ביאור:בבלי הוריות דף ג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
 |
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים. |
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת הוריות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
המשך בירור שיטת שמואל - מחלוקת על יחיד בהוראה[עריכה]
|
(פרשת ויקרא - תורת העולה) |
משנתנו כרבי יהודה - הלומד מיעוטים[עריכה]
- "זאת תורת העולה, היא..." - הרי אלו שלשה מיעוטין' רש"י ?: 'זאת' 'היא' 'העולה' - הרי אלו שלשה מיעוטי; חד פרט לנשחטה בלילה, וחד פרט לנשפך דמה, וחד פרט ליציאת דמה חוץ לקלעים: שאם עלתה על גבי המזבח – תרד: דלא הויא עולה חשובה; והכי נמי מפרש במסכת נדה בפרק 'יוצא דופן' (דף מ.); ואי קשיא: הא אמרינן בכל התורה 'אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות', והיכי אמרינן 'אלו ג' מיעוטין' דממעטינן אותם? בירושלמי מפרש: הני מילי היכא דליכא אלא ב' מעוטין, אבל הכא, דאיכא ג' מיעוטין בזה אחר זה בחד קרא - כולהו אתו למעט; וכן בל"ב מדות מצאתי.
גרסת רב נחמן בשיטת שמואל: משנתנו כרבי מאיר. חכמים מחייבים יחיד בהוראה[עריכה]
- ואיבעית אימא:
- עדיין אני אומר לא מצית מוקמת לה כרבי יהודה, דקתני:
- רוב קהל שחטאו - ב"ד בית דין מביאין על ידיהן פר,
- ואי רבי יהודה – האמר: צבור הוא דמייתי. ב"ד לא! דתנן (משנה ב בפרקנו):
- 'רבי יהודה אומר: שבעה שבטים למרות שרוב מתוך שנים עשר שבטי ישראל חטאו רש"י ?: דהוו רוב שבטים שחטאו - מביאין שבעה פרים כל שבט מביא פר בפני עצמו, ולא בית הדין. רש"י ?: דקסבר רבי יהודה דשבט אחד איקרי 'קהל', והן מביאין, ולא בית דין .
|
(פרשת ויקרא - פר העלם דבר) |
- ורב נחמן אמר שמואל: זו דברי רבי מאיר, אבל חכמים אומרים: יחיד שעשה בהוראת ב"ד – חייב.
- מאי 'רבי מאיר' ומאי 'רבנן'?
- דתניא:
- הורו ועשו: רבי מאיר פוטר, וחכמים מחייבין.
- מאן 'עשו'? אילימא בית דין - מאי טעמא דרבנן דמחייבי?
- והתניא:
- יכול הורו ב"ד ועשו ב"ד - יכול יהו חייבין?
- תלמוד לומר: הקהל ועשו ונעלם דבר מעיני הקהל, ועשו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה -
- מעשה - תלוי בקהל, והוראה - תלויה בבית דין רש"י ?: דכתיב (ויקרא ד יג) 'ונעלם דבר' דהיינו שהורו לעבור 'מעיני הקהל' דהיינו ב"ד '!
- אלא: הורו ב"ד - ועשו רוב' קהל? מאי טעמא דרבי מאיר דפוטר?
- אלא - לאו: הורו ב"ד ועשו מיעוט קהל? ובהא קמיפלגי!
- מר רבי מאיר סבר: יחיד שעשה בהוראת בית דין - פטור מחטאת פרטית, כמו משנתנו, ומר חכמים סבר: יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב בחטאת 'פרטית', בנוסף על הקרבן שבית הדין מביאים!
דחיית שיטת שמואל (בגרסת רב נחמן) - פתרונות אחרים לברייתת 'הורו ועשו'[עריכה]
רב פפא: כולם מחייבים יחיד בהוראה
- אמר רב פפא: דכולי עלמא יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור.
- אלא - 'ב"ד משלים לרוב צבור' רש"י ?: דעשו עם מעט צבור, והשלימו לרוב צבור קמיפלגי:
- מר חכמים סבר: ב"ד - משלים לרוב צבור.
- ומר רבי מאיר סבר: אין ב"ד משלים לרוב צבור וכשכתוב בברייתא "ר' מאיר פוטר" הכוונה פוטר את בית הדין והציבור מפר העלם דבר של ציבור - כי לא היה רוב.
הסבר 'הורו ועשו' - בעניין קרבן נוסף של כל שבט (המחוייב לשיטת רבי שמעון)
- ואיבעית אימא: הורו ב"ד ועשו רובו של קהל רש"י ?: ורבי מאיר פוטר צבור, דהא קא מייתי בית דין, כדאמרינן לקמן: 'רבי מאיר אומר: שבעה שבטים שחטאו - בית דין מביאין עליהם פר, והן פטורין' ,
- ומאן 'חכמים'? - רבי שמעון היא, דאמר: צבור מייתי {ב|וב"ד|גם הציבור וגם בית הדין}} מייתי מביאים. (והמחלוקת על משנתנו היא לגבי קרבן ציבור זה).
הסבר 'הורו ועשו' - בעניין פר העלם דבר של שבט בודד שחטא - לפי רבי יהודה
- ואיבעית אימא: שבט שעשה בהוראת בית דינו -
- ומאן 'חכמים'? - רבי יהודה היא, דתניא: 'שבט שעשה בהוראת בית דינו - אותו השבט חייב והמחלוקת על משנתנו היא לגבי קרבן ציבור זה רש"י ?: להביא פר ' רש"י ?: דקסבר: שבט אחד אקרי 'קהל' .
הסבר 'הורו ועשו' - בעניין פר העלם דבר - במקרה של רוב חלקי (לא רוב השבטים או לא רוב האנשים) - לפי רבי שמעון בן אלעזר
- ואיבעית אימא: כגון שחטאו ששה שבטים - מחצית משבטי ישראל - והן רובו של קהל, או שבעה - אע"פ שאינן רובו של קהל.
- ומתניתין מני? - רבי שמעון בן אלעזר היא כלומר כולם מסכימים שיחיד בהוראה פטור. והחולקים על משנתנו לא מסכימים , דתניא:
- רבי שמעון בן אלעזר אומר משמו רש"י ?: של רבי מאיר :
- חטאו ששה - והן רובו של קהל, או שבעה - אע"פ שאינן רובו של קהל: חייבין רש"י ?: והא מתניתא מפרש לקמן .
נדרש רוב תושבי ארץ ישראל[עריכה]
|
מלכים - חנוכת מקדש שלמה) ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים לפני ה' אלהינו שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום. |
- אמר רב אסי: ובהוראה רש"י ?: דקיימא לן כי הורו בית דין ועשו רוב קהל על פיהם, שמביאים פר - הלך אחר רוב יושבי ארץ ישראל רש"י ?: דאותם שבחוצה לארץ אינן מן המנין, ולא אותן דמנחל מצרים ולחוץ, דחוצה לארץ היא , שנאמר (מלכים - חנוכת מקדש שלמה)
- ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול - מלבוא חמת עד נחל מצרים
- לפני ה' אלהינו שבעת ימים ושבעת ימים - ארבעה עשר יום!
- מכדי בכל זאת. כלומר: והרי כתיב 'וכל ישראל עמו'.
- '...קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים' - למה לי?
- שמע מינה: הני - הוא דאיקרי 'קהל', אבל הנך - לא איקרי קהל.
שינויי מצב הרוב[עריכה]
מיעוט שהפך לרוב מזמן החטא ועד להקרבה[עריכה]
|
(פרק (ג') 'כהן משיח') כהן משיח שחטא - ואחר כך עבר ממשיחתו |
- פשיטא - מרובין ונתמעטו רש"י ?: כגון שהורו ב"ד ועשו רוב קהל על פיהם, דנתחייבו להביא פר, ולא הספיקו להביא פר עד שנתמעטו: שמתו מקצתן - היינו פלוגתא דרבי שמעון ורבנן - דתנן פ"ג מ"ג, (לקמן י.) חטא כהן משוח ונשיא עד שלא נתמנו - דהיו חייבים להביא כשבה או שעירה – ולא הספיקו להביא עד שנתמנו - הרי הן כהדיוטות, ונחייבם להביא כשבה או שעירה כבתחלה - הכא נמי חייבין פר כבתחלה; רבי שמעון אומר וכו' [אם נודע להם עד שלא נתמנו – חייבים, ומשנתמנו - פטורים] - הכא נמי: אם נודע להם עד שלא נתמעטו חייבין להביא פר, אבל אם נודע להן משנתמעטו - פטורין .
- מועטין ונתרבו המיעוט הפך לרוב, כי שאר הציבור נתמעט רש"י ?: כגון שהורו בית דין ועשו מיעוט קהל על פיהם, דיחיד שעשה בהוראת בית דין פטור, ומתו מקצתן של רוב קהל, ונתרבו אלו, ולאחר שנתרבו - נודע להם שחטאו – מאי רש"י ?: דהני 'מועטין ונתרבו' לא דמי ממש לחטאו עד שלא נתמנו, דמועטין - כי חטאו בהוראה - לאו בני קרבן נינהו: דיחיד שעשה בהוראת בית דין פטור! אבל כי חטאו כהן משיח ונשיא עד שלא נתמנו - נעשו בני קרבן, ומחייבי לאתויי כשבה או שעירה; אבל 'מרובין ונתמעטו' דמי ממש ל'חטאו עד שלא נתמנו', דהא מרובין כי חטאו - בני קרבן נינהו, ואמטול הכי קאמר במרובין ונתמעטו דהוי פלוגתא דרבי שמעון ורבנן, אבל במועטין ונתרבו איבעיא לן אי דמי לפלוגתא דרבי שמעון ורבנן אי לא ?
- מי פליגי רבי שמעון ורבנן: רבי שמעון דאזיל בתר ידיעה "נודע להם עד שלא נתמנו..." רש"י ?: מי אמרינן: רבי שמעון, דבתר ידיעה אזיל, דאמר: 'אם נודע להם עד שלא נתמנו – חייבין כבתחלה' - רש"י ?: הכא נמי מחייב כי כשנודע - הם עדיין היו רוב רש"י ?: דכי אתיידע להו - בחיובא אתיידע להו, דכי נתרבו אתיידע להו, ומביאין פר , ורבנן דאזלי בתר חטאת "...ואח"כ נתמנו - הרי הן כהדיוטות" רש"י ?: דאמרי 'הרי אלו כהדיוטות' הואיל וחטאו כי לא נתמנו פטרי כי כעת (בזמן ההקרבה) הם מיעוט רש"י ?: - הכא נמי אזלי בתר חטאה, וכי חטאו - אכתי מועטין היו, ופטורין, דיחיד שעשה בהוראת בית דין פטור ? מאי האם אכן זו מחלוקת, או לא?
- ותיסברא? אימור דשמעת ליה לרבי שמעון דאזיל אף בתר ידיעה רש"י ?: דאמר אם נודע להם עד שלא נתמנו - חייבין היכא דהוי ידיעה וחטאה בחיוב [היכי דהוי ידיעה וחטאה בחיוב] גרסה שנוספה בעקבות הכתוב ברש"י, ידיעה דלא חטאה - מי שמעת ליה?! דאם כן לייתי כי השתא להביא כמו עכשיו. כלומר: הנשיא שכעת נתמנה, יביא קרבן נשיא?! רש"י ?: דלהוי כי חטאו משנתמנו: דלייתי פר, ואמאי קתני משנתמנו פטורין !
- אלא רש"י ?: מדקתני 'פטור' - שמע מינה ד רבי שמעון - חטאה וידיעה בעי רש"י ?: בחיובא, ומועטין ונתרבו - לדברי הכל פטורין: דכי חטאו - בפטור חטאו: דיחיד שעשה בהוראת בית דין פטור .
