ביאור:בבלי הוריות דף ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

העריכה בעיצומה
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה.

דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.



זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת הוריות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד | הדף המהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

ולא מבעיא למאן דאמר צבור מייתירש"י ?:דכי הביאו כפרתן דמי , דמפרסמא מלתארש"י ?:ולא הוי האי יחיד 'תולה בבית דין' , אלא אפילו למ"דרש"י ?:דכי הורו ב"ד ועשו קהל על פיהם ב"ד מביאיןרש"י ?:מביאין עליהם פר, והם פטורין , דלא מפרסמא מלתארש"י ?:דאיכא למימר לא מפרסמא מילתא כל כך, והאי יחיד – 'תולה בבית דין' הוא - אפילו הכי: לאו 'תולה בבית דין' הוא: שהרי היה בידו לישאל מפני מה ב"ד מביאין פר, ו... אי הוה שאיל - הוו אמרין ליהרש"י ?:דטעו וחזרו; הלכך 'תולה בעצמו' קרינא ביה, ואית ביה צד חיוב מעליא, הלכך מביא אשם תלוי .
אמר רבי יוסי בר אבין, ואיתימא רבי יוסי בר זבידא:
משל דסומכוס למה הדבר דומה?
לאדם שהביא כפרתו בין השמשות, ספק מבעו"ירש"י ?:מבעוד יום נתכפר לורש"י ?:והיא כפרה מעליא , ספק משחשכה נתכפר לורש"י ?:ולא הוי כפרה מעליא, ד'ביום צוותו' כתיב (ויקרא ז לח), דקיימא לן דפטור: דאין צריך להביא קרבן אחר, ואע"פ שהוא קרב אחר תמיד של בין הערבים - אין בו שום פסול, דהכי אמר בפרק 'תמיד נשחט' (פסחים ד' נט.): דאתי עשה דפסח ועשה דאכילת קדשים, ודחי עשה דהשלמה; ואיכא נמי שינויי אחריני טובא; והא הכא (מפני) דבין השמשות לית ביה צד חיוב מעליא: דליכא למימר שמא משחשכה נתכפר לו, שהרי בין השמשות כהרף עין, ואין אדם בעולם יכול לעמוד עליו אם מן היום או מן הלילה, ופטור - הכי נמי ליכא למימר שמא ממש תולה בעצמו, שהרי כבר הורו בית דין! - שאין מביא אשם תלוי.
ולא מבעיא למאן דאמר 'בית דין מביאין'רש"י ?:ולא צבור - דלא אפרסמא מלתארש"י ?:והאי יחיד 'תולה בבית דין' הוא, ופטור ...
אלא אפילו למ"ד 'צבור מביאין'רש"י ?:ואיכא למימר - דמפרסמא מלתארש"י ?:והאי יחיד - לאו תולה בבית דין, ותולה בעצמו הוא , והוו אמרינן ליה דהכא (בספק) כספק מבעוד יום ספק משחשכה: אי שאיל - לא אשכח אינש דמשייליה כלומר: אין את מי לשאול, כי זהו 'ספק במציאות'רש"י ?:ולא סליק אדעתיה למישאל למה הביאו צבור פר; הלכך ליכא צד חיוב מעליא, דהא צד פטור שייך ביה טפי: ד'תולה בבית דין' הוא; הלכך אינו מביא אשם תלוי .

סוגיא: היוצא למדינת הים - הבנת המחלוקת במשנה[עריכה]

משנתנו:
אמר לו בן עזאי: מאי שנא מן היושב בביתו?
(לפי גירסת רש"י: אמר לו ר' עקיבא:


שהיושב בביתו אפשר היה לו שישמע, וזה לא היה לו אפשר שישמע.}}

אמר לו בן עזאי מאי שנא מן היושב...:
שפיר קאמר ליה ר"ע לבן עזאי?!
אמר רבא: החזיק בדרךרש"י ?:לילך למדינת הים, ועדיין ישנו בעיר איכא בינייהו:
לבן עזאי - חייב, דהא בביתיה איתיה.
לרבי עקיבא - פטור, דהא החזיק בדרךרש"י ?:דכיון דטרוד הוא - לא היה אפשר לו שישמע דחזרו בהן; הלכך – 'תולה בבית דין' הוא, ופטור לגמרי .


