ביאור:בבלי מועד קטן דף יח - מעומד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ר' הביאור במהדורה הרגילה

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת מועד קטן: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט | הדף המהדורה הרגילה

---

ביאור:על פי גמרא נוחה

הלכה כרבי יוסי במועד ובאבל^{רש"י במועד ובאבל:דמתיר} ,

דאמר שמואל: הלכה כדברי המיקל באבל.

פנחס, אחוה דמר שמואל - איתרע ביה מילתא^{רש"י איתרע ביה מילתא:בפנחס אחוה: דפנחס הוה אבל}

על שמואל למישאל טעמא מיניה^{רש"י למישאל טעמא מיניה:לדבר על לבו דפנחס} ;

חזנהו לטופרי צפרניו דהוו נפישן ארוכים,

אמר ליה: אמאי לא שקלת להו?

אמר ליה: אי בדידיה הוה^{רש"י בדידיה הוה:כלומר: אילו היית אבל} - מי מזלזלת ביה כולי האי^{רש"י מזלזלת ביה:באבילות, דשקלת לטופרך} ?

הואי (קהלת י ה)כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט, ואיתרע ביה מילתא^{רש"י ואיתרע ביה מילתא:אבילות} בשמואל.

על פנחס אחוה למישאל טעמא מיניה,

שקלינהו לטופריה, חבטינהו לאפיה^{רש"י חבטינהו:זרקינהו מרוב כעס, והדר מכנס להו, דזורקן רשע}

אמר ליה: לית לך ברית כרותה לשפתים?

דאמר רבי יוחנן:

מנין שברית כרותה לשפתים? -

שנאמר

(בראשית כב ה)וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו:

שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם

- ואיסתייעא מלתא דהדור תרוייהו.

סבור מיניה דיד – אִין^{רש"י דיד:מותר בימי אבלו משום דמאיס} , דרגל - לא;

אמר רב ענן בר תחליפא: לדידי מפרשא לי מיניה דשמואל:

לא שנא דיד, ולא שנא דרגל.

אמר רב חייא בר אשי אמר רב: ובגנוסטרא^{רש"י ובגנוסטרא:מספרים} אסור.

אמר רב שִׁמְן בר אבא [שמעון בר אבא: בבלי שבת קיט,ב; גיטין ה,ב; הרבה בירושלמי]:

הוה קאימנא קמיה דרבי יוחנן בי מדרשא בחולו של מועד,

ושקלינהו לטופריה בשיניה, וזרקינהו.

שמע מינה תלת:

• שמע מינה: מותר ליטול צפרנים בחולו של מועד,
• ושמע מינה: אין בהן משום מיאוס^{רש"י מיאוס:מדשקל ליה בשיניה} ,
• ושמע מינה: מותר לזורקן.

איני?!

והתניא:

שלשה דברים נאמרו בצפרנים:

הקוברן – צדיק,

שורפן – חסיד,

זורקן – רשע

טעמא מאי? שמא תעבור עליהן אשה עוברה ותפיל;

אשה בי מדרשא לא שכיחא.

וכי תימא 'זימנין דמיכנשי להו ושדי להו אבראי^{רש"י דמכנשי להו ושדי:ועברה עלייהו איתתא אבראי} ' -

כיון דאשתני^{רש"י דאשתני:מההוא דוכתא דהוו מעיקרא} - אשתני^{רש"י אשתני:ולא מזקי} .

אמר רב יהודה:

אמר רב: זוג בא מחמתן לפני רבי...

ומר זוטרא מתני^{רש"י מתני:ומר זוטרא מתני בברייתא דבקשו ממנו צפרנים בימי אבלו, ולאו משמיה דרב יהודה} :

זוג בא מחמתן לפני רבי...

...ובקשו ממנו צפרנים, והתיר להם,

ואם בקשו ממנו שפה - התיר להם^{רש"י שפה:היה מתיר להם - כלומר: אנא חזינא לדעתיה: אי שאלו לגלח השפה - היה מתיר להם, דאין בהם משום וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ (ויקרא יט כז)} .

