ביאור:מעומד/חזל/תלמוד/בבלי/הוריות/פרק א
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
 |
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים. |
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
ר' במהדורת הביאור הרגילה
בבלי הוריות פרק (א) הורו בית דין' משנה א. מהדורה מעומדת
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת הוריות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת המקור עובד מטקסטים
|
הקדמה למסכת
[עריכה]ראו הקדמה למהדורה המעומדת ומבוארת
הוריות פרק א משנה א - הורו בית דין
[עריכה]משנה:
|
(ספרא (מדרש תורת כהנים) דבורא דחובה ז א) נפש" ...תחטא, "אחת" ..."תחטא", "בעשותה" ...תחטא - |
- הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה רש"י ?: כגון שהורו שחֵלב או דם מותר ,
- והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם רש"י ?: מפרש בגמרא –
- בין שעשו רש"י ?: בית דין ועשה עמהן רש"י ?: כגון שאכל דם או חלב עמהן ,
- בין שעשו ועשה אחריהן רש"י ?: בזה אחר זה ,
- בין שלא עשו רש"י ?: בית דין , ועשה רש"י ?: היחיד על פיהן –
- פטור רש"י ?: מלהביא כשבה ושעירה ; – מפני שתלה בבית דין רש"י ?: ועשה על פיהם .
- הורו בית דין – וידע אחד מהן רש"י ?: מבית דין שטעו, – או תלמיד והוא או שבמקום אחד מבית הדין, המדובר בתלמיד, אך כזה אשר ראוי להוראה,
- והלך רש"י ?: אותו אחד או אותו תלמיד ועשה על פיהן רש"י ?: שטעה במצוה לשמוע דברי חכמים כדמפרש בגמרא –
- בין שעשו ועשה עמהן,
- בין שעשו ועשה אחריהן,
- בין שלא עשו ועשה –
- הרי זה חייב; מפני שלא תלה רש"י ?: ממש בבית דין רש"י ?: שהרי יודע שטעו; ואמרינן בגמרא: העושה מפי עצמו – חייב; בהוראת בית דין – פטור .
- זה הכלל:
- התולה בעצמו – חייב;
- והתולה בבית דין – פטור.
גמרא בבלי הוריות לפרק א משנה א
[עריכה]גמרא הלימוד - כלומר: הדיון במשנה (הנקראת בתלמוד הארץ-ישראלי 'הירושלמי': הלכה) בידי הדורות שאחרי חתימת המשנה וחורבן הארץ בעקבות מרד בר-כוכבא
סוגיא: "מותרים אתם" / "לעשות"
[עריכה]גרסה א: שמואל מותרים, רב דימי מדגיש 'לעשות', סוגיא מחזקת 'לעשות'
[עריכה]- אמר שמואל:
- לעולם אין בית דין חייבין רש"י ?: כי עשו הקהל או רובו על פיהם; כלומר: בין למאן דאמר 'ב"ד מביאין פר' בין למ"ד 'צבור מביאין פר, ולא בית דין' - לעולם לא הוי גמר הוראה דלחייב קרבן ולגבי יחיד דלהוי תולה בב"ד - עד שיאמרו רש"י ?: בית דין להם רש"י ?: לצבור "מותרין אתם".
- רב דימי מנהרדעא אמר רש"י ?: לעולם לא נגמרה הוראה לחייבן קרבן : עד שיאמרו להם "מותרין אתם לעשות".
- מאי טעמא? - לפי שלא נגמרה הוראה(ר' פירוש ג"נ)
- אמר אביי: אף אנן נמי תנינא רש"י ?: בפרק 'אלו הן הנחנקין' במשנה סנהדרין פי"א מ"ב; בבלי עהמ"ש שם :
- חזר רש"י ?: זקן ממרא לעירו:
- שנה ולימד כדרך שלימד – פטור.
- הורה לעשות רש"י ?: דמשמע דקאמר "מותרין אתם לעשות" דנגמרה הוראתו – חייב.
- אמר רבי אבא: אף אנן נמי תנינא! -
- הורו לה אשה עגונה, שבית הדין התיר לה (על פי עד יחיד) להתחתן בית דין להנשא רש"י ?: על פי עד אחד; דאי בשני עדים - לא צריך בית דין
- והלכה וקלקלה כלומר שכבה עם מישהו ללא נישואין, בהבינה שרשמית היא כבר לא "אשת איש" רש"י ?: בזנות ואחר כך בא בעלה - חייבת בקרבן.
- שלא התירו לה אלא להנשא רש"י ?: לפי שלא היתה תולה בבית דין. מדקתני הורו לה ב"ד להנשא ולא קתני 'התירוה בית דין' - שמע מינה דלא נגמרה הוראתם עד שיאמרו "מותרין אתם לעשות" .
- אמר רבינא: אף אנן נמי תנינא! -
- הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה רש"י ?: דמשמע 'הורו בית דין לעשות', דאינה גמורה הוראתם עד שיאמרו "מותרין אתם לעשות" .
- תו גם. כלומר: לעבור על יותר מהמצווה האחת - כבר לא הורו - לא מידי.
גרסה ב: שמואל 'לעשות', רב דימי חולק ומסתפק במותרים, סוגיא תוקפת את ה'מותרים בלבד'
[עריכה]- איכא דאמרי יש שאומרים. כלומר ישנה גרסה אחרת לסוגיא זו (התלמוד נמסר בעל פה בישיבות):
- אמר שמואל: אין בית דין חייבין - עד שיאמרו להם "מותרים אתם לעשות".
- רב דימי מנהרדעא אמר: אפילו "מותרים אתם" - נגמרה הוראה!
- אמר אביי:
- והא - לא תנן הכי רש"י ?: כולהו מקשו לרב דימי ?! -
- חזר לעירו ושנה, או לימד כדרך שלימד – פטור
- הורה לעשות – חייב.
- אמר רבי אבא:
- והא לא תנן הכי?! -
- הורו לה ב"ד להנשא, והלכה וקלקלה ר' לעיל - חייבת בקרבן!
- שלא התירו לה אלא להנשא כלומר ההוראה המדוייקת 'לעשות' - היא הקובעת את האפשרות שלה להשען עליה ולפתור אותה מקרבן.
- אמר רבינא:
- והא לא תנן הכי?! -
- הורו ב"ד לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה'!?
- תו - לא מידי?!
סוגיא: משמעות "שוגג על פיהם"
[עריכה]|
משנתנו: הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה, והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם... פטור |
"...והלך היחיד - ועשה שוגג על פיהם...":
- וניתני 'ועשה על פיהם'. שוגג - למה לי?
גרסה א. רבא - תרתי: הן בבלבול, הן במעשה בהכרה - על פי ההיתר (המוטעה)
[עריכה]- אמר רבא רש"י ?: תרתי קתני, דמשמע הכי: 'והלך היחיד ועשה - או שוגג או על פיהם' :
- 'שוגג' - לאתויי הורו בית דין שחֵלב מותר, ונתחלף לו חלב בשומן טעות כפולה: התכוון לאכול שומן כשר, ואכל בטעות חילב שהותר בטעות ואח"כ התברר כאסור, ואכלו – פטור רש"י ?: אף על גב דלא הוי 'על פיהם' ממש, ושלא במתכוין קאכיל ליה - אפילו הכי, הואיל ואילו מתידע ליה דחֵלב הוא - לא הוה הדר ביה, שהרי הורו בית דין שחלב מותר! הלכך – 'תולה בבית דין' קרינן ביה, ופטור
- 'על פיהם' - על פיהם ממש ובדוגמא לעיל: אכל חילב בכוונה, כי סמך על הוראת בית הדין רש"י ?: כגון שהורו בית דין שחלב מותר, והלך ועשה על פיהם. לאשמועינן דשוגג על פיהם - פטור .
גרסה ב. רבא: פטור מקרבן - רק במעשה בהכרה - על פי ההיתר (המוטעה)
[עריכה]- ואיכא דאמרי ויש אומרים. כלומר גרסה אחרת למה שנאמר - אמר רבא:
- שוגג 'על פיהם' רש"י ?: חדא קתני; להכי איצטריך למיתני 'שוגג על פיהם', דמשמע: דבשוגג ממש על פיהם - הוא דפטור רש"י ?: דהיינו 'על פיהן ממש': דידע דחלב הוא, ופטור משום דתלה בבית דין ממש !
- אבל רש"י ?: כגון שהורו ב"ד שחלב מותר ו נתחלף לו חלב בשומן טעה במציאות, ואכילת החילב האסור לא נבעה מההיתר (המוטעה) של בית הדין ואכלו – חייב רש"י ?: שלא תלה עצמו בבית דין .
גרסה ג. רבא עונה לשאלת רמי בר חמא: פטור מקרבן - הן בבלבול.
[עריכה]- מילתא דפשיטא ליה לרבא - קמיבעיא ליה לרמי בר חמא:
- דבעי רמי בר חמא:
- הורו בית דין שחלב מותר...
- ונתחלף לו בשומן, ואכלו – מהו?
אמר רבא: תא שמע:
- הלך יחיד - 'ועשה שוגג על פיהם'... כו':
- 'שוגג'...'על פיהם' - למה לי?
- לאו לאתויי האם לא להביא. כלומר: האין זה בא ללמדנו...:
- 'הורו בית דין שחלב מותר,
- ונתחלף לו חלב בשומן ואכלו - פטור למרות שאכילתו נובעת מטעות עצמית, בלא קשר להיתר (המוטעה) של בית הדין?
- דלמא שמא. כלומר: ישנה אפשרות לדחות את ההבנה הקודמת שוגג 'על פיהם' כלומר: כשהטעות נובעת מהשענות על ההיתר המוטעה - הוא דפטור,
- אבל 'נתחלף לו חלב בשומן, ואכלו' – חייב כי אכילתו נובעת מטעות עצמית, ואינה תלויה בהיתר (המוטעה) של בית הדין!
גרסה ד. רבא עונה לשאלת רמי בר חמא: פטור מקרבן - רק בהכרה - על פי ההיתר (המוטעה)
[עריכה]איכא דאמרי: אמר רבא: תא שמע:
- '...הלך יחיד - ועשה שוגג על פיהם...' -
- מאי? לאו שוגג 'על פיהם' - הוא דפטור רק מי שנסמך על ההיתר (המוטעה) פטור מהקרבן,
- אבל: 'נתחלף לו חלב בשומן, ואכלו' – חייב כי אכילתו נובעת מבלבול, שאינו קשור בהיתר (המוטעה)?
[1]דלמא 'או שוגג' 'או על פיהם'?
מחלוקת קדומה בעניין זה (מאמוראי הדור הראשון)
[עריכה]בפלוגתא:
- הורו ב"ד שחלב מותר: ונתחלף לו חלב בשומן כלומר בלבול, שאינו נסמך על ההיתר (המוטעה) - ואכלו:
|
רב (רבי אבא) היה תלמידו של רבי יהודה הנשיא חותם המשנה הגיע לבבל, ויסד את (סורא?). ר' יוחנן היה דור ראשון לאמוראי ארץ ישראל. חי בטבריה. (פרשת ויקרא) אשר נשיא יחטא - |
- רב אמר: פטור רש"י ?: ד,תולה בבית דין, הוי, ויחיד שעשה בהוראת ב"ד - פטור ,
- ורבי יוחנן אמר: חייב רש"י ?: הואיל ולא הוי 'על פיהם' ממש – כ,תולה בעצמו, הוא, וחייב .
- מיתיבי משיבים. זוהי שאלה ממקור תנאי (בדרך כלל התוספתא). הפעם זוהי שאלה על שיטת רבי יוחנן:
- (פרשת קרבן חטאת היחיד) מעם הארץ כלומר רק חלק מעם הארץ יכול להתכפר בקרבן חטאת, אך יש יוצאים מהכלל בעשותה... רש"י ?: מֵעם הארץ בעשותה - ולא כל עם הארץ - פרט למומר רש"י ?: דאינו מביא קרבן על שגגתו: דאין מקבלין מידו
- רבי שמעון בן יוסי אומר משום רבי שמעון: אינו צריך יש שאלה חזקה יותר נגד שיטת רבי יוחנן, ואין צורך בשאלה הקודמת:
- הרי הוא אומר "...בשגגה ואשם, או הודע..." -
- השב מידיעתו כשמגלה שעשה מעשה אסור, מיד "שב" - מצטער ומבקש להתכפר - מביא קרבן על שגגתו.
- לא שב מידיעתו גם כשיודע שאסור - ממשיך ועושה את הפעולה האסורה - אינו מביא קרבן על שגגתו רש"י ?: ומומר - לא 'שב מידיעתו' הוא, לפיכך אינו מביא קרבן על שגגתו; ואמר לקמן בפ"ב: מומר שאכל חלב והביא קרבן על הדם איכא בינייהו; והכא נמי: כי הורו בית דין שחלב מותר, ונתחלף לו חלב בשומן - לא 'שב מידיעתו' הוא, ולפיכך אינו חייב, דהא הורו ב"ד שחלב מותר -
- ואם איתא ואם יש. כלומר: אם מקבלים שיטה זו - הא זה - אותו אדם שאכל בשוגג, אך גם אילו הזיד היה חושב שמעשיו על פי היתר לא 'שב מידיעתו' הוא רש"י ?: וקשיא לרבי יוחנן דאמר חייב, ד'תולה בעצמו' הוא !?
אמר רב פפא:
- קסבר רבי יוחנן: כיון דכי מתידע להו לבי דינא רש"י ?: כיון דאילו הוה ידיע לב"ד דטעו - הוו... - הדרי בהו חוזרים בהם.
- והוא אותו אחד שאכל איסור כתוצאה מבלבול - בלי להסתמך על ההיתר (המוטעה) רש"י ?: הוי הדר ביה היה חוזר בו ויודע שהדין היה מוטעה! רש"י ?: הלכך - 'שב מידיעתו הוא מצטער ומבקש להתכפר, כאשר נודע לו הדין הנכון (ונודעת לו האמת לגבי המזון שאכל)' קרינן ביה: וחייב רש"י ?: קרבן: שהרי לא תלה כ"כ בבית דין: שלא עשה על פיהם ממש, ואמטול הכי קאמר רבי יוחנן דחייב קרבן. אבל היכא דעשה על פיהם ממש - אע"ג דאילו הוי ידיע לב"ד הוו הדרי בהו, והוא נמי הוה הדר ביה, והוי 'שב מידיעתו' - אפילו הכי פטור, מפני שתלה ממש בדעת ב"ד .
מתבלבל - אינו "משלים לרוב ציבור"
[עריכה]|
כדי להביא קרבן "פר העלם דבר של ציבור" - יש צורך בכך שרוב הציבור פעל על פי ההוראה המוטעית. |
- אמר רבא: רש"י ?: אף על גב דאמר רב כי נתחלף לו חלב בשומן דהוי 'יחיד שעשה בהוראת בית דין', ופטור, כגון שאמרו ב"ד שחלב מותר, והלכו חצי צבור ועשו על פיהם, ואכלו חלב ממש, והלך זה ואכל ונתחלף לו חלב בשומן
- מודה רב שאינו רש"י ?: אותו יחיד 'משלים לרוב צבור ראה על הצורך ברוב ציבור בהערה משמאל' רש"י ?: ואין מביאין פר
- מאי טעמא? - אמר קרא 'בשגגה': רש"י ?: דבעינן עד שיהו כולן רש"י ?: ממש שוגגין בשגגה אחת באותו סוג של שגגה - נסמכים במלואם על ההיתר המוטעה. רש"י ?: על פי בית דין .
עבירה על היתר מוטעה - עם חברי בית הדין ובלעדיהם
[עריכה]|
משנתנו: (ה'רישא':) הורו בית דין...ועשה אחד... על פיהן |
|
הוריות דף ב עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
"בין שעשו ועשה עמהן" כו':
- למה ליה למיתנא כל הני רש"י כל הני: במתניתין: ועשה עמהם, ועשה אחריהם, שלא עשו ועשה ?
