ביאור:בבלי מועד קטן דף כה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת מועד קטן: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

גמרא:

ואפילו חכם? והתניא חכם שמת הכל קרוביו

'הכל קרוביו', סלקא דעתך? אלא הכל כקרוביו:

הכל קורעין עליו, והכל חולצין עליו, והכל מברין עליו ברחבה!

לא, צריכא דלאו חכם הוא, ואי אדם כשר הוא - חיובי מיחייב למיקרע, דתניא: מפני מה בניו ובנותיו של אדם מתים כשהן קטנים? - כדי שיבכה ויתאבל על אדם כשר.

'יבכה ויתאבל'? ערבונא קא שקיל מיניה? - אלא מפני שלא בכה והתאבל על אדם כשר, שכל הבוכה ומתאבל על אדם כשר - מוחלין לו על כל עונותיו, בשביל כבוד שעשה לו;

דלאו אדם כשר הוא, אי דקאי התם בשעת יציאת נשמה - חיובי מיחייב, דתניא: רבי שמעון בן אלעזר אומר: העומד על המת בשעת יציאת נשמה - חייב לקרוע; למה זה דומה? - לספר תורה שנשרף שחייב לקרוע [1]!

דלא קאי התם בשעת יציאת נשמה.

כי נח נפשיה דרב ספרא לא קרעו רבנן עליה, אמרי: לא גמרינן מיניה.

אמר להו אביי: מי תניא 'הרב שמת'? 'חכם שמת' תניא! ועוד: כל יומא שמעתתיה בפומין בבי מדרשא [2]!

סבור מה דהוה הוה [3] - אמר להו אביי: תנינא: חכם, כל זמן שעוסקין בהספד - חייבין לקרוע

סבור למיקרע לאלתר [4], אמר להו אביי: תניא: חכם - כבודו בהספידו.

כי נח נפשיה דרב הונא, סבור לאותובי ספר תורה אפורייה [5]; אמר להו רב חסדא: מילתא דבחייה לא סבירא ליה, השתא ליקום ליעבד ליה? דאמר רב תחליפא: אנא חזיתיה לרב הונא דבעי למיתב אפורייה והוה מנח ספר תורה עליה, וכף כדא אארעא ואותיב ספר תורה עילויה - אלמא קסבר אסור לישב על גבי מטה שספר תורה מונח עליה!

לא הוה נפיק פוריא מבבא [6], סבור לשלשולי דרך גגין - אמר להו רב חסדא: הא גמירנא מיניה: 'חכם כבודו דרך פתח'; סבור לאשנויי מפוריא לפוריא [7] - אמר להו רב חסדא: הכי גמירנא מיניה: 'חכם כבודו במטה ראשונה', דאמר רב יהודה אמר רב: מנין לחכם שכבודו במטה ראשונה? - שנאמר (שמואל ב ו ג) וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֶל עֲגָלָה חֲדָשָׁה [וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ בְּנֵי אֲבִינָדָב נֹהֲגִים אֶת הָעֲגָלָה חֲדָשָׁה] [8]! פרוס בבא [9] ואפקוה.

פתח עליה רבי אבא: ראוי היה רבינו שתשרה עליו שכינה אלא שבבל גרמה ליה [10].

מתיב רב נחמן בר חסדא - ואמרי לה רב חנן בר חסדא: (יחזקאל א ג) הָיֹה הָיָה דְבַר ה' אֶל יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי הַכֹּהֵן בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים [עַל נְהַר כְּבָר וַתְּהִי עָלָיו שָׁם יַד ה’]!

טפח ליה אבוה [11] בסנדליה [12], אמר ליה: לאו אמינא לך לא תיטרוד עלמא [13]: מאי היה שהיה כבר [14]!

כי אסקוה להתם [15], אמרו ליה לרבי אמי ולרבי אסי: רב הונא אתי!

אמרו: כי הוינן התם - לא הוה לן לדלויי רישין [להרים ראש] מיניה [16], השתא אתינן הכא [17] אתא בתרין!

אמרו להו: ארונו בא!

רבי אמי ורבי אסי נפוק, רבי אילא ורבי חנינא לא נפוק;

איכא דאמרי רבי אילא נפק רבי חנינא לא נפק.

דנפק מאי טעמיה?

דתניא: ארון העובר ממקום למקום - עומדים עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים.