ושמואל אמר: ...אף בקשו ממנו שפה והתיר להם.

אמר אביטול ספרא משמיה דרב <פפא>:

שפה מזוית לזוית^{רש"י מזוית לזוית:מסוף הפה לסוף האחר מותר לגלח, שהרי מעכבת אכילה ושתיה, ומאיס} .

אמר רבי אמי: ובשפה המעכבת.

אמר רב נחמן בר יצחק:

לדידי כשפה המעכבת דמי לי^{רש"י לדידי:כל השפה כשפה המעכבת דמי, דאנינא לי דעתי} .

(דניאל ד) בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא, וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא - עַד דִּבְרַת דִּי יִנְדְּעוּן חַיַּיָּא, דִּי שַׁלִּיט עִלָּאָה בְּמַלְכוּת אֲנָשָׁא, וּלְמַן דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנַּהּ, וּשְׁפַל אֲנָשִׁים יְקִים עֲלַהּ...

---

(שמות פר' וארא) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה, הִנֵּה יוֹצֵא הַמָּיְמָה, וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: כֹּה אָמַר ה' שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי!

ואמר אביטול ספרא משמיה דרב <פפא>:

פרעה שהיה בימי משה - הוא אמה וזקנו אמה ופרמשתקו^{רש"י ופרמשתקו:אמתו} אמה וזרת, לקיים מה שנאמר:

וּשְׁפַל אֲנָשִׁים יְקִים עליה עֲלַהּ.

ואמר אביטול ספרא משמיה דרב <פפא>:

פרעה שהיה בימי משה - אמגושי היה שנאמר הִנֵּה יוֹצֵא הַמָּיְמָה^{רש"י הנה יוצא המימה:מחלוקת במסכת שבת (עה,א), חד אמר: חרשי, להכי יוצא ליאור - בשביל מכשפות, ואידך אמר: גידופי, להכי יוצא, שאומר: לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי (יחזקאל כט ג)} .

כביסה בחול המועד

(משנתנו): ואלו מכבסין במועד: הבא ממדינת הים.

אמר רב אסי אמר רבי יוחנן:

מי שאין לו אלא חלוק אחד - מותר לכבסו בחולו של מועד.

מתיב רבי ירמיה: 'אלו 'מכבסין במועד: הבא ממדינת הים כו:

הני – אִין, מי שאין לו אלא חלוק אחד – לא?!

אמר ליה רבי יעקב לרבי ירמיה:

אסברה לך: מתניתין משנתנו^{רש"י מתניתין:דקתני אלו מכבסין} - אף על גב דאית ליה תרי ומטנפי^{רש"י תרי ומטנפי:אבל מי שאין לו אלא חלוק אחד - דכולי עלמא שרי} .

שלח רב יצחק בר יעקב בר גיורי משמיה דרבי יוחנן:

כלי פשתן - מותר לכבסן בחולו של מועד^{רש"י פשתן:דלא נפיש טירחא} .

מתיב רבא:

מטפחות הידים^{רש"י מטפחות:שמנגבין בהן ידים, משום דמאיס} , מטפחות...

עמוד ב

...הַסַּפָּרִים^{רש"י הספרים:של פשתן} ,

[גירסת רש"י:מטפחות הספוג^{רש"י הספוג:שמנגבין בהן עצמן כשיוצאין מבית המרחץ}

ושעלו מטומאתן^{רש"י מטומאתן:במועד}

הני - אִין,^{רש"י הני - אין:אבל שאר} כלי פשתן – לא?!

אמר ליה אביי: מתניתין - אפילו דשאר מיני^{רש"י דשאר מיני:כלומר: מטפחות דשאר מינין - כגון דצמר - אף על גב דנפיש טירחא - שרי לכבס, אבל שאר כלים דשאר מינין – לא; אבל כלי פשתן שרי לכבס} .

אמר בר הידיא:

לדידי חזי לי ימה של טבריה דמפקי לה משיכלי^{רש"י משיכלי:ספלים} דמני כיתנא בחולא דמועדא.

