ביאור:בבלי הוריות דף יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת הוריות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד | הדף המהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

פר כהן משוח ופר עדה [עומדים: פר המשיח קודם לפר העדה בכל מעשיו]:

מנא הני מילי?

דתנו רבנן: (ויקרא ד כא) [והוציא את הפר אל מחוץ למחנה] ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון [חטאת הקהל הוא] - מה תלמוד לומר 'הראשון' [1]? - שיהא ראשון, קודם לפר העדה בכל מעשיו.

תנו רבנן: 'פר כהן משיח ופר העדה עומדים: פר כהן משיח קודם לפר העדה בכל מעשיו: הואיל ומשיח מכפר ועדה מתכפרת - דין הוא שיקדים המכפר למתכפר; וכן הוא אומר (ויקרא טז יז) [וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו] וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל [2];

פר העלם דבר של צבור קודם לפר של עבודת כוכבים [3];

מאי טעמא? האי חטאת והאי עולה, ותניא (ויקרא ה ח) [והביא אתם אל הכהן] והקריב את אשר לחטאת ראשונה [ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל] - מה תלמוד לומר? אם ללמד שתהא חטאת ראשונה - הרי כבר נאמר (ויקרא ה י) ואת השני יעשה עולה כמשפט [וכפר עליו הכהן מחטאתו אשר חטא ונסלח לו]? אלא: זה בנה אב שיהו כל חטאות קודמות לעולות הבאים עמהם, וקיימא לן דאפילו חטאת העוף קודמת לעולת בהמה.

פר עבודת כוכבים קודם לשעיר עבודת כוכבים;

אמאי? האי חטאת והאי עולה?

אמרי במערבא משמיה דרבא בר מרי: חטאת עבודת כוכבים חסירא אל"ף [4]: (במדבר טו כד) [והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעלה לריח ניחח לה' ומנחתו ונסכו כמשפט ושעיר עזים אחד לחטת] 'לחטת' כתיב.

רבא אמר: 'כמשפט' כתיב ביה [5].

שעיר עבודת כוכבים קודם לשעיר נשיא;

מאי טעמא? - האי צבור והאי יחיד;

שעיר נשיא קודם לשעירת יחיד;

מאי טעמא? - האי מלך והאי הדיוט;

שעירת יחיד קודמת לכבשת יחיד [6];

והא תניא 'כבשת יחיד קודמת לשעירת יחיד'?

אמר אביי: תנאי היא; מר סבר: שעירה עדיפא, שכן נתרבתה אצל עבודת כוכבים ביחיד, ומר סבר: כבשה עדיפא, שכן נתרבתה באליה [7].

עומר קודם לכבש הבא עמו;

שתי הלחם קודמים לכבשים הבאים עמהם;

זה הכלל: דבר הבא בגין ליום [8] - קודם לדבר הבא בגין לחם.

משנה:

האיש קודם לאשה להחיות ולהשב אבדה;

והאשה קודמת לאיש לכסות ולהוציא מבית השבי;

בזמן ששניהם עומדים בקלקלה [9] - האיש קודם לאשה.

גמרא:

תנו רבנן: היה הוא, ואביו, ורבו בשבי: הוא קודם לרבו, ורבו קודם לאביו;

אמו קודמת לכולם [10];

חכם קודם למלך:

ישראל חכם שמת - אין לנו כיוצא בו; מלך ישראל שמת - כל ישראל ראוים למלכות;

[חכם קודם למלך ישראל: שאין כל ישראל ראוין לחכמה, אבל מלך - כל ישראל ראוין למלכות]

מלך קודם לכהן גדול,

שנאמר (מלכים א א לג) ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדוניכם [והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי והורדתם אתו אל גחון] [11]

כהן גדול קודם לנביא,

שנאמר (מלכים א א לד) ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא [למלך על ישראל ותקעתם בשופר ואמרתם יחי המלך שלמה]: הקדים צדוק לנתן; ואומר (זכריה ג ח) שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך [הישבים לפניך כי אנשי מופת המה כי הנני מביא את עבדי צמח]; יכול הדיוטות היו? - תלמוד לומר: כי אנשי מופת המה, ואין מופת אלא נביא, שנאמר (דברים יג ב) [כי יקום בקרבך נביא או חלם חלום] ונתן אליך אות או מופת;

משוח בשמן המשחה קודם למרובה בגדים;

מרובה בגדים קודם למשיח שעבר מחמת קריו;

משיח שעבר מחמת קריו קודם לעבר מחמת מומו;

עבר מחמת מומו קודם למשוח מלחמה;

משוח מלחמה קודם לסגן;

סגן קודם לאמרכל;

מאי 'אמרכל'?

אמר רב חסדא: אמר כולא [12].

אמרכל קודם לגזבר [13];

גזבר קודם לראש משמר;

ראש משמר קודם לראש בית אב;

ראש בית אב קודם לכהן הדיוט.

איבעיא להו: לענין טומאה [14], סגן ומשוח מלחמה - איזה מהם קודם?

אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן: תא שמע דתניא: 'סגן ומשוח מלחמה שהיו מהלכים בדרך, ופגע בהם מת מצוה - מוטב שיטמא משוח מלחמה ואל יטמא סגן: שאם יארע בו פסול בכהן גדול - נכנס הסגן ומשמש תחתיו'.

והתניא 'משוח מלחמה קודם לסגן'!?

אמר רבינא: כי תניא ההיא – להחיותו [15].

משנה:

כהן קודם ללוי, לוי לישראל, ישראל לממזר, וממזר לנתין, ונתין לגר, וגר לעבד משוחרר;

אימתי? בזמן שכולם שוים, אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ - ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ.

גמרא:

כהן קודם ללוי,

שנאמר (דברי הימים א כג יג) בני עמרם אהרן ומשה וַיִּבָּדֵל אהרן להקדישו קדש קדשים [הוא ובניו עד עולם להקטיר לפני ה' לשרתו ולברך בשמו עד עולם] [16].

לוי קודם לישראל

שנאמר (דברים י ח) בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי [לשאת את ארון ברית ה' לעמד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו עד היום הזה]

ישראל קודם לממזר

שזה מיוחס וזה אינו מיוחס

ממזר קודם לנתין

זה בא מטפה כשרה וזה בא מטפה פסולה

נתין קודם לגר

זה גדל עמנו בקדושה וזה לא גדל עמנו בקדושה

גר קודם לעבד משוחרר

זה היה בכלל ארור וזה לא היה בכלל ארור [17].

אימתי? בזמן שכולן שוין [אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ - ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ]:

מנא הני מילי?

אמר רבי אחא ברבי חנינא: דאמר קרא (משלי ג טו): "יקרה היא מפנינים" - מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים.

תניא: רבי שמעון בר יוחאי אומר: בדין הוא שיקדים עבד משוחרר לגר: שזה גדל עמנו בקדושה, וזה לא גדל עמנו בקדושה; אלא זה היה בכלל ארור וזה לא היה בכלל ארור.

שאלו תלמידיו את רבי אלעזר ברבי צדוק: מפני מה הכל רצין לישא גיורת ואין הכל רצין לישא משוחררת [18]?

אמר להם: זו היתה בכלל ארור וזו לא היתה בכלל ארור.

דבר אחר: זו היתה בחזקת שמור וזו לא היתה בחזקת שמור [19].

שאלו תלמידיו את רבי אלעזר: מפני מה הכלב מכיר את קונו, וחתול אינו מכיר את קונו?

אמר להם: ומה האוכל ממה שעכבר אוכל משכח, האוכל עכבר עצמו על אחת כמה וכמה.

שאלו תלמידיו את רבי אלעזר: מפני מה הכל מושלים בעכברים [20]?

מפני שסורן רע [21].

מאי היא [22]?

רבא אמר: אפילו גלימי [23] - [24] גייצי [25].


עמוד ב

רב פפא אמר: אפילו שופתא מרא גייצי [26].

תנו רבנן: חמשה דברים משכחים את הלימוד: האוכל ממה שאוכל עכבר וממה שאוכל חתול, והאוכל לב של בהמה, והרגיל בזיתים, והשותה מים של שיורי רחיצה, והרוחץ רגליו זו על גבי זו; ויש אומרים אף המניח כליו [27] תחת מראשותיו.

חמשה דברים משיבים את הלימוד: פת פחמין [28] - וכל שכן פחמין עצמן, והאוכל ביצה מגולגלת בלא מלח, והרגיל בשמן זית, והרגיל ביין ובשמים, והשותה מים של שיורי עיסה [29]; ויש אומרים אף הטובל אצבעו במלח ואוכל.

הרגיל בשמן זית - מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: כשם שהזית משכח לימוד של שבעים שנה [30] - כך שמן זית משיב לימוד של שבעים שנה [31].

והרגיל ביין ובשמים - מסייע ליה לרבא, דאמר רבא: חמרא וריחני פקחין.

והטובל אצבעו במלח - אמר ריש לקיש: ובאחת;

כתנאי: רבי יהודה אומר: אחת ולא שתים; רבי יוסי אומר: שתים ולא שלש; וסימניך [32]: קמיצה [33].

עשרה דברים קשים ללימוד [34]: העובר תחת האפסר [הגמל] [35], וכל שכן תחת גמל [עצמו];

והעובר בין שני גמלים, והעובר בין שתי נשים, והאשה העוברת בין שני אנשים, והעובר מתחת ריח רע של נבילה [36], והעובר תחת הגשר שלא עברו תחתיו מים ארבעים יום, והאוכל פת שלא בשל כל צרכו, והאוכל בשר מזוהמא ליסטרון [37], והשותה מאמת המים העוברת בבית הקברות, והמסתכל בפני המת; ויש אומרים אף הקורא כתב שעל גבי הקבר.

תנו רבנן: כשהנשיא נכנס - כל העם עומדים [38], ואין יושבים עד שאומר להם "שבו";

כשאב ב"ד נכנס - עושים לו שורה אחת מכאן ושורה אחת מכאן [39], עד שישב במקומו;

כשחכם נכנס - אחד עומד ואחד יושב, עד שישב במקומו.

בני חכמים ותלמידי חכמים, בזמן שרבים צריכים להם - מפסיעין על ראשי העם; יצא לצורך - יכנס וישב במקומו;

בני תלמיד חכמים שממונים אביהם פרנס על הצבור, בזמן שיש להם דעת לשמוע - נכנסים ויושבים לפני אביהם ואחוריהם כלפי העם; בזמן שאין להם דעת לשמוע - נכנסים ויושבים לפני אביהם ופניהם כלפי העם.

רבי אלעזר בר רבי צדוק אומר: אף בבית המשתה עושים אותם [40] סניפין [41].

אמר מר: יצא לצורך נכנס ויושב במקומו; אמר רב פפא: לא אמרו אלא לקטנים [42], אבל [43] לגדולים – לא [44]: הוה ליה למבדק נפשיה מעיקרא, דאמר רב יהודה אמר רב: לעולם ילמד אדם עצמו להשכים ולהעריב כדי שלא יתרחק [45].

אמר רבא: האידנא דחלשא עלמא - אפילו לגדולים נמי.

רבי אלעזר ב"ר [צדוק] אומר: אף בבית המשתה עושים אותם סניפים.

אמר רבא: [46] בחיי אביהם בפני אביהם.

אמר רבי יוחנן: בימי רבן שמעון בן גמליאל נישנית משנה זו [47]; רבן שמעון בן גמליאל נשיא, רבי מאיר חכם, רבי נתן אב בית דין; כי הוה רבן שמעון בן גמליאל התם - הוו קיימי כולי עלמא מקמיה; כי הוו עיילי רבי מאיר ורבי נתן - הוו קיימי כולי עלמא מקמייהו; אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא בעו למיהוי היכרא בין דילי לדידהו?! - תקין הא מתניתא.

ההוא יומא לא הוו רבי מאיר ורבי נתן התם; למחר, כי אתו - חזו דלא קמו מקמייהו כדרגילא מילתא; אמרי: מאי האי? אמרו להו: הכי תקין רבן שמעון בן גמליאל.

אמר ליה רבי מאיר לרבי נתן: אנא חכם ואת אב בית דין; נתקין מילתא כי לדידן [48].

מאי נעביד ליה?

נימא ליה: גלי עוקצים [49], דלית ליה [50], וכיון דלא גמר - נימא ליה (תהלים קו ב) מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו: למי נאה למלל גבורות ה' - מי שיכול להשמיע כל תהלותיו; נעבריה - והוי אנא אב בית דין ואת נשיא!