סוגיא: מבטל מקצת ומקיים מקצת[עריכה]

{{הע-שמאל|משנתנו: הורו לו ב"ד בית דין לעקור את כל הגוף, [[כגון] אמרו: "אין נדה בתורה", "אין שבת בתורה", "אין עבודת כוכבים בתורה" - הרי אלו פטורין.
הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת - הרי אלו חייבין. כיצד?
אמרו: "יש נדה בתורה - אבל הבא על 'שומרת יום כנגד יום' פטור".
"יש שבת בתורה - אבל המוציא מרה"י לרה"ר מרשות היחיד לרשות הרבים פטור".
"יש עבודת כוכבים בתורה - אבל המשתחוה פטור"
- הרי אלו חייבין, שנאמר: "ונעלם דבר" – 'דבר', ולא כל הגוף.



(ויקרא, פר העלם דבר של ציבור) וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ - וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל, וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל מִצְו‍ֹת יְהוָה אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה, וְאָשֵׁמוּ... וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת אֲשֶׁר חָטְאוּ עָלֶיהָ: וְהִקְרִיבוּ הַקָּהָל פַּר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת, וְהֵבִיאוּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד...



(פרשת מצורע - טומאת הזבה) וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ, אוֹ כִי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ: כָּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ - כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה: טְמֵאָה הִוא.
כָּל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו כָּל יְמֵי זוֹבָהּ - כְּמִשְׁכַּב נִדָּתָהּ יִהְיֶה לָּהּ. וְכָל הַכְּלִי אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו - טָמֵא יִהְיֶה כְּטֻמְאַת נִדָּתָהּ. וְכָל הַנּוֹגֵעַ בָּם יִטְמָא - וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם, וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.
וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ - וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים, וְאַחַר תִּטְהָר.
וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּקַּח לָהּ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה, וְהֵבִיאָה אוֹתָם אֶל הַכֹּהֵן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה, וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן לִפְנֵי ד' מִזּוֹב טֻמְאָתָהּ.



(אמצע סוגייתנו) שומרת יום כנגד יום - הא כתיב: "...וספרה לה..." - מלמד שסופרת אחד לאחד...}}

תנו רבנן:
(ויקרא ד יג:) "ונעלם דבר" - ולא שיעקר המצוה כולה; כיצד?
אמרו "אין נדה בתורה", "אין שבת בתורה", "אין עבודת כוכבים בתורה" - יכול יהו חייבין?
תלמוד לומר: "ונעלם דבר" - ולא שתתעלם מצוה כולה! - הרי אלו פטורין.
אבל אמרו:
"יש נדה בתורה, אבל הבא על 'שומרת יום כנגד יום' - פטור"...
"יש שבת בתורה, אבל המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים - פטור"...
"יש עבודת כוכבים בתורה, אבל המשתחוה פטור"
- יכול יהו פטורין?
תלמוד לומר "ונעלם דבר" - ולא כל הגוף.


אמר מר אמר האיש - כלומר המקריא את הברייתא 'יכול יהו פטורין?...'
- ואי בקיום מקצת וביטול מקצת פטורין, ובעקירת כל הגוף פטורין - במאי חייבין?
תנא הכי קא קשיא ליה: אימא 'דבר' - כולה מילתא משמערש"י ?:דהורו לעקור כל הגוף, דהא לא כתיב 'מדבר', ואימא איפכא: דהורו לבטל במקצת ולקיים במקצת, יכול יהו פטורין, וכי הורו לעקור כל הגוף יהו חייבין ? תלמוד לומר: 'ונעלם דבר'רש"י ?:בא ללמד דבטול מקצת וקיום מקצת - חייב .
מאי משמערש"י ?:כלומר: היכי משמע האי 'ונעלם' דהוי קיום מקצת ובטול מקצת ?
אמר עולא: קרי ביה 'ונעלם מִדבר'רש"י ?:דהאי מ"ם ד'נעלם' - שדיא א'דבר', דמ"ם נדרשת לפניו ולאחריו, וקרי ביה 'ונעלם מדבר', דמשמע: מִדבר, ולא כל דבר .


חזקיה אמר: אמר קרא (ויקרא, פר העלם דבר) "ועשו אחת מכל מצות"רש"י ?:מסיפא דקרא נפקא: - 'מכל מצות'רש"י ?:דמשמע: מכל מצות של שבת: דהוי בטול מקצת וקיום מקצת, או מכל מצות של עבודת כוכבים: דהוי ביטול מקצת וקיום מקצת, או מכל מצות נדה: דהוי ביטול מקצת וקיום מקצת , ולא 'כל מצות'רש"י ?:ולא כל מצות השבת: דהוי עוקר כל הגוף, ולא כל מצות דנדה, ודעבודת כוכבים - דעוקר כל הגוף .
'מצות' - תרתי משמערש"י ?:כלומר: 'מצות' - טובא משמע, כגון נדה, שבת, ועבודת כוכבים - דהכי משמע: 'ועשה אחת מכל מצות ה’’ דעבד חד מהני: או שבת, או עבודת כוכבים, או נדה - ולעולם בעוקר כל הגוף קא מיירי ?!
אמר רב נחמן בר יצחק: 'מצות' כתיברש"י ?:בחד וי"ו, דחדא מצוה משמע; דהכי משמע: 'ועשה אחת מכל מצות דשבת' או 'אחת מכל מצות דעבודת כוכבים' או 'אחת מכל מצות דנדה' - דהוי מקיים מקצת דשבת ומבטל מקצת, והוא הדין לעבודת כוכבים, והוא הדין לנדה, והוא הדין לשאר מצות: דקיום מקצת ובטול מקצת – חייב, ועוקר כל הגוף - פטור .


רב אשי אמר: יליף 'דבר' 'דבר' מזקן ממרא:

(פרשת שופטים - זקן ממרא) כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע - דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ, וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ, אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ד' אֱלֹקיךָ בּוֹ. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם, וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ד', וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ, תַּעֲשֶׂה. לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ, יָמִין וּשְׂמֹאל!
וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן - לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת ד' אֱלֹקיךָ אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט, וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא. וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל. וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ, וְלֹא יְזִידוּן עוֹד.

דכתיב ביה בזקן ממרא:
(פרשת שופטים - זקן ממרא) "כי יפלא ממך דבר... לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל":
מה ממרא, 'מן הדבר' ולא כל דבררש"י ?:דהא כתיב 'מן הדבר' ותנן ב'אלו הן הנחנקין' (סנהדרין דף פח:) 'האומר "אין תפלין" לעבור על דברי תורה – פטור; "חמש טוטפות" - להוסיף על דברי סופרים – חייב' דהיינו 'מן הדבר ולא כל דבר' -
אף בהוראה: 'דבר' - ולא כל הגוף.

העלם דבר - מחוץ למסגרת הפשט (דבר שאין הצדוקים מודים בו)[עריכה]

אמר רב יהודה אמר שמואל:
אין בית דין חייבין [פר העלם דבר]רש"י ?:דלא הוי הוראה מעליא עד שיורורש"י ?:להתיר בדבר שאין הצדוקין מודין בורש"י ?:שיהא אסור; שהורו להיתר בדבר איסור שאין כתוב בתורה בהדיא ,
אבל בדבר שהצדוקין מודין בו – פטורין.
מאי טעמא? - 'זיל! קרי בי רב!' הוארש"י ?:דכיון דאפשר לו ללמוד ולידע - לא הוי שוגג מעליא, ו'קרוב למזיד' הוי .

ביטול מקצת וקיום מקצת במשנתנו - זבה[עריכה]

משנתנו: ...הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת - הרי אלו חייבים. כיצד? אמרו: יש נידה בתורה, אבל הבא על 'שומרת יום כנגד יום' פטור... הרי אלו חייבין.

