לדלג לתוכן

ביאור:בבלי מועד קטן דף יח

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


ר' גרסה במהדורה המעומדת


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת מועד קטן: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

הלכה כרבי יוסי במועד ובאבל [1], דאמר שמואל: הלכה כדברי המיקל באבל.

פנחס אחוה דמר שמואל איתרע ביה מילתא [2]; על שמואל למישאל טעמא מיניה [3]; חזנהו לטופרי צפרניו דהוו נפישן ארוכים, אמר ליה: אמאי לא שקלת להו?

אמר ליה: אי בדידיה הוה [4] - מי מזלזלת ביה כולי האי [5]?

הואי (קהלת י ה) [יֵשׁ רָעָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ] כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט, ואיתרע ביה מילתא [6] בשמואל; על פנחס אחוה למישאל טעמא מיניה, שקלינהו לטופריה, חבטינהו לאפיה [7], אמר ליה: לית לך ברית כרותה לשפתים?

דאמר רבי יוחנן: מנין שברית כרותה לשפתים? - שנאמר (בראשית כב ה) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם - ואיסתייעא מלתא דהדור תרוייהו.

סבור מיניה דיד – אִין [8], דרגל - לא; אמר רב ענן בר תחליפא: לדידי מפרשא לי מיניה דשמואל: לא שנא דיד ולא שנא דרגל.

אמר רב חייא בר אשי אמר רב: ובגנוסטרא [9] אסור.

אמר רב שִׁמְן בר אבא [שמעון בר אבא: בבלי שבת קיט,ב; גיטין ה,ב; הרבה בירושלמי]: הוה קאימנא קמיה דרבי יוחנן בי מדרשא בחולו של מועד, ושקלינהו לטופריה בשיניה, וזרקינהו.

שמע מינה תלת: שמע מינה מותר ליטול צפרנים בחולו של מועד, ושמע מינה אין בהן משום מיאוס [10],

ושמע מינה מותר לזורקן.

איני! והתניא: שלשה דברים נאמרו בצפרנים: הקוברן – צדיק, שורפן – חסיד, זורקן – רשע!?

טעמא מאי? שמא תעבור עליהן אשה עוברה ותפיל; אשה בי מדרשא לא שכיחא.

וכי תימא 'זימנין דמיכנשי להו ושדי להו אבראי [11]' - כיון דאשתני [12] אשתני [13].

אמר רב יהודה אמר רב: זוג בא מחמתן לפני רבי,

ומר זוטרא מתני: זוג בא מחמתן לפני רבי [14],

ובקשו ממנו צפרנים, והתיר להם, ואם בקשו ממנו שפה התיר להם [15].

ושמואל אמר: אף בקשו ממנו שפה והתיר להם.

אמר אביטול ספרא משמיה דרב <פפא> שפה מזוית לזוית [16].

אמר רבי אמי: ובשפה המעכבת.

אמר רב נחמן בר יצחק: לדידי כשפה המעכבת דמי לי [17].

ואמר אביטול ספרא משמיה דרב <פפא>: פרעה שהיה בימי משה - הוא אמה וזקנו אמה ופרמשתקו [18] אמה וזרת, לקיים מה שנאמר (דניאל ד יד) [בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא עַד דִּבְרַת דִּי יִנְדְּעוּן חַיַּיָּא דִּי שַׁלִּיט עליא עִלָּאָה בְּמַלְכוּת אנושא אֲנָשָׁא וּלְמַן דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנַּהּ] וּשְׁפַל אֲנָשִׁים יְקִים עליה עֲלַהּ.

ואמר אביטול ספרא משמיה דרב <פפא>: פרעה שהיה בימי משה - אמגושי היה שנאמר (שמות ח טז) [וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה] הִנֵּה יוֹצֵא הַמָּיְמָה [וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי] [19].

ואלו מכבסין במועד: הבא ממדינת הים:

אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: מי שאין לו אלא חלוק אחד - מותר לכבסו בחולו של מועד.

מתיב רבי ירמיה: 'אלו 'מכבסין במועד: הבא ממדינת הים כו: הני – אִין, מי שאין לו אלא חלוק אחד – לא!

אמר ליה רבי יעקב לרבי ירמיה: אסברה לך: מתניתין [20] - אף על גב דאית ליה תרי ומטנפי [21].

שלח רב יצחק בר יעקב בר גיורי משמיה דרבי יוחנן: כלי פשתן מותר לכבסן בחולו של מועד [22].

מתיב רבא: 'מטפחות הידים [23], מטפחות


עמוד ב

הַסַּפָּרִים [24], [25] מטפחות הספוג [26] ושעלו מטומאתן [27]' הני - אִין, [28] כלי פשתן – לא!

אמר ליה אביי: מתניתין - אפילו דשאר מיני [29].

אמר בר הידיא: לדידי חזי לי ימה של טבריה דמפקי לה משיכלי [30] דמני כיתנא בחולא דמועדא.

