מדרש רבה על בראשית
<< · מדרש רבה על · בראשית · >>
סדר בראשית
פרשיות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב ראו פרשיה זו במהדורה המעומדת
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה א
בראשית רבה פרשה א פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו
א. [ עריכה ]
רבי הושעיה רבה פתח (משלי ח, ל): "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם וגו'". "אמון"=פדגוג. "אמון"=מכוסה. "אמון"=מוצנע. ואית דאמר: "אמון"=רבתא.
אמון = פדגוג – היך? מה דאת אמר (במדבר יא, יב): "כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק".
אמון = מכוסה – היאך? מה דאת אמר (איכה ד, ה): "הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת".
אמון = מוצנע – היאך? מה דאת אמר (אסתר ב, ז): "וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה".
אמון = רבתא – כמה דתימא: (נחום ג, ח): "הֲתֵיטְבִי מִנֹּא אָמוֹן", ומתרגמינן: "האת טבא מאלכסנדריא רבתא דיתבא בין נהרותא?"
דבר אחר: אמון = אוֹמָן. התורה אומרת: אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה. בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם בונה פלטין, אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אומן, והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו, אלא דיפתראות, ופינקסאות יש לו, לדעת היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פשפשין. כך היה הקב"ה מביט בתורה, ובורא את העולם, והתורה אמרה "בראשית ברא אלהים", ואין ראשית אלא תורה, היאך? מה דאת אמר (משלי ח, כב): "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ".
ב. [ עריכה ]
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח (תהלים קיא, ו): "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ וְגוֹ'" מה טעם גילה הקב"ה לישראל מה שנברא ביום הראשון ומה שנברא ביום השני?
מפני עובדי כוכבים ומזלות, שלא יהיו מונין את ישראל ואומרין להם: "הלא אומה של בזויים אתם".
וישראל משיבין אותן ואומרין להם: "ואתם הלא בזויה היא בידכם, הלא 'כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם' (דברים ב כג). העולם ומלואו של הקדוש ברוך הוא, כשרצה נתנה לכם, וכשרצה נטלה מכם ונתנה לנו."
הה"ד: "לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם וְגוֹ'" - הגיד להם את כל הדורות.
ג. [ עריכה ]
"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" רבי תנחומא פתח (תהלים פו, י): "כִּי גָּדוֹל אַתָּה וְעוֹשֵׂה נִפְלָאוֹת". א"ר תנחום: הנוֹד הזה, אם יהיה בו נקב כחוד של מחט, כל רוחו יוצא ממנו. והאדם עשוי מחילים מחילים נקבים נקבים, ואין רוחו יוצא ממנו. מי יעשה כן? "אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ".
אימתי נבראו המלאכים?
ר' יוחנן אמר: בב' נבראו המלאכים. הדא הוא דכתיב: (שם קד, ד) "הַמְּקָרֶה בַּמַּיִם עַלִיּוֹתָיו וְגוֹ'" וכתיב "עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת".
ר' חנינא אמר: בה' נבראו מלאכים. הדא הוא דכתיב: "וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ וְגוֹ'" וכתיב (ישעיה ו, ב): "וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף".
רבי לולינא בר טברין אמר בשם רבי יצחק: בין על דעתיה דרבי חנינא, בין על דעתיה דרבי יוחנן, הכל מודים שלא נברא ביום ראשון כלום. שלא יאמרו: מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע, וגבריאל בצפונו, והקב"ה ממדד באמצעו. אלא (שם מד, כד) "אָנֹכִי יְהוָה עֹשֶׂה כֹּל נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי רֹקַע הָאָרֶץ מֵאִתִּי", "מי אִתִּי" כתיב. מי היה שותף עמי בברייתו של עולם?
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "כִּי גָּדוֹל אַתָּה וְעוֹשֵׂה נִפְלָאוֹת" בנוהג שבעולם מלך בשר ודם מתקלס במדינה, וגדולי המדינה מתקלסין עמו שנושאין עמו במשאו, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא הוא לבדו ברא את העולם, הוא לבדו מתקלס בעולם, הוא לבדו מתהדר בעולמו.
א"ר תנחומא: "כִּי גָּדוֹל אַתָּה וְעוֹשֵׂה נִפְלָאוֹת" למה? "כִּי אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ" אתה לבדך בראת את העולם.
ד. [ עריכה ]
"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" ששה דברים קדמו לבריאת העולם. יש מהן שנבראו, ויש מהן שעלו במחשבה להבראות.
- התורה,
- והכסא הכבוד, נבראו.
- תורה מנין? שנאמר (משלי ח, כב): "ה' קנני ראשית דרכו".
- כסא הכבוד מנין? דכתיב (תהלים צג, ב): "נכון כסאך מאז וגו'".
- האבות,
- וישראל,
- ובית המקדש,
- ושמו של משיח, עלו במחשבה להבראות.
- האבות מנין? שנאמר (הושע ט, י): "כענבים במדבר וגו'".
- ישראל מנין? שנאמר (תהלים עד, ב): "זכור עדתך קנית קדם".
- בית המקדש מנין? שנאמר (ירמיה יז, יב): "כסא כבוד מרום מראשון וגו'".
- שמו של משיח מנין? שנאמר (תהלים עב, יז): "יהי שמו לעולם וגו' [לפני שמש ינון שמו]".
רבי אהבה ברבי זעירא אמר: אף התשובה, שנאמר (שם צ, ב) "בטרם הרים יולדו" ואותה השעה (שם, ג) "תשב אנוש עד דכא וגו'". אבל איני יודע איזה מהם קודם, אם התורה קדמה לכסא הכבוד, ואם כסא הכבוד קודם לתורה. א"ר אבא בר כהנא: התורה קדמה לכסא הכבוד, שנאמר "ה' קנני ראשית דרכו [קדם מפעלו מאז]" קודם לאותו שכתוב בו "נכון כסאך "מאז"".
ר' הונא ור' ירמיה בשם רבי שמואל בר ר' יצחק אמרו: מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר. משל למלך שהיה נשוי למטרונה אחת ולא היה לו ממנה בן. פעם אחת נמצא המלך עובר בשוק, אמר: "טלו מילנין וקלמין זו לבני" והיו הכל אומרין: "בן אין לו והוא אומר טלו מילנין וקלמין זו לבני"? והיו הכל אומרין: "בן אין לו והוא אומר טלו"? - אלולי שצפה המלך שהוא עתיד להעמיד ממנה בן, לא היה אומר "טלו מילנין וקלמין לבני", כך אילולי שצפה הקב"ה שאחר כ"ו דורות ישראל עתידין לקבל את התורה, לא היה כותב בתורה "צו את בני ישראל דבר אל בני ישראל". א"ר בנאי: העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה, שנאמר (משלי ג, יט): "ה' בחכמה יסד ארץ וגו'". רבי ברכיה אמר: בזכות משה שנאמר (דברים לג, כא): "וירא ראשית לו".
ר' הונא בשם ר' מתנה אמר: בזכות ג' דברים נברא העולם - בזכות חלה, ובזכות מעשרות, ובזכות בכורים. ומה טעם? "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" ואין 'ראשית' אלא חלה, שנאמר (במדבר טו, כ): "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם", ואין 'ראשית' אלא מעשרות, היך דאת אמר (דברים יח, ד): "ראשית דגנך", ואין 'ראשית' אלא בכורים שנאמר (שמות כג, יט): "ראשית בכורי אדמתך וגו'".
ה. [ עריכה ]
ר' הונא בשם בר קפרא פתח (תהלים לא, יט): "תאלמנה שפתי שקר וגו'" אתפרכן אתחרשן אשתתקן. "אתפרכן אתחרשן" - היך מה דאת אמר (שמות ד, יא): "או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור הלא אנכי ה'" ואומר (בראשית לז, ז): "והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה והנה קמה אלומתי" "אשתתקן" - כמשמעו. "הַדֹּבְרוֹת עַל צַדִּיק" חי העולמים "עָתָק" שהעתיק בבריותיו בגאוה אתמהה בשביל להתגאות ולומר אני דורש במעשה בראשית "וָבוּז" אתמהה מבזה על כבודי דא"ר יוסי בר חנינא כל המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא בכבודו של מקום על אחת כמה וכמה ומה כתיב אחריו (כ): "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ" ליראיך ולא לבוזים את מוראך [הרב] אל יהי במה רב טובך בנוהג שבעולם מלך ב"ו בונה פלטין במקום הביבים ובמקום האשפה ובמקום הסריות כל מי שהוא בא לומר פלטין זו בנויה במקום הביבים ובמקום האשפה ובמקום הסריות אינו פוגם כך כל מי שהוא בא לומר העוה"ז נברא מתוך תוהו ובוהו אינו פוגם אתמהה ר' הונא בשם בר קפרא אמר אילולי שהדבר כתוב אי אפשר לאמרו "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" מנין הן "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ":
ו. [ עריכה ]
ר' יהודה בר סימון פתח (דניאל ב, כב): "וְהוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא".
"הוא גלא עמיקתא" זו גיהנם שנאמר (משלי ט, יח): "ולא ידע כי רפאים שם" ואומר (ישעיה ל, טו): "העמיק הרחיב".
"וּמְסַתְּרָתָא" זו גן עדן שנאמר (שם ד, ו) "למחסה ולמסתור מזרם וממטר" ואומר (תהלים לא, כא): "תסתירם בסתר פניך".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "הוא גלא עמיקתא ומסתרתא" אלו מעשיהם של רשעים שנאמר (ישעיה כט, טו): "הוי המעמיקים מה'" "ומסתרתא" אלו מעשיהם של רשעים שנאמר (שם).
"ידע מה בחשוכא" אלו מעשיהם של רשעים שנאמר (ישעיה כט, טו): "והיה במחשך מעשיהם".
"וּנְהוֹרָא עִמֵּיהּ שְׁרֵא" אלו מעשיהם של צדיקים דכתיב (משלי ד, יח): "ואורח צדיקים כאור נוגה" ואומר (תהלים צו, יא): "אור זרוע לצדיק וגו'".
א"ר אבא סרונגיא "ונהורא עמיה שרא" זה מלך המשיח שנאמר (ישעיה ס, א): "קומי אורי וגו'".
בפסיקתא א"ר יהודה בר סימון מתחלת ברייתו של עולם "הוא גלא עמיקתא ומסתרתא" "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים וְגוֹ'" ולא פירש והיכן פירש להלן (שם מ, כב) "הנוטה כדוק שמים" "ואת הארץ" ולא פירש והיכן פירש להלן (איוב לז, ו): "כי לשלג יאמר הוא ארץ בצקת עפר למוצק וגו'" "ויאמר אלהים יהי אור" ולא פירש והיכן פירש (תהלים קד, ב): "עוטה אור כשלמה":
ז. [ עריכה ]
ר' יצחק פתח (תהלים קיט, קס): "ראש דברך אמת וגו'" א"ר יצחק: מתחלת ברייתו של עולם 'ראש דברך אמת' - "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" (ירמיה י, י): "וה' אלהים אמת".
"ולעולם כל משפט צדקך" שכל גזרה וגזרה שאתה גוזר על בריותיך - הן מצדיקין עליהם את הדין ומקבלין אותו באמונה, ואין כל בריה יכולה לומר שתי רשויות בראו העולם. 'וידברו אלהים' אין כתיב כאן, אלא 'וידבר אלהים'. 'ויאמרו אלהים' אין כתיב כאן, אלא 'ויאמר אלהים'. 'בראשית בראו אלהים' אין כתיב כאן, אלא 'ברא אלהים'.
ח. [ עריכה ]
רבי יהושע בן לוי בשם ר' לוי אמר: זה שהוא בונה, צריך ששה דברים: מים, ועפר, ועצים, ואבנים, וקנים, וברזל. וא"ת עשיר הוא ואינו צריך לקנים, הרי הוא צריך לקני המדה, שנאמר (יחזקאל מ, ג): "ופתיל פשתים בידו וקנה המדה". כך התורה קדמה אותן שש קדימות: "קדם" ו"מאז" ו"מעולם" ו"מראש" ו"מקדמי" תרין, בפרשה (משלי ח , כב-כג): "ה' קנני".
ט. [ עריכה ]
פילסופי אחד שאל את רבן גמליאל. אמר ליה: צייר גדול הוא אלהיכם, אלא שמצא סממנים טובים שסייעו אותו: תוהו ובוהו, וחושך, ורוח, ומים, ותהומות. אמר ליה: תיפח רוחיה דההוא גברא! כולהון כתיב בהן בריאה:
- תוהו ובוהו - שנאמר (ישעיה מה, ז): "עושה שלום ובורא רע"
- חושך - "יוֹצֵר אוֹר [וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ]"
- מים - (תהלים קמח, ה): "הללוהו שמי השמים והמים" למה ש"צוה ונבראו"
- רוח (עמוס ד, יג): "כי הנה יוצר הרים ובורא רוח"
- תהומות (משלי ח, כד): "באין תהומות חוללתי".
.
י. [ עריכה ]
רבי יונה בשם ר' לוי אמר למה נברא העולם בב' אלא מה ב' זה סתום מכל צדדיו ופתוח מלפניו כך אין לך רשות לומר מה למטה מה למעלה מה לפנים מה לאחור אלא מיום שנברא העולם ולהבא.
בר קפרא אמר (דברים ד, לב): "כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ [לְמִן הַיוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים]" למן היום שנבראו אתה דורש ואי אתה דורש לפנים מכאן (שם) אתה דורש וחוקר ואי אתה חוקר לפנים מכאן.
דרש רבי יהודה בן פזי במעשה בראשית בהדיה דבר קפרא למה נברא העולם בב' להודיעך שהן שני עולמים העוה"ז והעוה"ב.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף ולמה בב' שהוא לשון ברכה ולמה לא באל"ף שהוא לשון ארירה.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף למה לא באל"ף שלא ליתן פתחון פה לאפיקורסין לומר היאך העולם יכול לעמוד שהוא נברא בלשון ארירה אלא אמר הקדוש ברוך הוא הרי אני בורא אותו בלשון ברכה והלואי יעמוד.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף למה בב' אלא מה ב' זה יש לו שני עוקצין אחד מלמעלה ואחד מלמטה מאחוריו אומרים לב' מי בראך והוא מראה בעוקצו מלמעלה ואמר זה שלמעלה בראני ומה שמו והוא מראה להן בעוקצו של אחריו ואומר ה' שמו.
א"ר אלעזר בר חנינא בשם ר' אחא עשרים וששה דורות היתה האל"ף קורא תגר לפני כסאו של הקדוש ברוך הוא אמרה לפניו רבש"ע אני ראשון של אותיות ולא בראת עולמך בי אמר לה הקב"ה העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה שנאמר (משלי ג, יט): "ה' בחכמה יסד ארץ וגו'" למחר אני בא ליתן תורה בסיני ואיני פותח תחלה אלא בך שנאמר (שמות כ, ב): "אנכי ה' אלהיך" רבי הושעיא אומר למה נקרא שמו אל"ף שהוא מסכים מאֶלֶף שנאמר (תהלים קה, ח): "דבר צוה לאלף דור":
יא. [ עריכה ]
א"ר סימון בשם רבי יהושע בן לוי מנצפ"ך צופים אמרום הלכה למשה מסיני רבי ירמיה בשם ר' חייא בר אבא אמר מה שהתקינו הצופים
מעשה היה ביום סגריר ולא נכנסו חכמים לבית הועד והיו שם תינוקות ואמרו באו ונעשה בית הועד אמרו מה טעם כתיב מ"ם מ"ם נו"ן נו"ן צד"י צד"י פ"א פ"א כ"ף כ"ף אלא ממאמר למאמר ומנאמן לנאמן ומצדיק לצדיק ומפה לפה מכף לכף.
- ממאמר למאמר - ממאמר של הקב"ה למאמר של משה
- מנאמן לנאמן - מהקדוש ברוך הוא שנקרא אל מלך נאמן למשה שנקרא נאמן דכתיב (במדבר יג, ז): "בכל ביתי נאמן הוא"
- מצדיק לצדיק - מהקדוש ברוך הוא שנקרא צדיק דכתיב (תהלים קמה, יז): "צדיק ה' בכל דרכיו" למשה שנקרא צדיק דכתיב (דברים לג, כא): "צדקת ה' עשה"
- מפה לפה - מפיו של הקב"ה לפיו של משה
- מכף לכף - מכף ידו של הקדוש ברוך הוא לכף ידו של משה.
וסיימו אותן ועמדו חכמים גדולים בישראל ויש אומרים רבי אליעזר ורבי יהושע ור' עקיבא היו וקראו עליהן (משלי כ, יא): "גם במעלליו יתנכר נער וגו'" באנכי דרבי מאיר וכו':
יב. [ עריכה ]
רבי יודן בשם עקילוס אמר לזה נאה לקראו אלוה בנוהג שבעולם מלך ב"ו מתקלס במדינה ועדיין לא בנה לה דמוסיות ועדיין לא בנה לה פריבטאות בתחלה מזכיר שמו ולבסוף קטיזמה שלו ברם יחידו של עולם בתחלה פעל ולבסוף נתקלס.
שמעון בן עזאי אומר (ש"ב כב, לו): "וַעֲנֹתְךָ תַּרְבֵּנִי" ב"ו מזכיר שמו ואח"כ שבחו פלן אגוסטולי פלן פראטאטא אבל הקב"ה אינו כן אלא משברא צורכי עולמו אחר כך מזכיר שמו "בְּרֵאשִׁית בָּרָא" ואח"כ "אֱלֹהִים":
יג. [ עריכה ]
תנא רבי שמעון בן יוחאי מניין שלא יאמר אדם לה' עולה לה' מנחה לה' שלמים אלא עולה לה' מנחה לה' שלמים לה' ת"ל (ויקרא א, ב): "קרבן לה'" והרי דברים קל וחומר ומה אם מי שהוא עתיד להקדיש אמרה תורה לא יחול שם שמים להקריב המחרפים והמגדפים והעובדים עבודת כוכבים על אחת כמה וכמה שימחו מן העולם.
רבנן אמרין בשר ודם בונה בנין בשעה שהבנין עולה בידו הוא מרחיב ועולה ואם לאו מרחיב מלמטה ומיצר מלמעלה אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא את השמים שמים שעלו במחשבה ואת הארץ ארץ שעלתה במחשבה.
