ביאור:בבלי מועד קטן דף יט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת מועד קטן:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
| המשך המשנה |
וטווה על יריכו תכלת לציציתו [1].
גמרא:
תנו רבנן: 'כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו, וטווה על יריכו תכלת לציציתו, ולאחרים בטובה [2] - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: מערים ומוכר את שלו וחוזר וכותב לעצמו [3];
רבי יוסי אומר: כותב ומוכר כדרכו כדי פרנסתו [4].'
אורי ליה רב לרב חננאל - ואמרי לה רבה בר בר חנה - לרב חננאל הלכה: כותב ומוכר כדרכו כדי פרנסתו.
וטווה על יריכו תכלת:
תנו רבנן: 'טווה אדם על יריכו תכלת לציציתו אבל לא באבן [5], דברי רבי אליעזר; וחכמים אומרים: אף באבן.
רבי יהודה אומר משמו: באבן, אבל לא בפלך; וחכמים אומרים: בין באבן בין בפלך.'
אמר רב יהודה אמר שמואל, וכן אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הלכה בין באבן בין בפלך, והלכה כותב כדרכו ומוכר כדי פרנסתו.
משנה:
הקובר את מתו שלשה ימים קודם לרגל - [6] בטלה הימנו גזרת שבעה [7];
שמונה [8] - בטלו הימנו גזרת שלשים [9], מפני שאמרו: שבת עולה [10] ואינה מפסקת [11], רגלים מפסיקין [12] ואינן עולין [13];
רבי אליעזר אומר: משחרב בית המקדש [14] - עצרת כשבת [15];
רבן גמליאל אומר: ראש השנה ויום הכפורים כרגלים;
וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא: עצרת – כרגלים; ראש השנה ויוה"כ – כשבת [16].
גמרא:
אמר רב: גזרת [17] בטלו, ימים לא בטלו [18];
וכן אמר רב הונא: גזרת בטלו, ימים לא בטלו;
ורב ששת אמר: אפילו ימים נמי בטלו; מאי טעמא ימים לא בטלו [19]? - שאם לא גילח ערב הרגל [20] אסור לגלח אחר הרגל [21],
והתניא [22]: 'הקובר את מתו שלשה ימים קודם לרגל - בטלה הימנו גזרת שבעה; שמונה ימים קודם לרגל - בטלה הימנו גזרת שלשים, ומגלח ערב הרגל; אם לא גילח ערב הרגל - אסור לגלח אחר הרגל;
אבא שאול אומר: מותר לגלח אחר הרגל, שכשם שמצות שלשה מבטלת גזרת שבעה [23] - כך מצות שבעה מבטלת גזרת שלשים [24]';
שבעה? והאנן שמונה תנן?
קסבר אבא שאול מקצת היום ככולו, ויום שביעי עולה לו לכאן ולכאן [25].
אמר רב חסדא אמר רבינא בר שילא: הלכה כאבא שאול; ומודים חכמים לאבא שאול כשחל שמיני שלו להיות בשבת ערב הרגל - שמותר לגלח בערב שבת.
כמאן אזלא הא דאמר רב עמרם אמר רב: 'אָבֵל, כיון שעמדו מנחמין מאצלו [26] - מותר ברחיצה'?
כמאן? - כאבא שאול [27].
אמר אביי: הלכה כאבא שאול ביום שבעה, ומודים חכמים לאבא שאול ביום שלשים [28], דאמרינן מקצת היום ככולו.
רבא אמר: הלכה כאבא שאול ביום שלשים, ואין הלכה כאבא שאול ביום שבעה;
ונהרדעי אמרי: הלכה כאבא שאול בזו ובזו, דאמר שמואל: הלכה כדברי המיקל באבל.
שלשים יום [29] מנלן?
יליף 'פרע' 'פרע' מנזיר: כתיב הכא (ויקרא י ו) [וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו] רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ [וּבִגְדֵיכֶם לֹא תִפְרֹמוּ וְלֹא תָמֻתוּ וְעַל כָּל הָעֵדָה יִקְצֹף וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף ה’] [30], וכתיב התם (במדבר ו ה) [כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר לַה' קָדֹשׁ יִהְיֶה] גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ; מה להלן שלשים - אף כאן שלשים.
והתם מנלן?
אמר רב מתנה: סתם נזירות שלשים יום.
מאי טעמא?
אמר קרא: קָדֹשׁ יִהְיֶה: י-ה-י-ה בגימטריא תלתין הוו.
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: הכל מודין [31] כשחל שלישי שלו להיות ערב הרגל - שאסור ברחיצה עד הערב [32];
אמר רב נחמיה בריה דרב יהושע: אשכחתינהו לרב פפי ולרב פפא דיתבי וקאמרי: הלכה כרב הונא בריה דרב יהושע.
איכא דאמרי: אמר רב נחמיה בריה דרב יוסף: אשכחתינהו לרב פפי ולרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע דיתבי וקאמרי: הכל מודים שאם חל שלישי שלו להיות ערב הרגל שאסור ברחיצה עד הערב.
בעא מיניה אביי מרבה: קברו ברגל, רגל עולה לו למנין שלשים או אין רגל עולה לו למנין שלשים?
למנין שבעה לא קמיבעיא לי [33], דלא נהגא מצות שבעה ברגל [34]; כי קא מיבעיא לי למנין שלשים, דקא נהגא מצות שלשים ברגל [35] – מאי?
אמר ליה: אינו עולה.
איתיביה [תוספתא מועד קטן פ"ב הלכה ו [ליברמן], בשנויים רבים]: 'הקובר את מתו שני ימים קודם הרגל - מונה חמשה ימים אחר הרגל, ומלאכתו נעשית על ידי אחרים, ועבדיו ושפחותיו עושים בצינעא בתוך ביתו, ואין רבים מתעסקין עמו [36],
הערות
[עריכה]- ^ טווה החוטין, אבל לא בידו בין אצבעותיו ובפלך, כדרך חול
- ^ ולא בשכר
- ^ כן עושה כל ימות החג
- ^ בהרווחה, ולא מיירי במי שאין לו מה יאכל
- ^ שתולה בחוט, כדי שיוכל לשוזרו יפה
- ^ הואיל ועיקר אבילות אינו אלא שלשה ימים
- ^ דלאחר הרגל אינו צריך למנות יותר
- ^ ימים קודם הרגל
- ^ דהואיל והתחיל יום אחד מן השלשים - אינו צריך לשמור כלום לאחר הרגל דין שלשים, אלא מותר לאלתר בתכבוסת, בגיהוץ ותספורת
- ^ אירע שבת בימי אבלו - עולה למנין שבעה
- ^ דלאחר שבת צריך להשלים שבעה ימי אבלות, עם השבת
- ^ דכי קבר מתו שלשה ימים קודם הרגל - מפסיק האבילות לגמרי, ולאחר הרגל אין משלים כלום
- ^ דכי קבר מתו בתוך הרגל, דלא בטלה ממנו גזרת שבעה - אין ימי הרגל עולין למנין שבעה ימי אבילות, אלא לאחר הרגל צריך לישב שבעה ימי אבילות - זו היא סברתי; אבל בהעתק מצאתי: ואין עולין - דכי קבר את מתו שני ימים לפני הרגל דלא בטלה ממנו גזרת שבעה - אין ימי הרגל עולין למנין שבעת ימי אבלו, אלא לאחר הרגל צריך לישב חמשה ימי אבלות להשלים לשני ימים שנהג לפני הרגל. (ואני אומר כי טעות סופר הוא, דמה שנזכר שלשה ימים לפני הרגל - לאו דוקא, ואפילו שעה אחת לפני הרגל - בטלה ממנו גזרת שבעה, דהרגל מפסיק) [הב"ח מחק תיבות אלו, וכתב דתלמיד טועה כתבם, דמוכח מסוגיא דלקמן דף כ דלתנא דידן דווקא שלשה ימים]
- ^ שאין לעצרת תשלומין כל שבעה, ואינו אלא יום אחד
- ^ ודינו כשבת, דעולה ואינה מפסקת
- ^ הואיל ואינו אלא יום אחד
- ^ שלשים
- ^ שלשים יום לא בטלו, דעדיין תלויין ועומדים
- ^ כלומר: באיזה ענין לא בטלו ימים
- ^ דכי בטלו גזרת שלשים, ואיבעי ליה לגלוחי ערב הרגל ולא גילח
- ^ כל שלשים יום
- ^ סייעתא
- ^ דכי קבר מתו שלשה ימים לפני הרגל אינו יושב לאחרי הרגל כלום
- ^ דכי קבר מתו שבעה ימים קודם הרגל - בטלה ממנו גזרת שלשים, דאפילו לא גילח ערב הרגל - מגלח אחר הרגל
- ^ דחשיב נמי שמיני
- ^ היינו ביום שבעה
- ^ דאמר: עולה לכאן ולכאן, דחשיב נמי שמיני דמבטל ממנו גזרת שלשים
- ^ לקבורת מתו דמותר לגלח, דלא בעינן שלשים שלימין
- ^ אסור בגילוח
- ^ הא שאר אבלים - חייבים משמע
- ^ אפילו אבא שאול, דאמר מקצת היום ככולו
- ^ דודאי שלש שלימין בעינן עד הערב, ולערב רוחץ בצונן, או ימתין עד חולו של מועד וירחץ בחמין
- ^ דודאי אינו עולה
- ^ דהא אינו אסור בנעילת הסנדל, ואינו נוהג בכפיית המטה
- ^ דהא ברגל נמי אסור בגיהוץ ובתספורת כשלשים
- ^ כלומר: אין צריכין לנחמו אחר הרגל, שכבר נחמוהו שבעה ימים ברגל