ביאור:בבלי מועד קטן דף יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת מועד קטן: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

המשך המשנה  

ומנודה שהתירו לו חכמים, וכן מי שנשאל לחכם והותר;

מטפחות הידים, ומטפחות הסַפָּרִים, ומטפחות הספג [לטובלים ולרוחצים], הזבין והזבות והנדות והיולדות וכל העולין מטומאה לטהרה - הרי אלו מותרין, ושאר כל אדם אסורין.

גמרא:

ושאר כל אדם מאי טעמא אסורין?

כדתנן [תענית פ"ב מ"ז, בבלי תנית טו,א]: אנשי משמר ואנשי מעמד - אסורין לספר ולכבס, ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת, ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי אלעזר: 'מאי טעמא? - כדי שלא יכנסו למשמרתן כשהן מנוולין' - הכא נמי כדי שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין. [1]

בעי רבי זירא: אבדה לו אבידה ערב הרגל, כיון דאניס [2] מותר? או דלמא כיון דלא מוכחא מילתא [3] - לא?

אמר אביי: יאמרו "כל הסריקין אסורין, סריקי בייתוס מותרין" [4]'

ולטעמיך, הא דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: 'כל מי שאין לו אלא חלוק אחד - מותר לכבסו בחולו של מועד' [5], התם נמי יאמרו 'כל הסריקין אסורין סריקי בייתוס מותרין'?

הא - אתמר עלה: אמר מר בר רב אשי 'איזורו מוכיח עליו [6]'.

רב אשי מתני: בעי רבי זירא: אומן שאבדה לו אבידה ערב הרגל [7] מהו? כיון דאומן הוא מוכחא מילתא? או דלמא כיון דלא מוכחא מילתא כי הנך [8] לא?

תיקו.

ממדינת הים:

מתניתין דלא כרבי יהודה, דתניא: 'רבי יהודה אומר: הבא ממדינת הים לא יגלח מפני שיצא שלא ברשות [9]'!

אמר רבא: לשוט [10] - דברי הכל אסור [11]; למזונות [12] - דברי הכל מותר [13]; לא נחלקו אלא להרויחא [14]: מר מדמי ליה כלשוט, ומר מדמי ליה כלמזונות.

מיתיבי: אמר רבי: נראין דברי רבי יהודה [15] כשיצא שלא ברשות, ודברי חכמים [16] כשיצא ברשות; מאי שלא ברשות? אילימא לשוט [17] - והאמרת 'דברי הכל אסור' [18]!? ואלא למזונות, והאמרת דברי הכל מותר!? אלא פשיטא להרויחא [19]!

אימא סיפא: נראין דברי חכמים כשיצא ברשות - מאי ברשות?: אילימא למזונות - הא אמרת דברי הכל מותר! ואלא להרויחא? והא אמרת 'נראין דברי רבי יהודה בהא' [20]?

הכי קאמר: [21] נראין דברי רבי יהודה [22] לרבנן כשיצא שלא ברשות, ומאי ניהו? – לשוט, שאפילו חכמים לא נחלקו עליו אלא להרויחא, אבל לשוט מודו ליה; ונראין דברי רבנן לרבי יהודה כשיצא ברשות, ומאי ניהו? – למזונות, שאפילו רבי יהודה לא נחלק עליהם אלא להרויחא, אבל למזונות מודה להו.

אמר שמואל: קטן הנולד במועד [23] - מותר לגלח במועד [24], שאין לך בית האסורין גדול מזה [25]'; במועד אִין, מעיקרא לא [26]!

מתיב רבי פנחס: כל אלו שאמרו מותר לגלח במועד - מותר לגלח בימי אבלו הא אסור לגלח במועד - אסור לגלח בימי אבלו;


עמוד ב

ואי אמרת קטן אית ביה פלוגתא [27], [28] נמצאת [29] אבילות נוהגת [30] בקטן! והתניא: 'מקרעין לקטן [31] מפני עגמת נפש [32]' [33]!?

אמר רב אשי: מי קתני 'הא אסורין' [34]? דלמא יש מהן אסור [35], ויש מהן מותר [36]!

אמימר - ואי תימא רב שישא בריה דרב אידי - מתני הכי: אמר שמואל: קטן מותר לגלחו במועד, לא שנא נולד במועד ולא שנא נולד מעיקרא.

אמר רב פנחס: אף אנן נמי תנינא: כל אלו שאמרו מותר לגלח במועד - מותר לגלח בימי אבלו, הא אסורין לגלח במועד אסורין לגלח בימי אבלו; אי אמרת קטן אסור, נמצאת אבילות נוהגת בקטן? ותניא מקרעין לקטן מפני עגמת נפש?

אמר רב אשי: מי קתני 'הא אסורין'? דלמא יש מהן אסור ויש מהן מותר.

