גל אבנים כגלו של עכן [4], אלא בית דין שולחין ומניחין אבן גדולה על ארונו, ללמדך שכל המתנדה ומת בנידויו - בית דין סוקלין את ארונו.'

אָבֵל חייב בעטיפת הראש, מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל (יחזקאל כד יז) [הֵאָנֵק דֹּם מֵתִים אֵבֶל לֹא תַעֲשֶׂה פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ] וְלֹא תַעְטֶה עַל שָׂפָם [וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵל] - מכלל דכולי עלמא מיחייבי.

מנודה, מהו בעטיפת הראש?

אמר רב יוסף: תא שמע: והן מתעטפין [5] ויושבין כמנודין וכאבלים עד שירחמו עליהם מן השמים!

אמר ליה אביי: דלמא מנודה לשמים [6] שאני, דחמיר [7]?

מצורע, מהו בעטיפת הראש?

תא שמע: '(ויקרא יג מה) [וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ] וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה [וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא] - מכלל שחייב בעטיפת הראש [8]!

שמע מינה.

אָבֵל אסור להניח תפילין, מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל (יחזקאל כד יז) [הֵאָנֵק דֹּם מֵתִים אֵבֶל לֹא תַעֲשֶׂה] פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ [וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ וְלֹא תַעְטֶה עַל שָׂפָם וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵל] [9] - מכלל דכולי עלמא אסור.

מנודה מהו בתפילין?

תיקו.

מצורע מהו בתפילין?

תא שמע: '(ויקרא יג מה) וְהַצָּרוּעַ [אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא] - לרבות כהן גדול.

בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים - שיהו מקורעים;

וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ - אין פריעה אלא גידול שער, דברי רבי אליעזר; רבי עקיבא אומר: נאמרה הוייה בראש ונאמרה הוייה בבגד; מה הוייה האמורה בבגד = דבר שחוץ מגופו, אף הוייה [10] בראש [וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ משמע מגולה, כענין דכתיב וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה (במדבר ה יח)] = דבר שחוץ מגופו [11]'; מאי לאו אתפילין [12]?

אמר רב פפא: לא, אכומתא וסודרא [13].

אָבֵל אסור בשאילת שלום, דקאמר ליה רחמנא ליחזקאל (יחזקאל כד יז) הֵאָנֵק דֹּם [מֵתִים אֵבֶל לֹא תַעֲשֶׂה פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ וְלֹא תַעְטֶה עַל שָׂפָם וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵל] [14];

מנודה מהו בשאילת שלום?

אמר רב יוסף: תא שמע [15]: '[16] ובשאילת שלום שבין אדם לחברו כבני אדם הנזופין למקום'.

אמר ליה אביי: דלמא מנודה לשמים שאני, דחמיר?

מצורע מהו בשאילת שלום?

תא שמע: '(ויקרא יג מה) [וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ] וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה [וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא] - [17] שיהו שפתותיו מדובקות זו בזו: שיהא כמנודה וכאבל, ואסור בשאילת שלום!'

שמע מינה.

וניפשוט מינה למנודה?

אמר רב אחא בר פנחס משמיה דרב יוסף: מי קתני '[18] שאסור [19]'? [לא כך כתוב אלא] שיהא כמנודה וכאבל קתני, במילי אחרנייתא: ואסור [המצורע] נמי בשאילת שלום.

אָבֵל אסור בדברי תורה, מדקאמר רחמנא ליחזקאל (יחזקאל כד יז) [הֵאָנֵק] דֹּם [מֵתִים אֵבֶל לֹא תַעֲשֶׂה פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ וְלֹא תַעְטֶה עַל שָׂפָם וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵל].

מנודה מהו בדברי תורה?

אמר רב יוסף: תא שמע: מנודה שונה ושונין לו נשכר ונשכרין לו; מוחרם [20] לא שונה ולא שונין לו, לא נשכר ולא נשכרין לו; אבל שונה הוא לעצמו שלא יפסיק את למודו ועושה לו חנות קטנה בשביל פרנסתו, ואמר רב: זבוני מיא בפקתא דערבות [21].

שמע מינה.

מצורע מהו בדברי תורה?

תא שמע: '(דברים ד ט) [רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ] וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ [פסוק י] יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב [בֶּאֱמֹר יְדֹוָד אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן] - מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיעה; מכאן אמרו: הזבין והמצורעין ובועלי נדות מותרין לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במדרש ובתלמוד, בהלכות ובאגדות ובעלי קריין אסורין [22]'!

שמע מינה.

אָבֵל אסור בתכבוסת, דכתיב (שמואל ב יד ב) וַיִּשְׁלַח יוֹאָב תְּקוֹעָה וַיִּקַּח מִשָּׁם אִשָּׁה חֲכָמָה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִתְאַבְּלִי נָא וְלִבְשִׁי נָא בִגְדֵי אֵבֶל וְאַל תָּסוּכִי שֶׁמֶן וְהָיִית כְּאִשָּׁה זֶה יָמִים רַבִּים מִתְאַבֶּלֶת עַל מֵת.

מנודין ומצורעין מה הן בתכבוסת?

תא שמע: מנודין ומצורעין אסורין לספר ולכבס - שמע מינה.

אָבֵל חייב בקריעה, דקאמר להו רחמנא לבני אהרן (ויקרא י ו) [וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם] לֹא תִפְרֹמוּ [וְלֹא תָמֻתוּ וְעַל כָּל הָעֵדָה יִקְצֹף וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף] - מכלל דכולי עלמא מיחייבי.

מנודה מהו בקריעה?

תיקו.

מצורע מהו בקריעה?

תא שמע: (ויקרא יג מה) [וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע] בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים [וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא] - שיהו מקורעין!

שמע מינה.

אָבֵל חייב בכפיית המטה, דתני בר קפרא:


עמוד ב

דמות דיוקני נתתי בהן [23] ובעונותיהם הפכתיה כפו מטותיהן עליה;

מנודה ומצורע מה הן בכפיית המטה?

תיקו.

אָבֵל אסור בעשיית מלאכה, דכתיב (עמוס ח י) וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל [וְכָל שִׁירֵיכֶם לְקִינָה וְהַעֲלֵיתִי עַל כָּל מָתְנַיִם שָׂק וְעַל כָּל רֹאשׁ קָרְחָה וְשַׂמְתִּיהָ כְּאֵבֶל יָחִיד וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר]: מה חג אסור במלאכה - אף אבל אסור במלאכה.

מנודה מהו בעשיית מלאכה?

אמר רב יוסף: תא שמע: כשאמרו [24] אסור בעשיית מלאכה - לא אמרו אלא ביום, אבל בלילה מותר; וכן אתה מוצא במנודה ובאבל; מאי, לאו אכולהו [25]?

לא, אשארא [26];

תא שמע: מנודה שונה ושונין לו, נשכר ונשכרין לו

שמע מינה.

מצורע מהו בעשיית מלאכה?

תיקו.

אָבֵל אסור ברחיצה, דכתיב (שמואל ב יד ב) [וַיִּשְׁלַח יוֹאָב תְּקוֹעָה וַיִּקַּח מִשָּׁם אִשָּׁה חֲכָמָה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִתְאַבְּלִי נָא וְלִבְשִׁי נָא בִגְדֵי אֵבֶל] וְאַל תָּסוּכִי שֶׁמֶן [וְהָיִית כְּאִשָּׁה זֶה יָמִים רַבִּים מִתְאַבֶּלֶת עַל מֵת], ורחיצה בכלל סיכה [27].

מנודה מהו ברחיצה?

אמר רב יוסף: תא שמע: כשאמרו [28] 'אסור ברחיצה' - לא אמרו אלא כל גופו, אֲבָל פניו ידיו ורגליו מותר, וכן אתה מוצא במנודה ובאבל – מאי, לאו אכולהו [29]?

לא אשארא [30].

מצורע מהו ברחיצה?

תיקו.

אבל אסור בנעילת הסנדל, מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל (יחזקאל כד יז) [הֵאָנֵק דֹּם מֵתִים אֵבֶל לֹא תַעֲשֶׂה פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ] וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ [וְלֹא תַעְטֶה עַל שָׂפָם וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵל] - מכלל דכולי עלמא אסור.

מנודה מהו בנעילת הסנדל?

אמר רב יוסף: תא שמע: כשאמרו [31] אסור בנעילת הסנדל - לא אמרו אלא בעיר, אבל בדרך – מותר; הא כיצד? - יצא לדרך נועל, נכנס לעיר – חולץ, וכן אתה מוצא במנודה ובאבל' – מאי, לאו אכולהו?

לא, אשארא.

מצורע מהו בנעילת הסנדל?

תיקו.

אָבֵל אסור בתשמיש המטה דכתיב (שמואל ב יב כד) וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ [וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וַתֵּלֶד בֵּן ויקרא וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁלֹמֹה וַה' אֲהֵבוֹ] [32] - מכלל דמעיקרא אסור.

מנודה מהו בתשמיש המטה?

אמר רב יוסף: תא שמע: 'כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר - מנודין היו [33]' - ושימשו מטותיהן!

אמר ליה אביי: ודלמא מנודה לשמים שאני, דקיל?

קיל!? והא אמרת חמיר?

ספוקי מספקא ליה [34], זיל הכא קמדחי ליה וזיל הכא קמדחי ליה [35].

מצורע מהו בתשמיש המטה?

תא שמע, דתניא [ספרא מצורע פרשתא ב ה"יא]: (ויקרא יד ח) וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר אֶת בְּגָדָיו וְגִלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר וְאַחַר יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה] וְיָשַׁב מִחוּץ לְאָהֳלוֹ [שִׁבְעַת יָמִים] - שיהא כמנודה וכאבל, ואסור בתשמיש המטה; ואין 'אהלו' אלא אשתו, שנאמר (דברים ה כו) לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם' - שמע מינה.

