תולדות תנאים ואמוראים/א/ר' אבהו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש



ר' אבהו[עריכה]

בדור השני והשלישי לאמוראי א"י אשר בימיהם התפשטו ברב כח כת המינים בכל רוחב ארצנו הקדושה וממשלת הארץ נתנה בידם והמה התחילו להציק ולהעיק את שה פזורה ישראל, ובחמלת ה' שנשבע ואמר חצי אכלה בם חצי כלים והם אינם כלים, שלח לנו ממרום את האיש הדגול מרבבה את ר' אבהו, והטבע העניקה אותו ביד רחבה כראוי למנהיג הדור.

הוא היה יפה תואר עד שהפליא כל רואיו כב"מ פד. ששופריה דר' אבהו מעין שופריה דיעקב אבנו, והיה בעל כח גדול כברכות ס. שר' אבהו על לבית המרחץ אפחית בי בני מתותיה אתרחיש ליה גיסא קם על עמודא והציל מאה וחד גברי בחד ידיה. ובכתובות סב. יסופר שר' אבהו הוה קאי בי בני הוה סמעי ליה תרי עבדי איפחית בי בני מתותיב איתרמי ליה עמודא סליק ואסקינהו וכששאלוהו רבנן וכי מאחר דהכי הוא (שאתה בעל כח גדול כ"כ) למה לך למיסמכיה? א"ל א"כ מה אניח לעת זקנה. כן הוא ביצה פ"א ה"ו.

וה' ברכו בעושר רב מעסק רדידי הנשים כירושלמי ב"מ ספ"ד. עד שהתנהג כאחד השרים ועשירי העם כשבת קיט. שהוא ישב אתקתקא דשינא (כסא של שן) ושם קיט: שבמוצאי שבת היה שוחט עגלא תילתא אף שלא היה צריך ממנה אך כולייתא, ועל כולם הרימה אותו אל על חכמתו הגדולה ובקיאותו בכמה לשונות ועי"ז היה מקורב למלכות אצל שרי ואצילי רומי שהיו בקיסרין, ככתובות יז. ר' אבהו כי הוה אתי ממתיבתא לבי קיסר נפקן אמהתא דבי קיסר לאפיה ומשרין ליה הכי, רבא דעמיה ומדברנא דאומתיה בוצינא דנהורא בריך מתייך לשלם. והוא לא התגאה בעשורו וכבודו הרב, אך הבין בעיני שכלו כי שולח ממרום להיות מציל ומושיע לאחיו הנתונים בצרה וזה שאמרו חגיגה יד. ונשוא פנים זה שנושאין פנים לדורו - כגון ר' אבהו בי קיסר (ובילקוט שם גרס בקסרין) וביומא עג., יבמות סה. שאפילו ר' אמי ור' אסי חלקו לו כבוד משום כבוד קיסר.

והתוכח תמיד עם המינים ונצחם כברכות י. א"ל ההוא צדוקי (ובדק"ס גרס מינא וכן הוא בכל הדפוסים הישנים ונשתנה מהצענזור), וכן סוכה מח:, סנהדרין לט. צט., ובע"ז ד. יסופר שר' אבהו השתבח בפני המינים שרב ספרא אדם גדול הוא, ועבור זה מחלו לו המכס (מזה אנו רואים ששלטני המדינה היו מכת החדשה) פ"א מצאו את רב ספרא ושאלוהו פירש פסוק אחד ולא ידע להשיבם והוו קא מצערו ליה אתא ר' אבהו והשיב להם שהוא גדול במשנה ואך אני שתמיד אני עמכם צריך אני לעיין גם במקרא כדי שאוכל להשיב לכם. וביבמות פ"ד ה"ב שאלו ממנו מנין לבן ז' חדשים שהוא חי א"ל מדדכון אנא יהיב לכון זוטא אבטא (מזה אנו רואים שהיה בקי בלשון יון). ובמגילה רפ"ג יסופר שפ"א דנו ר"ח בר אבא ור' אסי ור' אמי לאשה אחת בשם תמר, והלכה לקיסרין והלשינה עליהם והחכמים שלחו לר' אבהו שהוא מתיק הדינים, והוא השיב להם בחידה כי ג' מהם כבר פייס אך האשה תמר אינה רוצה להתפייס.

מקום מושבו, נראה שנולד בקיסרי ונתגדל שם ואע"פ שלא מצינו מפורש שנולד בקיסרי, אבל ידוע לנו בבירור שמקומו הקבוע היה בקיסרי כחגיגה יד., ר"ה לד., כתובות יז., ע"ז לט. וכאשר נבאר הלאה באריכות.

ושם מצא את בת זוגו אשר ראה חיים עמה ואשר הולידה לו בנים ת"ח. היא היתה בת ר' תחליפא מקה"ר ספ"י שר' אבהו אמר בשם חמיו וכבר בארתי בערכו שהוא ר' תחליפא דקיסרין.

ובספר חקרי לב ח"ב צד 4 יאמר שר' אבהו היה בר בבל ובא מפומבדיתא עם ר' שמעון בר אבא ומציין בכורים פ"ג סה"ג והוא טעות גדול כי שם אך ששלח אגרת לרש"בא עם כסף שיחזור לא"י. ומה שהביא ראיה מפסחים פ"י ה"א שבימי בחרותו עלה לא"י הוא ללא אמת ושם אך שר' אבהו אתא לטבריא יען שמקומו הקבוע היה בקיסרין ואך היה הולך לטבריא לישיבת ר' יוחנן וכאשר נבאר. וכן מביא מכתובות קיא. שהיה מנשק כיפי דעכו כשבא לגבול א"י, הוא ג"כ טעות כי זה היה ר' אבא שהיה בר בבל ועלה אז לא"י. וזה ברור.