דלא נפק מאי טעמא?

דתניא: ארון העובר ממקום למקום - אין 'עומדין עליו בשורה ואין אומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים!

קשיין אהדדי!?

לא קשיא: כאן [18] ששלדו [19] קיימת, כאן בשאין שלדו קיימת, ורב הונא שלדו קיימת הוה;

דלא נפק לא סיימוה קמיה [20].

אמרי: היכא נינחיה [היכן נקברנו]?: רב הונא ריבץ תורה בישראל [21] ורבי חייא ריבץ תורה בישראל הוה [22], מאן מעייל ליה [23]?

אמר להו רב חגא: אנא מעיילנא ליה, דאוקמתיה לתלמודאי כי הוינא בר תמני סרי שנין ולא חזי לי קרי, ומשמע ליה קמיה [ושמשתי לפניו] וידעי בעובדיה: דיומא חד אתהפיכא ליה רצועה דתפילין [24] ויתיב עלה ארבעין תעניתא!

עייליה, הוה גני יהודה מימיניה דאבוה וחזקיה משמאליה, אמר ליה יהודה לחזקיה: קום מדוכתיך, דלאו אורח ארעא דקאים רב הונא! בהדי דקאים - קם בהדיה עמודא דנורא; חזייה רב חגא - איבעית [25]; זקפיה לארוניה [26] ונפק אתא; והאי דלא איענש ענש - משום דזקפיה לארוניה דרב הונא!

כי נח נפשיה דרב חסדא - סבור לאותובי ספר תורה אפורייה, אמר להו רבי יצחק: מילתא דלרביה לא סבירא ליה - אנן ניקום נעביד ליה!

סבור דלא למישלל קרעייהו, אמר להו רבי יצחק בר אמי: חכם, כיון שהחזירו פניהם מאחורי המטה - שוללין.

כי נח נפשיה דרבה בר הונא ורב המנונא - אסקינהו להתם;


עמוד ב

כי מטו אגישרא [27] - קמו גמלי [28]; אמר להו ההוא טייעא [29]: מאי האי? אמרו ליה: רבנן [30] דקא עבדי יקרא אהדדי [31]: מר אמר "מר ניעול ברישא" ומר אמר "מר ניעול ברישא", אמר: דינא הוא דרבה בר הונא ליעול ברישא; חליף גמליה דרבה בר הונא - נתור [נשרו] ככיה [32] ושניה [ושיניו] דההוא טייעא [33]; פתח עליה ההוא ינוקא:

"גזע ישישים עלה מבבל ועמו ספר מלחמות [34] [35] קאת וקפוד הוכפלו [36] לראות בשוד ושבר הבא משנער;

קצף על עולמו וחמס ממנו נפשות [37],

ושמח בהם ככלה חדשה;

רוכב ערבות שש ושמח בבא אליו נפש נקי וצדיק".

כי נח נפשיה דרבינא - פתח עליה ההוא ספדנא:

"תמרים הניעו ראש על צדיק כתמר;

נשים לילות כימים [38] על משים לילות כימים [39]";

אמר ליה רב אשי לבר קיפוק [40]: ההוא יומא [41] מאי אמרת?

אמר ליה: אמינא:

"אם בארזים נפלה שלהבת - מה יעשו איזובי קיר;

לויתן בחכה הועלה - מה יעשו דגי רקק;

בנחל שוטף נפלה חכה - מה יעשו מי גבים?!"

אמר ליה בר אבין: חס וחלילה דחכה ושלהבת בצדיקי אמינא! [42]

ומאי אמרת?

אמינא: "בכו לאבלים ולא לאבידה,

שהיא למנוחה ואנו לאנחה"!

חלש דעתיה עלייהו ואתהפוך כרעייהו!

ההוא יומא [43] לא אתו לאספודיה [44], והיינו דאמר רב אשי: לא בר קיפוק חליץ ולא בר אבין חליץ [45].

רבא, כי הוה אתא לדגלת [46], אמר ליה לבר אבין: קום אימא מילתא!

קאי ואמר: "באו רוב שלישית במים [47]:

זכור ורחם, תעינו מאחריך כאשה מבעלה;

אל תזניחנו כאוֹת מי מרה [48]"!