רב הונא בשם רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אמר אפילו אותן שכתוב בהן (ישעיה סה, יז): "כי הנני בורא שמים חדשים" כבר הן ברואין מששת ימי בראשית הדא הוא דכתיב (שם סו, כב) "כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה" הארץ חדשה אין כתיב כאן אלא החדשה:
יד. [ עריכה ]
רבי ישמעאל שאל את רבי עקיבא אמר לו בשביל ששמשת את נחום איש גם זו עשרים ושתים שנה אכין ורקין מיעוטין אתין וגמין רבויין הדין "אֶת" דכתיב הכא מה הוא א"ל אלו נאמר "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" שמים וארץ היינו אומרים השמים והארץ אלהות הן א"ל (דברים לב, מז): "כי לא דבר רק הוא מכם" ואם רק הוא מכם למה שאין אתם יודעים לדרוש בשעה שאי אתם יגיעין בו (שם) אימתי היא חייכם בשעה שאתם יגיעין בו.
אלא "אֶת הַשָּׁמַיִם" לרבות חמה ולבנה ומזלות "וְאֶת הָאָרֶץ" לרבות אילנות ודשאין וגן עדן.
רבי תנחומא משום רב הונא אמר (שמות לח, כב): "ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה" את אשר צוה אותו משה לא נאמר אלא "את כל אשר צוה ה' את משה" אפילו דברים שלא שמע מפי רבו הסכימה דעתו למה שנאמר למשה בסיני רבי חונייא בשם רבי אמר (מלאכי ב, ו): "תורת אמת היתה בפיהו" אלו דברים ששמע מפי רבו ורבנן אמרי (משלי ג, כו): "כי ה' יהיה בכסלך" אפילו דברים שאתה כסיל בהן "וְשָׁמַר רַגְלְךָ מִלָּכֶד" רבי דוסאי אמר מן ההוריה רבי אבהו אמר מן העבירה ר' לוי אמר מן המזיקין.
א"ר אבדימוס אם נתת מכיסך צדקה הקב"ה הוא משמרך מן הפיסין ומן הזמיונות מן הגולגלאות ומן הארנונית:
טו. [ עריכה ]
בית שמאי ובית הלל בית שמאי אומרים השמים נבראו תחלה ואחר כך נבראת הארץ ובית הלל אומרים הארץ נבראת תחלה ואח"כ השמים אלו מביאין טעם לדבריהם ואלו מביאין טעם לדבריהם על דעתיהן דבית שמאי דאינון אמרין השמים נבראו תחלה ואחר כך הארץ משל למלך שעשה לו כסא ומשעשאו עשה איפיפורין שלו כך אמר הקב"ה (ישעיה סו, א): "הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי וְגוֹ'" ועל דעתיהן דבית הילל דאינון אמרין הארץ נבראת תחלה ואח"כ השמים משל למלך שבנה פלטין משבנה את התחתונים אחר כך בנה את העליונים כך "בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם".
אמר רבי יהודה בר אילעי אף דין קרא מסייע לב"ה (תהלים קב, כו): "לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ" ואח"כ "וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם".
א"ר חנין ממקום שהמקרא מסייע לבית שמאי משם בית הילל מסלקין אותו "וְהָאָרֶץ הָיְתָה" כבר היתה.
ר' יוחנן בשם חכמים אמר לבריאה שמים קדמו ולשכלול הארץ קדמה.
אמר רבי תנחומא אנא אמרי טעמא לבריאה השמים קדמו שנאמר "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" ולשכלול הארץ קדמה שנאמר "בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם".
א"ר שמעון בן יוחאי תמיה אני היאך נחלקו אבות העולם בית שמאי ובית הילל על בריית שמים וארץ אלא שאני אומר שניהם לא נבראו אלא כאלפס וכסויה שנאמר (ישעיה מח, יג): "קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו".
אר"א ב"ר שמעון אם כדעת אבא למה פעמים שהוא מקדים ארץ לשמים ופעמים שהוא מקדים שמים לארץ אלא מלמד ששניהן שקולין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים אברהם ליצחק ויעקב ובמקום אחד הוא אומר (ויקרא כו, מב): "וזכרתי את בריתי יעקב וגו'" מלמד ששלשתן שקולין זה כזה. בכ"מ הוא מקדים משה לאהרן ובמקום אחד הוא אומר (שמות ו, כו): "הוא אהרן ומשה" מלמד ששניהן שקולין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים יהושע לכלב ובמקום אחד הוא אומר (במדבר יד, ל): "כי אם כלב בן יפונה הקנזי ויהושע בן נון" מגיד ששניהן שקולין זה כזה. בכ"מ הוא מקדים תורין לבני יונה ובמקום אחד הוא אומר (ויקרא יב, ו): "ובן יונה או תור לחטאת" מגיד ששניהם שקולין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים כיבוד אב לאם ובמקום אחד הוא אומר (שם יט, ג) "איש אמו ואביו תיראו" מגיד ששניהן שקולין זה כזה אבל אמרו חכמים האב קודם לאם מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו. בכ"מ הוא מקדים בריאת שמים לארץ ובמקום אחד הוא אומר "ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" מגיד ששניהם שקולין זה כזה.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה ב
בראשית רבה פרשה ב פיסקא: א ב ג ד ה
א. [ עריכה ]
"וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" רבי ברכיה פתח (משלי כ, יא): "גם במעלליו יתנכר נער" א"ר ברכיה עד דהיא פגה אפיקת כובייא הוא מה שהנביא עתיד להתנבאות עליה בסוף (ירמיה ד, כג): "ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו":
ב. [ עריכה ]
רבי אבהו ורבי יהודה בר סימון רבי אבהו אמר משל למלך שקנה לו שני עבדים שניהם באוני אחת ובטימי אחת על אחד גזר שיהא ניזון מטמיון ועל אחד גזר שיהא יגע ואוכל ישב לו אותו תוהא ובוהא אמר שנינו באוני אחת ובטימי אחת זה ניזון מטמיון ואני אם איני יגע איני אוכל, כך ישבה הארץ תוהא ובוהא אמרה העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת העליונים ניזונין מזיו השכינה התחתונים אם אינם יגעים אינם אוכלים.
ור' יהודה בר סימון אמר משל למלך שקנה לו שתי שפחות שתיהן באוני אחת ובטימי אחת על אחת גזר שלא תזוז מפלטין ועל אחת גזר טירודין ישבה לה אותה השפחה תוהא ובוהא אמרה שנינו באוני אחת ובטימי אחת זו אינה יוצאה וזזה מפלטין ועלי גוזר טירודין, כך ישבה לה הארץ תוהא ובוהא אמרה העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת העליונים חיים והתחתונים מתים לפיכך "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ".
א"ר תנחומא לבן מלך שהיה ישן ע"ג עריסה והיתה מניקתו תוהא ובוהא למה שהיתה יודעת שהיא עתידה ליטול את שלה מתחת ידיו כך צפתה הארץ שהיא עתידה ליטול את שלה מתחת ידיו של אדם שנאמר "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ" לפיכך "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ":
ג. [ עריכה ]
רבי יהודה בר סימון פתר קריא בדורות.
"וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" זה אדם הראשון שהיה ללמה ולא כלום.
"וָבֹהוּ" זה קין שבקש להחזיר את העולם לתוהו ובוהו.
"וְחֹשֶׁךְ" זה דורו של אנוש על שם (ישעיה כט, טו): "וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי וְגוֹ'".
"עַל פְּנֵי תְהוֹם" זה דור המבול שנאמר (בראשית ז, יא): "ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום".
"וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" על שם (שם ח, א) "וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ" אמר הקדוש ברוך הוא עד מתי יהא העולם מתנהג באפילה תבא האורה.
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר" זה אברהם הה"ד (ישעיה מא, ב): "מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק וגו'" אל תקרא העיר אלא האיר.
"וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם" זה יעקב.
"וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לַיְלָה" זה עשו.
"וַיְהִי עֶרֶב" זה עשו "וַיְהִי בֹקֶר" זה יעקב ויהי ערב ערבו של עשו ויהי בקר בוקרו של יעקב "יוֹם אֶחָד" שנאמר (זכריה יד, ז): "והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה וגו'".
דבר אחר "יוֹם אֶחָד" שנתן לו הקדוש ברוך הוא ואיזה זה יום הכפורים:
ד. [ עריכה ]
ר"ש בן לקיש פתר קריא בגליות.
"וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ" זה גלות בבל שנאמר (ירמיה ד, כג): "רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ".
"וָבֹהוּ" זה גלות מדי (אסתר ו, יד): "וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן".
"וְחֹשֶׁךְ" זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן שהיתה אומרת להם כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל.
"עַל פְּנֵי תְהוֹם" זה גלות ממלכת הרשעה שאין להם חקר כמו התהום מה התהום הזה אין לו חקר אף הרשעים כן.
"וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת" זה רוחו של מלך המשיח היאך מה דאת אמר (ישעיה יא, ב): "וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה'" באיזו זכות ממשמשת ובאה המרחפת על פני המים בזכות התשובה שנמשלה כמים שנאמר (איכה ב, יט): "שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ".
רבי חגי בשם רבי פדת אמר ברית כרותה למים שאפילו בשעת שרב רוחה שייפה.
וכבר היה ר"ש בן זומא יושב ותוהא ועבר רבי יהושע ושאל בשלומו פעם ושתים ולא השיבו בשלישית השיבו בבהילות א"ל בן זומא מאין הרגלים אמר לו מעיין הייתי א"ל מעיד אני עלי שמים וארץ שאיני זז מכאן עד שתודיעני מאין הרגלים א"ל מסתכל הייתי במעשה בראשית ולא היה בין מים העליונים למים התחתונים אלא כשתים ושלש אצבעות. ורוח אלהים מנשבת אין כתיב כאן אלא מרחפת כעוף הזה שהוא מרפרף בכנפיו וכנפיו נוגעות ואינן נוגעות נהפך רבי יהושע ואמר לתלמידיו הלך לו בן זומא ולא שהו ימים מועטים ובן זומא בעולם:
ה. [ עריכה ]
רבי אבהו ור' חייא רבה רבי אבהו אמר מתחלת ברייתו של עולם צפה הקדוש ברוך הוא במעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים הדא הוא דכתיב (תהלים א, ו): "כי יודע ה' דרך צדיקים וגו'".
"וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" אלו מעשיהן של רשעים "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר" אלו מעשיהן של צדיקים אבל איני יודע באיזה מהם חפץ אם במעשה אלו ואם במעשה אלו כיון דכתיב "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב" הוי במעשיהן של צדיקים חפץ ואינו חפץ במעשיהן של רשעים.
א"ר חייא רבה מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה בהמ"ק בנוי וחרב ובנוי "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" הרי בנוי היאך מה דאת אמר (ישעיה נא, טז): "לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ וְגוֹ'" "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" הרי חרב היך מה דאת אמר (ירמיה ד, כג): "רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ" "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר" הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבא היאך מה דאת אמר (ישעיה ס, א): "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ" וכתיב (שם, ב) "כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וְגוֹ' [וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה' וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה]".
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה ג
בראשית רבה פרשה ג פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט
א. [ עריכה ]
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר" רבי יצחק פתח (תהלים קיט, קל): "פֵּתַח דְּבָרֶךָ יָאִיר מֵבִין פְּתָיִים" ר"י ור' נחמיה:
רבי יהודה אומר האורה נבראת תחלה משל למלך שבקש לבנות פלטין והיה אותו מקום אפל מה עשה הדליק נרות ופנסין לידע היאך הוא קובע תימליוסים כך האורה נבראת תחלה.
ורבי נחמיה אמר העולם נברא תחלה משל למלך שבנה פלטין ועטרה בנרות ופנסין.
ע"כ דרש רבי יודן אתא ר' פנחס ור' יהודה בר רבי סימון ורבי חנון בשם ר' שמואל בר רב יצחק פתח "פתח דברך יאיר מבין פתיים" מפתח פומך לן הוה נהורא "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וְגוֹ'":
ב. [ עריכה ]
רבי ברכיה בשם רבי יהודה בר סימון פתח (תהלים לג, ו): "בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וְגוֹ'" רבי יהודה בר סימון אמר לא בעמל לא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו אלא "בִּדְבַר ה'" וכבר "שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ" אף הכא והיה אור אין כתיב כאן אלא "וַיְהִי אוֹר" כבר היה:
ג. [ עריכה ]
רשב"י פתח (משלי טו, כג): "שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טוֹב".
"שִׂמְחָה לָאִישׁ" זה הקב"ה שנאמר (שמות טו, ג): "ה' איש מלחמה ה' שמו".
"בְּמַעֲנֵה פִיו" - "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר".
"וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טוֹב" - "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב":
ד. [ עריכה ]
ר' שמעון בן יהוצדק שאל לרבי שמואל בר נחמן א"ל: מפני ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה – מהיכן נבראת האורה?
- א"ל: מלמד שנתעטף בה הקדוש ברוך הוא כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו. אמרה ליה בלחישה.
- א"ל: מקרא מלא הוא: (תהלים קד, ב): "עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה" ואת אמרת לי בלחישה אתמהא.
- א"ל כשם ששמעתיה בלחישה, כך אמרתיה לך בלחישה.
א"ר ברכיה: אלולי שדרשה רבי יצחק ברבים — לא היה אפשר לאומרה!
- מקמי כן - מה היו אמרין?
רבי ברכיה בשם ר' יצחק אמר: ממקום בית המקדש נבראת האורה; הה"ד: (יחזקאל מג, ב): "וְהִנֵּה כְּבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא מִדֶּרֶךְ הַקָּדִים [וְגוֹ' וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹדוֹ]". ואין כבודו אלא בהמ"ק, כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר (ירמיה יז, יב): "כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ וְגוֹ'":
ה. [ עריכה ]
א"ר סימון ה' פעמים כתיב כאן אורה כנגד חמשה חומשי תורה.
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר" - כנגד ספר בראשית שבו נתעסק הקב"ה וברא את עולמו.
"וַיְהִי אוֹר" - כנגד ספר ואלה שמות שבו יצאו ישראל מאפילה לאורה.
"וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב" - כנגד ספר ויקרא שהוא מלא הלכות רבות.
"וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" - כנגד ספר במדבר שהוא מבדיל בין יוצאי מצרים לבאי הארץ.
"וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם" - כנגד ספר משנה תורה שהוא מלא הלכות רבות.
מתיבין חברייא לרבי סימון והלא ספר ויקרא מלא הלכות רבות אמר להן אף הוא שנה בו דבר:
ו. [ עריכה ]
"וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם" לא הוא אור ולא הוא יום אתמהא תני אורה שנבראת בששת ימי בראשית להאיר ביום אינה יכולה שהיא מכהה גלגל החמה ובלילה אינה יכולה שלא נבראת להאיר אלא ביום והיכן היא נגנזה והיא מתוקנת לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (ישעיה ל, כו): "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים" אתמהא שבעת ולא שלשה הן והלא ברביעי נבראו המאורות אלא כאינש דאמר כן וכן אנא מפקד לשבעת יומיא דמישתותי.
רבי נחמיה אמר אלו שבעת ימי אבילות של מתושלח הצדיק. שהשפיע להן הקדוש ברוך הוא אורה.
"וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב" רבי זעירא בריה דרבי אבהו דרש בקסרין מנין שאין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו מן הכא "וַיַּרְא" "וַיַּבְדֵּל" רבי יהודה בר' סימון אמר הבדילו לו רבנן אמרי הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא משל למלך שהיה לו מנה יפה והפרישה לבנו.
א"ר ברכיה כך דרשו שני גדולי עולם רבי יוחנן ור"ש בן לקיש ויבדל הבדלה ממש משל למלך שהיה לו שני איסטרטיגין א' שליט ביום וא' שליט בלילה והיו שניהם מדיינין זה עם זה זה אומר ביום אני שולט וזה אומר ביום אני שולט קרא המלך לראשון א"ל פלוני יום יהא תחומך וכן לשני א"ל פלוני לילה יהא תחומך כך "ויקרא אלהים לאור יום" א"ל יום יהא תחומך ולחשך קרא לילה אמר ליה לילה יהא תחומך. א"ר יוחנן הוא שהקב"ה אומר לאיוב (איוב לח, יב): "הֲמִיָּמֶיךָ צִוִּיתָ בֹּקֶר יִדַּעְתָּ הַשַּׁחַר מְקֹמוֹ" הידעת מקומו אי זה הוא אתמהא.
א"ר תנחומא אנא אמרי טעמא (ישעיה מה, ז): "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום" משנבראו עושה שלום.
"ויקרא אלהים לאור יום" א"ר אלעזר לעולם אין הקדוש ברוך הוא מיחד שמו על הרעה אלא על הטובה "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם" ולחושך קרא אלהים לילה אין כתיב כאן אלא "וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לַיְלָה":
ז. [ עריכה ]
אר"י בר סימון יהי ערב אין כתיב כאן אלא "ויהי ערב" מכאן שהיה סדר זמנים קודם לכן.
א"ר אבהו מלמד שהיה בורא עולמות ומחריבן עד שברא את אלו אמר דין הניין לי יתהון לא הניין לי
א"ר פנחס טעמיה דר' אבהו "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב" מאד דין הניין לי
יתהון לא הניין לי:
ח. [ עריכה ]
א"ר ינאי מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה מעשיהן של צדיקים ומעשיהם של רשעים.
"וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ" אלו מעשיהם של רשעים "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר" אלו מעשיהן של צדיקים "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" בין מעשיהן של צדיקים למעשיהן של רשעים.
"וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם" אלו מעשיהן של צדיקים "וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לַיְלָה" אלו מעשיהן של רשעים.
"וַיְהִי עֶרֶב" אלו מעשיהן של רשעים "וַיְהִי בֹקֶר" אלו מעשיהן של צדיקים.
"יוֹם אֶחָד" שנתן להם הקדוש ברוך הוא יום אחד ואיזה זה יוה"כ.
