ביאור:בבלי הוריות דף ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת הוריות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד | הדף המהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

[המשך המשנה]

רבי שמעון אומר: י"ג פרים, ובעבודת כוכבים - שלשה עשר פרים וי"ג שעירים, פר ושעיר לכל שבט ושבט, פר ושעיר לבית דין [1].

הורו ב"ד ועשו שבעה שבטים או רובן [2] על פיהן [3] - מביאין פר ובעבודת כוכבים - מביאין פר ושעיר, דברי רבי מאיר [4];

רבי יהודה אומר: שבעה שבטים שחטאו מביאין שבעה פרים, ושאר שבטים שלא חטאו מביאין על ידיהן פר: שאף אלו שלא חטאו מביאין על ידי חוטאין [5].

רבי שמעון אומר: שמונה פרים, ובעבודת כוכבים - שמונה פרים וח' שעירים, פר ושעיר לכל שבט ושבט, פר ושעיר לבית דין.

הורו ב"ד של אחד מן השבטים ועשה אותו השבט על פיהן - אותו שבט הוא חייב, ושאר כל השבטים פטורין - דברי רבי יהודה; וחכמים אומרים: אין חייבין אלא על הוריות בית דין הגדול בלבד [6], שנאמר (ויקרא ד יג) ואם כל עדת ישראל ישגו [ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשמו] [7] - ולא עדת אותו שבט.

גמרא:

תנו רבנן: ידעו שהורו וטעו מה הורו [8], יכול יהו חייבין [9]? תלמוד לומר: (ויקרא ד יד) ונודעה החטאת [אשר חטאו עליה והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת והביאו אתו לפני אהל מועד] [10]- ולא שיודעו החוטאין [11]; אשר חטאו - חטאו שני שבטים מביאין שני פרים [12], חטאו שלשה מביאין שלשה; או אינו אומר אלא חטאו שני יחידים מביאין שני פרים, חטאו שלשה מביאין שלשה? תלמוד לומר: 'הקהל': הקהל חייב, וכל קהל וקהל חייב [13]; כיצד? - חטאו שני שבטים - מביאין שני פרים, חטאו שבעה - מביאין שבעה; ושאר שבטים שלא חטאו - מביאין על ידיהן פר פר, שאפילו אלו שלא חטאו מביאין על ידי החוטאין; לכך נאמר 'קהל': לחייב על כל קהל וקהל. דברי רבי יהודה;

רבי שמעון אומר: שבעה שבטים שחטאו - מביאין שבעה פרים, ובית דין מביאין על ידיהן פר, שנאמר למטה 'קהל' (ויקרא ד יד: ונודעה החטאת אשר חטאו עליה והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת והביאו אתו לפני אהל מועד), ונאמר למעלה 'קהל' (ויקרא ד יג: ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשמו); מה 'קהל' האמור למעלה = בית דין עם הקהל [14], אף 'קהל' האמור למטה: בית דין עם הקהל [15];

רבי מאיר אומר: שבעה שבטים שחטאו - ב"ד מביאין על ידיהם פר, והן פטורין: נאמר 'קהל' למטה ונאמר 'קהל' למעלה: מה 'קהל' האמור למעלה = ב"ד ולא צבור, אף 'קהל' האמור למטה = ב"ד ולא צבור;

רבי שמעון בן אלעזר אומר משמו: חטאו ששה שבטים והם רובו של קהל או שבעה אע"פ שאינו רובו של קהל - מביאין פר.

אמר מר: ונודעה החטאת ולא שיודעו החוטאין - מאן תנא?

אמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבא: דלא כרבי אליעזר, [16] דתניא: אמר רבי אליעזר: מה נפשך: אם חלב אכל – חייב, נותר אכל – חייב! [17]!

רב אשי אמר: אפילו תימא רבי אליעזר; שאני הכא דכתיב (ויקרא ד יד) [ונודעה החטאת] אשר חטאו עליה [והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת והביאו אתו לפני אהל מועד] [18].

התם נמי, הכתיב (ויקרא ד כג) [או הודע אליו חטאתו] אשר חטא בה [והביא את קרבנו שעיר עזים זכר תמים] [19]!?

ההוא מיבעי ליה פרט למתעסק [20].

מאי טעמא דרבי יהודה?

קסבר: ארבעה 'קהל'י כתיבי: קהל הקהל קהל הקהל [21]; חד לחייב על כל קהל וקהל [22], וחד להוראה תלויה בבית דין ומעשה תלוי בקהל [23], וחד לגרירה [24], וחד לשבט שעשה בהוראת בית דינו [25];

ורבי שמעון?

תלתא 'קהל'י כתיבי: 'הקהל' 'קהל' 'הקהל'; 'מעיני הקהל' [26] - אורחיה דקרא הוא, כדאמרי אינשי: 'מעיני דפלניא' [27]; חד לחייב על כל קהל וקהל [28], ותרי אחריני [29]: נאמר למטה ’[ה]קהל' ונאמר למעלה ’[ה]קהל': מה להלן ב"ד עם הקהל - אף כאן ב"ד עם הקהל;

ורבי מאיר?

קהל הקהל לא דריש, הלכך תרי קהלי כתיבי, מיבעי ליה ל'נאמר למטה קהל ונאמר למעלה קהל, מה להלן ב"ד ולא צבור - אף כאן ב"ד ולא צבור';

ורבי שמעון בן אלעזר - מאי טעמיה?

כתיב [30] (במדבר טו כד) והיה אם מעיני העדה [נעשתה לשגגה ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעלה לריח ניחח לה' ומנחתו ונסכו כמשפט ושעיר עזים אחד לחטת] אלמא [31] מיעוטא [32], דכתיב 'מֵעיני' [33], וכתיב (במדבר טו כו) [ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם] כי לכל העם בשגגה, למימרא דרובא – אִין [34], מיעוטא – לא; הא כיצד? עשו ששה והן רובו של קהל, או שבעה אף על פי שאינן רובו של קהל – חייבין [35].


עמוד ב

ורבי שמעון ורבי מאיר [36] ד'הוראה תלויה בבית דין ומעשה תלוי בקהל' - מנא להו?

אמר אביי: דאמר קרא (במדבר טו כד) והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה [ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעלה לריח ניחח לה' ומנחתו ונסכו כמשפט ושעיר עזים אחד לחטת] [37];

רבא אמר: (במדבר טו כו) מ'לכל העם בשגגה' [ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה] [38];

וצריכא:

דאי כתב רחמנא 'והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה', הוה אמינא אפילו מיעוטאה [39]; להכי כתיב 'לכל העם בשגגה'; ואי כתב 'לכל העם בשגגה' - הוה אמינא עד דעבדי בית דין בהדי רובא [40]; להכי כתיב 'והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה' [41].

והא, כי כתיבי הני קראי - בעבודת כוכבים הוא דכתיבי?

ילפינן 'מעיני' 'מעיני' [42] .

הורו ב"ד של אחד [מן השבטים ועשה אותו השבט על פיהן - אותו שבט הוא חייב, ושאר כל השבטים פטורין - דברי רבי יהודה; וחכמים אומרים: אין חייבין אלא על הוריות בית דין הגדול בלבד]:

איבעיא להו: שבט אחד לרבי יהודה בהוראת בית דין הגדול - מי מייתו שאר שבטים או לא?: מי אמרינן שבעה שבטים - הוא דמייתו שאר שבטים בהדייהו, משום דאיכא רובא, אבל חד שבט [43] - דליכא רובא – לא? או דלמא לא שנא?

תא שמע: 'מה הן מביאין? פר אחד; רבי שמעון אומר: שני פרים'; במאי עסקינן? אילימא שחטאו שבעה - רבי שמעון תמניא בעי [44]!? אלא דחטא שבט אחד; במאי? אי בהוראת בית דינו - רבי שמעון לית ליה [45]! אלא לאו - בהוראת בית דין הגדול? ותנא קמא מני? אי נימא רבי מאיר - הא רובא בעי!? אלא - לאו רבי יהודה <וכגון שחטא שבט אחד> [46]!

אמרי: [47] הכא במאי עסקינן? - כגון שחטאו ששה שבטים, והן רובן של קהל [48], ורבי שמעון בן אלעזר היא [49], דתניא: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר משמו: חטאו ששה והן רובו של קהל או שבעה אף על פי שאינן רובו של קהל - מביאין פר';

[50].

תא שמע: 'רבי יהודה אומר: שבט שעשה בהוראת בית דינו - אותו השבט חייב, ושאר כל השבטים פטורין; ובהוראת ב"ד הגדול - אפילו שאר שבטים חייבים'!

שמע מינה.

אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא, דקתני ועשה אותו השבט על פיהם, אותו השבט חייב ושאר כל השבטים פטורין; למה לי למיתנא ושאר שבטים פטורים הא תנא אותו השבט חייב, וכיון דתנא אותו השבט חייב - ממילא ידענא שאר שבטים פטורין!? - אלא הא קמשמע לן: דבהוראת בית דינו - הוא דשאר שבטים פטורים, אבל בהוראת ב"ד הגדול - אפילו שאר שבטים חייבין!

שמע מינה.

איבעיא להו: שבט אחד שעשה בהוראת בית דין הגדול, לרבי שמעון, מי מייתי [השבט] [51] או לא [52]?

תא שמע: מה הן מביאין? - פר אחד; רבי שמעון אומר: שני פרים; <במאי עסקינן אילימא שחטאו שבעה>; 'שני פרים'? שמנה פרים בעי!? אלא דחטא שבט אחד; ובמאי? אילימא בהוראת בית דינו - רבי שמעון לית ליה אלא בהוראת בית דין הגדול!

ותסברא? תנא קמא מני? אי רבי מאיר - הא רובא בעי; אי רבי יהודה - שאר שבטים נמי מייתו!?

אלא הא מני? - רבי שמעון בן אלעזר היא, וכדתניא.

  • תא שמע [ממשנתנו]: 'וחכמים אומרים: לעולם אינו חייב אלא על הוראת בית דין הגדול' מאן 'חכמים'? אילימא רבי מאיר - רובא בעי!? אלא לאו רבי שמעון היא [53]?

שמע מינה [54].

  • [מדוע צריך עוד ראיה, לאחר שהוכחנו שת"ק הוא רשב"א ומביאים שני פרים לרבי שמעון כשחטא שבט אחד? אולי כי לא סביר שת"ק של רבי שמעון הוא רשב"א – דור מאוחר יותר!]

ורבי יהודה ורבי שמעון - שבט אחד דאקרי 'קהל' מנא להו?

אמרי: דכתיב (דברי הימים ב כ ה) ויעמד יהושפט בקהל יהודה [55] וירושלים בבית ה' לפני החצר החדשה.

מאי 'חדשה'? - אמר רבי יוחנן: שחידשו דברים, ואמרו: טבול יום אל יכנס במחנה לויה.

מתקיף לה רב אחא בר יעקב: ממאי? דלמא שאני ירושלים דהוה נמי בנימין [56]?

אלא אמר רב אחא בר יעקב [57]: דכתיב (בראשית מח ד) ויאמר אלי הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים [ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך אחזת עולם] [58]; מאן אתיליד ליה ההיא שעתא [59]? – בנימין, שמע מינה הכי קאמר רחמנא: [60] מתיליד לך השתא קהל אחרינא.

אמר ליה רב שבא לרב כהנא: דלמא הכי קאמר ליה רחמנא: לכי מתיליד לך בנימין - הוא דהוו י"ב שבטים, דמתקריית 'קהל'!?

אמר ליה: אלא שנים עשר שבטים איקרו 'קהל', אחד עשר שבטים לא איקרו 'קהל' [61]? [62]!

תניא: 'רבי שמעון אומר: מה תלמוד לומר (במדבר ח ח) [ולקחו פר בן בקר ומנחתו סלת בלולה בשמן] ופר שני בן בקר תקח לחטאת; אם ללמד שהם שנים - והלא כבר נאמר (במדבר ח יב) [והלוים יסמכו את ידיהם על ראש הפרים] ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה לה' [לכפר על הלוים]; [אלא] יכול [תהא] נאכלת חטאת ללוים? - תלמוד לומר 'ופר שני': שני לעולה: מה עולה לא נאכלת -

הערות[עריכה]

  1. ^ וטעמייהו דכולהו מפרש בגמרא
  2. ^ של כל שבט ושבט דשבעה שבטים
  3. ^ וכגון דהוי רובן של ישראל
  4. ^ [דס"ל] בית דין מביאין פר, ולא צבור
  5. ^ גירסת רש"י: 'מביאין פר פר על ידיהם', כלומר: פר לכל שבט ושבט; ואמר בגמרא דשבעה דקאמר רבי יהודה - לאו דוקא, דהוא הדין לשבט אחד שחטא על [פי] הוראת בית דין הגדול: שהשאר שבטים שלא חטאו מביאין על ידיהן פר פר; ואיידי דקאמר רבי מאיר שבעה, דאיהו בעי רובא ממש - קאמר רבי יהודה נמי
  6. ^ אבל שבט אחד בהוראת בית דינו - כשגגת מעשה דמי, ומביאין כל אחד כשבה או שעירה
  7. ^ 'עדת ישראל' היינו סנהדרין, כלומר: סנהדרין של ישראל, דהיינו בית דין הגדול
  8. ^ כלומר: הורו ב"ד שחלב מותר בבטול מקצת, ועשו קהל על פיהן, ואכלו שוגגין חלב ודם, דהוי חד בשגגת מעשה בלבד, וחד בהוראה, ואחר כך ידעו שהורו שלא כראוי, אלא שטעו במה שהורו: דאינם יודעים אם על החלב הורו או על הדם
  9. ^ פר, דליהוי הוראה מעליא
  10. ^ כלומר: דצריך שיודע החטאת: שיהיו יודעין על מה הורו: אם על החלב או על הדם
  11. ^ דלא סגי בידיעה דחוטאין: דאף על גב דעשו בהוראה, דממה נפשך חד מנייהו בהוראה הוה, דהא אכלי לתרווייהו: חלב ודם - אפילו הכי פטורין, דצריך שיברר להם אותו חטא שעשו בהוראה
  12. ^ והוא הדין דכי חטא שבט אחד: שמביא פר אחד; והא קא משמע לן: דשני שבטים לא סגי להו בפר אחד
  13. ^ דשבט אחד איקרי 'קהל', כדמפרש טעמא לקמן
  14. ^ דתרוייהו כתיב למעלה: ב"ד עם קהל, דכתיב 'ונעלם דבר מעיני הקהל': דהאי 'מעיני' היינו בית דין!
  15. ^ 'והקריבו הקהל': בית דין עם הקהל; הכי דריש רבי מאיר: מה קהל האמור למעלה: 'ונעלם דבר מעיני הקהל': בית דין ולא קהל, כלומר: דהוראה תלויה היא בבית דין, ולא בקהל, דהא לא כתיב 'ונעלם מקהל' אלא 'מעיני הקהל', דמשמע: מבית דין של קהל, ולא מקהל - אף קהל האמור למטה: 'והקריבו הקהל' = בית דין ולא צבור
  16. ^ דתנן במסכת כריתות בפרק 'ספק אכל חלב' (כריתות פ"ד מ"ג; דף יט.) חלב ונותר לפניו; ואכל את אחד מהם ואינו יודע איזה מהן אכל...: רבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר
  17. '^ אמר לו רבי יהושע: הרי הוא אומר 'אשר חטא בה' - עד שיודע לו במאי חטא; הכא נמי סבירא ליה לרבי אליעזר: מה נפשך: אם חלב אכלו בהוראה - מביאין פר, ואם דם אכלו בהוראה - מביאין פר, וחייבין ממה נפשך
  18. ^ דמשמע שיודע להם החטא שחטאו עליו - על פי בית דין
  19. ^ דמשמע עד שיודע לו במה חטא
  20. ^ 'בה' - פרט למתעסק; ד'בה' משמע דמתכוין לעשות החטא, פרט למתעסק: בשבת, כגון שנתכוין להגביה את התלוש וחתך את המחובר, דפטור; אבל מתעסק בחלבים ובעריות - חייב שכבר נהנה, כדאמר בפרק ארבע מיתות (סנהדרין סב:)
  21. ^ 'מעיני הקהל' (ויקרא ד יג), 'והקריבו הקהל' (ויקרא ד יד): - דלימא קרא 'מעיני קהל'; מאי 'הקהל'? – תרי; וליכתוב קרא והקריבו 'קהל'; מאי 'הקהל' – תרי, והרי ארבעה; 'חטאת הקהל' (ויקרא ד כא) לא קא חשיב, דהא לא כתיב לא בהוראה ולא בהקרבה
  22. ^ על כל שבט ושבט, דשבט אחד איקרי 'קהל', כדאמר לקמן
  23. ^ כדאמר (לעיל דף ג.) הקהל ועשו (ויקרא ד יג) : הוראה תלויה בב"ד ומעשה תלוי בקהל
  24. ^ וחד למידה דשאר שבטין שלא חטאו נגררין אחר החוטאין ומביאין על ידיהם פר פר
  25. '^ כדתנן בסיפא דמתניתין: הורו ב"ד של אחד מן השבטים כו'
  26. ^ לא דרשינן ביה תרתי, דהא לשמוש הוא דאתא
  27. ^ הכא נמי 'מעיני הקהל' משמע מעיני של קהל, וחד הוא; אבל 'והקריבו הקהל' דרשינן ביה תרי, דלכתוב קרא 'והקריבו קהל'; מאי 'הקהל'? – תרי! הא תלת
  28. ^ דרבי שמעון נמי סבירא ליה דשבט אחד איקרי 'קהל'
  29. ^ אייתרי ליה תרי לגזירה שוה
  30. ^ בהוראה דעבודת כוכבים בפרשת 'שלח לך אנשים'
  31. ^ אפילו
  32. ^ חטאו, מביאין פר ושעירה
  33. ^ משמע מקצת עיני ולא כל עיני
  34. ^ דרובו ככולו
  35. ^ ד'מעיני' - אפילו מיעוט קהל, כגון ברוב שבטים; והאי דכתיב 'כי לכל' - דבעינן רובא דקהל אפילו במיעוט שבטים
  36. ^ דדרשי תרי קהל לגזירה שוה, ולא אייתר חד להוראה תלויה בבית דין, אם כן
  37. ^ שתעשה לשגגה על ידי אחרים, דהיינו על ידי הוראת בית דין, דהוראה תלויה בבית דין
  38. ^ שיהו כולם תלויין בשגגת הקהל, ובית דין: דהוראה תלויה בבית דין, ומעשה תלוי בקהל
  39. ^ אפילו מיעוט חטאו - מביאין פר
  40. ^ ולא יהו מביאין פר עד שיעשו בית דין עם הצבור: דליבעי לבית דין הוראה ועשיה
  41. ^ שתעשה שגגה על ידי אחרים: דהוראה בלבד תלויה בבית דין
  42. ^ כתיב הכא 'מעיני הקהל' (ויקרא ד יג), וכתיב בעבודת כוכבים 'והיה אם מעיני העדה' (במדבר טו כד)
  43. ^ והוא הדין לשנים או שלשה שבטים
  44. ^ פר לכל שבט ושבט ופר לבית דין
  45. ^ דהא לא מייתר ליה 'קהל' להוראת בית דינו
  46. ^ וקתני מה הן מביאין? - פר אחד אלמא לא מייתו שאר שבטים בהדיה
  47. ^ אלא
  48. ^ דכיון דאיכא רוב, רובא כל דהו קאמר דמביאין פר [לכל קהל שחטא], ופר לב"ד
  49. ^ ותנא קמא - רבי שמעון בן אלעזר הוא
  50. ^ ורבי שמעון, דאמר שני פרים – קסבר: פר לכל שבט ושבט, דשבט אחד איקרי 'קהל', כגון שחטאו שבעה שבטים והן רובן של קהל, דכי הויא רובא בגברי ורובא בשבטים - הוא דמביא פר לכל שבט ושבט ופר לבית דין, אבל היכא דאיכא ששה והן רובא, או שבעה ואינן רובא, כיון דלאו רובא בגברי ורובא בשבטים - כחד שבט דמו, ומביאין פר אחד ופר לבית דין
  51. ^ פר
  52. ^ מי אמרינן: כי אמר רבי שמעון לחייב על כל קהל וקהל, דשבט אחד איקרי קהל - כגון שחטאו שבעה שבטים דהוו רובן, אבל היכא דליכא רובא - כיחיד דמו, ופטורים: דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור? או דלמא: כיון דסבירא ליה דשבט אחד איקרי 'קהל' - לא שנא שבט אחד ולא שנא שבעה, מביאין פר לכל שבט ושבט ופר לב"ד
  53. ^ וקתני 'שבט אחד חייב על הוראת בית דין הגדול'!
  54. '^ אלמא כי אמר 'שבט אחד איקרי קהל', אפילו כי חטא שבט אחד - כמרובין דמו, ומביאין פר, ופר לבית דין, והכי סבירא ליה לרבי שמעון: דהיכא דאיכא רובא בגברי ורובא בשבטים - מביאין פר לכל שבט, אבל היכא דחטאו ששה והן רובן, או שבעה ואינן רובן - כשבט אחד דמו, ומביאין פר, ופר לבית דין; מדקתני מה הן מביאין וכו' ולא מתוקמא רישא אלא כרבי שמעון בן אלעזר כגון שחטאו ששה וכו', וקאמר רבי שמעון שני פרים פר להו ופר לבית דין
  55. ^ אלמא דשבט אחד איקרי 'קהל'
  56. ^ ודלמא שאני שבט יהודה, דהוה עמיה בירושלים שבט בנימין, ושני שבטים - הוא דאקרי 'קהל', אבל שבט אחד לא
  57. ^ מהכא
  58. ^ והיכא אמר ליה הכי? - דכתיב 'וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם וגו' (בראשית לה ט), וכתיב [פסוק יא] 'ויאמר לו אלהים אני אל שדי פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך וגו'
  59. ^ כלומר: מאן הוה עתיד למילד ההיא שעתא
  60. ^ השתא
  61. ^ בתמיהה: והא אמרת דשני שבטים איקרו קהל: יהודה ובנימין
  62. ^ אלא ודאי הכי קאמר ליה: דהשתא מתיליד לך קהל אחרינא; אלמא שבט בנימין לבדו איקרי קהל