<חנין יוחנן זירא אבא יעקב יוסי שמואל חייא מנחם סימן>

רבי חנין - חתניה דבי נשיאה הוה - לא קא הוו ליה בני; בעא רחמי והוו ליה; ההוא יומא דהוה ליה - נח נפשיה; פתח עליה ההוא ספדנא:

"שמחה לתוגה נהפכה! ששון ויגון נדבקו!

בעת שמחתו נאנח, בעת חנינתו [49] אבד חנינו [50]"!

אסיקו ליה [קראו לתינוק] 'חנן' על שמיה.

כי נח נפשיה דרבי יוחנן, פתח עליה רבי יצחק בן אלעזר:

"קשה היום לישראל כיום בא השמש בצהרים, דכתיב (עמוס ח ט) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא [נְאֻם ה' אלקים] וְהֵבֵאתִי הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם [וְהַחֲשַׁכְתִּי לָאָרֶץ בְּיוֹם אוֹר] [51], ואמר רבי יוחנן: זה יומו של יאשיהו [52]".

כי נח נפשיה דרבי יוחנן, יתיב רבי אמי שבעה ושלשים;

אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: רבי אמי דעבד - לגרמיה [53] הוא דעבד, דהכי אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אפילו רבו שלימדו חכמה - אינו יושב עליו אלא יום אחד.

כי נח נפשיה דרבי זירא - פתח עליה ההוא ספדנא:

"ארץ שנער הרה וילדה,

ארץ צבי גידלה שעשועיה [54],

"אוי נא לה" אמרה רקת [55]

כי אבדה כלי חמדתה"!!

כי נח נפשיה דרבי אבהו, אחיתו עמודי דקסרי מיא [56];

דרבי יוסי - שפעו מרזבי דציפורי דמא;

דרבי יעקב - אתחמיאו כוכבי [57] ביממא [58];

דרבי אסי - איעקרו כל אילניא;

דרבי חייא - נחיתו כיפי דנורא [59] מרקיעא;

דרבי מנחם ברבי סימאי [60] - אישתעו צלמנייא [61] והוו למחלצייא [62];

דרבי תנחום בר חייא - איתקצצו כל אנדרטיא [63];

דרבי אלישיב - איחתרו שבעין מחתרתא [64] בנהרדעא;

דרב המנונא - נחיתו כיפי [65] דברדא מרקיעא;

דרבה ורב יוסף - נשוק כיפי [66] דפרת אהדדי [67];

דאביי ורבא - נשוק כיפי דדגלת אהדדי;

כי נח נפשיה דרבי משרשיא טעון דיקלי שיצי [68].

תנו רבנן [69]:

הערות[עריכה]