מתקיף לה אביי: מאן לימא לן דברצון חכמים עבדי? דלמא שלא ברצון חכמים עבדי?

משנה:

ואלו כותבין במועד:

קדושי נשים [31], וגיטין, ושוברין, דייתיקי [32], מתנה, ופרוזבולין [33]; איגרות שום [34] ואיגרות מזון [35];

שטרי חליצה ומיאונים;

ושטרי בירורין [36],

גזרות בית דין [37], ואיגרות של רשות [38].

גמרא:

אמר שמואל: מותר לארס אשה בחולו של מועד שמא יקדמנו אחר. לימא מסייע ליה: ואלו כותבין במועד: קדושי נשים - מאי לאו שטרי קדושין ממש?

לא, שטרי פסיקתא [39], וכדרב גידל אמר רב, דאמר רב גידל אמר רב: "כמה אתה נותן לבנך?" "כך וכך; כמה אתה נותן לבתך" "כך וכך"; עמדו וקדשו – קנו; הן הן הדברים הנקנין באמירה [40]'.

לימא מסייע ליה: אין נושאין נשים במועד, לא בתולות ולא אלמנות, ולא מיבמין, מפני ששמחה היא לו - הא לארס שרי!

לא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא לארס דלא קעביד מצוה, אלא אפילו לישא נמי, דקא עביד מצוה [41] – אסור.

תא שמע, דתנא דבי שמואל: מארסין - אבל לא כונסין, ואין עושין סעודת אירוסין, ולא מיבמין, מפני ששמחה היא לו; שמע מינה.

ומי אמר שמואל שמא יקדמנו אחר? והאמר רב יהודה אמר שמואל: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת "בת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני" אלא שמא יקדמנו אחר ברחמים.

כי הא: דרבא שמעיה לההוא גברא דבעי רחמי, ואמר "תזדמן לי פלניתא"; אמר ליה: לא תיבעי רחמי הכי: אי חזיא לך - לא אזלא מינך, ואי לא - כָּפַרתָ בה' [42]; בתר הכי שמעיה דקאמר "[43] או איהו [44] לימות מקמה [45], או איהי תמות מקמיה [46]" [47] - אמר ליה: לאו אמינא לך לא תיבעי עלה דמילתא הכי.

אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי: מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים - מה' אשה לאיש:

מן התורה - דכתיב (בראשית כד נ) וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר [לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב]

מן הנביאים - דכתיב (שופטים יד ד) וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מה' הִיא [כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים וּבָעֵת הַהִיא פְּלִשְׁתִּים מֹשְׁלִים בְּיִשְׂרָאֵל];

מן הכתובים - דכתיב (משלי יט יד) בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת.

ואמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי, ואמרי לה במתניתא תנא: אמר רבי ראובן בן אצטרובילי: אין אדם נחשד בדבר [48] אלא אם כן עשאו, ואם לא עשה כולו - עשה מקצתו, ואם לא עשה מקצתו - הרהר בלבו לעשותו, ואם לא הרהר בלבו לעשותו - ראה אחרים שעשו ושמח.

מתיב רבי יעקב: (מלכים ב יז ט) וַיְחַפְּאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא כֵן עַל ה' אֱלֹהֵיהֶם [וַיִּבְנוּ לָהֶם בָּמוֹת בְּכָל עָרֵיהֶם מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים עַד עִיר מִבְצָר]!?

התם להכעיס הוא דעבוד [49].

תא שמע: '(תהלים קו טז) וַיְקַנְאוּ לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה לְאַהֲרֹן קְדוֹשׁ ה': רב שמואל בר יצחק אמר: מלמד שכל אחד קינא לאשתו ממשה'!

התם משום שנאה הוא דעבוד.

תא שמע: 'אמר רבי יוסי: יהא חלקי עם מי שחושדין אותו בדבר ואין בו', ואמר רב פפא: לדידי חשדון ולא הוה בי!

לא קשיא: הא [50] - בקלא דפסיק, הא [51] בקלא דלא פסיק.

וקלא דלא פסיק עד כמה?

אמר אביי: אמרה לי אם: דומי דמתא [52] - יומא ופלגא; והני מילי דלא פסק ביני ביני, אבל פסק ביני ביני - לית לן בה.

וכי פסק ביני ביני לא אמרן אלא דלא פסק מחמת יראה, אבל פסק מחמת יראה – לא;

ולא אמרן אלא דלא הדר נבט, אבל הדר נבט [53] – לא;

ולא אמרן אלא דלית ליה אויבים, אבל אית ליה אויבים - אויבים הוא דאפקוה לקלא.

