עם טעמים:
צַדִּ֣יק יְ֭הֹוָה בְּכׇל־דְּרָכָ֑יו וְ֝חָסִ֗יד בְּכׇל־מַעֲשָֽׂיו׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
צדיק - אם טען טוען למה יאכיל אחד חטה ואחד שעורים? והנה התשובה: כי הוא יודע הטוב להם כי הוא בראם וידע תולדתם, כמו הרופא המצוה שיאכל כל אדם מה שהוא טוב לו.
ועוד: כי השם כל מה שיתן בדרך חסד הוא, כי איננו חיוב עליו על כן: וחסיד.
"צדיק". כי בצדק וביושר נותן לכל אחד אוכלו, ואעפ"י שהחי טורף את החי ואוכלו, כמו החתול לעכבר, וכן האריה, והדוב והנמר ושאר החיות האוכלות חיות אחרות, וכן במעופפים, העופות הדורסים עופות אחרים, הכל צדק מאתו, כי גם לחיות ולעופות הנטרפים נותן להם ג"כ מאכלם בחייהם, אלא שבהגיע קצם למות, גזר מקודם שתהיה מיתתם פעמים בהנאת חיים אחרים, ופעמים יגזור שימות מיתת עצמו, ואחד הוא לנטרף ימות מיתת עצמו, או ע"י אחר. וזה מבוכה גדולה בין החכמים, כי מהם אומרים כי כשטורף האריה הכבש והדומה להם, הוא עונש הנטרף מאת האל יתברך. וכדומה לזה מצאתי בדברי רז"ל (חולין סג, א): ר' יוחנן כד הוי חזי שלך ששולה דגים מהים היה אומר (מזמור לו, ז): משפטיך תהום רבה. ומהם אומרים כי אין גמול ועונש בכל מיני החיים אלא לאדם בלבד, ואנחנו נאמר יש גמול ועונש לשאר מיני בעלי חיים בעסק האדם. כי הנה מצאנו (בראשית ט, ה): ומיד כל חיה אדרשנו, ונאמר (חבקוק ב, יז): ושד בהמות יחיתן, ונאמר בגמול (מ"א יג, כח): ולא שבר את החמור. ופירשו רז"ל גמול בבהמות כגון החמור והכלב, כי אמרו רז"ל (בכורות ה, ב): מה נשתנו פטרי חמורים מכל בהמות לפדותם? ופירשו, לפי שטענו ביזתם של ישראל. ונאמר (שמות כב, ל): לכלב תשליכון אותו, בשכר לא יחרץ כלב לשונו (שם יא, ז), מלמד שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריאה ובריאה (מכילתא, משפטים קצה). ויש דעת אחרת ואין ראוי לכתבה. וחסיד בכל מעשיו, שנותן להם מה שאינו מחוייב לתת להם, והם אינם ראויים לקבל, אלא שחסדו גבר עליהם:
"צדיק ה' בכל דרכיו", דרכי הנהגה הם בצדק, שהגם שיש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, בכ"ז הוא צדיק בדרכיו והכל בצדק לשלם לצדיק על חטא קל ולרשע על זכות קל שעשה בעוה"ז, כדי שעקר שכר כל אחד יהיה שמור לעוה"ב.
"וחסיד בכל מעשיו", כל מה שעשה וברא בעולמו עשה מצד החסד, כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, שמצד חסדו עשה כל נברא ועשהו בתכלית התיקון והטוב הכל מצד החסד:
