ביאור:ישעיהו נד - מעומד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
קיצור דרך: a1054
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
ישעיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו (מהדורות נוספות של ישעיהו נד)
לדף זה עדיין אין ביאור - בדקו שוב בקרוב. כמו כן, הנכם מוזמנים להוסיף פירוש מפרי עטכם, ולאחר שהוא יושלם להסיר הודעה זאת.
(פרטים נוספים)
ספרים מבוארים:
בראשית...
דברים,
יהושע...
ישעיהו,
תהלים,
משלי,
חמש מגילות,
דניאל,
עזרא ונחמיה,
דברי הימים
בתהליך הכנה:
איוב
רָנִּי שירי (מלשון רינה ורננה - כלומר השמיעי זמר של שמחה עֲקָרָה - לֹא יָלָדָה ביטוי כפול לאשה עקרה, שאין לה ילדים, הכוונה לארץ ישראל העצובה כמו אשה עקרה, המקנאת בכולן ולא שמחה כשהיא רואה את משחק הילדים, כך ארץ ישראל העזובה, אינה יכולה לשמוח עם העולם!
- פִּצְחִי רִנָּה פתחי את פיך בשיר וְצַהֲלִי והשמיעי צהלולים - קולות שמחה לֹא חָלָה האשה שמעולם לא היו לה ילדים ('חלה' במלעיל - מלשון מחולל, גורם לחיים, כמו בהאזינו: ותשכח אל מחוללך). כלומר: "צהלי! - האשה חשוכת הילדים: -
- כִּי רַבִּים בְּנֵי שׁוֹמֵמָה שוממה - האשה הבודדת (הרווקה) והעצובה, שמחי ארץ ישראל שנותרו יותר בנים לך מאשר... מִבְּנֵי בְעוּלָה בעולת בעל, כלומר נשואה. הכוונה לארצות אומות העולם, שהשתתפו בשנות הגלות בתענוגות העולם, עד שנדמה היה שיש להם קשר טוב יותר עם ה'! אָמַר יְהוָה.
- ב
הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ תרחיבי את שטח האוהל שלך. קריאה לארץ ישראל להתכונן לשובם של בני ישראל הרבים מן הגלות והגולה וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ את הבד של קירות המשכנות - האוהלים שלך, יטו - ימתחו. אַל תַּחְשֹׂכִי אל תחסכי, לא להתקמצן - תרחיבי את האוהל בגדול.!
- הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ הגדילי את אורך מיתרי האוהל - החוטים בהם האוהל נתפס וִיתֵדֹתַיִךְ חַזֵּקִי תקעי את היתדות של האהלים חזק באדמה, שיחזיקו את האוהלים הגדולים, ואת האנשים הרבים העומדים להגיע..
- ג
כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי הארץ תתרחב לכל הכיוונים, וְזַרְעֵךְ בניִך גּוֹיִם עמים רחוקים יִירָשׁ ינצח במלחמה. (הביטוי וזרעך גויים יירש רומז לשבועת אברהם) וְעָרִים נְשַׁמּוֹת ערים שהיו שממה במשך זמן רב יוֹשִׁיבוּ יהיו מיושבים.
אַל תִּירְאִי אל תפחדי (ירא פירושו מפחד - כמו הקול 'רררררר' המושמעת בלשון - לא ריש גרונית) כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי לא תתביישי: אין לך מה לפחד, שכן לא תהיי עוד מבויישת, ותוכלי לעמוד על שלך וְאַל תִּכָּלְמִי נכלם פירושו מושפל כִּי לֹא תַחְפִּירִי חופר הוא אדם מתבייש, אולי מלשון התחפרות בעפר האדמה שאדם רוצה להתחבא בה כשעשה מעשה מבייש,
- כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ את הבושה של ימי היותך עלמה צעירה - תִּשְׁכָּחִי תשכחי את הימים בהם אף בחור לא רצה בך, כלומר הימים בהם היית ריקה מבנייך, בני ישראל, וְחֶרְפַּת חרפה - חילוף אותיות עם חפרה - מלשון בושה כפי שהסברנו בפסוק הקודם אַלְמְנוּתַיִךְ כביכול הימים העצובים בהם מת בעלך - כלומר הימים שלאחר עזיבת בני ישראל אל הגולה לֹא תִזְכְּרִי עוֹד.
- כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ והסיבה שאת יכולה להיות בטוחה בכך, או הסיבה שכך יהיה: כי אותו אחד שיתחתן אתך שוב, ואותו אחד שהוא זה שעושה אותך - יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ, וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל ואותו אחד שגואל אותך - כלומר נושא אותך לאשה לאחר תקופת האלמנות, אותו אחד שהוא שנקרא "קדוש ישראל" (כאן הנביא כבר עובר ללשון הנמשל) - "אֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ" יִקָּרֵא בסופו של דבר כולם יבינו שאין לכל ארץ את האלוה שלו, אלא שיש 'אלהי כל הארץ' אחד.
- ו
כִּי כְאִשָּׁה עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ קְרָאָךְ יְהוָה, וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס אָמַר אֱלֹהָיִךְ. ז
- בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ, וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ.
- ח
בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי - רֶגַע - מִמֵּךְ.
- וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ...
- אָמַר גֹּאֲלֵךְ יְהוָה.
{ס}
כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי זה דומה למבול -
- אֲשֶׁר במאמר מוסגר, כמו ש... נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר הבטחתי לא לעבור על שבועת... מֵי נֹחַ המבול עוֹד עַל הָאָרֶץ,
- כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף שלא אכעס, נשבעתי מ- = הבטחתי לא. קצף מלשון כעס (הרוק הקוצף בפה האדם הכועס) עָלַיִךְ וּמִגְּעָר והבטחתי לא לגעור בָּךְ.
- י
כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ יזוזו וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶנָה יכולות לנטות על הצד ולהתעקם (תמוטנה מלשון נטייה), אפילו הרים וגבעות יכולים לזוז,
וְחַסְדִּי אבל לעומת זאת: החסד שלי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ יְהוָה.
{ס}
יא
עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה, הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים.
יב
וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח, וְכָל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ.
יג
וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְהוָה, וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ.
יד
בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי, רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק כִּי לֹא תִירָאִי וּמִמְּחִתָּה כִּי לֹא תִקְרַב אֵלָיִךְ.
טו
הֵן גּוֹר יָגוּר אֶפֶס מֵאוֹתִי, מִי גָר אִתָּךְ עָלַיִךְ יִפּוֹל.
טז
(הן) הִנֵּה אָנֹכִי בָּרָאתִי חָרָשׁ נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ, וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית לְחַבֵּל.
יז
כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי, זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי יְהוָה וְצִדְקָתָם מֵאִתִּי נְאֻם יְהוָה.
{ס}