ביאור:בבלי הוריות דף יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת הוריות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד | הדף המהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

הוא דלא, הא צעורי צערינהו; ואילו צעירה דקרייה 'בן עמי' [1] - אמר ליה: (דברים ב יט) [וקרבת מול בני עמון] אל תצורם ואל תתגר בם [כי לא אתן מארץ בני עמון לך ירשה כי לבני לוט נתתיה ירשה] –כלל, אפילו צעורי לא [2].

אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: לעולם יקדים אדם לדבר מצוה; שבשכר לילה אחת שקדמה בכירה לצעירה - זכתה וקדמתה ארבע דורות למלכות [3].

תנו רבנן: (ויקרא ד כז) [ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשתה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה ואשם]; מעם הארץ - [4] פרט למשיח [5]; מעם הארץ - פרט לנשיא.

[6] והלא כבר יצאו: משיח לידון בפר, נשיא לידון בשעיר [7]!?

שיכול [8]: משיח על העלם דבר עם שגגת מעשה מביא פר; [אולי] על שגגת מעשה לחודיה מביא כשבה ושעירה [9]? - תלמוד לומר: מעם הארץ - פרט למשיח [10], מעם הארץ -פרט לנשיא.

תינח משיח, אלא נשיא - [11] בשגגת מעשה הוא דמייתי [12]?

אמר רב זביד משמיה דרבא: הכא במאי עסקינן? - כגון שאכל כזית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה, ואחר כך נודע לו: סלקא דעתך אמינא [13] נייתי כשבה או שעירה [14] - קא משמע לן [15].

הניחא לרבי שמעון, דאזל בתר ידיעה; אלא לרבנן דאזלו בתר חטאה [16] - מאי איכא למימר [17]?

אלא אמר רב זביד משמיה דרבא: הכא במאי עסקינן? - כגון שאכל חצי כזית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה, והשלימו, ואחר כך נודע לו: סלקא דעתך אמינא נצטרף [18] ונייתי כשבה או שעירה - קא משמע לן [19].

בעא מיניה רבא מרב נחמן: נשיאות מהו שתפסיק? היכי דמי? - כגון שאכל חצי כזית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה, ועבר [20] והשלימו; התם הוא דלא מצטרף, דאכליה פלגא כשהוא הדיוט [21] ופלגא כשהוא נשיא, אבל הכא - דאידי ואידי כשהוא הדיוט אכליה – מצטרף? או דלמא לא שנא? מאי?

תפשוט ליה מהא דאמר עולא אמר רבי יוחנן: 'אכל חלב, והפריש קרבן, והמיר, וחזר בו: הואיל ונדחה ידחה'.

הכי? השתא: מומר לאו בר אתויי קרבן הוא, האי בר אתויי קרבן הוא!

בעא מיניה רבי זירא מרב ששת: אכל ספק חלב כשהוא הדיוט, ונתמנה, ונודע לו על ספקו [22] – מהו [23]?

אליבא דרבנן, דאזלי בתר חטאה - לא תבעי לך, דמייתי אשם תלוי; אלא כי תבעי לך - אליבא דרבי שמעון: מדאשתני לודאי אשתני לספק [24]? או דלמא [25]: כי אשתני לודאי: דאשתני קרבן דידיה [26], אבל הכא [27] - דלא אשתני קרבן דידיה [28] - אימא לייתי אשם תלוי [29]?

תיקו.

תנו רבנן: (ויקרא ד כז) [ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשתה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה ואשם] מעם הארץ [30] - פרט למומר [31];

רבי שמעון בר יוסי אומר משום רבי שמעון: (ויקרא ד כב) [אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצות ה' אלקיו] אשר לא תעשינה בשגגה ואשם: השב בידיעתו מביא קרבן על שגגתו; לא שב בידיעתו - אינו מביא קרבן על שגגתו.

מאי בינייהו?