קבלת רוב בשני שלבים[עריכה]
- איבעיא להו: הורו ב"ד 'חלב מותר', ועשו מיעוט הקהל, וחזרו ב"ד בהן, והורו ועשו מיעוט אחר: מהו? כיון דשתי ידיעות נינהו - לא מצטרף? או דלמא כיון דאידי ואידי חלב הוא רש"י ?: או דלמא כיון ד'חלב' שם אחד הוא: דבין חלב המכסה את הקרב ובין חלב המכסה את הדקין שם אחד הוא, ש'חלב' סתם איקרו – מצטרף!?
- ואם תמצא לומר כיון דאידי ואידי חלב הוא מצטרף, - מיעוט בחלב שעל גבי הקבה ומיעוט בחלב שעל גבי דקין מהו?
- הכא ודאי: כיון דבתרי קראי קאתי - לא מצטרף? או דלמא כיון דאידי ואידי 'חלב' הוא - מצטרף?
- ואם תימצי לומר שֵם 'חֵלב' הוא - ומצטרף: מיעוט בחלב ומיעוט בדם מהו?
- הכא ודאי - כיון דתרי איסורי נינהו [וכיון דאין איסורן שוה] רש"י ?: דחלב אינו שוה בכל: דחלב חיה מותר! - לא מצטרף?
- או דלמא - כיון דאיסורן שוה רש"י ?: כיון דאילו צבור אכלי האי חלב והאי דם שלא בהוראה, בשגגת מעשה דקרבנן שוה רש"י ?: מייתו כל חד וחד: אי בעו כשבה - מייתו, אי בעו שעירה מייתו, דמצי אשוויי קרבנם – מצטרף רש"י ?: השתא נמי, כי עשו בהוראה מצטרפי ?
|
(פרשת שלח - קרבנות) וְכִי תִשְׁגּוּ, וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה. - אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה, מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, וָהָלְאָה, לְדֹרֹתֵיכֶם. וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה: וְעָשׂוּ כָל הָעֵדָה פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד לְעֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה, וּמִנְחָתוֹ וְנִסְכּוֹ כַּמִּשְׁפָּט, וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּת. וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְנִסְלַח לָהֶם, כִּי שְׁגָגָה הִוא, וְהֵם הֵבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם אִשֶּׁה לַיהוָה, וְחַטָּאתָם לִפְנֵי יְהוָה - עַל שִׁגְגָתָם.
וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם, כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה. |
- ואם תימצי לומר כיון דקרבנן שוה מצטרף, - מיעוט בחלב שקרבנם כבשה ומיעוט רש"י ?: בתרא בעבודת כוכבים שעיר לפי הנאמר בספר במדבר רש"י ?: קרבנם שעירה ולא כשבה מהו?
- הכא ודאי אין איסורן שוה ואין קרבנן שוה? או דלמא כיון דאידי ואידי כרת הוא – מצטרף?
תיקו.
צירוף מיעוטים של כמה בתי דין[עריכה]
- איבעיא להו: הורו ב"ד שחלב מותר, ועשו מיעוט הקהל, ומת אותו בית דין, ועמד ב"ד אחר, וחזרו והורו ועשו מיעוט אחר?
- אליבא דמ"ד 'ב"ד מייתי' - לא תיבעי לך: דהא ליתנהו! אלא - כי תיבעי לך אליבא דמ"ד 'צבור מייתי': מאי?
- צבור הא קאי רש"י ?: ולא בעינן 'ההוא בית דין דהורו להם מעיקרא דתהוי להו ידיעה', כלומר: לא בעינן דתהוי להו ידיעה לב"ד קמא, ומצטרפי ?
- או דלמא [ידיעה] דההוא ב"ד דהורו בעינן?
תיקו.