וכן מה שיאמר במבוא הירושלמי ערך ר' אבהו ששני ר' אבהו הוו א) קדמון בימי רבי או בימי ר"י נשיאה ומביא שתי ראיות ע"ז א) מה שמצינו ברכות פ"ה ה"ז ר' אבהו בשם ר' אבהו דרשו ה' בהמצאו. ב) מבכורים רפ"ב חילפיי בר בריה דר' אבהו שהע קליה דרב דדרש, במחילה שגג בזה ולא היה אלא ר' אבהו אחד (מלבד האחרון שבימי רב אשי), והראיה הראשונה מלבד מה שניכר לכל שצ"ל ר' אבא בשם ר' אבהו כדמצינו כמה פעמים שאמר בשמו. גרסת הילקוט ישעיה רמז תפ"א ר' ירמיה בשם ר' אבהו. והראיה השניה לא ראה שהמאמר הזה מובא במ' שמואל ספ"כג ושם שמעית קליה דסבי, ומסמ"ך נעשה רי"ש וזה ברור.

רבותיו, הריש והראשון היה ר' יוחנן והוא היה תלמיד מובהק שלו וקבל רובו תורתו ממנו, והיה חביב על רבו עד שקראו בני כברכות פ"ב ה"א, יתיב קמיה דר"י ב"ק כ:, ב"מ צט:. בעי מר"י סוטה מו., מכות ז:, התיב קומי ר"י כלאים פ"ב ה"ג, שאל לר"י יבמות פ"ב ה"ד, אמר שני לי ר"י גיטין מד:, אמר לדידי מפרשא לי מיניה דר"י כתובות נז., גיטין פז., ב"ב קעו., תני קמיה דר"י שבת קו., ע"ז כו., ב"ק פ"ח ה"ו, אזיל בתריה דר"י ברכות כד:, ובכתובות ז. אמר שאל ר' ישמעאל בן יעקב לר' יוחנן בציידן ואנא שמעי.

ורבו היה גדול כ"כ בעיניו עד שאמר פסחים פ"ב סה"ב, פתח לנו ר' יוחנן פתח מאיר כאורה, ובע"ז כח: ר' אבהו חש באודניה אורי ליה ר"י וכו'.

ר' אבהו אר"י ברכות טו., שבת כה. קלד., עירובין יג: כב: עח:, פסחים כד: לד: מג:, יומא נ:, סוכה מד., מגילה ט:, יבמות סה: עג: עד., כתובות ז. נד: נז. סה: קד:, נדרים לו: נז:, נזיר לה:, גיטין ו. יז. מד: נז. פז., קידושין ט:, ב"ק כ:, ב"מ טז: מט., ב"ב לט. פה. קיג., סנהדרין לב. מז. סו: פג: צ., ע"ז מב: נא. סב. סו:, שבועות כא., זבחים ו. יב: יז:, מנחות סט: פח:, חולין נה. צז: קג:, ערכין ז., תמורה ב:, כריתות טו., מעילה יד., נדה יג.. ובירושלמי נמצא ממנו מאמרים והלכות מה שאמר בשם ר"י לערך ב' מאות ושלשים, ובמדרשים לערך לא' פעמים כדמובא בספר כנסת חקקי ישורון כל המראה מקומות לפרטיהן.

וכן קיבל הרבה מר' אלעזר, וביומא פ. ברש"י ד"ה ר"א שהיה רבו דר' אבהו, ר' אבהו אר"א שבת קלד: קמא., פסחים כא:, חגיגה כז., סוכה מה., יומא פ., כתובות סז:, נדרים לב., נזיר לח., סוטה מה:, גיטין ס:, קידושין נו:, ב"ק מא:, ב"מ קד:, ב"ב קלה: קנב., סנהדרין כו:, חולין קיד:, נדה נב., ובירושלמי אמר בשמו לערך חמישים פעמים מלבד במדרשים, וכן מצינו שחולק עם ר"א כסוטה לה:.

וכן קיבל מר"ל, בעי מיניה סוטה פ"ג ה"ז, ארש"בל ברכות מז., שבת קכז., פסחים מו., ביצה יג., חולין קכב., ובירושלמי בכמה מקומות, וארח לחברה עמו כפאה פ"ז ה"ג מעשה שר' אבהו ור"י בר' חנינא ור"ל עברו על כרם אפיק להון האריס חד פרסיקא וכו', ובש"השר פ"א פסוק אל תראוני, ר' אבהו ורש"בל עלו לחד מדינה דקיסרין א"ל לר"ל מהו כן עלינן למדינתא דחירופיא וגידופיא, נחת לו ר"ל מן חמריה וספא חלא ויהיב בפומיה וא"ל אין הקב"ה רוצה במי שאומר דלטוריא על ישראל.

וכן קיבל הרבה מר' יוסי בר' חנינא כשבת צד:, ב"מ קה., שאמר לדידי מפרשא לי מיניה דר"י בר"ח, אר"י בר' חנינא פסחים ק., ובירושלמי מצינו לערך חמשים פעמים שאומר בשמו.

וכן מר"י בן לוי שאמר בשמו כשבת פ"א סה"ז ומשמע שם שהיה תלמידו וביצה פ"א ה"ט. וכן מצינו שבת מו., כי איקלע ר' אבהו לאתריה דרי"בל הוה מטלטל שרגא (כשיטת רי"בל), לאתריה דר"י לא הוה מטלטל.