אמר רב המנונא: מומר לאכול חלב ומביא קרבן על הדם איכא בינייהו: מר סבר: כיון דמומר לאכול חלב - לדם נמי מומר הוי; ומר סבר: לדם מיהא שב בידיעתו הוא.

והא רבא אמר דכולי עלמא מומר לאכול חלב לא הוי מומר לדם?

אלא הכא באוכל נבלה לתאבון [32] ונתחלף לו בשומן ואכלו [33] קמיפלגי [34]: מר [35] סבר: כיון דלתאבון אכיל במזיד - מומר הוא [36], ומר [37] סבר: כיון דאילו אשכח דהיתרא לא אכל דאיסורא - לאו מומר הוא [38].

תנו רבנן: 'אכל חלב [39] - זהו 'מומר'; ואיזהו 'מומר'? - אכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים ושתה יין נסך [40].

רבי יהודה אומר: אף הלובש כלאים.

אמר מר: אכל חלב - זהו 'מומר'; [41] ואיזהו 'מומר'? - אכל נבילות כו' - מאי קאמר?

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הכי קאמר: אכל חלב לתאבון - הרי זה מומר; להכעיס [42] - הרי זה צדוקי [43]; ואיזהו מומר דבסתמו צדוקי? הוי אומר אוכל נבילה וטריפה שקצים ורמשים ושתה יין נסך;

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אף הלובש כלאים [44].'

מאי בינייהו [45]?

איכא בינייהו כלאים דרבנן: מר סבר מדאורייתא הוי מומר [46], דרבנן לא הוי מומר, ומר [47] סבר: כלאים - כיון דמפרסם אסוריה - אפילו בדרבנן הוי מומר [48].

פליגי בה רב אחא ורבינא: חד אמר: [49] לתאבון מומר, להכעיס [50] צדוקי, וחד אמר להכעיס נמי מומר, אלא איזהו צדוקי? - כל העובד עבודת כוכבים.

מיתיבי: 'אכל פרעוש אחד או יתוש אחד - הרי זה מומר' - והא הכא [51] דלהכעיס הוא [52], וקא קרי ליה 'מומר' [53]?

[54] התם - דאמר "אטעום טעם דאיסורא" [55].

ואיזהו נשיא? - זה מלך [שנאמר (ויקרא ד כב) אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצות ה' אלהיו [אשר לא תעשינה בשגגה ואשם]: שאין על גביו אלא ה' אלהיו]:

תנו רבנן: 'נשיא' - יכול נשיא שבט כנחשון בן עמינדב? - תלמוד לומר: (ויקרא ד כב) מכל מצות ה' אלהיו ולהלן הוא אומר (דברים יז יט) [והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו] למען ילמד ליראה את ה' אלהיו [לשמר את כל דברי התורה הזאת ואת החקים האלה לעשתם]:


עמוד ב

מה להלן שאין על גביו אלא ה' אלהיו [56] - אף נשיא שאין על גביו אלא ה' אלהיו.

בעא מיניה רבי מרבי חייא: כגון אני - מהו בשעיר [57]?

אמר ליה: הרי צרתך בבבל [58].

איתיביה: 'מלכי ישראל ומלכי בית דוד: אלו מביאים לעצמם ואלו מביאים לעצמם'!?

אמר ליה: התם לא כייפי אהדדי, הכא אנן כייפינן להו לדידהו.

רב ספרא מתני הכי: בעא מיניה רבי מרבי חייא: כגון אני מהו בשעיר?

אמר ליה: התם 'שבט' [59], הכא 'מחוקק' [60], ותניא (בראשית מט י) [לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים] לא יסור שבט מיהודה - זה ראש גולה שבבבל, שרודה את ישראל במקל; ומחוקק מבין רגליו - אלו בני בניו של הלל, שמלמדים תורה לישראל ברבים.

משנה:

ואיזהו 'המשיח' [61]? - המשוח בשמן המשחה, לא המרובה בבגדים [62].