א"ר תנחום בר ירמיה שבו נבראו ארבעה דברים הרים שמים וארץ ואורה א"ר יודן שבו היה הקב"ה יחידי בעולמו שלא היה בעולמו אלא הוא אתיא כר' יוחנן ולא אתיא כרבי חנינא רבי יוחנן אמר בשני נבראו המלאכים הה"ד (תהלים קד, ד): "המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח" וכתיב "עושה מלאכיו רוחות" רבי חנינא אמר בחמישי נבראו מלאכים שנאמר ועוף יעופף על הארץ וכתיב (ישעיה ו, ב): "ובשתים יעופף" רבי לוליאני בר טבראי בשם ר' יצחק אמר בין על דעתיה דר"ח בין על דעתיה דר"י הכל מודים שלא נברא ביום הראשון כלום שלא תאמר מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע וגבריאל בצפונו והקדוש ברוך הוא ממדד באמצעיתו אלא (שם מד, כד) "אנכי ה' עושה כל נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאתי" מי אתי כתיב מי היה שותף עמי בברייתו של עולם:
ט. [ עריכה ]
א"ר שמואל בר אמי מתחלת ברייתו של עולם נתאוה הקב"ה לעשות שותפות בתחתונים
מה נפשך אם לענין החשבון לא היה צריך למימר אלא אחד שנים שלשה או ראשון שני ושלישי - שמא אחד שני שלישי אתמהא אימתי פרע להם הקדוש ברוך הוא להלן בהקמת המשכן שנאמר (במדבר ז, יב): "ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו" ראשון לברייתו של עולם אמר הקב"ה כאילו באותו יום בראתי את עולמי תני עשר עטרות נטל אותו היום ראשון למעשה בראשית ראשון למלכים ראשון לנשיאים ראשון לכהונה ראשון לשכינה שנאמר (שמות כה, ח): "ועשו לי מקדש" ראשון לברכה ראשון לעבודה ראשון לאיסור הבמה ראשון לשחיטה בצפון ראשון לירידת האש שנאמר (ויקרא ט, כד): "ותצא אש מלפני ה' וגו'".
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה ד
בראשית רבה פרשה ד פיסקא: א ב ג ד ה ו ז
ויאמר אלהים יהי רקיע
כתיב (תהלים קד, ג): " המקרה במים עליותיו" בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין ומקרה באבנים ובעצים ובעפר אבל הקדוש ברוך הוא לא קרה את עולמו אלא במים שנא' המקרה במים עליותיו:
ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים
רבנן אמרין לה בשם רבי חנינא ור' פנחס ורבי יעקב בר' אבין בשם רבי שמואל בר נחמן בשעה שאמר הקב"ה יהי רקיע בתוך המים גלדה טיפה האמצעית ונעשו השמים התחתונים ושמי שמים העליונים רב אמר לחים היו מעשיהם ביום הראשון ובשני קרשו יהי רקיע יחזק הרקיע
ר' יהודה בר' סימון אמר יעשה מטלית לרקיע היך מה דאת אמר (שמות לט) וירקעו את פחי הזהב
אמר רבי חנינא יצאה האש מלמעלה ולחכה את פני הרקיע
רבי יוחנן כשהיה מגיע לפסוק זה (איוב כו) ברוחו שמים שפרה היה אומר יפה למדני
רבי חנינא א"ר יודן ברבי שמעון יצאת האש מלמעלה וליהטה פני רקיע ר' ברכיה בשם
רבי אבא בר כהנא אמר בא מעשה בראשית ללמד על מתן תורה ונמצא למד ממנה (ישעיה סד) כקדוח אש המסים אימתי חצה האש בין העליונים לתחתונים לא במתן תורה אתמהא כך היתה בברייתו של עולם:
רבי פנחס בשם רבי הושעיא אמר כחלל שבין הארץ לרקיע כך יש בין הרקיע למים העליונים יהי רקיע בתוך המים ביניים ובנתיים
א"ר תנחומא אנא אמרי טעמא אלו נאמר ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים אשר על הרקיע הייתי אומר על גופו של רקיע המים נתונים וכשהוא אומר ובין המים אשר מעל לרקיע הרי המים העליונים תלוים במאמר
אמר רבי אחא כהדין קנדילא ופירותיהם אלו מי גשמים:
ד. [ עריכה ]
כותי אחד שאל את ר"מ א"ל אפשר הביא לו אפרכס נתן עליה טס של זהב ולא עמדו מים טס של כסף ולא עמדו מים כיון שנתן אצבעו עמדו מים אמר לו אצבעך את נותן אמר לו מה אני שאני בשר ודם אצבעי מעמדת מים אצבעו של הקדוש ברוך הוא עאכ"ו הוי מים העליונים תלוים במאמר א"ל אפשר אותו שכתוב בו (ירמיה, כג): "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא" היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון א"ל הבא לי מראות גדולות א"ל ראה בבואה שלך בהן ראה אותה גדולה א"ל הבא לי מראות קטנות הביא לו מראות קטנות א"ל ראה בבואה שלך בהן ראה אותה קטנה א"ל מה אם אתה שאתה בשר ודם אתה משנה עצמך בכל מה שתרצה מי שאמר והיה העולם ברוך הוא עאכ"ו הוי כשהוא רוצה הלא את השמים ואת הארץ אני מלא וכשהוא רוצה היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון א"ר חנינא בר איסי פעמים שאין העולם ומלואו מחזיקים כבוד אלהותו פעמים שהוא מדבר עם האדם מבין שערות ראשו הה"ד (איוב לח,): "ויעל ה' את איוב מן הסערה וגו' מבין שערות ראשו" ועוד שאלו א"ל אפשר (תהלים סה,): "פלג אלהים מלא מים" מששת ימי בראשית ולא חסר כלום אתמהא א"ל הכנס ורחוץ ושקול עצמך עד שלא תכנס ומאחר שתכנס הלך כיון שיצא ושקל עצמו לא חסר כלום א"ל כל אותה הזיעה שיצאת לא ממך יצאת א"ל הן א"ל ומה אתה שאתה ב"ו לא חסר מעיינך כלום מעיינו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה הוי פלג אלהים מלא מים מששת ימי בראשית ולא חסר כלום א"ר יוחנן נטל הקב"ה כל מימי בראשית ונתנם חציים ברקיע וחציים באוקיינוס הה"ד "פלג אלהים מלא מים" פלגא:
ה. [ עריכה ]
הרקיע דומה לבריכה ולמעלה מן הבריכה כיפה ומחמת שהבריכה מזעת טיפים עבות והן יורדין לתוך מים המלוחים ואינן מתערבין א"ר יונה אל תתמה הדין ירדנא עבר בימא דטבריא ולא מתערב ביה מעשה נסים יש בדבר אדם כובר חטים או תבן בכברה עד שלא ירדו שתים ושלש אצבעות הן מתערבין ואלו מהלכין מהלך כמה שנים ואין מתערבין רבי יודן בר' שמעון אומר שהוא מורידן במדה שנאמר (איוב לו) כי יגרע נטפי מים היך מה דאת אמר (ויקרא כו) ונגרע מערכך כעוביה של ארץ כך עוביה של רקיע שנאמר (ישעיה מ) היושב על חוג הארץ וגו' וחוג שמים יתהלך וחוג חוג לגזירה שוה א"ר אחא בשם רבי חנינא כטס הזה רבי יהושע בר ר' נחמיה אמר כשתים ושלש אצבעות. רבי שמעון בן פזי אמר המים העליונים יתירין על התחתונים כשלשים כסוסטאות בין מים למים למ"ד תלתין רבנן אמרין מחצה על מחצה:
ו. [ עריכה ]
ויעש אלהים את הרקיע זה אחד מן המקראות שהרעיש בן זומא את העולם ויעש אתמהא והלא במאמר הן הוי (תהלים לג) בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם למה אין כתיב בשני כי טוב רבי יוחנן תני לה בשם רבי יוסי ב"ר חלפתא שבו נבראת גיהנם שנא' (ישעיה ל) כי ערוך מאתמול תפתה יום שיש בו אתמול ואין בו שלשום רבי חנינא אומר שבו נבראת מחלוקת שנאמר ויהי מבדיל בין מים למים א"ר טביומי אם מחלוקת שהיא לתקונו של עולם ולישובו אין בה כי טוב מחלוקת שהיא לערבובו על אחת כמה וכמה א"ר שמואל לפי שלא נגמרה מלאכת המים לפיכך כתוב בשלישי כי טוב שני פעמים אחד למלאכת המים וא' למלאכתו של יום שאלה מטרונה אחת את רבי יוסי אמרה לו למה אין כתיב בשני כי טוב אמר לה אעפ"כ חזר וכללו כולו בסוף שנאמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד אמרה ליה משל ששה בני אדם באין אצלך ואת נותן לכל או"א מנה ולאחד אין את נותן מנה ואת חוזר ונותן לכולם מנה אחד לא נמצא ביד כל אחד מנה ושתות וביד אחד שתות אתמהא חזר ואמר לה כההוא דאמר ר' שמואל בר נחמן לפי שלא נגמרה מלאכת המים לפיכך כתיב בשלישי ב' פעמים כי טוב אחת למלאכת המים ואחת למלאכת היום רבי לוי בשם רבי תנחום בר חנילאי אמר כתיב (שם מו) מגיד מראשית אחרית בתחלת ברייתו של עולם צפה הקדוש ברוך הוא משה קרוי טוב ועתיד ליטול את שלו מתחת ידיהם לפיכך לא כתיב בהם כי טוב רבי סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמר משל למלך שהיה לו לגיון קשה אמר המלך הואיל ולגיון זה קשה אל יכתב שמי עליו כך אמר הקב"ה הואיל והמים הללו לקו בהם דור המבול ודור אנוש ודור הפלגה לפיכך אל יכתב בהן כי טוב:
ויקרא אלהים לרקיע שמים רב אמר אש ומים רבי אבא בר כהנא אמר משום רב נטל הקדוש ברוך הוא אש ומים ופתכן זה בזה ומהן נעשו שמים ד"א שמים כתיב שהן שמים מעשיהן של בריות אם זכו והגידו שמים צדקו ואם לאו יגלו שמים עונו ד"א שמים שהבריות משתוממים עליהן לאמר של מה הן של אש הן של מים הן אתמהא ר' פנחס בשם רבי לוי אמר הוא אתא וקם עליו (תהלים קד) המקרה במים עליותיו הוי של מים הן סמים מה סמים הללו מהן ירוקין ומהם אדומים מהם שחורים ומהם לבנים כך שמים פעמים ירוקין וכו' רבי יצחק אמר שמים שא מים טעון מים משל לחלב שהיה נתון בקערה עד שלא תרד לתוכו טיפה אחת של מסו הוא מרפף כיון שירד לתוכו טיפה אחת של מסו מיד הוא קופא ועומד כך עמודי שמים ירופפו עמדו שמים ניתן בהם את המסו ויהי ערב ויהי בקר יום שני אתיא כדאמר רב לחים היו בראשון ובשני קרשו.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה ה
בראשית רבה פרשה ה פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י
א. [ עריכה ]
ויאמר אלהים יקוו המים כתיב (תהלים קד) מן גערתך ינוסון מקול וגו' רבי ברכיה בשם רבי אבא בר אמי אמר יעשה מדה למים והיך מה דאת אמר (זכריה א) וקו ינטה על ירושלים רבי אבא בר כהנא בשם רבי לוי אמר אמר הקב"ה יקוו לי המים מה שאני עתיד לעשות בהם משל למלך שבנה פלטרין והושיב בתוכה אלמים והיו משכימין ושואלים בשלומו של מלך ברמיזה ובאצבע ובמנולין אמר המלך אלו היו פקחין על אחת כמה וכמה אתמהא הושיב בה המלך דיורין פקחין עמדו והחזיקו בפלטין אמרו אין פלטין זו של מלך שלנו היא אמר המלך תחזור פלטין לכמו שהיתה כך מתחלת ברייתו של עולם לא היה קלוסו של הקדוש ברוך הוא עולה אלא מן המים הדא הוא דכתיב (תהלים צג) מקולות מים רבים אדירים משברי ים ומה היו אומרין אדיר במרום ה' אמר הקב"ה מה אם אלו שאין להן לא פה ולא אמירה ולא דיבור והרי הן מקלסין אותי כשאברא אדם על אחת כמה וכמה עמד דור המבול ומרד בו עמד דור אנוש ומרד בו דור הפלגה ומרד בו אמר הקדוש ברוך הוא יפנו אלו ויעמדו ויבואו אותן שישבו בהן מקודם הדא הוא דכתיב (בראשית ח) ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה:
ב. [ עריכה ]
אל מקום אחד רבי יודן בשם רבי לוי ורבי ברכיה בשם רבי יודן ב"ר שמעון אומר כל העולם כלו מים במים ואתה אומר אל מקום אחד אתמהא משל לעשר נודות נפוחות מונחות בטרקלין נצרך המלך למקומן מה הוא עושה להן מתירן ומוציא את רוחן ומסלקן בזוית אחד כך הדרך הקדוש ברוך הוא על מי בראשית וסילקן בים אוקיינוס הה"ד (איוב יב) הן יעצור במים ויבשו וגו' (שם ט) ודורך על במתי ים:
ג. [ עריכה ]
א"ר לוי המים היו אומרים אלו לאלו נלך ונעשה קילוסין להקב"ה הה"ד (תהלים צג) נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם וגו' ר' לוי אמר דרך הים דרך הים ר' אבא בר כהנא אמר לדוכתא פלונית ולזוית פלוניתא גלגלא פלניתא רב הונא אמר להדך ימא להדך ימא ר' יהושע בר חנינא אמר לדוכסאים לדוכסאים ר"א אמר קלטן הים היך מד"א (איוב לא) הבאת עד נבכי ים עד קלוטין דימא רבנן אמרי דוכים קבלונו מדוכנים אנו קבלונו א"ר יהושע ב"ר נחמיה המים היו עולין הרים ויורדין תהומות עד שהגיעו לאוקיינוס הה"ד (תהלים קד) יעלו הרים ירדו וגו' איזה מקום יסדת להם זה אוקיינוס. דרש רבי אבהו אוקיינוס גבוה מכל העולם כולו וכל העולם כולו מימיו הם שותים:
ד. [ עריכה ]
א"ר לוי יש מן הדרשנים שהם דורשין כגון בן עזאי ובן זומא נעשה קולו של הקדוש ברוך הוא מטטרון למשה בשעה שאמר לו (דברים לב) עלה אל הר העברים נעשה קולו של הקב"ה מטטרון על המים הה"ד (תהלים כט) קול ה' על המים אמר רבי ברכיה לא פירשו המים התחתונים מן העליונים אלא בבכיה הה"ד (איוב כח) מבכי נהרות חבש ר' תנחום מייתי לה מן הכא עושה ארץ בכחו וגו' לקול תתו המון מים וגו' ואין לקול אלא בכי היך מה דאת אמר (ירמיה לא) קול ברמה נשמע:
ה. [ עריכה ]
אמר ר' יוחנן תנאין התנה הקב"ה עם הים שיהא נקרע לפני ישראל הדא הוא דכתיב (שמות יד) וישב הים לאיתנו לתנאו שהתנה עמו אמר רבי ירמיה בן אלעזר לא עם הים בלבד התנה הקדוש ברוך הוא אלא עם כל מה שנברא בששת ימי בראשית הה"ד (ישעיה מה) אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי מידי נטו שמים וכל צבאם צויתי צויתי את הים שיהיה נקרע לפני ישראל צויתי את השמים ואת הארץ שישתקו לפני משה שנאמר האזינו השמים וגו' צויתי את השמש ואת הירח שיעמדו לפני יהושע שנאמר (יהושע ו) שמש בגבעון דום צויתי את העורבים שיכלכלו את אליהו שנאמר (מלכים א יז) והעורבים מביאים לו וגו' צויתי את האור שלא תזיק לחנניה מישאל ועזריה צויתי את האריות שלא יזיקו את דניאל צויתי את השמים שיפתחו לקול יחזקאל שנאמר (יחזקאל א) נפתחו השמים וגו' צויתי את הדג שיקיא את יונה שנא' (יונה ב) ויאמר ה' לדג ויקא את יונה:
ו. [ עריכה ]
אר"א מתחלת ברייתו של עולם גזר הקדוש ברוך הוא ואמר יקוו המים למה הקורא למי הים הקורא למי הים ב' פעמים אחת בדור המבול ואחת בדור אנוש בשביל (קהלת ג) והאלהים עשה שייראו מלפניו משל למדינה שמרדה במלך שלח המלך לגיון קשה והקיפה כדי שיראו אותו בני המדינה ויתיראו מלפניו כך למה (תהלים לג) כונס כנד מי הים בשביל וייראו מה' כל הארץ וגו':
ז. [ עריכה ]
בנוהג שבעולם אדם מפנה כלי מלא בתוך כלי ריקן שמא כלי מלא בתוך כלי מלא כל העולם כולו מים במים ואת אומר אל מקום אחד אלא מכאן שהחזיק מועט את המרובה (וכולהו נמי איתנהו במדרש קהלת ובאגדות דויקרא רבה) ודכוותה (במדבר כ) ויקהילו משה ואהרן אמר רבי חנינא כמלא פי כברה קטנה היתה בה וכל ישראל עומדין בה אלא מכאן שהחזיק מועט את המרובה ודכוותה (שמות ט) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן קחו לכם א"ר הונא וכי חפנו של משה היתה מחזקת שמנה קמצים אתמהא לא דמי ההוא דחפן לההוא דקמץ ההוא דחפן תרי מההוא דקמץ וכתיב וזרקו משה נמצאת חפנו של משה היתה מחזקת שמנה קמצים אלא מכאן שהחזיק מועט את המרובה ודכוותה א"ר יוסי ב"ר חלפתא (שם טז) אורך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים וכל ישראל עומדים שם אתמהא אלא מכאן שהחזיק מועט את המרובה ודכוותה (יהושע ג) ויאמר יהושע אל בני ישראל גשו הנה וגו' ר' הונא אמר זקפן בין שני בדי הארון אמר רבי אחא ברבי חנינא סמכן בין שני בדין הארון רבנן אמרין צמצמן בין שני בדי הארון אמר להן יהושע ממה שהחזיקו שני בדי הארון אתכם אתם יודעים ששכינתו של הקב"ה ביניכם הה"ד (שם) ויאמר יהושע בזאת תדעון כי אל חי בקרבכם ואף בירושלים דתנן עומדים צפופים ומשתחוים רווחים רבי שמואל ברבי חנא בשם רבי אחא אמר ארבע אמות לכל אחד ואמה מכל צד כדי שלא יהא אדם שומע תפלתו של חבירו ואף לעתיד לבא כן שנאמר (ירמיה ג) בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' וגו' רבי יוחנן סליק למישאל שלמיה דר' חנינא אשכחיה דיתיב ודריש בהדין פסוק (שם) בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' א"ל רבי וכי מחזקת היא ירושלים כסא ה' א"ל הקדוש ברוך הוא אמר לה האריכי הרחיבי קבלי אוכלוסיך הה"ד (ישעיה נד) הרחיבי מקום אהלך למה כי ימין ושמאל תפרוצי וגו':
ח. [ עריכה ]
ויקרא אלהים ליבשה ארץ למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה רבי נתן בשם ר' אחא ור' ברכיה בשם רבי יצחק אמר אני אל שדי אני שאמרתי לשמים וארץ די שאלמלא כן היו מותחים והולכין עד עכשיו ולמקוה המים קרא ימים א"ר יוסי ב"ר חלפתא והלא ים אחד הוא ומה ת"ל ימים אלא אינו דומה טעם דג העולה מעכו לעולה מצידון ולעולה מאספמיא:
ט. [ עריכה ]
ויאמר אלהים תדשא הארץ תני בשם ר' נתן ג' נכנסו לדין וד' יצאו מחוייבין ואלו הן אדם וחוה ונחש נכנסו לדין ונתקללה הארץ עמהן שנאמר (בראשית ג) ארורה האדמה בעבורך שתהא מעלה לך דברים ארורים כגון יתושים וזבובין פרעושין א"ר יצחק מגדלאה אף הן יש בהן הנאה ולמה נתקללה ר"י ב"ר (שמעון) [שלום] ור"פ ר"י בר' (שמעון) [שלום] אמר שעברה על הצווי שכך אמר לה הקב"ה תדשא הארץ דשא וגו' מה הפרי נאכל אף העץ נאכל והיא לא עשתה כן אלא ותוצא הארץ דשא וגו' הפרי נאכל והעץ אינו נאכל ר"פ אמר אף הוסיפה על הצווי סמכה לעשות רצון בוראה עץ עושה פרי אפי' אילני סרק עשו פירות על דעתיה דר' יהודה ב"ר שמעון ניחא אלא על דעתיה דר' פנחס למה נתקללה אלא כאינש דאמר יהון לייטין ביזייא דהדין מניק:
ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי יום שנבראו בו גבורים היך מה דאת אמר (יחזקאל כג) שלישים וקרואים רוכבי סוסים כולם כיון שנברא הברזל התחילו האילנות מרתתים אמר להן מה לכם מרתתין עץ מכם אל יכנס בי ואין אחד מכם ניזוק:
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה ו
בראשית רבה פרשה ו פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט
א. [ עריכה ]
ויאמר אלהים יהי מאורות ר' יוחנן פתח (תהלים קד) עשה ירח למועדים אמר רבי יוחנן לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד אם כן למה נבראת לבנה למועדים כדי לחדש בחשבונה ראשי חדשים ושנים רבי שילה דכפר תמרתה בשם ר' יוחנן אמר אע"פ שעשה ירח למועדים שמש ידע מבואו משמש ידע מבואו אין מונין ללבנה אלא משתשקע החמה יוסטי חברא בשם רבי ברכיה אמר הרי הוא אומר (במדבר לג) ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר לחדש ואם ללבנה אתה מונה עד כדון לית לה אלא ארבע עשרה מטמועין הוי אין מונין ללבנה אלא משתשקע החמה רבי עזריה בשם רבי חנינא אמר לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד א"כ למה נבראת לבנה אלא מלמד שצפה הקב"ה שעתידין עובדי כוכבים לעשותן אלהות אמר הקדוש ברוך הוא מה אם משהן שנים מכחישין זה את זה עובדי כוכבים עושין אותן אלהות אלו היו אחד על אחת כמה וכמה רבי ברכיה בשם רבי סימון אמר שניהם נבראו להאיר שנאמר והיו למאורות ויתן אותם אלהים ברקיע השמים והיו לאותות אלו שבתות ולמועדים אלו שלש רגלים ולימים אלו ראשי חדשים ולשנים זה קדוש שנים
ב. [ עריכה ]
(תהלים עד) לך יום אף לך לילה לך היום מקלס ולך הלילה מקלס מה היום ברשותך אף הלילה ברשותך בשעה שאתה עושה לנו נסים ביום לך יום ובשעה שאתה עושה לנו נסים בלילה אף לך לילה בשעה שאתה עושה לנו נסים ביום אנו אומרים לפניך שירה ביום ובשעה שאתה עושה לנו נסים בלילה אנו אומרים לפניך שירה בלילה עשית לנו נסים ביום ואמרנו לפניך שירה ביום (שופטים ה) ותשר דבורה וברק בן אבינועם ביום וגו' עשית לנו נסים בלילה ואמרנו לפניך שירה בלילה (ישעיה ל) השיר יהיה לכם כליל התקדש חג לך נאה לומר שירה ביום לך נאה לומר שירה בלילה למה שאתה (תהלים עד) הכינות מאור ושמש ואתה עשית את שני המאורות שנאמר ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים וגו':
ג. [ עריכה ]
רבי יודן בשם רבי תנחום ב"ר חייא ורבי פנחס בשם ר' סימון אמר מאחר שהוא קורא אותן גדולים הוא חוזר ופוגם אותם את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה אתמהא אלא על ידי שנכנס בתחומו של חבירו אמר רבי פנחס בכל הקרבנות כתיב שעיר עזים אחד חטאת ובראש חדש כתיב שעיר עזים אחד חטאת לה' אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח שאני הוא שגרמתי לו להכנס בתחומו של חבירו ומה אם זה שנכנס ברשות כך פגמו הכתוב הנכנס שלא ברשות על אחת כמה וכמה רבי לוי בשם רבי יוסי בר אלעאי אמר דרך ארץ הוא שיהא הגדול מונה לגדול והקטן מונה לקטן עשו מונה לחמה שהיא גדולה ויעקב מונה ללבנה שהיא קטנה א"ר נחמן והוא סימן טב עשו מונה לחמה שהיא גדולה מה חמה הזאת שולטת ביום ואינה שולטת בלילה כך עשו יש לו חלק בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא יעקב מונה ללבנה שהיא קטנה מה הלבנה הזו שולטת בלילה וביום כך יעקב יש לו חלק בעולם הזה ובעולם הבא רב נחמן אמר כל זמן שאורו של גדול קיים אין אורו של קטן מתפרסם שקע אורו של גדול מתפרסם אורו של קטן כך כל זמן שאורו של עשו קיים אין אורו של יעקב מתפרסם שקע אורו של עשו מתפרסם אורו של יעקב הה"ד (ישעיה מ) קומי אורי כי בא אורך כי הנה החשך יכסה ארץ וגו':
ד. [ עריכה ]
ואת הכוכבים א"ר אחא משל למלך שהיו לו שני אפוטרופין אחד שולט בעיר ואחד שולט במדינה אמר המלך הואיל ומיעט עצמו זה להיות שולט בעיר גוזר אני עליו בשעה שהוא יוצא תהא כל אוכלסא יוצאה עמו ובשעה שיהא נכנס תהא בולי ודימוס נכנסה עמו כך אמר הקדוש ברוך הוא הואיל והלבנה הזו מיעטה עצמה להיות שולטת בלילה גוזר אני עליה בשעה שהיא יוצאת שיהו הכוכבים יוצאין עמה בשעה שהיא נכנסת יהו הכוכבים נכנסים עמה ודכוותה (בראשית י) ושם אחיו יקטן אמר רבי אחא למה נקרא שמו יקטן שהיה מקטין את עסקיו מה זכה זכה להעמיד שלש עשרה משפחות גדולות ומה אם יקטן ע"י שהיה מקטין את עסקיו כך גדול שהוא מקטין את עסקיו על אחת כמה וכמה ודכוותה (שם מח) וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר אמר רבי חונייא וכי מן התולדות אין אנו יודעים שהוא הצעיר אלא מה הוא הצעיר שהיה מצעיר את עסקיו מה זכה זכה לבכורה ומה אם הצעיר על ידי שהיה מצעיר את עסקיו זכה לבכורה הגדול שהוא מצעיר את עסקיו על אחת כמה וכמה אתמהא:
ה. [ עריכה ]
ויתן אותם אלהים ברקיע השמים אמר רבי יוחנן ג' דברים נתנו מתנה לעולם ואלו הן התורה והמאורות והגשמים התורה מנין שנאמר (שמות לב) ויתן אל משה וגו' המאורות מנין שנא' (בראשית א) ויתן אתם אלהים ברקיע השמים גשמים מנין שנאמר (ויקרא כו) ונתתי גשמיכם בעתם רבי עזריה בשם רבי יהודה ב"ר סימון אומר אף השלום שנאמר (שם) ונתתי שלום בארץ רבי יהושע ב"ר נחמיה אמר אף הישועה שנאמר (תהלים יח) ותתן לי מגן ישעך רבי תנחומא אמר אף ארץ ישראל שנא' (שם קה) ויתן להם ארצות גוים וגו' וי"א אף הנקמה באדום שנא' (יחזקאל כה) ונתתי נקמתי באדום וגו' רבנן אמרי אף הרחמים שנאמר (תהלים קו) ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם רבי יצחק בר מריון אומר אף הפרשת הים הגדול שנאמר (ישעיה מג) כה אמר ה' הנותן בים דרך וגו'. רבנן אמרי הנותן בים דרך מעצרת ועד החג ובמים עזים נתיבה מן החג ועד החנוכה רבי נתן בר אחוה דרבי חייא בר אבא הוי מפרש בימא א"ל לאחוי צלי עלי א"ל מה נצלי עלך מן דאת קטר לולבך קטור רגליך אין עיילת לכנישתא ושמעתן מצליין על מטרא לא תסמוך על צלותי ר' יהושע בריה דרבי תנחומא ב"ר חייא דכפר חנון הוה באסיא בעא דיפרוש אמרה ליה מטרונה באלין יומיא פרשי אתמהא אתחזי ליה אבוי בחלמא א"ל ברי בלא קבורה שנאמר (קהלת ו) גם קבורה לא היתה לו ולא שמע למילי דדין ולא למילי דדין וכן הות ליה:
ו. [ עריכה ]
היכן גלגל החמה ולבנה נתונים ברקיע השני שנא' (בראשית א) ויתן אותם אלהים ברקיע השמים רבי פנחס בשם רבי אבהו אמר מקרא מלא הוא ואנשי כנסת הגדולה פירשו אותו (נחמיה ט) אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם וגו' היכן הוא כל צבאם נתונים ברקיע שהוא למעלה מן השמים ומן הארץ ועד הרקיע מהלך ה' מאות שנה ועוביו של רקיע מהלך ת"ק שנה ומרקיע עד הרקיע מהלך ת"ק שנה ראה כמה הוא גבוה ותנן באחד בתקופת תמוז אין צל לכל בריה דכתיב (תהלים יט) ואין נסתר מחמתו גלגל חמה יש לו נרתיק שנאמר (שם) לשמש שם אהל בהם ובריכה של מים לפניו בשעה שהוא יוצא הקדוש ב"ה מתיש כחו במים שלא יצא וישרוף את העולם אבל לע"ל הקב"ה מערטלו מנרתיקו ומלהט בו את הרשעים שנאמר (מלאכי ג) וליהט אותם היום הבא רבי ינאי ור"ש תרוייהון אמרין אין גיהנם אלא יום שהוא מלהט את הרשעים מה טעם (שם) הנה יום בא בוער כתנור וגו' רבנן אמרי יש גיהנם שנאמר (ישעיה לה) נאם ה' אשר אור לו בציון וגו' ר"י בר אילעאי אומר לא יום ולא גיהנם אלא אש שהיא יוצאת מגופן של רשעים ומלהטת אותם מ"ט דכתיב (שם לג) תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם רבי יהושע בר אבין אמר (תהלים צב) ויגידו שמים צדקו לעתיד לבא שמים מתנים צדקה שעשה הקדוש ברוך הוא עם עולמו שלא נתנם ברקיע הראשון שאלו נתנם ברקיע הראשון לא היתה בריה יכולה לעמוד מאשו של יום:
ז. [ עריכה ]
אמר רבי לוי ג' דברים קולן הולך מסוף העולם ועד סופו והבריות בינתים ואינם מרגישים ואלו הן היום והגשמים והנפש בשעה שהיא יוצאת מן הגוף היום מנין א"ר יהודה את סבור שהוא שף ברקיע ואינו אלא כמסר הזה שהוא נוסר בעץ הגשמים מנין אמר רבי לוי (שם מב) תהום אל תהום קורא לקול וגו' והנפש בשעה שהיא יוצאת מן הגוף מנין דרבי שמואל אחוי דרבי פנחס ב"ר חמא הוי דמיך בצפורי והוין חבריה יתיבין גביה אתת מלתא ושרין גחכין אמר להון כמה נפשיה דאחוה דההוא גברא מקצצא ארזין ומקצצא אילנות ואתון יתבין גחכון ולא ידעין:
"ויתן אותם אלהים ברקיע השמים" כיצד גלגל חמה ולבנה שוקעים ברקיע? ר' יהודה בר אלעאי ורבנן רבנן אמרין מאחורי הכיפה ולמטה ור' יהודה בר אלעאי אמר מאחורי הכיפה ולמעלה. א"ר יוחנן נראין דברי ר"י בר אלעאי דהוא אמר מאחורי הכיפה ולמעלה בימות החמה שכל העולם כולו רותח ומעיינות צוננין ומלהון דרבנן דאמרינן מאחורי הכיפה ולמטה בימות הגשמים שכל העולם כולו צונן ומעיינות פושרין.
אמר רבי שמעון בן יוחאי אין אנו יודעין אם פורחין הן באויר ואם שפין ברקיע ואם מהלכין הן כדרכן; הדבר קשה מאד ואי אפשר לבריות לעמוד עליו:
ולמשול ביום ובלילה וגו' א"ר אילפא אם לענין המאורות הלא כבר נאמר את המאור הגדול לממשלת היום ומה ת"ל ולמשול ביום ובלילה אלא אלו הצדיקים שהן שולטין במה שנברא להאיר ביום ובמה שנברא להאיר בלילה הה"ד (יהושע י) וידם השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו הלא היא כתובה על ספר הישר מאי ספר הישר ספר אברהם יצחק ויעקב ואמאי קרי ליה ספר הישר דכתיב (במדבר כב) תמות נפשי מות ישרים ר' חלפתא מייתי ליה מן הכא ולמשול ביום ובלילה רבי חנין בשם רבי שמואל מייתי לה מסיפא דספרא (בראשית מה) ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו ואפשר כן אלא זה יהושע שהוא עומד ממנו שהוא מעמיד גלגל חמה ולבנה שהן שולטין מסוף העולם ועד סופו רבי חנן בשם ר' שמואל בר רב יצחק מייתי לה מסופא דאורייתא (דברים לג) בכור שורו הדר לו אפשר כן אלא זה יהושע שהוא עומד ממנו שהוא מעמיד גלגל חמה ולבנה שהן שולטין מסוף העולם ועד סופו דאמר ר"ש בן יוחאי ספר משנה תורה היה סיגנון ליהושע בשעה שנגלה עליו הקב"ה מצאו יושב וספר משנה תורה בידו אמר לו (יהושע א) חזק יהושע אמץ יהושע לא ימוש ספר התורה הזה וגו' נטלו והראה אותו לגלגל חמה א"ל כשם שלא דוממתי מזה אף אתה דום מלפני מיד (שם י) וידם השמש וירח עמד א"ר יצחק א"ל עבדא בישא לא זבינא דאבא את לא כך ראה אותך אבא בחלום (בראשית לז) והנה השמש והירח וגו' מיד וידום השמש וירח וגומר.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה ז
בראשית רבה פרשה ז פיסקא: א ב ג ד ה
א. [ עריכה ]
ויאמר אלהים ישרצו המים — כתיב (תהלים פו ח): "אין כמוך באלהים" וגו'. בנוהג שבעולם, בשר ודם צר צורה ביבשה; אבל הקדוש ברוך הוא צר צורה במים, שנאמר: "ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה":
יעקב איש כפר נבוראי הורה בצור: דגים טעונין שחיטה. שמע ר' חגי, שלח ליה: תא לקי. אמר ליה: בר אינש דאמר מלתא מן אורייתא, לקי? אמר ליה: מניין היא דאורייתא? אמר ליה: מן הדא, דכתיב: "ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ"; ומה עוף טעון שחיטה, אף דגים טעונין שחיטה. אמר ליה: לא הורת טב. אמר ליה: מניין את מודע לי? אמר ליה: רביע ואנא מודע לך; דכתיב (במדבר יא כב): "הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם, ואם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם", "ישחט" אין כתיב כאן אלא "יאסף". אמר: חבוט חבטך, רצוף רצפך, דהיא טבא לאולפנא.
יעקב איש כפר נבוראי הורה בצור: מותר למול בנה של עבודת כוכבים בשבת. שמע רבי חגי, שלח ליה: תא לקי. אמר: בר נש דאמר מלתא דאורייתא, לקי? אמר ליה: ומן היא דאורייתא? אמר ליה: "ויתילדו על משפחותם לבית אבותם" (במדבר א יח), משפחת אב קרויה משפחה, משפחת אם אינה קרויה משפחה. אמר ליה: לא הורית טב. אמר ליה: ומניין את מודע לי? אמר ליה: רביע ואנא מודע לך. אמר: אם אתי בר עובדת כוכבים לגבך, ויאמר לך: אנא בעי מתעבדה יהודי על מנת למגזרה ביומא דשבתא או ביומא דכיפוריא, מחללין אותו עליו? והלא אין מחללין שבת ויום הכפורים אלא על בנה של בת ישראלית בלבד! אמר ליה: ומניין לך? – מן הדא, דכתיב (עזרא י ג): "ועתה נכרת ברית לאלהינו להוציא כל נשים והנולד מהם בעצת ה'" וגו'. אמר ליה: רבי, ומן הקבלה אתה מלקני? אמר ליה, והכתיב תמן: "וכתורה יעשה". אמר ליה: מאיזו תורה? אמר ליה, מן ההוא דאמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי: "ולא תתחתן" וגו' (דברים ז ג); מפני מה? "כי יסיר את בנך מאחרי". בנך הבא מישראלית קרוי "בנך", ואין בנך הבא מן עובדת כוכבים קרוי "בנך". אמר ליה: חבוט חבטך, דהיא טבא בקולפא, ורצוף רצפך, דהיא טבא באולפנא:
ג. [ עריכה ]
"ועוף יעופף", בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין ומשרה דיורין בעליונים ובתחתונים, שמא בחלל? אבל הקדוש ברוך הוא משרה דיורין בחלל, כדכתיב: ועוף יעופף על הארץ וגו':
"ויברא אלהים את התנינם", רבי פנחס בשם רבי אחא אמר תנינם כתיב, זה בהמות ולויתן שאין להם בן זוגות.