שמעינהו רבי יעקב בן קרשי, אמר: דלמא חס ושלום אתיא מלתא לידי כיסופא! אזל, יתיב אחורי עיליתיה דרבן שמעון בן גמליאל, פשט [51] גרס ותנא [52], גרס ותנא;

אמר [53]: מאי דקמא? דלמא חס ושלום איכא בי מדרשא מידי? יהב דעתיה וגרסה.

למחר אמרו ליה: ניתי מר וניתני בעוקצין!

פתח ואמר; בתר דאוקים [54] - אמר להו: אי לא גמירנא – כסיפיתנן!

פקיד ואפקינהו מבי מדרשא.

הוו כתבי קושייתא [בפתקא], ושדו התם [55]; [56] דהוה מיפריק [57] – מיפריק, דלא הוו מיפריק [58] - כתבי פירוקי ושדו [59].

אמר להו רבי יוסי: תורה מבחוץ ואנו מבפנים [60]!?

אמר להן רבן [שמעון בן] גמליאל: ניעיילינהו, מיהו ניקנסינהו דלא נימרו שמעתא משמייהו; אסיקו לרבי מאיר 'אחרים' ולרבי נתן 'יש אומרים'.

אחוו להו בחלמייהו: זילו פייסוהו לרבן שמעון בן גמליאל.

רבי נתן אזל, רבי מאיר לא אזל, אמר "דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין".

כי אזל רבי נתן - אמר ליה רבן שמעון בן גמליאל: נהי דאהני לך קמרא דאבוך [61] למהוי אב בית דין - שויניך נמי נשיא [62]?

מתני ליה רבי לרבן שמעון בריה: "אחרים אומרים: אילו היה תמורה

הערות[עריכה]

  1. ^ פרשת פר כהן משיח כתיבא ברישא, והדר כתיבא פר העלם דבר של צבור: ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת, דהיינו לפר כהן משיח; למה ליה למיהדר וכתב כאשר שרף את הפר הראשון
  2. ^ וכפר בעדו והדר ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל
  3. ^ פר דעבודת כוכבים הוי עולה
  4. ^ למימרא דעולה קדמה
  5. ^ בפר דעבודת כוכבים; דבתר כתיבה אזלינן, ועולה - ברישא כתיבא
  6. ^ כגון שהיו שנים: זה הביא כשבה וזה הביא שעירה
  7. ^ דעז אינה טעונה אליה
  8. ^ בגלל יום: כבש גלל עומר, וכבשים בגלל שתי הלחם
  9. ^ האיש למשכב זכור
  10. ^ דאית לה זילותא טפי
  11. ^ מדאמר מלך לכהן גדול: "קחו עמכם מעבדי אדוניכם" [וע"כ אנפשיה קאמר] - אלמא מלך עדיף
  12. ^ שממונה על כולם ואין משיבין על דבריו
  13. ^ הממונה על האוצרות שבמקדש
  14. ^ ליטמא למת מצוה
  15. ^ הוא קודם לסגן, משום דצבור צריכים לו למשוח מלחמה לצורך מלחמה טפי מסגן
  16. ^ ויבדל אהרן - אלמא כהן עדיף מלוי
  17. ^ כנען - לא מצא נח קללה לכנען גדולה מזו שיהא עבד לאחיו; מכאן שכל עבד - הרי הוא בכלל ארור
  18. ^ שמתרצין לישא גיורת מלישא משוחררת
  19. ^ משוחררת לא היתה בחזקת שמור, דסתם שפחה מופקרת; לשון אחר: גיורת בעיא לאיגיורי, ומשמרת עצמה, לפי שבדעתה להתגייר; אבל שפחה - אין בידה לשחרר עצמה, ואינה משמרת עצמה
  20. ^ כלומר: מפני מה נתנה מפלה יתירה לעכברים, שנרדפין תדיר תדיר
  21. ^ שיצר לבם רע הוא יותר מדאי; 'סורו' = שר שלהם, כדאמר (בבא מציעא דף נט:) בגר שסורו רע, דהיינו יצר הרע, ששר שלו רע הוא
  22. ^ היכי הוי סורן רע
  23. ^ דלאו מאכל ולית בהו הנאה
  24. ^ אפילו הכי
  25. ^ נושכין
  26. ^ ביתד של מרא דעץ הוא גייץ
  27. ^ מלבושיו
  28. ^ פת האפוי בגחלים
  29. ^ שנשתיירה מלישה
  30. ^ שסדור בפיו כל שבעים שנה
  31. ^ מחזיר את הלמוד שנשתכח הימנו כבר שבעים שנה
  32. ^ וסימנך לגרסא שלא תטעה: שאם לא תדע אם אחד אומר אחד ולא שתים ואחד אומר שתים ולא שלש, או שמא אחד אומר שתים ולא שלש ואחד אומר שלש ולא ארבע
  33. ^ יהא סימן קמיצה, כלומר: כּפוֹף הקמיצה, ונשתיירו מאותן אצבעות של יד העומדין לבד שתי אצבעות זקופין כסדרן מכאן, דהיינו אצבע ואמה מכאן וזרת מכאן, דהיינו שתי אצבעות מכאן ואצבע אחד מכאן; ובכך תהא זכור שאחד אומר אחת [ולא שתים], ואחד אומר שתים [ולא שלש]; גודל [בוהן] - לא קא חשיב הכא עם שאר אצבעות, משום דלא קאי בסדר אצבעות; 'האוכל פת' 'ופחמין עצמן' - כחדא חשיב להו
  34. ^ שהעושה אותן יהא קשה לשמוע
  35. ^ כל שכן תחת גמל עצמו; כחדא חשיב להו
  36. ^ כלומר: ההולך ומריח ריח נבילה: דכל ההולך ומריח - הוי עובר תחת אותו ריח, שהריח הולך ועולה
  37. ^ אותו כף שבוחשין את הקדרה קרי להו הכי, על שם שמעבירין הזוהמא לצדדין [’על שני צדיו' (שמות ל ד) תרגום 'על תרין סטרוהי’]
  38. ^ כל השורות כולן, אפילו הן מאה
  39. ^ שתי שורות בלבד
  40. ^ לבני חכמים שממונים אביהם פרנס על הצבור
  41. ^ שמושיבין אותן בצד הזקנים מפני כבוד אביהם, דהויין סניפין לזקנים, כסניף זה שמצניפין לקורה גדולה; סני"ף בלע"ז
  42. ^ דאנוס הוא
  43. ^ יצא
  44. ^ אינו נכנס ויושב במקומו, דפושע הוא
  45. ^ דהיוצא לפנות ביום - צריך שיתרחק מן הדרך כדי שלא יהו אחרים רואים אותו, כדאמרינן במסכת ברכות
  46. ^ הא דעושים סניפין מפני כבוד אביהם -
  47. ^ הא דתניא לעיל: כשהנשיא נכנס וכו'
  48. ^ כלומר: נעבד ליה כי היכי דעבד הוא לדידן; ואית דגרסי 'נתקין מילתא כי ליתנן', כלומר: נתקין מילתא דלהוי לזכרון לעולם לדורות אפילו כי אינן בעולם; ואית דאמרי נתקין מילתא כי ליתני: לומר לו שילמדנו דבר שאינו יודע ללמוד, ויתבייש
  49. ^ ידרוש לן מסכת עוקצין
  50. ^ שאין סדור לו
  51. ^ פירש
  52. ^ גרס ושנה
  53. ^ רבן שמעון בן גמליאל
  54. ^ שסיים
  55. ^ ושדו ליה לפיתקא בי מדרשא
  56. ^ שאלות
  57. ^ מתרץ
  58. ^ ומה שלא היה מתרץ
  59. ^ כתבו אינהו הפירוקין ושדו בי מדרשא
  60. ^ או הם יכנסו לבהמ"ד או אנו נצא אליהם ונשב עמהם
  61. ^ 'קמרא' = אבנט מוזהב, כדאמרינן במסכת שבת בפרק 'במה אשה' (דף נט:)
  62. ^ כלומר: דאהני לך חשיבותא דאביך דהוית אב בית דין, אבל למהוי נשיא - מי אהני לך דקא בעית למהוי נשיא