רד"ל על בראשית רבה/ג
מפרשים אחרים על הפרשה הנוכחית: יפה תואר • ידי משה • מהרז"ו • רש"י • מתנות כהונה • רד"ל
א
האורה נבראת תחלה ואח"כ העולם - כ"ה בשמ"ר רפ"ג. והיינו שמים וארץ (ואין זה ענין לפלוגתא דאור או חשך נברא תחלה דשלהי תמיד). וכ"מ בילקוט ועי' בויק"ר פל"א. מפתח פומך לן - מלת לן נראה רומז לפי שבאמת בראשית נמי מאמר הוא. רק הוא מאמר סתום שלא נתפרש בתורה. רק התחלה האמירה לן באור. וסובר כר"ן שמים וארץ נבראו תחלה. ופתיחה דר"י פתח דברך אדר"ש בר"י דהכא קאי.
ג
שמחה לאיש כו' במענה פיו וימר אלהים אור - ודרש שמחה על האורה כד"א אורה ושמחה וכתיב אור צדיקים ישמח.
ד
שנתעטף בה כו' - ע' שמ"ר פט"ו ופג"ב ושוח"ט מז' כ"ז ומז' ק"ד. מדרך הקדים וגו'. הארץ האירה מכבודו. ואין כבוד כו' - כצ"ל. וכן הוא בויקרא רבה שם.
ה
והלא ס' ויקרא מלא הלכות - כלומר יותר מבס' דברים ולמה זה קרא אור יום שהוא עיקר לס' דברים. ומשני שגם בויקרא שנה בו דבר משארי האורות. וכתב בו וירא ה' כי טוב. והאי ויקרא כו' לא הוא אור כו' הוא ענין בפ"ע שלא כמ"כ ועיין בילקוט נראה מסידור המאמרים כמ"ש ע"ש.
ו
והיכן היא גנזה - עיין שמ"ר ריש פ' ל"ה. כאינש כו' לשבעת יומיא דמשתותי - עמ"כ שפי' אף שאינו מספיק אלא ליום אחד. וראוי להוסיף על דבריו ומשום שעיקר שמחה חד יומא. כמ"ש במ"ק (ט' ע"א). מנין שאין מברכין על הנר - בירושלמי פ"ח דברכות ושוח"ט מז' כ"ז. ידעת השחר מקומו הידעת מקומו כו' אתמהא - לפי הלשון דכאן היה נראה לפרש איזהו מקום השחר בכל יום להאיר (ולפמ"ש במ"א בס"ד פי' ל' עליית השחר שהוא הסתלקות שחרות הרקיע ומתחיל להתלבן מן האורה יהיה פי' מקום השחר כאן מקום שמתחיל להשחיר בערב להכסיף פני רקיע ולהסתלק לובן ואור היום. מיושב מ"שׁ השחר אחר הבוקר אע"פ שעלית השחר הוא קודם האיר הבוקר) ובירושלמי דברכות שם הגי' הידעת מקומו של אור ז' ימי בראשית היכן נגנז. אין הקדוש ברוך הוא מייחד שמו כו' - עיין בארוכה בתנחומא תזריע פ"ט ובתוס' תענית ג' ד"ה ואלו כו'.
ז
שהיה בורא עולמות ומחריבן - ע"ל פ"ט ובקה"ר פ"ג פ"יא. ושוח"ט מז' ל"ד. והנה טוב מאד דין הניין לי - לשון והנה דייק כלומר והנה עתה טוב מאד ולא קודם לכן. וז"ש את על אשר עשה לומר שאף בסדר זמנים שהיה קודם לכן ראה והשגיח בהן ומצא טוב מאד את אשר הנה עשה כעת שראוים להקרא טוב ולהתקיים כמ"שׁ הרמב"ן שהראיה והנה טוב הוא על הקיום ע"ש.
ח
ארבעה דברים הרים שמים כו' - קרוב בעיני שצ"ל המים שמים ומפני שכתוב ע"פ המים קאמר שהמים נבראו ג"כ בו ביום. וע' רפ"ב דחגיגה ובפר"א פ"ג. וע"ל ספי"א שחושב רק ג' דברים שנבראו ביום א' שמים וארץ ואורה. ואין מובן יפה שייכות הא דר"ש ב"א אקרא דיום אחד כן.
ט
שמא אחד שני שלישי - דמשמעו שאין האחד מצטרף יחד וכדמפרש ברבה נשא פי"ג ובפסיקתא דויהי המקריב שעד הקב"ה יחידי נתאוה לדור בתחתונים על בריותיו אלא שלא נשלם התחברות עם בריותיו עד הקמת המשכן. ושם נאמר ביום הראשון אבל כאן נאמר יום אחד.