אָבֵל אינו נוהג אבילותו ברגל, שנאמר (דברים טז יד) וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ [אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ]; אי אבילות דמעיקרא הוא אתי עשה דרבים [37] ודחי עשה דיחיד [38], ואי אבילות דהשתא הוא [39], לא אתי עשה דיחיד ודחי עשה דרבים!

מנודה, מהו שינהוג נידויו ברגל?

אמר רב יוסף: תא שמע: 'דנין דיני נפשות ודיני מכות ודיני ממונות [40]', [41] ואי לא ציית דינא - משמתינן ליה; ואי סלקא דעתך אינו נוהג נידויו ברגל, משומת ואתי מעיקרא - אתי רגל דחי ליה [42], השתא משמתינן ליה אנן!?

אמר ליה אביי: ודלמא [43] לעיוני בדיניה [44]? דאי לא תימא הכי - דיני נפשות דקתני, הכי נמי דקטלין ליה? והא קא מימנעי משמחת יום טוב, דתניא: 'רבי עקיבא אומר: מנין לסנהדרין שהרגו את הנפש שאין טועמין כל אותו היום? תלמוד לומר: (ויקרא יט כו) לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם [לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ]’! אלא לעיוני בדיניה - הכי נמי לעיוני בדיניה.

אמר ליה: [45] אם כן נמצאת מענה את דינו [46]! [47]אתו מצפרא, ומעייני בדיניה, ועיילי, ואכלי, ושתו כולי יומא, והדר אתו בשקיעת החמה וגמרינן לדיניה וקטלו ליה.

אמר אביי: תא שמע: ומנודה שהתירו לו חכמים [48]!

אמר רבא: מי קתני שהתירוהו חכמים? שהתירו לו חכמים קתני: דאזל ופייסיה לבעל דיניה [49] ואתי קמי דרבנן ושרו ליה [50].

מצורע, מהו שינהיג צרעתו ברגל [51]?

אמר אביי: תא שמע: והנזיר והמצורע מטומאתו לטהרתו הא בימי טומאתו נהיג [52]!

'לא מיבעיא' קאמר: לא מיבעיא בימי טומאתו דלא נהיג, אבל לטהרתו ניגזור [53] שמא ישהה קרבנותיו [54] - קא משמע לן.

אמר רבא: תא שמע: '(ויקרא יג מה) וְהַצָּרוּעַ [אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא] - לרבות כהן גדול' והא כהן גדול דכל השנה כרגל לכולי עלמא דמי [55], דתנן [הוריות פ"ג מ"ה]: כהן גדול מקריב אונן [56] ואינו אוכל [57] שמע מינה נוהג צרעתו ברגל [58]!

שמע מינה.

אָבֵל אסור בתספורת, מדקאמר להו רחמנא לבני אהרן (ויקרא י ו: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו) רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ [וּבִגְדֵיכֶם לֹא תִפְרֹמוּ וְלֹא תָמֻתוּ וְעַל כָּל הָעֵדָה יִקְצֹף וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף ה’] [59] - מכלל דכולי עלמא אסור.

הערות[עריכה]