משנה:

אין כותבין שטרי חוב במועד; ואם אינו מאמינו [54] או שאין לו מה יאכל [55] - הרי זה יכתוב;

אין כותבין ספרים תפילין ומזוזות במועד, ואין מגיהין אות אחת אפילו בספר עזרא [56];

רבי יהודה אומר: כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו [57],

הערות

[עריכה]
  1. ^ דמתיר
  2. ^ בפנחס אחוה: דפנחס הוה אבל
  3. ^ לדבר על לבו דפנחס
  4. ^ כלומר: אילו היית אבל
  5. ^ באבילות, דשקלת לטופרך
  6. ^ אבילות
  7. ^ זרקינהו מרוב כעס, והדר מכנס להו, דזורקן רשע
  8. ^ דיד מותר בימי אבלו משום דמאיס
  9. ^ מספרים
  10. ^ מדשקל ליה בשיניה
  11. ^ ועברה עלייהו איתתא אבראי
  12. ^ מההוא דוכתא דהוו מעיקרא
  13. ^ ולא מזקי
  14. ^ ומר זוטרא מתני בברייתא דבקשו ממנו צפרנים בימי אבלו, ולאו משמיה דרב יהודה
  15. ^ היה מתיר להם - כלומר: אנא חזינא לדעתיה: אי שאלו לגלח השפה - היה מתיר להם, דאין בהם משום וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ (ויקרא יט כז)
  16. ^ מסוף הפה לסוף האחר מותר לגלח, שהרי מעכבת אכילה ושתיה, ומאיס
  17. ^ כל השפה כשפה המעכבת דמי, דאנינא לי דעתי
  18. ^ אמתו
  19. ^ מחלוקת במסכת שבת (עה,א), חד אמר: חרשי, להכי יוצא ליאור בשביל מכשפות, ואידך אמר: גידופי, להכי יוצא, שאומר: לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי (יחזקאל כט ג)
  20. ^ דקתני אלו מכבסין
  21. ^ אבל מי שאין לו אלא חלוק אחד - דכולי עלמא שרי
  22. ^ דלא נפיש טירחא
  23. ^ שמנגבין בהן ידים, משום דמאיס
  24. ^ של פשתן
  25. ^ גירסת רש"י:
  26. ^ שמנגבין בהן עצמן כשיוצאין מבית המרחץ
  27. ^ במועד
  28. ^ אבל שאר
  29. ^ כלומר: מטפחות דשאר מינין - כגון דצמר - אף על גב דנפיש טירחא - שרי לכבס, אבל שאר כלים דשאר מינין – לא; אבל כלי פשתן שרי לכבס
  30. ^ ספלים
  31. ^ שכתב בשטר: "הרי את מקודשת לי"; דאשה נקנית בשטר
  32. ^ שטר צוואה
  33. ^ שכותב מלוה בשטר שאינו משמט, ולא משמיט ליה שמיטה
  34. ^ בכך שמו בית דין שדה זו, ונתנו לאחים כך וכך נגדו
  35. ^ פלוני קבל לזון בת אשתו
  36. ^ ביררו בית דין חלק זה לזה וחלק זה לזה
  37. ^ פסקי דינין
  38. ^ צווי וקיום של שלטון
  39. ^ שכותב תנאי זה בשטר
  40. ^ בלא קנין
  41. ^ דעוסק בפריה ורביה
  42. ^ באמנה, דקאמר דלא מסייע צלותא כלום, הואיל ולא מזמנה ליה; כלומר: השתא צלינא עלה ולא אסתייעא מילתא
  43. ^ אי לא מנסבא
  44. ^ עצמו
  45. ^ מקמי דתינסבא איהי לאידך
  46. ^ דלא איחזי כד מנסבא לאחר ואצער בה
  47. ^ ולהכי מארס במועד: שלא יקדמנו אחר ברחמים שתמות היא
  48. ^ עבירה
  49. ^ וידעי דלא היה
  50. ^ לא היה ביה
  51. ^ היה ביה
  52. ^ דומי = חשד, כמו: לא ישא בת דומה (סוטה כז א)
  53. ^ דבתר דפסיק התחיל קלא, נבט = נשמע, דמיון כמו במסכת תענית (ד,א): האי צורבא מרבנן דמי לפרצידא דתותי קלא, כיון דנבט נבט, ופירוש זה וזה לשון צמח
  54. ^ המלוה ללוה
  55. ^ לסופר
  56. ^ ספר תורה של עזרא; ואני שמעתי עזרה בה', ופירושו: ספר מוגה היה בעזרה, שממנו היו מגיהים כל ספרי גולה [וספרי ארץ ישראל לא? נראה שרש"י כאן משובש, ובמקום עזרה בה' צריך לומר 'העֲזָרָה במקדש', ובמקום ספרי גולה צריך לומר 'ספרי תורה’]
  57. ^ לקיים זה המצוה; אבל לצבור, למכור, דדרך שכירות הוה - חשיב מלאכה, כדאמרינן לעיל (מועד קטן יב א): אונכרא, דכיון דלאו אגרא קשקיל - שרשויי בעלמא הוא, ושרי