ביאור:בבלי הוריות דף יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת הוריות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד | הדף המהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

ומי הוה שמן המשחה [1]? והתניא: 'משנגנז ארון - נגנז שמן המשחה, וצנצנת המן, ומקלו של אהרן - שקדיה ופרחיה, וארגז ששלחו פלשתים דורון לישראל, שנאמר (שמואל א ו ח) [ולקחתם את ארון ה' ונתתם אותו אל העגלה] ואת כלי הזהב אשר השבותם לו אשם תשימו בארגז מצדו ושלחתם אותו והלך [2]; ומי גנזו? - יאשיהו מלך יהודה גנזו: שראה שכתוב בתורה (דברים כח לו) יולך ה' אותך ואת מלכך [אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבתיך ועבדת שם אלהים אחרים עץ ואבן]; צוה וגנזום, שנאמר (דברי הימים ב לה ג) ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל' [3], ואמר רבי אלעזר: אתיא 'שם' 'שם' [4], אתיא 'משמרת' 'משמרת' [5], אתיא 'דורות' 'דורות' [6]?!

אמר רב פפא: [7] באפרסמא דכיא.

תנו רבנן: כיצד מושחין את המלכים? - כמין נזר [8];

ואת הכהנים - כמין כי';

מאי 'כמין כי'?

אמר רב מנשיא בר גדא: כמין כף יוני [9].

תני חדא: 'בתחלה מוצקין שמן על ראשו, ואח"כ נותנין לו שמן בין ריסי עיניו [10]'; ותניא אחריתי: 'בתחלה נותנין לו שמן בין ריסי עיניו, ואח"כ מוצקים לו שמן על ראשו'!

תנאי היא: איכא דאמרי משיחה עדיפא ואיכא דאמרי יציקה עדיפא.

מאי טעמיה דמאן דאמר יציקה עדיפא?

דכתיב (ויקרא ח יב) ויצוק משמן המשחה על ראש אהרן וימשח אותו לקדשו [11]

ומאן דאמר משיחה עדיפא - מאי טעמיה?

קסבר שכן אתה מוצא אצל כלי שרת [12].

והכתיב 'ויצוק' ובסוף 'וימשח'?

הכי קאמר: מאי טעם 'ויצוק'? משום ד'וימשח' [13].

תנו רבנן: (תהלים קלג ב) כשמן הטוב [על הראש] יורד על הזקן זקן אהרן [שירד על פי מדותיו] כמין שני טפי מרגליות היו תלויות לאהרן בזקנו.

אמר רב פפא: תנא: כשהוא מספר [14] [בכריתות: בזמן שמסתפר בזקנו] - עולות ויושבות לו בעיקר זקנו [15];

ועל דבר זה היה משה דואג, אמר: שמא חס ושלום מעלתי בשמן המשחה [16]! יצתה בת קול ואמרה: כשמן הטוב [על הראש ירד על הזקן זקן אהרן שירד על פי מדותיו] (תהלים קלג ג) כטל חרמון [שירד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם]: מה טל חרמון אין בו מעילה - אף שמן המשחה שבזקן אהרן אין בו מעילה;

ועדיין היה אהרן דואג, אמר: שמא משה לא מעל, אבל אני מעלתי [17]!?

יצתה בת קול ואמרה לו (תהלים קלג א) [שיר המעלות לדוד] הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד: מה משה לא מעל - אף אתה לא מעלת.

תנו רבנן: אין מושחים את המלכים אלא על המעיין, כדי שתמשך מלכותם, שנאמר: (מלכים א א לג) ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדוניכם [והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי] והורדתם אותו אל גיחון [18].

אמר רבי אמי: האי מאן דבעי לידע אי מסיק שתיה אי לא: ניתלי [19] שרגא בעשרה יומי דבין ראש השנה ליום הכפורים בביתא דלא נשיב זיקא: אי משיך נהוריה [20] - נידע דמסיק שתיה;

ומאן דבעי למיעבד בעיסקא, ובעי למידע אי מצלח אי לא מצלח - לירבי תרנגולא [21]: אי שמין ושפר [22] – מצלח;

האי מאן דבעי למיפק [לאורחא] ובעי למידע אי חזר ואתי לביתא אי לא: ניקום בביתא דחברא [23]: אי חזי בבואה דבבואה - לידע דהדר ואתי לביתא.

ולאו מלתא היא: דלמא חלשא דעתיה - ומיתרע מזליה [24].

אמר אביי: השתא דאמרת סימנא מילתא היא - [לעולם] יהא רגיל למיכל בריש שתא קרא, ורוביא, כרתי, וסילקא, ותמרי [25].

אמר להו רב משרשיא לבריה: כי בעיתו מיעל ומיגמרי קמי רבייכו - גרסו מתניתא [26] ועלו לקמי רבייכו, וכי יתביתו קמיה - חזו לפומיה, דכתיב (ישעיהו ל כ) [ונתן לכם ה' לחם צר ומים לחץ ולא יכנף עוד מוריך] והיו עיניך רואות את מוריך; וכי גרסיתו - גרסו על נהרא דמיא, דכי היכי דמשכן מיא - משכן שמעתתייכו [27]; ותיבו אקילקלי דמתא מחסיא [28] - ולא תיבו אפדני דפומבדיתא [29]:

טב גלדנא סריא [דמתא מחסיא למיכל] [30] מכותחא דרמי כיפי [31].

(שמואל א ב ב) [ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בה’] רמה קרני באלהי [רחב פי על אויבי כי שמחתי בישועתך]: רמה קרני - ולא רמה פכי; דוד ושלמה שנמשחו בקרן - נמשכה מלכותן, שאול ויהוא שנמשחו בפך - לא נמשכה מלכותן.

המשוח בשמן המשחה וכו':

תנו רבנן: (ויקרא ד ג) [אם הכהן ה]משיח [יחטא לאשמת העם והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת];

יכול מלך [32]?

תלמוד לומר: [ה]כהן;

אי כהן, יכול מרובה בגדים?

תלמוד לומר: (ויקרא ד טז) [33] [ה]משיח [מדם הפר אל אהל מועד]

אי משיח - יכול משוח מלחמה?

תלמוד לומר: (ויקרא ו טו) והכהן המשיח [תחתיו מבניו יעשה אתה חק עולם לה' כליל תקטר]: שאינו משיח על גביו.

מאי משמע?

כדאמר רבא: (בראשית לב לב: על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף) הירך [עד היום הזה כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה] = המיומנת שבירך, הכא נמי 'המשיח' = המיומן שבמשוחים [34].

אמר מר: משיח - יכול מלך? מלך - פר הוא דמייתי? שעיר הוא דמייתי!?

איצטריך: סלקא דעתך אמינא על שגגת מעשה יביא שעיר, על העלם דבר יביא פר - קא משמע לן.

אין בין משוח בשמן המשחה [כהן המשוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות; ואין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה]:

מתניתין דלא כרבי מאיר, דאי רבי מאיר - הא תניא: 'מרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצות - דברי רבי מאיר, ולא הודו לו חכמים.'

מאי טעמא דרבי מאיר?

דתניא (ויקרא ד ג) [אם הכהן ה]משיח [יחטא לאשמת העם והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת]; אין לי אלא משוח בשמן המשחה, מרובה בגדים מנין?

תלמוד לומר 'הכהן המשיח'.

במאי אוקימתיה? כרבנן? -


עמוד ב

אימא סיפא: 'אין בין כהן משמש לכהן שעבר [35] אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה [36]' אתאן לרבי מאיר, דתניא: 'אירע בו פסול בכהן גדול, ועבר [37], ומינו כהן אחר תחתיו: הראשון חוזר לעבודתו, והשני כל מצות כהונה עליו - דברי רבי מאיר;

רבי יוסי אומר: ראשון חוזר לעבודתו, ושני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט;

אמר רבי יוסי: מעשה ביוסף בן אילים מצפורי, שאירע בו פסול בכהן גדול ועבר, ומינו אחר תחתיו, ולא הניחוהו אחיו הכהנים להיות לא כהן גדול ולא כהן הדיוט, ובא מעשה לפני חכמים ואמרו: ראשון חוזר לעבודתו, שני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט: כהן גדול משום איבה, כהן הדיוט משום 'מעלין בקדש ואין מורידין';

רישא רבנן וסיפא רבי מאיר?

אמר רב חסדא: אין! רישא רבנן וסיפא רבי מאיר.

רב יוסף אמר: רבי היא, ונסיב לה אליבא דתנאי [38]!

רבא אמר: רבי שמעון היא, וסבר לה כרבי מאיר בחדא [39] ופליג עליה בחדא [40], דתניא: 'דברים שבין כהן גדול לכהן הדיוט - אלו הם:

פר הבא על כל המצות, ופר יום הכפורים, ועשירית האיפה, ולא פורע ולא פורם - אבל הוא פורם מלמטה וההדיוט מלמעלה; ואין מטמא לקרובים, ומוזהר על הבתולה, ואסור באלמנה, ומחזיר את הרוצח, ומקריב אונן ואינו אוכל [ואינו חולק]; מקריב חלק בראש ונוטל חלק בראש [41], ומשמש בשמונה כלים [42], וכל עבודת יום הכפורים אינה כשרה אלא בו, ופטור על טומאת מקדש וקדשיו;

וכולן נוהגין במרובה בגדים - חוץ מפר המביא על כל המצות;

וכולן נוהגין במשיח שעבר [43] - חוץ מפר יום הכפורים, ועשירית האיפה [44];

וכולן אין נוהגין במשוח מלחמה - חוץ מחמשה דברים האמורים בפרשה: לא פורע ולא פורם, ואין מטמא לקרובים, ומוזהר על הבתולה, ואסור באלמנה, ומחזיר את הרוצח - דברי רבי יהודה; וחכמים אומרים: אינו מחזיר.'

והאי - ממאי דרבי שמעון היא?

אמר רב פפא: מאן שמעת ליה דאמר 'פטור על טומאת מקדש וקדשיו? - רבי שמעון.

[וכולן אין נוהגין במשוח מלחמה] חוץ מחמשה דברים האמורים בפרשה:

מנא הני מילי?

דתנו רבנן: (ויקרא כא י) [והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו ללבש את הבגדים את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם]

והכהן הגדול מאחיו - זה כהן גדול;

אשר יוצק על ראשו שמן המשחה - זה משוח מלחמה;

ומלא את ידו ללבוש את הבגדים - זה מרובה בגדים; על כולן הוא אומר 'ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום ועל כל נפשות מת לא יבא'; יכול יהו כולן מקריבין אוננים? - תלמוד לומר: (ויקרא כא יב) [ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלקיו] כי נזר שמן משחת אלהיו עליו [אני ה’] – 'עליו' ולא על [45] חבירו [46];

ואחר שחלקו הכתוב [משוח מלחמה מכהן גדול] - יכול לא יהא מצווה על הבתולה?

תלמוד לומר: [שם פסוק יג] 'והוא [אשה בבתוליה יקח]’.

כתנאי: (ויקרא כא יג) והוא אשה בבתוליה יקח: אחר שחלק הכתוב [47][48] ריבה, דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: אין לי אלא שעבר מחמת קריו [49], מחמת מומין [50] - מנין [51]?

תלמוד לומר: (ויקרא כא יג) והוא [אשה בבתוליה יקח].

בעא מיניה רבא מרב נחמן: משיח [52] שנצטרע - מהו באלמנה? מידחא דחי או מיפטר פטר [53]?

לא הוה בידיה.

זימנין הוי יתיב רב פפא, וקמבעיא ליה; אמר ליה הונא בריה דרב נחמן לרב פפא: תנינא! 'אין לי אלא שעבר מחמת קריו, עבר מחמת מומין מנין? - תלמוד לומר: (ויקרא כא יג) והוא [אשה בבתוליה יקח] [54].

קם נשקיה ברישיה ויהיב ליה ברתיה.

משנה:

כהן גדול פורם מלמטה, וההדיוט מלמעלה;

כהן גדול מקריב אונן ולא אוכל, וההדיוט לא מקריב ולא אוכל.

גמרא:

אמר [רב] למטה = למטה ממש [55]; למעלה = למעלה ממש [56];

ושמואל אמר: למטה = למטה מקמי שפה [57]; למעלה = למעלה מקמי שפה [58], וזה וזה בצואר.

מיתיבי: 'על כל המתים כולן, רצה - מבדיל קמי שפה שלו, רצה אינו מבדיל קמי שפה שלו; על אביו ועל אמו – מבדיל.': כיון דבעלמא הוי קרע [59] - קרי כאן 'בגדיו לא יפרום'!?

שמואל - כרבי יהודה סבירא ליה, דאמר 'כל קרע שאינו מבדיל שפה שלו - אינו אלא קרע של תפלות' [60].

ומי אית ליה לרבי יהודה קריעה בכהן גדול? והא תניא: 'אילו נאמר 'ראש לא יפרע ובגד לא יפרום' הייתי אומר 'בראש ובגד של סוטה הכתוב מדבר' [61], תלמוד לומר: (ויקרא כא י) [והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו ללבש את הבגדים] את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום': שאינו בפריעה ופרימה כל עיקר, דברי רבי יהודה; רבי ישמעאל אומר: אינו פורם כדרך שבני אדם פורמין, אלא הוא מלמטה וההדיוט מלמעלה.'!?

שמואל סבר לה כרבי יהודה בחדא [62] ופליג עליה בחדא [63].

משנה:

כל התדיר מחבירו - קודם את חבירו;

וכל המקודש מחבירו - קודם את חבירו;

פר המשיח ופר העדה עומדים: פר המשיח קודם לפר העדה בכל מעשיו.

גמרא:

מנא הני מילי?

אמר אביי: דאמר קרא: (במדבר כח כג) מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד [תעשו את אלה]: מכדי כתיב 'עולת הבקר'; 'עולת התמיד' למה לי [64]? - הכי קאמר רחמנא: כל דתדירה קדמה [65].

וכל המקודש מחבירו הוא קודם את חבירו:

מנלן?

דתנא דבי רבי ישמעאל: (ויקרא כא ח) וקדשתו [כי את לחם אלקיך הוא מקריב קדש יהיה לך כי קדוש אני ה' מקדשכם] - לכל דבר שבקדושה: לפתוח ראשון [66], ולברך ראשון [67], וליטול מנה יפה ראשון.

הערות[עריכה]

  1. ^ בימי יהואחז, דקתני 'ויהואחז נמשח מפני יהויקים'
  2. ^ מדכתיב תשימו בארגז - מצדו דארגז, בצד ארון קאי; אלמא בהדי ארון נגנז, ומדקאמר יאשיהו 'תנו את ארון ה' בבית וגו' - משמע שצוה לגונזו
  3. ^ ואמרינן במסכת שקלים: 'אמר להם: אם גולה עמכם - שוב אינכם מחזירין אותו בכתפיכם' - צוה לגונזו
  4. ^ דכתיב בארון (שמות כה כח) 'ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת וגו' וכתיב (שמות כט מה) ונועדתי שמה לבני ישראל וכתיב בצנצנת המן (שמות טז לג) 'ותן שמה מלא העומר מן': מה ארון נגנז - אף צנצנת המן נגנז
  5. ^ דכתיב בצנצנת המן דהוי נגנז [שמתו טז,לב] למשמרת לדורותיכם וכתיב במקלו של אהרן (במדבר יז כה) למשמרת לאות לבני מרי וגו': מה צנצנת המן נגנז - אף מקלו של אהרן נגנז
  6. ^ דכתיב בצנצנת המן [שם] והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם וכתיב בשמן המשחה (שמות ל לא) שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם: מה צנצנת המן נגנז - אף שמן המשחה נגנז
  7. ^ משחו את יהואחז
  8. ^ דהדר ליה הודרני באצבעתיה ככלילא (כזה)
  9. ^ שמתחיל למשוח באצבעו בין ריסי עיניו, ומושך אצבעו על הראש, והולך עד שמגיע לעורף, ככף יוני (כזה ח או כזה: X)
  10. ^ ושם מושחים לכהן כמין כף יוני, כדפרישנא
  11. ^ דכתיב ויצוק משמן המשחה והדר וימשח
  12. ^ דהוה משיחה ולא יציקה
  13. ^ כבר
  14. ^ כשהיה מדבר עם אחרים
  15. ^ כדי שלא יפלו
  16. ^ שנגעתי בו כשהלבשתיו
  17. ^ שמא נפל עלי מן השמן במקום שאין ראוי למשיחה, ומעלתי
  18. ^ אלמא בעי משיחה על המעיין
  19. ^ ידליק
  20. ^ שדולק כל זמן שהשמן בתוכו
  21. ^ על שם ההוא עיסקא
  22. ^ שמשמנת ומשבחת
  23. ^ בית חשוך
  24. ^ ולאו מילתא היא: דזימנא דאף על גב דלית ליה בבואה דבבואה - הדר אתי; ואפילו הכי - לא ליעבד הכי, דדלמא לא חזי בבואה דבבואה - חלשה דעתיה ומתרע מזליה, ולא הדר אתי משום דמיתרע מזליה: דאי לא הוה עביד הכי - לא הוה מיתרע מזליה והדר אתי; הלכך לא ליעביד
  25. ^ דהני גדלי לעגל טפי משאר ירקות; קרא = דלעת; רוביא = תלתן
  26. ^ מעיקרא, כי היכי דתהוי מרגלא מילתא בפומייכו, ותהוון ידעין למשאל ליה
  27. ^ דלא ליפסוק מפומייכו, כמעין זה, שמושך והולך
  28. ^ הוו תלמידי חכמים ראויים להוראה, ותרבות יפה היה בהם
  29. ^ אבל בפומבדיתא לא הוי תרבות מעליא כל כך וקאמר ליה מוטב לו לדור באשפה במתא מחסיא מלדור באפדנא בפומבדיתא
  30. ^ מוטב לאכול דג קטן מוסרח, כדאמרינן בפרק קמא דמועד קטן (דף יא:) 'כוורא סמוך למיסרחיה – מעלי'
  31. ^ אפילו מכותח שהוא משובח וחזק - שמשבר את האבן כששופכים הימנו - אף על פי כן לא תאכל הימנו, כדאמרינן בפרק 'ואלו עוברין' (פסחים מב.): שלשה דברים נאמרו בכותח: מטמטם את הלב וכו'; 'כיפי סלעים' – כדמתרגמינן: 'סלע' = כיפא; אית דמפרשי: מוטב תאכל גילדנא סריא: שאין דמיהם יקרים, מכותח שאוכלים אותו עשירים ושרים הדרים ברמי כיפי, כלומר: במגדלים וחומות גדולות, לפי שדמיהם יקרים
  32. ^ יביא פר, שהיה משוח
  33. ^ והביא הכהן
  34. ^ דהיינו כהן גדול
  35. ^ דהיינו 'שני'
  36. ^ דמשל ראשון הן באין; הא לכל שאר דבריהם - זה וזה שוין, דשני נמי: כל מצות כהונה גדולה עליו
  37. ^ 'עבר' דברייתא - לא דמי ל'שעבר' דמתניתין
  38. ^ בחדא סבר לה כרבי מאיר, וסתמה כרבי מאיר; וברישא סבר לה כרבנן - וסתמה כרבנן
  39. ^ דכהן שעבר, דשני 'כל מצות כהונה עליו חוץ מפר יום הכפורים ועשירית האיפה'
  40. ^ דאילו רבי מאיר סבר: מרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצות, דהיינו פר העלם דבר של צבור, ואילו רבי שמעון סבר דאינו מביא פר הבא על כל המצות, כדתנן: אין בין משוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות
  41. ^ אף על פי שאינו מקריב
  42. ^ וההדיוט בארבעה
  43. ^ דהיינו שני
  44. ^ דאין בין כהן המשמש לכהן שעבר אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה
  45. ^ משיח
  46. ^ למעוטי משוח מלחמה, דאין מקריב אונן; אבל כהן גדול מקריב אונן, בין מרובה בגדים ובין ראשון שחוזר לעבודה, ואפילו שני - מפני שהן בכלל כהונה [גדולה], לאפוקי משוח מלחמה - דלאו בכלל כהונה גדולה הוא
  47. ^ למשוח מלחמה: שאינו מקריב אונן ככהן גדול
  48. ^ יכול לא יהא מצווה על הבתולה? -
  49. ^ דהוי כהן גדול מעליא, שהרי חוזר לעבודתו הוא
  50. ^ דאינו חוזר לעבודתו מפני המום
  51. ^ שמצווה על הבתולה
  52. ^ כלומר: כהן גדול
  53. ^ מי אמרינן כהונה גדולה מדחא דחי להאי מאלמנה? או דלמא כהונה גדולה מיפטר פטר ליה להאי מאלמנה, וכי נצטרע - דליכא כהונה גדולה - לא פטר, ומותר באלמנה
  54. ^ דאפילו עבר ראשון מחמת מומו - אסור באלמנה, וכי נצטרע - אין לך מום גדול מזה; ושמעינן מינה דאפילו הכי - אסור באלמנה
  55. ^ דהיינו בשפת חלוקו
  56. ^ בצואר בשפה במפתח חלוקו
  57. ^ שקורעין למטה משפה לפיו, שהוא למטה מבית הצואר
  58. ^ שקורעין בית הצואר ממש
  59. ^ דאם רצה אינו מבדיל אלא קורעין למטה משפה, ויצא ידי קריעה, אם כן כהן גדול היכי מצי קרע למטה מקמי שפה?
  60. ^ דבעלמא לא יצא ידי קריעה, הלכך מותר בכהן גדול
  61. ^ דכתיב ופרע את ראש האשה (במדבר ה יח) ותנן במסכת סוטה (דף ז.): 'הכהן אוחז בבגדיה, אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו'
  62. ^ דכל שאינו מבדיל מקמי שפה הוי קרע של תפלות
  63. ^ דאילו רבי יהודה סבר דכהן גדול אינו בפריעה ופרימה כל עיקר, ושמואל סבר דפורם מלמטה למטה מקמי שפה
  64. ^ למה לי למכתב אשר לעולת התמיד? אלא ל'כל דתדירא': בכל מקום היא קדמה
  65. ^ דזה בנה אב: דבכל מקום תדיר קודם; דמשמע אשר לעולת התמיד שהיתה כבר
  66. ^ לקרות בתורה
  67. ^ בזמון