אין בין כהן המשוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות [63];

ואין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה [64];

זה וזה [65] שוים בעבודת יום הכפורים [66], ומצווים על הבתולה, ואסורים על האלמנה, ואינם מטמאים בקרוביהם, ולא פורעים ולא פורמים, ומחזירין הרוצח.

גמרא:

תנו רבנן: שמן המשחה שעשה משה במדבר [67] - היו שולקים בו את העיקרים [68] - דברי רבי יהודה;

רבי יוסי אומר: והלא לסוך את העקרים אינו סופק [69]! אלא שורין את העקרים במים [70], ומציף עליו שמן [71], וקולט את הריח, וקפחו [72];

אמר לו רבי יהודה: וכי נס אחד נעשה בשמן המשחה? והלא תחלתו שנים עשר לוגין, וממנו היה נמשח משכן וכליו אהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים, וכולו קיים לעתיד לבוא, שנאמר (שמות ל לא) [ואל בני ישראל תדבר לאמר] שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם.

תניא אידך: (ויקרא ח י) ויקח משה את שמן המשחה וימשח את המשכן ואת כל אשר בו [ויקדש אתם]; רבי יהודה אומר: שמן המשחה שעשה משה במדבר - כמה נסים נעשו בו: מתחלה ועד סוף, תחלתו לא היה אלא שנים עשר לוגין; ראה כמה יורה בולעת, וכמה עקרים בולעים, וכמה האור שורף - ובו נמשח משכן וכליו ואהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים, ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים;

ואפילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה [73], ואין מושחים מלך בן מלך; ואם תאמר: מפני מה משחו את שלמה? - מפני מחלוקתו של אדוניה [74]; ואת יואש - מפני עתליה; ואת יהואחז - מפני יהויקים, שהיה גדול ממנו שתי שנים;

ואותו שמן קיים לעתיד לבוא,

שנאמר: (שמות ל לא) [ואל בני ישראל תדבר לאמר] שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם: 'זה' בגימטריא שנים עשר לוגין הוו'.

אמר מר ואפילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה – מנלן?

דכתיב (ויקרא ו טו) והכהן המשיח תחתיו מבניו [יעשה אתה חק עולם לה' כליל תקטר]; נימא קרא 'והכהן מתחתיו מבניו', מאי 'המשיח' - קא משמע לן דמבניו דכהן גדול, אי הוי משיח - הוי כהן גדול, ואי לא - לא הוי כהן גדול.

אמר מר ואין מושחין מלך בן מלך – מנלן?

אמר רב אחא בר יעקב: דכתיב (דברים יז כ) [לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאול] למען יאריך ימים על ממלכתו [הוא ובניו בקרב ישראל] [75] - ירושה היא לכם;

ומנלן דכי איכא מחלוקת בעי משיחה? ולאו כל דבעי מלכא מורית מלכותא לבניה [76]?

אמר רב פפא: אמר קרא: הוא ובניו בקרב ישראל: [77] בזמן ששלום בישראל - קרינא ביה הוא ובניו, ואפילו בלא משיחה.

תנא: אף יהוא בן נמשי לא נמשח אלא מפני מחלוקתו של יורם.

ותיפוק ליה משום דראשון הוא [78]?

חסורי מחסרא והכי קתני: 'מלכי בית דוד משוחין, מלכי ישראל אין משוחין; מנלן? אמר רבא: אמר קרא: (שמואל א טז יב) [וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב ראי ויאמר ה’] קום משחהו כי זה הוא - זה [79] טעון משיחה, ואין אחר [80] טעון משיחה.

אמר מר 'אף יהוא בן נמשי לא נמשח אלא מפני מחלוקתו של יורם' - ומשום מחלוקתו של יורם בן אחאב נמעול בשמן [81]?

כדאמר רב פפא: באפרסמא דכיא [82] - הכי נמי באפרסמא דכיא.