  1. ^ דתורה קרויה נר, שנאמר (משלי ו כג) כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר [וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר], ונשמה נקראת נר דכתיב (משלי כ כז) נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן
  2. ^ והוי כמאן דגמרינן מיניה
  3. ^ הואיל דלא קרעו בשעת מיתה - תו לא קרעי
  4. ^ בלא הספד
  5. ^ ולומר: "קיים זה מה שכתוב בזה"
  6. ^ דזוטר הוה בבא
  7. ^ לתתו במטה אחריתא, קטנה, שתצא דרך הפתח
  8. ^ אותה עגלה ששיגרוהו פלשתים בה, ובאותה עגלה הביאו דוד מבית אבינדב לעיר דוד
  9. ^ שָׁברו הפתח והִרחיבוהו
  10. ^ שאין שכינה שורה בחוץ לארץ
  11. ^ רב חסדא
  12. ^ שטפח לו לרב נחמן [בנו] על סנדלו, כאדם שנוגע על רגל חבירו בחשאי כדי שלא ישמעו העומדים סביב מטתו דרב הונא, ענין אחר: הכהו בסנדלו
  13. ^ לא תטרח בקושיות
  14. ^ כלומר: ההיא שעתא הוה, ולא יותר; ויש אומרים: שהיה כבר - בארץ ישראל, ששרתה עליו רוח הקודש
  15. ^ לארץ ישראל, לקוברו, שכל הנקבר שם נקבר בלא חטא, שנאמר הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָוֹן (ישעיהו לג כד), כדאיתא בכתובות (קיא,א)
  16. ^ דאדם חשוב היה, והוה לן בושת לדלויי רישין
  17. ^ דסבורין שהוא חי
  18. ^ יוצאין
  19. ^ גופו
  20. ^ דשלדו הוה קיימת
  21. ^ כדאמרינן פרק 'שני דייני גזירות' (כתובות קו א): כי קיימי רבנן מקמיה ומנפצי גלימייהו - מכסי ליה ליומא באבקא
  22. ^ כדאמרינן בבבא מציעא (פה,ב): אנא עבדי ליה לתורה דלא תשתכח מישראל
  23. ^ מי ילך להכניסו לקבורה אצל רבי חייא
  24. ^ השחור בפנים, דרצועה שחורה נראה בחוץ הלכה למשה מסיני
  25. ^ נבעת ונפחד
  26. ^ דרב הונא לקמיה עמודא דנורא, דלא ליזקיה
  27. ^ כשהגיעו לעבור בדף של גשר קצר [צר]: שעכשיו לא היו יכולין לעבור זה בצד זה אלא זה אחר זה
  28. ^ עמדו הגמלים נושאי המטות במקומן
  29. ^ סוחר ישמעאלים
  30. ^ דשיכבי: רבה בר רב הונא ורב המנונא
  31. ^ דהא לא בעי האי למיעל מקמי האי
  32. ^ לחייו
  33. ^ משום דבזי לרב המנונא
  34. ^ ספר תורה; לישנא אחרינא: שנלחם רבה ורב המנונא, ונתור ככי דההוא טייעא
  35. ^ לישנא אחרינא: גזע ישישים - זה רבה בר רב הונא, דהוא בן גדולים: בן רב הונא דהוא ראש גולה, ועדיף מנשיא דארץ ישראל, ועמו ספר מלחמות - עמו רב המנונא
  36. ^ קללה, כמו וִירֵשׁוּהָ קָאַת וְקִפּוֹד (ישעיהו לד יא); כלומר: קללה באה והוכפלה בעולם
  37. ^ זה שקצף הקדוש ברוך הוא על עולמו
  38. ^ בהספד
  39. ^ על ששם לילות כימים בתורה
  40. ^ בר קיפוק ובר אבין הוו ספדני
  41. ^ דנח נפשיה
  42. ^ חלש דעתיה, דהאי מדמי ליה לשלהבת, והאי לאבידה;
  43. ^ דנח נפשיה
  44. ^ משום דאירע להו תקלה על ידו
  45. ^ משום דאיתהפכו כרעייהו, ותנינא (יבמות קג א): האי מאן דמסגי אלוחתא דריגלא - לא חליץ, דהתורה אמרה (דברים כה ט) וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ - ולא מתחת לרגלו
  46. ^ חדקל
  47. ^ ישראל נקראו שלישית, ורבא שקול כרוב ישראל, ואמר ליה: קום ואמור מילתא, כלומר: בקש רחמים
  48. ^ שאשה סוטה נבדקת בהן
  49. ^ דולד
  50. ^ אביו המחננו
  51. ^ אשקיע השמש בצהרים
  52. ^ שנהרג יאשיה, קרי יומו ’[בא] שמש'
  53. ^ לדעתיה
  54. ^ רבי זירא היה מבבל, ובה נולד, וגדל בארץ ישראל, והיינו דקאמר: 'ארץ שנער הרה וילדה, ארץ צבי גדלה שעשועיה', ואהכי קרי ליה 'רבי זירא' ו'רב זירא'
  55. ^ יכולה לומר כן; רקת היא טבריא
  56. ^ הורידו דמעות
  57. ^ נראו הכוכבים
  58. ^ שנשתנה העולם מרוב צער
  59. ^ אבנים של אור
  60. ^ רבי מנחם - בנן של קדושים, שלא נסתכל אף בצורה של זוזא, כדאמרינן ב'ערבי פסחים' (פסחים קד א)
  61. ^ נימוחו פרצוף שלהן
  62. ^ כמו שהוחלקה במעגל ובמחלצים, שבה מטחין טיט הכותל, כלומר: נחלקה ונתמעכה כל צורת פרצוף של צלמים וצורת המטבעות, מפני צורת החסיד שנשתנית
  63. ^ צורת הצלמים שעושין על שם המלך שמת
  64. ^ דגנבים, דבזכותיה לא הוו אתו גנבים
  65. ^ אבנים
  66. ^ כיפאות של גשרים נשתברו
  67. ^ ונשקו זו את זו
  68. ^ קוצים
  69. ^ באבל רבתי במסכת שמחות (פרק ט הלכה יט)