תנן: 'יש נדה בתורה, אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור’... –
ואמאי? שומרת יום כנגד יום - הא כתיב: (פרשת מצורע - טומאת זבה) "...וספרה לה..." - מלמד שסופרת אחד לאחדרש"י ?:היינו 'יום כנגד יום' ?
דאמרי: העראה שריא, גמר ביאה הוא דאסירא.

(פרשת קדושים - עריות (קריאה ליום כיפור)) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה - תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם! מוֹת יוּמָתוּ, דְּמֵיהֶם בָּם...
...וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה דָּוָה וְגִלָּה אֶת עֶרְוָתָהּ - אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה וְהִיא גִּלְּתָה אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ! וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם מִקֶּרֶב עַמָּם.

הא - נמי כתיב כלומר: והרי גם דבר זה כתוב במפורש: (פרשת קדושים - עריות) "...את מקורה הערה..."!?
דאמרי: כדרכה יחסי מין באופן רגיל - אסירארש"י ?:גמר ביאה , שלא כדרכה - שריא.
הארש"י ?:שלא כדרכה - נמי כתיב?! (ויקרא יח כב; כ,יג): 'משכבֵי אשה'רש"י ?:שני משכבות: אחד כדרכה ואחד שלא כדרכה !?
דאמרי: כדרכה אסור אפילו העראהרש"י ?:דהאי דכתיב 'את מקורה הערה' - בכדרכה , בשלא כדרכה - גמר ביאה הוא דאסור, אבל העראה שריא.


אי הכירש"י ?:מאי איריא דקתני שהורו בשומרת יום כנגד יום? - אפילו נדה נמירש"י ?:כי האי גוונא 'קיום מקצת וביטול מקצת' הוא, והוי בדבר שאין הצדוקין מודין בו ?!
אלא לעולם כדרכהרש"י ?:דאמרי בשומרת יום 'העראה שריא אפילו בכדרכה', וגמר ביאה הוא דאסיר
ודאמרירש"י ?:הא 'העראה'רש"י ?:כתיב, דאמרי... - באשה דוה הוא דכתיבארש"י ?:ולא בשומרת יום; הלכך לא מתוקמא בנדה אלא בשומרת יום, והוי בדבר שאין הצדוקין מודין בה .
ואיבעית אימא:רש"י ?:דקאמרת 'שומרת יום - הא כתיבא' - הא לא קשיא: רש"י ?:דכי קתני - כגון
דאמרי: זבה - לא הויא אלארש"י ?:היכא דחזיא ביממי: דכתיב (פרשת מצורע - טומאת הזבה) "...כל ימי זובה..."רש"י ?:אבל היכא דחזיא בליליא – טהורה, והוא הדין לשומרת יום, דאמרי דהוא היכא דקחזיא ביממא, דהיינו בימי זיבה; הלכך לא מתוקמא בנדה אלא בשומרת יום, ובזבה, והויא 'הוראה בדבר שאין הצדוקין מודין' .

ביטול מקצת וקיום מקצת במשנתנו - שבת[עריכה]

תנן: ..."יש שבת בתורה אבל המוציא מרשות לרשות פטור"... –
ואמאי? הוצאה הא כתיבא: (ירמיהו יז כב) לא תוציאו משא מבתיכם [ביום השבת וכל מלאכה לא תעשו וקדשתם את יום השבת כאשר צויתי את אבותיכם]!?

[דאמרי הוצאה - הוא דאסור, הכנסה מותר;

ואיבעית אימא] דאמרי הוצאה <והכנסה> הוא דאסירא, מושיט וזורק שרירש"י ?:לא כתיבי בהדיא .

תנן: '"יש עבודת כוכבים בתורה אבל המשתחוה פטור"' – ואמאי? המשתחוה - הא כתיבא דכתיב: (שמות לד יד) לא תשתחוה לאל אחר [כי ה' קנא שמו אל קנא]

דאמרי: כי אסירא השתחויה – כדרכה, אבל שלא כדרכהרש"י ?:כגון: משתחוה לפעור או למרקוליס – שריא;

ואי בעית אימא: דאמרי: השתחויה גופה כדרכה הוא דאסיר, דאית בה פשוט ידים ורגליםרש"י ?:כדכתיב (בראשית יט א) 'וישתחו אפים ארצה' ; הא השתחויה דלית בה פשוט ידים ורגלים – שריא.


עמוד ב

בעי רב יוסףרש"י ?:הכא לא מבעיא ליה לרב יוסף בדבר שאין הצדוקין מודין כלל, אלא בבטול מקצת וקיום מקצת קא מבעיא ליה : "אין חרישה בשבת" מהו? מי אמרינן כיון דקא מודורש"י ?:בית דין בכולהו מלתארש"י ?:שאר מלאכות דשבת דאסירי - כביטול מקצת וקיום מקצת דמירש"י ?:וחייבין ? או דלמא כיון דקא עקריין ליה לחרישה כל עיקר - כעקירת גוף דמי?

תא שמע: '"יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור"' – ואמאי? הא עקריין לשומרת יום כנגד יום כל עיקר!?

אמר לך רב יוסף: שומרת יום דקאמרין – כדשניןרש"י ?:לעיל: דלא הוי עקירת כל הגוף דשומרת יום .

תא שמע: '"יש שבת בתורה אבל המוציא מרה"י לרה"ר פטור"' – ואמאי? הא עקריין להוצאה כל עיקר?

התם נמי כדשניןרש"י ?:ד"מושיט וזורק שרי" - דלא הוי עקירת כל הגוף .

תא שמע: '"יש עבודת כוכבים בתורה אבל המשתחוה פטור"' – ואמאי? והא עקריין להשתחויה כל עיקר?

אמרי: השתחויה נמי כדשניןרש"י ?:דהשתחואה שלא כדרכה שריא .

בעי רבי זירא: "אין שבת בשביעית" מהו? במאי טעו? בהדין קרא (שמות לד כא) [ששת ימים תעבד וביום השביעי תשבת] בחריש ובקציר תשבות: בזמן דאיכא חרישה איכא שבת, ובזמן דליכא חרישהרש"י ?:דהיינו בשביעית ליכא שבתרש"י ?:'בחריש ובקציר' דמשמע: בזמן דאיכא חרישה, דהיינו בשאר שני שבוע – 'תשבות' איכא שבת ! מי אמרינן כיון דמקיימין לה בשאר שני שבוע - כביטול מקצת וקיום מקצת דמי? או דלמא כיון דקא עקריין ליה בשביעית כעקירת הגוף דמי?

אמר רבינא: תא שמע: 'נביארש"י ?:כגון שתחלתו נביא של אמת, ולבסוף נביא השקר שנתנבא לעקור דבר מדברי תורה – חייברש"י ?:ודברי הכל בחנק ; לביטול מקצת ולקיום מקצתרש"י ?:דשאר מצות : רבי שמעון אומר פטוררש"י ?:והוא הדין לרבנן ; ובעבודת כוכבים, אפילו אמר "היום עובדה ולמחר בטלה"רש"י ?:דהיינו קיום מקצת ובטול מקצת דעבודת כוכבים – חייברש"י ?:דרחמנא אמר 'להדיחך מן הדרך' (דברים יג ו) - אפילו מקצת דרך, ובעבודת כוכבים הוא דכתיב 'רש"י ?:וכי קתני 'חייב' - כגון לרבנן בסקילה ולרבי שמעון בחנק; והכי מתרץ ליה רב חסדא בפרק 'אלו הן הנחנקין' (סנהדרין צ.) -רש"י ?:ו"היום עובדה ולמחר בטלה" - כאין שבת בשביעית דמי, וקרי להו 'ביטול מקצת וקיום מקצת' שמע מינה "אין שבת בשביעית" כביטול מקצת וקיום מקצת דמי;

שמע מינה.

משנה:

הורו ב"ד וידע אחד מהן שטעו, ואמר להן "טועין אתם"רש"י ?:לא הוי הוראה מעליא, ופטור, דבעינן 'עד שיורו כולן'*, כדאמר לעיל , או שלא היה מופלא של ב"ד שםרש"י ?:אף על גב דלא הוה מסנהדרין עצמן; דאילו הוי מסנהדרין עצמן - אפילו (אם) קטן שבכולן לא היה שם לא הויא הוראה מעליא, כדאמר לקמן, מ'אם כל עדת' (ויקרא ד יג): 'איתא לכולה סנהדרי - הויא הוראה, ואי לא – לא', ואיכא למימר נצטרך אחד מהן לצאת לדרך ומינו אחר במקומו, אי נמי זקן (או) שאין לו בנים היה - לכך נתמנה אחר בסנהדרין , או שהיה אחד מהן גר או ממזר או נתין או זקן שלא ראוי לבניםרש"י ?:וקשיא לי: מפני מה אין ראוי להוראה - ה"ז פטור, שנאמר כאן 'עדה'רש"י ?:דכתיב (ויקרא ד יג) 'אם כל עדת ישראל ישגו' ונאמר להלן 'עדה'רש"י ?:'ושפטו העדה ... והצילו העדה' (במדבר לה כד-כה), דהיינו סנהדרין, כדתנן בפרק קמא דסנהדרין (ד' ב.) : מה עדה האמורה להלן: כולן ראוין להוראה - אף 'עדה' האמורה כאן: עד שיהיו כולן ראוין להוראה.

[תוספות הרא"ש: והקשה עליו הרמ"ה ז"ל: והא האי טעמא לרבי [יו]נתן הוה, ואיהו איתותב לעיל, ואמאי מוקים סתם מתניתין דלא כהלכה? ופירש: דכיון שאמר להם "טועין אתם" – ואמר להם טעם, אף על פי שאין נראה להם טעמו – איבעי להו לעיוני טפי קודם שיורו היתר, וקרובים למזיד נינהו, ולא הוי הוראה; ולא ידענא מאי תיקן בפירושו: דאכתי לא הוי הוראה עד שיורו כולם, דאיזה גבול נתן להם עד מתי יעיינו בדברי היחיד? ועוד: דלעיל משמע למאן דלית ליה דרבי [יו]נתן הויא הוארה אף על גב דלא ההשוו כולהון, דמסיק אי איתא לכולהו סנהדרי הוי הוראה, ואזלינן בתר רובאאע"ג דמיעוטא פליגי עלייהו! הלכך נראה פירש"י ז"ל, ואף על גב דאותבי לרבי [יו]נתן מברייתא – סתם מתניתין עיקר!]

גמרא:

'או שלא היה מופלא של ב"ד שם' – מנלן?

אמר רב ששת, וכן תנא דבי רבי ישמעאל: 'מפני מה אמרו "הורו בדבר שהצדוקין מודין בו פטורין"? מפני שהיה להם ללמוד ולא למדו', לא היה מופלא של ב"ד שם נמי פטורין, מפני שהיה להם ללמוד ולא למדו.

נאמר שם עדה ונאמר כאן עדה עד שיהו כולן ראוין להוראה: והתם מנלןרש"י ?:דכולהו דהויין ראויין להוראה ?

דאמר רב חסדא: אמר קרא (במדבר יא טז) [ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו ולקחת אתם אל אהל מועד] והתיצבו שם עמך: 'עמך' - בדומין לךרש"י ?:גמר ממשה: דמשה אוקי סנהדרין דהוו כולן ראויין להוראה, דכתיב 'והתיצבו שם עמך' (במדבר יא טז) 'עמך' - בדומין לך: דליהוי (הם) כולן ראויין להוראה - הכי נמי בעינן דסנהדרי דעלמא ליהוו ראויין להוראה; והואיל ומצינו דעדה האמורה כאן - כולן ראויין להוראה - שמעינן מינה נמי דהיינו סנהדרי גדולה, דתניא בתורת כהנים: 'עדת ישראל' - עדה המיוחדת לכל ישראל, ואיזו זו? - סנהדרי גדולה .

ואימא 'עמך' – לשכינהרש"י ?:דלגופיה הוא דאתא, כלומר: שיהו עומדין עמך ולא יכנסו לפני ולפנים במקום שכינה: דסלקא דעתא אמינא והואיל דכתב 'אספה לי' דיכנסו במקום שכינה? - קא משמע לן; [ל"א] עמך משום שכינה: כלומר: ברור צדיקים גמורים שאני רוצה להשרות שכינה עליהם ?

אלא אמר רב נחמן בר יצחק: אמר קרא (שמות יח כב) [ושפטו את העם בכל עת והיה כל הדבר הגדל יביאו אליך וכל הדבר הקטן ישפטו הם והקל מעליך] ונשאו אתך; 'אתך' = בדומין לךרש"י ?:שיהיו ראויין להוראה .

משנה:

הורו ב"ד שוגגין ועשו כל הקהל שוגגיןרש"י ?:על פיהם -רש"י ?:בית דין מביאין פררש"י ?:רבי מאיר כדאית ליה, ורבי יהודה כדאית ליה, ורבי שמעון כדאית ליה דהוי הוראה מעליא ;

רש"י ?:הורו בית דין מזידין ועשורש"י ?:הקהל שוגגיןרש"י ?:לא הוי הוראה מעליא, ד'אם כל עדת ישראל ישגו' כתיב (ויקרא ד יג), דבעינן שוגגין בבית דין, והכא הוה ליה שגגת מעשה בלא הוראה - מביאיןרש"י ?:כל אחד מן הקהל כשבה ושעירה [או שעירה]רש"י ?:דכיחיד דמו ;

רש"י ?:הורו בית דין שוגגין ועשורש"י ?:הקהל מזידין - הרי אלו פטוריןרש"י ?:דמזיד לאו בר קרבן הוא .

גמרא:

'שוגגין ועשו מזידין הרי אלו פטורין'? הא שוגג דומיא דמזיד חייברש"י ?:טעמא דשוגגין ועשו מזידים דפטורין - דמזיד לאו בר קרבן הוא, לא צבור ולא יחיד; הא שוגג דומיא דמזיד, דלא הוי ממש תולה בבית דין - הוי שוגג תולה בעצמו, וחייב בשגגת מעשה קרינא ביה !? והיכי דמי? שהורו בית דין שחלב מותררש"י ?:[חלב] שעל הקרב ולא שעל הכליות, דלא הוי עוקר כל הגוף , ונתחלף לו בשומן ואכלורש"י ?:דחייב: דתולה בעצמו הוא; והאי דקרי ליה 'דומיא דמזיד' - משום דכי היכי דמזיד לאו תולה בבית דין הוא - האי שוגג נמי לאו תולה בבית דין הוא .

לימא תפשוט הא דבעי רמי בר חמא (לעיל דף ב.)?

אמר לךרש"י ?:רמי בר חמא : משום דתנא רישא 'מזידין ועשו שוגגין' תנא סיפא 'שוגגין ועשו מזידין'רש"י ?:האי דקתני 'שוגגין ועשו מזידים' - לאו למידק מינה קא אתי, אלא איידי דתנא 'מזידין ועשו שוגגין' - תנא נמי 'שוגגין ועשו מזידים', וכדי נסבה, ולא דייקי' מינה כלום, ובעיא דידיה - מהא ליכא למשמע מינה .

משנה:

הורו ב"ד ועשו כל הקהל או רובן על פיהן - מביאיןרש"י ?:בית דין, ולא צבור פר; ובעבודת כוכבים - מביאין פר ושעיר, דברי רבי מאיררש"י ?:דבעבודת כוכבים בהוראה - פר ושעיר מייתי, דכתיב בפרשת 'שלח לך אנשים' (במדבר טו כב): 'וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה' דהיינו בעבודת כוכבים, כדאמר לקמן בפרק 'הורה כהן משיח': 'איזו היא מצוה ששקולה כנגד כל המצות? - הוי אומר זה עבודת כוכבים' וכתיב (במדבר טו כד) 'ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעולה לריח ניחוח לה' מנחתו ונסכו כמשפט ושעיר עזים אחד לחטאת' ;

רבי יהודה אומר: י"ב שבטים מביאין י"ב פרים, ובעבודת כוכבים - מביאין י"ב פרים ושנים עשר שעיריםרש"י ?:דכל שבט ושבט אקרי 'קהל'; וקסבר: צבור מביאין פר, ולא בית דין ;

הערות[עריכה]