וכן אמר משום ר' אבדומי דמן חיפה קידושין לג:, מו"ק פ"ג ה"ה יב.. ומלבד מה שקיבל מרבותיו היו בידו קבלות והלכות רבות מתנאים הראשונים כדמצינו שאמר בשם ר' אליעזר כיבמות פי"ג ה"ב, ד"ר פ"א-טו, בשם רא"בע כמע"ש פ"ה ה"ה, בשם ב"ש וב"ה כתנחומא נח. בשם רבן גמליאל ברכת ספ"ה, בשם ר' דוסתאי בר' ינאי סוף דמאי, בשם ר' חנינא ב"ג נדרים נב. סב., קידושין פא:, ע"ז לט:, משום ר' חנינא קידושין מ., ברכות ספ"ג, ב"ר פ"ח-יב, פי"ח-ה-ט. בשם ר' יונתן קה"ר פ"ג-ג. בשם ר' יונתן בן עכמאי ירושלמי סוף תרומות שאמר שנה לי יונתן בן עכמאי ור"ז שאלו מה טיבו א"ל אדם גדול הוא ובקי במשנתנו, בשם ר' יוסי בן זמרא תנחומא שמות-ג, משפטים-ג, בשם ר' ינאי שבת קיא., בשם ר"מ שבת פ"ג ה"ג פ"ז ה"ב, מד' משלי פ"ו, בשם רב ע"ז פ"ד סה"א, בשם רבי ירושלמי סוף דמאי, אמר שמואל סנהדרין עט:, חלה ספ"ג, שביעית פ"ו ה"ד. בשם ר' יצחק בן חקילא ב"ב פ"י ה"א, בשם ר' שמואל בר נחמני תענית ספ"ג, תנחומא נצבים-ג, והתרועע עם כל גדולי תלמידי דר"י, ר' אמי ור' אסי אע"פ שהיו כהני חשיבי דא"י חלקו לו כבוד גדול כיומא עג., יבמות סה., ופ"א הצילוהו מרדת שחת כע"ז כח. שיעקב מינאה רמי ליה סמא ואשקיה ואי לא ר' אמי ור' אסי דלחבוהו לשקיה פסקיה לשקיה, (ונראה יען שהיה תלמיד עם המינים לטובת הכלל לכן הזדקק לבטוח עליהם ועל רפואתם ואירע לו זה) אבל הם היו גדולים ממנו וכדמצינו יבמות סה:, ב"ב קמ. שאמר בשם ר' אסי, ובחולין ו. שהלך וסיפר לפניהם בדבר הכותים וע"י עשו אותם כעכו"ם, עם ר' יצחק נפחא ור' שמעון בן פזי כביצה לח. עם ר' חנינא בר פפי ככתובות פד:, גיטין כט., ב"ק קיז., עם ר' חייא בר אבא ב"ב לט., וחולקין שם בדברי ר"י. ואחרי פטירת רבותיו ר"י ור"ל ור"א, נעשה לריש בקיסרין והרביץ שם תורה הרבה ונתקבצו אליו כל גדולי הדור, וכשנתרבו הגזירות והציקו לישראל לקח תחת כנפיו את ר' אמי וישיבתו אשר מלך תחת ר' יוחנן, וזה שמצינו חולין פו: ר' אבא בדיה דר"ח ב"א ור"ז הוו קיימי "בשוקא דקיסרי" אפתחא דבי מדרשא נפק ר' אמי אשכחינהו וכו'.

ואע"פ שבלי ספק לא נגע בכבוד הראשית דר' אמי שהיה הריש מתיבתא, אבל ר' אבהו היה דיין וריש העיר ותיקן שם תקנות הרבה כדמצינו סנהדרין פ"א ה"א ר' אבהו הוה יתיב דיין בכנישתא מדרתא דקיסרין לגרמיה (ביחידי), ובע"ז לט. אכריז ר' אבהו בקיסרי קירבי דנים ועוברן נקחין מכל אדם, ובר"ה לד. אתקין בקיסרי תקיעה וכו', ובדמאי ספ"ב הנהיג ר' אבהו בקיסרין וכו', ותפלתו שהתקין יהי רצון - שתצילנו משעות החצופות הקשות הרעות היוצאות המתרגשות לבא לעולם, ברכות פ"ה ה"א.

ולא לבד שהיה הריש בקיסרין אך כגדול הדור סבב בערי המדינה כדמצינו שבת פ"ג ה"א שהלך לבצרה והורה שם, וכן היה בארבאל ואתקבל גבי אבא בר בנימין אתו ושיילון ליה כשביעית פ"ו סה"ג, והיה גם באלכסנדריא והורה להם ליטול הלולב בשבת כשחל יו"ט הראשון.

