ביאור:בבלי מועד קטן דף כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת מועד קטן: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אלא מעתה (דברים כה ח) [וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו] וְעָמַד וְאָמַר לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ, הכי נמי? והא תניא [תוספתא יבמות פ"יב ה"י [ליברמן]]: בין יושב בין עומד בין מוטה?

אמר ליה: התם לא כתיב 'ויעמוד ויאמר', הכא כתיב וַיָּקָם ... וַיִּקְרַע.

אמר רמי בר חמא: מנין לקריעה שהיא מעומד? - שנאמר וַיָּקָם אִיּוֹב וַיִּקְרַע? דלמא מילתא יתירתא הוא דעבד? דאי לא תימא הכי - וַיָּגָז אֶת רֹאשׁוֹ הכי נמי?

אלא מהכא: (שמואל ב יג לא) וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו [וַיִּשְׁכַּב אָרְצָה וְכָל עֲבָדָיו נִצָּבִים קְרֻעֵי בְגָדִים];

ודלמא מילתא יתירתא עביד?: דאי לא תימא הכי, וַיִּשְׁכַּב אָרְצָה הכי נמי? והתניא 'ישב על גבי מטה, על גבי כסא, על גבי אודייני [1] גדולה, מכולן אמרו: אפילו [2] על גבי קרקע לא יצא ידי חובתו [3]', ואמר רבי יוחנן: שלא קיים כפיית המטה!

אמר ליה: כעין ארצה [4].

תנו רבנן: 'אלו דברים שאבל אסור בהן: אסור במלאכה, וברחיצה ובסיכה, ובתשמיש המטה, ובנעילת הסנדל, ואסור לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים, ולשנות במשנה במדרש ובהלכות ובתלמוד ובאגדות [5]; ואם היו רבים צריכין לו [6] - אינו נמנע; ומעשה ומת בנו של רבי יוסי בציפורי, ונכנס לבית המדרש ודרש כל היום כולו.'

רבה בר בר חנה איתרעא ביה מילתא; סבר דלא למיפק לפירקא - אמר ליה רבי חנינא: אם היו רבים צריכין לו אינו נמנע; סבר לאוקמי אמורא [7] עליה, אמר ליה: רב תניא ובלבד שלא יעמיד תורגמן!

ואלא היכי עביד?

כי הא, דתניא: מעשה ומת בנו של רבי יהודה בר אילעאי, ונכנס לבית המדרש, ונכנס רבי חנניה בן עקביא וישב בצדו, ולחש הוא לרבי חנניה בן עקביא, ורבי חנניה בן עקביא לתורגמן, ותורגמן השמיע לרבים.

תנו רבנן: 'אבל – שלשה ימים הראשונים אסור להניח תפילין, משלישי ואילך - ושלישי בכלל - מותר להניח תפילין [8]; ואם באו פנים חדשות [9] - אינו חולץ [10], דברי רבי אליעזר; רבי יהושע אומר: אבל - שני ימים הראשונים אסור להניח תפילין; משני - ושני בכלל - מותר להניח תפילין [11]; ואם באו פנים חדשות [12] – חולץ.'

אמר רב מתנה מאי טעמא דרבי אליעזר [13]? - דכתיב (דברים לד ח) [וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם] וַיִּתְּמוּ יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה [14];

אמר רב עינא: מאי טעמא דרבי יהושע? - דכתיב (עמוס ח י) [וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל וְכָל שִׁירֵיכֶם לְקִינָה וְהַעֲלֵיתִי עַל כָּל מָתְנַיִם שָׂק וְעַל כָּל רֹאשׁ קָרְחָה וְשַׂמְתִּיהָ כְּאֵבֶל יָחִיד] וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר.

ורבי יהושע נמי, הא כתיב וַיִּתְּמוּ יְמֵי?

אמר לך: שאני משה, דתקיף אבליה;

ורבי אליעזר נמי, הא כתיב וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר?

עיקר מרירא חד יומא הוא [15];

אמר עולא: הלכה כרבי אליעזר בחליצה [16], והלכה כרבי יהושע בהנחה [17].

איבעיא להו: [18] בשני לעולא חולץ או אינו חולץ?

תא שמע: אמר עולא: חולץ ומניח [19] אפילו מאה פעמים [20].

תניא נמי הכי: יהודה בן תימא אומר: חולץ ומניח אפילו מאה פעמים.

רבא אמר: כיון שהניח [21] - שוב אינו חולץ [22].

והא רבא - הוא דאמר [23]: הלכה כתנא דידן, דאמר שלשה [24]?


עמוד ב

מצוה שאני [25].

תנו רבנן: אָבֵל, שלשה ימים הראשונים אסור במלאכה, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה; מכאן ואילך עושה בצינעא בתוך ביתו. והאשה [26] טווה בפלך בתוך ביתה.

תנו רבנן: 'אָבֵל, שלשה ימים הראשונים אינו הולך לבית האבל, מכאן ואילך הולך ואינו יושב במקום המנחמין אלא במקום המתנחמין [27]'.

תנו רבנן: אָבֵל, שלשה ימים הראשונים אסור בשאילת שלום; משלשה ועד שבעה משיב ואינו שואל, מכאן ואילך שואל ומשיב כדרכו.

'שלשה ימים הראשונים אסור בשאילת שלום? והתניא: מעשה ומתו בניו של רבי עקיבא, נכנסו כל ישראל והספידום הספד גדול; בשעת פטירתן עמד רבי עקיבא על ספסל גדול ואמר: אחינו בית ישראל, שמעו! אפילו שני בנים חתנים [28], מנוחם הוא [29] בשביל כבוד שעשיתם [30], ואם בשביל עקיבא באתם - הרי כמה עקיבא בשוק [31]; אלא כך אמרתם: (תהלים לז לא) תּוֹרַת אֱלֹהָיו בְּלִבּוֹ [לֹא תִמְעַד אֲשֻׁרָיו], וכל שכן ששכרכם כפול [32]; לכו לבתיכם לשלום [33]!'

כבוד רבים שאני.

משלשה ועד שבעה משיב ואינו שואל, מכאן ואילך שואל ומשיב כדרכו? ורמינהו [34]: 'המוצא את חבירו אבל בתוך שלשים יום - מדבר עמו תנחומין, ואינו שואל בשלומו; לאחר שלשים יום שואל בשלומו, ואינו מדבר עמו תנחומין;

מתה אשתו ונשא אשה אחרת [35] - אינו רשאי ליכנס לביתו לדבר עמו תנחומין [36]; מצאו בשוק - אומר לו בשפה רפה ובכובד ראש' [37]!?

אמר רב אידי בר אבין: הוא שואל בשלום אחרים, שאחרים שרויין בשלום; אחרים אין שואלין בשלומו, שהוא אינו שרוי בשלום [38].

והא מדקתני משיב, מכלל דשיילינן ליה [39]!?

דלא ידעי [40];

אי הכי [41], התם [42] נמי [43]?

התם [44] מודע להו [45] ולא מהדר להו, הכא [46] לא צריך לאודועינהו [47].

ורמינהו: 'המוצא את חברו אָבֵל בתוך י"ב חדש - מדבר עמו תנחומין ואינו שואל בשלומו [48]; לאחר י"ב חדש שואל בשלומו ואינו מדבר עמו תנחומין, אֲבָל מדבר עמו מן הצד [49];

אמר רבי מאיר: המוצא את חברו אבל לאחר י"ב חדש ומדבר עמו תנחומין, למה הוא דומה? - לאדם שנשברה רגלו וחיתה; מצאו רופא ואמר לו "כלך אצלי שאני שוברה וארפאנה כדי שתדע שסממנין שלי יפין"'!

לא קשיא, הא [50] באביו ואמו [51], הא [52] בשאר קרובים.

התם נמי [53], ידבר עמו תנחומין מן הצד [54]?

אִין, הכי נמי, ומאי '[55] אינו מדבר עמו תנחומין'? – כדרכו, אבל מדבר עמו מן הצד.

תנו רבנן: 'אָבֵל, שלשה ימים הראשונים בא ממקום קרוב - מונה עמהן [56]; בא ממקום רחוק מונה לעצמו [57]; מכאן ואילך אפילו בא ממקום קרוב מונה לעצמו;

רבי שמעון אומר: אפילו בא ביום השביעי ממקום קרוב - מונה עמהן'.

אמר מר: שלשה ימים הראשונים בא ממקום קרוב מונה עמהן; אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: והוא שיש גדול הבית בבית [58].

איבעיא להו:

הערות[עריכה]

  1. ^ מכתשת
  2. ^ ישן
  3. ^ עד שיכפה מטתו וישב עליה
  4. ^ כלומר: שכפה מטתו וישב עליה, ולעולם קריעה מעומד
  5. ^ כדאמרינן לעיל (מועד קטן טו א), מדאמר רחמנא ליחזקאל (יחזקאל כד יז) הֵאָנֵק דֹּם, והא דאמר (סוכה כה א) אָבֵל חייב בכל המצות האמורות בתורה חוץ מן התפילין - התם שאר מצות בעלמא, אבל הני - אית בהו שמחה
  6. ^ לדרשה
  7. ^ תורגמן
  8. ^ דעיקר אבילות אינו אלא שני ימים
  9. ^ ביום שלישי
  10. ^ אפילו הכי אינו חולץ תפילין, אף על גב דאיכא למיחש דלמא אמרי "[בשני] ימים הראשונים נמי הניח תפילין"
  11. ^ דעיקר אבילות אינו אלא יום אחד
  12. ^ ביום שני
  13. ^ דסבר עיקר אבילות שני ימים
  14. ^ יְמֵי - דמשמע שני ימים
  15. ^ אבל אבילות שני ימים
  16. ^ שאם באו פנים חדשות בשלישי - אינו חולץ
  17. ^ דבשני מותר להניח תפילין
  18. ^ בשלישי קאמר הלכה כרבי אליעזר דאמר אינו חולץ, אבל
  19. ^ בשני
  20. ^ וכי באו פנים חדשות - חולץ, וכי ליכא פנים חדשות - מניח
  21. ^ בשני
  22. ^ לפנים חדשות
  23. ^ לעיל (מועד קטן כ א) בכפיית המטה
  24. ^ שלשה ימים עיקר אבילות, הכי נמי - נבעי שלשה ימים [שלא] להניח תפילין
  25. ^ כלומר: הואיל ומצוה להניח תפילין - מצי להניח לאלתר בשני
  26. ^ אבילה
  27. ^ סמוך לאבלים
  28. ^ קברתי
  29. ^ מנוחם אני
  30. ^ לי
  31. ^ שלא הלכתם לנחמן
  32. ^ שלכבוד התורה באתם
  33. ^ הרי שאל בשלומן!
  34. ^ דבתוך שלשים יום אינו שואל
  35. ^ בתוך שלשים יום, כגון שאין לו בנים, כדלקמן
  36. ^ לנחמו, משום חלישת דעת דאשה אחרונה
  37. ^ קתני מיהת: בתוך שלשים יום... אינו שואל בשלומו, כל שכן שהאבל עצמו אינו שואל בשלומו של זה, ולעיל קתני: משבעה ואילך משיב ושואל כדרכו
  38. ^ כלומר: תריץ הא דתני מכאן ואילך שואל כדרכו - בתוך שלשים יום דהוא שואל בשלום אחרים, שהן שרויין בשלום; והא דקתני בתוך שלשים יום אינו שואל בשלומו - אין אחרים שואלין בשלומו
  39. ^ בתוך שלשים יום, וקשיא למאן דתני בתוך שלשים יום אינו שואל
  40. ^ כלומר: הא דתני דמשיב - להני דשאלי ליה ולא ידעי דאבל הוא, אבל מאן דידע דאבל הוא - לא שאיל ליה בתוך שלשים יום
  41. ^ דאוקמת לה בלא ידעי
  42. ^ אפילו שלשה ימים
  43. ^ למאן דלא ידע ושאיל ליה
  44. ^ הא דקתני כל שלשה ימים אסור בשאילת שלום – אֲבָל
  45. ^ דאבל הוא
  46. ^ לאחר שלשה
  47. ^ למאן דלא ידעי דאבל הוא, אלא משיב
  48. ^ וקשה להך דתני לאחר שלשים יום שואל בשלומו
  49. ^ שאומר לו "תתנחם,, ואינו מזכיר שם המת
  50. ^ אינו שואל בשלומו עד שנים עשר חדש
  51. ^ באבל על אביו ועל אמו
  52. ^ שואל בשלומו לאחר שלשים יום
  53. ^ שלשים, דמוקמת ליה בשאר קרובים
  54. ^ לאחר שלשים, כי היכי דבאביו ואמו מדבר עמו תנחומין מן הצד לאחר שנים עשר חדש, ואמאי קתני לאחר שלשים אינו מדבר עמו תנחומים כלל
  55. ^ ומאי לאחר שלשים
  56. ^ עם האבלים שבאותו מקום, הואיל דבמקום קרוב הוה, ויכול לבא בתחלת האבילות - חשבינן ליה כמו דאתא, דאינו מונה אלא חמשה ימים עם שאר אבלים
  57. ^ שבעה שלימין
  58. ^ שבא ומצא גדול הבית בבית מונה עמהן - עם אבילי הבית; וזה שבא הוא הצעיר ממנו, אבל אם היה גדול בדרך, ובא בתוך שלשה ימים, אפילו ממקום קרוב - מונה לעצמו, דלא חשיב אבילות דצעיר לאצטרופי גדול בהדיה