ואת יהואחז מפני יהויקים שהיה גדול ממנו שתי שנים - ומי קשיש מיניה? והכתיב (דברי הימים א ג טו) ובני יאשיהו הבכור יוחנן השני יהויקים השלישי צדקיהו הרביעי שלוּם, ואמר רבי יוחנן: הוא שלום הוא צדקיהו הוא יוחנן הוא יהואחז'!?

לעולם יהויקים קשיש, ומאי 'בכור' [83] - בכור למלכות [84].

ומי מלכי זוטרי מקמי קשישי? והא כתיב (דברי הימים ב כא ג) [ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי מצורות ביהודה] ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור!?

יהורם - ממלא מקום אבותיו הוה [85], יהויקים לאו ממלא מקום אבותיו הוה.

אמר מר הוא שלום הוא צדקיהו הוא יוחנן הוא יהואחז - והא חד חד קא חשיב, דכתיב (דברי הימים א ג טו) 'השלישי' 'הרביעי'?

מאי 'שלישי'? - שלישי לבנים, ומאי 'רביעי'? - רביעי למלכות: דמעיקרא מלך יהואחז, ולבסוף יהויקים, ולבסוף יכניה, ולבסוף צדקיהו.

תנו רבנן: הוא שלום הוא צדקיהו; ולמה נקרא שמו 'שלוּם'? - שהיה משולם במעשיו [86].

איכא דאמרי: 'שלוּם' - ששלמה מלכות בית דוד בימיו; ומה שמו? - מתניה שמו, שנאמר (מלכים ב כד יז) וימלך מלך בבל את מתניה דודו תחתיו ויסב את שמו צדקיהו; אמר ליה [87]: יה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי, שנאמר (מלכים ב כד י) [ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנאצר] ויבאהו בבלה [עם כלי חמדת בית ה' וימלך את צדקיהו אחיו על יהודה וירושלם], וכתיב (דברי הימים ב לו יג) וגם במלך נבוכד נצר מרד אשר השביעו באלהים [ויקש את ערפו ויאמץ את לבבו משוב אל ה' אלקי ישראל].

הערות[עריכה]