אמר רבי שמעון בן לקיש בהמות יש לו בן זוג, ואין לו תאוה, שנאמר (איוב מ, יז): "גידי פחדו ישרגו". רב הונא בשם רב מתנא אמר, הצבוע הזה מטפה של לובן הוא, ויש לו שלש מאות וששים וחמשה מיני צבעונים, כמנין ימות השנה של חמה. רבי ירמיה כהנא שאל לרבי שמעון בן לקיש, המרביע מחית הים מהו, אמר לו אף הן כתיב בהן "למינהם" בהדא. פרס בן לקיש מצודתיה לכהנא, אותיב כהנא, והלוא אף הדגים כתיב בהן למינהם, בהא פרס כהנא מצודתה על רבי שמעון בן לקיש. והיך עבידא, אמר רבי יונה יכול אני מקים לה משום מנהיג, מביא שני דגים חד מיירון וחד אספרון, וקושרן בגמי וממשיכו בנהר או בים, ואסור לעשות כן משום כלאים, דתנן (משנה כלאים ח ב) כלאים שאמרו הנוהג בהן אסורין לחרוש ולמשוך ולנהוג יחדו, שנאמר (בראשית א, כא): ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם, ואת כל עוף כנף, זה הטוס:
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה ח
בראשית רבה פרשה ח פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג
א. [ עריכה ]
ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו רבי יוחנן פתח (תהלים קלט) אחור וקדם צרתני וגו' א"ר יוחנן אם זכה אדם אוכל שני עולמות שנאמר אחור וקדם צרתני ואם לאו הוא בא ליתן דין וחשבון שנאמר (שם) ותשת עלי כפכה אמר רבי ירמיה בן אלעזר בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון אנדרוגינוס בראו הדא הוא דכתיב זכר ונקבה בראם א"ר שמואל בר נחמן בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון דיו פרצופים בראו ונסרו ועשאו גביים גב לכאן וגב לכאן איתיבון ליה והכתיב ויקח אחת מצלעותיו אמר להון מתרין סטרוהי היך מה דאת אמר (שמות כו) ולצלע המשכן דמתרגמינן ולסטר משכנא וגו' רבי תנחומא בשם רבי בנייה ורבי ברכיה בשם ר"א אמר בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון גולם בראו והיה מוטל מסוף העולם ועד סופו הדא הוא דכתיב (תהלים קלט) גלמי ראו עיניך וגו' רבי יהושע בר נחמיה ורבי יהודה בר סימון בשם רבי אלעזר אמר מלא כל העולם בראו מן המזרח למערב מנין שנאמר (שם) אחור וקדם צרתני וגו' מצפון לדרום מנין שנאמר (דברים ד) ולמקצה השמים ועד קצה השמים ומנין אף בחללו של עולם שנא' ותשת עלי כפכה כמה דאת אמר (איוב יג) כפך מעלי הרחק א"ר אלעזר אחור למעשה יום הראשון וקדם למעשה יום האחרון הוא דעתיה דרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר תוצא הארץ נפש חיה למינה זה רוחו של אדם הראשון א"ר שמעון בן לקיש אחור למעשה יום האחרון וקדם למעשה יום הראשון הוא דעתיה דר"ש בן לקיש דאמר ריש לקיש ורוח אלהים מרחפת על פני המים זו רוחו של מלך המשיח היך מה דאת אמר (ישעיה יא) ונחה עליו רוח ה' אם זכה אדם אומרים לו אתה קדמת למלאכי השרת ואם לאו אומרים לו זבוב קדמך יתוש קדמך שלשול זה קדמך א"ר נחמן אחור לכל המעשים וקדם לכל עונשין אמר רבי שמואל אף בקילוס אינו בא אלא באחרונה הדא הוא דכתיב (תהלים קמח) הללו את ה' מן השמים וגו' ואומר כל הפרשה ואחר כך הללו את ה' מן הארץ וגו' ואומר כל הפרשה ואח"כ אומר מלכי ארץ וכל לאומים בחורים וגם בתולות א"ר שמלאי כשם שקילוסו אינה אלא אחר בהמה חיה ועוף כך ברייתו אינה אלא אחר בהמה חיה ועוף מה טעמיה שנאמר ויאמר אלהים ישרצו המים ואח"כ ויאמר אלהים תוצא הארץ וגו' ואח"כ ויאמר אלהים נעשה אדם וגו':
ב. [ עריכה ]
רבי חמא בר חנינא פתח (איוב כ) הזאת ידעת מני וגו', אמר רבי חמא בר חנינא משל למדינה שהיתה מסתפקת מן החמרין והיו שואלין אלו לאלו מה שברון נעשה במדינה היום, של ששי היו שואלין של חמישי, ושל חמישי של רביעי, ושל רביעי של ג', ושל שלישי של שני, ושל שני של ראשון, ושל ראשון למי היה לו לשאול לא לבני המדינה שהיו עסוקין בדימוסה של מדינה, אף כאן כל מעשה של כל יום ויום היו שואלין אלו לאלו מה בריות ברא הקב"ה בכם, היום של ששי שואל של חמישי וכו' עד לראשון למי היו שואלין לא לתורה שקדמה לברייתו של עולם, דאמר ר"ש בן לקיש שני אלפים שנה קדמה התורה לברייתו של עולם, הה"ד (משלי ח) ואהיה אצלו אמון וגו' ויומו של הקב"ה אלף שנים, דכתיב כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול הוי הזאת ידעת מני עד וגו', התורה יודעת מה קודם לברייתו של עולם אבל אתה אין לך עסק לדרוש, אלא (איוב כ) מני שים אדם עלי ארץ, ר"א בשם בן סירא אמר בגדול ממך אל תדרוש, בחזק ממך בל תחקור, במופלא ממך בל תדע, במכוסה ממך אל תשאל, במה שהורשית התבונן ואין לך עסק בנסתרות.
ג. [ עריכה ]
ויאמר אלהים נעשה אדם, במי נמלך, רבי יהושע בשם ר' לוי אמר במלאכת השמים והארץ נמלך, משל למלך שהיו לו ב' סנקליטים, ולא היה עושה דבר חוץ מדעתן, רבי שמואל בר נחמן אמר במעשה כל יום ויום נמלך, משל למלך שהיה לו סנקתדרון, ולא היה עושה דבר חוץ מדעתו, ר' אמי אמר בלבו נמלך, משל למלך שבנה פלטין ע"י ארדכל ראה אותה ולא ערבה לו, על מי יש לו להתרעם לא על ארדכל, אתמהא, הוי ויתעצב אל לבו, א"ר אסי משל למלך שעשה לו סחורה ע"י סרסור והפסיד, על מי יש לו להתרעם לא על הסרסור, אתמהא, הוי ויתעצב אל לבו.
ד. [ עריכה ]
א"ר ברכיה בשעה שבא הקב"ה לבראת את האדם הראשון ראה צדיקים ורשעים יוצאים ממנו, אמר אם אני בורא אותו רשעים יוצאים ממנו, ואם לא אברא אותו היאך צדיקים יוצאים ממנו, מה עשה הקב"ה הפליג דרכן של רשעים מכנגד פניו, ושיתף בו מדת רחמים ובראו הה"ד (תהלים א) כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד, איבדה מכנגד פניו ושיתף בו מדת רחמים ובראו, ר' חנינא לא אמר כן, אלא בשעה שבא לבראת את אדם הראשון נמלך במלאכי השרת ואמר להן נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, אמרו לו אדם זה מה טיבו, אמר להן צדיקים עומדים ממנו, הדא הוא דכתיב כי יודע ה' דרך צדיקים כי הודיע ה' דרך הצדיקים למלאכי השרת, ודרך רשעים תאבד, איבדה מהם, גילה להם שהצדיקים עומדים ממנו ולא גילה להם שהרשעים עומדים הימנו, שאלו גלה להם שהרשעים עומדים הימנו לא היתה מדת הדין נותנת שיברא.
ה. [ עריכה ]
א"ר סימון בשעה שבא הקב"ה לבראת את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים, וחבורות חבורות, מהם אומרים אל יברא, ומהם אומרים יברא, הה"ד (תהלים פה) חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו, חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים, ואמת אומר אל יברא שכולו שקרים, צדק אומר יברא שהוא עושה צדקות, שלום אומר אל יברא דכוליה קטטה, מה עשה הקב"ה נטל אמת והשליכו לארץ הה"ד (דניאל ח) ותשלך אמת ארצה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבון העולמים מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסייה שלך, תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב (תהלים פה) אמת מארץ תצמח, רבנן אמרי לה בשם ר' חנינא בר אידי ורבי פנחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון אמר, מאד, הוא אדם, הה"ד וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, והנה טוב אדם, ר' הונא רבה של צפורין אמר עד שמלאכי השרת מדיינין אלו עם אלו ומתעסקין אלו עם אלו בראו הקב"ה, אמר להן מה אתם מדיינין כבר נעשה אדם.
ו. [ עריכה ]
ר' הונא בשם רבי איבו אמר בדעת בראו, שברא צרכי מזונותיו ואח"כ בראו, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבון העולם (שם /תהלים/ ח) מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, הדא עקתא להן מבריא, אמר להון א"כ צונה ואלפים כלם וגו' למה נבראו, צפור שמים ודגי הים למה נבראו, משל למלך שהיה לו מגדל מלא כל טוב ואין לו אורחים מה הנאה יש למלך שמלאו, אמרו לפניו רבונו של עולם (שם /תהלים ח'/) ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ עביד מה דהני לך.
ז. [ עריכה ]
רבי יהושע דסכנין בשם רבי שמואל אמר בנפשותן של צדיקים נמלך הה"ד (ד"ה =דברי הימים= א ד) המה היוצרים ויושבי נטעים וגדרה עם המלך במלאכתו ישבו שמה, המה היוצרים, על שם וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה, יושבי נטעים, על שם ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם, וגדרה, על שם (ירמיה ה) אשר שמתי חול גבול לים, עם המלך במלאכתו ישבו, עם המלך מלך מלכי המלכים הקב"ה ישבו נפשות של צדיקים שבהן נמלך הקדוש ב"ה וברא את העולם.
ח. [ עריכה ]
רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן אמר בשעה שהיה משה כותב את התורה היה כותב מעשה כל יום ויום, כיון שהגיע לפסוק הזה שנאמר ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו אמר לפניו רבון העולם מה אתה נותן פתחון פה למינים, אתמהא, אמר לו כתוב והרוצה לטעות יטעה, אמר לו הקב"ה משה, האדם הזה שבראתי, לא גדולים וקטנים אני מעמיד ממנו שאם יבא הגדול ליטול רשות מן הקטן ממנו והוא אומר מה אני צריך ליטול רשות מן הקטן ממני והן אומרים לו למוד מבוראך שהוא ברא את העליונים ואת התחתונים, כיון שבא לבראת את האדם נמלך במלאכי השרת, א"ר לוי לית הכא מלכו, אלא משל למלך שהיה מטייל בפתח פלטין שלו, וראה בלורין א' מושלכת, אמר מה נעשה בה, מהן אומרים דימוסיות ומהן אומרים פריבטאות, אמר המלך אינדרטין אני עושה אותה מי מעכב.
ט. [ עריכה ]
שאלו המינים את רבי שמלאי כמה אלהות בראו את העולם אמר להם אני ואתם נשאל לימים הראשונים, הה"ד (דברים ד) כי שאל נא לימים ראשונים למן היום אשר ברא אלהים אדם, אשר בראו אין כתיב כאן אלא אשר ברא, חזרו ושאלו אותו אמרו לו מה הוא דין דכתיב בראשית ברא אלהים אמר להם בראו אלהים אין כתיב כאן אלא ברא אלהים, אמר רבי שמלאי בכל מקום שאתה מוצא פתחון פה למינין, אתה מוצא תשובה בצדה, חזרו ושאלו אותו, אמרו לו מה הוא דין דכתיב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, אמר להון קראון מה דבתריה ויבראו אלהים את האדם בצלמיהם לא נאמר, אלא ויברא אלהים את האדם בצלמו, וכיון שיצאו אמרו לו תלמידיו רבי לאלו דחית בקנה, לנו מה את משיב, אמר להם לשעבר אדם נברא מן האדמה חוה נבראת מן האדם, מכאן ואילך בצלמנו כדמותנו לא איש בלא אשה ולא אשה בלא איש ולא שניהם בלא שכינה, חזרו ושאלו אותו אמרו ליה מה דין דכתיב (יהושע כב) אל אלהים ה' וגו', אמר להם הם יודעים אין כתיב כאן אלא הוא יודע, אמרו לו תלמידיו לאלו דחית בקנה, לנו מה אתה משיב, אמר להם שלשתן שם אלהים הן, כאינש דאמר בסילוגוס קיסר, אגוסטוס קיסר, חזרו ושאלו לו א"ל מה הוא דין דכתיב (שם /יהושע/ כד) כי אלהים קדושים הוא, אמר להן קדושים המה אין כתיב אלא קדושים הוא.
י. [ עריכה ]
אמר רבי הושעיא בשעה שברא הקב"ה אדם הראשון טעו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש, משל למלך ואפרכוס שהיו בקרוכין והיו בני המדינה מבקשין לומר למלך דומינו ולא היו יודעין איזהו, מה עשה המלך דחפו והוציאו חוץ לקרוכין, וידעו הכל שהוא איפרכוס, כך בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש, מה עשה הקדוש ב"ה הפיל עליו תרדמה וידעו הכל שהוא אדם, הדא הוא דכתיב (ישעיה ב) חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא.
יא. [ עריכה ]
[ה, ב] זכר ונקבה בראם, זה אחד מן הדברים ששינו לתלמי המלך זכר ונקוביו בראם רבי יהושע בר נחמיה בשם רבי חנינא בר יצחק ורבנן בשם ר"א אמרי ברא בו ארבע בריות מלמעלה וארבעה מלמטן, אוכל ושותה כבהמה, פרה ורבה כבהמה, ומטיל גללים כבהמה, ומת כבהמה, מלמעלה, עומד כמלאכי השרת, מדבר כמלאכי השרת, יש בו דעת כמלאכי השרת, ורואה כמלאכי השרת, ובהמה אינו רואה, אתמהא, אלא זה מצדד, ר' תפדאי בשם ר' אחא העליונים נבראו בצלם ובדמות ואינן פרין ורבין והתחתונים פרים ורבים, ולא נבראו בצלם ובדמות, אמר הקב"ה הריני בורא אותו בצלם ובדמות מן העליונים, פרה ורבה מן התחתונים, רבי תפדאי בשם ר' אחא אמר, אמר הקב"ה אם בורא אני אותו מן העליונים הוא חי ואינו מת, מן התחתונים הוא מת ואינו חי, אלא הרי אני בורא אותו מן העליונים ומן התחתונים אם יחטא ימות ואם לא יחטא יחיה.
יב. [ עריכה ]
[ה, כח] ורדו בדגת הים, אמר רבי חנינא אם זכה רדו ואם לאו ירדו, אמר רבי יעקב דכפר חנין את שהוא בצלמנו כדמותנו ורדו, את שאינו בצלמנו כדמותנו ירדו, רבי יעקב דמן כפר חנן אמר יבא צלמנו ודמותנו, וירדה לשאינו דומה לצלמנו כדמותנו, ויברך אותם אלהים, תמן תנינא בתולה נישאת ליום רביעי ואלמנה ליום חמישי למה שכתוב בהן ברכה, והלא אין כתיב ברכה אלא בחמישי ובששי, בר קפרא אמר רביעי אור לחמישי וחמישי אור לששי, ר' אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרה וכבשוה וכבשה כתיב, האיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה, ר' יוחנן בן ברוקה אומר אחד האיש ואחד האשה על שניהם הוא אומר ויברך אותם אלהים וגו', וכבשוה וכבשה כתיב, האיש כובש אשתו שלא תצא לשוק, שכל אשה שיוצאה לשוק סופה להכשל, מנא לן מן דינה שנאמר (בראשית לד) ותצא דינה ולבסוף נכשלה הה"ד (שם /בראשית ל"ד/) וירא אותה שכם וגו', רבי ירמיה ור' אבהו ור' יצחק בר מריון בשם רבי חנינא הלכה כרבי יוחנן.
א"ר אבהו נטל הקב"ה כוס של ברכה וברכן, אר"י ברבי סימון מיכאל וגבריאל הם היו שושבינין של אדם הראשון, אמר רבי שמלאי מצינו שהקב"ה מברך חתנים ומקשט כלות ומבקר חולים וקובר מתים, מברך חתנים מניין, ויברך אותם אלהים, ומקשט כלות מניין, (שם /בראשית/ ב) ויבן ה' אלהים את הצלע, מבקר חולים מניין, שנא' (שם /בראשית/ יח) וירא אליו ה' באלוני ממרא, קובר מתים מניין, (דברים לד) ויקבר אותו בגיא, א"ר שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן אף מראה פנים לאבל, הדא הוא דכתיב (בראשית לה) וירא אלהים אל יעקב עוד וגו', מה ברכה ברכו רבי יונתן אמר ברכת אבלים.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה ט
בראשית רבה פרשה ט פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד
א. [ עריכה ]
א [א, לא] וירא אלהים את כל אשר עשה וגו', רבי לוי פתח (משלי כה) כבוד אלהים הסתר דבר וכבוד מלכים חקור דבר, רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא אמר מתחלת הספר ועד כאן כבוד אלהים הוא הסתר דבר מכאן ואילך כבוד מלכים חקור דבר, כבוד דברי תורה שנמשלו במלכים שנאמר (שם /משלי/ ח) בי מלכים ימלוכו לחקור דבר.
ב. [ עריכה ]
ד"א וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, רבי תנחומא פתח (קהלת ג) את הכל עשה יפה בעתו, א"ר תנחומא בעונתו נברא העולם לא היה העולם ראוי לבראות קודם לכן, א"ר אבהו מכאן שהקב"ה היה בורא עולמות ומחריבן בורא עולמות ומחריבן עד שברא את אלו אמר דין הניין לי יתהון לא הניין לי, אמר רבי פנחס טעמיה דרבי אבהו וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, דין הניין לי, יתהון לא הניין לי.
ג. [ עריכה ]
דבר אחר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, רבי יוחנן אמר מלך בשר ודם בונה פלטין מביט בעליונים ראיה אחת ובתחתונים ראיה אחת אבל הקב"ה מביט בעליונים ובתחתונים ראיה אחת, אמר רבי שמעון בן לקיש הנה טוב מאד, זה העולם הזה, והנה טוב מאד, זה העולם הבא, העולם הזה והעוה"ב הביט בהן הקב"ה ראיה אחת, רבי שמעון בן לקיש בשם ר"א בן עזריה אמר (ירמיה לב) אהה ה' אלהים הנה אתה עשית את השמים ואת הארץ בכוחך הגדול ובזרועך הנטויה לא יפלא ממך כל דבר, מאותה שעה לא יפלא ממך כל דבר, רבי חגי בשם רבי יצחק אמר (ד"ה =דברי הימים= א כח) ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין אם תדרשנו ימצא לך ואם תעזבנו יזניחך לעד, קודם עד שלא נוצרה מחשבה בלבו של אדם כבר היא גלויה לפניך, רבי יודן בשם רבי יצחק קודם עד שלא נוצר יצור כבר מחשבתו גלויה לפניך, אר"י לגרמיה (תהלים קלט) כי אין מלה בלשוני הן ה' ידעת כלה, קודם עד שלא יארש לשונו דבור כבר הן ה' ידעת כלה.