רבי יונתן: נדרשת הוראה פה אחד[עריכה]
- אמר רבי יונתן:
- מאה שישבו להורות - אין חייבין עד שיורו כולן, שנאמר (ויקרא - פר העלם דבר של ציבור)
- ואם כל עדת ישראל ישגו - עד שישגו כולן [עד שתפשוט הוראה ההוספה על פי גרסת רש"י בכל עדת ישראל רש"י ?: דהיינו: אותן שישבו להורות ];
- אמר רב הונא בריה דרב הושעיא: הכי נמי מסתברא: דבכל התורה כולה קיימא לן רובו ככולו,
- והכא כתיב 'כל העדה'. הואיל וכך - אפילו הן מאה.
קושיה ממשנתנו - 'ידע אחד מהן'[עריכה]
- [תנן:] (משנתנו)
- הורו ב"ד וידע אחד מהן שטעו או תלמיד וראוי להוראה - והלך ועשה על פיהם:
- בין שעשו ועשה עמהן, ובין שעשו ועשה אחריהן, ובין שלא עשו ועשה -
- הרי זה חייב מפני שלא תלה בבית דין
- האי הוא דחייב, הא - אחר פטור! ואמאי? הא לא נגמרה הוראה!?
הכא במאי עסקינן? - כגון שהרכין ההוא 'אחד מהן' רש"י ?: או תלמיד בראשו רש"י ?: דנראה כהודה לדבריהם, ונגמרה הוראה .
קושיה מברייתא 'טועין אתם'[עריכה]
- תא שמע קושיה מברייתא הדומה למשנה ד:
- הורו ב"ד - וידע אחד מהן שטעו - ואמר להן: "טועין אתם!
- ... הרי אלו פטורים.
- טעמא - דאמר להן "טועין אתם" דפטורים.
- הא שתיק מישתק – חייבין... וגמר לה הוראה! –
- ואמאי? והא לא הורו כולן?!
- אמרי: הכי נמי - כגון שהרכין בראשו.
שאלת רב משרשיא: 'הגוי כולו'[עריכה]
- מתיב רב משרשיא:
- סמכו רבותינו על דברי רבן שמעון בן גמליאל, ועל דברי רבי אליעזר ברבי צדוק,
- שהיו אומרים: אין גוזרין גזירה על הצבור - אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה.
- ואמר רב אדא בר אבא: מאי קרא? - (מלאכי ג)
- "במארה - אתם נארים, ואותי - אתם קובעים?! הגוי כולו רש"י ?: כגון שהגוי כולו, דיכולין לקבלה !"
- והא - הכא דכתיב 'הגוי כולו', ורובא ככולא דמי רש"י ?: הכי משמע: אי איכא 'גוי כולו', וקא עבר עליה האי גברא – 'אותי אתם קובעים'. והכי כתוב בספרים במסכת עבודת כוכבים בפרק 'אין מעמידין' [לו,ב] !
- תיובתא דרבי יונתן!?
- תיובתא כלומר הסבר זה נדחה!
- ואלא מאי 'כל עדת' דקאמר רחמנא אצלנו בויקרא - בעניין בפר העלם דבר של ציבור?
- הכי קאמר: אי איכא כולם כלומר: אם כל השופטים הגיעו לבית הדין רש"י ?: אי איתא לכולהו סנהדרין של שבעים וא' - הויא הוראה רש"י ?: אע"פ שלא הורו כל אותן שישבו להורות ,
- ואי לא - לא הויא הוראה.
קולר בצוואר השופטים והרבנים[עריכה]
- אמר רבי יהושע: עשרה שיושבין בדין - קולר תלוי בצואר כולן.
- פשיטא?
- הא קא משמע לן: דאפילו תלמיד בפני רבו.
- רב הונא כי הוה נפיק לבי דינא - מייתי עשרה תנאי דבי רב לקמיה -
- כי היכי דנימטיין כך שכל אחד מאתנו יקבל רק שיבא שבב רש"י ?: אופתא מכשורא מהקורה (הכבדה, אם תיפול).
- רב אשי, כי הוו מייתי טרפתא לקמיה - מייתי עשרה טבחי ממתא מחסיא - ומותיב קמיה.
- אמר: כי היכא דנימטיין שיבא מכשורא.