  1. ^ בלשון נקיה הוא, דלא רצתה להודיע דמאביה נתעברה
  2. ^ ומדלא כתיבא בהו 'מלחמה' - שמע מינה דאפילו צערא לא ליעבד להם; ולא עוד אפילו בכירה, דקריתיה 'אב' - הכתוב פירסמה, דכתיב (בראשית יט,) ותשכב את אביה (בראשית יט לג), ובצעירה כתיב ותשכב עמו (בראשית יט לג)
  3. ^ בישראל: עובד, ישי, דוד, שלמה; ואילו צעירה לא הוה בישראל עד רחבעם בן שלמה, דהוה ליה מנעמה העמונית
  4. ^ ולא כל עם ההארץ
  5. ^ דמשמע דלא יביא כשבה או שעירה כיחיד
  6. ^ למה לי מעם הארץ למעוטי הני?
  7. ^ והלא כבר יצא משיח מכלל יחיד לידון בפר, ונשיא יצא מכלל יחיד לידון בשעיר
  8. ^ כלומר: אילו לא נאמר מעם הארץ הייתי אומר
  9. ^ כהדיוט
  10. ^ דאינו מביא בשגגת מעשה לחודה כלל; והיינו דקאמרן בפרק ד(לעיל דף ז:) 'יצא משיח שאין חטאו בשגגה' - דהיינו בשגגת מעשה
  11. ^ הא
  12. ^ ומאי קא ממעט דקאמר 'מעם הארץ פרט לנשיא'
  13. ^ הואיל וחטא כשהוא הדיוט
  14. ^ כהדיוט
  15. ^ מעם הארץ פרט לנשיא: דאינו מביא כשבה או שעירה
  16. ^ ומייתי ודאי כשבה או שעירה, כדתנן חטאו עד שלא נתמנו ואח"כ נתמנו הרי אלו כהדיוטות
  17. ^ דממאי קא ממעט לנשיא, דקתני פרט לנשיא
  18. ^ חצי זית בתרא לחצי זית קמא
  19. ^ 'מעם הארץ - פרט לנשיא' - דכהאי גוונא לא מייתי כשבה או שעירה, וכהאי גוונא נמי לא מייתי שעיר; דהא לא מצטרפי כלל; והוא הדין דמצי למימר 'סלקא דעתך אמינא נצטרף ונייתי שעיר'; אלא משום דקרא קא מישתעי בכשבה או שעירה
  20. ^ מנשיאותו
  21. ^ דקא סבור דשומן הוא
  22. ^ שנודע לו לאחר שנתמנה שספק חלב אכל
  23. ^ מי מייתי אשם תלוי או לא
  24. ^ דקאמר רבי שמעון דקודם לכן היו שוגגים שלא ידעו אם אכלו כלל, ובההיא ליכא אשם תלוי, אם נודע להם משנתמנו – פטורים, לפי שנשתנה גופם: דהשתא נתמנו! ומדאישתנו לקרבן ודאי - אישתנו נמי לקרבן ספק, ופטור, ואין מביאין אשם תלוי
  25. ^ היינו טעמא דרבי שמעון
  26. ^ דפטר משום דאישתני קרבן דידיה: דכשהוא הדיוט מביא כשבה או שעירה, והשתא - כי נתמנה - משיח מביא פר, ונשיא מביא שעיר
  27. ^ כי נודע לו על ספק: דנודע לו משנתמנה דספק חלב אכל
  28. ^ דעל ספק חטאת קבוע, בין כשהוא הדיוט ובין כשהוא נשיא - מביא אשם תלוי
  29. ^ מודה רבי שמעון דמייתי אשם תלוי
  30. ^ מֵעם הארץ מביא קרבן, ולא כל עם הארץ
  31. ^ שאין מקבלין מידו
  32. ^ דכי אין לו בשר דהיתרא - אוכל חלב ונבלה
  33. ^ דסבור דשומן הוא
  34. ^ ולכשנודע לו דחלב הוא - רוצה להקריב קרבן
  35. ^ תנא קמא
  36. ^ ואין מקבלין מידו
  37. ^ ורבי שמעון בר יוסי
  38. ^ כיון דבמזיד אי משכח היתרא לא אכיל איסורא - 'שב מידיעתו' קרינא ביה, ולא מומר הוא, ומקבלין מידו
  39. ^ שחוטה
  40. ^ הואיל והני אוכלין הוו דברים שהנפש קצה בהם - ודאי להכעיס הוא עושה, וסתמו רע הוא
  41. ^ והדר תני
  42. ^ דאית ליה היתרא ואכיל איסורא
  43. ^ ושחיטתו לעבודת כוכבים
  44. ^ הרי זה מומר
  45. ^ בין תנא קמא לרבי יוסי בר רבי יהודה? כיון דאמר תנא קמא אכל חלב הרי זה מומר מה לי אוכל חלב מה לי לובש כלאים? אידי ואידי דאורייתא אסור