- בשלמא בשלום. כלומר מובן לנו רישא הראש - הביטוי הראשון - 'לא זו - אף זו לא רק זה, אלא אפילו המקרה הבא' קתני נשנה. כלומר: הדברים נאמרו כצורת ביטוי הולך ומחריף - דבר המקובל במשנה רש"י לא זו אף זו קתני: דהכי משמע: לא מיבעיא זו: דעשה עמהם, דהוי ודאי תולה בבית דין, דפטור, אלא אף זו נמי: דעשה אחריהם - הוי 'תולה בבית דין', ופטור; ולא זו בלבד דעשה אחריהם דפטור, אלא אף זו: דלא עשו בית דין ועשה - אפילו הכי 'תולה בבית דין' הוי, ופטור .
- אלא סיפא, דלחיובא - איפכא מיבעי ליה רש"י איבעיא ליה למיתנא: דהכי איבעיא ליה למיתנא: 'הורו ב"ד וידע א' מהן שטעו, או תלמיד וראוי להוראה, והלך ועשה על פיהם - בין שלא עשו ועשה, ובין שעשה אחריהם, ובין שעשה עמהם - דלא תלה בבית דין', דהוי משמע: לא זו בלבד דלא עשו ועשה: דלא הוי 'תולה בבית דין', דחייב, אלא אף זו: דעשה אחריהן - לא תלה בבית דין, וחייב; ולא זו בלבד דעשה אחריהן חייב, אלא אף זו דעשה עמהן! דס"ד אמינא הואיל ועשה עמהם – 'תולה בבית דין' קרינא ביה, ולהוי פטור!? - אפילו הכי אמרינן: הואיל וידע שטעו - לא 'תלה בבית דין', וחייב !?
- רש"י ?: הא - לא קשיא, דסיפא - 'זו - ואין צריך לומר זו' קתני רש"י ?: דהכי משמע: לא מיבעיא זו: דעשה עמהם - לא תלה בבית דין, ואין צריך לומר זו: דעשה אחריהם, דודאי לא תלה בבית דין, וחייב קרבן, וכל שכן אין צריך לומר היכא דלא עשו ועשה, דחייב .
סוגיא תלמיד ראוי לעומת חבר בית הדין
[עריכה]|
משנתנו: (בסיפא) הורו בית דין... וידע אחד מהן שטעו, או תלמיד והוא ראוי להוראה - חייב, מפני שתולה בבית דין... |
וידע אחד מהן שטעו או תלמיד וראוי להוראה...:
- תרתי א. אחד מהן, ב. תלמיד והוא ראוי למה לי?
- אמר רבא: איצטריך!
- סלקא דעתך היית חושב, אמינא הני מילי שנבין את אלו הדברים (במקרה של) גמיר תלמיד כשה שיודע לשנות את הדברים בעל פה רש"י ?: למד הדבר וסביר וגם יודע "להסביר" ולהבין את הנאמר רש"י ?: מבין דבר מתוך דבר , אבל גמיר ולא סביר תלמיד כזה שרק יודע לשנות אך אינו מבין לעומק – לא הייתי חושב שגמיר ואינו סביר לא יהיה לו את הדין של חבר בית הדין - כזה הנסמך על עצמו [2].
- אמר ליה אביי: 'להוראה' - גמיר וסביר משמע רק אם הוא ראוי להוראה הוא נקרא 'נסמך על עצמו'!
- אמר ליה: אנא הכי קאמינא: אי מההיא רק מהמלה 'תלמיד' - הוה אמינא: הני מילי אלו הדברים. כלומר הדין של חובת חטאת היחיד לתלמיד כי הוא 'נסמך על עצמו' ואינו יכול "לסמוך על בית דין" - 'גמיר וסביר', אבל גמיר ולא סביר – לא אם לא יודע לסבור, הריהו כפשוטי העם, ויכול 'לסמוך על בית הדין', וממילא פטור מקרבן חטאת-היחיד.
- תנא 'ראוי להוראה'! - ממשנה יתירה רש"י ?: להכי איצטריך משנה יתירה שלא לצורך, לאשמועינן... אפילו גמיר ולא סביר, סביר ולא גמיר רש"י ?: ולעולם תלמיד ראוי להוראה - גמיר וסביר הוא [חייב בקרבן].
דוגמאות ל'ראוי להוראה'
[עריכה]ראוי להוראה...:
- כגון מאן?
- אמר רבא:
- כגון שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא רש"י ?: {{{2}}} .
|
(פרשת ויקרא, חטאת-היחיד)ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ - |
- אמר ליה אביי: רש"י ?: שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא!? - כי האי גוונא רש"י ?: דידעי שטעו ואפילו הכי עשו מזיד הוא רש"י ?: - אמאי חייבין קרבן? והא מזידין נינהו, ומזיד לאו בר קרבן הוא ?!
- ולטעמיך ולפי הפירוש שלך?! (זוהי תשובת רבא לאביי) - הא דתניא:
- (ויקרא, על חטאת היחיד) "...בעשותה אחת..." -
- יחיד העושה מפי עצמו - חייב.
- בהוראת בית דין - פטור.
- כיצד? הורו בית דין שחֵלב מותר,
- ונודע לאחד מהן שטעו,
- או תלמיד יושב לפניהן וראוי להוראה - כגון שמעון בן עזאי, יכול יהא פטור?!
- תלמוד לומר: '...בעשותה אחת...':
- יחיד, העושה על פי עצמו - חייב!
- בהוראת בית דין - פטור.
- אלא היכי משכחת לה כיצד ניתן להסביר ברייתא זו, האומרת שאחד כבן זומא יעשה על פי דין ויהיה חייב חטאת-יחיד. והרי הוא מזיד, שאינו יכול להתכפר בקרבן חטאת? - כגון דידע דאסור, וקא טעי ב"מצוה לשמוע דברי חכמים" רש"י ?: אפילו למיעבד איסורא ...
- לדידי לעצמי - כלומר: לעניין שלי, משנתנו על פי שיטתי (רבא) גם היא מדברת על אחד כמו בן זומא נמי רש"י ?: דאמרי 'כגון שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא' : רש"י ?: כגון דטעו ב"מצוה לשמוע דברי חכמים וזוהי השגגה שעליה הם מביאים קרבן חטאת".
תולה בעצמו - כולל מבעט בהוראה, תולה בבית דין שחזרו בהם
[עריכה]- זה הכלל התולה בעצמו חייב... - לאיתויי מאי? לאיתויי מבעט בהוראה רש"י ?: שאם היה רגיל להיות מבעט בהוראה, ואחר כך הורו שחלב מותר, והלך זה המבעט ועשה על פיהם ואכל חלב – דחייב, דהואיל והוא רגיל להיות מבעט - השתא נמי מבעט, וכשהוא אוכל חלב - מפי עצמו הוא עושה, ואינו 'תולה בבית דין' - הלכך חייב קרבן .
- 'תולה בבית דין... רש"י ?: פטור ' - לאיתויי הורו בית דין רש"י ?: וטעו וידעו שטעו, וחזרו בהן כלומר הם בינתיים כבר הוציאו הוראה מתוקנת, אבל הוא לא שמע עליה רש"י ?: בין שהביאו כפרתן [ובין שלא הביאו],
והלך היחיד ועשה על פיהם – פטור: ד"תולה בבית דין" הוא, וברשות ב"ד הוא עושה .
- הא - בהדיא זה - במפורש נשנה במשנתנו?! במשנתנו במשנה בהמשך פרקנו קתני לה רש"י ?: במתניתין (לקמן דף ג:) דרבי שמעון פוטר !?
רש"י ?: הא לא קשיא: תני - והדר מפרש רש"י ?: דתני כללא זה הכלל והדר מפרש במתניתין .
שיטת שמואל: מחלוקת לגבי יחיד שעשה בהוראה
[עריכה]גרסת רב יהודה: משנתנו כרבי יהודה, חכמים מחייבים יחיד בהוראה
[עריכה]אמר רב יהודה אמר שמואל: זו דברי רבי יהודה, אבל חכמים אומרים: יחיד שעשה בהוראת ב"ד – חייב בדין - ואינו נפטר כשוגג בגלל קרבן.
|
(ויקרא, חטאת היחיד) ואם נפש אחת תחטא בשגגה - מעם הארץ: בעשותה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה, ואשם... |
מאי 'רבי יהודה'? דתניא:
- (ויקרא, חטאת היחיד)... אם נפש אחת תחטא בשגגה...בעשותה... רש"י ?: דמשמע: נפש תחטא, אחת תחטא, בעשותה תחטא - הרי אלו שלשה מעוטין א. אם נפש אחת תחטא, ב.בשגגה, ג.בעשותה: רש"י ?: דמשמע 'בעשותה'
- העושה מפי עצמו - חייב רש"י ?: למעוטי תולה
- בהוראת ב"ד - פטור רש"י ?: והני שלשה מיעוטי - מפרש במסכת שבת בפרק 'המצניע' (דף צג.) לרבי יהודה: חד למעוטי זה עוקר וזה מניח, וחד למעוטי זה יכול וזה יכול, וחד למעוטי יחיד שעשה בהוראת בית דין, דפטור '.
זיהוי 'שיטת חכמים' במשנה
[עריכה]|
(ספרא - דבורא_דחובה ז ה) עדיין אני אומר מעוט הקהל שעשו חייבין - שאין בית דין מביאין עליהן פר |
- מאי 'רבנן'?
דתניא: רש"י 'מאי רבנן: רישא [משנה ד] דמתניתא - הכי איתא בתורת כהנים [בשנויים] בעשותה' - יכול יחיד שעשה חייב, שנים שעשו פטורין? תלמוד לומר: 'מעם הארץ': אפילו מרובין;
- עדיין אני אומר: מיעוט קהל שחטאו: חייבין - שאין בית דין מביאין על ידיהן רש"י ?: מביאין עליהן פר.
- רוב קהל שחטאו - יהו פטורין? - שהרי בית דין מביאין על ידיהם פר!
- תלמוד לומר: "מעם הארץ" - אפילו רובה, ואפילו כולה!
- במאי רש"י ?: חטאו ?
- אילימא בשגגת מעשה שלא בהוראה רש"י ?: דלא הורו בית דין כלל, וכגון שנתחלף חלב בשומן שלא בהוראתם; דהכי הוי משמע: מיעוט קהל שחטאו בשגגת מעשה גרידתא שלא בהוראה - חייבין, אבל רוב קהל שחטאו בשגגת מעשה שלא בהוראה - יכול יהו פטורין, שהרי ב"ד מביאין פר עליהם? תלמוד לומר: מעם הארץ, דמשמע דאפילו רובן חייבין בקרבן בשגגת מעשה: דמייתו כל חד וחד כשבה או שעירה - בית דין מאי עבידתייהו?
- "שלא בהוראת בית דין" רש"י ?: ומי מצית למימר הכי: 'שהרי ב"ד מביאין עליהם פר כי חטאו רוב קהל בשגגת מעשה שלא בהוראה' - בית דין מי מייתו שלא בהוראה רש"י ?: וכי בית דין מייתו קרבן שלא בהוראה? והא לא הורו כלל!? ?!
- אלא בהוראה רש"י ?: דהכי הוי משמע: מיעוט קהל שחטאו בהוראה, כגון שהורו ב"ד ועשו על פיהם - חייבין כשבה או שעירה, שהרי אין ב"ד מביאין פר עליהם; רוב צבור שעשו בהוראה - יכול יהו פטורין? - תלמוד לומר: מעם הארץ: דאפילו רובן חייבין... ומי מצית אמרת הכי: שצבור מביאין קרבן? ? והא - כי כתיב "...מעם הארץ" - בשגגת מעשה רש"י ?: גרידתא הוא דכתיב רש"י ?: ומהכא לא נפקא דליחייבו רוב קהל בהוראה כלל !?
- אלא - לאו הכי קאמר?
- 'מיעוט קהל שחטאו בשגגת מעשה רש"י ?: גרידתא – חייבין בקרבן יחיד רש"י ?: כשבה או שעירה :
- - שאין במקרה זה אין... ב"ד בית דין מביאין על ידיהן פר' בהוראה רש"י ?: כי הורו ב"ד ועשו מיעוט קהל שחטאו(בשגגת מעשה) על פיהם ...
- - הא הרי - כלומר: ודווקא משום כך שבית הדין לא נתחייבו קרבן הן הציבור עצמו חייבין רש"י ?: בהוראה כשבה או שעירה; דיחיד שעשה בהוראת בית דין [חייב]; וכי היכי דחייבין בהוראה - הכי נמי חייבין בשגגת מעשה גרידתא .
- יכול רוב צבור שעשו בשגגת מעשה רש"י ?: גרידתא - יהו פטורין?
- - שהרי ב"ד מביאין עליהם פר' [בהוראה] רש"י ?: והן פטורין, כדאמר לקמן: 'רבי מאיר אומר: שבעה שבטים שחטאו - בית דין מביאין עליהם פר בהוראה, והן פטורין'; וכי היכי דבהוראה פטורין הן, לִפטרוּ נמי בשגגת מעשה גרידתא ?
- תלמוד לומר: "מעם הארץ" - אפילו רובו כלומר גם כשרוב עם הארץ חוטא - עדיין הוא חייב בקרבן חטאת-יחיד, ופר העלם דבר של ציבור הוא קרבן נפרד שאינו קשור לחטאות היחיד רש"י ?: חייבין בשגגת מעשה גרידתא: דמייתו כל חד וחד כשבה או שעירה, דהאי דכתיב 'מעם הארץ' - בשגגת מעשה הוא דכתיב; אלמא שמעינן מהא מתניתא: יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב !
- 'מיעוט קהל שחטאו בשגגת מעשה רש"י ?: גרידתא – חייבין בקרבן יחיד רש"י ?: כשבה או שעירה :
רב פפא: כולם פוטרים יחיד בהוראה
[עריכה]- אמר רב פפא: ממאי? דלמא לא הן ולא בית דין רש"י ?: והכי קאמר: מיעוט קהל שחטאו בשגגת מעשה – חייבין, שאין ב"ד מביאין פר עליהם בהוראה, והן המועט נמי פטורין, דיחיד שעשה בהוראת בית דין פטור' !?
- אי הכי רש"י ?: אם כן, כדקאמרת: לא הן ולא בית דין לא מחייבי בהוראה כלל, אם כן מיעוט קהל בשגגת מעשה גרידתא - נמי ליפטרו, כי היכי דמיפטרו בהוראה: דאי הכי, כדקאמרת: לא הן ולא ב"ד - מאי איריא דקמהדר על רובא לחיובא רש"י ?: בשגגת מעשה, דקתני אבל רוב קהל שחטאו בשגגת מעשה גרידתא, יכול ... יהו פטורין, שהרי ב"ד מביאין עליהם פר בהוראה, והן פטורין? תלמוד לומר: מעם הארץ, ואפילו רובו דחייב בשגגת מעשה ?
- לאו - מכלל דמיעוט רש"י ?: קהל בהוראה, קיימא ליה רש"י ?: פשיטא ליה לתנא דמיחייבו בהוראה רש"י ?: כדאמר: הא הן חייבין דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב, וכי היכי דמיחייבי בהוראה (הם) - הכי נמי מיחייבי בשגגת מעשה גרידתא; ואמטול הכי - קא מהדר לעיל על רובא לחיוב! אלא לדידך, דאמרת 'לא הן ולא בית דין', דאכתי לא נפקא לך דמיחייבי מיעוטא בשגגת מעשה גרידתא... אי הכי... ,
- - ונהדר ברישא על מיעוטא - דמיחייב בשגגת מעשה רש"י ?: גרידתא , ולבסוף ניהדר על רובא - לחיובא בשגגת מעשה רש"י ?: גרידתא !?