וניפשוט נמי למנודה?

אמר רב הונא בריה דרב פנחס משמיה דרב יוסף: מי קתני 'שאסור'?

שיהא כמנודה וכאבל במילי אחרנייתא - ואסור נמי בתשמיש המטה.

אָבֵל אינו משלח קרבנותיו, דתניא: רבי שמעון אומר: 'שלמים' [36] - בזמן שהוא שלם [37] ולא בזמן שהוא אונן.

מנודה מהו שישלח קרבנותיו?

אמר רב יוסף: תא שמע: 'כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר - מנודין היו, ושלחו קרבנותיהן.

אמר ליה אביי: ודלמא מנודה לשמים שאני, דקיל?

'קיל'? והאמרת חמיר!?

ספוקי מספקא ליה, ומדחי ליה.

מצורע מהו שישלח קרבנותיו?

תא שמע: דתניא: ’[יחזקאל מד,כו: וְאַחֲרֵי טָהֳרָתוֹ שִׁבְעַת יָמִים יִסְפְּרוּ לוֹ [לעיל מיניה (יחזקאל מד כה) כתיב: וְאֶל מֵת אָדָם לֹא יָבוֹא לְטָמְאָה [כִּי אִם לְאָב וּלְאֵם וּלְבֵן וּלְבַת לְאָח וּלְאָחוֹת אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה לְאִישׁ יִטַּמָּאוּ], ובכהן משתעי] וְאַחֲרֵי טָהֳרָתוֹ [38] אחר פרישתו מן המת, שִׁבְעַת יָמִים יִסְפְּרוּ לוֹ - אלו שבעת ימי ספירו [39]; (יחזקאל מד כז) וּבְיוֹם בֹּאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ יַקְרִיב חַטָּאתוֹ [נְאֻם ה' אלקים] [40] -

הערות[עריכה]

  1. ^ מצורעין - אף על גב דכתיב (ויקרא יג מה) וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ - הא דריש ליה לקמן להאי פרוע למילתא אחריתי
  2. ^ להכי קאמר להו בהדדי: משום דפשיט להו בהדדי.
  3. ^ סיפא דברייתא היא [דומה למסכת שמחות פ"ה ה"יג]
  4. ^ דכתיב (יהושע ז) ויקימו עליו גל אבנים גדול
  5. ^ מפורש במסכת תענית [יד,ב], לאחר שהתענו שלש עשרה תעניות צבור
  6. ^ כי הני
  7. ^ ולהכי צריכי עטיפת הראש, אבל אחרים - אינן צריכין עטיפת הראש
  8. ^ יַעְטֶה - משמע עטיפת הראש
  9. ^ פְּאֵרְךָ - זה תפילין
  10. ^ האמורה
  11. ^ ולא אמרינן משער, שהוא מגופו
  12. ^ שיהא ראשו מגולה מתפילין
  13. ^ כלומר: שיהא ראשו מגולה מכומתא וסודרא, אבל תפילין מניח
  14. ^ כלומר: בדבר זה תנהוג אבילות: שתדום ולא תשאל לשלום
  15. ^ דתני גבי תעניות
  16. ^ הן יושבין כמנודין ואבלים כו'
  17. ^ 'שפם' - משמע
  18. ^ כמנודה
  19. ^ בשאילת שלום
  20. ^ שמחרימין בחרם לאחר שלשים יום לאחר הנדוי
  21. ^ בשוק של אותו מקום
  22. ^ לפי שבא להם מחמת שמחה וקלות ראש, וליכא אימה
  23. ^ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם (בראשית ט ו)
  24. ^ חכמים גבי עברו אלו ולא נענו (תענית פ"א מ"ו,דף יג,א)
  25. ^ קאמר: דמנודה אסור
  26. ^ דקתני: אעטיפת הראש, דאמרינן התם (תענית יד ב): בתענית צבור מתעטפין ויושבין כמנודין
  27. ^ דכתיב וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו (תהלים קט יח)
  28. ^ בתענית צבור
  29. ^ ארחיצה נמי, דמנודה אסור
  30. ^ אשארא קאמר דמנודה אית ליה דין דהני דתעניות צבור
  31. ^ בתענית צבור
  32. ^ ויבא אליה - לאחר אבילות
  33. ^ למקום
  34. ^ אי קיל אי חמיר
  35. ^ דלקולא אזלי בהדייהו
  36. ^ לפיכך נקראים 'שלמים'
  37. ^ שלם בדעתו, שדעתו מיושבת עליו
  38. ^ דהיינו
  39. ^ משיפריש מן המת מונין שבעת ימי הזאתו: שבעת ימים אחרים יספרו לו; מדאפקיה רחמנא בלשון 'ספירה' ולא נקט 'הזאה' - שמעינן: שבעת ימי ספירו אם נצטרע
  40. ^ - כתיב בכהן גדול