  46. ^ תנא קמא סבר כלאים דאורייתא - דומיא דחלב - הוי מומר, דהיינו ארוג ביה חוט של צמר וחוט של פשתים יחד על פני כולו
  47. ^ ורבי יוסי
  48. ^ אף הלובש נמי כלאים דרבנן - הוי מומר; דהיינו: או שוע או טווי או נוז; דהכי מפרשי רבנן 'שעטנז': שוע טווי ונוז, כדאמרינן במסכת נדה (דף סא:), ורבנן גזור בחד מנייהו; 'שוע': שמנפץ כאחת ועשה מהם לבד; 'טווי': שנטוה כאחת, ותכף בו שתי תכיפות; 'נוז': שארוג אפילו חוט אחד של צמר בבגד פשתן או חוט אחד של פשתן בבגד צמר - דכולהו אסור מדרבנן
  49. ^ האוכל חלב ונבילה
  50. ^ דאית ליה היתרא ואפילו הכי אכיל איסורא
  51. ^ ודאי
  52. ^ דלאו מידי דבר מיכל הוא
  53. ^ ואינו צדוקי, וקשיא למאן דאמר 'להכעיס - צדוקי הוא'
  54. ^ לעולם אימא לך להכעיס – 'צדוקי' הוא, והכא - היינו טעמא דהוי 'מומר' ולא הוי 'צדוקי':
  55. ^ משום דקאמר "בעינא למיטעם טעמא דאיסורא": שתאב לטעום דבר אסור, ולא להכעיס קא עביד
  56. ^ דבמלך קא משתעי קרא, דכתיב 'שום תשים עליך מלך' (דברים יז טו)
  57. ^ כלומר: נשיאות דידי - מי הוי נשיאות מעליא: דאילו הוינא בזמן שבית המקדש קיים מייתינא שעיר? או לא
  58. ^ ראש גולה שבבבל, דהוי על גבך, ואנן בעינן שאין על גביו אלא ה' אלהיו
  59. ^ דהיינו מקל, כמו כי תכנו בשבט לא ימות (משלי כג יג)
  60. ^ חכם
  61. ^ שמביא פר בהוראה זה המשוח בשמן המשחה
  62. ^ שבבית שני, שלא היה להם שמן המשחה
  63. ^ שמרובה בגדים אינו מביא פר העלם דבר, לא משלו ולא משל צבור; אבל מביא כשבה או שעירה דיחיד
  64. ^ ואין בין כהן המשמש - והיינו ראשון שחזר לעבודתו, ולאחר שחזר - הוי פר של יוה"כ שלו ועשירית האיפה שלו
  65. ^ בין כהן המשמש, דהיינו ראשון שחזר לעבודתו, ובין כהן שעבר, דהיינו שֵׁנִי שמינו תחתיו, דלאחר שחזר הראשון - מעבירין השני
  66. ^ דמקרבי קרבנות היום ביוה"כ איזה שירצה
  67. ^ כדכתיב שמן משחת קדש יהיה זה לי (שמות ל לא)
  68. ^ אותם שרשים של בשמים האמורים בפרשה, דכתיב (שמות ל כג) ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור וגו'
  69. ^ לפי שהשמן לא היה אלא שנים עשר לוגין, כדמפרש לקמן, והעקרים היו מרובים, ואפילו בסיכה היא נבלע בעקרים, כל שכן בשליקה
  70. ^ ברישא, שהיו מתמלאים מן המים, ושוב לא יהו בולעים מן השמן כל כך
  71. ^ לאחר שהוציאם מן המים, כדי שיקלוט השמן מריח הבשמים
  72. ^ ומוציא השמן לאלתר; 'וקפחו' - כמו 'קפחתי את הרועה' (יומא דף פג:)
  73. ^ ואי לא משוח בשמן לא הוי כהן גדול
  74. ^ דהיכא דאיכא מחלוקת - בעי משיחה
  75. ^ משמע: ירושה היא להם כאדם שמוריש ירושה לבניו
  76. ^ אפילו בלא משיחה
  77. ^ ירושה היא
  78. ^ ממשפחתו, דאינו מלך בן מלך
  79. ^ דמלכות בית דוד
  80. ^ שאינו ממלכי בית דוד
  81. ^ דאמרינן לעיל דמלכי ישראל אין מושחין ממנו
  82. ^ דלא הוי משמן המשחה
  83. ^ דקרי ליה הבכור יוחנן
  84. ^ שמלך ראשון
  85. ^ דכי מלך אכתי הוה צדיק ממלא מקום אבותיו הוה, ואחר כך החמיץ
  86. ^ דצדיק גמור הוה בעל מעשים טובים
  87. ^ נבוכד נצר