הנשיא בימיו היה ר' יהודה נשיאה השני והיה יושב בציפורי שאע"פ שישיבת ר' אמי לקח ר' אבהו תחת כנפיו אבל ר' יהודה נשיאה שהיה אז זקן גדול נשאר במקומו וזה שמצינו ר"ה כ. שלח ליה ר"י נשיאה לר' אמי וכו', יען שר' אמי היה בקיסרין ור"י נשיאה היה בציפורי. וכשנפטר ר"י נשיאה אז בא גם הנשיא ר' גמליאל בנו לקיסרין יען שהתגברו הגזירות ונחרבה עיר ציפורי, וזה שאמרו ע"ז פ"א ה"א א"ר אבהו ואני לא שאלני ר"ג ברבי מהו לילך ליריד ואסרתי לו - ר"ג אדם קטן היה וביקש ר' אבהו לגודרו, ובכתובות פד: דבי נשיאה תפיס אמתא דיתמי מסימטא יתיב ר' אבהו ור"ח בר פפי ור"י נפחא - א"ל ר' אבא משום דבי נשיאה נינהו מחניפיתו ליה? ומזה אנו רואים שהנשיא היה עם ר' אבהו. ובמספר חקרי לב ח"א צד 23 יאמר שר' יהודה נשיאה לא רצה לסמוך לר' אבהו והרחיקו יען שהיה חשוב בעיני הקיסר, ואע"פ שר' אבהו אמר עליו בסנהדרין פ"א ה"ב הוא ר"י נשיאה הוא רבינו, וטעה בזה טעות גדול, כי מה שאמר ר' אבהו על רי"נ רבינו הוא על ר"י נשיאה הראשון נכד רבי שזכה עוד להכירו בימי נעוריו, אבל בימי ר' אבהו היה ר"י נשיאה השני שאז היתה כח הסמיכה אך ביד הריש מתיבתא ר' יוחנן כי כבר נתחלקה הנשיאות והריש מתיבתא לשנים מיום פטירת ר"י נשיאה הראשון. וגם מה שאמר שם צד 102 שר' אבהו היה ריש ישיבה הוא טעות גמור ולא היה מעולם ריש ישיבה כי ר' אמי היה בימיו הריש מתיבתא, וגם אחרי פטירת ר' אמי מפורש בסוטה מ. שרצו למנות את ר' אבהו ולא רצה ואמר שימנו את ר' אבא דמן עכו. וכן שם צד 22 יאמר שר' אבהו השתדל לקרקר תקנת הנשיאים הקודמין לו - ואמר שאפילו שלא ברשות הנשיא הרי זה מקודש, ומציין ויק"ר רפ"כט, ושקר העיד וחוצפה יתירה הראה נגד מאורינו, ולא נזכר שם שום רמז ע"ז ואך אמר שם שמקדשין בה' ובמפורש בגמרא סנהדרין י: שנושאין ונותנין בה' וגומרין בז'. וכמו שאמרנו למעלה כשנפטר ר' אמי ורצו להושיב את ר' אבהו על כסא הריש מתיבתא ואמר שר' אבא דמן עכו גדול ממנו. אבל כפי הנראה גם ר' אבא דמן עכו לא ישב על כסא ר' אמי ולכן לא נזכר באגרת דרש"ג ראשי מתיבתא דא"י אך ר' אמי, יען כי קיו שישובו השנים כתקונם, אבל לא כן היה ולכן נשארו אך קיבוץ של חכמים ונקראו אז בשם רבנן דקיסרין אשר הרביצו תורה שמה והריש היה ר' אבהו, (ובטבריא והריש היה אז ר' יונה ור' יוסי), וכלן מצינו ברב ספרא כשהיה בא מבבל היה תמיד עם ר' אבהו וחכמי קיסרין.

ור' אבהו השתדל בכל כחו להרביץ תורה ולהקל עול הגלות ובאמת נקבצו אליו כל חכמי הדור ור' אבהו מסר להם את תורת ר' יוחנן.

חביריו ותלמידיו האומרים בשמו[עריכה]

ר' אבא א' אותיב לר' אבהו סנהדרין ו. אמר בשמו ברכות רפ"ה, וריש סנהדרין ישב עמו כביצה לח., כתובות פד:.

ר' אבא בר זבדא אע"פ שהיה גדול מר' אבהו אמר בשמו שביעית פ"ז סה"א, סנהדרין פ"ג ה"ה וקלסוהו ע"ז עיין ערכו. ר' אבא בר חייא רמי לר' אבהו פסחים נט: וגרסת דק"ס ר' חייא בא אבא.

ר' אבדומי בר טוביא בשמו מו"ק פ"ג ה"ה יג..

אבימי בר טוביא בנזיר רפ"ט א"ל ר' אבהו זיל ופתח לה בנולד.

רבימי בר נאזי חמיו דרבנאי בזמנו כב"ק קטו..

ר' אבין או רבין בשמו בשת קלד:, גיטין ט:, זבחים לג:, שבת פ"ט ה"ג. מחלוקתן ב"ב קמב:.

רב אויא מתרץ לר' אבהו ב"ק לה..

ר' אחא בשמו שבת רפי"ד ספי"ט, יומא פ"ב ה"ב, ביצה פ"ה ה"ב, תענית פ"ד ה"ו.

ר' אחא בר חנינא בשמו יבמות סה:.

ר' אחא אריכא דהוא ר' אחא בר פפא רמי ליה שבת קיא..

ר' אחי בשמו סנהדרין פ"ד ה"ו, ובכתובות פ"א ה"א נשתבש לר' חייא.

ר' אילא בשמו מגילה פ"ג ה"ד, ישב עמו כב"ק קיז: (ושם ר' אלעא) ופ"א שאלו לר' אבהו היכן ר' אלעאי צפון והשיב בלשון חידה עלץ בנערה אהרונית וכו' כעירובין נג:.

אמי וורדנאה בשמו נדה יט:.

ר' ביבי (תלמיד ר' יוחנן) אמר לר' אבהו לא כן אלפן רבי, בכורים פ"א ה"ה.

ר' ברכיה בשמו ש"ר פכ"ג-א, שהש"ר פ"ג-ח, תהלים פ"ק כג, קה"ר פ"ג-ג ובילקוט הושע רמז תקכח ר' ברכיה בריה דר' אבהו וצ"ל בשם ר' אבהו.

בר כרה בשמו פאה פ"ז סה"ב.

בר ישיטה היה אמורא דר' אבהו כמגילה פ"ד סה"י.

רב הונא בריה דרב איקא בשמו פסחים נב:.