מתקיף לה אביי:

מאן לימא לן דברצון חכמים עבדי?

דלמא שלא ברצון חכמים עבדי?

מועד קטן פרק משנה

משנה:

ואלו כותבין במועד:

• קדושי נשים^{רש"י קדושי נשים:שכתב בשטר: "הרי את מקודשת לי"; דאשה נקנית בשטר} , וגיטין, ושוברין,
• דייתיקי^{רש"י דייתיקי:שטר צוואה} , מתנה, ופרוזבולין^{רש"י ופרוזבולין:שכותב מלוה בשטר שאינו משמט, ולא משמיט ליה שמיטה} ;
• איגרות שום^{רש"י איגרות שום:בכך שמו בית דין שדה זו, ונתנו לאחים כך וכך נגדו} ואיגרות מזון^{רש"י ואיגרות מזון:פלוני קבל לזון בת אשתו} ;
• שטרי חליצה ומיאונים; ושטרי בירורין^{רש"י ושטרי בירורין:ביררו בית דין חלק זה לזה וחלק זה לזה} ,
• גזרות בית דין^{רש"י גזרות בית דין:פסקי דינין} , ואיגרות של רשות^{רש"י ואגרות של רשות:צווי וקיום של שלטון} .

מועד קטן גמרא על פרק משנה

גמרא:

אמר שמואל:

מותר לארס אשה בחולו של מועד - שמא יקדמנו אחר.

לימא מסייע ליה:

ואלו כותבין במועד: קדושי נשים...

- מאי? לאו שטרי קדושין ממש?

לא! שטרי פסיקתא^{רש"י שטרי פסיקתא:שכותב תנאי זה בשטר} , וכדרב גידל אמר רב,

דאמר רב גידל אמר רב:

- "כמה אתה נותן לבנך?"

- "כך וכך";

"כמה אתה נותן לבתך"

"כך וכך";

... עמדו וקדשו – קנו;

... הן הן הדברים הנקנין באמירה^{רש"י באמירה:בלא קנין} '.

לימא מסייע ליה:

אין נושאין נשים במועד, לא בתולות ולא אלמנות,

ולא מיבמין, - מפני ששמחה היא לו -

הא לארס שרי!

'לא מיבעיא' קאמר:

לא מיבעיא לארס - דלא קעביד מצוה,

אלא: אפילו לישא נמי! - דקא עביד מצוה^{רש"י דקא עביד מצוה:דעוסק בפריה ורביה} – אסור.

תא שמע:

דתנא דבי שמואל:

מארסין - אבל לא כונסין,

ואין עושין סעודת אירוסין, ולא מיבמין, מפני ששמחה היא לו

שמע מינה!

ומי אמר שמואל שמא יקדמנו אחר?

והאמר רב יהודה אמר שמואל:

בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת

"בת פלוני לפלוני! שדה פלוני לפלוני!".

אלא: שמא יקדמנו אחר - ברחמים.

כי הא דרבא:

שמעיה לההוא גברא דבעי רחמי ואמר: "תזדמן לי פלניתא";

אמר ליה: לא תיבעי רחמי הכי:

אי חזיא לך - לא אזלא מינך,

ואי לא - כָּפַרתָ בה'!^{רש"י כפרת בה':באמנה, דקאמר דלא מסייע צלותא כלום, הואיל ולא מזמנה ליה; כלומר: השתא צלינא עלה ולא אסתייעא מילתא} ;

בתר הכי, שמעיה דקאמר^{רש"י דקאמר: אי לא מנסבא} : או איהו^{רש"י איהו:עצמו} לימות מקמה^{רש"י לימות מקמה:מקמי דתינסבא איהי לאידך} , או איהי תמות מקמיה^{רש"י תמות מקמיה:דלא איחזי כד מנסבא לאחר ואצער בה. ולהכי מארס במועד: שלא יקדמנו אחר ברחמים שתמות היא}

אמר ליה: לאו אמינא לך לא תיבעי עלה דמילתא הכי?!

אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי:

מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים - מה' אשה לאיש:

• מן התורה - דכתיב (בראשית כד נ) וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר [לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב]
• מן הנביאים - דכתיב (שופטים יד ד) וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מה' הִיא [כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים וּבָעֵת הַהִיא פְּלִשְׁתִּים מֹשְׁלִים בְּיִשְׂרָאֵל];
• מן הכתובים - דכתיב (משלי יט יד) בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת.

ואמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי:

ואמרי לה - במתניתא תנא: אמר רבי ראובן בן אצטרובילי:

אין אדם נחשד בדבר^{רש"י ?:עבירה} אלא אם כן עשאו,

ואם לא עשה כולו - עשה מקצתו,

ואם לא עשה מקצתו - הרהר בלבו לעשותו,

ואם לא הרהר בלבו לעשותו - ראה אחרים שעשו ושמח.

מתיב רבי יעקב:

(מלכים ב יז ט) וַיְחַפְּאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא כֵן עַל ה' אֱלֹהֵיהֶם

[וַיִּבְנוּ לָהֶם בָּמוֹת בְּכָל עָרֵיהֶם מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים עַד עִיר מִבְצָר]!?

התם להכעיס הוא דעבוד^{רש"י להכעיס:וידעי דלא היה} .

תא שמע:

(תהלים קו טז) וַיְקַנְאוּ לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה לְאַהֲרֹן קְדוֹשׁ ה':

רב שמואל בר יצחק אמר:

מלמד שכל אחד קינא לאשתו ממשה!

התם משום שנאה הוא דעבוד.

תא שמע:

אמר רבי יוסי:

יהא חלקי עם מי שחושדין אותו בדבר ואין בו

ואמר רב פפא:

לדידי חשדון ולא הוה בי!

לא קשיא:

הא^{רש"י הא:לא היה ביה} - בקלא דפסיק,

הא^{רש"י הא:היה ביה} - בקלא דלא פסיק.

וקלא דלא פסיק - עד כמה?

אמר אביי:

אמרה לי אם:

דומי דמתא^{רש"י דומי:חשד, כמו: לא ישא בת דומה (סוטה כז א)} - יומא ופלגא;

והני מילי דלא פסק ביני ביני, אבל פסק ביני ביני - לית לן בה.

וכי פסק ביני ביני - לא אמרן, אלא דלא פסק מחמת יראה, אבל פסק מחמת יראה – לא;

ולא אמרן אלא דלא הדר נבט, אבל הדר נבט^{רש"י הדר נבט:דבתר דפסיק התחיל קלא} [פירוש גמרא נוחה: נבט = נשמע, דמיון כמו במסכת תענית (ד,א): האי צורבא מרבנן דמי לפרצידא דתותי קלא, כיון דנבט נבט, ופירוש זה וזה לשון צמח] – לא;

ולא אמרן אלא דלית ליה אויבים, אבל אית ליה אויבים - אויבים הוא דאפקוה לקלא.

מועד קטן פרק משנה

משנה:

אין כותבין שטרי חוב במועד;

ואם אינו מאמינו^{רש"י ?:המלוה ללוה} או שאין לו מה יאכל^{רש"י ?:לסופר} - הרי זה יכתוב;

אין כותבין ספרים תפילין ומזוזות במועד,

ואין מגיהין אות אחת אפילו בספר עזרא^{רש"י ספר עזרא:ספר תורה של עזרא; ואני שמעתי עזרה בה', ופירושו: ספר מוגה היה בעזרה, שממנו היו מגיהים כל ספרי גולה [1]};

רבי יהודה אומר:

כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו^{רש"י ?:לקיים זה המצוה; אבל לצבור, למכור, דדרך שכירות הוה - חשיב מלאכה, כדאמרינן לעיל (מועד קטן יב א): אונכרא, דכיון דלאו אגרא קשקיל - שרשויי בעלמא הוא, ושרי} ,

הערות

1. ור' על כך בספריהם של אמנון שמוש והרה"ג יהודה ברויאר זצ"ל על כתר ארם צובא