ד. [ עריכה ]
רבי חמא בר חנינא ורבי יונתן, רבי חמא בר חנינא אמר משל למלך שבנה פלטין ראה אותה וערבה לו, אמר פלטין פלטין הלואי תהא מעלת חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה זו, כך אמר הקב"ה לעולמו, עולמי עולמי, הלואי תהא מעלת חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה זו, רבי יונתן אמר למלך שהיה משיא את בתו ועשה לה חופה ובית וסיידה וכיירה וציירה, וראה אותה וערבה לו, אמר לה בתי הלואי תהיה החופה הזאת מעלת חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה הזו, כך אמר הקב"ה לעולמו, עולמי עולמי, הלואי תהא מעלת חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה הזו.
ה. [ עריכה ]
בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב, והנה טוב מאד והנה טוב מות, א"ר שמואל בר נחמן רכוב הייתי על כתפו של זקני ועולה מעירו לכפר חנן דרך בית שאן, ושמעתי את ר"ש בן אלעזר יושב ודורש בשם רבי מאיר, הנה טוב מאד הנה טוב מות, רבי חמא בר חנינא ורבי יונתן, רבי חמא בר חנינא אמר ראוי היה אדם הראשון שלא לטעום טעם מיתה ולמה נקנסה בו מיתה אלא צפה הקב"ה שנבוכדנצר וחירם מלך צור עתידין לעשות עצמן אלהות ולפיכך נקנסה בו מיתה הה"ד (יחזקאל כח) בעדן גן אלהים היית, וכי בגן עדן היה חירם, אתמהא, אלא אמר לו אתה הוא שגרמת לאותו שבעדן שימות, רבי חייא בר ברתיה דר' ברכיה משום רבי ברכיה (שם /יחזקאל כ"ח/) את כרוב ממשח, אתה הוא שגרמת לאותו כרוב שימות, א"ל רבי יונתן א"כ יגזור מיתה על הרשעים ואל יגזור מיתה על הצדיקים אלא שלא יהו הרשעים עושים תשובה של רמיות, ושלא יהו הרשעים אומרים כלום הצדיקים חיים אלא שהן מסגלין מצות ומעשים טובים אף אנו נסגל מצות ומעשים טובים נמצאת עשיה שלא לשמה, רבי יוחנן ור"ש בן לקיש, רבי יוחנן אמר מפני מה נגזרה מיתה על הרשעים אלא כל זמן שהרשעים חיים הם מכעיסים להקב"ה הה"ד (מלאכי ב) הוגעתם ה' בדבריכם, כיון שהן מתים, הן פוסקים מלהכעיס להקב"ה, שנאמר (איוב ג) שם רשעים חדלו רוגז שם חדלו מלהכעיס להקב"ה, מפני מה נגזרה מיתה על הצדיקים אלא כל זמן שהצדיקים חיים הם נלחמים עם יצרן, כיון שהם מתים הם נחין, הה"ד (שם /איוב ג'/) ושם ינוחו יגיעי כח, דיינו מה שיגענו, ורשב"ל אמר ליתן שכר לאלו בכפליים ולהפרע מאלו בכפליים, ליתן שכר לצדיקים שלא היו ראוים לטעום טעם מיתה וקבלו עליהם טעם מיתה לפיכך (ישעיה סא) לכן בארצם משנה יירשו, ולהפרע מן הרשעים שלא היו צדיקים ראויים לטעום טעם מיתה ובשבילן קבלו עליהן מיתה לפיכך משנה שכרן יירשו.
ו. [ עריכה ]
אמר רבי שמעון בן אלעזר הנה טוב מאד והנה טובה שינה, וכי שינה טובה מאד, אתמהא, לא כן תנינן יין ושינה לרשעים נאה להם ונאה לעולם אלא מתוך שאדם ישן קימעא הוא עומד ויגע בתורה הרבה.
ז. [ עריכה ]
רבי נחמן בר שמואל בר נחמן בשם רב שמואל בר נחמן אמר הנה טוב מאד זה יצר טוב והנה טוב מאד זה יצר רע, וכי יצר הרע טוב מאד, אתמהא, אלא שאלולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה, ולא הוליד ולא נשא ונתן, וכן שלמה אומר (קהלת ד) כי היא קנאת איש מרעהו.
ח. [ עריכה ]
אמר רב הונא הנה טוב מאד, זו מדת הטוב, והנה טוב מאד זו מדת יסורין, וכי מדת יסורין טובה מאד, אתמהא, אלא שעל ידיה הבריות באים לחיי העולם הבא, וכן שלמה אומר (משלי ו) ודרך חיים תוכחת מוסר, אמרת צא וראה איזהו דרך מביאה את האדם לחיי העולם הבא, הוי אומר זו מדת יסורין.
ט. [ עריכה ]
אמר ר' זעירא הנה טוב מאד זו גן עדן, והנה טוב מאד זו גיהנם, וכי גיהנם טוב מאוד, אתמהא, משל למלך שהיה לו פרדס והכניס לתוכו פועלים, ובנה אוצר על פתחו, אמר כל מי שהוא מתכשר במלאכת הפרדס יכנס לאוצרו, וכל מי שאינו מתכשר במלאכת הפרדס אל יכנס לאוצרו, כך כל מי שהוא מסגל במצות ומעשים טובים הרי גן עדן וכל מי שאינו מסגל במצות ומעשים טובים הרי גיהנם.
י. [ עריכה ]
אמר רבי שמואל בר יצחק הנה טוב מאד זה מלאך חיים, והנה טוב מאד זה מלאך המות, וכי מלאך המות טוב מאד אתמהא, אלא למלך שעשה סעודה וזימן את האורחים והכניס לפניהם תמחוי מלא כל טוב, אמר כל שהוא אוכל ומברך את המלך יאכל ויערב לו, וכל מי שהוא אוכל ואינו מברך את המלך יותז ראשו בסייף, כך כל מי שהוא מסגל במצות ומעשים טובים הרי מלאך חיים, וכל מי שאינו מסגל במצות ומעשים טובים הרי מלאך המות.
יא. [ עריכה ]
אמר ר' שמעון בר אבא הנה טוב מאד זו מדת הטוב, והנה טוב מאד זו מדת הפורענות, וכי מדת הפורענות טובה היא מאד, אלא שוקד על הפורענות היאך להביאה, אמר רבי סימון בשם רבי שמעון בר אבא כל המדות בטלו מדה כנגד מדה לא בטלה, רבי הונא בשם ר' יוסי מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו, לפיכך אמרו חכמים והנה טוב מאד, זו מדה טובה.
יב. [ עריכה ]
רבנן אמרי לה בשם רבי חנינא בר אידי ורבי פנחס ורבי חלקיה הוא מאד הוא אדם, הינון אותיות דדין הינון אותיות דדין, הה"ד (בראשית א) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד זה אדם.
יג. [ עריכה ]
אמר רבי שמעון בן לקיש "הנה טוב מאד", זו מלכות שמים, והנה טוב מאד, זו מלכות הרומיים, וכי מלכות הרומיים טוב מאד אתמהא, אלא שהיא תובעת דקיון של בריות, שנאמר (ישעיה מה) אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי.
"ויהי ערב ויהי בקר יום הששי", אמר רבי יודן זו שעה יתירה שמוסיפין מחול על קדש ובה נגמרה מלאכת העולם, על כן כתיב הששי, אמר רבי סימון בר מרתא עד כאן מונין למנינו של עולם, מיכן ואילך מונין למנין אחר.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה י
בראשית רבה פרשה י פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט
א. [ עריכה ]
"ויכולו השמים והארץ וכל צבאם", כתיב (תהלים קיט) לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד, לכל יש סיקוסים, שמים וארץ יש להן סיקוסים, חוץ מדבר אחד שאין לו סיקוסים, ואי זו זו התורה שנאמר (איוב יא) ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, ד"א לכל תכלה ראיתי קץ זו מלאכת שמים וארץ, שנאמר ויכולו השמים והארץ.
ב. [ עריכה ]
רבי חמא פתח (משלי כה) הגו סיגים מכסף וגו', אמר רבי אליעזר בשם רבי יעקב משל לאמבטי שהיתה מליאה מים, והיו בה שני דיוסקוסים נאים כל זמן שהיתה מלאה מים לא היתה מלאכת דיוסקוסים נראית, כיון שפסקה וניער המים שבתוכה נראית מלאכת דיוסקוסים, כך כל זמן שהיה העולם תוהו ובוהו לא נראית מלאכת שמים וארץ כיון שנעקר תהו ובהו מן העולם נראית מלאכת שמים וארץ, (שם /משלי כ"ה/) ויצא לצורף כלי, נעשו כלים הה"ד ויכולו השמים והארץ וכל צבאם.
ג. [ עריכה ]
כיצד ברא הקב"ה את עולמו אמר רבי יוחנן נטל הקב"ה שתי פקעיות, אחת של אש ואחת של שלג, ופתכן זה בזה ומהן נברא העולם, רבי חנינא אמר ארבע לארבע רוחות השמים, רבי חמא בר חנינא אמר שש, ארבע לארבע רוחות ואחת מלמעלן ואחת מלמטן, אדריינוס שחיק עצמות שאליה לר' יהושע בר חנניא, א"ל כיצד ברא הקב"ה את עולמו, א"ל כההוא דאמר רבי חמא בר חנינא, א"ל אפשר כן, אתמהא, הכניסו לבית קטן, א"ל פשוט ידך למזרח ולמערב לצפון ולדרום, אמר ליה כך היה מעשה לפני הקב"ה.
ד. [ עריכה ]
א"ר הושעיא דרש רבי אפס באנטוכיא, אין לשון ויכלו אלא לשון מכה ולשון כלייה, משל למלך שנכנס במדינה וקילסו אותו בני המדינה וערב לו קילוסן, הרבה להן בדיצה הרבה להן בהדיוכין, לאחר זמן הכעיסו אותו, ומיעט להן בדיצה ומיעט להן בהדיוכין, כך עד שלא חטא אדם הראשון היו המזלות מהלכין דרך קצרה ובמהירות, משחטא סיבבן דרך ארוכה ובמתינות, יש מזל שגומר הלוכו לי"ב חדש כגון כוכב חמה, ויש מזל שהוא גומר הלוכו לשלשים יום והיא לבנה, ויש מזל שהוא גומר הלוכו לִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה והוא צדק, ויש מזל שהוא גומר הלוכו לשלשים שנה והוא שבתי, חוץ מן כוכב נוגה, ומאדים, שאין גומרין הלוכן אלא לד' מאות ושמונים שנה, (ובעי שאלה שנוגה מהלכת י"ב מזלות לעשרה חדשים, כל מזל כ"ה יום, ומאדים חדש וחצי, כל מזל מהלך י"ב שנה ומחצה, והיאך אומר כן נוגה ומאדים אין גומרין הלוכן אלא לד' מאות ופ' שנה, חזינא תמיה לפיכך בעי שאלה), ר' פנחס בשם ר' חנן דצפורין תני בנות שוח בשנה שנייה של שמטה נוהג קדושת שביעית שלהן, לפי שעושות פירות לשלש שנים, ואותו היום עשו פירות בן יומן, אבל לעתיד לבא הקב"ה מרפא אותה מכה שנאמר (ישעיה ל) ומחץ מכתו ירפא מחץ מכתו של עולם ירפא.
ה. [ עריכה ]
א"ר יהושע בן לוי נשתכללו שמים בחמה ולבנה ובמזלות ונשתכללה הארץ באילנות ובדשאין וגן עדן, רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי מכוללים היו המעשים והיו מותחין והולכין, וכל צבאם, א"ר אלעזר ג' צבאים הן, צבא לשמים ולארץ, וצבא לתלמידים, וצבא ליסורין, צבא לשמים וארץ שנאמר ויכלו השמים והארץ וכל צבאם, צבא לתלמידים מנין, שנאמר (איוב יד) כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי עד יקום חלופי, וצבא ליסורים מניין שנאמר (שם /איוב/ ז) הלא צבא לאנוש עלי ארץ, וכל צביונו של אדם אינו אלא על הארץ ומה הנייה לו וכימי שכיר ימיו, נחמן בריה דר' שמואל בר נחמן אמר אם זכה צבא לו ואם לאו צבא עליו, בנה בנין עלה בידו צבא לו, נפל ממנו ומת צבא עליו, אכל פתו והנייתו צבא לו, עמדה בתוך גרונו וחנקתו צבא עליו, הרבה צבאים מינה הקב"ה לאדם הזה לתבוע דקיון שלו, הרבה דובים, הרבה אריות, הרבה נחשים הרבה שרפים, הרבה עקרבים, ולא עוד אלא כימי שכיר ימיו.
בר סירא אמר: אלוה העלה סמים מן הארץ, בהם הרופא מרפא את המכה, ובהם הרוקח מרקח את המרקחת.
אמר רבי סימון: אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל. הדא-הוא-דכתיב: (איוב לח, לג): "הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם אִם תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ וגו'" לשון שוטר: (איוב לח, לא): "הַתְקַשֵּׁר מַעֲדַנּוֹת כִּימָה אוֹ מֹשְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ".
רבי חנינא בר פפא ורבי סימון אמרי: כימה מעדנת את הפירות וכסיל מושך בין קשר לקשר, הדא-הוא-דכתיב: (איוב לח, לב): "הֲתֹצִיא מַזָּרוֹת בְּעִתּוֹ וְעַיִשׁ עַל בָּנֶיהָ תַנְחֵם".
רבי תנחום בר חייא ורבי סימון אמרי: משל שהוא ממזר את הפירות.
ז. [ עריכה ]
רבנן אמרי אפי' דברים שאתה רואה אותן שהן יתירה בעולם כגון זבובין ופרעושין ויתושין אף הן בכלל ברייתו של עולם הן, ובכל הקב"ה עושה שליחותו, אפי' ע"י נחש, אפי' ע"י יתוש, אפי' ע"י צפרדע, רבי תנחומא אמר לה בשם רבי מנחמה רבי ברכיה בשם רבי חלבו רבי אחא הוה משתעי הדין עובדא חד בר נש הוה קאים על כיף נהרא, חמא חד עורדען טענה חדא עקרב ומגיזה יתיה נהרא וכיון דעבדת שליחותיה אחזרתא לאתרה, רבי פנחס בשם רבי חנן דציפורין אמר עובדא הוה בחד גבר דהוה קאים למחצד בהדא בקעת בי טרפא, חמא חד עשב וליקט יתיה ועבדיה כלילא לראשיה אזלא חד חויא ומחא יתיה וקטיל יתיה, אתא חד גבר וקם למסקר בההוא חויא, אמר תמה אני על מן דקטן הדין חויא אמר ההוא גברא אנא קטלית יתיה, תלה אפוי וחמא לההוא עשבא עבידא כלילא לראשיה, אמר מן קושטא את קטלית יתיה א"ל אין, א"ל יכיל את מרים הדין עשבא מן ראשך, א"ל אין, כיון דארים יתיה א"ל את יכול קריב הכא ומרים הדין הויא בהדין חוטרא, א"ל אין, כיון דקרב לההוא חויא מיד נשרו אבריו, רבי ינאי היה יושב ודורש בפתח עירו, ראה נחש מרתיע ובא, והוה מרדף ליה מן הדין סיטרא, והוה חזר מן דין סיטרא, ועוד הוה רדיף ליה מן הדין סיטרא והוה חזר מן דין סיטרא אמר זה הולך לעשות שליחותו, מיד נפלה הברה בעיר פלוני, בן פלוני נשכו נחש ומת, רבי אלעזר הוה יתיב מטייל בבית הכסא, אתא חד רומאי ותרכיה וקדים יתיה ויתיב ליה אמר לית דין על מגן, מיד נפק חד חויא ומחא יתיה וקטל יתיה, וקרא עליו (ישעיה מג) ואתן אדם תחתיך ואתן אדום תחתיך, רבי יצחק בר אלעזר הוה קאים ומטייל על משוניתא דימא דקיסרין ראה שם קולית אחת, והוה מצנע לה והות מתגלגלא, מצנע לה והות מתגלגלא, אמר זאת מוכנת לעשות שליחותה, עבר חד בלדר ונכשל בה ונפל ומת אזל פשפשוניה ואשכחוניה טעין כתבין בישין על יהודאי דקיסרין, טיטוס הרשע נכנס לבית קדשי הקדשים וחרבו שלופה בידו וגידר את שתי הפרוכת, ונטל שתי זונות ובעלן על גבי המזבח, ויצא חרבו מלאה דם, אית דאמרי מדם הקדשים, ואית דאמרי מדם שעיר של יום הכפורים וחירף וגידף ונטל כל כלי בית המקדש ועשאן כמין גורגותני אחת והתחיל מחרף ומגדף כלפי מעלה ואמר לא דמי ההוא דעביד קרבא עם מלכא במדברא ונצח ליה, לההוא דעביד קרבא עם מלכא בגו פלטין דידיה ונצח ליה, ירד לספינה כיון שירד מחאיה נחשלא בימא, אמר דומה זה שאין כחו של אלוה של אומה זו אלא במים, דור אנוש לא פרע מהן אלא במים, דור המבול לא פרע מהן אלא במים, פרעה וכל חילו לא פרע מהן אלא במים, אף אני כשהייתי בתוך ביתו וברשותו לא היה יכול לעמוד בי ועכשיו לכאן קדמני, סבור הוא שיהרגני במים, א"ל הקב"ה רשע חייך מבריה שהיא פחותה מכל הבריות שבראתי מששת ימי בראשית בה אני נפרע מאותו רשע, מיד רמז הקב"ה לשר של ים ועמד מזעפו, כיון שהגיע לרומי יצאו כל גדולי רומי לקראתו וקילסו אותו, כיון שעלה לרומי נכנס למרחץ, כיון שיצא הביאו פיילי פוטירין של יין לשתותו ונכנס יתוש בתוך חוטמו והיה נוקר את מוחו והולך עד שנעשה גדול כמו גוזל של שתי ליטראות, והיה מצוה ואומר פצעו מוחו של אותו האיש ודעו במה אלהיהם של יהודים נפרע מאותו האיש, מיד קראו לרופאים ופצעו מוחו, והוציאו כגוזל של שתי ליטראות, אר"א בר רבי יוסי אנא חמיתיה ברומי תרתין ליטרין מהכא וגוזלא מהכא ותקל חד לקביל חד, ונטלו אותו ונתנו אותו בתוך קערה אחת, כל מה דהוה הדין שני הוה הדין שני, פרח יתושה, פרחה נפשיה דטיטוס הרשע.