רב הונא בשמו פאה פ"א סה"א.

זוגא בשמו סוף מעשרו.

ר' זירא היה כמו תלמיד חבר לר' אבהו וקראו זל"ז מר. כברכות מו. וכשחלש ר"ז על ר' אבא לגביה וקביל עליה כשיקום מחליו יעשה יומא טבא לרבנן, ור"ז קראו רבי כברכות פ"ח סה"ב, בעי מר' אבהו כביצה פ"א ה"ט, ר"ז א"ר אבהו כברכות מו. נא., שבת מ:, סוכה מד., מו"ק נ:, נדרים לו., גיטין נז., פאה רפ"ה, ע"ז רפ"ב, וקרא לר"ז יארוד נאלה כסנהדרין נט:, מתיב לר' אבהו גיטין ט:, זבחים יב..

ר' זעירא בריה דר' אבהו בשמו ברכות רפ"ט נו:. ע"ז פ"ג סה"א.

ר' חנינא בריה דר' אבהו בשמו קידושין לג:, ערלה פ"ב סה"ו.

ר' חגי בשמו יבמות פ"ח ה"ג.

ר' חזקיה בשמו ברכות פ"ב ה"ג פ"ג ה"ה רפ"ה, שבת פ"ב ה"ב פי"א ה"ג, פסחים פ"ה ה"ח, ביצה פ"ה ה"ב, יומא פ"ב ה"ב, יבמות פ"א ה"ב פ"ב ה"ד, כתובות פ"א ה"י פי"א ה"ז.

ר' חזקיה בר בלוטו אמר קמיה דר' אבהו ערכין כח:, אתא לקמיה כתובות פה..

ר' חייא בשמו כתובות פ"א ה"א והוא טעות וצ"ל ר' אחי כסנהדרין פ"ג ה"ו.

ר' חייא בר אשי בשמו תרומות פ"ט ה"ג.

ר' חייא דכפר תחומין בזמנו סוף תרומות.

ר' חלקיה בשמו מד' תהלים פ"פ-ג.

ר' חנינא דציפורין בשמו שבת פ"ז רה"ב.

ר' טובי בשמו נדה פ"א ה"א.

טייפי סמוקא בשמו דמאי פ"ג רה"ד.

ר' יונה בשמו מעשרות פ"ה ה"ג, חלה פ"א ה"ה, מגילה ספ"א ור' יונה קראו מרן כסנהדרין ספ"ו.

ר' יוסי בשמו סוף מע"ש, חלה פ"א ה"א, סנהדרין פ"ח ה"ג, וקראו מרן סנהדרין ספ"ו.

ר' יוסי בר אבין בשמו ע"ז פ"ה הי"א.

רב יוסף בר חבו רמי ליה כיומא פז..

ר' יוסי בר יעקב בר זבדי בשמו פאה פ"א ה"ה, פסחים פ"ג ה"א.

ר' ינאי תלמידו כן מביא בספר חקרי לב צד 9 משבת פ"ד ה"א, ולא נמצא שם וגם לא היה סתם ר' ינאי בימיו זולת תלמידו דר"ז, יישוע אחוי דדוריי שאל מר' אבהו מו"ק פ"ג ה"ה יב:.

ר' יעקב בר אחא בשמו עירובין פ"ו ה"ז, סנהדרין פ"ח ה"ג.

ר' יעקב בר אידי בשמו כב"מ פ"ד ה"ב ה"ג, ואולי קיבל ממנו אך מה ששמע מר' יוחנן, כי ר"י בר אידי היה תלמיד מובהק לר' יוחנן.

ר' יעקב בר זבדי בשמו דמאי פ"ג ה"ג רפ"ז, שביעית פ"י ה"ד, תרומות פי"א ה"ב, מעשרות ספ"א, מע"ש רפ"א פ"ד סה"ד, שבת פי"ב ה"ה פי"ז ה"ו, פסחים פ"ד ה"ד, ביצה פ"ה ה"ב, חגיגה פ"ב ה"ו, יבמות פ"ח ה"ו, סוטה פ"ב ה"ה, גיטין פ"ג ה"א.

רב יצחק בר יוסף תלמידו כפסחים עב. שאשכח לר' אבהו דהוה קאי באוכלוסי דאינשי (ובברכות כב: איתא בטעות באוכלסי דאושא) א"ל מתניתין מאי א"ל - תניה מיניה ארבעין זימנין וכו', ובחולין ו. שר' אבהו שדר ליה לאתויי חמרא מבי כותאי, ושם נו: שהיה לו תרנגולתא (שאלה עליה) ושדריה לקמיה דר' אבהו וטרפה.

ר' ירמיה היה תלמידו המובהק, וקראו ר' אבהו בני כב"מ טז:, בעי מר' אבהו ב"ב קמ., שאל ממנו שבת קיב., שבועות לז:, אותיב לר' אבהו שבועות כא., ובגיטין פח. ההיא כתובת חתנים דאתיא לקמיה דר' אבהו - סבר לאכשוריה א"ל ר' ירמיה חתם סופר שנינו, וביבמות מב: אמר ר' ירמיה לר' זריקא כי עיילת לקמיה דר' אבהו רמי ליה. אמר בשמו שבועות כא., ברכות פ"ג ה"ה, יומא רפ"ו, כתובות פ"ד ה"ד, סנהדרין פ"ו ה"ז, ע"ז פ"ד ה"ה הי"א.

רב כהן בזמנו כב"ק קטו. שאמר ר' אבהו שהלכתא כוותיה.

ר' כהנא בשמו פסחים נב:.

ר' מיישא פליג עמו בב"ב קמב:.

ר' נחום היה שמעיה כיבמות מב:.

ר' נחמיה (מרבנן דאגדתא) בשמו, ב"ר פמ"ג-ג.

ר' סימון בשמו שהש"ר פ"ג-ה שרא ליה ר' אבהו שבת פי"ז ה"ג.

רב ספרא. ר' אבהו היה משבח בפני המינים שהוא אדם גדול וע"י מחלו לו המכס ע"ז ד., וישב גביה כגיטין כט. שאל מר' אבהו כסנהדרין ו..

ר' פנחס בשמו ב"ר פ"ו-ו, פס"ח-ב. מד' לקח טוב בראית פי"ב-יג.

ר' שמואל בשמו חלה ספ"ג, שבת פ"א ה"ו רפ"ז, פסחים ספ"ז, מו"ק רפ"ג, סנהדרין פ"ח ה"ג.

רבנן דקיסרין בשמו פסחים פ"א ה"ג.

רב שמואל בר סוסרטאי בשמו סנהדרין פ"ז סה"א, וב"ק קב: משיב ר' אבהו על קושייתו.

רב תחליפא בר מערבא קמיה, ברכות נה., עירובין נד:, גיטין נב:, סוטה כז., ב"ב עז:, וב"מ ז. מחוי ליה ר' אבהו ובשבועה.

ר' תנחום בשמו קידושין פ"א ה"ג.

הלכותיו ומאמריו היקרים הן בהלכה והן באגדה מפוזרים על פני כל הש"ס בבלי וירושלמי ואנחנו לרגל מלאכתינו נביא אחדים מהם להראות את טוהר לבו וידיעתו בהויות העולם. ברכות ו: המשמח חתן כאלו הקריב תודה. שם לד: מקום שבע"ת עומדין שם צדיקים גמורים אין עומדין. שבת סב: ג' דברים מביאין את האדם לידי עניות - ושאשתו מקללת בפניו, תענית ו. גדול יום הגשמים מהח"המ, כתובות קה. בא וראה כמה סמויות עיניהם של מקבלי שוחד, סוטה כא: איזהו רשע ערום זה הנותן דינר לעני להשלים לו מאתים זוז, גיטין ז. אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו, ב"ק צג. לעולם יהא אדם מן הנרדפין ולא מן הרודפין וכו', ב"מ נט. ג' אין הפרגוד ננעל בפניהם אונאה גזל ועכו"ם, סנהדרין קי. כל המהרהר אחר רבו כאלו מהרהר אחר שכינה, מכות יא. קללת חכם אפילו על תנאי היא באה.

ב"ר פ"ג-ז מלמד שהיה בונה עולמות ומחריבן, ובילקוט בראשית רמז לח חוה הראשונה חזרה לעפרה. ב"ר פס"ח-יב דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, ומאמרו היקר אשר בו הראה כראי מלוטש צרות עמו בפתחתא דאיכה אות טו. על פסוק ישיחו בי יושבי שער איך שהעכ"ום מלעיגים מישראל בבתי תייאטראות.

בקיאותו במקרא היה עד להפליא ואמת אמר להצדוקי יען כי הוא שכיח עמהם מעיין תמיד בכתובים כדי להשיבם, ויורד לעומקו של מקרא לפרשו, כברכות י. מאי כל גמוליו שעשה לה דרים במקום בינה, שבת כה: מאי ותזנח וכו', שם פט: למה נקרא שמו הר חורב, זבחים קיג: למה נקרא שמה שנער, חולין סג: למה נקרא שמה ראה.

וכן מגלה לנו פירוש התיבה כברכות לט. למה נקרא שמו אגורי, שבת נז: מאי לשון רביעה, יומא פז. מאן אלהים דיינא, ב"ב כה. מאי אוריה, ע"ז ל. מאי קריינא. וכן דרכו לומר אל תקרא כברכות כ., תענית ט., סוכה לה., סוטה יג., אלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו ברכות לב., מגילה כא., סנהדרין צה:, מאי קרא ביצה טז., מו"ק כב:, יבמות מח:, נדרים כב., מנה"מ דאמר קרא יומא עג:, מגילה כא., תמורה לא:, מ"ט - דכתיב, מו"ק כב:, ר"ה כט., סוטה כא:, זבחים נג., חולין קמ:.

מנין דכתיב מגילה כא., מו"ק כח:, כתובות י:, שבועות לו., ברוכות מה:.

ר' אבהו אמר מהכא ברכות כ. מה., חגיגה יג., חולין צא:.

אתון מהתם מתניתו לה אנן מהכא, ברכות נה., עירובין נד:.

ר' אבהו רמי כתיב - וכתיב ברכות סא., יומא טז..

מלמד וכו' מגילה טז:, נדה לא:.

וכן לשונו הוי בה ר' אבהו שבועות כא..

מנדף בה ר"א שבת סב:, קידושין עא:, סנהדרין ג: מ:, זבחים יב..

קשיא ליה לר"א שבת ה..

מדותיו היקרות[עריכה]

מצינו שבת קיט. שהיה יושב על כסא של שן ומוסיף נורא לכבוד שבת, ובמוצ"ש היה שוחט עגלא תילתא, והיה אוכל מזה אך כולייתא, כי גדל אבימי בריה א"ל ל"ל לאפסודי כולי האי נשבוק כולייתא מערב שבת, ואתא ארי ואכליה להעגל. ובסוטה מ. אמר ר' אבהו מריש ה"א עינותנא אנא, כיון דחזינא לר' אבא דמן עכו אמינא לאו עינותנא אנא.

ופעם אחת אמרה אשתו דר' אבא לאשתו דר' אבהו שבעלי לא צריך לתורת בעלך והא דגחין וזקיף עליה יקרא בעלמא הוא דעביד ליה, וכשספרה אשתו זאת לר' אבהו השיב לה בענוות רוחו הטהורה ומאי נפ"מ מיני ומיניה יתקלס עילאה, וכשרצו רבנן לממניה ברישא לא רצה לקבל עליה ואמר שר' אבא דמן עכו קודם לו משום שבע"ח הוא, ופ"א איקלע ר' חייא בר אבא ור' אבהו למק"א, ור"א דרש באגדתא ורחב"א בהלכה ורצו כו"ע לשמוע דרשת ר' אבהו וחשב פן התרעם רחב"א ע"ז ופייסו במשל נאה, ואע"ג שבכל יום היה מלוה רחב"א את ר' אבהו, והיום הלך ר' אבהו עמו עד אושפיזיה. ובאמת קיים מאמרו שאמר חולין פט. אין העולם מתקיים אלא על שמשים את עצמו כמי שאינו.

ושמעון בר אבא היה שושביניה כברכות פ"ב ה"ו, וכשהלך לבבל שלח לו כסף שיחזור כבכורים פ"ג סה"ג, ושמע פ"א שר' אבהו אמר בשם ר' יוחנן שמותר ללמד לבתו יוונית, אמר בגין דבעי למילף בנתיה תלי ליה בר"י, ולא די שלא כעס עליו אך ענה יבא עלי אם לא שמעתיה מן ר' יוחנן, שבת פ"ו סה"א, ובספר דו"ד ח"א צד 4 שר' אבהו תלה התירו בר' יוחנן אף שלא אמר ר' יוחנן מעולם ומציין פאה פ"א ה"א-ב: וסמיות עינים יש כאן, שמציין אך הירושלמי דפאה ושם חסר התשובת שהשיבו ר' אבהו, אבל בשבת פ"ו סה"א מובא בפירוש שר' אבהו נשבע שכן קיבל מר' יוחנן ואין אומרין מי שלא שמע שיבא ויעיד שלא שמע ג"כ חבירו? וכשהלך ר"ש בר אבא לבבל הוצרכו אז בא"י למנות איש וכשבא אח"כ התאונן ר' אבהו על רוע מזלו של רשב"א ואמר מי יגלה עפר מעיניך ר' יוחנן, אבהו רגילותיא, מתמני שמעון דמעפריא לא אתמני.

חביבותיה לא"י ממאמרו כתובות קיא., שאפילו שפחה כנענית שבא"י מובטח לה שהיא בת עוה"ב.

התנהגותו בתוך ביתו היה בנחת ובשלום כגיטין ו. שאמר לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו וכו'.

חביבותיה לתורה גדלה כ"כ עד שאמרו שבת פ"ח ה"ב שפ"א בא לטבריא וראו תלמידי דר' יוחנן שפני ר' אבהו מאירין א"ל לר"י ר' אבהו סומא מצא, וכששאלו ר"י השיב לו שתוספתא עתיקא מצא ולכך הוא שמח ביותר וקרי ר' יוחנן עליה חכמת אדם תאיר פנים.

אימת רבו היה עליו כאימת שמים ואמר סנהדרין קי. כל המהרהר אחר רבו כאלו מהרהר אחר שכינה.

ת"ח היה חביב עליו ביותר עד שאמרו מו"ק פ"ג ה"ג כשאירע שמת ת"ח לא היה טועם כלום כל היום, ומו"ק רפ"ג אמר זקן שאירע בר דבר אין מורידין אותו מגדולתו.

ומעולם לא שינה ממנהג המקום כברכות פ"ח סה"א, שכד הוי נחית לדרומא הוה עביד דר' חנינא, וכד הוה נחית לטבריא הוה עביד כר' יוחנן. וכן שבת מו. כי איקלע לאתריה דריב"ל הוה מטלטל שרגא, לאתריה דר"י לא הוה מטלטל.

והיה דן כל אדם לכף זכות כגיטין פ"ד ה"ט מעשה באיד שמכר עצמו ללודים - ואמר ר' אבהו מה נעשה מפני חייו עשה.

ובתענית פ"א ה"ד יסופר דבר נפלא, שפ"א הוצרכו למטר וחזא בחלום שאדם אחד בשם פנטקקה (אדם מפורסם לרוע) הוא יתפלל וירד מטר, ושלח ר' אבהו אחריו ושאלו מה מעשיו, וסיפר לו שהוא שוכר זונות ומייפה טייטרין ומטפח ומרקד לפני הזונות, ואך פ"א באת אליו אשה אחת וסיפרה לו איך שבעלה חבוש בבית האסורין, ורוצה למכור עצמה לזנות כדי לפדות את בעלה, מה עשה מכר את כל אשר לו ונתן לה הממון ואמר לה לכי ותפדה בעלך ולא תחטא, כשמוע זאת ר' אבהו א"ל כדי את להתפלל אל הגשמים.

עם תלמידיו התנהג תמיד בנחת ולא כעס מעולם, ופ"א דרש שמרדכי הניק לאסתר ושחקו עליו, והוא השיב להם בנחת מתניתין היא מכשירין פ"א ה"ז חלב זכר וכו', ב"ר פ"ל-ח.

והיה הולך כל היום בתפילין כעירובין רפ"י.

יראת שמים שלו נביא אך מאמר אחד מסנהדרין ספ"ו שפ"א מת לו ילד ובאו ר' יונה ור' יוסי לנחמו, ומיראתו עליהם החרישו, ופתח הוא ואמר מה אם רשות שלמטה שיש בה כזב ושקר וגניבת דעת ומשוא פנים ומקח שוחד והיום עודנו ומחר איננו, נאמר בה הקרובין באין ושואלין שלום הדיינים והעדים לומר שאין בלבנו עליכם כלום שדין אמת דנתם, רשות של מעלה שאין בה לא כזב - והוא חי וקיים לעולם אאכו"כ שחייבין אנו לקבל מידת הדין, וכן אמר ב"ר פס"ח-ב אין זיונו של אדם אלא מה' ולא על חנם דרשו רז"ל בקה"ר פ"ז פסוק יח עליו כי ירא אלקים זה ר' אבהו דקיסרין.

וכמו שהבאנו למעלה שהתוכח תמיד עם המינים ונצחם, אבל לא לאהבת הנצחון אך האמת היה נר לרגלו וזה שמצינו שדרש תענית פ"ב סה"א אם יאמר לך אדם אל אני מכזב הוא, בן אדם אני סופו לתהות בו (סוף שיתחרט), שאני עולה לשמים ההוא אמר ולא יקימנה, וש"ר פכ"ט-ה אמר, אמר הקב"ה אני אין לא אב ואין לי אח ואין לי בן, וכל זה התוכח עמהם במישור ובשלום ובאמת, והראה תמיד שאין לישראל שום שנאה עליהם ואך אנו מיחדין את ה' יען שהוא אחד ולא שלשה אבל אין שום רמז בתפלתנו על מפלתם ולכן תיקן לומר ברוך שם כמל"ו בקול רם כדי שלא יאמרו שאנו אומרין עליהם דבר גנאי בחשאי, ובזה טעה בספר חקרי לב ח"א צד 61 וז"ל ר' אבהו תיקן כנגדם לומר בקול רם ולא ראה פירש"י שם, שהוא ממש להיפך.

והנה מלבד גדולתו בתורה היה חכם גדול בחכמת החשבון כתרומות פ"ה ה"ג שאמר כל ימינו היינו טועין בה כמקל הזה של סומא עד שלמדנו מן חשבון גימטריא.

וכן היה בקי ברפואות כחולין נט. שאמר בדידי הוה עובדה ואכלי חד תקלא חלתיחא ואי לא דיתבי במיא מישתלח משבאי וקיימתי בעצמי החכמה תחיה בעליה, וב"ר פ"ך-י אמר ה' דברים סימן יפה לחולה וכו'.

וכן היה דורש במעשה מרכבת כשהש"ר פ"א פסוק נאוו.

אשתו ובני משפחתו[עריכה]

כאשר הבאני לעיל שאשתו היתה בת ת"ח הנודע בשם ר' תחליפא דקיסרין, והיא הולידה לו בנים ת"ח.

אבימי בנו שבו התפאר שקיים כיבוד אב וזה לראות ממנו ה' בני סמכא כקידושין לא: חמשה בני סמכי היה לו לאבימי וכי הוה קרי ר' אבהו אבבא היה רץ אבימי לפתוח לו הדלת, ובמבוא הירושלמי ערך ר' אבהו כתב שאבימי לא היה בנו של ר' אבהו זה אך ר' אבהו אחר אמורא בבלאי ולא מצינו שום מקור לדבריו, ושגגה יצאה מאתו.

וכן מצינו שהיה לו בן בשם אביי כקידושין יט..

ר' זעירא בריה ואמר בשמו כברכות פ"ט ה"א נו: וע"ז פ"ג סה"א.

ר' חנינא בנו ששלחו ללמוד תורה בטבריא כפסחים פ"ג ה"ז שאתו ואמרו לר' אבהו שבנו ר' חנינא גומל חסד שלח ואמר לו המבלי אין קברי בקיסרין שלחתיך לטבריא? ואמר בשם אביו קידושין לג:.

ר' שמעון בריה סב"ר פיח-ה, (וביבמות פ"יא ה"ב גרס ר' שמעון בר' דר' אייבו). ולולא דמסתפינא הייתי אומר השערה חדשה, שמה שאמרו חמשה בני סמכי היו לאבימי בחיי אביו הוא ט"ס כי מה גדלות הראה אבימי מה שרץ לפתוח הדלת לאביו הזקן הלא בנו אבימי חייב בכבוד אב אבל בני דאבימי אינם חייבים בכבוד זקנם, ולכן נראה לי שצ"ל חמשה בני סמכי היו לו לר' אבהו, ואלו הם, אבימי, אביי, ר"ז, ר' חנינא ור' שמעון, ואמר שאע"פ שכולם היו בני סמכא וגדולים בתורה אעפ"כ היה מקדים אבימי להם תמיד לעמוד לשרת לאביו הזקן. ותינוק אחד מת על פניו כסנהדרין ספ"ו.

וכן מצינו בן בנו ת"ח בשם חלפי כבכורים רפ"ב.

וימת ר' אבהו זקן ושבע ימים, גדול וחביב בחייו וגדול במותו, כע"ז פ"ג ה"א כשמת ר' אבהו עברין קומי יג' נהרין דאפרסמין א"ל כל אילין למאן אמרו לו דידך, אמר להו כל אילין דאבהו ואני אמרתי לריק יגעתי, ובמו"ק כה. כשמת ר' אבהו אחיתו עמודי דקסרי מיא, והכונה שכל עיר קיסרין אפילו הגדולים ושרי המלוכה בכו אחריו שנאבד מהם החכם הגדול הזה, אבל לא נאבד לנו כי תורתו ומדותיו היקרים נשארו לנו לעולם לתהלה ולתפארת.