קטגוריה:בראשית כא יד
נוסח המקרא
וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם על שכמה ואת הילד וישלחה ותלך ותתע במדבר באר שבע
וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע.
וַיַּשְׁכֵּ֣ם אַבְרָהָ֣ם ׀ בַּבֹּ֡קֶר וַיִּֽקַּֽח־לֶ֩חֶם֩ וְחֵ֨מַת מַ֜יִם וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הָ֠גָ֠ר שָׂ֧ם עַל־שִׁכְמָ֛הּ וְאֶת־הַיֶּ֖לֶד וַֽיְשַׁלְּחֶ֑הָ וַתֵּ֣לֶךְ וַתֵּ֔תַע בְּמִדְבַּ֖ר בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃
וַ/יַּשְׁכֵּ֣ם אַבְרָהָ֣ם׀ בַּ/בֹּ֡קֶר וַ/יִּֽקַּֽח־לֶחֶם֩ וְ/חֵ֨מַת מַ֜יִם וַ/יִּתֵּ֣ן אֶל־הָ֠גָר שָׂ֧ם עַל־שִׁכְמָ֛/הּ וְ/אֶת־הַ/יֶּ֖לֶד וַֽ/יְשַׁלְּחֶ֑/הָ וַ/תֵּ֣לֶךְ וַ/תֵּ֔תַע בְּ/מִדְבַּ֖ר בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וְאַקְדֵּים אַבְרָהָם בְּצַפְרָא וּנְסֵיב לַחְמָא וְרוּקְבָּא דְּמַיָּא וִיהַב לְהָגָר שַׁוִּי עַל כַּתְפַּהּ וְיָת רָבְיָא וְשַׁלְּחַהּ וַאֲזַלַת וּטְעָת בְּמַדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע׃ |
ירושלמי (יונתן): | וְאַקְדִים אַבְרָהָם בְּצַפְרָא וּנְסִיב לַחֲמָא וְקִרְוָוא דְמַיָא וִיהַב לְהָגָר שַׁוִי עַל כַּתְפָהּ וְקָשַׁר לָהּ בְּמוֹתְנָהָא לְאוֹדוֹעֵי דְאַמְתָא הִיא וְיַת רִיבָא וּפַטְרָהּ בְגִיטָא וְאָזְלַת וְטָעַת מִן אָרְחָא לְמַדְבְּרָא דִסְמִיךְ לְבֵירָא דְשָׁבַע: |
רש"י
"ואת הילד" - (ב"ר) אף הילד שם על שכמה שהכניסה בו שרה עין רעה ואחזתו חמה ולא יכול לילך ברגליו (ב"ר)
"ותלך ותתע" - חזרה לגלולי בית אביה (ב"ר)
[טז] ואחזתו חמה. והא דאמרינן בפרק הפועלים (בבא מציעא דף פז.) 'עד יעקב לא הוי חולשה', ותירץ הרא"ם היינו חולי בידי שמים לא הוי, אבל חולי הבא בידי אדם - דהיינו עין הרע - היה אף קודם לכן, דעין הרע הוא כאילו הכה אותו בחרב, ואין ספק שהחרב היה עושה אותו חולה. ודבר זה אין לו טעם, כי רוב חלאים הם על ידי עין הרע, כדאיתא בפרק הפועלים "והסיר ה' ממך כל חולי" (דברים ז', ט"ו) זו עין הרע כדאיתא התם, ואם אין עין הרע - יש לו סבה אחרת שהיא כמו עין:
ואני אומר שאף חולי מן השמים הוי כמו דהוי בידי אדם, ואין חילוק, רק דקודם יעקב לא הוי חולשה פירוש שיהא נחלש האדם כמו שהוא דרך החולי חלש, אבל קודם יעקב לא הוי חולשה, רק צער החולי היה כואב לו עד שלא היה יכול לילך מחמת חמימות בראשו ובגופו הפועל בו, והיו המזגים בו מתנגדים עד שהיה כואב לו, ואין הנפש בשלימות, אבל שיהיה חולשה - דהיינו חלש מחמת החולי - זה לא היה. למה היה דומה - לשני גבורים המנצחים זה את זה, ואין אחד מנוצח, ומכל מקום יש לו צער מן השני ואין לו מנוחה ושלום. וכך מתחלה היה המזג המתנגדו מתנגד לו, ולא היה שלום בעצמיו. ומשבא יעקב היה דומה למי שמנוצח מן המתנגד, כך היה נחלש מן מזג המתנגד עד שהיה חלוש:
וכאשר תבין מה שאמרו רז"ל 'עד יעקב לא הוי חולשה' למה עד יעקב דוקא לא הוי חולשה, לפי שהוא נמשך מן מדת רחמים, אשר מדתו להיות נרדף מעשו הרשע ומשאר אומות עד שהוא נחלש, ולפיכך הוא היה מחדש החולשה, כי הוא נרדף מכחות המתנגדות עד שהוא נחלש, וזה שכתב (תהלים כ', ב') "יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב", ולא אלקי אברהם, שהוא היה מוכן לצרה כמו שאמר "ואל שדי" (להלן מג, יד) שאמר לעולמו די יתן לצרתי די (רש"י שם), והכל נמשך אחר עצמו, וזהו החולשה. כך הוא אמת וראוי להבין, כי הוא דבר מופלא בחכמה:
[ומה שאמרו ביומא מרגלית תלויה בצוארו של אברהם שכל חולי שרואה אותו מיד מתרפא, אין הפירוש שנתרפא בפעם אחד, אלא התחיל להתרפא, והיה צריך לראות המרגלית עד שנתרפא, וזה פירוש מאברהם. ]:
[יז] חזרה לגלולי בית אביה. דאם לא כן לא היה בא לה הטעות, כי המלאך היה מורה לה הדרך שלא תהיה באה לידי טעות, דהא אחר כך היה הקדוש ברוך הוא מגלה עיניה (פסוק יט) ומעלה לו הבאר, כל שכן שלא תהיה באה לידי טעות, (וכדי) [וכדאי] היה אברהם להיות הוא נשמר בזכותו, ולא תבא לידי טעות, אלא שחזרה לגלולי בית אביה. ומפני שקשה אחר שלא טעתה למה לא היה לה מים, אם תאמר שכבר כלו המים - וכי סלקא דעתך שלא יתן לה אברהם מים כדי שיגיע ליישוב, בשלמא אם נאמר דטעתה - יש לומר שפיר דנתן לה מים, ומפני שטעתה איחרה בדרך וכלו המים מן החמת, אבל עכשיו שלא טעתה - למה לא היו לה מים, ולפיכך הוצרך לומר (רש"י פסוק טו) 'שדרך החולים לשתות כו, ואברהם לא ידע ליתן לה מים הרבה, אף על גב דאחזתו חמה מיד קודם הליכתו - לא היה יודע זה, והיה סבור שבשביל צער הפרידה הוא (כ"ה ברא"ם):בד"ה חזרה נ"ב ואני אומר דאי כפשוטו ה"ל למכתב ותלך במדבר ותתע דאז היה פירושו שהיה מתעתע במדבר אבל עכשיו דכתיב ותתע במדב' משמ' שתיתע דרך הילוכה וק"ל מהרש"ל:רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְאֶת הַיֶּלֶד – אַף הַיֶּלֶד "שָׂם עַל שִׁכְמָהּ", שֶׁהִכְנִיסָה בוֹ שָׂרָה עַיִן רָעָה, וַאֲחָזַתּוּ חַמָּה, וְלֹא יָכוֹל לֵילֵךְ בְּרַגְלָיו (בראשית רבה נג,יג).
וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע – חָזְרָה לְגִלּוּלֵי בֵית אָבִיהָ (פרקי דרבי אליעזר ל).
רשב"ם
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
ורבים יתמהו מאברהם, איך גרש בנו? גם שלח בן עם אמו ריקם, ואיה נדבת לבו? והתימה מאלה שיתמהו, כי אברהם עשה ככל אשר צוהו ה'. ואילו היה נותן ממון להגר שלא ברצון שרה, לא שמר מצות השם. והנה באחרונה אחרי מות שרה, נתן מתנות לבני ישמעאל.
לחם וחמת מים — נתן אל הגר ושם על שכמה, ואמר לה: קחי אתך בנך, וישלחה. ויתכן שנתן לה כסף וזהב ולא פירש הכתוב. ונתן לחם ומים שיספיק לה עד באר שבע, כי בגרר היה אברהם. והנה היא הלכה ולא ידעה הדרך, ותתע. והנה בנה חלה מחסרון המים, ואחר שלקחתו בחיקה וראתה שנפשו יוצא בצמא, השליכתו:רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ויתכן לומר כי מה שגירש אותו בלחם ומים שיכלול ענין אחר, והוא שאברהם ראה במראה הנבואה שעתידים בניו להשתעבד תחת ידי ישמעאל, וכי ישנאו אותם שנאה גדולה שאין אומה בעולם שיהיו שונאים לישראל כבני ישמעאל, ועל כן התנהג אברהם עמו כמו שראוי להתנהג עם השונא ונתן לו לחם ומים, הוא שכתוב (משלי כה, כא): "אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים".
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" ואת הילד" נתן לה גם את הילד:
" וישלחהו" לוה אותה ברוב חסדו כמו ואברהם הולך עמם לשלחם:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
שבעה ועשרים שנה למאמר רבותינו ז"ל (בראשית רבה נו). ועוד שהיה לו לומר ותשם על שכמה ולא שם על שכמה. וגם הזכיר את הילד כלאחר יד אחר הלחם והמים, ולא הזכירו עם אמו. ועוד אם היה ה' עמה כנראה מאשר דבר לה אחרי כן איך הניחה למקרה שותלך ותתע. וגם אומרו מן החמת הוא מיותר. ועוד שאם היא בכתה היה לו לומר וישמע אלהים את קולה ולא את קול הנער. ועוד למה חזר ואמר ותשב מנגד פעם שנית. ועוד אומרו מה לך הגר מה זו שאלה. ועוד כי הלא יפלא ישלח איש את אשתו ואת בנו ערירים ימותו במדברות ולא ישלח אתם אחד מעבדיו ולא ירכיבם על צמד חמורים. וגם לחם ומים לא נתן די ספוקם, והלא הוא האומר לו יתברך לו ישמעאל יחיה לפניך:
אך הנה אמרו רבותינו ז"ל (שם נג יט) שאמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מי שעתיד להמית שמנים אלף פרחי כהונה בצמא בנודות נפוחים, אתה מעלה לו באר, אמר הקב"ה "באשר הוא שם" כי עתה צדיק הוא:
(יד) והנה יתכן כי לא נעלם זה מאברהם, כאשר לא נעלם ממנו חלוק מלכות בית דוד בשכם וענין בית אל וענין העי, שהתפלל עליהם כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שם לט כד) על ויבא עד מקום שכם ויט אהלה בין בית אל ובין העי. ומה גם לפרקי רבי אליעזר שאמרו ז"ל שם (פרק ל) ולישמעאל שמעתיך, עתיד אני לשמוע נאקת ישראל ממה שיעשו לו בני ישמעאל. על כן אמר אם אני נותן לחם ומים לישמעאל, אולי יחסרון מימיו במדברות וימות בצמא על העתיד, על כן נתן להגר שהיא תהיה עיקר, אך ישמעאל טפל אליה כמשא על כתפה. וזהו "שם על שכמה ואת הילד" באופן שרשעו לא יפגום כיון שבהגר אין עון, והוא אתכא דידה קסמיך. ולחזק ידה "וישלחה" שהוא לויה כמו שאמרו בתנחומא (ריש פרשת בשלח) על בשלח פרעה. ואף על פי כן על קטרוג המלאכים על מה שהיה זרעו עתיד לעשות במדבר, על כן "ותתע במדבר" באופן (טו)שויכלו המים מן החמת כלומר מסבת החמת, כי גם היתה לו למזכרת על החמתות נפוחות שהיה עתיד להמית את ישראל בהן: הנה להיותן תועים במדבר גם שניהם בסכנת מות בצמא, מה עשתה היא, השליכה "את הילד תחת אחד השיחים". והוא בשום אל לב אל הנקד האל"ף בפת"ח שהוא מיוחד שבאילנות. אך גם שלא ידעה הענין העתיד, חששה על היותו מצחק. ותשם אותו תחת מיוחד השיחים, לרמוז זכות אברהם כי אחד היה אברהם:
(טז) ותרחק "כמטחוי קשת", לרמוז שבזכות אברהם ירחיק ה' היותו רובה קשת. כי מה שהיה מצחק - הוא שפיכות דמים כד"א וישחקו לפנינו - היה על ידי קשת:
"ותשב לה מנגד" להתפלל, כי נראה מרבותינו ז"ל (שם נג יט) כי שניהם היו מתפללים באומרם כי למה וישמע אלהים את קול הנער על שהיה חולה ויותר נשמעת תפלת החולה עצמו מאשר מתפלל עליו, הנה למדנו כי שניהם היו מתפללים. ולפי דברנו יתכן כי זהו אומרו "מנגד". ואחשוב כי היא התחכמה לבלתי התפלל על עצמה, עם שגם היא תמות בצמא, רק עליו, וזהו אומרו "לה" כי הנוגע "לה" שמה "מנגד, כי אמרה אל אראה במות הילד", לומר כי מה שאמרה בתפלתה, הוא אל אראה במות הילד - שתמות תחלה - כי עליו היא צערה. אך בראותה כי "ותשב מנגד" שהתעכבה ולא ראתה אצלה שנעשה נס לצאת מים, אז אמרה הנה כל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה (בבא קמא צב א), ואיך בהיותי צריכה מים והתפללתי על בני לא נעניתי אז "ותשא את קולה ותבך", על כי שערי דמעה לא ננעלו:
(יז) ועם כל זה לא שוה לה להוציא מים במקומה, כי "וישמע אלהים את קול הנער" ולא את קולה, על כן היתה מרת נפש. לכן "ויקרא מלאך כו' ויאמר לה מה לך הגר", על שלא נענית "אל תראי" באמור אולי שנאתך ה', כי לא כן הוא, כי מה ששמע את קול הנער ולא את קולך לא למענו הוא, רק על שהיה קולו בהתפללו אמור "באשר הוא שם", שלא יביט הוא יתברך אל עצמו כי אם בשביל אשר הוא שם, הוא אברהם, שסיבב שיהיה שם בשלחו אותו. או בשביל מי שהוא שם, שאמו שם אותו שם תחת אחד השיחים, לזכור זכות אברהם שהוא אילן מיוחד, ושאליו נאמר כי לגוי גדול אשימנו. ועל כן נשמע יותר מהגר:
(יח) ועם כל זה גם זכותך הגר תעמוד לו להקימו מחליו. כי "קומי שאי" וכו' כענין (ברכות ה ב) הב לי ידך ואוקמיה מהיסורין, כן "קומי שאי" כי טרם ישתה מים יקום על עמדו:
ובמה שהקשינו למעלה מאשר שלחם אברהם יחידים ובלא סיפוק צרכם בעצם, יאמר "מה לך הגר" כו' ואומרו "באשר הוא" "שם" יהיה בדרך אחרת. והוא, כי אברהם להיותו חושש על קטרוג שעל ישמעאל, התחכם לבלתי שלחו במעדנים, כי אם אדרבה כמגורש ונעזב למען יהיה כעני כי יעטוף, שעל ידי כן ירוחם מן השמים כענין כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני, וכן היה כי על כן "וישמע אלהים את קול הנער. והנה אין ספק כי היתה אמו מרת נפש באמת באמור איה חסדי אברהם עם כל עריצי גוים, ולישמעאל בן אמתו התאכזר עליו לבלתי צוות אחד מעבדיו להיות עמו בדרכים ורגלי ובלי סיפוק צרכו הראוי. על כן אמר לה מלאך ה'" מה לך הגר מדאגתך אל תראי כי דעי איפה כי "מה ש"שמע ה' את קול הנער, היה באשר הוא שם כלומר הוא לבדו ולא אחר עמו, והיותו שם מושלך בחוסר כל. וזה היה עם לב אברהם
כמדובר:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויקח לחם וחמת מים. שכן דרך עבדים שהם שואבים מים בכדיהם.
שם על שכמה ואת הילד. בן י"ז שנה היה, ואת אמרת שם על שכמה? אלא מלמד שהכניסה בו שרה עין הרע, ומתוך כך חלה ונכנסה בו חמה ואכאביות. תדע לך שהוא כן, דכתיב: "ויכלו המים מן החמת", שכן דרך החולה להיות שותה בכל שעה:
וישכם אברהם וגו' ויקח לחם' וגו' וישלחה. בגט גרושין, ולקח את הרדיד וקשר במתניה לידע שהיא שפחה. ולא עוד, אלא שרצה לראות את ישמעאל בנו ולידע את הדרך אשר הלכו בה. בן י"ז שנה היה ישמעאל בצאתו מבית אביו, ובזכות אברהם אבינו לא חסרו המים מן החמת; וכיון שהגיע לפתח המדבר, התחילה תועה אחר עבודה זרה של בית אביה, ומיד חסרו המים, ועיפה נפשו של ישמעאל בצמא, והלך והשליך עצמו תחת חרולי המדבר להיות ישן עליו, ואמר: "אלהי אברהם אבי! יש לפניך תוצאות מות, קח את נפשי ולא אמות בצמא"; ונעתר לו, שנאמר: "כי שמע אלהים את קול הנער". ושם נפתח לו הבאר שנברא בין השמשות, והלכו ושתו ומלאו החמת, ומשם נשאו רגליהן והלכו כל המדבר עד שהגיעו למדבר פארן, ומצאו שם מוצאי מים וישבו. שלח ישמעאל ולקח לו אשה מבנות מואב, ועיישה היה שמה. לאחר ג' שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל, ונשבע לשרה שאינו יורד מן הגמל במקום שישמעאל שרוי שם. והגיע לשם בחצי היום, ומצא שם אשתו של ישמעאל. אמר לה: היכן הוא ישמעאל? אמרה ליה: הלך הוא ואמו להביא פירות ותמרים מן המדבר. אמר לה: תני לי מעט לחם ומעט מים כי עיפה נפשי מדרך המדבר. אמרה ליה אין לי לא לחם ולא מים. אמר לה: כשיבא ישמעאל תגיד לו את הדברים האלה ואמרי לו: חלף את מפתן ביתך, שאינה טובה לך ולא ראויה לך. וכשבא ישמעאל הגידה לו את הדברים, ובן חכם כחצי חכם, והבין ישמעאל ושלחה. שלחה אמו ולקחה לו אשה מבית אביה ופטימה שמה. ועוד לאחר ג' שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל, ונשבע לשרה שאינו יורד מן הגמל במקום שישמעאל שרוי שם, והגיע לשם בחצי היום, ומצא אשתו של ישמעאל וכו', עד מיד הוציאה ונתנה לו. עמד אברהם והיה מתפלל לפני הקב"ה על בנו, ונתמלא ביתו של ישמעאל מכל טוב וממון וברכות. וכשבא ישמעאל הגידה לו את הדבר הזה, וידע ישמעאל שעד עכשיו רחמיו עליו כרחם אב על בנים:רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כא יד.
וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ
כל אחד יכול לראות את המחזה המזעזע הזה. אברהם בשקדנות מכין מים ולחם, ללא שירה ובלא שמחה, אברהם לא בכה, לא הסביר ולא ניחם את ישמעאל. אברהם משלח את ישמעאל ללא ברכה, (יצחק ברך את יעקב בהפרדם) חיבוקים ונשיקות כפי שעשה לבן בהפרדו מבנותיו ונכדיו (ביאור:בראשית לב א).
וכך הם יצאו, ילד כבן 14 ואמו, ללא מפה, כסף, עבדים או רכוש. "לכו, ואלוהים ישמור עליכם," אברהם אמר. אולם זאת בדיוק היתה פקודת שרה ואלוהים. לאברהם אסור היה לשנות דבר.
זאת היתה עקדת ישמעאל - ישמעאל היה צריך לעבור חווית מוות, לגלות את אלוהים ולהאמין בו.
וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ
ברור שאברהם שם על שכמה של הגר את הלחם והמים שהוא נתן לה. מדוע הגר לא העמיסה את הצידה על גבה בכוחות עצמה? כנראה זה היה כבד ואברהם עזר לה.
למה אברהם לא העמיס מים גם על ישמעאל? ישמעאל היה לפחות נער בן 13, ובהמשך ישמעאל נעשה לוחם בקשת והיה בריא וחזק, ככתוב: "יֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר, ויְַהִי רֹבֶה קַשָּׁת" (ביאור:בראשית כא כ)
מהמשפט לא ברור אם אברהם שם את הילד על שכמה של הגר או שאחרי המילה "שִׁכְמָהּ" יש פסיק, ואברהם רק נתן "אֶל הָגָר ... אֶת הַיֶּלֶד", נתן 'אל הגר' ולא 'על הגר'.
האם משתמע מהפסוק שישמעאל סירב ללכת ושאברהם העמיס אותו על אמו ופקד עליה לקחת אותו ולהסתלק? בכל אופן, כנראה כאשר כלו המים הגר הרימה ולקחה את ישמעאל על שכמה, וכך בהמשך היא השליכה "אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם" (ביאור:בראשית כא טו).
וַיִּתֵּן
ישמעאל היה רכושו של אברהם, אם כבן אמתו או כבנו. לא ברור אם לאחר שישמעאל נגמל היה מגע בין ישמעאל ואמו, שהיתה שפחה אצל שרה.
כאשר שרה אמרה: 'גרש את האמה', היא למעשה שחררה את הגר מעבדותה.
כאשר אברהם נתן את ישמעאל להגר הוא ניתק את הבעלות שלו על ישמעאל והעביר את הילד לרשותה של הגר. השימוש במילים "שָׂם עַל שִׁכְמָהּ" מראה שהוא כפה את הבעלות עליה. ייתכן שהגר הבינה שהיא מגורשת בגלל בנה. ייתכן שהגר לא רצתה לעזוב וללכת למדבר, מה שיחשוף אותה למוות מצמא או לחטיפה ועינויים. ייתכן שהיא לא רצתה את ישמעאל, ולכן נאמר: "ותַַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד" (ביאור:בראשית כא טו), במשמעות: 'ותזרוק את הילד הזר לה בחוסר זהירות', בניגוד ל-'תניח בעדינות את בנה'. לכן אחר כך המלאך אמר לה: "וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ" (ביאור:בראשית כא יח). כלומר, 'התנהגי כאמו, אחרת גורלך יחרץ'.
וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע
הגר תעתה במדבר. אלוהים רצה להחליש ולייאש אותה לפני שיביא אותה ליד באר.
קשה להבין מה קרה שם. כאשר אדם הולך במדבר הוא מחפש סימנים כמו גללי צאן או שביל דרוך על מנת להתמצא במקום. הליכה על שביל לבטח תוביל למקום ישוב או למים. דרך אחרת היא ללכת לאורך נתיב של נחל ולנסות למצוא בורות מים לאורך הנחל היבש. הגר זכרה את הבאר לחי רואי ואפשרי שהיא ניסתה להגיע לבאר כדי לחכות על העין לשיירה. ייתכן שהגר הלכה לאיבוד כי הגיעה לפיצול בנחל וטעתה בבחירה. אולם למעשה הגר לא טעתה והגיעה לבאר, אלא רק שמרוב ייאוש היא חשבה שטעתה והפסיקה לחפש. כאשר אדם מפסיק להיאבק, זה סופו.[1]
השוואה: עקדת ישמעאל ועקדת יצחק
- פקודת הריגה: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת בְּנָהּ" (בראשית כא י); - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - "קַח נָא אֶת בִּנְךָ ... וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה" (בראשית כב ב)
- אברהם מבצע את הפקודה בקפדנות ללא תגובה נפשית: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר"; - - - "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ ... וַיְבַקַּע, עֲצֵי עֹלָה" (בראשית כב ג).
- הגר ואברהם משוטטים למקום שאלוהים הכין: "וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע, בְּמִדְבַּר" (בראשית כא יד); - - - - - - - - - - - - - - - - - - "וַיָּבֹאוּ, אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים" (בראשית כב ט)
- הבן נעקד למוות: "וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד, תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם ... כִּי אָמְרָה, אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד" (בראשית כא טז); - - - - "וַיַּעֲקֹד, אֶת יִצְחָק בְּנוֹ, וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ" (בראשית כב ט).
- המלאך מופיע להציל את הבן: "וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם" (בראשית כא יז); - - - - - - - - - - - - - - - - - "וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה, מִן הַשָּׁמַיִם" (בראשית כב יא).
- באורח פלא המצב משתנה והבן ניצל ממות: "וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם" (בראשית כא יט); - - - - - - - "וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל ... נֶאֱחַז" (בראשית כב יג).
- המלאך מברך את הבן: "וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ: כִּי לְגוֹי גָּדוֹל, אֲשִׂימֶנּוּ" (בראשית כא יז); - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - "כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל, אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם" (בראשית כב יז)
- ההורה מביא בת זוג לבן: הגר הביאה אישה לישמעאל ממצרים - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - אברהם שלח את עבדו להביא אישה לבנו מחרן.
מההשוואה ניתן לראות ששני המקרים דומים מאוד.
מטרת אלוהים היתה לחנך את הבן, העולה לקורבן, לאמונה באלוהים.
לאחר שהנער איבד את כל תקוותיו, בדרך פלא הופיעה ישועה וברכה. היה על הנער ללמוד את דרך אלוהים ולהאמין בו בכל לבבו ונפשו כדי להינצל.
קיימים בכל זאת מספר הבדלים:
- יצחק שאל "וְאַיֵּה הַשֶּׂה, לְעֹלָה" (ביאור:בראשית כב ז). ישמעאל לא שאל: 'האם אלוהים יציל אותנו?'
- יצחק ידע מה קורה ושאלוהים סיפק איל במקומו. ישמעאל לא היה מודע איך קרה שהוא ניצל ממוות כי הוא אולי היה מחוסר הכרה תחת השיח או היה עסוק בבכי. לא נאמר שישמעאל ראה או שמע את המלאך, גם לא שהוא ראה את הבאר.
- אלוהים הוא זה שבחר את רבקה כאישה ליצחק, לאחר שרבקה עברה בהצלחה בחינה והשקתה את העבד ואת גמליו. אלוהים עזב את ישמעאל ונתן להגר לקחת "לוֹ ... אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ביאור:בראשית כא כא).
- עד כמה שידוע לנו, תמו השיחות בין אלוהים וישמעאל.
כפילויות בתורה
שליחת בנים לגורלם ושאלוהים יעשה בהם כרצונו:
- אלוהים פקד על אברהם לצאת מחרן: "לֶךְ לְךָ" (ביאור:בראשית יב א) - בחינת כניסה לאברהם.
- אברהם מגרש את לוט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי" (ביאור:בראשית יג ט) - תפקידו של לוט בכנען נגמר. אלוהים הציל את לוט והביא לו בנים יורשים.
- אברהם מגרש את ישמעאל: "ויְַשַׁלְּחֶהָ" (ביאור:בראשית יז יד) – אלוהים בחן את ישמעאל כדי להחליט אם להעניק לישמעאל את הברכה.
- אברהם לוקח את יצחק לעקדה: "ויֵַּלְכו שְּׁנֵיהֶם, יַחְדָּו" (ביאור:בראשית כב ח) – אלוהים בחן את יצחק כדי לוודא שיצחק ראוי לקבל את הברית בין אדוני לאברהם.
- אברהם שולח את העבד להביא אישה ליצחק: "כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה" (ביאור:בראשית כד ד) "המלאך ... " – אברהם הטיל על אלוהים את האחריות למציאת אישה טובה ליצחק.
- יצחק שולח את עשו להביא ציד כדי לראות אם אלוהים יברך את עשו בציד מוצלח: "וְצֵא הַשָּׂדֶה" (ביאור:בראשית כז ג) - זאת בחינת כניסה לראות אם אלוהים יזמן לעשו איל כפי שהוא זימן איל ליצחק בעקדתו.
- יצחק שולח את יעקב בחוסר כל ללבן, שאלוהים ידאג לו: "קוםּ לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם" (ביאור:בראשית כח ב) - זאת בחינה לראות אם אלוהים ישמור על יעקב, ואם יעקב יחזור ברכוש גדול ומשפחה גדולה.
- אלוהים פקד על יעקב לצאת מחרן: "שׁובּ אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ ולְּמוֹלַדְתֶּךָ" (ביאור:בראשית לא ג) - זאת בחינה ליעקב לראות אם הוא יהיה נאמן לאדוני ויעזוב את ביתו בחרן.
- יעקב שולח את יוסף: "לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ" (ביאור:בראשית לז יד). יעקב לא הבין שהוא עשה זאת מרצון אלוהים, ושיוסף לא היה צריך לחזור. זאת בחינה ליוסף, שלמרות הצרות הבין והאמין באדוני, כדבריו: "אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶהּ, לְהַחֲיֹת עַם רָב" (ביאור:בראשית נ כ).
- יעקב שולח את הבנים למצרים: "רְדו שָּׁמָּה וְשִׁבְרו לָּנו מִּשָּׁם" (ביאור:בראשית מב ב).
- יוכבד, אמו של משה, לקחה תיבת גומא "ותַָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד, ותַָּשֶׂם בַּסּוףּ עַל שְׂפַת הַיְאֹר" (שמות ב ג]]). כוונתה היתה שאלוהים ישמור עליו ויכוון את דרכו.
עקרות כדי להתאים את זמן הלידה לצרכיו של אלוהים:
- שרה היתה עקרה (ביאור:בראשית יא ל) עד שאברהם היה מוכן לגדל את יצחק.
- רבקה היתה עקרה (ביאור:בראשית כה כא) עד שבניו של אברהם מקטורה גדלו והיו מוכנים לגירוש שלהם.
- רחל היתה עקרה ([[ביאור:בראשית כט לא) כדי שיוסף יהיה הקטן באחים, בן זקונים אהוב ליעקב, והתנהגותו תיצור מתח במשפחה.
נשים שפוקדות על בעליהן וקובעות את גורל עמנו:
- שרה אמרה לאברהם: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹאּת, וְאֶת בְּנָהּ" (ביאור:בראשית כא י) כדי שישמעאל לא ישפיע על גידולו של יצחק.
- רבקה מכוונת את יצחק לעשות את רצונה, ואומרת לו: "אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה, מִבְּנוֹת הָאָרֶץ, לָמָּה לִּי חַיִּים" (ביאור:בראשית כז מו) כדי להפריד את יעקב ממשפחתו ולאפשר לאלוהים לחנך אותו.
אנשים שפינו את כנען עבור אברהם וזרעו, וכנראה אלוהים הבטיח להם נחלה לזרעם:
- לוט נפרד מאברהם ויצא מכנען לעבר הירדן. בהמשך הוא עלה להר וזרעו קיבל את עמון ומואב לנחלה.
- ישמעאל נפרד מאברהם ויצחק ויצא מכנען למדבר פארן שם היתה לו נחלה: "מֵּחֲוִילָה עַד שׁורּ, אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה, אַשּׁורָּה" (ביאור:בראשית כה יח).
- עשו יצא מכנען להר שעיר שזה אדום, ושם הוא קיבל את נחלתו (ביאור:בראשית לב ד).
ניסיון להגן על חיים בהצגת האישה כאחות.
- אברהם במצרים (ביאור:בראשית יב יג). שרה אמרה שהיא אחותו.
- אברהם בגרר (ביאור:בראשית כ ב). שרה אמרה שהיא אחותו.
- יצחק בגרר (ביאור:בראשית כו ז). יצחק אמר שרבקה היא אחותו.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית כא יד"
קטגוריה זו מכילה את 13 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 13 דפים.