הוריות פרק א משנה ב[עריכה]
|
(ספרא (מדרש תורת כהנים) דבורא דחובה (ז ג)) |
משנה:
- [במשניות: משנה ב]
- הורו ב"ד רש"י ?: ועשו רוב צבור על פיהם וידעו שטעו, וחזרו בהן רש"י ?: מהוראתן -
- בין שהביאו כפרתן ובין שלא הביאו כפרתן -
- והלך ועשה על פיהן רש"י ?: לאחר שידעו שטעו, דזה אין מצטרף עם רוב הצבור, לפי שלאחר שנודע להם עשה זה :
- רבי שמעון פוטר רש"י ?: לפי שברשות ב"ד הוא עושה: שזה עדיין לא היה יודע שידעו שטעו וחזרו בהן, והוי 'תולה בבית דין', הלכך פטור ,
- ורבי אלעזר אומר: ספק רש"י ?: כלומר: ספק אי כתולה בב"ד אי כתולה בעצמו דמי, ומביאין אשם תלוי .
- איזהו 'ספק' רש"י ?: כלומר: אמאי הוא חייב אשם תלוי ?
- ישב לו בתוך ביתו – חייב רש"י ?: אשם תלוי
- הלך לו למדינת הים – פטור.
- אמר רבי עקיבא: מודה אני בזה היוצא למדינת הים - שהוא קרוב לפטור מן החובה רש"י ?: דהוי ודאי תולה בבית דין: שלא ידע חזרתן, הואיל והלך לו למדינת הים .
- אמר לו בן עזאי: מאי שנא זה רש"י ?: שהלך למדינת הים מן היושב בביתו מן היושב בביתו?
- רש"י ?: גירסת רש"י: אמר לו רבי עקיבא: שהיושב בביתו אפשר היה לו שישמע רש"י ?: לפי שהיושב בביתו אפשר שישמע שב"ד חזרו בהן, והוי קרוב לתולה בעצמו, ולפיכך חייב להביא אשם תלוי , וזה רש"י ?: שהלך למדינת הים לא היה לו אפשר שישמע רש"י ?: והוי תולה בבית דין ממש, הלכך פטור .
[במשניות: משנה ג]
- הורו ב"ד לעקור את כל הגוף...
- אמרו לדוגמה, אמרו:: "אין נדה בתורה", "אין שבת בתורה", "אין עבודת כוכבים בתורה" - הרי אלו פטורין.
- הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת - הרי אלו חייבין;
- כיצד?
- אמרו: יש נדה בתורה - אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור,
- יש שבת בתורה - אבל המוציא מרה"י לרה"ר מרשות היחיד לרשות הרבים (בשבת) פטור
- "יש עבודת כוכבים בתורה - אבל המשתחוה פטור
- - הרי אלו חייבין, שנאמר: (ויקרא - פר העלם דבר של ציבור)
..."ונעלם דבר" – 'דבר', ולא כל הגוף.
גמרא פרק א משנה ב ו-ג[עריכה]
גמרא:
הפטור של רבי שמעון ליחיד - גם אחר שבית הדין חזר בו[עריכה]
- אמר רב יהודה אמר רב: מאי טעמא דרבי שמעון ...וחזרו בהן. והלך... ועשה על פיהן...רבי שמעון פוטר? - הואיל וברשות ב"ד הוא עושה.
- איכא דאמרי גרסה אחרת לאותו עניין, שנאמר באופן כללי יותר:
- אמר רב יהודה אמר רב: אומר היה רבי שמעון: כל הוראה שיצאה ברוב צבור רש"י ?: אף על פי שבית דין חזרו בהן - יחיד העושה אותה פטור,
- לפי שלא ניתנה הוראה אלא להבחין בין שוגג למזיד רש"י ?: להודיע שהעושה על פיהם - שוגג הוא, ולא מזיד הוא, וזה - על פי הוראה הוא עושה; לפיכך - שוגג הוא, ויחיד שעשה בהוראת בית דין – פטור [פירוש אחר:] לא ניתנה הוראה לפטור יחיד התולה בה, אלא להכיר לבין עושה בשגגת עצמו לעושה מזיד וברשות בית דין, וזה הרי אומר לנו שלא ידע שחזרו, ומזיד עשה על פיהם, ולא על שגגת עצמו, ויחיד שעשה בהוראת בית דין - פטור .
- מיתיבי:
- פר העלם דבר של צבור ושעירי עבודת כוכבים רש"י ?: כגון שהורו ב"ד בעבודת כוכבים, ועשו צבור על פיהם, וידעו [ב"ד] שטעו וחזרו בהם, וצריכין מעות כדי ליקח פר ושעירי עבודת כוכבים של צבור :
- בתחלה גובין עליהן רש"י ?: שגזברין גובין מכל אחד מישראל מעות לקנות מהם פר ושעירי עבודת כוכבים לצורך קרבן - דברי רבי שמעון.
- רבי יהודה אומר: מתרומת הלשכה הן באין. – אמאי רש"י ?: ואמאי קאמר רבי שמעון דפטור - דברשות ב"ד הוא עושה ?
- כיון דגבי להו רש"י ?: הא כיון דאגבי להו מעות לצורך פר העלם דבר של צבור - הוי ליה 'הודע' רש"י ?: הוה מתיידע ליה שהבית דין טעו וחזרו מהוראתן, ואמאי הוי 'תולה בבית דין' ?
- איבעית אימא: כגון שגבו סתם רש"י ?: שלא הודיעוהו לצורך מה הן גובין .
- ואיבעית אימא: כגון דלא הוה ליה במתא רש"י ?: כי גבו להו, ולאחר גבייה הוא דעשה על פיהם .
- ואיבעית אימא: רב - כאידך תנא סבר,
- דתניא איפכא:
- בתחילה גובין להן - דברי רבי יהודה.
- רבי שמעון אומר - מתרומת הלשכה הן באין רש"י ?: דלא הוי מפרסמא; הלכך כי עשה על פיהם - הוי תולה בבית דין; הלכך פטר רבי שמעון; ותנא דמתניתין - הכי סבירא ליה אליבא דרבי שמעון: דמתרומת הלשכה הן באין .
- תני בברייתא שנו. ובגרסת רש"י: 'תניא':
- רבי מאיר - מחייב רש"י ?: דתולה בעצמו הוי ,
- ורבי שמעון - פוטר רש"י ?: דתולה בב"ד הוי .
- רבי אלעזר אומר - ספק רש"י ?: מביא אשם תלוי
- משום סומכוס אמרו - תלוי.
- אמר רבי יוחנן: אשם תלוי איכא בינייהו ספק הכוונה חייב אשם תלוי, ו'תלוי' הכוונה שפטור לגמרי כי יש ספק במציאות רש"י ?: בין רבי אלעזר לסומכוס: לסומכוס אינו מביא אשם תלוי, דהכי קאמר סומכוס: מעשה שלו תלוי הוא, וליכא למימר שמא תולה בעצמו הוה, דלא הוי בר חיוב מעליא; דהיכא דהוי לפניו חתיכה אחת, ספק של חלב ספק של שומן, ואכלו - בדין הוא דמביא אשם תלוי, משום דאיכא למימר: שמא חלב ממש אכל, דהוי בר חיוב מעליא; אבל הכא - ליכא למימר 'שמא תולה בעצמו ממש הוא', שהרי על פי הוראה הוא עושה; הלכך מעשה שלו - תלוי הוא: דצד חיוב שלו תלוי הוא: דלא הוי צד חיוב מעליא; הלכך אינו מביא אשם תלוי .
אמר רבי זירא: משל דר"א למה הדבר דומה? - לאדם שאכל ספק חלב ספק שומן רש"י ?: והרי סבור ששומן הוא , ונודע לו רש"י ?: שספק הוא , שמביא אשם רש"י ?: שמביא אשם תלוי, משום דשמא חלב ממש אכל; הכי נמי איכא למימר: שמא תולה בעצמו ממש הוא .