- אלא: לאו האם לא, מדלא מהדר על מיעוט - דמיחייבין בשגגת מעשה רש"י ?: מדקא מהדר על רובא ושביק מיעוטא , ובסוף מהדר על רובא - לחיובא בשגגת מעשה:
- שמע מינה: מיעוט -
- בהוראה רש"י ?: פשיטא ליה לתנא ד??? - חייבין הן כשבה ושעירה רש"י ?: או שעירה, דהכי קאמר: שאין בית דין מביאין עליהם פר בהוראה, הא הן חייבין דיחיד שעשה בהוראת בית דין – חייב... וכי היכי דחייבין בהוראה (הם) - הכי נמי...
- ושלא בהוראה - בשגגת מעשה: חייבין רש"י ?: וכיון דקיימא ליה לתנא דמיעוט בשגגת מעשה גרידתא חייבין, הלכך קא מהדר על רובא לחיובא; ולעולם שמעינן מהא מתניתין דיחיד שעשה בהוראת בית דין חייב - שמע מינה !
קביעת המקורות במחלוקת לשיטת שמואל (בגרסת רב יהודה)
[עריכה]- מכדי תרוייהו סתמי תנן, ממאי דקמייתא רבי יהודה ובתרייתא רבנן? אימא איפכא?
- מאן שמעת ליה דדריש מיעוטי כי האי גוונא? - רבי יהודה היא, דתניא [ספרא צו פרשה א משנה ז]: 'רבי יהודה אומר:...
|
הוריות דף ג עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
המשך בירור שיטת שמואל - מחלוקת על יחיד בהוראה
[עריכה]|
(פרשת ויקרא - תורת העולה) |
משנתנו כרבי יהודה - הלומד מיעוטים
[עריכה]- "זאת תורת העולה, היא..." - הרי אלו שלשה מיעוטין' רש"י ?: 'זאת' 'היא' 'העולה' - הרי אלו שלשה מיעוטי; חד פרט לנשחטה בלילה, וחד פרט לנשפך דמה, וחד פרט ליציאת דמה חוץ לקלעים: שאם עלתה על גבי המזבח – תרד: דלא הויא עולה חשובה; והכי נמי מפרש במסכת נדה בפרק 'יוצא דופן' (דף מ.); ואי קשיא: הא אמרינן בכל התורה 'אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות', והיכי אמרינן 'אלו ג' מיעוטין' דממעטינן אותם? בירושלמי מפרש: הני מילי היכא דליכא אלא ב' מעוטין, אבל הכא, דאיכא ג' מיעוטין בזה אחר זה בחד קרא - כולהו אתו למעט; וכן בל"ב מדות מצאתי.
גרסת רב נחמן בשיטת שמואל: משנתנו כרבי מאיר. חכמים מחייבים יחיד בהוראה
[עריכה]- ואיבעית אימא:
- עדיין אני אומר לא מצית מוקמת לה כרבי יהודה, דקתני:
- רוב קהל שחטאו - ב"ד בית דין מביאין על ידיהן פר,
- ואי רבי יהודה – האמר: צבור הוא דמייתי. ב"ד לא! דתנן (משנה ב בפרקנו):
- 'רבי יהודה אומר: שבעה שבטים למרות שרוב מתוך שנים עשר שבטי ישראל חטאו רש"י ?: דהוו רוב שבטים שחטאו - מביאין שבעה פרים כל שבט מביא פר בפני עצמו, ולא בית הדין. רש"י ?: דקסבר רבי יהודה דשבט אחד איקרי 'קהל', והן מביאין, ולא בית דין .
|
(פרשת ויקרא - פר העלם דבר) |
- ורב נחמן אמר שמואל: זו דברי רבי מאיר, אבל חכמים אומרים: יחיד שעשה בהוראת ב"ד – חייב.
- מאי 'רבי מאיר' ומאי 'רבנן'?
- דתניא:
- הורו ועשו: רבי מאיר פוטר, וחכמים מחייבין.
- מאן 'עשו'? אילימא בית דין - מאי טעמא דרבנן דמחייבי?
- והתניא:
- יכול הורו ב"ד ועשו ב"ד - יכול יהו חייבין?
- תלמוד לומר: הקהל ועשו ונעלם דבר מעיני הקהל, ועשו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה -
- מעשה - תלוי בקהל, והוראה - תלויה בבית דין רש"י ?: דכתיב (ויקרא ד יג) 'ונעלם דבר' דהיינו שהורו לעבור 'מעיני הקהל' דהיינו ב"ד '!
- אלא: הורו ב"ד - ועשו רוב' קהל? מאי טעמא דרבי מאיר דפוטר?
- אלא - לאו: הורו ב"ד ועשו מיעוט קהל? ובהא קמיפלגי!
- מר רבי מאיר סבר: יחיד שעשה בהוראת בית דין - פטור מחטאת פרטית, כמו משנתנו, ומר חכמים סבר: יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב בחטאת 'פרטית', בנוסף על הקרבן שבית הדין מביאים!
דחיית שיטת שמואל (בגרסת רב נחמן) - פתרונות אחרים לברייתת 'הורו ועשו'
[עריכה]רב פפא: כולם מחייבים יחיד בהוראה
- אמר רב פפא: דכולי עלמא יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור.
- אלא - 'ב"ד משלים לרוב צבור' רש"י ?: דעשו עם מעט צבור, והשלימו לרוב צבור קמיפלגי:
- מר חכמים סבר: ב"ד - משלים לרוב צבור.
- ומר רבי מאיר סבר: אין ב"ד משלים לרוב צבור וכשכתוב בברייתא "ר' מאיר פוטר" הכוונה פוטר את בית הדין והציבור מפר העלם דבר של ציבור - כי לא היה רוב.
הסבר 'הורו ועשו' - בעניין קרבן נוסף של כל שבט (המחוייב לשיטת רבי שמעון)
- ואיבעית אימא: הורו ב"ד ועשו רובו של קהל רש"י ?: ורבי מאיר פוטר צבור, דהא קא מייתי בית דין, כדאמרינן לקמן: 'רבי מאיר אומר: שבעה שבטים שחטאו - בית דין מביאין עליהם פר, והן פטורין' ,
- ומאן 'חכמים'? - רבי שמעון היא, דאמר: צבור מייתי {ב|וב"ד|גם הציבור וגם בית הדין}} מייתי מביאים. (והמחלוקת על משנתנו היא לגבי קרבן ציבור זה).
הסבר 'הורו ועשו' - בעניין פר העלם דבר של שבט בודד שחטא - לפי רבי יהודה
- ואיבעית אימא: שבט שעשה בהוראת בית דינו -
- ומאן 'חכמים'? - רבי יהודה היא, דתניא: 'שבט שעשה בהוראת בית דינו - אותו השבט חייב והמחלוקת על משנתנו היא לגבי קרבן ציבור זה רש"י ?: להביא פר ' רש"י ?: דקסבר: שבט אחד אקרי 'קהל' .
הסבר 'הורו ועשו' - בעניין פר העלם דבר - במקרה של רוב חלקי (לא רוב השבטים או לא רוב האנשים) - לפי רבי שמעון בן אלעזר
- ואיבעית אימא: כגון שחטאו ששה שבטים - מחצית משבטי ישראל - והן רובו של קהל, או שבעה - אע"פ שאינן רובו של קהל.
- ומתניתין מני? - רבי שמעון בן אלעזר היא כלומר כולם מסכימים שיחיד בהוראה פטור. והחולקים על משנתנו לא מסכימים , דתניא:
- רבי שמעון בן אלעזר אומר משמו רש"י ?: של רבי מאיר :
- חטאו ששה - והן רובו של קהל, או שבעה - אע"פ שאינן רובו של קהל: חייבין רש"י ?: והא מתניתא מפרש לקמן .
נדרש רוב תושבי ארץ ישראל
[עריכה]|
מלכים - חנוכת מקדש שלמה) ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים לפני ה' אלהינו שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום. |
- אמר רב אסי: ובהוראה רש"י ?: דקיימא לן כי הורו בית דין ועשו רוב קהל על פיהם, שמביאים פר - הלך אחר רוב יושבי ארץ ישראל רש"י ?: דאותם שבחוצה לארץ אינן מן המנין, ולא אותן דמנחל מצרים ולחוץ, דחוצה לארץ היא , שנאמר (מלכים - חנוכת מקדש שלמה)
- ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול - מלבוא חמת עד נחל מצרים
- לפני ה' אלהינו שבעת ימים ושבעת ימים - ארבעה עשר יום!
- מכדי בכל זאת. כלומר: והרי כתיב 'וכל ישראל עמו'.
- '...קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים' - למה לי?
- שמע מינה: הני - הוא דאיקרי 'קהל', אבל הנך - לא איקרי קהל.
שינויי מצב הרוב
[עריכה]מיעוט שהפך לרוב מזמן החטא ועד להקרבה
[עריכה]|
(פרק (ג') 'כהן משיח') כהן משיח שחטא - ואחר כך עבר ממשיחתו |
- פשיטא - מרובין ונתמעטו רש"י ?: כגון שהורו ב"ד ועשו רוב קהל על פיהם, דנתחייבו להביא פר, ולא הספיקו להביא פר עד שנתמעטו: שמתו מקצתן - היינו פלוגתא דרבי שמעון ורבנן - דתנן פ"ג מ"ג, (לקמן י.) חטא כהן משוח ונשיא עד שלא נתמנו - דהיו חייבים להביא כשבה או שעירה – ולא הספיקו להביא עד שנתמנו - הרי הן כהדיוטות, ונחייבם להביא כשבה או שעירה כבתחלה - הכא נמי חייבין פר כבתחלה; רבי שמעון אומר וכו' [אם נודע להם עד שלא נתמנו – חייבים, ומשנתמנו - פטורים] - הכא נמי: אם נודע להם עד שלא נתמעטו חייבין להביא פר, אבל אם נודע להן משנתמעטו - פטורין .
- מועטין ונתרבו המיעוט הפך לרוב, כי שאר הציבור נתמעט רש"י ?: כגון שהורו בית דין ועשו מיעוט קהל על פיהם, דיחיד שעשה בהוראת בית דין פטור, ומתו מקצתן של רוב קהל, ונתרבו אלו, ולאחר שנתרבו - נודע להם שחטאו – מאי רש"י ?: דהני 'מועטין ונתרבו' לא דמי ממש לחטאו עד שלא נתמנו, דמועטין - כי חטאו בהוראה - לאו בני קרבן נינהו: דיחיד שעשה בהוראת בית דין פטור! אבל כי חטאו כהן משיח ונשיא עד שלא נתמנו - נעשו בני קרבן, ומחייבי לאתויי כשבה או שעירה; אבל 'מרובין ונתמעטו' דמי ממש ל'חטאו עד שלא נתמנו', דהא מרובין כי חטאו - בני קרבן נינהו, ואמטול הכי קאמר במרובין ונתמעטו דהוי פלוגתא דרבי שמעון ורבנן, אבל במועטין ונתרבו איבעיא לן אי דמי לפלוגתא דרבי שמעון ורבנן אי לא ?
- מי פליגי רבי שמעון ורבנן: רבי שמעון דאזיל בתר ידיעה "נודע להם עד שלא נתמנו..." רש"י ?: מי אמרינן: רבי שמעון, דבתר ידיעה אזיל, דאמר: 'אם נודע להם עד שלא נתמנו – חייבין כבתחלה' - רש"י ?: הכא נמי מחייב כי כשנודע - הם עדיין היו רוב רש"י ?: דכי אתיידע להו - בחיובא אתיידע להו, דכי נתרבו אתיידע להו, ומביאין פר , ורבנן דאזלי בתר חטאת "...ואח"כ נתמנו - הרי הן כהדיוטות" רש"י ?: דאמרי 'הרי אלו כהדיוטות' הואיל וחטאו כי לא נתמנו פטרי כי כעת (בזמן ההקרבה) הם מיעוט רש"י ?: - הכא נמי אזלי בתר חטאה, וכי חטאו - אכתי מועטין היו, ופטורין, דיחיד שעשה בהוראת בית דין פטור ? מאי האם אכן זו מחלוקת, או לא?
- ותיסברא? אימור דשמעת ליה לרבי שמעון דאזיל אף בתר ידיעה רש"י ?: דאמר אם נודע להם עד שלא נתמנו - חייבין היכא דהוי ידיעה וחטאה בחיוב [היכי דהוי ידיעה וחטאה בחיוב] גרסה שנוספה בעקבות הכתוב ברש"י, ידיעה דלא חטאה - מי שמעת ליה?! דאם כן לייתי כי השתא להביא כמו עכשיו. כלומר: הנשיא שכעת נתמנה, יביא קרבן נשיא?! רש"י ?: דלהוי כי חטאו משנתמנו: דלייתי פר, ואמאי קתני משנתמנו פטורין !
- אלא רש"י ?: מדקתני 'פטור' - שמע מינה ד רבי שמעון - חטאה וידיעה בעי רש"י ?: בחיובא, ומועטין ונתרבו - לדברי הכל פטורין: דכי חטאו - בפטור חטאו: דיחיד שעשה בהוראת בית דין פטור .
קבלת רוב בשני שלבים
[עריכה]- איבעיא להו: הורו ב"ד 'חלב מותר', ועשו מיעוט הקהל, וחזרו ב"ד בהן, והורו ועשו מיעוט אחר: מהו? כיון דשתי ידיעות נינהו - לא מצטרף? או דלמא כיון דאידי ואידי חלב הוא רש"י ?: או דלמא כיון ד'חלב' שם אחד הוא: דבין חלב המכסה את הקרב ובין חלב המכסה את הדקין שם אחד הוא, ש'חלב' סתם איקרו – מצטרף!?
- ואם תמצא לומר כיון דאידי ואידי חלב הוא מצטרף, - מיעוט בחלב שעל גבי הקבה ומיעוט בחלב שעל גבי דקין מהו?
- הכא ודאי: כיון דבתרי קראי קאתי - לא מצטרף? או דלמא כיון דאידי ואידי 'חלב' הוא - מצטרף?
- ואם תימצי לומר שֵם 'חֵלב' הוא - ומצטרף: מיעוט בחלב ומיעוט בדם מהו?
- הכא ודאי - כיון דתרי איסורי נינהו [וכיון דאין איסורן שוה] רש"י ?: דחלב אינו שוה בכל: דחלב חיה מותר! - לא מצטרף?
- או דלמא - כיון דאיסורן שוה רש"י ?: כיון דאילו צבור אכלי האי חלב והאי דם שלא בהוראה, בשגגת מעשה דקרבנן שוה רש"י ?: מייתו כל חד וחד: אי בעו כשבה - מייתו, אי בעו שעירה מייתו, דמצי אשוויי קרבנם – מצטרף רש"י ?: השתא נמי, כי עשו בהוראה מצטרפי ?
|
(פרשת שלח - קרבנות) וְכִי תִשְׁגּוּ, וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה. - אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה, מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, וָהָלְאָה, לְדֹרֹתֵיכֶם. וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה: וְעָשׂוּ כָל הָעֵדָה פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד לְעֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה, וּמִנְחָתוֹ וְנִסְכּוֹ כַּמִּשְׁפָּט, וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּת. וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְנִסְלַח לָהֶם, כִּי שְׁגָגָה הִוא, וְהֵם הֵבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם אִשֶּׁה לַיהוָה, וְחַטָּאתָם לִפְנֵי יְהוָה - עַל שִׁגְגָתָם.
וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם, כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה. |
- ואם תימצי לומר כיון דקרבנן שוה מצטרף, - מיעוט בחלב שקרבנם כבשה ומיעוט רש"י ?: בתרא בעבודת כוכבים שעיר לפי הנאמר בספר במדבר רש"י ?: קרבנם שעירה ולא כשבה מהו?