(בראשית ב ב): "ויכל אלהים ביום השביעי וגו'".
אמר ר' חנינא: משכני רבי ישמעאל ב"ר יוסי אצל פונדק אחד ואמר לי: כאן התפלל אבא של שבת בערב שבת, ר' ירמיה ור' אחא אמרי ר"י מקשי כאן התפלל אבא של שבת בערב שבת, אתמהא, ולא צריך מקשי, דהא חמריא הוו סלקין מן ערב לציפורין, והוו אמרין כבר שבת רבי חנינא בן דוסא בעירו.
ואי בעית מקשיא על הדא קשיא דאמר רבי חנינא משכני רבי ישמעאל ברבי יוסי אצל פונדק אחד, ואמר לי כאן התפלל אבא של אחר שבת בשבת, אמר רבי אבא אף על דא לא הוי צריך למקשי, דהא רבי הוה יתיב ודרש והוה אמר לאבא יודן אמוריה אכרוז קומי דציבורא יצלון דחולא עד יומא קאים.
רבי שאליה לרבי ישמעאל בר רבי יוסי, אמר לו: שמעת מאביך מהו "ויכל אלהים ביום השביעי"? אתמהא!
- אלא כזה שהוא מכה בקורנוס על גבי הסדן, הגביהה מבעוד יום והורידה משתחשך,
אמר ר' שמעון בן יוחאי: בשר ודם, שאינו יודע לא עתיו ולא רגעיו ולא שעותיו, הוא מוסיף מחול על הקודש; אבל הקב"ה, שהוא יודע רגעיו ועתיו ושעותיו, נכנס בו כחוט השערה.
גניבא ורבנן:
- גניבא אמר: משל למלך שעשה לו חופה וציירה וכיירה, ומה היתה חסרה? כלה שתכנס לתוכה. כך, מה היה העולם חסר? שבת.
- רבנן אמרי: משל למלך שעשו לו טבעת, מה היתה חסירה? חותם. כך מה היה העולם חסר? שבת.
וזה אחד מן הדברים ששינו לתלמי המלך, ויכל אלהים ביום הששי וישבות ביום השביעי.
- תלמי המלך שאל את הזקנים ברומי: בכמה ימים ברא הקב"ה עולמו?
- אמרו לו: לששה ימים.
- אמר להם: ומאותה שעה גיהנם ניסוקת לרשעים? אוי לעולם מדיניו.
"מלאכתו" - לא כן אמר ר' ברכיה בשם רבי סימון: לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו, ואת אומר "מכל מלאכתו"?! אתמהא! אלא, להפרע מן הרשעים שהן מאבדין את העולם שנברא כולו בעמל וביגיעה, וליתן שכר טוב לצדיקים שהן מקיימין את העולם שנברא כולו בעמל וביגיעה.
ומה נברא בו לאחר ששבת? שאנן, ונחת, שלוה, והשקט.
רבי לוי בשם ר' יוסי בר ר' נהוראי: כל זמן שהיו ידי קוניהם ממשמשין בהם, היו מותחים והולכין; כיון שנחו ידי קוניהם מהן, ניתן להם נחה, וינח לעולמו ביום השביעי.
אמר רבי אבא: בשר ודם, בשעה שהוא עושה אסטאטיבה, אינו נותן דונטיבא, ובשעה שהוא נותן דונטיבה, אינו עושה אסטאטיבה; אבל הקב"ה עשה אסטאטיבה ונתן דונטיבה: "וישבות", "ויברך".
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה יא
בראשית רבה פרשה יא פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י
א. [ עריכה ]
א ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו. כתיב (משלי י) "ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה", "ברכת ה' היא תעשיר" זו השבת שנאמר "ויברך אלהים את יום השביעי","ולא יוסיף עצב עמה" זה האבל, היך מה דאת אמר (שמואל ב יט) "נעצב המלך על בנו".
ב. [ עריכה ]
ב ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו. רבי ישמעאל אומר: ברכו במן וקדשו במן ברכו במן שכל ימות השבת היה יורד עומר, בערב שבת שני עומרים, וקדשו במן שלא ירד בו כל עיקר. רבי נתן אומר: ברכו במן, וקדשו בברכה. רבי יצחק אמר: ברכו במן, וקדשו במקושש וברכו בעטיפה. רב הונא אמר צריך להחליף. ר' חייא בשם ר"י אמר צריך לערב. אבין בר חסדאיאמר צריך לשלשל. רבי ירמיה ור' זעירא הוון מהלכין כחדא, ואסתלקת גולתיה דר' ירמיה ושילשלה רבי זעירא, הדא אמרה צריך לשלשל. ר' אלעזר אומר: ברכו בנר ובי היה המעשה, פעם אחת הדלקתי את הנר בלילי שבת ובאתי ומצאתי אותו במוצאי שבת דלוק, ולא חסר כלום, ברכו באור פניו של אדם, קדשו באור פניו של אדם, לא דומה אור פניו של אדם כל ימות השבת, כמו שהוא דומה בשבת, ברכו במאורות. ר"ש בר יהודה איש כפר עכו אומר משום ר' שמעון: אע"פ שנתקללו המאורות מערב שבת, אבל לא לקו עד מוצאי שבת. אתיא כרבנן ולא אתיא כדרבי אמי, דאמר ר' אמי אדם הראשון לא לן כבודו עמו, מה טעם (תהלים מט) ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו, ורבנן אמרי לן כבודו עמו, ומוצאי שבת ניטל ממנו זיוו וטרדו מגן עדן, הה"ד (איוב יד) "משנה פניו ותשלחהו", כיון ששקעה חמה בלילי שבת, בקש הקב"ה לגנוז את האורה וחלק כבוד לשבת, הה"ד "ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו", ברכו באורה,כיון ששקעה החמה בלילי השבת התחילה האורה והיתה משמשת, התחילו הכל מקלסין הה"ד (שם /איוב/ לז) "תחת כל השמים ישרהו ואורו על כנפות הארץ", מפני מה, "ואורו על כנפות הארץ", א"ר יהודה בר רבי סימון אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו כיון שהסתכל הקב"ה באנשי דור המבול ובאנשי דור הפלגה שמעשיהן מקולקלין,עמד וגנזה והתקינה לצדיקים לעתיד לבא, ומניין שגנזה שנאמר (שם /איוב/ לח) וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר, ומניין שהתקינה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (משלי ד) "וארח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום", ר' לוי בשם רבי זעירא אמר: ל"ו שעות שימשה אותה האורה, שנים עשר של ערב שבת, וי"ב של לילי שבת וי"ב של שבת, כיון ששקעה החמה במ"ש התחיל החושך ממשמש ובא ונתירא אדם הראשון, שנאמר (תהלים קלט) ואומר אך חשך ישופני ולילה אור בעדני, אותו שכתוב בו הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב בא להזדווג לי,מה עשה הקב"ה זימן לו שני רעפים, והקישן זה לזה ויצא מהן אור ובירך עליה, הה"ד (שם /תהלים קל"ט/) ולילה אור בעדני, מה בירך עליה בורא מאורי האש, אתיא כשמואל דאמר שמואלמפני מה מברכין על האור במוצאי שבת מפני שהיא תחלת ברייתה, רב הונא בשם רב ורבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר אף מוצאי יום הכפורים מברכין עליו, מפני ששבת האור, כל אותו היום.
ג ברכו ביציאה, רבי לוי בשם ריב"ח אמר כל יום שיש בו חסרון, כתיב בו ברכה ואינו חסר כלום, בחמישי נבראו עופות ודגים ובני אדם שוחטין עופות ואוכלים, וצדים דגים ואוכלין וכתיב בו ברכה ואינו חסר כלום, בששי נברא אדם ובהמה, ובני אדם שוחטין בהמה ואוכלין ובני אדם מתים, וכתיב בו ברכה ואינו חסר כלום, בשביעי מאי אית לך למימר, ר' לוי בשם ר' חמא ברחנינא אמר מפני היציאה.
ד ר"א בשם רבי יוסי אמר מפני איסטניסים ברכו במטעמים, רבינו עשה סעודה לאנטונינוס בשבת, הביא לפניו תבשילין של צונן אכל מהם וערב לו, עשה לו סעודה בחול הביא לפניו תבשילין רותחין, א"ל אותן ערבו לי יותר מאלו, א"ל תבל אחד הן חסרין, א"ל וכי יש קלרין של מלך חסר כלום, אמר לו שבת הן חסרין אית לך שבת, רבי ישמעאל בר' יוסי שייליה לרבי, א"ל בני בבל בזכות מה הן חיים, א"ל בזכות התורה, ובני ארץ ישראל בזכות מה, א"ל בזכות מעשרות. ואנשי חוצה לארץ בזכות מה, א"ל בזכות שהן מכבדין את השבתות וימים טובים, א"ר חייא בר אבא פעם אחת זמנני אדם אחד בלודקיא והביא לפנינו דיוסקוס א' טעון בי"ו מוטות, ובו מכל מה שנברא בששת ימי בראשית, ותינוק אחד היה יושב באמצעיתו, והיה מכריז ואומר (שם תהלים כד) לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה, כל כך למה שלא תזוח דעתו של בעל הבית עליו, אמרתי לו בני מהיכן זכית לכל הכבוד הזה, א"ל טבח הייתי, וכל בהמה יפה שהייתי רואה כל ימות השבת הייתי מפרישה לשבת ואמרתי לו לא על מגן זכית, אמר ר' תנחומא עובדא הוה ברומי בערובת צומא רבה והוה תמן חד חייט ואזל דיזדבן ליה חד נון, אשתכח הוא וטליא דאיפרכוס קיימין עילויה, הוה הדין מסיק ליה בטימי והדין מסיק ליה בטימי, עד דמטיא לי"ב דנרין, ונסבא ההוא חייטא, בענתא דאריסטון אמר איפרכס לטלייה למה לא איתית לינון, אמר ליה מרי מה לכפור מינך, אזלית ולא הוה תמן אלא חד נון, ואישתכחית אנא וחד יהודאי קיימין עילויה, והוה הוא מסיק ליה בטימי ואנא מסיק לה בטימי עד דמטא לשנים עשר דנרין, מה הוות בעא דנייתא לך נון בתרי עשר דנרין, אתמהא, אמר ליה מאן הוא אמר ליה בר נש פלן, שלח בתריה ואתא לגביה אמר ליה מה חמית חייט יהודאי דאכלת נון בתרי עשר דנרין, א"ל מרי אית לן חד יום, בכל חובין דאנן עבדין כל יומי שתא, הוא מכפר עלינן, וכד הוא אתא לית אנן צריכין ליקורי יתיה, אמר כיון שהבאת ראיה לדבריך הרי אתה פטור, מה פרע לו הקדוש ב"ה, הלך וקרע אותה וזימן לו בתוכה מרגליות טובה, והיה מתפרנס הימנה כל ימיו.
ה טורנוסרופוס הרשע שאל את רבי עקיבא, אמר: מה יום מיומים? אמר ליה: ומה גבר מן גוברין, אמר מה אמרית לך, ומה אמרת לי, א"ל אמרת לי מה יום מיומים, מאי שנא יומא דשבתא מכל יומא, ואמרית לך ומן גבר מגוברין, מאי שנא טורנוסרופוס מכל גוברין, א"ל שרצה המלך לכבדני, א"ל אף זו שרצה הקב"ה לכבדה, א"ל מנאן את מודע לי, א"ל הרי נהר סמבטיון יוכיח שמושך אבנים כל ימות השבת, ובשבת הוא נח, א"ל לנגדא את נגיד לי, אתמהא, א"ל והרי המעלה את המת בזכורו יוכיח, שהוא עולה כל ימות השבת ובשבת אינו עולה וההוא גברא ליהוי בדק באבוהו, חד זמן צריך ובדק באבוהו וסלק כל יומא דשבתא, ובשבתא לא סלק, בחד שבתא אסקיה א"ל אבא מן דמיתת איתעבדית יהודי, אתמהא, מפני מה עלית כל ימות השבת ושבת לא עלית, א"ל כל מי שאינו משמר את השבת אצלכם ברצונו, כאן הוא משמר אותו בעל כרחו, א"ל וכי עמל יש לכם שאתם עמלים כל ימות השבת, ובשבת אתם נוחין, א"ל כל ימות השבת אנו נידונין ובשבת אנו נוחין, חזר אצל ר"ע, א"ל אם כדבריך שהקב"ה מכבד את השבת אל ישב בה רוחות, אל יוריד בה גשמים, אל יצמיח בה עשב, א"ל תיפח רוחיה דההוא גברא אמשול לך משל לשנים שהיו דרין בחצר אחת אם אין זה נותן עירוב וזה נותן עירוב, שמא מותרין לטלטל בחצר, אבל אם היה אחד דר בחצר הרי הוא מותר בכל החצר כולה אף כאן הקב"ה לפי שאין רשות אחרת עמו וכל העולם כולו שלו מותר בכל עולם כולו, ולא עוד אלא שהרי אוכלי המן מעידין עליו, שכל ימות השבת היה יורד, ובשבת לא היה יורד.
ו
פילוסופוס פילוסוף אחד שאל את רבי הושעיה, א"ל אם חביבה היא המילה מפני מה לא נתנה לאדם הראשון? א"ל מפני מה אותו האיש מגלח פאת ראשו, ומניח את פאת זקנו? א"ל מפני שגדל עמו בשטות, א"ל אם כן יסמא את עינו ויקטע את ידיו וישבר את רגליו על ידי שגדלו עמו בשטות, א"ל ולאלין מיליא אתינן, אתמהא, א"ל להוציאך חלק אי אפשר אלא כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשייה, כגון החרדל צריך למתוק, התורמוסים צריך למתוק, החיטין צריכין להטחן, אפילו אדם צריך תיקון.
ז. [ עריכה ]
ז ר' יוחנן בשם ר' יוסי בר חלפתא אמר: אברהם שאין כתוב בו שמירת שבת ירש את העולם במדה שנאמר (בראשית יג) "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה" וגו', אבל יעקב שכתוב בו שמירת שבת, שנאמר (שם /בראשית/ לג) "ויחן את פני העיר", נכנס עם דמדומי חמה, וקבע תחומין מבעוד יום, ירש את העולם שלא במדה שנאמר (שם /בראשית/ כח) "והיה זרעך כעפר הארץ" וגו'.
ח. [ עריכה ]
ח ד"א למה ברכו, ר' ברכיה ורבי דוסתאי ורבי שמואל בר נחמן, רבי דוסתאי אומרים שאין לו בן זוג, חד בשבתא, תרי, תלתא, ארבעתא, חמשא, ערובתא, שבתא לית לה בן זוג. ר' שמואל בר נחמן אמר: שאינו נדחה, י"ט נדחה, יוה"כ נדחה, שבת אינה נדחית. תני ר"ש בן יוחאי: אמרה שבת לפני הקב"ה "רבש"ע לכולן יש בן זוג, ולי אין בן זוג", א"ל הקב"ה "כנסת ישראל היא בן זוגך",וכיון שעמדו ישראל לפני הר סיני אמר להם הקב"ה זכרו הדבר שאמרתי לשבת כנסת ישראל היא בן זוגך היינו דבור (שמות כ) "זכור את יום השבת לקדשו".
ט. [ עריכה ]
ט רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא אמר: שלשה בריות היה הקב"ה בורא בכל יום ויום, בא' ברא שמים וארץ ואורה, בב' רקיע וגיהנם ומלאכים, בג' אילנות ודשאין וגן עדן, בד' חמה ולבנה ומזלות, בה' עופות ודגים ולויתן, בו' אדם וחוה ורמשים, אמר רבי פנחס: בו' ברא ששה, אדם וחוה ורמש, ובהמה וחיה ומריאים, אמר רבי בנייא: אשר ברא אלהים ועשה אין כתיב כאן,אלא אשר ברא אלהים לעשות, כל מה שהיה הקב"ה עתיד לבראות בז' הקדים וברא אותו בו'.
י רבי פנחס בשם רבי הושעיא אמר: אע"ג דאת אמר "כי בו שבת מכל מלאכתו" ממלאכת עולמו שבת, ולא שבת לא ממלאכת הרשעים, ולא ממלאכת הצדיקים, אלא פועל עם אלו ועם אלו, מראה לאלו מעין דוגמא גטורין שלהן ולאלו מעין דוגמא גטורין שלהן, מנין שפורענותן של רשעים קרויה מלאכה שנאמר (ירמיה נ) "פתח ה' את אוצרו ויוציא את כלי זעמו כי מלאכה היא", ומנין ששכרן של צדיקים קרויה מלאכה, שנאמר (תהלים לא) "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם".
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה יב
בראשית רבה פרשה יב פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז
- אלה תולדות השמים והארץ בהבראם.
- כתיב: (איוב כו): הן אלה קצות דרכיו וגו'.
- אמר רבי הונא: כל מה שאתה רואה קצות דרכיו של הקב"ה הן (שם): הן אלה קצות דרכיו, ומה שמץ דבר נשמע בו ורעם גבורותיו מי יתבונן?
- אמר רבי הונא: הרעם הזה בשעה שיוצא כתיקונו, אין כל בריה יכולה לעמוד עליו, נתבונן אין כתיב כאן, אלא יתבונן. הפקחים, יודעין רמוזו והגיונו.
- אמר רבי הונא: אם על סדרו של רעם אין אתה יכול לעמוד, על סדר של עולם על אחת כמה וכמה אתמהא?!
- ואם יאמר לך אדם: יכול אני לעמוד על סדורו של עולם!
- אמור לו: אחרי מלך בשר ודם אי אתה יכול לעמוד, אחרי מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אתה יכול לעמוד אתמהא?!
- אמר רבי נחמן: משל לחרישת קנים שלא היה יכול אדם להכנס בתוכה, שכל מי שהיה נכנס לתוכה היה תועה.
מה עשה פקח אחד? כסח ונכנס, כסח ונכנס, נכנס דרך הכסוח, ויצא דרך הכסוח, התחילו הכל מתכנסין ויוצאין דרך כסוח.
- רב נחמן אמר: חורי. משל לפלטין גדולה שהיו לו פתחין הרבה, שכל מי שהיה נכנס לתוכה היה תועה,
מה עשה פקח אחד? נטל פקעת של גמי וקשרה כנגד הפתח, ונכנס דרך הפקעת ויצא דרך הפקעת, התחילו הכל נכנסין ויוצאין דרך הפקעת.
אר"ש בן יוחאי: משל למלך בשר ודם שבנה פלטין והבריות נכנסין לתוכה ואומרים: אילו היה העמודים גבוהין, היתה נאה. אילו היו הכותלים גבוהין, היתה נאה, אילו היתה תקרה גבוהה היתה נאה, שמא יבוא אדם ויאמר: אילו היו לי שלוש עינים, אילו היו לי שלוש רגלים היה יפה לי אתמהא?!