  1. ^ ומאן דמתרשל ולא גילח מקמי רגל, ומטי זמן עלייהו לגלח ברגל - החמירו רבנן, הואיל ולא מזרזי נפשייהו לספר מקמי רגל, דלא להוי ברגל מנוולין - אם היו מגלחין במועד לא היו מגלחים לפני המועד, ונכנסין לרגל כשהן מנוולין
  2. ^ שלא היה לו פנאי לגלח קודם הרגל
  3. ^ דלא ידעי כולי עלמא דאנוס היה, אלא יאמרו: הוא מכוין להשהות עד המועד
  4. ^ כלומר: דבייתוס היה יכול לסרוק חלותיו בלי שהות, לפי שהיה לו דפוס, ואף על פי כן אסרו, משום דאמרי: כל הסריקים כו', הכא נמי: כיון דלא מיגליא לכולי עלמא אונסיה - יאמרו: כולי עלמא אסורין לגלח, וזה מותר?
  5. ^ נמי לאו מוכחא מילתא לכולי עלמא
  6. ^ דמי שאין לו אלא חלוק אחד - פושטו ומתעטף במקטרינו וחוגרו באיזורו ועומד ומכבס החלוק, ומודיע לכל שאין לו אלא חלוק אחד
  7. ^ כגון ספר, שהכל באים אצלו ערב הרגל ורואים שאבדה לו אבידה, ואנוס הוא, ואינו יכול לספר עצמו
  8. ^ דמתניתין דקתני 'מגלחין', דמידע לכל
  9. ^ כלומר: הואיל ולא יצא ברשות אחרים, אלא ברצון עצמו - לאו אנוס הוא
  10. ^ אם יצא שלא לצורך, ולא יצא אלא כדי לשוט בעולם ולראותו, וחזר במועד
  11. ^ לגלח במועד
  12. ^ שיצא לחזר אחר מזונות, שאין לו מזונות וחזר במועד אחריהן
  13. ^ לגלח במועד, לפי שיצא באונס
  14. ^ שיש לו נכסים הרבה, ויוצא כדי להרויח יותר
  15. ^ דאסר בגילוח לבא ממדינת הים
  16. ^ המתירין
  17. ^ דקאמר רבי נראין דברי רבי יהודה ביצא לשוט, דהיינו שלא ברשות
  18. ^ ומאי 'נראין דברי רבי יהודה'? הלא שניהם מודים בה
  19. ^ ואשמעינן דנראין לו דברי רבי יהודה שאוסר בגילוח
  20. ^ וקשיא דרבי אדרבי; דברישא נראה לו דברי רבי יהודה דאסר בהרווחא, ובסיפא נראה לו דברי חכמים דמתירין הרווחא, אלא ודאי איכא למשמע מהכא דלאו הכי הוא כדקאמרת, דבלשוט ובמזונות פליגי
  21. ^ לאו היתר דידיה אשמעינן, ולא רואה אני קאמר, אלא פלוגתייהו קא משמע לן, במאי פליגי:
  22. ^ האוסר
  23. ^ ולו שערות גדולים
  24. ^ שער ראשו המצערו
  25. ^ ממעי אמו שהיה שם, ואנוס הוא
  26. ^ דאם נולד קודם הרגל - אינו מגלח ברגל, הואיל והיה יכול לגלח קודם הרגל
  27. ^ חילוק: דנולד קודם הרגל - אינו מגלח ברגל, ואית לן למימר: הואיל ואסור לגלח ברגל - אסור לגלח נמי בימי אבלו
  28. ^ אם כן
  29. ^ נמצאת אתה אומר
  30. ^ אפילו
  31. ^ את בגדיו
  32. ^ שיבכו הרואין, וירבו בכבוד המת
  33. ^ ולא מפני שהוא אבל
  34. ^ דמשמע: האסורין לגלח במועד אסורין לגלח באבל
  35. ^ בשאר כל אדם שאסורין לגלח במועד - אסורין לגלח בימי אבלן
  36. ^ כגון קטן זה, שנולד קודם הרגל, שאסור לגלח ברגל - מותר לגלח בימי אבלו
  37. ^ וְשָׂמַחְתָּ
  38. ^ אֵבֶל, דכתיב (ירמיהו ו כו) אֵבֶל יָחִיד עֲשִׂי לָךְ
  39. ^ שאירעו במועד
  40. ^ במועד, אבל לא ביום טוב, שאסור משום שבות
  41. ^ ודייקינן מינה: מדדנין במועד - מכלל
  42. ^ שאינו נוהג נדוי ברגל
  43. ^ הא דתני דדנין
  44. ^ לא אמרינן דלֵימָא "איש פלוני חייב איש פלוני זכאי" ואיכא למידק מינה דאי לא ציית - משמתינן ליה, אלא מעייני בדין, ולא אמרי ליה כלום
  45. ^ דכי לא אמרו ליה דינו לאלתר, דעייני ביה
  46. ^ הוה ליה עינוי הדין
  47. ^ אלא לעולם דנין דינו וגומרין ממש במועד, ואיכא למידק מינה: אי לא ציית - משמתינן ליה, ואיכא למשמע מינה דנוהג נמי ברגל, ודאמרת אם כן מימנע משמחת יום טוב - הכא במאי עסקינן? - ד
  48. ^ קא סלקא דעתך: התירו לכל מנודה נידויו ברגל, דאין נידוי נוהג ברגל
  49. ^ ברגל
  50. ^ והתירו לו חכמים: בית דין שבאותו דור
  51. ^ שלא יבא אל תוך המחנה, ולא יגלח
  52. ^ צרעתו ברגל
  53. ^ שלא יהא מגלח במועד, דכיון דגילח - צריך להביא קרבן
  54. ^ עד ליום טוב האחרון ומקריבן, ואסור להקריב קרבנות יחיד ביום טוב
  55. ^ מדאמר לו אהרן למשה וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם (ויקרא י יט) ולא אמר למשה 'והקרבתי' - מכלל דהקרבה באנינות, ולמדנו דכהן גדול מקריב אונן; אבל כולי עלמא בשאר ימות השנה - אונן אינו משלח קרבנותיו, כדאמרינן לקמן (מועד קטן טו ב): 'שלמים' - בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא אונן, וברגל משלח
  56. ^ כל השנה
  57. ^ אלמא: כל השנה לדידיה כרגל דמי
  58. ^ תיפשוט דכל מצורע נוהג צרעתו ברגל
  59. ^ אל תפרעו - גידול שער, והאי קרא - גבי מיתת נדב ואביהוא כתיב, ומדאצטריך קרא למישרי להו