- הכא ודאי אין איסורן שוה ואין קרבנן שוה? או דלמא כיון דאידי ואידי כרת הוא – מצטרף?
תיקו.
צירוף מיעוטים של כמה בתי דין
[עריכה]- איבעיא להו: הורו ב"ד שחלב מותר, ועשו מיעוט הקהל, ומת אותו בית דין, ועמד ב"ד אחר, וחזרו והורו ועשו מיעוט אחר?
- אליבא דמ"ד 'ב"ד מייתי' - לא תיבעי לך: דהא ליתנהו! אלא - כי תיבעי לך אליבא דמ"ד 'צבור מייתי': מאי?
- צבור הא קאי רש"י ?: ולא בעינן 'ההוא בית דין דהורו להם מעיקרא דתהוי להו ידיעה', כלומר: לא בעינן דתהוי להו ידיעה לב"ד קמא, ומצטרפי ?
- או דלמא [ידיעה] דההוא ב"ד דהורו בעינן?
תיקו.
רבי יונתן: נדרשת הוראה פה אחד
[עריכה]- אמר רבי יונתן:
- מאה שישבו להורות - אין חייבין עד שיורו כולן, שנאמר (ויקרא - פר העלם דבר של ציבור)
- ואם כל עדת ישראל ישגו - עד שישגו כולן [עד שתפשוט הוראה ההוספה על פי גרסת רש"י בכל עדת ישראל רש"י ?: דהיינו: אותן שישבו להורות ];
- אמר רב הונא בריה דרב הושעיא: הכי נמי מסתברא: דבכל התורה כולה קיימא לן רובו ככולו,
- והכא כתיב 'כל העדה'. הואיל וכך - אפילו הן מאה.
קושיה ממשנתנו - 'ידע אחד מהן'
[עריכה]- [תנן:] (משנתנו)
- הורו ב"ד וידע אחד מהן שטעו או תלמיד וראוי להוראה - והלך ועשה על פיהם:
- בין שעשו ועשה עמהן, ובין שעשו ועשה אחריהן, ובין שלא עשו ועשה -
- הרי זה חייב מפני שלא תלה בבית דין
- האי הוא דחייב, הא - אחר פטור! ואמאי? הא לא נגמרה הוראה!?
הכא במאי עסקינן? - כגון שהרכין ההוא 'אחד מהן' רש"י ?: או תלמיד בראשו רש"י ?: דנראה כהודה לדבריהם, ונגמרה הוראה .
קושיה מברייתא 'טועין אתם'
[עריכה]- תא שמע קושיה מברייתא הדומה למשנה ד:
- הורו ב"ד - וידע אחד מהן שטעו - ואמר להן: "טועין אתם!
- ... הרי אלו פטורים.
- טעמא - דאמר להן "טועין אתם" דפטורים.
- הא שתיק מישתק – חייבין... וגמר לה הוראה! –
- ואמאי? והא לא הורו כולן?!
- אמרי: הכי נמי - כגון שהרכין בראשו.
שאלת רב משרשיא: 'הגוי כולו'
[עריכה]- מתיב רב משרשיא:
- סמכו רבותינו על דברי רבן שמעון בן גמליאל, ועל דברי רבי אליעזר ברבי צדוק,
- שהיו אומרים: אין גוזרין גזירה על הצבור - אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה.
- ואמר רב אדא בר אבא: מאי קרא? - (מלאכי ג)
- "במארה - אתם נארים, ואותי - אתם קובעים?! הגוי כולו רש"י ?: כגון שהגוי כולו, דיכולין לקבלה !"
- והא - הכא דכתיב 'הגוי כולו', ורובא ככולא דמי רש"י ?: הכי משמע: אי איכא 'גוי כולו', וקא עבר עליה האי גברא – 'אותי אתם קובעים'. והכי כתוב בספרים במסכת עבודת כוכבים בפרק 'אין מעמידין' [לו,ב] !
- תיובתא דרבי יונתן!?
- תיובתא כלומר הסבר זה נדחה!
- ואלא מאי 'כל עדת' דקאמר רחמנא אצלנו בויקרא - בעניין בפר העלם דבר של ציבור?
- הכי קאמר: אי איכא כולם כלומר: אם כל השופטים הגיעו לבית הדין רש"י ?: אי איתא לכולהו סנהדרין של שבעים וא' - הויא הוראה רש"י ?: אע"פ שלא הורו כל אותן שישבו להורות ,
- ואי לא - לא הויא הוראה.
קולר בצוואר השופטים והרבנים
[עריכה]- אמר רבי יהושע: עשרה שיושבין בדין - קולר תלוי בצואר כולן.
- פשיטא?
- הא קא משמע לן: דאפילו תלמיד בפני רבו.
- רב הונא כי הוה נפיק לבי דינא - מייתי עשרה תנאי דבי רב לקמיה -
- כי היכי דנימטיין כך שכל אחד מאתנו יקבל רק שיבא שבב רש"י ?: אופתא מכשורא מהקורה (הכבדה, אם תיפול).
- רב אשי, כי הוו מייתי טרפתא לקמיה - מייתי עשרה טבחי ממתא מחסיא - ומותיב קמיה.
- אמר: כי היכא דנימטיין שיבא מכשורא.
הוריות פרק א משנה ב
[עריכה][במשניות ארץ ישראל משנה ב ומשנה ג]
|
(ספרא (מדרש תורת כהנים) דבורא דחובה (ז ג)) |
מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא
- [במשניות ארץ ישראל: משנה ב]
- הורו ב"ד רש"י ?: ועשו רוב צבור על פיהם וידעו שטעו, וחזרו בהן רש"י ?: מהוראתן -
- בין שהביאו כפרתן ובין שלא הביאו כפרתן -
- והלך ועשה על פיהן רש"י ?: לאחר שידעו שטעו, דזה אין מצטרף עם רוב הצבור, לפי שלאחר שנודע להם עשה זה :
- רבי שמעון פוטר רש"י ?: לפי שברשות ב"ד הוא עושה: שזה עדיין לא היה יודע שידעו שטעו וחזרו בהן, והוי 'תולה בבית דין', הלכך פטור ,
- ורבי אלעזר אומר: ספק רש"י ?: כלומר: ספק אי כתולה בב"ד אי כתולה בעצמו דמי, ומביאין אשם תלוי .
- איזהו 'ספק' רש"י ?: כלומר: אמאי הוא חייב אשם תלוי ?
- ישב לו בתוך ביתו – חייב רש"י ?: אשם תלוי
- הלך לו למדינת הים – פטור.
- אמר רבי עקיבא: מודה אני בזה היוצא למדינת הים - שהוא קרוב לפטור מן החובה רש"י ?: דהוי ודאי תולה בבית דין: שלא ידע חזרתן, הואיל והלך לו למדינת הים .
- אמר לו בן עזאי: מאי שנא זה רש"י ?: שהלך למדינת הים מן היושב בביתו מן היושב בביתו?
- רש"י ?: גירסת רש"י: אמר לו רבי עקיבא: שהיושב בביתו אפשר היה לו שישמע רש"י ?: לפי שהיושב בביתו אפשר שישמע שב"ד חזרו בהן, והוי קרוב לתולה בעצמו, ולפיכך חייב להביא אשם תלוי , וזה רש"י ?: שהלך למדינת הים לא היה לו אפשר שישמע רש"י ?: והוי תולה בבית דין ממש, הלכך פטור .
[במשניות ארץ ישראל: משנה ג]
- הורו ב"ד לעקור את כל הגוף...
- אמרו לדוגמה, אמרו:: "אין נדה בתורה", "אין שבת בתורה", "אין עבודת כוכבים בתורה" - הרי אלו פטורין.
- הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת - הרי אלו חייבין;
- כיצד?
- אמרו: יש נדה בתורה - אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור,
- יש שבת בתורה - אבל המוציא מרה"י לרה"ר מרשות היחיד לרשות הרבים (בשבת) פטור
- "יש עבודת כוכבים בתורה - אבל המשתחוה פטור
- - הרי אלו חייבין, שנאמר: (ויקרא - פר העלם דבר של ציבור)
..."ונעלם דבר" – 'דבר', ולא כל הגוף.
גמרא בבלי על הוריות פרק א משנה ב
[עריכה][במשנית ארץ ישראל משניות ב' וגם ג'] גמרא הלימוד - כלומר: הדיון במשנה (הנקראת בתלמוד הארץ-ישראלי 'הירושלמי': הלכה) בידי הדורות שאחרי חתימת המשנה וחורבן הארץ בעקבות מרד בר-כוכבא
הפטור של רבי שמעון ליחיד - גם אחר שבית הדין חזר בו
[עריכה]- אמר רב יהודה אמר רב: מאי טעמא דרבי שמעון ...וחזרו בהן. והלך... ועשה על פיהן...רבי שמעון פוטר? - הואיל וברשות ב"ד הוא עושה.
- איכא דאמרי גרסה אחרת לאותו עניין, שנאמר באופן כללי יותר:
- אמר רב יהודה אמר רב: אומר היה רבי שמעון: כל הוראה שיצאה ברוב צבור רש"י ?: אף על פי שבית דין חזרו בהן - יחיד העושה אותה פטור,
- לפי שלא ניתנה הוראה אלא להבחין בין שוגג למזיד רש"י ?: להודיע שהעושה על פיהם - שוגג הוא, ולא מזיד הוא, וזה - על פי הוראה הוא עושה; לפיכך - שוגג הוא, ויחיד שעשה בהוראת בית דין – פטור [פירוש אחר:] לא ניתנה הוראה לפטור יחיד התולה בה, אלא להכיר לבין עושה בשגגת עצמו לעושה מזיד וברשות בית דין, וזה הרי אומר לנו שלא ידע שחזרו, ומזיד עשה על פיהם, ולא על שגגת עצמו, ויחיד שעשה בהוראת בית דין - פטור .
גביית מעות מהוה "הודע"
[עריכה]- מיתיבי:
- פר העלם דבר של צבור ושעירי עבודת כוכבים רש"י ?: כגון שהורו ב"ד בעבודת כוכבים, ועשו צבור על פיהם, וידעו [ב"ד] שטעו וחזרו בהם, וצריכין מעות כדי ליקח פר ושעירי עבודת כוכבים של צבור :
- בתחלה גובין עליהן רש"י ?: שגזברין גובין מכל אחד מישראל מעות לקנות מהם פר ושעירי עבודת כוכבים לצורך קרבן - דברי רבי שמעון.
- רבי יהודה אומר: מתרומת הלשכה הן באין. – אמאי רש"י ?: ואמאי קאמר רבי שמעון דפטור - דברשות ב"ד הוא עושה ?
- כיון דגבי להו רש"י ?: הא כיון דאגבי להו מעות לצורך פר העלם דבר של צבור - הוי ליה 'הודע' רש"י ?: הוה מתיידע ליה שהבית דין טעו וחזרו מהוראתן, ואמאי הוי 'תולה בבית דין' ?
- איבעית אימא: כגון שגבו סתם רש"י ?: שלא הודיעוהו לצורך מה הן גובין .
- ואיבעית אימא: כגון דלא הוה ליה במתא רש"י ?: כי גבו להו, ולאחר גבייה הוא דעשה על פיהם .
- ואיבעית אימא: רב - כאידך תנא סבר,
- דתניא איפכא:
- בתחילה גובין להן - דברי רבי יהודה.
- רבי שמעון אומר - מתרומת הלשכה הן באין רש"י ?: דלא הוי מפרסמא; הלכך כי עשה על פיהם - הוי תולה בבית דין; הלכך פטר רבי שמעון; ותנא דמתניתין - הכי סבירא ליה אליבא דרבי שמעון: דמתרומת הלשכה הן באין .
ברייתא: תולה הדין בעצמו
[עריכה]- תני בברייתא שנו. ובגרסת רש"י: 'תניא':
- רבי מאיר - מחייב רש"י ?: דתולה בעצמו הוי ,
- ורבי שמעון - פוטר רש"י ?: דתולה בב"ד הוי .
- רבי אלעזר אומר - ספק רש"י ?: מביא אשם תלוי
- משום סומכוס אמרו - תלוי.
משמעות ברייתת תולה דין בעצמו
[עריכה]- אמר רבי יוחנן: אשם תלוי איכא בינייהו ספק הכוונה חייב אשם תלוי, ו'תלוי' הכוונה שפטור לגמרי כי יש ספק במציאות רש"י ?: בין רבי אלעזר לסומכוס: לסומכוס אינו מביא אשם תלוי, דהכי קאמר סומכוס: מעשה שלו תלוי הוא, וליכא למימר שמא תולה בעצמו הוה, דלא הוי בר חיוב מעליא; דהיכא דהוי לפניו חתיכה אחת, ספק של חלב ספק של שומן, ואכלו - בדין הוא דמביא אשם תלוי, משום דאיכא למימר: שמא חלב ממש אכל, דהוי בר חיוב מעליא; אבל הכא - ליכא למימר 'שמא תולה בעצמו ממש הוא', שהרי על פי הוראה הוא עושה; הלכך מעשה שלו - תלוי הוא: דצד חיוב שלו תלוי הוא: דלא הוי צד חיוב מעליא; הלכך אינו מביא אשם תלוי .
|
הוריות דף ד עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
אמר רבי זירא: משל דר"א למה הדבר דומה? - לאדם שאכל ספק חלב ספק שומן רש"י ?: והרי סבור ששומן הוא , ונודע לו רש"י ?: שספק הוא , שמביא אשם רש"י ?: שמביא אשם תלוי, משום דשמא חלב ממש אכל; הכי נמי איכא למימר: שמא תולה בעצמו ממש הוא .
- ולא מבעיא למאן דאמר צבור מייתירש"י צבור מייתי:דכי הביאו כפרתן דמי , דמפרסמא מלתארש"י דמפרסמא מלתא:ולא הוי האי יחיד 'תולה בבית דין' , אלא אפילו למ"דרש"י ?:דכי הורו ב"ד ועשו קהל על פיהם ב"ד מביאיןרש"י ?:מביאין עליהם פר, והם פטורין , דלא מפרסמא מלתארש"י ?:דאיכא למימר לא מפרסמא מילתא כל כך, והאי יחיד – 'תולה בבית דין' הוא - אפילו הכי: לאו 'תולה בבית דין' הוא: שהרי היה בידו לישאל מפני מה ב"ד מביאין פר, ו... אי הוה שאיל - הוו אמרין ליהרש"י ?:דטעו וחזרו; הלכך 'תולה בעצמו' קרינא ביה, ואית ביה צד חיוב מעליא, הלכך מביא אשם תלוי .
- אמר רבי יוסי בר אבין, ואיתימא רבי יוסי בר זבידא:
- משל דסומכוס למה הדבר דומה?
- לאדם שהביא כפרתו בין השמשות, ספק מבעו"ירש"י ?:מבעוד יום נתכפר לורש"י ?:והיא כפרה מעליא , ספק משחשכה נתכפר לורש"י ?:ולא הוי כפרה מעליא, ד'ביום צוותו' כתיב (ויקרא ז לח), דקיימא לן דפטור: דאין צריך להביא קרבן אחר, ואע"פ שהוא קרב אחר תמיד של בין הערבים - אין בו שום פסול, דהכי אמר בפרק 'תמיד נשחט' (פסחים ד' נט.): דאתי עשה דפסח ועשה דאכילת קדשים, ודחי עשה דהשלמה; ואיכא נמי שינויי אחריני טובא; והא הכא (מפני) דבין השמשות לית ביה צד חיוב מעליא: דליכא למימר שמא משחשכה נתכפר לו, שהרי בין השמשות כהרף עין, ואין אדם בעולם יכול לעמוד עליו אם מן היום או מן הלילה, ופטור - הכי נמי ליכא למימר שמא ממש תולה בעצמו, שהרי כבר הורו בית דין! - שאין מביא אשם תלוי.
- ולא מבעיא למאן דאמר 'בית דין מביאין'רש"י ?:ולא צבור - דלא אפרסמא מלתארש"י ?:והאי יחיד 'תולה בבית דין' הוא, ופטור ...
- אלא אפילו למ"ד 'צבור מביאין'רש"י ?:ואיכא למימר - דמפרסמא מלתארש"י ?:והאי יחיד - לאו תולה בבית דין, ותולה בעצמו הוא , והוו אמרינן ליה דהכא
(בספק)כספק מבעוד יום ספק משחשכה: אי שאיל - לא אשכח אינש דמשייליה כלומר: אין את מי לשאול, כי זהו 'ספק במציאות'רש"י ?:ולא סליק אדעתיה למישאל למה הביאו צבור פר; הלכך ליכא צד חיוב מעליא, דהא צד פטור שייך ביה טפי: ד'תולה בבית דין' הוא; הלכך אינו מביא אשם תלוי .
סוגיא: היוצא למדינת הים - הבנת המחלוקת במשנה
[עריכה]|
משנתנו: |
- אמר לו בן עזאי מאי שנא מן היושב...:
- שפיר קאמר ליה ר"ע לבן עזאי?!
- אמר רבא: החזיק בדרךרש"י ?:לילך למדינת הים, ועדיין ישנו בעיר איכא בינייהו:
- לבן עזאי - חייב, דהא בביתיה איתיה.
- לרבי עקיבא - פטור, דהא החזיק בדרךרש"י ?:דכיון דטרוד הוא - לא היה אפשר לו שישמע דחזרו בהן; הלכך – 'תולה בבית דין' הוא, ופטור לגמרי .
סוגיא: מבטל מקצת ומקיים מקצת
[עריכה]|
משנתנו: הורו לו ב"ד בית דין לעקור את כל הגוף, [כגון] אמרו: "אין נדה בתורה", "אין שבת בתורה", "אין עבודת כוכבים בתורה"
- הרי אלו פטורין. (ויקרא, פרשת פר העלם דבר של ציבור) וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ - וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל, וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל מִצְוֹת יְהוָה אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה, וְאָשֵׁמוּ... וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת אֲשֶׁר חָטְאוּ עָלֶיהָ: וְהִקְרִיבוּ הַקָּהָל פַּר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת, וְהֵבִיאוּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד... (פרשת מצורע - טומאת הזבה) וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ, אוֹ כִי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ: כָּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ - כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה: טְמֵאָה הִוא. (אמצע סוגייתנו) שומרת יום כנגד יום - הא כתיב: "...וספרה לה..." - מלמד שסופרת אחד לאחד... |
- תנו רבנן:
- (המשך פרשת פר העלם דבר של ציבור:) "ונעלם דבר" - ולא שיעקר המצוה כולה; כיצד?
- אמרו "אין נדה בתורה", "אין שבת בתורה", "אין עבודת כוכבים בתורה" - יכול יהו חייבין?
- תלמוד לומר: "ונעלם דבר" - ולא שתתעלם מצוה כולה! - הרי אלו פטורין.
- אבל אמרו:
- "יש נדה בתורה, אבל הבא על 'שומרת יום כנגד יום' - פטור"...
- "יש שבת בתורה, אבל המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים - פטור"...
- "יש עבודת כוכבים בתורה, אבל המשתחוה פטור"
- - יכול יהו פטורין?
- תלמוד לומר "ונעלם דבר" - ולא כל הגוף.
- אבל אמרו:
- אמר מר אמר המורה (האדון) - כלומר המקריא את הברייתא 'יכול יהו פטורין?...'
- - ואי בקיום מקצת וביטול מקצת פטורין, ובעקירת כל הגוף פטורין - במאי חייבין?
- תנא הכי קא קשיא ליה: אימא 'דבר' - כולה מילתא משמערש"י כולה מילתא משמע:דהורו לעקור כל הגוף, דהא לא כתיב 'מדבר', ואימא איפכא: דהורו לבטל במקצת ולקיים במקצת, יכול יהו פטורין, וכי הורו לעקור כל הגוף יהו חייבין ? תלמוד לומר: 'ונעלם דבר'רש"י ונעלם דבר:בא ללמד דבטול מקצת וקיום מקצת - חייב .
- מאי משמערש"י ?:כלומר: היכי משמע האי 'ונעלם' דהוי קיום מקצת ובטול מקצת ?
- אמר עולא: קרי ביה 'ונעלם מִדבר'רש"י ?:דהאי מ"ם ד'נעלם' - שדיא א'דבר', דמ"ם נדרשת לפניו ולאחריו, וקרי ביה 'ונעלם מדבר', דמשמע: מִדבר, ולא כל דבר .
- חזקיה אמר: אמר קרא (ויקרא, פר העלם דבר) "ועשו אחת מכל מצות"רש"י ?:מסיפא דקרא נפקא: - 'מכל מצות'רש"י ?:דמשמע: מכל מצות של שבת: דהוי בטול מקצת וקיום מקצת, או מכל מצות של עבודת כוכבים: דהוי ביטול מקצת וקיום מקצת, או מכל מצות נדה: דהוי ביטול מקצת וקיום מקצת , ולא 'כל מצות'רש"י ?:ולא כל מצות השבת: דהוי עוקר כל הגוף, ולא כל מצות דנדה, ודעבודת כוכבים - דעוקר כל הגוף .
- 'מצות' - תרתי משמערש"י ?:כלומר: 'מצות' - טובא משמע, כגון נדה, שבת, ועבודת כוכבים - דהכי משמע: 'ועשה אחת מכל מצות ה’’ דעבד חד מהני: או שבת, או עבודת כוכבים, או נדה - ולעולם בעוקר כל הגוף קא מיירי ?!
- אמר רב נחמן בר יצחק: 'מצות' כתיברש"י ?:בחד וי"ו, דחדא מצוה משמע; דהכי משמע: 'ועשה אחת מכל מצות דשבת' או 'אחת מכל מצות דעבודת כוכבים' או 'אחת מכל מצות דנדה' - דהוי מקיים מקצת דשבת ומבטל מקצת, והוא הדין לעבודת כוכבים, והוא הדין לנדה, והוא הדין לשאר מצות: דקיום מקצת ובטול מקצת – חייב, ועוקר כל הגוף - פטור .
- רב אשי אמר: יליף 'דבר' 'דבר' מזקן ממרא:
|
(פרשת שופטים - זקן ממרא) כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע - דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ, וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ, אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ד' אֱלֹקיךָ בּוֹ. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם, וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ד', וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ, תַּעֲשֶׂה. לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ, יָמִין וּשְׂמֹאל! |
- דכתיב ביה בזקן ממרא:
- (פרשת שופטים - זקן ממרא) "כי יפלא ממך דבר... לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל":
- מה ממרא, 'מן הדבר' ולא כל דבררש"י ?:דהא כתיב 'מן הדבר' ותנן ב'אלו הן הנחנקין' (סנהדרין דף פח:) 'האומר "אין תפלין" לעבור על דברי תורה – פטור; "חמש טוטפות" - להוסיף על דברי סופרים – חייב' דהיינו 'מן הדבר ולא כל דבר' -
- אף בהוראה: 'דבר' - ולא כל הגוף.
העלם דבר - מחוץ למסגרת הפשט (דבר שאין הצדוקים מודים בו)
[עריכה]- אמר רב יהודה אמר שמואל:
- אין בית דין חייבין [פר העלם דבר]רש"י ?:דלא הוי הוראה מעליא עד שיורורש"י ?:להתיר בדבר שאין הצדוקין מודין בורש"י ?:שיהא אסור; שהורו להיתר בדבר איסור שאין כתוב בתורה בהדיא ,
- אבל בדבר שהצדוקין מודין בו – פטורין.
- מאי טעמא? - 'זיל! קרי בי רב!' הוארש"י ?:דכיון דאפשר לו ללמוד ולידע - לא הוי שוגג מעליא, ו'קרוב למזיד' הוי .
ביטול מקצת וקיום מקצת במשנתנו - זבה
[עריכה]|
משנתנו: ...הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת - הרי אלו חייבים. כיצד? אמרו: יש נידה בתורה, אבל הבא על 'שומרת יום כנגד יום' פטור... הרי אלו חייבין. |
- תנן: 'יש נדה בתורה, אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור’... –
- ואמאי? שומרת יום כנגד יום - הא כתיב: (פרשת מצורע - טומאת זבה) "...וספרה לה..." - מלמד שסופרת אחד לאחדרש"י ?:היינו 'יום כנגד יום' ?
- דאמרי: העראה שריא, גמר ביאה הוא דאסירא.
|
(פרשת קדושים - עריות (קריאה ליום כיפור)) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה - תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם! מוֹת יוּמָתוּ, דְּמֵיהֶם בָּם... |
- הא - נמי כתיב כלומר: והרי גם דבר זה כתוב במפורש: (פרשת קדושים - עריות) "...את מקורה הערה..."!?
- דאמרי: כדרכה יחסי מין באופן רגיל - אסירארש"י ?:גמר ביאה , שלא כדרכה - שריא.
- הארש"י ?:שלא כדרכה - נמי כתיב?! (ויקרא יח כב; כ,יג): 'משכבֵי אשה'רש"י ?:שני משכבות: אחד כדרכה ואחד שלא כדרכה !?
- דאמרי: כדרכה אסור אפילו העראהרש"י ?:דהאי דכתיב 'את מקורה הערה' - בכדרכה , בשלא כדרכה - גמר ביאה הוא דאסור, אבל העראה שריא.
- אי הכירש"י ?:מאי איריא דקתני שהורו בשומרת יום כנגד יום? - אפילו נדה נמירש"י ?:כי האי גוונא 'קיום מקצת וביטול מקצת' הוא, והוי בדבר שאין הצדוקין מודין בו ?!
- אלא לעולם כדרכהרש"י ?:דאמרי בשומרת יום 'העראה שריא אפילו בכדרכה', וגמר ביאה הוא דאסיר
- ודאמרירש"י ?:הא 'העראה'רש"י ?:כתיב, דאמרי... - באשה דוה הוא דכתיבארש"י ?:ולא בשומרת יום; הלכך לא מתוקמא בנדה אלא בשומרת יום, והוי בדבר שאין הצדוקין מודין בה .
- ואיבעית אימא:רש"י ?:דקאמרת 'שומרת יום - הא כתיבא' - הא לא קשיא: רש"י ?:דכי קתני - כגון
- דאמרי: זבה - לא הויא אלארש"י ?:היכא דחזיא ביממי: דכתיב (פרשת מצורע - טומאת הזבה) "...כל ימי זובה..."רש"י ?:אבל היכא דחזיא בליליא – טהורה, והוא הדין לשומרת יום, דאמרי דהוא היכא דקחזיא ביממא, דהיינו בימי זיבה; הלכך לא מתוקמא בנדה אלא בשומרת יום, ובזבה, והויא 'הוראה בדבר שאין הצדוקין מודין' .
ביטול מקצת וקיום מקצת במשנתנו - שבת
[עריכה]- תנן: ..."יש שבת בתורה אבל המוציא מרשות לרשות פטור"... –
- ואמאי? הוצאה הא כתיבא: (ירמיהו יז כב) לא תוציאו משא מבתיכם [ביום השבת וכל מלאכה לא תעשו וקדשתם את יום השבת כאשר צויתי את אבותיכם]!?
[דאמרי הוצאה - הוא דאסור, הכנסה מותר;
ואיבעית אימא] דאמרי הוצאה <והכנסה> הוא דאסירא, מושיט וזורק שרירש"י ?:לא כתיבי בהדיא .
ביטול מקצת וקיום מקצת במשנתנו - עבודת אלילים
[עריכה]|
הוריות דף ד עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- תנן: '"יש עבודת כוכבים בתורה אבל המשתחוה פטור"' – ואמאי? המשתחוה?! - הא כתיבא?!
- דכתיב: עשרת הדברות לא תשתחוה לאל אחר [כי ה' קנא שמו אל קנא]
- דאמרי: כי אסירא השתחויה? כדרכה, אבל שלא כדרכהרש"י שלא כדרכה:כגון: משתחוה לפעור או למרקוליס ? – שריא.
- ואי בעית אימא: דאמרי:
- השתחויה גופה כדרכה הוא דאסיר, דאית בה פשוט ידים ורגליםרש"י ?:כדכתיב (בראשית יט א) 'וישתחו אפים ארצה' ;
- הא השתחויה דלית בה פשוט ידים ורגלים – שריא.
ביטול מקצת השבת - כדרך הצדוקים (שאלת רב יוסף)
[עריכה]- בעי רב יוסףרש"י ?:הכא לא מבעיא ליה לרב יוסף בדבר שאין הצדוקין מודין כלל, אלא בבטול מקצת וקיום מקצת קא מבעיא ליה : "אין חרישה בשבת" מהו? מי אמרינן כיון :דקא מודורש"י ?:בית דין בכולהו מלתארש"י ?:שאר מלאכות דשבת דאסירי - כביטול מקצת וקיום מקצת דמירש"י ?:וחייבין ? או דלמא כיון דקא עקריין ליה לחרישה כל עיקר - כעקירת גוף דמי?
- תא שמע: '"יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור"' – ואמאי? הא עקריין לשומרת יום כנגד יום כל עיקר!?
- - אמר לך רב יוסף: שומרת יום דקאמרין – כדשניןרש"י ?:לעיל: דלא הוי עקירת כל הגוף דשומרת יום .
- תא שמע: '"יש שבת בתורה אבל המוציא מרה"י לרה"ר פטור"' – ואמאי? הא עקריין להוצאה כל עיקר?
- - התם נמי כדשניןרש"י ?:ד"מושיט וזורק שרי" - דלא הוי עקירת כל הגוף .
- תא שמע: '"יש עבודת כוכבים בתורה אבל המשתחוה פטור"' – ואמאי? והא עקריין להשתחויה כל עיקר?
- - אמרי: השתחויה נמי כדשניןרש"י ?:דהשתחואה שלא כדרכה שריא .
ביטול השבת בשנת שביעית (כנראה דעת כת יהודית קדומה)
[עריכה]- בעי רבי זירא: "אין שבת בשביעית" מהו? במאי טעו? בהדין קרא (שמות לד כא) [ששת ימים תעבד וביום השביעי תשבת] בחריש ובקציר תשבות:
- בזמן דאיכא חרישה איכא שבת, ובזמן דליכא חרישהרש"י ?:דהיינו בשביעית ליכא שבתרש"י ?:'בחריש ובקציר' דמשמע: בזמן דאיכא חרישה, דהיינו בשאר שני שבוע – 'תשבות' איכא שבת !
- מי אמרינן: כיון דמקיימין לה בשאר שני שבוע - כביטול מקצת וקיום מקצת דמי?
- או דלמא כיון דקא עקריין ליה בשביעית כעקירת הגוף דמי?
- אמר רבינא: תא שמע!
- נביארש"י ?:כגון שתחלתו נביא של אמת, ולבסוף נביא השקר שנתנבא לעקור דבר מדברי תורה – חייברש"י ?:ודברי הכל בחנק .
- לביטול מקצת ולקיום מקצתרש"י ?:דשאר מצות - רבי שמעון אומר: פטוררש"י ?:והוא הדין לרבנן ...
- ובעבודת כוכבים: אפילו אמר "היום עובדה ולמחר בטלה"רש"י ?:דהיינו קיום מקצת ובטול מקצת דעבודת כוכבים – חייברש"י ?:דרחמנא אמר 'להדיחך מן הדרך' (דברים יג ו) - אפילו מקצת דרך, ובעבודת כוכבים הוא דכתיב 'רש"י ?:וכי קתני 'חייב' - כגון לרבנן בסקילה ולרבי שמעון בחנק; והכי מתרץ ליה רב חסדא בפרק 'אלו הן הנחנקין' (סנהדרין צ.) -רש"י ?:ו"היום עובדה ולמחר בטלה" - כאין שבת בשביעית דמי, וקרי להו 'ביטול מקצת וקיום מקצת' שמע מינה "אין שבת בשביעית" כביטול מקצת וקיום מקצת דמי;
שמע מינה.
הוריות פרק א משנה ב
[עריכה][במשניות ארץ ישראל משנה ד]
מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא
- הורו ב"ד וידע אחד מהן שטעו, ואמר להן "טועין אתם"רש"י ?:לא הוי הוראה מעליא, ופטור, דבעינן 'עד שיורו כולן'*, כדאמר לעיל ,
- או שלא היה מופלא של ב"ד שםרש"י ?:אף על גב דלא הוה מסנהדרין עצמן; דאילו הוי מסנהדרין עצמן - אפילו (אם) קטן שבכולן לא היה שם לא הויא הוראה מעליא, כדאמר לקמן, מ'אם כל עדת' (ויקרא ד יג): 'איתא לכולה סנהדרי - הויא הוראה, ואי לא – לא', ואיכא למימר נצטרך אחד מהן לצאת לדרך ומינו אחר במקומו, אי נמי זקן (או) שאין לו בנים היה - לכך נתמנה אחר בסנהדרין ,
- או שהיה אחד מהן גר או ממזר או נתין,
- או זקן שלא ראוי לבניםרש"י ?:וקשיא לי: מפני מה אין ראוי להוראה - ה"ז פטור,
- שנאמר כאן 'עדה'רש"י ?:דכתיב (פרשת פר העלם דבר של ציבור - תחילת ויקרא) 'אם כל עדת ישראל ישגו' ונאמר להלן 'עדה'רש"י ?:'ושפטו העדה ... והצילו העדה' (בפרשת רוצח בשגגה בספר במדבר (סוף פרשת מסעי)), דהיינו סנהדרין, כדתנן בפרק קמא דסנהדרין (ד' ב.) : מה עדה האמורה להלן: כולן ראוין להוראה - אף 'עדה' האמורה כאן: עד שיהיו כולן ראוין להוראה.
[תוספות הרא"ש: והקשה עליו הרמ"ה ז"ל: והא האי טעמא לרבי [יו]נתן הוה, ואיהו איתותב לעיל, ואמאי מוקים סתם מתניתין דלא כהלכה? ופירש: דכיון שאמר להם "טועין אתם" – ואמר להם טעם, אף על פי שאין נראה להם טעמו – איבעי להו לעיוני טפי קודם שיורו היתר, וקרובים למזיד נינהו, ולא הוי הוראה; ולא ידענא מאי תיקן בפירושו: דאכתי לא הוי הוראה עד שיורו כולם, דאיזה גבול נתן להם עד מתי יעיינו בדברי היחיד? ועוד: דלעיל משמע למאן דלית ליה דרבי [יו]נתן הויא הוארה אף על גב דלא ההשוו כולהון, דמסיק אי איתא לכולהו סנהדרי הוי הוראה, ואזלינן בתר רובאאע"ג דמיעוטא פליגי עלייהו! הלכך נראה פירש"י ז"ל, ואף על גב דאותבי לרבי [יו]נתן מברייתא – סתם מתניתין עיקר!]
גמרא הוריות פרק א משנה ג
[עריכה][במשניות ארץ ישראל משנה ד]
{{ביאור:מעומד:גמרא]]
מקור למופלא של בית הדין
[עריכה]{{{1}}}
הוריות פרק א משנה ?
[עריכה]מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא
- הורו בית דין - שוגגין, ועשו כל הקהל שוגגיןרש"י ?:על פיהם -רש"י ?:בית דין מביאין פררש"י ?:רבי מאיר כדאית ליה, ורבי יהודה כדאית ליה, ורבי שמעון כדאית ליה דהוי הוראה מעליא
- -רש"י מזידין:הורו בית דין מזידין ועשורש"י ?:הקהל שוגגיןרש"י ?:לא הוי הוראה מעליא, ד'אם כל עדת ישראל ישגו' כתיב (ויקרא ד יג), דבעינן שוגגין בבית דין, והכא הוה ליה שגגת מעשה בלא הוראה - מביאיןרש"י ?:כל אחד מן הקהל כשבה ושעירה [או שעירה]רש"י ?:דכיחיד דמו .
רש"י ?:הורו בית דין שוגגין ועשורש"י ?:הקהל מזידין - הרי אלו פטוריןרש"י ?:דמזיד לאו בר קרבן הוא .
גמרא בבלי הוריות פרק א משנה ?
[עריכה]גמרא הלימוד - כלומר: הדיון במשנה (הנקראת בתלמוד הארץ-ישראלי 'הירושלמי': הלכה) בידי הדורות שאחרי חתימת המשנה וחורבן הארץ בעקבות מרד בר-כוכבא
שוגג ברצונו להזיד
[עריכה]- 'שוגגין ועשו מזידין הרי אלו פטורין'? הא שוגג דומיא דמזיד חייברש"י ?:טעמא דשוגגין ועשו מזידים דפטורין - דמזיד לאו בר קרבן הוא, לא צבור ולא יחיד; הא שוגג דומיא דמזיד, דלא הוי ממש תולה בבית דין - הוי שוגג תולה בעצמו, וחייב בשגגת מעשה קרינא ביה ?
- והיכי דמי? שהורו בית דין שחלב מותררש"י ?:[חלב] שעל הקרב ולא שעל הכליות, דלא הוי עוקר כל הגוף , ונתחלף לו בשומן ואכלורש"י ?:דחייב: דתולה בעצמו הוא; והאי דקרי ליה 'דומיא דמזיד' - משום דכי היכי דמזיד לאו תולה בבית דין הוא - האי שוגג נמי לאו תולה בבית דין הוא .
- לימא: תפשוט הא דבעי רמי בר חמא (לעיל דף ב.)?
- אמר לךרש"י ?:רמי בר חמא : משום דתנא רישא 'מזידין ועשו שוגגין' - תנא סיפא 'שוגגין ועשו מזידין'רש"י ?:האי דקתני 'שוגגין ועשו מזידים' - לאו למידק מינה קא אתי, אלא איידי דתנא 'מזידין ועשו שוגגין' - תנא נמי 'שוגגין ועשו מזידים', וכדי נסבה, ולא דייקי' מינה כלום, ובעיא דידיה - מהא ליכא למשמע מינה .
הוריות פרק א משנה ?
[עריכה]|
הוריות דף ה עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא
- הורו ב"ד ועשו כל הקהל או רובן על פיהן - מביאיןרש"י ?:בית דין, ולא צבור פר. ובעבודת כוכבים - מביאין פר ושעיר. - דברי רבי מאיררש"י ?:דבעבודת כוכבים בהוראה - פר ושעיר מייתי, דכתיב בפרשת 'שלח לך אנשים' (במדבר טו כב): 'וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה' דהיינו בעבודת כוכבים, כדאמר לקמן בפרק 'הורה כהן משיח': 'איזו היא מצוה ששקולה כנגד כל המצות? - הוי אומר זה עבודת כוכבים' וכתיב (במדבר טו כד) 'ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעולה לריח ניחוח לה' מנחתו ונסכו כמשפט ושעיר עזים אחד לחטאת'
- רבי יהודה אומר: י"ב שבטים מביאין י"ב פרים. ובעבודת כוכבים - מביאין י"ב פרים ושנים עשר שעיריםרש"י ?:דכל שבט ושבט אקרי 'קהל'; וקסבר: צבור מביאין פר, ולא בית דין
- רבי שמעון אומר: י"ג פרים, ובעבודת כוכבים - שלשה עשר פרים וי"ג שעירים, פר ושעיר לכל שבט ושבט, פר ושעיר לבית דיןתבנית:רש"י.
- הורו ב"ד ועשו שבעה שבטים או רובןרש"י ?:של כל שבט ושבט דשבעה שבטים על פיהןרש"י ?:וכגון דהוי רובן של ישראל
- - מביאין פר ובעבודת כוכבים - מביאין פר ושעיר. - דברי רבי מאיררש"י ?:[דס"ל] בית דין מביאין פר, ולא צבור .
- רבי יהודה אומר: שבעה שבטים שחטאו מביאין שבעה פרים, ושאר שבטים שלא חטאו - מביאין על ידיהן פר.
- שאף אלו שלא חטאו מביאין על ידי חוטאין ראו גרסת רש"ירש"י מביאין פר פר על ידיהם:כלומר: פר לכל שבט ושבט; ואמר בגמרא דשבעה דקאמר רבי יהודה - לאו דוקא, דהוא הדין לשבט אחד שחטא על [פי] הוראת בית דין הגדול: שהשאר שבטים שלא חטאו מביאין על ידיהן פר פר; ואיידי דקאמר רבי מאיר שבעה, דאיהו בעי רובא ממש - קאמר רבי יהודה נמי .
- רבי שמעון אומר: שמונה פרים, ובעבודת כוכבים - שמונה פרים וח' שעירים: פר ושעיר - לכל שבט ושבט, פר ושעיר - לבית דין.
- הורו בית דין של אחד מן השבטים - ועשה אותו השבט על פיהן -
- אותו שבט הוא חייב, ושאר כל השבטים פטורין - דברי רבי יהודה.
- וחכמים אומרים: אין חייבין אלא על הוריות בית דין הגדול בלבדרש"י ?:אבל שבט אחד בהוראת בית דינו - כשגגת מעשה דמי, ומביאין כל אחד כשבה או שעירה , שנאמר (ויקרא ד יג) ואם כל עדת ישראל ישגו [ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשמו] רש"י ???: 'עדת ישראל' היינו סנהדרין, כלומר: סנהדרין של ישראל, דהיינו בית דין הגדול - ולא עדת אותו שבט.
גמרא בבלי על הוריות פרק א משנה ?
[עריכה]גמרא הלימוד - כלומר: הדיון במשנה (הנקראת בתלמוד הארץ-ישראלי 'הירושלמי': הלכה) בידי הדורות שאחרי חתימת המשנה וחורבן הארץ בעקבות מרד בר-כוכבא
התבלבלו בעניין איזו הוראה היתה שגויה
[עריכה]|
(פרשת החטאות) ונודעה החטאת אשר חטאו עליה? והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת והביאו אתו לפני אהל מועד... |
תנו רבנן:
- ידעו שהורו וטעו מה הורורש"י ?:כלומר: הורו ב"ד שחלב מותר בבטול מקצת, ועשו קהל על פיהן, ואכלו שוגגין חלב ודם, דהוי חד בשגגת מעשה בלבד, וחד בהוראה, ואחר כך ידעו שהורו שלא כראוי, אלא שטעו במה שהורו: דאינם יודעים אם על החלב הורו או על הדם , יכול יהו חייביןרש"י ?:פר, דליהוי הוראה מעליא ?
- - תלמוד לומר: (ויקרא ד יד) ונודעה החטאת [אשר חטאו עליה והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת והביאו אתו לפני אהל מועד]רש"י ?:כלומר: דצריך שיודע החטאת: שיהיו יודעין על מה הורו: אם על החלב או על הדם - ולא שיודעו החוטאיןרש"י ?:דלא סגי בידיעה דחוטאין: דאף על גב דעשו בהוראה, דממה נפשך חד מנייהו בהוראה הוה, דהא אכלי לתרווייהו: חלב ודם - אפילו הכי פטורין, דצריך שיברר להם אותו חטא שעשו בהוראה אשר חטאו -
- חטאו שני שבטים - מביאין שני פריםרש"י ?:והוא הדין דכי חטא שבט אחד: שמביא פר אחד; והא קא משמע לן: דשני שבטים לא סגי להו בפר אחד , חטאו שלשה - מביאין שלשה?
- או אינו אומר אלא: חטאו שני יחידים מביאין שני פרים, חטאו שלשה מביאין שלשה?
- - תלמוד לומר: 'הקהל': הקהל חייב, וכל קהל וקהל חייברש"י ?:דשבט אחד איקרי 'קהל', כדמפרש טעמא לקמן
- כיצד? - חטאו שני שבטים - מביאין שני פרים, חטאו שבעה - מביאין שבעה. ושאר שבטים שלא חטאו - מביאין על ידיהן פר פר,
- שאפילו אלו שלא חטאו מביאין על ידי החוטאין. לכך נאמר :קהל: לחייב על כל קהל וקהל. - דברי רבי יהודה.
- רבי שמעון אומר: שבעה שבטים שחטאו? - מביאין שבעה פרים. ובית דין מביאין על ידיהן - פר, שנאמר למטה 'קהל' , ונאמר למעלה 'קהל':
- מה 'קהל' האמור למעלה: בית דין עם הקהלרש"י ?:דתרוייהו כתיב למעלה: ב"ד עם קהל, דכתיב 'ונעלם דבר מעיני הקהל': דהאי 'מעיני' היינו בית דין! ? אף 'קהל' האמור למטה: בית דין עם הקהלרש"י ?:{{{2}}} .
- רבי מאיר אומר: שבעה שבטים שחטאו? - ב"ד מביאין על ידיהם פר, והן פטורין:
- נאמר 'קהל' למטה ונאמר 'קהל' למעלה: מה 'קהל' האמור למעלה = ב"ד ולא צבור, אף 'קהל' האמור למטה = ב"ד ולא צבור;
- רבי שמעון בן אלעזר אומר משמו: חטאו ששה שבטים והם רובו של קהל? או שבעה - אע"פ שאינו רובו של קהל? - מביאין פר.
מיהו הסובר "ונודעה החטאת ולא החוטאין"
[עריכה]אמר מר: ונודעה החטאת ולא שיודעו החוטאין - מאן תנא?
- אמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבא: דלא כרבי אליעזררש"י ?:דתנן במסכת כריתות בפרק 'ספק אכל חלב' (כריתות פ"ד מ"ג; דף יט.) חלב ונותר לפניו; ואכל את אחד מהם ואינו יודע איזה מהן אכל...: רבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר דתניא:
- אמר רבי אליעזר: מה נפשך? אם חלב אכל? – חייב! נותר אכל? – חייברש"י '?:אמר לו רבי יהושע: הרי הוא אומר 'אשר חטא בה' - עד שיודע לו במאי חטא; הכא נמי סבירא ליה לרבי אליעזר: מה נפשך: אם חלב אכלו בהוראה - מביאין פר, ואם דם אכלו בהוראה - מביאין פר, וחייבין ממה נפשך !
- רב אשי אמר: אפילו תימא: רבי אליעזר? שאני הכא! דכתיב ...אשר חטאו עליה...רש"י ?:דמשמע שיודע להם החטא שחטאו עליו - על פי בית דין.
- התם? נמי, הכתיב או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה והביא את קרבנו שעיר עזים זכר תמיםרש"י ?:דמשמע עד שיודע לו במה חטא !?
- ההוא? מיבעי ליה: פרט למתעסקרש"י ?:'בה' - פרט למתעסק; ד'בה' משמע דמתכוין לעשות החטא, פרט למתעסק: בשבת, כגון שנתכוין להגביה את התלוש וחתך את המחובר, דפטור; אבל מתעסק בחלבים ובעריות - חייב שכבר נהנה, כדאמר בפרק ארבע מיתות (סנהדרין סב:) .
אופן לימוד הפסוקים העוסקים בשגיאת בית הדין והקהל
[עריכה]רבי יהודה - ארבעה סוגי קהל
[עריכה]- מאי טעמא דרבי יהודה?
- קסבר: ארבעה 'קהל'י כתיבי: קהל הקהל קהל הקהלרש"י ?:'מעיני הקהל' (ויקרא ד יג), 'והקריבו הקהל' (ויקרא ד יד): - דלימא קרא 'מעיני קהל'; מאי 'הקהל'? – תרי; וליכתוב קרא והקריבו 'קהל'; מאי 'הקהל' – תרי, והרי ארבעה; 'חטאת הקהל' (ויקרא ד כא) לא קא חשיב, דהא לא כתיב לא בהוראה ולא בהקרבה
- חד - לחייב על כל קהל וקהלרש"י ?:על כל שבט ושבט, דשבט אחד איקרי 'קהל', כדאמר לקמן ,
- וחד - להוראה תלויה בבית דין ומעשה תלוי בקהלרש"י ?:כדאמר (לעיל דף ג.) הקהל ועשו (ויקרא ד יג) : הוראה תלויה בב"ד ומעשה תלוי בקהל ,
- וחד - לגרירהרש"י ?:וחד למידה דשאר שבטין שלא חטאו נגררין אחר החוטאין ומביאין על ידיהם פר פר ,
- וחד - לשבט שעשה בהוראת בית דינורש"י '?:כדתנן בסיפא דמתניתין: הורו ב"ד של אחד מן השבטים כו'
רבי שמעון - שלשה סוגי קהל
[עריכה]- ורבי שמעון?
- תלתא 'קהל'י כתיבי: 'הקהל' 'קהל' 'הקהל'. 'מעיני הקהל'רש"י ?:לא דרשינן ביה תרתי, דהא לשמוש הוא דאתא - אורחיה דקרא הוא, כדאמרי אינשי: 'מעיני דפלניא'רש"י ?:הכא נמי 'מעיני הקהל' משמע מעיני של קהל, וחד הוא; אבל 'והקריבו הקהל' דרשינן ביה תרי, דלכתוב קרא 'והקריבו קהל'; מאי 'הקהל'? – תרי! הא תלת
- חד לחייב על כל קהל וקהל רש"י ?:דרבי שמעון נמי סבירא ליה דשבט אחד איקרי 'קהל' ,
- ותרי אחרינירש"י ?:אייתרי ליה תרי לגזירה שוה : נאמר למטה ’[ה]קהל' ונאמר למעלה ’[ה]קהל': מה להלן ב"ד עם הקהל - אף כאן ב"ד עם הקהל.
רבי מאיר - שני סוגי קהל
[עריכה]- ורבי מאיר?
- קהל הקהל - לא דריש, הלכך תרי קהלי כתיבי.
- מיבעי ליה ל'נאמר למטה קהל ונאמר למעלה קהל, מה להלן ב"ד ולא צבור - אף כאן ב"ד ולא צבור'.
|
(פרשת החטאות בספר במדבר) והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה? ועשו כל העדה: פר בן בקר אחד - לעלה, לריח ניחח לה'. ומנחתו ונסכו? - כמשפט. ושעיר עזים אחד - לחטת... |
רבי שמעון בן אלעזר - 'מעיני הקהל' למעט
[עריכה]- ורבי שמעון בן אלעזר - מאי טעמיה?
- כתיברש"י ?:בהוראה דעבודת כוכבים בפרשת 'שלח לך אנשים' אלמארש"י ?:אפילו מיעוטארש"י ?:חטאו - מביאין פר ושעירה , דכתיב: 'מֵעיני'רש"י ?:משמע מקצת עיני ולא כל עיני , וכתיב 'לכל העם':
- למימרא דרובא – אִיןרש"י ?:דרובו ככולו , מיעוטא – לא?
- הא?! כיצד? עשו ששה - והן רובו של קהל? או שבעה - אף על פי שאינן רובו של קהל? – חייביןרש"י ?:ד'מעיני' - אפילו מיעוט קהל, כגון ברוב שבטים; והאי דכתיב 'כי לכל' - דבעינן רובא דקהל אפילו במיעוט שבטים .
עיון נוסף - הסיבות להבדלים בין הדעות
[עריכה]|
הוריות דף ה עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
{{רן| ורבי שמעון ורבי מאיררש"י ?:דדרשי תרי קהל לגזירה שוה, ולא אייתר חד להוראה תלויה בבית דין, אם כן ד'הוראה תלויה בבית דין ומעשה תלוי בקהל' - מנא להו?
אמר אביי: דאמר קרא (במדבר טו כד) והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגהרש"י ?:שתעשה לשגגה על ידי אחרים, דהיינו על ידי הוראת בית דין, דהוראה תלויה בבית דין
רבא אמר: מ'לכל העם בשגגה'רש"י ?:שיהו כולם תלויין בשגגת הקהל, ובית דין: דהוראה תלויה בבית דין, ומעשה תלוי בקהל וצריכא: דאי כתב רחמנא 'והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה'? הוה אמינא אפילו מיעוטאהרש"י ?:אפילו מיעוט חטאו - מביאין פר . - להכי כתיב 'לכל העם בשגגה'! ואי כתב 'לכל העם בשגגה'? - הוה אמינא עד דעבדי בית דין בהדי רובארש"י ?:ולא יהו מביאין פר עד שיעשו בית דין עם הצבור: דליבעי לבית דין הוראה ועשיה . - להכי כתיב 'והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה'רש"י ?:שתעשה שגגה על ידי אחרים: דהוראה בלבד תלויה בבית דין.
והא, כי כתיבי הני קראי - בעבודת כוכבים הוא דכתיבי? - ילפינן 'מעיני' 'מעיני'רש"י ?:כתיב הכא 'מעיני הקהל' (ויקרא), וכתיב בעבודת כוכבים 'והיה אם מעיני העדה' (במדבר) .
הבנת המשנה: אחד מן השבטים
[עריכה]|
הורו ב"ד של אחד מן השבטים ועשה אותו השבט על פיהן - אותו שבט? הוא חייב, ושאר כל השבטים? פטורין - דברי רבי יהודה. |
קרבן שאר השבטים כששבט אחד חטא
[עריכה]הורו ב"ד של אחד...
איבעיא להו: שבט אחד לרבי יהודה בהוראת בית דין הגדול - מי מייתו שאר שבטים או לא?
מי אמרינן שבעה שבטים - הוא דמייתו שאר שבטים בהדייהו, משום דאיכא רובא,
אבל חד שבט רש"י ???: והוא הדין לשנים או שלשה שבטים - דליכא רובא – לא? או דלמא לא שנא?
תא שמע: 'מה הן מביאין? פר אחד; רבי שמעון אומר: שני פרים';
במאי עסקינן?
אילימא שחטאו שבעה - רבי שמעון תמניא בעי רש"י ???: פר לכל שבט ושבט ופר לבית דין !?
אלא דחטא שבט אחד? במאי?
אי בהוראת בית דינו - רבי שמעון לית ליה רש"י ???: דהא לא מייתר ליה 'קהל' להוראת בית דינו !
אלא לאו - בהוראת בית דין הגדול? ותנא קמא מני?
אי נימא רבי מאיר - הא רובא בעי!?
אלא - לאו רבי יהודה <וכגון שחטא שבט אחד> רש"י ???: וקתני מה הן מביאין? - פר אחד אלמא לא מייתו שאר שבטים בהדיה ?!
אמרי: רש"י ???: אלא הכא במאי עסקינן?
כגון שחטאו ששה שבטים, והן רובן של קהל רש"י ???: דכיון דאיכא רוב, רובא כל דהו קאמר דמביאין פר [לכל קהל שחטא], ופר לב"ד ,
ורבי שמעון בן אלעזר היא רש"י ???: ותנא קמא - רבי שמעון בן אלעזר הוא , דתניא:
רבי שמעון בן אלעזר אומר משמו:
חטאו ששה - והן רובו של קהל, או שבעה - אף על פי שאינן רובו של קהל - מביאין פר.
רש"י ???: ורבי שמעון, דאמר שני פרים – קסבר: פר לכל שבט ושבט, דשבט אחד איקרי 'קהל', כגון שחטאו שבעה שבטים והן רובן של קהל, דכי הויא רובא בגברי ורובא בשבטים - הוא דמביא פר לכל שבט ושבט ופר לבית דין, אבל היכא דאיכא ששה והן רובא, או שבעה ואינן רובא, כיון דלאו רובא בגברי ורובא בשבטים - כחד שבט דמו, ומביאין פר אחד ופר לבית דין .
תא שמע: רבי יהודה אומר:
שבט שעשה בהוראת בית דינו - אותו השבט חייב, ושאר כל השבטים פטורין,
ובהוראת ב"ד הגדול - אפילו שאר שבטים חייבים.
שמע מינה.
אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא, דקתני:
ועשה אותו השבט על פיהם - אותו השבט חייב ושאר כל השבטים פטורין...
למה לי למיתנא ושאר שבטים פטורים הא תנא אותו השבט חייב,
וכיון דתנא אותו השבט חייב - ממילא ידענא שאר שבטים פטורין!?
- אלא הא קמשמע לן: דבהוראת בית דינו - הוא דשאר שבטים פטורים, אבל בהוראת ב"ד הגדול - אפילו שאר שבטים חייבין!
שמע מינה.
לשיטת רבי שמעון כשחטא שבט אחד על בית הדין הגדול
[עריכה]איבעיא להו: שבט אחד שעשה בהוראת בית דין הגדול, לרבי שמעון, מי מייתי [השבט] רש"י ???: פר או לא רש"י ???: מי אמרינן: כי אמר רבי שמעון לחייב על כל קהל וקהל, דשבט אחד איקרי קהל - כגון שחטאו שבעה שבטים דהוו רובן, אבל היכא דליכא רובא - כיחיד דמו, ופטורים: דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור? או דלמא: כיון דסבירא ליה דשבט אחד איקרי 'קהל' - לא שנא שבט אחד ולא שנא שבעה, מביאין פר לכל שבט ושבט ופר לב"ד ?
תא שמע:
מה הן מביאין? - פר אחד; רבי שמעון אומר: שני פרים;
<במאי עסקינן אילימא שחטאו שבעה>; 'שני פרים'? שמנה פרים בעי!?
אלא דחטא שבט אחד; ובמאי? אילימא בהוראת בית דינו - רבי שמעון לית ליה אלא בהוראת בית דין הגדול!
ותסברא? תנא קמא מני? אי רבי מאיר - הא רובא בעי?! אי רבי יהודה - שאר שבטים נמי מייתו!?
אלא הא מני? - רבי שמעון בן אלעזר היא, וכדתניא.
תא שמע [ממשנתנו]:
וחכמים אומרים: לעולם אינו חייב אלא על הוראת בית דין הגדול
מאן 'חכמים'? אילימא רבי מאיר - רובא בעי!? אלא לאו רבי שמעון היא רש"י ???: וקתני 'שבט אחד חייב על הוראת בית דין הגדול'! ?
'שמע מינה רש"י ???: אלמא כי אמר 'שבט אחד איקרי קהל', אפילו כי חטא שבט אחד - כמרובין דמו, ומביאין פר, ופר לבית דין, והכי סבירא ליה לרבי שמעון: דהיכא דאיכא רובא בגברי ורובא בשבטים - מביאין פר לכל שבט, אבל היכא דחטאו ששה והן רובן, או שבעה ואינן רובן - כשבט אחד דמו, ומביאין פר, ופר לבית דין; מדקתני מה הן מביאין וכו' ולא מתוקמא רישא אלא כרבי שמעון בן אלעזר כגון שחטאו ששה וכו', וקאמר רבי שמעון שני פרים פר להו ופר לבית דין .
|
גמרא נוחה: [מדוע צריך עוד ראיה, לאחר שהוכחנו שת"ק הוא רשב"א ומביאים שני פרים לרבי שמעון כשחטא שבט אחד? אולי כי לא סביר שת"ק של רבי שמעון הוא רשב"א – דור מאוחר יותר!] |
שבט נקרא קהל
[עריכה]{{רן ורבי יהודה ורבי שמעון - שבט אחד דאקרי 'קהל' מנא להו?
|
להשלים ציטוט מעמד יהושפט דברי הימים II פרק 20, הבטחת ה' ליעקב בראשית 48:4 ויאמר אלי הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים [ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך אחזת עולם] |
אמרי: דכתיב (דברי הימים ב כ) ויעמד יהושפט בקהל יהודה רש"י ???: אלמא דשבט אחד איקרי 'קהל' וירושלים בבית ה' לפני החצר החדשה.
מאי 'חדשה'? - אמר רבי יוחנן: שחידשו דברים, ואמרו: טבול יום אל יכנס במחנה לויה.
מתקיף לה רב אחא בר יעקב: ממאי? דלמא שאני ירושלים דהוה נמי בנימין רש"י ???: ודלמא שאני שבט יהודה, דהוה עמיה בירושלים שבט בנימין, ושני שבטים - הוא דאקרי 'קהל', אבל שבט אחד לא ?
אלא אמר רב אחא בר יעקב רש"י ???: מהכא : דכתיב: ויאמר אלי הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים רש"י ???: והיכא אמר ליה הכי? - דכתיב 'וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם וגו' (בראשית לה), וכתיב [בהמשך] 'ויאמר לו אלהים אני אל שדי פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך וגו' מאן אתיליד ליה ההיא שעתא רש"י ???: כלומר: מאן הוה עתיד למילד ההיא שעתא ? – בנימין, שמע מינה הכי קאמר רחמנא: רש"י ???: השתא מתיליד לך השתא קהל אחרינא.
אמר ליה רב שבא לרב כהנא: דלמא הכי קאמר ליה רחמנא: לכי מתיליד לך בנימין - הוא דהוו י"ב שבטים, דמתקריית 'קהל'!? אמר ליה: אלא שנים עשר שבטים איקרו 'קהל', אחד עשר שבטים לא איקרו 'קהל'?! רש"י ???: בתמיהה: והא אמרת דשני שבטים איקרו קהל: יהודה ובנימין?! אלא ודאי הכי קאמר ליה: דהשתא מתיליד לך קהל אחרינא; אלמא שבט בנימין לבדו איקרי קהל
|
להשלים ציטוט קרבנות יום הכיפורים בספר במדבר 8:8 [ולקחו פר בן בקר ומנחתו סלת בלולה בשמן] ופר שני בן בקר תקח לחטאת. ובהמשך [והלוים יסמכו את ידיהם על ראש הפרים] ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה לה' [לכפר על הלוים]} עזרה 8:35 הבאים מהשבי [בני] הגולה הקריבו [עלות] לאלהי ישראל פרים שנים עשר [כל ישראל אילים תשעים וששה כבשים שבעים ושבעה צפירי חטאת שנים עשר] הכל עולה [לה’] |
|
הוריות דף ו עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
תניא:
- רבי שמעון אומר:
- מה תלמוד, לומר: ופר שני בן בקר תקח לחטאת?
- אם ללמד שהם שנים - והלא כבר נאמר: ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה לי"י ?!
- אלא יכול תהא נאכלת חטאת ללוים?
- - תלמוד לומר 'ופר שני': שני לעולה:
- מה עולה לא נאכלת - אף חטאת לא נאכלת.
- כיוצא בו אמר רבי יוסי:
- הבאים מהשבי... הגולה הקריבו... לאלהי ישראל פרים שנים עשר... - הכל עולה...
- 'הכל עולה' סלקא דעתך? רש"י ???: והכתיב 'שעירי עזים לחטאת' אפשר שחטאת עולה?
אלא: הכל כְּעולה: מה עולה לא נאכלת - אף חטאת רש"י ???: דהקריבו לא נאכלת רש"י ???: לפי שהיו שעירין של צבור הנשרפין, לפי שהכניסו דמן לפני ולפנים, כדכתיב 'וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש' (ויקרא ו כג), כדתנן (זבחים פ"ד מ"ד, דף מז.) 'פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין' - דהיינו שעירי עבודת כוכבים דצבור , דתניא: 'רבי יהודה אומר: על עבודת כוכבים הביאום'; ואמר רב יהודה אמר שמואל: על עבודת כוכבים שעשו בימי צדקיהו.
בשלמא לרבי יהודה, משכחת לה להני שנים עשר חטאות: כגון דחטאו שנים עשר שבטים, דמייתו שנים עשר שעירים; אי נמי דחטאו שבעה שבטים, ושארא אינך בגרירה;
ולרבי שמעון נמי משכחת לה: כגון דחטאו אחד עשר שבטים, דמייתו אחד עשר שעירים, ואידך דב"ד רש"י ???: ואחד שהביאו בית דין - הרי י"ב ;
אלא לרבי מאיר, דאמר בית דין מביאין ולא צבור - שנים עשר היכי משכחת ליה?
כגון דחטאו והדר חטאו והדר חטאו עד תריסר זימני.
רש"י ???: בין לר' יהודה בין לר' שמעון בין לרבי מאיר היכי קרבי הנהו חטאות? והא מייתי להו הנהו דחטאו רש"י ???: בימי צדקיהו, דהוו חטאת שמתו בעליהן ?
אמר רב פפא: כי גמירי 'חטאת שמתו בעליה במיתה' - הני מילי ביחיד, אבל לא בצבור, לפי שאין מיתה בצבור רש"י ???: דאע"ג דמתו צבור - לא אזלא למיתה חטאת דידהו .
מנא ליה לרב פפא הא? אילימא מדכתיב (תהלים מה יז) תחת אבותיך יהיו בניך [תשיתמו לשרים בכל הארץ] רש"י ???: דמשמע: דבנים במקום אבות קיימי, וכאבות חיים דמו, והכא איכא בנים דדורו של צדקיהו - אי הכי אפילו ביחיד נמי רש"י ???: לימא 'חטאת שמתו בעליה דלא למיתה אזלא': דלהוי הבן במקום אב !?
אלא דוקיא דרב פפא משעיר דראש חדש רש"י ???: דהוי חטאת , דאמר רחמנא מייתי מתרומת הלשכה רש"י ???: דכל קרבנות צבור מתרומת הלשכה הם באין - והא רש"י ???: דלמא מייתי להו מישראל רש"י ???: לאחר שנתרמה תרומת הלשכה , והנך רש"י ???: ישראל דפיישי - היכי מייתו רש"י ???: שעיר דראש חודש, דאתא מתרומת הלשכה? והא הוי 'חטאת שמתו בעליה' ? אלא שמע מינה: חטאת שמתו בעליה בצבור קרבה.
מי דמי שעיר ראש חודש? דלמא לא מייתו מצבור רש"י ???: דלמא מיתו מצבור דלמא לא מיתו: דספק הוי, ואהכי קרבה - אבל הכא רש"י ???: דורו של צדקיהו - ודאי מייתו רש"י ???: ודאי מתו !
אלא טעמא דרב פפא מהכא: דכתיב (דברים כא ח) כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' [ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל ונכפר להם הדם]: ראויה כפרה זו רש"י ???: בעגלה ערופה שתכפר על יוצאי מצרים, מדכתיב 'אשר פדית' רש"י ???: וכיון שתכפר על יוצאי מצרים, ויוצאי מצרים מתים נינהו - אלמא אין מיתה בצבור; והוא הדין לדורו של צדקיהו: דאף על גב דמתו - מתכפרין בהנהו חטאות !
מי דמי? התם רש"י ???: גבי עגלה ערופה כולהו איתינון רש"י ???: כולהו איתנהו בחיים, דעיקר כי אתיא עגלה ערופה - אהֲני דאיתנהו קא אתיא ; מגו דמכפרה אחיים - מכפרה נמי אמתים רש"י ???: דהיינו יוצאי מצרים , אלא הכא - מי הוו חיים רש"י ???: הני דורו של צדקיהו ?
אין הכי נמי, דכתיב (עזרא ג יב) ורבים מהכהנים והלוים וראשי האבות [הזקנים אשר ראו את הבית הראשון ביסדו זה הבית בעיניהם בכים בקול גדול ורבים בתרועה בשמחה להרים קול]
ודלמא מועטין הוו רש"י ???: דהאי דכתיב 'ורבים מהכהנים והלוים' - דלמא מעוטי דצבור דבית שני הוו , ולא רבים הוו רש"י ???: והוה ליה 'חטאת שמתו רוב בעליה', ולא קרבה, והכא כתיב דקרבה ?
רש"י ???: הא לא מצית אמרת דמעוטי הוו. אלא ודאי רבים הוו: הכתיב (עזרא ג יג) ואין העם מכירים קול תרועת השמחה לקול בכי העם [כי העם מריעים תרועה גדולה] והקול נשמע עד למרחוק רש"י ???: ואותן דבוכים - מדור של בית הראשון היו; ומדאין מכירין קול השמחה - שמע מינה דרובא הוו אותן דבוכין, והוי כחטאת שרוב בעליה קיימין, ומשום הכי קרבה .
והא מזידין הוו רש"י ???: דורו של צדקיה, ובני קטלא נינהו, ולא בני קרבן נינהו, והיכי מתכפרים בהנך חטאות ?!
הוראת שעה היתה רש"י ???: דאף על גב דהוו מזידין - הוו מתכפרים ; הכי נמי מסתברא, דאי לא תימא הכי - (עזרא ח לה) [הבאים מהשבי בני הגולה הקריבו עלות לאלקי ישראל פרים שנים עשר על כל ישראל] אילים תשעים וששה כבשים שבעים ושבעה [צפירי חטאת שנים עשר הכל עולה לה’] - כנגד מי? אלא הוראת שעה היתה - הכא נמי הוראת שעה היתה.
תנו רבנן: 'מת אחד מן הצבור רש"י ???: כגון שהורו ב"ד ועשו צבור על פיהם, ולא הספיקו להביא עד שמת אחד מן הצבור – חייבין; אחד מבית דין – פטורין.'
מאן תנא?
אמר רב חסדא אמר רבי זירא אמר רב ירמיה אמר רב: רבי מאיר היא, דאמר בית דין מביאים ולא צבור, הלכך מת אחד מן הצבור – חייבין, דהא קאים כוליה בית דין; מת אחד מבית דין – פטורין, דהויא לה חטאת שמת אחד מן השותפין רש"י ???: דהויא כמתו מקצת בעליה, ולא קרבה; הא דאיקרי להו 'שותפין' - לא משום דחטאת של שותפין דעלמא קרבה, דאין שנים מביאין קרבן! אלא האי דאיקרי להו 'שותפין' - משום דלא מצי קרי להו 'צבור', דהא לאו צבור נינהו - הלכך קרי להו 'שותפין' , ומשום הכי פטורין.
מתקיף לה רב יוסף: ונוקמה כרבי שמעון, דאמר 'בית דין עם הצבור': מת אחד מן הצבור חייבין - דאין צבור מתים רש"י ???: דאין דין מיתה בצבור: דכי גמירי 'חטאת שמתו בעליה למיתה אזלא' – ביחיד, ולא בצבור ; מת אחד מבית דין - פטורין כדאמרינן: דחטאת שותפין היא ?
אמר ליה אביי: שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר 'חטאת שותפין אינה מתה', דתניא: 'פר ושעיר של יום הכפורים שאבדו והפריש אחרים תחתיהם - ימותו כולן, דברי רבי יהודה רש"י ???: דהכי סבירא ליה: דאפילו חטאת צבור מתה ; רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: ירעו', לפי שאין חטאת צבור מתה רש"י ???: והא הכא דפר של יום הכפורים - דהיינו פר של אהרן - הוי 'חטאת השותפין': דכהנים מתכפרים בו, וקאמר רבי שמעון 'ירעו': דלא הוי כחטאת שכפרו בעליה בעלמא, דלמיתה אזלא, משום דחטאת שותפות - לאו כחטאת יחיד דמיא, אלא כחטאת צבור דמיא; והוא הדין כי מת אחד מן השותפין: דלא כחטאת שמתו בעליה דמיא, אלא חטאת השותפין היא, ואינה מתה; והכא הוא דקאמר 'ירעו': משום דהא כפרו בעליה! אבל היכא דמת אחד מן השותפין - אימא לך דסבירא ליה לרבי שמעון דקרבה: דחטאת השותפין אינה מתה; הלכך לא מיתוקמא כרבי שמעון !
אמר ליה רב יוסף: כהנים קא אמרת? שאני כהנים דאיקרו 'קהל', דכתיב (ויקרא טז לג) [וכפר את מקדש הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח יכפר ו]על הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר רש"י ???: דאתקש לקהל וכיון דאיקרו קהל משום הכי קאמר רבי שמעון דפר חטאת דידהו כחטאת שעיר דקהל דמי דאינה מתה אבל בחטאת השותפין לעולם אימא לך דס"ל לרבי שמעון דכי מת אחד מן השותפין דלא קרבה וכי מת אחד מן בית דין פטור ואכתי נוקמה כר"ש .
אלא מעתה רש"י ???: דכהנים איקרו קהל - נייתו פר בהוראה? וכי תימא הכי נמי - טפי להו שבטים רש"י ???: לר"ש הויין י"ג שבטים, ותנן רבי שמעון אומר י"ג פרים פר לכל שבט ושבט ופר לבית דין דלא הוו אלא י"ב שבטים !
אלא אמר רב אחא ברבי יעקב: שבטו של לוי לא איקרו 'קהל', דכתיב (בראשית מח ד) [ויאמר אלי] הנני מפרך והרביתך ונתתיך לקהל עמים [ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך אחזת עולם]: כל שיש לו אחוזה איקרי 'קהל', וכל שאין לו אחוזה רש"י ???: וכהנים ולוים אין להם אחוזה - לא איקרי 'קהל' רש"י ???: והוא הדין לכהנים דלא איקרו 'קהל', דכהנים הויין בכלל שבט לוי! ואכתי נוקמה כרבי שמעון !
אם כן - חסרי להו י"ב שבטים?
אמר אביי: (בראשית מח ה) [ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד באי אליך מצרימה לי הם] אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי רש"י ???: דבתרי שבטים חשיב להו, כראובן ושמעון .
אמר רבא: והא כתיב [שם,פסוק ו] [ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו] על שם אחיהם יקראו בנחלתם - לנחלה הוקשו רש"י ???: אפרים ומנשה לשאר שבטים: שיהיו נוטלים בנחלה כשאר שני שבטים ולא לדבר אחר רש"י ???: ולא לדברים אחרים הוקשו; אבל אין מביאין שני פרים; ואכתי חסרי להו מי"ב שבטים!? אלא שמעינן מינה דלוי איקרי 'קהל' וכהנים לא איקרי 'קהל', ושותפין נינהו, ולא מתוקמא כרבי שמעון, דקרא הכי משמע 'ומולדתך' !?
ולא? והא חלוקין בדגלים?
כנחלתן כך חנייתן רש"י ???: שיעקב אבינו חלק להם את הארץ, וציום היאך יחנו לדגליהם; וכן מצינו במדרש תנחומא: דיעקב אבינו תקן להם דגלים וחלק להם הארץ; וכן מצינו 'איש על דגלו באותות' (במדבר ב ב) באות אשר צוה להם אביהם, שלאותן רוחות שנחלקו לשאת מטתו - לאותן רוחות חנו לדגליהם, והיינו דאמרינן: כנחלתן כך חנייתן , כדי לחלק כבוד לדגלים.
והא חלוקים בנשיאים?
ההוא לחלוק כבוד לנשיאים, דתניא: 'שלמה עשה שבעה ימי חנוכה, ומה ראה משה לעשות שנים עשר ימי חנוכה? כדי לחלוק כבוד לנשיאים'.
מאי הוי עלה רש"י ???: אי הוה דוקא הא דאביי דאמר דשמעינן ליה לרבי שמעון דאמר דחטאת השותפין אינה מתה? או לאו דוקא ?
תא שמע דתניא: 'רבי שמעון אומר: חמש חטאות מתות: ולד חטאת, ותמורת חטאת, וחטאת שמתו בעליה, וחטאת שנתכפרו בעליה, וחטאת שעברה שנתה; ואי אתה יכול לומר 'ולד חטאת' בצבור, שאין צבור מפרישין נקבה רש"י ???: שאין אתה מוצא קרבן צבור שהיתה באה נקבה ; ואי אתה יכול לומר 'תמורת חטאת' בצבור, שאין תמורה בצבור רש"י ???: דכתיב (ויקרא כז י) 'לא יחליפנו ולא ימיר', דלשון יחיד הוא, ולא צבור ושותפין; והכי מפרש בפרק קמא דמסכת תמורה (דף יג.) ; ואי אתה יכול לומר 'חטאת שמתו בעליה' בצבור, שאין צבור מתים; 'שנתכפרו בעליה' ו'שעברה שנתה' - לא שמענו רש"י ???: אם מתים בצבור אי לא ; יכול ימותו? אמרת: ילמוד סתום מן המפורש: מה מצינו בולד חטאת ותמורת חטאת ושמתו בעליה: ביחיד דברים אמורים, ולא בצבור - אף שנתכפרו בעליה ושעברה שנתה: ביחיד דברים אמורים, ולא בצבור.
וכי דנין אפשר משאי אפשר רש"י ?:הא ולד חטאת ותמורת חטאת ושמתו בעליה - אי אפשר בצבור, וקא אמר מה מצינו ?
רבי שמעון בחד מקום גמיר רש"י ?:הא לא קשיא: דלא הוי דנין אפשר משאי אפשר, משום דרבי שמעון בחד מקום גמיר להו: דכי נצטוו ישראל על ארבע חטאות - בחד מקום גמיר להו הלכה למשה מסיני שיהיו נהוגות יחד: במקום אחד: או ביחיד או בצבור, וקא דייק רבי שמעון: אי ס"ד בצבור - הנך כולהו מי איתנהו יחד בצבור? אלא ש"מ דביחיד אמורה, ולא בצבור: דכי היכי שמתו בעליה, ולד חטאת, ותמורת חטאת - ליתנהו בצבור, הכי נמי שכיפרו בעליה ושעברה שנתה ליתנהו בצבור: דעל כרחין ילמוד סתום מן המפורש; והכי אמרינן במסכת תמורה, בפרק 'יש בקרבנות יחיד' (טז:): אמר רבי שמעון בן לקיש: ארבע נתנו להם דמתות, והחמישית ירעה, ויחד ניתנו: שיהיו נוהגות במקום אחד; ומספק העמידום על חמש: שיהיו חמשתן מתות; ואי ס"ד דארבע ניתנו להם בצבור, הנך כולהו ארבע מתות מי איתנהו בצבור? הא לא משכחת לה דאפשר בצבור אלא שנים ותו לא!? אלא על כרחך ילמוד סתום מן המפורש; וקא דייקא מהא מתניתא, דכי היכי דאמר רבי שמעון 'ה' חטאות מתות' - ביחיד ולא בצבור, דמההיא דוקיא דייק רבי שמעון דיחיד ולא בשותפין, דהיינו בית דין, משום דאי אתה יכול לומר 'ולד חטאת' בשותפין: שאין השותפין מביאין נקבה: דפר ושעיר - הוא דמביאין; ואי אתה יכול לומר 'תמורת חטאת' בשותפות, שאין תמורה בשותפין דעלמא, וכל שכן בבית דין! דה"נ תנן במסכת תמורה (דף יג.) 'אין השותפין עושין תמורה'; וילמוד סתום מן המפורש: מה מצינו בולד חטאת ותמורת חטאת: ביחיד דברים אמורים ולא בשותפין - אף חטאת שמתו בעליה, ושכפרו בעליה, ושעברה שנתה - ביחיד ולא בשותפין; דחטאת שמת אחד מן השותפין – קרבה; הלכך הא דקתני 'מת אחד מבית דין – פטור' לא מתקומא אליבא דרבי שמעון .
הדרן עלך הורו בית דין