(קהלת ב) את אשר כבר עשהו לא נאמר כאן, אלא את אשר כבר עשוהו, כביכול מלך מלכי המלכים הקב"ה ובית דינו, נמנין על כל אבר ואבר משלך ומעמידך על מכונך, שנאמר: (דברים לב): הלה' תגמלו זאת, עם נבל ולא חכם, הלא הוא אביך קנך, הוא עשך ויכוננך.
אמר רבי לוי בר חיתא: מלך בשר ודם בונה פלטין, ואם נתן ביבה על פתחה אינו נאה. מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ברא האדם הזה, ונתן ביבו על פתחו והוא נאה והוא שבחו.
אמר רבי יצחק בר מריון: כתיב, וייצר ה' אלהים את האדם. ומה ת"ל אשר יצר? כביכול הקב"ה מתגאה בעולמו ואומר: ראו בריה שבראתי וצורה שצרתי.
אמר רבי יצחק בר מריון: כתיב, (בראשית ב): אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, בוראן משבחן. ומי מגנן, בוראן מקלסן? ומי נותן בהם דופי?
אלא גאין הן, ומשובחין הם, שנאמר: אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים:
רבי פנחס בשם ר' לוי אמר: בהבראם בה"א בראם. (ישעיה סו): ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה נאם ה', ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי.
אמר רבי יהודה בשם רבי סימון: לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, שנאמר: ואת כל אלה ידי עשתה.
רבי יודן אמר: בזכות התורה, שנא' (ויקרא כז): אלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה.
רבי יהושע בר נחמיה אומר: בזכות השבטים, שנא' (שמות א): ואלה שמות.
אלה תולדות השמים וגו'. אמר רבי אבהו: כל מקום שנאמר אלה, פסל את הראשונים. מה מוסיף על הראשונים כאן? שנאמר: אלה פסל את הראשונים. מה פסל?
תוהו ובוהו וחושך:
רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר: ויכלו השמים והארץ, בזמנן. וכל צבאם, בזמנן.
אמר לו רבי נחמיה: והא כתיב: אלה תולדות השמים והארץ בהבראם?! מלמד, שבו ביום נבראו, בו ביום הוציאו תולדות. אמר לו: והכתיב: ויהי ערב ויהי בקר יום אחד יום שני יום שלישי יום רביעי יום חמישי יום ששי?!
אמר לו רבי נחמיה: כמלקטי תאנים הן, כל אחד ואחד הופיע בזמנו.
ר' ברכיה על הדא דר' נחמיה אמר: ותוצא הארץ, דבר שהיה פקוד בידיה:
דרש ר' נחמיה, איש כפר סיחון, כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וגו'. שלושה דברים הללו הן הן עיקר ברייתו של עולם, ושהו שלושה ימים והוציאו שלושה תולדות
הארץ בראשון כבית הלל, ושהתה שלושה ימים, ראשון ושני ושלישי, והוציאה שלושה תולדות: אילנות ודשאים וגן עדן.
רקיע בשני, ושהה שלושה ימים, שני ושלישי ורביעי, והוציא שלושה תולדות: חמה ולבנה ומזלות
ומים בשלישי ושהו שלושה ימים, שלישי רביעי וחמישי, והוציאו שלושה תולדות: עופות ודגים ולויתן.
ר' עזריה לא אמר כן, אלא, ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, שני דברים הן הן עיקר ברייתו של עולם, ושהו שלושה ימים ונגמרה מלאכתן ברביעי.
שמים בראשון כבית שמאי ושהו שלושה ימים, ראשון ושני ושלישי ונגמרה מלאכתן ברביעי. ומהו גמר מלאכתן? מאורות. הארץ בג' ותוצא הארץ עיקר ברייתה ושהתה שלושה ימים, שלישי רביעי וחמישי ונגמרה מלאכתה בששי. ומהו גמר מלאכתה?
אדם, שנאמר: (ישעיה מה): אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי:
תולדות. אמר רבי שמואל בר נחמן: כל תולדות שנאמרו בתורה חסרין, בר מן תרין, אלה תולדות פרץ וגו' והדין. ומפני מה אינון חסרין?
רבי יודן בשם רבי אבין אמר: כנגד ו' דברים שנטלו מאדם הראשון ואלו הן: זיוו, חייו, וקומתו, ופרי הארץ, ופירות האילן, ומאורות.
זיוו מנין? שנאמר: (איוב יד) משנה פניו ותשלחהו. חייו מנין? כי עפר אתה. קומתו מנין? שנאמר: ויתחבא האדם ואשתו.
אמר רבי אבהו: באותו השעה גזעה קומתו של אדם הראשון ונעשית של מאה אמה.
פרי האילן ופרי הארץ מנין? שנאמר: ארורה האדמה בעבורך.
מאורות -- רבי שמעון ב"ר יהודה איש כפר עכו אמר משם ר"מ: אע"פ שנתקללו המאורות מערב שבת, לא לקו עד מוצאי שבת. אתיא כרבנן, ולא אתיא כרבי יוסי.
דאמר רבי יוסי: אדם הראשון לא לן כבודו עמו. מאי טעמיה? (תהלים מט): אדם ביקר בל ילין וגו'.
ורבנן אמרי: במוצאי שבת ניטל זיוו ממנו וטרדו מגן עדן, הדא הוא דכתיב: ויגרש את האדם. וכתיב: משנה פניו ותשלחהו.
אר"י בר סימון: אותה האורה שנברא בה העולם אדם הראשון, עמד והביט בה מסוף העולם ועד סופו. כיון שראה הקב"ה מעשה דור אנוש, ומעשה דור המבול, ומעשה דור הפלגה, שהן מקולקלים, עמד וגנזו מהם, שנאמר (איוב לח): וימנע מרשעים אורם. ולמה גנזו? אלא, גנזו לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר: וירא אלהים את האור כי טוב, ואין טוב אלא צדיקים, שנאמר: (ישעיה ג): אמרו צדיק כי טוב. ומנין שגנזו לצדיקים? שנאמר (משלי ד): ואורח צדיקים כאור נוגה, וכיון שראה אור, שהוא גנוז לצדיקים שמח, שנאמר (שם יג): ואור צדיקים ישמח .
רבי לוי בשם רבי נזירא אמר: שלושים ושש שעות שמשה אותה האורה. שתים עשרה של ע"ש, ושתים עשרה של ליל שבת, ושתים עשרה של שבת, כיון שחטא אדם הראשון בקש לגנזה, חלק כבוד לשבת, שנאמר: ויברך אלהים את יום השביעי. ובמה בירכו? באור. כיון ששקעה החמה בלילי שבת שמשה האורה, התחילו מקלסין להקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב (איוב לד): תחת כל השמים ישרהו. מפני מה? ואורו של כנפות הארץ. האירה אותה האורה כל היום וכל הלילה. כיון ששקעה חמה במוצאי שבת, התחיל החושך ממשמשת ובא. באותה שעה נתיירא אדם הראשון, אמר: שמא אותו שכתוב בו: "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב" בא להזדווג לי?! ואומר: "אך חשך ישופני", אתמהא?! מה עשה לו הקב"ה? זמן לו שני רעפים והקישן זה לזה ויצאת האור ובירך עליה, הדא הוא דכתיב (תהלים קלט): ולילה אור בעדני.
אתיא כההיא דתני דבי רבי ישמעאל: מפני מה מברכין על האור במוצאי שבת בורא מאורי האש? מפני, שהוא תחלת ברייתו.
רב הונא בשם רבי איבו בשם רבי יוחנן אמר: אף במוצאי יוה"כ מברכין עליו, מפני ששבת באותו היום.
רבי ברכיה בשם רבי שמואל אמר: אף על פי שנבראו הדברים על מליאתן, כיון שחטא אדם הראשון נתקלקלו. ועוד, אינן חוזרין לתקונן, עד שיבא בן פרץ, שנא' (רות ד): אלה תולדות פרץ, מלא בשביל ו' דברים שיחזרו ואלו הן: זיוו, חייו, קומתו, פירות הארץ, ופירות האילן, ומאורות.
זיוו מנין? שנאמר (שופטים ה): ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. חייו מנין? שנא' (ישעיה סה): כי כימי העץ ימי עמי וגו'.
תני ר"ש בן יוחאי אומר: אין עץ אלא תורה, היך מה דאת אמר (משלי ג): עץ חיים היא למחזיקים בה.
קומתו מנין? שנאמר (ויקרא כו): ואולך אתכם קוממיות.
תני רבי חייא: בקומה זקופה, ולא יראים מכל בריה.
רבי יודן אומר: מאה אמה כאדם הראשון.
ר"ש אמר: מאתים אמה.
ר"א בר ר"ש אמר: שלוש מאות קוממאה, מיות מאתים.
רבי אבהו אמר: תשע מאות אמה.
רבי ברכיה בשם רבי דוסא אמר: טעמיה דרבי אבהו מהכא, כי כימי העץ ימי עמי, כשקמה הזו שהיא עושה בארץ שש מאות שנה, והוולד יוצא ממעי אמו באמה גדומה. צא וחשוב! אמה ומחצה בכל שנה, הרי תשע מאות אמה.
פירות הארץ ופירות האילן מניין? שנא' (זכריה ח): כי זרע השלום הגפן תתן פריה וגו'. מאורות מנין? שנאמר (ישעיה ל): והיה אור הלבנה כאור החמה וגו':
שמים וארץ יש להן תולדות, שנאמר: אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. הרים יש להם תולדות, שנאמר (תהלים צ): בטרם הרים יולדו וגו'. מטר יש לו תולדות, שנאמר (איוב לח): היש למטר אב. טל יש לו תולדות, שנאמר (שם ): או מי הוליד אגלי טל.
רבי שמעון בן לקיש אמר: אלו מרגליות של טל. תני, כל מי שיש לו תולדות, מת ובלה ונברא ואינו בורא, וכל מי שאין לו תולדות אינו לא מת ולא בלה ובורא ואינו נברא.
רבי עזריה בשם רבי אמר: כלפי מעלה הדבר אמר:
כל מה שאתה רואה תולדות שמים וארץ הן, שנאמר: בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ.
- בשני, ברא מן העליונים, שנא': ויאמר אלהים יהי רקיע,
- בשלישי, ברא מן התחתונים, ויאמר אלהים תדשא הארץ.
- ברביעי, ברא מן העליונים, ויאמר אלהים יהי מאורות.
- בחמישי, ברא מן התחתונים, ויאמר אלהים ישרצו המים.
- בששי, בא לבראות את אדם, אמר: אם אני בורא אותו מן העליונים, עכשיו העליונים רבים על התחתונים בריה אחת, ואין שלום בעולם, ואם אני בורא אותו מן התחתונים, עכשיו התחתונים רבים על העליונים בריה אחת, ואין שלום בעולם, אלא, הרי אני בורא אותו מן העליונים ומן התחתונים בשביל שלום, הדא הוא דכתיב: וייצר ה' אלהים את האדם וגו' עפר מן האדמה מן התחתונים.
ויפח באפיו נשמת חיים, מן העליונים.
דאמר רבי שמעון בן לקיש: (שם כה) המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו. המשל זה גבריאל.
ופחד זה מיכאל:
אמר רבי יהושע בן קרחה: בהבראם, באברהם, בזכותו של אברהם.
רבי עזריה אמר על הדא דרבי יהושע בן קרחה: (נחמיה ט): אתה הוא ה' לבדך אתה עשית וגו'.
וכל אשר בהם כל האונקים הזה בשביל מה? בשביל, אתה הוא ה' האלהים, אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם. אמר רבי יודן: בהרים הגבוהים היעלים אין כתיב כאן, אלא (תהלים קד): הרים הגבוהים ליעלים. הרים הגבוהים למה נבראו? בשביל היעלים. מה יעלה זו תשייה היא מתיירא מן החיה, ובשעה שהיא מבקשת לשתות, הקדוש ברוך הוא מכניס בה רוח של תזזית והיא מקרקשת בקרניה והיא שומעת קולה ובורחת.
(שם) סלעים מחסה לשפנים, הדין טפזא מיגין תחות שקפה,מן העוף בשעה שהוא פורח שלא יאכלנו, ומה בשביל דבר טמא, ברא הקב"ה את עולמו, בשביל זכותו של אברהם על אחת כמה וכמה! אתמהא?!
בהבראם. ר' אבהו בשם ר' יוחנן אמר: בהבראם, בה' בראם. ומה ה' זה, כל האותיות תופסין את הלשון וזה אינו תופס את הלשון, כך לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אלא, (שם לג): בדבר ה' וכבר שמים נעשו.
רבי יודא נשיאה שאליה לר' שמואל בר נחמן אמר: מפני ששמעתי עליך שאתה בעל הגדה, מאי דכתיב: (שם סח): סולו לרוכב בערבות ביה שמו וגו'? אמר לו: אין כל מקום ומקום, שאין לו איש ממונה על בית שלו. אנדיקוס במדינה ממונה על בית שלו. אגוסטוס במדינה ממונה על בית שלו. כך מי ממונה על בית של עולם? הקב"ה, ביה שמו על בית של עולמו. אמר ליה: אוי דמובדין ולא משתכחין! שאלית לר' אלעזר ולא אמר כן, אלא (ישעיה כו) כי ביה ה' צור עולמים, בשתי אותיות ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אין אנו יודעין אם העולם הזה נברא בה"א והעולם הבא ביו"ד, או אם העולם הזה נברא ביו"ד והעולם הבא בה"א? וממה?
דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: בהבראם בה"א בראם הוי, העוה"ז נברא בה"א. ומה ה"א זה סתום מכל צדדיו ופתוח מלמטה, רמז שכל המתים יורדים לשאול. והעוקץ שלו מלמעלה, רמז שעתידים לעלות. והחלון הזה שמן הצד, רמז לבעלי תשובה. והעולם הבא נברא ביו"ד. מה יו"ד זה קומתו כפופה, כך הן הרשעים קומתן כפופה ופניהם מקדירות לעתיד לבא, הדא הוא דכתיב (שם ג): ושח גבהות אדם ושפל רום אנשים ונשגב ה' לבדו ביום ההוא. ואומר (שם): והאלילים כליל יחלוף.
בהבראם. רבי ברכיה בשם ר"י בר סימון אמר: בלא עמל ובלא יגיעה ברא הקב"ה את עולמו, אלא בדבר ה' וכבר שמים נעשו.
משל למלך שנזף בעבדו ועמד לו תמיה, כך (איוב כו): עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו:
רבי אליעזר ור' יהושע רא"א: כל מה שיש בשמים ברייתו מן השמים, כל מה שיש בארץ ברייתו מן הארץ. ומייתי ליה מן הכא (תהלים קמח): הללו את ה' מן השמים וגו' הללו את ה' מן הארץ וגו'
רבי יהושע אומר: כל מה שיש בשמים ובארץ, אין ברייתו אלא מן השמים, ומייתי לה מהכא (איוב לו): כי לשלג יאמר הוא ארץ. מה שלג אע"פ שהוייתו בארץ, אין ברייתו אלא בשמים. כך כל מה שיש בשמים ובארץ, אין ברייתו אלא מן השמים.
ר' הונא בשם ר' יוסף אמר: כל מה שיש בשמים ובארץ אין ברייתן אלא מן הארץ, הדא הוא דכתיב (ישעיה נז): כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וגו'. מה הגשם אף על פי שירידתו מן השמים אין ברייתו אלא מן הארץ, כך כל מה שיש בשמים ובארץ אין ברייתו אלא מן הארץ.
רבי יודן מייתי ליה מהכא (קהלת ג): הכל הולך אל מקום אחד, הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר.
רב נחמן אמר: אפילו גלגל חמה, שנא' (איוב ט) האומר לחרס ולא יזרח:
רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר: מלך בשר ודם בונה פלטין, משהוא בונה את התחתונים אח"כ הוא בונה את העליונים, אבל הקדוש ברוך הוא ברא את העליונים ואת התחתונים בריה אחת.
רבי שמעון בן לקיש אומר: מלך בשר ודם עושה ספינה, בתחלה הוא מביא קורות, ואחר כך הוא מביא ארזים, ואח"כ הוא מביא הוגנים, ואחר כך הוא מעמיד עליה נווטים, אבל הקב"ה ברא הן ומנהיגיהם, הדא הוא דכתיב (ישעיה מב): כה אמר האל ה' בורא השמים ונוטיהם ונווטיהם כתיב:
ר' יצחק ורבי שמעון בן לקיש רבי יצחק אמר: מלך בשר ודם בונה אהל ומותח אהל אננקי, על ידי שהות הוא רפי קימעה. ברם הכא (איוב לז): תרקיע עמו לשחקים. ואם תאמר שהן רפים, ת"ל (שם): חזקים כראי מוצק.
רבי שמעון בן לקיש אמר: בשר ודם מוצק כלים אננקי, על ידי שהות היא מעלה חלודה. ברם הכא חזקים כראי מוצק, נראים כמין תרקיא.
רבי עזריה אמר: על הדא דרבי שמעון בן לקיש, כי בו שבת מכל מלאכתו, אלה תולדות השמים והארץ בהבראם? אלא, יום יוצא יום נכנס, שבת יוצאה שבת נכנסת, חדש יוצא חדש נכנס, שנה יוצא שנה נכנס:
ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. בית שמאי ובית הלל. בית שמאי אומרים: מחשבה בלילה ומעשה ביום. ובית הלל אומרים: מחשבה ומעשה ביום.
אר"ש בן יוחאי: תמיהה אני?!
איך נחלקו אבות העולם בית שמאי ובית הלל על בריית שמים וארץ, אלא, מחשבה בין ביום בין בלילה, ומעשה עם דמדומי חמה:
ה' אלהים . למלך שהיו לו כוסות ריקים, אמר המלך אם אני נותן לתוכן חמין הם מתבקעין, צונן הם מקריסין. ומה עשה המלך? ערב חמין בצונן ונתן בהם ועמדו. כך אמר הקדוש ברוך הוא: אם בורא אני את העולם במדת הרחמים, הוי חטייה סגיאין. במדת הדין היאך העולם יכול לעמוד?!
אלא, הרי אני בורא אותו במדת הדין ובמדת הרחמים, והלואי יעמוד:
ארץ ושמים . משל ללגיון שהמליך את המלך תחילה. אמר המלך: הואיל ולגיון זה המליכני תחלה, הרי אני נותן לו פרוקופי, שלא תזוז ממנו לעולם. כך אמר הקב"ה: הואיל והארץ היא עשתה צביוני תחילה, הרי אני נותן לה פרוקופי שלא תזוז ממנה לעולם, הדא הוא דכתיב (תהלים קד): יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד.