ביאור:משלי יב
מתוך ויקיטקסט
|
פסוקים נוספים באותו נושא. ראו איך לאהוב ביקורת |
- א אֹהֵבהשמח לקבל (לחץ על המילה לפירוט) מוּסָרביקורת כואבת (לחץ על המילה לפירוט) - אֹהֵב דָּעַת, וְשֹׂנֵא תוֹכַחַתביקורת מנומקת (לחץ על המילה לפירוט) - בָּעַריהיה חסר-דעת כבהמה (לחץ על המילה לפירוט).
- ב טוֹבאיש טוב יָפִיק רָצוֹן מֵיְהוָהיגרום לה' להיות מרוצה מהעולם (לחץ על המילה לפירוט), וְאִישׁ מְזִמּוֹתאיש המתכנן תוכניות רעות (לחץ על המילה לפירוט) יַרְשִׁיעַיגרום לעולם להיחשב רע בעיני ה' (לחץ על המילה לפירוט).
|
השורש הוא משל ליציבות. ראו סמלי אילנות ושורשיהם |
- ג לֹא יִכּוֹןיתבסס ויהיה יציב (לחץ על המילה לפירוט) אָדָם בְּרֶשַׁע, וְשֹׁרֶשׁ צַדִּיקִים בַּל יִמּוֹט.
- ד אֵשֶׁת חַיִלאישה מוכשרת וחרוצה - עֲטֶרֶתמביאה כבוד ל- (לחץ על המילה לפירוט) בַּעְלָהּ, וּכְרָקָב בְּעַצְמוֹתָיואישה הגורמת לבעלה לקנא (לחץ על המילה לפירוט) - מְבִישָׁהמביאה עליו בושה.
- ה מַחְשְׁבוֹת צַדִּיקִים - מִשְׁפָּטצדיקים מתכננים את מעשיהם רק במסגרת החוק והיושר (לחץ על המילה לפירוט), תַּחְבֻּלוֹת רְשָׁעִים - מִרְמָה.
- ו דִּבְרֵי רְשָׁעִים - אֱרָב דָּםהרשעים מדברים דברי-הסתה שמטרתם להרוג (לחץ על המילה לפירוט), וּפִי יְשָׁרִים - יַצִּילֵםהישרים מצילים בדבריהם את קרבנותיהם של הרשעים (לחץ על המילה לפירוט).
- ז הָפוֹךְ רְשָׁעִים וְאֵינָםיש להשמיד את הרשעים בבת-אחת, במכה מהירה (לחץ על המילה לפירוט), וּבֵית צַדִּיקִים יַעֲמֹד.
- ח לְפִי שִׂכְלוֹחכמתו והצלחתו (לחץ על המילה לפירוט) יְהֻלַּליזכה לשבח על יתרונו (לחץ על המילה לפירוט) אִישׁ, וְנַעֲוֵה לֵבמי שמחשבותיו מעוותות, ואין בהן חכמה או הצלחה (לחץ על המילה לפירוט) יִהְיֶה לָבוּז.
- ט טוֹב נִקְלֶהלא מכובד וְעֶבֶד לוֹועובד בשביל עצמו (לחץ על המילה לפירוט), מִמְּתַכַּבֵּד וַחֲסַר לָחֶםשומר על כבודו ואינו עובד ולכן אין לו מה לאכול.
- י יוֹדֵעַמכיר מקרוב (לחץ על המילה לפירוט) צַדִּיק נֶפֶשׁהצרכים החומריים של (לחץ על המילה לפירוט) בְּהֶמְתּוֹ, וְרַחֲמֵימעשים הנראים כרחמים על הבהמה, כמו האכלה בכמויות גדולות (לחץ על המילה לפירוט) רְשָׁעִים אַכְזָרִימבטאים זרות, ניתוק והתעלמות מצרכיה של הבהמה (לחץ על המילה לפירוט).
- יא עֹבֵד אַדְמָתוֹעובד בעסק העצמאי שלו (לחץ על המילה לפירוט) יִשְׂבַּע לָחֶם, וּמְרַדֵּףמשתדל להתחבר אל- (לחץ על המילה לפירוט) רֵיקִיםכנופיות של אנשים בטלנים (לחץ על המילה לפירוט) חֲסַר לֵביאבד לא רק את פרנסתו אלא גם את שכלו, כי יושפע מחבריו (לחץ על המילה לפירוט).
|
עוד על הבדלי המושגים. ראו רע - רשע |
- יב חָמַד רָשָׁע מְצוֹדמסעות ציד רָעִיםבחברתם של אנשים רעים, וְשֹׁרֶשׁ צַדִּיקִים יִתֵּןהשורש יתן פרי לצדיק, ואינו צריך לצאת למסעות (לחץ על המילה לפירוט).
- יג בְּפֶשַׁע שְׂפָתַיִםכאשר השפתיים מורדות בבעליהן ויש "פליטת פה" (לחץ על המילה לפירוט) מוֹקֵשׁ רָעזה מכשול מסוכן מאד, וַיֵּצֵא מִצָּרָה צַדִּיקהצדיק רגיל לדבר רק דברי צדק ולכן ניצל מצרה זו (לחץ על המילה לפירוט).
- יד מִפְּרִי פִי אִישׁהגמול שמקבל האדם מאת ה' על דיבוריו הטובים (לחץ על המילה לפירוט) יִשְׂבַּע טוֹב, וּגְמוּל יְדֵי אָדָםכמו הגמול שמקבל האדם מאת ה' על מעשיו הטובים (לחץ על המילה לפירוט) (ישוב) יָשִׁיב לוֹ.
|
אחד המאפיינים של האויל הוא, שאינו מוכן לקבל עצות וביקורת. ראו אוילים ותוכחות |
- טו דֶּרֶךְ אֱוִילאדם שטחי יָשָׁרללא מכשולים (לחץ על המילה לפירוט) בְּעֵינָיולדעתו (לחץ על המילה לפירוט), וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָםאך החכם מוכן להקשיב גם לעצותיהם של אחרים המזהירים אותו מפני מכשולים בדרכו.
- טז אֱוִיל - בַּיּוֹם יִוָּדַע כַּעְסוֹברגע שהוא כועס, כעסו מתגלה לסובבים אותו (לחץ על המילה לפירוט), וְכֹסֶה קָלוֹן עָרוּםהפיקח יודע להסתיר את הכעס, שהוא ביזיון עבורו (לחץ על המילה לפירוט).
- יז יָפִיחַ אֱמוּנָההמעיד עדות אמינה יַגִּיד צֶדֶקיגרום בדבריו לעשיית צדק, וְעֵד שְׁקָרִיםוהמנסה להעיד עדות שקר על-מנת לגרום, כביכול, לעשיית צדק מִרְמָהיגרום רק להטעיה ועיוות הדין (לחץ על המילה לפירוט).
- יח יֵשׁ בּוֹטֶהמתחייב, נודר או נשבע (לחץ על המילה לפירוט) כְּמַדְקְרוֹת חָרֶבונדרו גורם נזק רב לעצמו או לאחרים (לחץ על המילה לפירוט), וּלְשׁוֹן חֲכָמִיםהיודעים להקשיב ולדבר (לחץ על המילה לפירוט) - מַרְפֵּאמתקנים את הנזק בכך שמוצאים לנודר פתח להשתחרר מהתחייבותו המזיקה.
- יט שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַדהדובר אמת יצליח לשמור על גירסה יציבה ועקבית לאורך זמן (לחץ על המילה לפירוט), וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶרהדובר שקר יצליח לשמור על עקביות רק כל עוד הוא רגוע, רק עד שהוא מתחיל להתרגש, אז יתבלבל ויפליל את עצמו (לחץ על המילה לפירוט).
- כ מִרְמָה בְּלֶבממלאת את המחשבות של- (לחץ על המילה לפירוט) חֹרְשֵׁי רָעהיועצים לרעיהם לפגוע בזולת, נאלצים כל ימיהם להשתמש בתחבולות הטעיה כדי להסתיר את מעורבותם (לחץ על המילה לפירוט), וּלְיֹעֲצֵי שָׁלוֹםהיועצים לרעיהם להשלים עם הזולת שִׂמְחָהאין צורך לרמות לאורך זמן, שהרי כשהצדדים משלימים הם מודים ליועצים, ולכן לבם מלא שמחה (לחץ על המילה לפירוט).
- כא לֹא יְאֻנֶּהיקרה בטעות לַצַּדִּיק כָּל אָוֶןדבר רע, חטא (לחץ על המילה לפירוט), וּרְשָׁעִים מָלְאוּ רָעעושים "מלא" מעשים רעים, כי עבירה גוררת עבירה.
- כב תּוֹעֲבַת יְהוָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר, וְעֹשֵׂי אֱמוּנָההמקיימים את הבטחותיהם, הגורמים גם לאחרים לדבר אמת (לחץ על המילה לפירוט) רְצוֹנוֹ.
|
דרך הביניים הראויה בין הערום לבין הכסיל היא לפרסם את הדברים שיודעים בצנעה ובאופן שרק הראויים יבינו. ראו צופן החכמים |
- כג אָדָם עָרוּם כֹּסֶה דָּעַתמסתיר גם את הדברים שהוא יודע היטב (לחץ על המילה לפירוט), וְלֵב כְּסִילִים יִקְרָא אִוֶּלֶתמפרסם גם את הדברים שהוא יודע באופן שטחי בלבד (לחץ על המילה לפירוט).
- כד יַד חָרוּצִים תִּמְשׁוֹלהחרוצים ראויים לשמש בתפקידי ניהול ופיקוד (לחץ על המילה לפירוט), וּרְמִיָּהויד רמיה תִּהְיֶה לָמַסהרמאים ראויים להישלח לעבודות שירות וכפיה (לחץ על המילה לפירוט).
- כה דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ - יַשְׁחֶנָּהיכניע אותה וישתלט עליה בכוח שכלו (לחץ על המילה לפירוט), וְדָבָרדיבור, שיחה (לחץ על המילה לפירוט) טוֹב יְשַׂמְּחֶנָּהיהפוך את הדאגה לשמחה.
- כו יָתֵרתר ומחפש את הדרך הנכונה (לחץ על המילה לפירוט) מֵרֵעֵהוּעבור מכריו (לחץ על המילה לפירוט) צַדִּיק, וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תַּתְעֵם.
|
עוד על הניגוד בין המושגים. ראו חריצות - רמיה |
- כז לֹא יַחֲרֹךְלא יוכל להציג בחלון הראווה רְמִיָּהאדם רמאי צֵידוֹאת הרכוש שהשיג במרמה, וְהוֹן אָדָם יָקָר חָרוּץורכושו של אדם חרוץ יביא לו כבוד (לחץ על המילה לפירוט).
- כח בְּאֹרַח צְדָקָה חַיִּים, וְדֶרֶךְ נְתִיבָה אַל מָוֶת.
ביאורי פסוקים
טוב יפיק רצון מה', ואיש מזימות ירשיע
(משלי יב ב): "טוב יפיק רצון מה', ואיש מזמות ירשיע"
מזימה = תוכנית שמטרתה לפגוע בזולת ;
איש מזימות = איש שזומם לפגוע בזולת;
טוב = לפי ההקבלה בין שני חלקי הפסוק, זה ניגודו של "איש מזימות", כלומר, איש טוב, המתכנן לעזור ולהיטיב לזולת;
יפיק רצון מה' = יוציא יחס חיובי מאת ה' , ויש לפרשו לפי שלוש המשמעויות של המילה "רצון":
-
-
- ה' יעזור לו למלא את רצונותיו הטובים (כדברי חז"ל במסכת אבות ב ד " "עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו" "; וכן פירש הגר"א כאן) ;
- הוא יוציא מה' חיבה ואהבה כלפי העולם כולו (כדברי רש"י כאן " "מוציא מן הקב"ה נחת רוח, להביא טובה לישראל ולעולם" ") ;
-
- הוא יפייס את ה' ויביא שלום לעצמו ולעולם כולו.
-
ירשיע = לפי ההקבלה בין שני חלקי הפסוק, זה ניגודו של "יפיק רצון מה'"; מה המשמעות המדוייקת של הניגוד?
1. ייתכן הכוונה " "ירשיע - מחייב את הבריות להביא רעה. וכן הוא אומר ' וחוטא אחד יאבד טובה הרבה '" " (רש"י) ; ה' שוקל לפעמים את המעשים הטובים והרעים של כל האנושות יחד, ולכן איש טוב יכול לזכות את כל האנושות, ולגרום לה' להתייחס אליהם בחיבה ובשלום; ואיש רע עלול לחייב ולהרשיע את כל האנושות.
2. ייתכן שהכוונה " "ה' יחייבנו בדין" " ('יסוד מלכות') , כלומר, הנושא של "ירשיע" הוא ה' - ה' ירשיע את איש המזימות בדינו ויעניש אותו.
-
-
- אולם, לדברי חז"ל, " "מחשבה רעה - אין הקב"ה מצרפה למעשה" ", כלומר, ה' לא מרשיע אדם שחשב מחשבה רעה, אם לא מימש אותה במעשה.
-
3. ייתכן שהכוונה, שכאשר איש טוב נכשל בעבירה, ה' מתרצה לו ומתפייס עמו, אבל כאשר איש מזימות נכשל בעבירה, ה' מרשיע אותו, " "ולא ייכנס לו לפנים משורת הדין" " (ר' יונה גירונדי) .
4. ייתכן שהכוונה שאיש המזימות "ירשיע את הטוב במשפט", או "יתייחס אל האיש הטוב כאילו שהוא רשע"; האיש הטוב הוא רצוי ואהוב לה', אבל איש מזימות מתייחס אל האיש הטוב, בניגוד לדעת ה', כאל איש רע (דעת מקרא) .
-
-
- אולם, לפי פירוש זה, ההקבלה בין חלקי הפסוק פחות מדוייקת, כי "איש מזימות" לא מקביל ל"טוב" אלא מקביל ל"ה'".
-
5. ייתכן שהכוונה " "ירשיע הוא היפך ההצלחה, כלומר, לא יצליח [במזימותיו], כלומר, כל דבר [ש]הוא עושה [יהיה] נגד רצונו, ויפיק היפך רצונו - שירשיע" " (הגר"א) .
-
-
- אולם, פירוש זה לא מתאים למשמעות המקובלת של " ירשיע ".
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-04-30.
אשת חיל עטרת בעלה, וכרקב בעצמותיו מבישה
ספר משלי מייעץ לאדם איך לבחור אישה:
(משלי יב ד): "אשת חיל - עטרת בעלה, וכרקב בעצמותיו - מבישה":
חיל = צבא של אנשים או ורכוש .
אשת חיל = אישה היודעת לנהל משפחה ורכוש (ראו גם אשת חיל בפרק לא ).
עטרת = כתר, תכשיט המציין כבוד ושררה .
רקב בעצמות = מחלה פנימית חשוכת מרפא, אולי סרטן מח העצם.
אשת חיל היא כמו כתר לבעלה, כי בזכות עבודתה וחריצותה, בעלה יכול להתפנות לענייני הנהגת הציבור:
-
-
- (משלי לא כג): "נודע בשערים בעלה, בשבתו עם זקני ארץ"( פירוט )
-
מבישה = אישה טיפשה הנכשלת במעשיה, או אישה המביישת את בעלה .
וכרקב בעצמותיו מבישה = אישה לא מוכשרת, לא רק שהיא מביישת את בעלה אלא גם גורמת לו לחלות ולהתמוטט מבחינה גופנית.
מקורות ופירושים נוספים
מדוע אשת חיל נמשלת רק לעטרת , שהיא תכשיט חיצוני, בעוד שאישה מבישה נמשלת לרקב בעצמות , שהיא מחלה פנימית?
1. הניגוד המדוייק לתואר " מבישה " הוא לא "אשת חיל" אלא " אשה משכלת " (ראו מביש = לא משכיל ); המשמעות המדוייקת של " אשת חיל " היא "אישה שיש לה חַיִל (= עושר)"; בפסוק אחר נאמר (משלי יט יד): "בית והון נחלת אבות, ומה' אשה משכלת"( פירוט ), כלומר, ההצלחה של האישה היא בידי ה', האדם לא יכול לבחור "אישה משכלת"; הוא יכול לבחור אשת חיל = אישה עשירה, אבל אשת חיל עלולה גם להיות מבישה - והכתוב מזהיר את האדם, שלא יבחר אישה עשירה וחסרת-כישרון, כי העושר של האישה ייתן לו רק עטרת חיצונית, אבל הטיפשות שלה תהיה כמו רקב פנימי בעצמותיו.
-
-
- אולם, למרות שהמשמעות המילולית של "אשת חיל" היא "אשת עושר", הביטוי "אשת חיל" בלשון המקרא מציין גם אישה מוכשרת, חרוצה, חכמה וטובה, כמו ב (משלי לא י): "אשת חיל מי ימצא ורחק מפנינים מכרה", וב (רות ג יא): "ועתה בתי אל תיראי כל אשר תאמרי אעשה לך כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל את"; ולכן לא מסתבר ש"אשת חיל" תהיה גם " מבישה ".
-
בפסוק אחר נאמר (משלי יד ל): "חיי בשרים לב מרפא, ורקב עצמות קנאה"- רקב בעצמות הוא משל לקנאה; לפי זה אפשר לפרש:
2. אישה מבישה , חסרת-כישרון, גורמת לבעלה לקנא בהצלחתם של אחרים, דבר הגורם לו סבל רב; לפי זה, " רקב עצמות " הוא אכן ניגוד של " עטרת " - בשני המקרים מדובר על השפעתה של האישה על מעמדו של בעלה ביחס לאנשים אחרים; הסבל הפנימי שנגרם לבעל נובע לא מהאישה עצמה אלא מהקנאה באחרים. לפי זה, מי שבכל זאת "זכה" להינשא לאישה שאינה מוכשרת, ראוי שיישם את העצה מתחילת הפסוק - " חיי בשרים לב מרפא " - להרפות מהקנאה .
3. אישה שיש לה רקב בעצמות , כלומר, שמקנאת באחרים, מבישה = מביאה בושה וכלימה על בעלה; לפי זה יש הקבלה ישרה בין חצאי הפסוק: " עטרת " (מביאה כבוד) היא ניגוד מדוייק של " מבישה " (מביאה בושה). הקנאה נקראת כאן " רקב בעצמותיו " ולא "רקב בעצמותיה" (של האישה), כי האישה היא "עצם מעצמיו ובשר מבשרו" של בעלה בראשית ב כג, וכאשר האישה מקנאת באחרים, הקנאה חודרת גם לעצמותיו של הבעל - היא מנדנדת לו כל היום שהוא צריך לעבוד קשה כדי לקנות לה את מה שיש לשכנות, במקום לעבוד בעצמה ולהסתפק בהישגים שלה, וכך מביאה על בעלה בושה וסבל.
לפי זה, התכונה העיקרית שיש להיזהר ממנה כשמחפשים אישה היא, לא חוסר-כישרון אלא קנאה.
פסוקים דומים
הקשר בין עטרת לבין נישואין נרמז גם בשיר השירים:
-
-
- (שיר השירים ג יא): "צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה, בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו"
- פסוקים נוספים על עצמות בספר משלי
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-12-11.
מחשבות צדיקים משפט, תחבולות רשעים מרמה
אחת הדרכים שבהן האדם יכול לבחון את עצמו, האם הוא צדיק או רשע, היא על-ידי התבוננות במחשבות שלו, כמו שכתוב בספר משלי:
(משלי יב ה): "מחשבות צדיקים - משפט, תחבלות רשעים - מרמה"
הצדיקים ( = המקפידים על עשיית צדק ) מתאפיינים בכך, שכל מחשבותיהם הן בתחום המשפט והחוק - הם לא יעלו בדעתם להשיג את מה שמגיע להם בדרכי מרמה;
לעומתם, הרשעים ( = הפוגעים בזולת במזיד ) מתאפיינים בכך, שכל תחבולותיהם הן בדרך של מרמה - כשהם חושבים שמשהו מגיע להם, הם לא מעלים בדעתם ללכת למשפט כדי לתבוע את המגיע להם כחוק, אלא פונים מייד לדרך המרמה והתחבולות.
פירושים נוספים
ייתכן שהפסוק בא ללמד, שהצדיקים לא מבזבזים זמן - הם כל הזמן חושבים על דברי משפט וצדק, ולא מפנים את מחשבותיהם לדברים בטלים (ר' יונה גירונדי) .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-07-06.
מאבק בהסתה
חלק מהאלימות בארץ, במיוחד זו שעל רקע לאומני, נובעת מהסתה - מדיבורים שקוראים לשפוך דם. ספר משלי מציע להיאבק בתופעה זו, בין השאר, ע"י דיבורים הפוכים:
(משלי יב ו): "דברי רשעים ארב דם, ופי ישרים יצילם"
רשע = הפוגע בזולת במזיד .
דברי רשעים ארב-דם = הרשעים מדברים וקוראים לשומעיהם לארוב ולשפוך דם; או: הרשעים מדברים באופן מתוחכם, על-מנת לגרום לאחרים לשפוך דם, ובכך הם כאילו אורבים לדם.
ישר = איש שלום .
ופי ישרים יצילם =אנשי שלום מדברים דיבורים מרגיעים, "מיישרים" את ההדורים ומצילים ממוות את קרבנות ההסתה.
מקורות ופירושים נוספים
1. פירשנו שהפסוק מדבר על דברי הסתה לרצח ואלימות; לפי זה ייתכן שה"ישרים" הם השופטים והשוטרים שתפקידם לאכוף את החוק למניעת הסתה.
אך ישנם סוגים שונים של דיבורים שגורמים לשפיכות דמים:
2. עדות שקר הגורמת לאדם להתחייב בעונש מוות; לפי זה ייתכן שה"ישרים" הם השופטים החוקרים את עדי השקר, או עדים אחרים שבאים להזים או להכחיש את עדותם כדי להציל את הנדונים (מצודת דוד, רש"י פירוש שני) .
3. דיבורים שהרשעים מדברים ביניהם ומתכננים לארוב ולשפוך דם; לפי זה ייתכן שה"ישרים" הם אנשים החושפים את מזימותיהם ומגלים אותן לקרבנות (רש"י פירוש ראשון) .
הרעיון שדיבור יכול להרוג נזכר גם גם בפסוקים נוספים, למשל משלי יב יח: "יש בוטה כמדקרות חרב, ולשון חכמים מרפא" ( פירוט ).
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-12-11.
הפוך רשעים ואינם, ובית צדיקים יעמוד
(משלי יב ז): "הפוך רשעים ואינם, ובית צדיקים יעמד"
הפסוק נותן עצה, איך להתמודד עם הרשעים כך שלא יהרסו את בית הצדיקים; המשמעות המדוייקת של העצה תלויה במשמעות השורש הפך :
1. הפך = החריב במהירות, בבת אחת, כמו שנאמר במהפכת סדום ועמורה (בראשית יט כה): "ויהפך את הערים האל ואת כל הככר..."; לפי זה, הפסוק ממליץ להילחם ברשעים במכה אחת חזקה שתעביר אותם מן העולם - ולא ב"עימות בעצימות נמוכה" (ע"פ רש"י) .
2. הפך = שינה את דעתו באופן קיצוני, כמו שנאמר על פרעה ועבדיו (שמות יד ה): "ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם, ויאמרו 'מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו?!'"; או שינה את אופיו באופן קיצוני, כמו שנאמר על שאול (שמואל א י ו): "וצלחה עליך רוח ה', והתנבית עמם, ונהפכת לאיש אחר". לפי זה, הפסוק ממליץ להשפיע על אישיותם של הרשעים, ולהפוך את הרשעים לצדיקים, כך שלא יהיו עוד רשעים - " "הפוך רשעים, ואינם" [רשעים עוד]". פירוש דומה פירש ר' נחמן מברסלב ( ליקוטי מוהרן רפב ) על הפסוק (תהלים לז י) "ועוד מעט ואין רשע , והתבוננת אל מקומו ואיננו" .
3. הפך = הסתובב, שינה את כיוון תנועתו, כמו שנאמר על בני ישראל בעי (יהושע ח כ): "...והעם הנס המדבר נהפך אל הרודף"; לפי זה, הפסוק ממליץ להסתובב ולהסתכל לכיוון אחר, לא לפחד ולא להתעסק עם הרשעים, וה' כבר ידאג "להעלים" אותם - "רק תהפוך את ראשך והרשעים ייעלמו" (דעת מקרא) ; רעיון דומה נזכר בפסוקים נוספים - ראו צדיקים ורשעים לאורך זמן .
ראו גם: בתי צדיקים ובתי רשעים .
דרש ורמז / מטמונית למשפחות סופרים
הפסוק כמשל ליעקב ועשו
"דרש".
(ז) הפוך רשעים ואינם : עשיו אמר: (כה לב) הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת – לחלוטין, מכאן שכפר בתחיית המתים. ואכן, הפוך רשע לרעש והוא איננו. עשיו הרשע בחר לחלקו את העוה"ז, ולכן בעולם הפוך לעוה"ז דהיינו בעוה"ב הוא איננו קיים.
ובית צדיקים יַעֲמֹד : יעקב אבינו היה יושב אהלים, וחלקו "בית" דהיינו פנימיות בעוה"ז, ק"ו שיעמוד בעוה"ב. הוא אמר: (מח כא) הִנֵּה אָנֹכִי מֵת – לרגע, בעוה"ז.
"רמז".
רשעים – זה עשיו, ר' פרק יא ז.
ובית – זה בית יעקב אבינו:
( פסחים פח / א ) ואמר רבי אלעזר מאי דכתיב והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית א - להי יעקב וגו' א-להי יעקב ולא א-להי אברהם ויצחק אלא לא כאברהם שכתוב בו הר שנאמר אשר יאמר היום בהר ה' יראה ולא כיצחק שכתוב בו שדה שנא' ויצא יצחק לשוח בשדה אלא כיעקב שקראו בית שנא' ויקרא את שם המקום ההוא בית אל.
צדיקים – זה יעקב אבינו, ר' פרק י ל.
אסמכתא.
בראשית פרק כה – פרשת מכירת הבכורה
(כט) וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף:
(ל) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם:
(לא) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי:
(לב) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה:
(לג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב:
(לד) וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה:
בבא בתרא דף טז/ ב
אמר רבי יוחנן חמש עבירות עבר אותו רשע באותו...
וכפר בתחיית המתים דכתיב הנה אנכי הולך למות
ילק" ש בראשית - פרק כה - רמז קי ( רש" י כאן)
ויתרוצצו הבנים בקרבה שהיו חולקין בשביל העולם הזה והעולם הבא באותה שעה רצה סמאל להרוג יעקב במעי אמו אלא שעמד מיכאל כנגדו באותה שעה עמד מיכאל ורצה לשרוף לסמאל עד שהושיב הקב"ה בתי דינים ביניהן.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-12-11.
לפי שכלו יהלל איש, ונעוה לב יהיה לבוז
(משלי יב ח): "לפי שכלו יהלל איש, ונעוה לב יהיה לבוז"
הפסוק מתאר ניגוד בין אדם שיְהֻלַּל = יזכה לתהילה וכבוד יותר מאחרים , לבין אדם שיהיה לבוז = זלזול ולעג .
נראה שהפסוק בא ללמדנו, מהי התכונה שלפיה ראוי להלל אחרים, כמו הפסוק (ירמיהו ט כג): "כי אם בזאת יתהלל המתהלל : השכל וידע אותי, כי אני ה' עשה חסד משפט וצדקה בארץ, כי באלה חפצתי, נאם ה'": אין להתהלל בחכמה, עושר וגבורה, אלא רק בהשכלה וידיעת ה', העושה חסד משפט וצדקה.
מההקבלה הניגודית בין חלקי הפסוק, נראה ש" שכלו " מנוגד ל" נעוה לב ", אולם הניגוד לא לגמרי ברור, שכן שכל = הצלחה בחכמה , ונעוה לב = מי שליבו מעוות ועקום; היה מתאים יותר לכתוב "לפי יושר ליבו יהולל איש, ונעוה לב יהיה לבוז" או "לפי שכלו יהולל איש, וחסר שכל יהיה לבוז"!
'מטמונית למשפחות סופרים' הביא שני פירושים:
1. שכל הוא מכישורי המח שמולכים את בעליו להשכלה=הצלחה . הפכו הוא מי שנע - נעוה אחרי לבו .
2. השכל מסתכל בעיני רוח ובעיני בשר. הלב מתבלבל - ובעין דמעה = נעוה [= בכי = מבוכה = בלבול].
( שמות כב כח ) מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר
( יוב " ע ) בכורי פירך ובכורי חמר נעווך לא תשהי על זמניהון מן לאסקותהון לאתר שכינתי
( הכתב והקבלה ) ול"נ כי מלת ודמעך הוא בעצמו מה שנקרא בלשון המשנה בשם טבל ... ולדעתי שם טבל המוזכר במשנה היא מלה עברית בחלוף טי"ת הארמית לתי"ו העברית כפי הנהוג בשתי לשונות אלה, כי שם תבל בעברי הונח על הבלבול והערבוב (פערמישונג), כמו תבל הוא (ויקרא י"ח) בלבול וערוב זרע האדם וזרע הבהמה, ודבר המבלבל את העין מלראות היטב נקרא תבלול בעיניו (שם כ'), וכן התבואה המעורבת בחלקי כהונה ולוי' כלומר בתרומה ומעשר נקראת תבל , ירצה תבואה מעורבת לבעלים שונים; וכן שם דמוע ומדומע שבמשנה, יסודו בלשון עברי, והוא שם דמע אשר הונח על טפיות הלחיות הנגררים מן הבוכה (טהראנען), אמנם אין עיקר ויסוד הוראתו הנזילה (כאשר יאמרו מחקרי הלשון), רק תמצית הוראתו בלבול ומבוכת דעת הבוכה המתגלה בעין ע"י טפות לחיות אלה, כמו ששרש בכה ג"כ הונח על התגלות המבוכה והבלבול שבלב הבוכה (כמ"ש בויבכו אותו שבעים יום)...
3. ייתכן שהפסוק בא להדגיש, שכדי לזכות לתהילה , דרוש שכל , שהוא שילוב של חכמה עם הצלחה; אבל מי שמצליח שלא בחכמה - ע"י עיוות הדין, או שהוא חכם אבל לא מצליח - כי החכמה שלו מעוותת , תיאורטית בלבד ואינה מתאימה למציאות, הוא נעוה לב , והוא יזכה רק לבוז וזלזול. רעיון דומה נמצא בפסוק (קהלת ז יא): "טובה חכמה עם נחלה , ויתר לראי השמש"- טוב לשלב חכמה עיונית עם נחלה שמבטאת הצלחה מעשית.
4. יש שפירשו: גם מי שיש לו מעט שכל, עדיין ראוי לתהילה כלשהי, לפי השכל שיש לו; אבל אם הוא נעוה לב - המחשבות שלו מעוותות, נעות ומתעקמות מדרך האמת, הוא אינו ראוי לתהילה כלל, אלא רק לבוז . עדיף להיות עם מעט שכל ישר, מאשר עם הרבה שכל עקום (ע"פ רש"י, רבי יונה גירונדי, מצודת דוד) .
-
-
- אולם, לפי זה היה ראוי לומר "ונעוה שכל יהיה לבוז".
-
5. ויש שפירשו, שהמילים "יהיה לבוז" מתייחסות לא לאדם אלא לשכל: כשהאדם הוא נעוה לב ומחשבותיו מעוותות, אז גם השכל שלו יהיה לבוז ויגיע למסקנות נבזיות, " "כי ככל ששכלו גדול יותר, כן יעזרהו לרוע" " (מלבי"ם) .
התואר נעוה נזכר גם ב (שמואל א כ ל): "ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו 'בן נעות המרדות! הלוא ידעתי כי בחר אתה לבן ישי לבשתך ולבשת ערות אמך!'".מאמרים נוספים - באדיבות גוגל
-
-
- מכתב בעברית של יוסף לוי מקליפלאנד : לפי שכלו יהלל איש ונעוה לב יהיה לבון (משלי י�ב ח�). ב�ה קליפלאנד יום א� י�ד מרחשון תרי�ב לפ�ק. קול ענות אנכי שומע בין כותבי העתים. ... ( cache )
- על המפץ הגדול ותפיסת המציאות | קבלה, מדע ומשמעות החיים : נמצא שהרגש רוחני, הוא בחינה ידועה, ושעור קומה רוחני, שעור גדלו של ידיעה, ע"ד שכתוב: " לפי שכלו יהלל איש ". אבל בעל חיים יודע, ולא מרגיש כלל. ... ( cache )
- Birkat-Shalom beyt midrash for kabbalah,בית מדרש ללימוד קבלה ... : שכתוב " לפי שכלו יהלל איש " (משלי י"ב), ומי שיש לו יותר דעת, הוא אדם יותר חשוב. אם כן כשאומרים לנו, שאנו צריכים ללכת למעלה מהדעת, הוא נגד הדעת שלנו. ... ( cache )
- דף כה : והגם שאנו מכנים אותה, בשם "נפש השכלית", או "עצם השכל", הוא מפני, שהשכל הוא ג"כ ענף ממנה, והוא החשוב שבעולם, כי " לפי שכלו יהלל איש ", וכיוון שאין לך נותן מה ... ( cache )
- שכל הפועל : דרך משל מהכרת האדם, כי )משלי יב ח( " לפי שכלו יהלל איש ". והוא עיקר האדם, ואיברי גופו כמו לבוש לו. הכרת רוחניותו, שהיא העיקר, המה כמו הדמיון והזכירה, ... ( cache )
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל, מטמוניות למשפחות סופרים שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-03-25.
עבוד בעבודה בזויה, ואל תרעב ללחם
עצמאות כלכלית חשובה יותר מכבוד. כך לפי ספר משלי:
(משלי יב ט): "טוב נקלה ועבד לו, ממתכבד וחסר לחם"
נקלה = לא מכובד.
המילה עבד מנוקדת עֶבֶד, אך נראה שמשמעותה היא כמו המילה הדומה המופיעה קצת אחרי הפסוק שלנו, בפסוק יא: "עֹבֵד אדמתו ישבע לחם, ומרדף ריקים חסר לב".
לו = לעצמו (ראו פסוקים נוספים שבהם כינוי הגוף מתייחס לאדם עצמו ).
נקלה ועבד לו = אדם שהבריות אינן מכבדות אותו, אך הוא עובד לעצמו ומפרנס את עצמו.
טוב נקלה ועבד לו, ממתכבד וחסר לחם = אדם שמוותר על כבודו ועובד בעבודה המפרנסת אותו, טוב יותר מאדם ששומר על כבודו וכתוצאה מכך חסר לו אוכל.
מקורות ופירושים נוספים
1. פירשנו ועֹבֵד לו = עובד לעצמו; ויש שפירשו לפי הניקוד: ועֶבֶד לו = הוא עבד של עצמו, הוא עובד בעבודות קשות אבל בשביל עצמו: " "יותר טוב למי שנוהג קלות בעצמו והוא עבד לעצמו לעשות מלאכתו להתפרנס בה, ממי שמחזיק עצמו למכובד ובוש הוא לעבוד עבודתו ובעבור זה יחסר לחמו" " (מצודת דוד, ודומה לזה רש"י, מלבי"ם, הרב יונה גירונדי והגאון מווילנה) .
וכך אמרו חז"ל: " "לעולם ישכיר אדם עצמו... לעבודה שזרה לו, כדאמר ליה רב לרב כהנא: 'נטוש נבילתא בשוקא ושקול אגרא ולא תימא גברא רבא אנא וזילא בי מילתא' (= פשוט נבלה בשוק וקבל משכורת, ואל תאמר 'איש חשוב אני ואין זה לפי כבודי')" " ( בבא בתרא קי ) .
2. בקריאה ראשונה נדמה שהכוונה היא "אדם בזוי שיש לו עֶבֶד, טוב יותר מאדם מכובד שאין לו לחם". בקריאה זו יש כמה בעיות:
לכן נראה שיש לפרש את הפסוק ע"פ ההופעה הבאה של המילה "עבד", בפסוק יב11: "עבד אדמתו ישבע לחם ..." - שם נאמר שאדם צריך לעבוד את אדמתו כדי שיהיה לו לחם ( פירוט ), וכאן נאמר שהאדם צריך לעבוד את עצמו כדי שלא יחסר לו לחם.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-09-10.
יחס אישי לכל בהמה
בעבר, לכל אדם היו בביתו בהמות שסיפקו לו אוכל ועבדו בשבילו, והוא דאג לצרכיהן. כיום, המזון מן החי מיוצר באופן תעשייתי, במשקים ענקיים, ואין יחס קרוב בין האדם לבהמה. על-פי ספר משלי, מצב זה אינו המצב הרצוי:
(משלי יב י): "יודע צדיק נפש בהמתו, ורחמי רשעים אכזרי"
יודע = מכיר אישית, מקרוב ; צדיק = הנותן לכל אחד את המגיע לו ; נפש = הצרכים החמריים ; הצדיק יודע מה הם הצרכים החומריים של כל בהמה ובהמה במשק הבית שלו, הוא יודע מתי כל בהמה צריכה לאכול, לשתות, לנוח וכו'; הוא אינו מכביד עליהן יותר מיכולתן, ואינו גורם להן סבל מיותר.
רחמים = רגש של הזדהות עם הזולת והשתתפות בצערם ; רשע = הפוגע בזולת במזיד ; אכזר = זר לגמרי, מתעלם לגמרי מצרכי הזולת ; הרשעים, גם כאשר הם עושים מעשים הנראים כמו רחמים (למשל, כשהם מאכילים את הבהמות) הם עושים אותם באכזריות , מפטמים את הבהמה יותר מדי ונותנים לה אוכל שאינו מתאים לטבעה (למשל, עצמות דגים לבהמות צמחוניות).
אין זה פשוט לחזור לכלכלה הישנה, של בהמות-משק פרטיות; אך אפשר לפחות להשתדל, שהמשקים התעשייתיים יהיו מנוהלים בצורה צדיקה יותר, שמתחשבת יותר בצרכיהם החומריים של הבהמות.
מקורות ופירושים נוספים
1. פירשנו לפי המפרשים: " "הצדיק נותן לב לדעת אף רצון בהמתו למלאות תאותה, כי קנוי אצלו מדת הרחמנות; אבל הרשעים, אף הרחמנות שיש בהם היא אכזריות, כי למראה העין ירחמו ולא כן בלבם" " (מצודת דוד, ודומה לזה מלבי"ם) , " "אתה ידעת את עבדך - נתת לי כל צרכי, כמו יודע צדיק נפש בהמתו" " ( רש"י על שמואל ב ז כ ) .
2. ויש שפירשו, שה"צדיק" כאן הוא לא רק בן אדם אלא גם הקב"ה בכבודו ובעצמו - גם הוא מרחם על הבהמות שברא בעולם: " "אמר ר' ברכיה בשם ר' לוי: כתיב יודע צדיק נפש בהמתו, זה הקב"ה, שכתוב בתורתו "לא תקח האם על הבנים"; ורחמי רשעים אכזרי זה סנחריב שכתוב בו "אם על בנים רטשה"."
"דבר אחר: יודע צדיק זה הקדוש ברוך הוא, שכתוב בתורתו "שור או כשב או עז"; ורחמי רשעים אכזרי, זה המן הרשע, דכתיב "להשמיד להרוג ולאבד"" " ( ויקרא רבה כז יא ) .
3. ויש שפירשו ש"בהמתו" כאן היא משל לנפש הבהמית שנמצאת בכל אדם ואדם. הצדיק אינו מסגף את עצמו, אלא נותן גם לנפש הבהמית שלו את צרכיה הבסיסיים, כמו שנאמר גם ב (משלי יא יז): "גמל נפשו איש חסד, ועכר שארו אכזרי"( פירוט ).
מדרשי אגדה
הפסוק שלנו נזכר בדבריה של רחל, אשת של רבי עקיבא, לשכנותיה, כשרבי עקיבא חזר עם 24000 תלמידיו (ראו בבלי כתובות סג א , בבלי נדרים נ א ) :
" "רחל.. בעלת שכל וכושר אבחנה, כאשר היא עומדת על הפוטנציאל הטמון בעקיבא בהיותו רועה צאן אביה... תשובתה של רחל... "יודע צדיק נפש בהמתו " מורה שהיא סומכת על הקשר הרוחני הקיים בינה לבין בעלה למרות שנות הנתק הרבות. רחל הכירה את אופיו של ר' עקיבא על סמך התנהגותו כלפי הצאן בהיותו רועה, ועל סמך בסיס זה היא בטוחה שיש ביכולתו, ביכולת הצדיק, להכירה כשתצא להקביל פניו, גם אם לא תשאל בגד מהשכנות וגם אם יראנה בניוולה (בבהמיותה)."
"ועוד, תשובתה יודע צדיק נפש בהמתו היא ציטוט ממשלי יב י: "יודע צדיק נפש בהמתו ורחמי רשעים אכזרי". כלומר, אפילו אם לא הלכה לבית המדרש ללמוד פורמלית, כנראה, למדה והטמיעה בתוכה את המעט שידעה. יוצא אפוא שאף על פי שהיינו מצפים מאשה שלא עסקה פורמלית בתחום הרוחני, שנפשה תשוטט בסמוך לגשמיות, ניתן לראות שנפש רחל נטתה לרוחניות והיא ביטאה זו בהתנהגותה על ידי זלזול בפן" "הגשמי... רחל צנועה... ו... משפילה עצמה בהידמותה לבהמה." " ( רחל אשת ר' עקיבא וברוריה אשת ר' מאיר / חגית מיטלמן ) .
הפסוק שלנו מלמד שיש לדאוג לבהמות מצד מידת הרחמים; אולם בדברי חז"ל ניתן למצוא גישה קיצונית יותר, לפיה יש לדאוג לבהמות מצד מידת הדין, כי הן צדיקות יותר מבני האדם. האגדה מספרת על אלכסנדר מוקדון שנקלע לארץ קציא והיה נוכח במשפט על אוצר שנמצא בחורבה. הוא נדהם מפסק הדין המקורי של מלך קציא (ראו בתחילת האגדה ):
" "...ראה מלך קציא שאלכסנדר מוקדון בהלם. אמר לו: 'מה, לא דנתי היטב?'"
"אמר לו אלכסנדר: 'כן!'"
"אמר לו מלך קציא: 'אילו היה מקרה כזה אצלכם, בעולם המערבי, איך הייתם דנים?'"
"אמר לו: 'הורגים את שניהם, והממלכה לוקחת את האוצר'."
"אמר לו: 'יורד אצלכם גשם?' אמר לו: 'כן'."
"אמר לו: 'זורחת אצלכם שמש?' אמר לו: 'כן'."
"אמר לו: 'יש אצלכם בהמות?' אמר לו: 'כן'."
"אמר לו: 'בחייך, לא בזכותכם יורד אצלכם גשם, ולא בזכותכם זורחת אצלכם שמש, אלא בזכות הבהמות!'" " (תרגום לעברית של אגדה מתוך בראשית רבה לג א ) .
והמדרש מסיים בשני פסוקים:
-
-
- (תהלים לו ז): "צדקתך כהררי אל, משפטך תהום רבה, אדם ובהמה תושיע ה'"- " "אדם בזכות בהמה תושיע, ה'" ".
- (בראשית ח א): "ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה, ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים"- " "וכשזכרתי לו, לא לו לבדו הזכרתי, אלא לו ולכל שיש עמו בתיבה" ".
-
פסוקים דומים
הביטוי "יודע צדיק" נזכר גם ב (משלי כט ז): "יודע צדיק דין דלים, ורשע לא יבין דעת"- השופט הצדיק יודע ובוחן מקרוב את כל הפרטים הקשורים למשפטם של אנשים עניים, שאין להם עורך-דין המייצג אותם ( פירוט ).
מאמרים נוספים - באדיבות גוגל
-
-
- יודע צדיק נפש בהמתו - ויקימילון : 27 ינואר 2009 ... יודע צדיק נפש בהמתו . מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי. קפיצה אל: ניווט, חיפוש. [עריכה] יוֹדֵעַ צַדִּיק ... ( cache )
- מילון השפה העברית - יודע צדיק נפש בהמתו : מילון השפה העברית - פירוש הביטוי ' יודע צדיק נפש בהמתו ' ( cache )
- מבחר ניבים עבריים - ניבים באות י : יודע צדיק נפש בהמתו יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתוֹ = אָדָם מַכִּיר הֵיטֵב אֶת רַחֲשֵׁי לִבּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי ... ( cache )
- עיון בשני סיפורים מיניאטוריים מספרות חז"ל : יודע צדיק נפש בהמתו " מתגברת בכוח אהבתה ובכוח אמונתה באהבתו של בעלה אליה. יודע בשני מובנים: כפשוטו - יודע ר' עקיבא את נפשה המסורה לו; ו"יודע" לשון אהבה - ... ( cache )
- דברים, פרשת כי תצא, תש"ס, ד"ר אפריים יצחקי : אמר ר' ברכיה בשם ר' לוי, כת' ' יודע צדיק נפש בהמתו ' (מש' יב י). ... ד"א ' יודע צדיק נפש בהמתו ', זה הקב"ה, שכת' בתורתו 'ושור או שה אתו ואת בנו לא תשחטו ביום ... ( cache )
- דף קשר 1052 - אחרי עשרים וארבע שנה / עמית משגב : אם נחבר איפיון זה ממסכת כתובות עם מכירת השיער בתלמוד הירושלמי ועם תשובתה של רחל לרשע ' יודע צדיק נפש בהמתו ' בתלמוד הבבלי, נוכל ללמוד סתום מן המפורש ונקבל ... ( cache )
- אתרוגו של אותו צדיק סיפור עממי / חסידי ג€“ נכתב על ידי ש"י עגנון... : אולי יש כאן נימה של לעג שהרי כל אחד מכיר את הפסוק המקראי: " יודע צדיק נפש בהמתו ". הרמז ברור: האישה היא הצדקת ובעלה הוא זה הנוהג בבהמיות. ... ( cache )
- דף קשר 1133 - תורתה של רחל / אריה בר-טוב : כאשר שכנתה של רחל מציעה לה שמלה, על מנת שתבוא אל בעלה כשהיא נאה ומכובדת, משיבה לה רחל ש-" יודע צדיק נפש בהמתו ". כלומר, הקשר ביניהם מבוסס על הממד הפנימי, ... ( cache )
- ד ף ש ב ו ע י ד ף ש ב ו ע י ד ף ש ב ו ע י ד ף ש ב ו ע י : אמר ר' ברכיה בשם ר' לוי, כת' ' יודע צדיק נפש בהמתו ' (מש' יב י). יודע צדיק, זה. הקב"ה, שכת' בתורתו 'לא תקח האם על הבנים' (דב' כב ו). 'ורחמי רשעים אכזרי' ... ( cache )
- אידישע וועלט פארומס ג€¢ זעה די אשכול - פארדרייטע לשון הקודש [היברו] : צו ענטפערן, וועט נעמען זייער אסאך ציט און כח, נערוון און געפיל, און נאך אלעם וועסטו נישט פארשטיין, אבער לב יודע מרת נפשו, יודע צדיק נפש בהמתו , האדם יראה ... ( cache )
- פרשת אמור - דינים שונים - גיליונות נחמה ליבוביץ : אמר ר' ברכיה בשם ר' לוי: כתיב (משלי י"ב) " יודע צדיק נפש בהמתו ורחמי רשעים אכזרי". " יודע צדיק נפש בהמתו " - זה הקב"ה שכתוב בתורתו (דברים כ"ב): לא תקח האם על ... ( cache )
- יהדות - אחרי עשרים וארבע שנה : אמר אותו רשע לרחל: "אין לך מה לצאת" והיא ענתה לו: " יודע צדיק נפש בהמתו ". כאשר באה לפניו דחפו אותה התלמידים ור' עקיבא אמר להם: "שלי ושלכם ג€“ שלה הוא". ... ( cache )
- לימוד יומי limudyomi, תנ"ך : " יודע צדיק נפש בהמתו " (משלי יב, י(. [וכפי שפירש המצודת דוד "הצדיק, נותן לב לדעת אף רצון בהמתו". והמלבי"ם כתב "הצדיק הוא המתנהג על פי חוקי הצדק, ... ( cache )
- כיפה פורום סדנת קריאה : "הייתה אשתו של אותו הצדיק יודעת נפש בעלה הצדיק"- נוכח המשפט הזה לא יכולה שלא להתעורר הקונוטציה של " יודע צדיק נפש בהמתו ". לעגנון חשוב להוציא את האישה אחרת ... ( cache )
- מדרש תנחומא - נח : ויזכור אלהים את נח זש"ה יודע צדיק נפש בהמתו (משלי יב) יודע צדיקו של עולם אפי' נפש בהמות אפי' בשעת כעסו שאין מדותיו כמדת ב"ו מדת ב"ו כשמרדה מדינ' למלך משלח ... ( cache )
- ר' חמא בר ביסא / עליזה משה : אמרה להן: יודע צדיק נפש בהמתו . כאשר הגיע אליו, נפלה על פניה ונשקה את רגליו. היו דוחפים אותה תלמידיו. אמר להם: שלי ושלכם, שלה הוא" ... ( cache )
- - רבי עקיבא בימינו : אמרה להן: " יודע צדיק נפש בהמתו ". כשהגיעה אליו, נפלה על פניה ונשקה לרגליו. ... היא ראתה עצמה כמעין בהמה ( יודע צדיק נפש בהמתו ), ונראתה כל כך נורא, ... ( cache )
- בס"ד : אמרה להן יודע צדיק נפש בהמתו נפלה על רגליו והייתה מנשקתו והיו תלמידין מטפחין לה בנזיפה אמר להן הניחו לה שהתורה שלי ושלכם שלה הוא. נכנס רבי עקיבא לבני ברק ... ( cache )
- פרשת בהעלותך - תלונות ישראל - גיליונות נחמה ליבוביץ : כאמרו: (משלי י"ב) " יודע צדיק נפש בהמתו ורחמי רשעים אכזרי", רוצה לומר, האיש טוב התכונה מכיר נפש בהמתו, שדי לה בטורח שבע פרסאות ומאכילה קב שעורים לפי המצטרך ... ( cache )
- 1998 Scorecard : יודע צדיק נפש בהמתו . ובכדי לבדוק אם בצדיקים עסקינן הרי שעלינו לבחון האם מודעים ... אמנם יודע צדיק נפש בהמתו , אך לא כל היודע נפש בהמתו צדיק הוא. על מנת להיות ... ( cache )
- תלמוד בבלי מסכת כתובות דף סב עמוד ב דף סג עמוד א (עמוד 47-8 בחוברת) : שמעה דביתהו הות קא נפקא לאפיה, אמרו לה שיבבתא: שאילי מאני לבוש ואיכסאי, אמרה להו: (משלי י"ב) יודע צדיק נפש בהמתו . כי מטיא לגביה, נפלה על אפה קא מנשקא ליה ... ( cache )
- לב ברסלב טלויזיה באינטרנט | פרשת בראשית - חיי שע"ה : ... "כל ההשגות" זה בחינת `יודע דעת עליון`, ואזי צריך להוריד השגות אלו לתוך צמצומים שזה בחינת לדבר לאיברים, ואז מתקיים " יודע צדיק נפש בהמתו ". ... ( cache )
- rotter - אל-אהראם: חיזבאללה ונסראללה ישלמו מחיר כבד : יודע צדיק נפש בהמתו .. TakeNo3, 15.04.09 12:57, 1. כן? איך בדיוק הם ישלמו? עד שאני לא רואה דם לא מאמין. חץ מקשת, 15.04.09 19:30, 2 ... ( cache )
- מורשת - יהדות | תורה | הלכה | שו"ת | פרשת שבוע | שעורים | כשרות : האדם יכול להגיע, רק אם ירצה, למימדים ההומניסטים, אלא שהוא צריך להיות מודע ליצר הרע ( יודע צדיק נפש בהמתו ) שעליו מדבר פרויד ולטפל בהם בדרך בהביוריסטית- ... ( cache )
- Yaakov Elman : כי אתא אייתי בהדיה עשרין וארבעה אלפי תלמידי שמעה דביתהו הות קא נפקא לאפיה אמרו לה שיבבתא שאילי מאני לבוש ואיכסאי אמרה להו (משלי יב) יודע צדיק נפש בהמתו . ... ( cache )
- עמוד בתלמוד : 17 אוגוסט 2008 ... אמרה ליה יודע צדיק נפש בהמתו אתת לאיתחזויי ליה קא מדחן לה רבנן ... אמרה לו: " יודע צדיק נפש בהמתו " (משלי, י"ב, 10). באה להיראות לפניו. ... ( cache )
- המרכז לפיתוח קהילות שח"ף - שונאים ומתבכיינים : יודע צדיק נפש בהמתו . לכן קמה תנועה שלמה, ``התעוררות``, והניפה בגאון את הדגל הזה תחת הסיסמה, שאסור להפריד בין דם לדם. תנועה שלמה שקמה כדי לגייס עוד 20000 ... ( cache )
- אנציקלופדיה יהודית דעת - צער בעלי חיים; : 'יודע צדיק נפש בהמתו ורחמי רשעים אכזרי ' - שאם הבהמה חולה לא יטריחה, וכן כשהגיע זמנה לילד לא יטריחנה (שם תרס"ז). ופירש את הפסוק 'רחמי רשעים אכזרי' - רחמים ... ( cache )
- פרשת אמור - שבעת ימים יהיה תחת אמו - גיליונות נחמה ליבוביץ : אמר ר' ברכיה בן לוי: כתוב (משלי י"ב) "יודע צדיק נפש בהמתו ורחמי רשעים אכזרי ". "יודע צדיק" ג€“ זה הקב"ה, שכתוב בתורתו "שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים ... ( cache )
- חנוכה : ... כי בה יקנה המוסר באופן שלם".,,ויודע צדיק נפש בהמתו, ורחמי רשעים אכזרי ". משלי י"ב, י'. מכל האמור נראה בעליל שרק במסגרת התורה מתאחדים המוסר והדעת. ... ( cache )
- צפונט - קבוצות דיון : יודע צדיק נפש בהמתו ורחמי רשעים אכזרי (משלי י"ב). 6.מחווה נדיר(מכשיר גילוח). 7.כל ציץ חדש/לזמן חודש/יצא שוחק לקראת בואו(כותנות פסים) 8. ויהי ערב ויהי בוקר. ... ( cache )
- יהדות וצמחונות - יהדות, צמחונות ובעלי חיים : "יודע צדיק נפש בהמתו, ורחמי רשעים אכזרי " (משלי, י"ב, 10). "וכן נאסר לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד, סייג והרחקה, שמא ישחט מהם הבן לפני האם, כי צער בעלי חיים ... ( cache )
- חיי הרב עוזיאל : אני הכותב שמעתי מפי כהן מודונא: 'יודע צדיק נפש בהמתו ורחמי רשעים אכזרי ' (משלי י" ב י') פי' רחמים שעושה האכזר עם בהמתו שנותן מידה גדולה של מספוא לבהמה לאכול ... ( cache )
- מבחנו של משה : "יודע צדיק נפש בהמתו, ורחמי רשעים אכזרי " (משלי י"ב פס' י). אחת מתכונות הצדיק היא הבנה לנפש הבהמה האילמת אשר תחת חסותו. ... ( cache )
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-08-25.
צדיק עם שורשים
משלי יב יב: "חמד רשע מצוד רעים, ושורש צדיקים ייתן".
לפי רוב המפרשים, הפסוק מציג ניגוד בין חייהם של הרשעים לחייהם של הצדיקים:
1. ע"פ רש"י : "הרשע" "חומד" ורוצה להשתתף במעשי "ציד" שמנוהלים ע"י אנשים "רעים" (שוד ורצח), "והצדיקים" אינם צריכים ללכת לצוד - הם נשארים במקומם, "והשורש" שלהם "נותן" להם פירות.
2. ע"פ מצודת דוד : "הרשע חומד" לשבת "במצודה" מבוצרת יחד עם אנשים "רעים" , כדי להתגונן מפני צרות; "והצדיקים" אינם צריכים הגנה חיצונית - "השורשים" שלהם חזקים "ונותנים" להם ביטחון מפני כל צרה.
3. ואפשר גם לפרש, ששני חלקי הפסוק מתייחסים לאותו אדם - אדם רשע שיש לו "שורש צדיקים", כלומר - שבא ממשפחה של צדיקים. אותו רשע רוצה להרוויח כסף מכל המקורות האפשריים - הוא גם "חומד" להרוויח ממעשי "ציד" ושוד יחד עם אנשים "רעים" , וגם חומד "ששורש הצדיקים" שלו "ייתן" לו עוד כסף, כלומר הוא רוצה לקבל תרומות בזכות משפחתו הצדיקה...
ובכל מקרה, הפסוק קשור לפסוק שלפניו - "עובד אדמתו ישבע לחם, ומרדף ריקים חסר לב": מי שעובד את האדמה הפרטית שלו ישבע לחם, ומי שרודף אחרי אנשים ריקים ורעים כדי להשתתף איתם במעשי-ציד או במצודה - אינו מסוגל לחשוב בהיגיון; פירוט .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-09-10.
פליטת פה קטלנית
לפעמים, מילה אחת לא זהירה גורמת לנו נזק רב:
(משלי יב יג): "בפשע שפתים מוקש רע, ויצא מצרה צדיק"
פשע = מרד ובגידה ;
שפתיים = איברי הדיבור, הנמשלים לישויות עצמאיות ;
בפשע שפתיים = כאשר איברי הדיבור מורדים בבעליהם, ופועלים, כביכול, באופן עצמאי - כלומר, כשיש "פליטת פה";
מוקש = מכשול נסתר ;
בפשע שפתיים מוקש רע = פליטת פה עלולה להביא על האדם כישלון לא צפוי.
צדיק = הנותן לכל אחד את המגיע לו, גם לעצמו ;
ויצא מצרה צדיק = הצדיק, גם כאשר יש לו פליטת פה, יודע לצאת מהצרה - הוא יודע להודות שטעה ולקבל על עצמו אחריות לנזקים שגרם.
ישנו פסוק נוסף המדבר על שפתי הצדיק (משלי י לב): "שפתי צדיק ידעון רצון ..."- שם הכוונה היא, שאיברי הדיבור של הצדיק כביכול יודעים מה הוא רוצה להגיד, כי כל מחשבותיו של הצדיק הן בצדק וביושר, אין לו מה להסתיר, ולכן אינו מתבלבל, והסיכוי שתהיה לו פליטת פה הוא נמוך ( פירוט ); הפסוק שלנו מלמד איך צריך להתנהג אדם שבכל-זאת נכנס לצרה זו של פליטת פה - להיות צדיק ולצאת מהצרה.
פירושים נוספים
פשע שפתיים
1. פירשנו ש"פשע שפתיים" הוא פשע שהשפתיים עושות נגד בעליהן (וכך פירשו רבי יונה גירונדי ומלבי"ם) ;
2. אך יש שפירשו ש"פשע שפתיים" הוא פשע שהבעלים עושה באמצעות שפתיו - דיבור שיש בו פשע, דיבור המביע מרד בה': " "בפשע שפתי דור המבול, שאמרו 'מה שדי כי נעבדנו', בא להם מוקש רע" " (רש"י) .
מוקש רע
1. פירשנו שהמילה " רע " מתארת את ה" מוקש ", והביטוי "מוקש רע" משמעו "צרה גדולה ורעה" (וכך פירשו רש"י ומצודות) .
2. אך יש שפירשו שהמילה " רע " משמעה "איש רע", והוא הנושא של הצלע הראשונה (בניגוד ל"צדיק" שהוא הנושא של הצלע השניה): " "איש רע... במקרה קל ייפול, ופיו יכשילהו..." " (רבי יונה גירונדי; וכן פירש הגר"א) .
ויצא מצרה צדיק
1. פירשנו שהצדיק, גם כאשר יש לו "פליטת פה" והוא נכנס לצרה, מצליח לצאת ממנה בצדקתו: " "הצדיק, בנועם אמריו, יוצא מהצרה הבאה" " (מצודת דוד, וכן מלבי"ם ורבי יונה גירונדי) .
2. יש שפירשו, שהצדיק מלכתחילה לא נכנס לצרה, כי כל דבריו נאמרים בצדק (רש"י) ; ולפי זה, הפסוק מקביל לגמרי בעניינו לפסוק "שפתי צדיק ידעון רצון".
3. ויש שפירשו, שפליטת הפה של הרשע מצילה את הצדיק מצרה: " "הרוצה לעשות רע לחברו, הוא אורב עליו בכדי שלא יידע חבירו, ומדבר איתו טובות אחד בפה ואחד בלב, ואחר כך עושה הרע. והקב"ה עושה שייכשל בשפתיו ויתגלה שרוצה לעשות רע, ומחמת זה ויצא מצרה צדיק, שישמור את עצמו ממנו" " (הגר"א) .
-
-
- אולם, לפי זה לא ברור מה המסר המעשי של הפסוק - מה זה משנה לנו אם ה' יציל את הצדיק בדרך זו או בדרך אחרת? (אולי המסר הוא, שהצדיק צריך לשים לב לדברי הזולת, ואם יש להם פליטת-פה המעידה שהם רוצים להזיק לו, שייזהר ויתרחק מהם).
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-01-13.
מפרי פי איש ישבע טוב, וגמול ידי אדם ישיב לו
משלי יב יד: " "מפרי פי איש ישבע טוב, וגמול ידי אדם ישוב לו" "" "
פרי = משל לתוצאה טבעית או לגמול מה' ; במקרה זה נראה שהכוונה לגמול מה', שהרי גם הצלע השניה של הפסוק מדברת על גמול.
הפסוק בא ללמדנו, שהאדם מקבל גמול מה', לא רק על מעשיו הטובים, אלא גם על דיבוריו הטובים - דיבורים של חכמה ותוכחה, של עצה טובה לזולת, של ניחום אבלים ושל שלום בין אדם לחברו: " "בא להעיר אותך שתרדוף צדק וזכויות בדבר שפתיך ומעשה ידיך, כי שכרך הרבה מאד בדברי שפתיך כאשר במעשה ידיך" " (רבי יונה) , קל וחומר שיקבל שכר גם על מעשיו (מצודת דוד) .
ויש מפרשים שהפסוק מדבר בפרט על דיבורים של תוכחה והוראה, והוא מלמדנו, שהאדם המלמד את הזולת לעשות מעשים טובים, מקבל גמול גם על המעשים הטובים של הזולת: " "לעולם יראה אדם להוכיח את חברו על דבר שעושה לא טוב, אף שאינו יודע אם ישמע לו אם לאו... אם אדם מוכיח לרשע, והרשע אינו שומע לו - הוא נוטל כל הטוב שברשע... אם ישמע לו וייטיב את מעשיו, אז כל המצוות שיעשה הם על ידו וייטול שכר כולם... וזהו מפרי פי איש ... אף על פי שאין שומע לו, הוא ישבע טוב כי נוטל הטוב ממנו, ואם ישמע לו, אז כל הגמול של ידי אדם , כלומר כל המצוות ומעשים טובים שעושה אותו האדם על ידו, ישיב לו , כי נחשב לו כמו שהוא העושה..." " (הגאון מווילנה) .
פירושים נוספים
פירשנו כדעת רוב המפרשים, שהפסוק כולו מדבר על גמול מה'; אך מלבי"ם פירש שהצלע הראשונה מדברת דווקא על תוצאה טבעית - כשהאדם מדבר דברים טובים, הוא זוכה לתועלת באופן טבעי: " "פרי החכמה יאכל גוף הפרי, ופרי המעשים הטובים יקבל מה' בדרך שכר וגמול" ". ראו גם: מפרי פי איש .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-04-26.
דרך אויל ישר בעיניו, ושומע לעצה חכם
ספר משלי מלמד שחשוב לקבל עצות מהזולת.
(משלי יב טו): "דרך אויל ישר בעיניו, ושמע לעצה חכם"
בעיני- = מנקודת מבט אישית-סובייקטיבית .
אדם אויל ( = שטחי ) מסתפק בנקודת המבט האישית שלו, וכל מעשיו ומנהגיו נראים בעיניו טובים וישרים;
אך אדם חכם ( = היודע ללמוד מאחרים ) יודע שנקודת המבט שלו היא חלקית בלבד, ומעוניין לראות את המציאות גם מנקודות מבט אחרות, ולכן שומע לעצה .
פסוקים נוספים
-
-
- הפסוק שלנו מדבר על עניינים חומריים, אך בענייני עבודת ה' - גם חכמים עלולים לטעות ולחשוב שדרכם היא ישרה ואין להם צורך בעצות, כמו שנאמר ב (משלי כא ב): "כל דרך איש ישר בעיניו, ותכן לבות ה'"( פירוט ) .
- ישר = ללא מכשולים .
- יעץ = נתן רעיון לפעולה, לזולת או לעצמו (ופסוקים נוספים על החשיבות של קבלת עצות מאחרים).
-
- דרך = סדרת צעדים המובילים למטרה, או מנהג קבוע .
- פסוקים נוספים על אוילים ותוכחות .
- פסוקים נוספים על חכמים ושמיעה .
- . הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות - האמנם? .
-
" "דרך אויל ישר בעיניו - זה עשו, שנאמר וירא עשו כי רעות בנות כנען וילך עשו אל ישמעאל , הוסיף כאב על כאב. ושומע לעצה חכם - זה יעקב, שנאמר וישמע יעקב אל אביו ואל אמו" " ( ילקוט שמעוני על משלי ) .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-06-23.
גם אם אתה כועס - אל תמהר לגלות את זה
לכל אדם קורים דברים שעלולים לעצבן אותו - תוכניות שמשתבשות, מכשירים שמתקלקלים וכד'; לפעמים אפשר לתקן את הבעיה שגרמה לכעס, אבל לפעמים אי-אפשר, וההמלצה של ספר משלי במצב זה היא - עשה הכל כדי להסתיר את העצבים:
משלי יב טז: " "אויל - ביום יודע כעסו, וכסה קלון - ערום" "
אויל = שטחי .
אויל ביום ייוודע כעסו = אדם שטחי אינו מסוגל להסתיר את הכעס שלו; הוא צועק ומקלל, וכך הכעס שלו נודע לכולם עוד באותו יום .
ערום = היודע להטעות ולהיזהר מהטעיות .
וכוסה קלון ערום = הפיקח מבין, שגם אם הוא כועס - כדאי לו להטעות את האחרים כך שיחשבו שהוא רגוע - כדאי לו לכסות ולהסתיר את העצבנות שלו, כי היא קלון עבורו - כשאדם צועק ומקלל מתוך עצבים הוא נראה עלוב מאד ודוחה; הכעס מראה שהוא לא שולט בעצמו, שמישהו או משהו אחר (זה שהכעיס אותו) שולט בו.
אז הוא לא צועק בקול רם - הוא 'צועק' בלחש; ואם הוא יכול - הוא גם יוצא החוצה מהבית או המשרד, למקום שאין בו אנשים, כדי שלא ישמעו את ה'צעקות'; רק אחרי שהוא מוציא את כל העצבים ונרגע, הוא חוזר לבית או למשרד, וחוזר לשגרה.
החכם והנבון - שנמצאים במדרגה גבוהה יותר מהערום - יודעים שאין טעם לכעוס כלל; הערום עדיין לא הגיע לדרגה זו, הוא כועס, אך הוא יודע שכדאי לו להסתיר את הכעס כדי שלא יתבזה.
פסוקים דומים
פסוק בהמשך הפרק מלמד, שאדם ערום יודע להסתיר גם דברים חיוביים, מסיבות חינוכיות משלי יב כג: " "אדם ערום - כסה דעת..." " ( פירוט ).
פסוקים נוספים בתנ"ך מקשרים בין אוילים לבין כעס ומריבות:
כשתופסים את העובדות בצורה שטחית, על-פי הרושם הראשוני, קל מאד להגיע למסקנה שהזולת אשם במשהו, לכעוס עליו ולריב עמו.
מקורות ופירושים נוספים
1. פירשנו ביום = מייד, כעס = עצבנות: " "ביום שהוא כועס, בו ביום הודיע כעסו; שהוא מתגרה ומחרף חברו ברבים ואין מעצר לרוחו; אבל הערום כוסה קלון ואינו ממהר לריב" " (רש"י) .
2. ויש שפירשו, ביום = " "בפרהסיה ולעין כל" " (המאירי) , כעס = צער ותסכול, כמו בפסוקים:
-
-
- איוב ו ב: " "לו שקול ישקל כעשי והיתי במאזנים ישאו יחד" "
- איוב יז ז: " "ותכה מכעש עיני, ויצרי כצל כלם" "
- קהלת א יח: " "כי ברב חכמה רב כעס, ויוסיף דעת יוסיף מכאוב" "
- קהלת ב כג: " "כי כל ימיו מכאבים וכעס ענינו, גם בלילה לא שכב לבו גם זה הבל הוא" "
- תהלים ו ח: " "עששה מכעס עיני, עתקה בכל צוררי" "
- תהלים לא י: " "חנני ה' כי צר לי ,עששה בכעס עיני נפשי ובטני" "
- שמואל א א ו: " "וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעמה כי סגר ה' בעד רחמה... וכן יעשה שנה בשנה מדי עלתה בבית ה' כן תכעסנה ותבכה ולא תאכל... אל תתן את אמתך לפני בת בליעל כי מרב שיחי וכעסי דברתי עד הנה" "
-
לפי זה, " "אין משל זה מדבר על תגובת האויל... אלא על גורלו: סופו של האויל - היינו כאב כשלונו - יתגלה לעין כול" " (אברהם אהוביה, "ככל הכתוב", עמ' 249) . לפי זה יש לפרש גם את החצי השני של הפסוק: אדם ערום מצליח לכסות ולהסתיר את כשלונו - גם כשהוא נכשל, הוא נחלץ מזה מהר, לפני שאנשים מסביבו שמים לב לכך.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-07-31.
רק אמת תביא צדק
יש סבורים, שכדי להשיג תוצאות צודקות במשפט, מותר גם לשקר "שקר לבן"; ספר משלי מתנגד:
משלי יב יז: " "יפיח אמונה יגיד צדק, ועד שקרים מרמה" "
יפיח = יגיד, יעיד (כמו משלי יט ה: " "עד שקרים לא ינקה, ויפיח כזבים לא ימלט" ").
אמונה = אמת, דברים אמינים .
יגיד צדק = יגיד דברים שיביאו לעשיית צדק.
ועד שקרים מרמה = המעיד שקר יביא רק להטעיה ולעיוות הצדק.
פירושים נוספים
2. יש מפרשים, שהפסוק בא ללמד את השופטים, להבחין בין עד לבין עד שקר, על-פי ההתנהגות שלהם מחוץ לבית המשפט: מי ש יפיח אמונה = יגיד דברי אמת גם בחיי היום-יום, הוא יגיד צדק = יעיד עדות צודקת גם בבית המשפט; ועד שקרים הוא האדם שמדבר דברי מרמה גם בחיי היום-יום: " "מי ש...ידבר רק אמת בסיפור דבריו, ראוי לסמוך בעדותו... יש להסתפק בעדות השקרן, ולהרבות לחקור ולהחמיץ הדין" " (רבי יונה, מצודות) ; רעיון דומה נזכר בפרק יד (ראו מבחן אישיות לעד ).
-
-
- אולם, לפי זה, סדר המילים בצלע השניה היה ראוי להיות הפוך - "ו[איש ]מרמה - עד שקרים", כמו בצלע הראשונה, כלומר, קודם לכתוב את תכונת האישיות של האדם, ואז את המסקנה העולה ממנה לגבי תפקודו כעֵד.
-
3. ייתכן שהפסוק בא ללמד כל אדם השוקל להיכנס לשותפות עם אדם אחר, כגון לשכור אותו לעבודה או להלוות לו כסף. אם הוא תופס אותו בשקרים , גם בשקרים שאינם קשורים ישירות לנושא השותפות, אפשר להסיק מכאן שהוא איש מרמה , וירמה גם את שותפיו. " עד שקרים " הוא גם "הד שקרים" - השקרים שאנחנו שומעים ממנו עכשיו, לפני שנכנסו לשותפות, הם רק הד של השקרים שישקר לנו אחרי שניכנס לשותפות (ע"פ גליה)
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-12-16.
יש בוטה כמדקרות חרב, ולשון חכמים מרפא
לפעמים אנשים לוקחים על עצמם התחייבויות שגורמות נזק רב לעצמם ולסביבה. במצב זה, תפקידם של החכמים הוא לנסות לרפא את הנזק:
(משלי יב יח): "יש בוטה כמדקרות חרב, ולשון חכמים מרפא"
בוטה = מתחייב, נשבע או נודר .
יש בוטה כמדקרות חרב = לפעמים אדם מתחייב בדבריו לעשות מעשה הגורם נזק לעצמו או לזולת.
חכמים = היודעים להקשיב ולדבר .
ולשון חכמים מרפא = דבריהם של החכמים יכולים לרפא את הדקירות - הם יכולים בחכמתם לברר את הכוונה הפנימית העומדת ביסודה של ההתחייבות, ומתוך כך להוציא מההתחייבות את ה"עוקץ" הפוגע בזולת.
בתלמוד ניתן למצוא כמה דוגמאות של חכמים שהשתמשו בחכמתם כדי לתקן את הנזק החברתי הנגרם מהתחייבויות פזיזות:
א. " "מעשה באחד שנדר מבת אחותו הנייה, והכניסוה לבית ר' ישמעאל וייפוה. אמר לו ר' ישמעאל 'בני, מזו נדרת?' אמר לו 'לאו!' והתירה ר' ישמעאל" " ( בבלי, נדרים סו. ) : בזמן התלמוד, היה מקובל שאדם מתחתן עם בת אחותו. אדם אחד נדר שלא יתחתן עם בת אחותו, דבר שגרם כנראה צער רב למשפחה ואולי אף סכסוך משפחתי. רבי ישמעאל דאג שהנערה תקבל טיפול יופי. אחרי הטיפול היא נראתה כל-כך יפה עד שהנודר לא הכיר אותה. רבי ישמעאל הסיק מכאן, שהנדר לא התייחס לבחורה עצמה, הוא התייחס רק למראה החיצוני שלה. כשהנודר אמר "לעולם לא אתחתן עם פלונית אלמונית", הוא בעצם התכוון לומר "לעולם לא אתחתן עם בחורה שנראית כמו פלונית אלמונית". ברגע שהמראה החיצוני משתנה, הנדר כבר לא חל, ומותר להם להתחתן - "ולשון חכמים מרפא".
ב. " "רבי מאיר היה דורש בבית הכנסת בכל ליל שבת, והיתה שם אישה אחת שהיתה לומדת אצלו. יום אחד התארכה הדרשה, הלכה האישה ובאה לביתה וגילתה שהנר כבר כבה. אמר לה בעלה: איפה היית?! אמרה לו: שמעתי את הדרשה. אמר לה: אני נשבע שלא תיכנסי לכאן עד שתלכי ותירקי בפניו של הדרשן. התגלה הדבר לרבי מאיר ברוח הקודש, ועשה את עצמו חולה בעיניו. אמר: 'כל אישה היודעת ללחוש לעין תבוא ותלחש על עיני'... באה אליו... אמר לה: 'רוקי בתוך עיני שבע פעמים, וזה ייטיב עמה'. אחרי שירקה, אמר לה: 'לכי אמרי לבעלך: אתה אמרת לי פעם אחת, ואני ירקתי שבע פעמים!' אמרו לו תלמידיו: 'רבי!... אילו אמרת לנו, היינו שולחים ומביאים אותו ומלקים אותו על הספסל עד שיחזיר את אשתו!' אמר להם: 'לא יהא כבוד מאיר גדול מכבוד קונו, ומה אם שם הקודש, שנכתב בקדושה, אמר הכתוב שימחה על המים, בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו, וכבוד מאיר לא כל שכן?!'" " (תרגום לעברית של במדבר רבה ט כ , ודומה לזה בתלמוד ירושלמי סוטה א ד) . ההתחייבות של הבעל, שאשתו לא תיכנס הביתה עד שתירק בפניו של הדרשן, היתה אלימה ו"בוטה כמדקרות חרב" - הוא רצה להכריח את אשתו לפעול בניגוד מוחלט להשקפת העולם שלה, ולפגוע בדרשן הנערץ עליה. תלמידיו של רבי מאיר הציעו לפתור את הבעיה באלימות נגדית - להרביץ לבעל עד שיתחרט. אבל רבי מאיר מצא פתרון יצירתי, שאיפשר לאישה לפעול בהתאם להשקפת עולמה ויחד עם זה להשלים עם בעלה. שני הצדדים יצאו מרוצים: האישה הרגישה שהיא עזרה לדרשן הנערץ עליה להתרפא מכאבי העיניים שלו, והבעל הרגיש שאשתו מכבדת אותו וממלאת את בקשתו. כך החזיר רבי מאיר את השלום ביניהם - "ולשון חכמים מרפא".
פירושים נוספים
1. פירוש המילה בוטה מעניין שבועות ונדרים נמצא כבר בדברי רבן גמליאל: " "כל הבוטה, ראוי לדוקרו בחרב; אלא לשון חכמים מרפא" " (בתלמוד בבלי, עירובין סד: , נדרים כב. ) . על-פי רבן גמליאל:
-
-
- הצלע הראשונה של הפסוק מדגישה, לא את הנזק שגורמים נדרים נמהרים, אלא את עונשו של הנודר;
- הצלע השניה של הפסוק מתייחסת, בפרט, לכישרונם של החכמים להתיר נדרים, כלומר, להוכיח שהנדר למעשה נעשה בטעות, ואילו הנודר היה יודע את העונש הצפוי לו, לא היה נודר, ולכן הנדר בטל והנודר משוחרר מחובותיו המסוכנות (רש"י בתלמוד שם) .
-
2. יש שפירשו את המילה בוטה באופן כללי יותר, על כל דיבור, ולפי זה הפסוק עוסק בכל דיבור שגורם נזק, כגון דיבור " "שמסכסך את הבריות וגורם להם להרוג" " (רש"י) , או " "מציק ומזיק... בדברי גאוה ובוז נוגעים עד הנפש ומלבינים הפנים" " (רבי יונה) " "המדבר לשון הרע והמוציא שם רע" " (מצודות) ; לפי זה:
-
-
- הצלע הראשונה של הפסוק מדגישה את הנזק שדיבור לא זהיר ("בוטה" בלשון ימינו) עלול לגרום לזולת - ממש כמו פציעה גופנית;
- והצלע השניה מדגישה את כשרונו החיוני של החכם לרפא את הפצעים - אם בכך שהוא " "מביא שלום בין אדם לחברו" " (רש"י) , או מבטל וסותר את דברי הגנאי והבוז של הזולת (רבי יונה) , או משכנע את הרכלנים לעשות תשובה ולחדול מדיבוריהם הרעים (מצודות) .
-
בספרות האחרונים הסיקו מכאן מסקנות מעשיות - " "אם אחד חירף את חבירו בשם רע, ו[חבירו] הכהו, אף שעבר [המכה] בלאו ד" לא יוסיף ", וצריך כפרה - מכל מקום, אין עליו דין רשע כלל, אלא אמרינן: לבו רתחו, אין אדם עומד על צערו, שהרי יש בוטה כמדקרות חרב, דאין בושה גדולה מהוצאת שם רע, ו[המכה] אינו משלם אלא נזק וצער וריפוי ושבת" " (ים של שלמה, בבא קמא ח מב; ראו גם על איסור ההכאה ותוצאותיו המשפטיות ) : מכיוון שהוצאת שם רע כואבת כמו מדקרות חרב, הרי שאם הנפגע החזיר מכות, למרות שאסור לו לעשות כך והוא חייב לפצות את המוכה, הפיצויים נמוכים יותר מאשר במקרה שלא היתה תקיפה מילולית.
ביטויים
-
-
- ישנם פסוקים נוספים שבהם דיבור נמשל לנשק .
- ומצד שני, ישנם פסוקים נוספים שבהם דיבור נמשל לתרופה .
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-12-16.
דובר אמת יוכל להתמיד בגרסתו לעד, אך דובר שקר יוכל להתמיד בגרסתו רק כל עוד הוא רגוע
ספר משלי ממליץ לבחון אם אדם משקר או דובר אמת ע"י הבאתו למצב של התרגשות:
משלי יב יט: " "שפת אמת תכון לעד, ועד ארגיעה לשון שקר" ":
תכון = תהיה יציבה ומבוססת .
שפת אמת תכון לעד = אדם האומר אמת יצליח לשמור על גרסה עקבית ויציבה לאורך זמן.
ארגיעה = מלשון רגיעה או מלשון התרגשות, כמו ב ישעיהו נא טו: " "... רגע הים ויהמו גליו..." ".
ועד ארגיעה לשון שקר = אדם האומר שקר יצליח לשמור על גרסה עקבית רק כל עוד הוא רגוע , רק עד שהוא מתחיל להתרגש , ואז הוא נחשף. הצלחתו של המשקר מותנית ברוגע חיצוני, אבל לבו רוגע וסוער.
מקורות ופירושים נוספים
1. המאמר מתבסס על רעיון שכתב "מטמונית למשפחות סופרים" באתר הניווט בתנ"ך: " "הצלחתו של המשקר מותנית ברוגע חיצוני אבל לבו רוגע וסוער. קיומו של השקר זמני כ" רגע ". למילה רגע הוספו כאן שלוש אותיות רוחניות חלשות א,י,ה, לרמוז על רפיסותו של השקר אפילו בעולם חומרי, וגם על נטייתו לעטות על עצמו מסכה רוחנית" ".
2. ויש שפירשו, שטענה אמיתית תתבסס ותתקיים לעד , ודבר שקר " "כמעט רגע הוא כלה והולך, שהשקר אין לו רגלים" " ( ארגיעה מלשון רגע; עד ארגיעה = תוך רגע אחד; רש"י ).
-
-
- אולם, ידוע המשפט המפורסם "אם תחזור על שקר מספיק פעמים, אנשים יתחילו לחשוב שהוא אמת"; משפט שמשתמשים בו הלכה למעשה בתעשיית השיווק, הפירסום והתעמולה.
- גם אני מקבל לא פעם הודעת דואל, שכולם (כמעט) יודעים שהיא שקרית, ובכל זאת היא ממשיכה לעבור באינטרנט, כי כל זמן מה מגיע לאינטרנט "ב�ור חדש" שעדיין לא יודע שמדובר בזבל... יש הודעות ששורדות שנים רבות בדרך זו.
- האם גם בימינו "לשקר אין רגליים"? או שמא בימינו, בעידן התקשורת ההמונית והתפוצצות המידע, המצב שונה?
-
3. " אַרְגִּיעָה = מוות - שם, בעולם המתים, הכל רוגע ורגוע. לפי-כך: "וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר" - תוצאות "לְשׁוֹן שָׁקֶר" ללא ספק יהיו מוות; לא תהיה הצלחה לבעלי "לְשׁוֹן שָׁקֶר" , גם לא הצלחה רגעית" ( רמי ניר ) .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-03-05.
רמאות למען השלום
" "כיצד היה אהרון אוהב שלום? כשהיה רואה שני בני אדם מתקוטטים, היה הולך לכל אחד מהם שלא מדעת חברו, ואומר לו, 'ראה חברך איך הוא מתחרט ומכה את עצמו על שחטא לך, והוא אומר לי שאבוא אליך שתמחול לו!', ומתוך כך, כשהיו פוגעים זה בזה היו מנשקים זה את זה" ." (אבות דרבי נתן א יב)
למרות ההתנגדות התקיפה של התנ"ך לרמאות (ראו לא להתרגל למרמה ), יש מקרים נדירים שבהם מותר לרמות - כאשר הרמאות היא חלק מתוכנית שמטרתה לעשות שלום בין אדם לחברו. כך עשה אהרן, וכך נרמז גם בספר משלי:
משלי יב כ: " "מרמה בלב חרשי רע, וליעצי שלום שמחה" "
חורשי רע = אנשים היועצים לרעיהם לעשות רע זה לזה;
מרמה בלב חורשי רע = אנשים כאלו בהכרח ממלאים את ליבם בתחבולות של מרמה, כדי שהצד הנפגע לא יידע מי נתן לפוגע את הרעיון;
יועצי שלום = אנשים היועצים לרעיהם להשלים זה עם זה;
וליועצי שלום שמחה = יועצי שלום, גם כאשר הם משתמשים בתחבולות של מרמה, התחבולות הן רק כלפי חוץ ואינן חודרות אל ליבם, כי כשהצדדים המסוכסכים מגלים את האמת, הם שמחים ומודים למי שהשלים ביניהם, ולכן גם בליבם של היועצים עצמם ישנה שמחה ולא מרמה.
ראו גם: פסוקים נוספים על חורשי רע .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-12-16.
שכר מצוה - הצלה מעבירה
שמעון בן עזאי אמר: " "הוי רץ למצוה קלה כבחמורה ובורח מן העבירה, שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה, ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה" " (אבות ד ב)
המקור לדבריו הוא ב (משלי יב כא): "לא יְאֻנֶּה לצדיק כל און, ורשעים מלאו רע".
השורש "אנה" נזכר בתורה (שמות כא יג): "ואשר לא צדה, והאלהים אִנָּה לידו - ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה"; מדובר על אדם שקרתה לו תאונה - ה' אינה לידו מצב שבו הוא הרג אדם אחר בטעות.
בפסוק שלנו נאמר שלצדיק לא יאונה כל אוון , כלומר, לא תקרה לו כל תאונה שבה הוא יעשה אוון ( = מעשה רע ) בטעות: " "אדם שומר את עצמו מן העברה פעם ראשונה ושניה - מכאן ואילך הקב"ה שומרו" " (תלמוד בבלי יומא לח:) , " "לא תזדמן לו עבירה בלי דעת" " (רש"י) , " "השם יתברך שומר את הצדיק מן השגיאות, גם יעזרהו להתגבר על יצרו" " (רבי יונה) .
שכרן של המצוות שעשה הצדיק הוא, שיינצל מעבירות בבלי-דעת.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-03-05.
תועבת ה' שפתי שקר, ועושי אמונה רצונו
(משלי יב כב): "תועבת ה' שפתי שקר, ועושי אמונה רצונו"
פסוקים המדברים על תועבת ה' ורצונו מציגים שני קצוות, ומכאן שיש גם מצב ביניים בין הקצוות - מצב שאינו מתועב אבל גם אינו רצוי ( פירוט ). מהו מצב הביניים הנרמז בפסוק זה?
1. אדם שאינו משקר (אינו אומר דברים מתוך ידיעה ברורה שהם מנוגדים לאמת), אבל עלול לפעמים לכזב ( = להבטיח דברים שהוא חושב שיקיים אותם, ובסופו של דבר לאכזב ולא לקיים ): אדם כזה אינו תועבת ה' , אך הוא גם לא רצונו : רצון ה' הוא באנשי אמונה ( = אנשים נאמנים שמקיימים את הבטחותיהם ).
2. אדם שאינו משקר בשפתיו , וכל דבריו אמת, אך גם אינו עושה שום דבר על-מנת להרבות את האמת והאמונה בעולם ולגרום לכך שאנשים נוספים ידברו אמת; אדם כזה אינו תועבת ה', אך גם לא רצונו, כי רצון ה' הוא בעושי אמונה, אנשים שגם עושים ופועלים, ולא רק מדברים; וכדברי חז"ל (אבות ג כג) : " "כל שחכמתו מרובה ממעשיו - אין חכמתו מתקיימת, וכל שמעשיו מרובים מחכמתו - חכמתו מתקיימת" "; וכפי שכתב הרב יעבץ שם: " "כי בדברו שקר - מיד הוא תועבת ה' , אבל לא יתהפך זה, כי בדברי האמונה, לא יגיע אל הרצון האלוקי עד שיעשה כפי אמונתו" ".
לעיון נוסף
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2003-03-23.
לכסות את מה שיודעים
לפעמים, כדי לעורר באדם את הרצון ללמוד, צריך להסתיר ממנו חלק מהמידע:
(משלי יב כג): "אדם ערום כסה דעת, ולב כסילים יקרא אולת".
ערום = ערמומי, פיקח, יודע להטעות .
כסיל = השונא ללמוד .
איוולת = שטחיות .
אדם ערום כוסה דעת = מורה פיקח מכסה, לפעמים, את הדברים שהוא יודע, ואינו מגלה את הכל, כדי להשיג מטרה חינוכית -
ולב כסילים יקרא 'איוולת' = ליבם של התלמידים השונאים ללמוד יתעורר ויקרא 'איוולת!' - 'אתה שטחי, אתה לא מגלה לנו הכל, מה אתה מסתיר?'.
כך המורה הערמומי מנצל את תחושת ה"אל תהיה פראייר" של הכסילים, כדי ליצור בהם מוטיבציה ללמידה.
מקורות ופירושים נוספים
הסתרה כאמצעי לעורר סקרנות נמצאת בסיפור המסגרת של אלף לילה ולילה : מלך הודו-סין נהג לקחת בכל יום אישה חדשה ולהרוג אותה אחרי ליל הכלולות. הכלה האחרונה סיפרה לו סיפור אך הסתירה את סופו, וכך עוררה את סקרנותו וגרמה לו להשאיר אותה בחיים עד למחרת, אז סיימה את הסיפור הקודם והתחילה סיפור חדש, וכן הלאה, במשך אלף לילה ולילה...
אדם ערום כוסה דעת
בספר משלי, ה"ערום" הוא טיפוס חיובי, ומכאן שהפסוק מלמד שהסתרת מידע היא דבר חיובי. איך זה מסתדר עם הגישה החינוכית של ספר משלי, המטיף להפצת הדעת?
1. פירשנו שהסתרת המידע היא תחבולה חינוכית, שמטרתה לעורר בכסילים את הרצון ללמוד.
2. ויש שפירשו, שלפעמים יש להסתיר מידע כדי שלא יגיע לאנשים שאינם ראויים, כמו שמסתירים מידע בטחוני: " "אף דברי חכמה לא יגלה כי אם להראוים לה" " (מצודת דוד) . בפסוק אחר נאמר, ש החכם מגלה דברים באופן מוצפן, (משלי י יד): "חכמים - יצפנו דעת..."( פירוט ); אך הערום פחות מוכשר, הוא אינו יודע להצפין, ולכן אינו מגלה כלל: " "וזה הבדל בין הערום ובין החכם, ש חכמים יצפנו דעת ולא יכסוהו לגמרי, כי הם יודעים הדעת על-פי חוקי החכמה המקובלים וילמדוהו לרבים, אבל הערום יודע מצד חקירתו וישמרהו לעצמו לא לאחרים" " (מלבי"ם) .
-
-
- אולם, לפי זה קשה להבין את החצי השני של פסוקנו, "ולב כסילים יקרא איוולת", שהרי הפצה של דברי איוולת היא תחבולה מקובלת שדווקא אנשים ערמומיים משתמשים בה, כדי 'לבלבל את האויב'. לפי פירוש זה היה ראוי לכתוב "ופי כסילים יקרא דעת".
-
3. ויש שפירשו שהפסוק מייעץ לאדם להסתיר גם את הדברים שהוא יודע בבירור, מפני מידת הענוה: " "אדם ערום כוסה דעת - אפילו בחכמתו הוא צנוע" " (רש"י) , " "דיבר במידת העניוות, ואמר, כי החכם, גם צדקותיו ומעשיו הטובים יסתיר, אף על פי שהם תפארת לעושיהם, וכעניין שנאמר (מיכה ו ח): "והצנע לכת עם אלהיך"" " (רבי יונה גירונדי) . ואולי גם: " "החכם כוסה אפילו מה שיודע, ומסתיר חכמתו ואינו מגלה" " (הגאון מווילנה) .
-
-
- אולם, מידת הענווה אינה מאפיינת בהכרח את הערום .
-
4. ויש שפירשו, שהפסוק מייעץ לאדם להסתיר את הדברים שהוא יודע כדי שלא ישכח אותם: " "אדם ערום וחכם מסתיר חכמה בליבו, שלא ישכחנה" " (אבן עזרא) .
-
-
- אבל במציאות, עד כמה שידוע לי, דווקא אדם שמגלה ומפרסם את הדברים שהוא יודע זוכר אותם טוב יותר.
-
5. ויש שפירשו, שהפסוק מייעץ לאדם להסתיר את הדברים שהוא חושב שהוא יודע, כדי שלא יתבייש אם יתברר שהוא טועה: " "האדם הערום כוסה הדעת שמצא בעיוניות עד שיתברר לו שהוא צודק, כדי שלא ישיגנו מזה בושת. ולב הכסילים הוא בהיפך, כי הוא יכריז תיכף לאנשים עניין איוולתו , ולא ירגיש בבושת שישיגהו מזה" " (רלב"ג) , כדברי הפתגם העממי "חשבת - אל תאמר, אמרת - אל תכתוב, כתבת - אל תחתום, חתמת - אל תתפלא...".
-
-
- אולם, המושג דעת מציין דווקא ידיעה ברורה, ללא ספק .
- הרעיון עצמו הוא כמובן נכון, והוא נזכר בפסוק אחר: (משלי יח יג): "משיב דבר בטרם ישמע - איוולת היא לו וכלימה"( פירוט )
-
ולב כסילים יקרא איוולת
מדוע נאמר "לב כסילים", והרי הקריאה היא בפה?
1. לפי פירושנו, הכוונה היא שהסתרת המידע מעוררת בליבם של הכסילים את הקריאה נגד ה"איוולת".
2. ויש שפירשו " "מי שלבו לב כסילים, יקרא ויפרסם אף דברי איוולת" " (מצודת דוד) .
3. ועוד: " "ואמר "לב כסילים" ולא אמר "ופי כסילים", להגיד, כי מעת שתעלה האיוולת על ליבו, יכריז מייד ויודיענה" " (רבי יונה גירונדי, ודומה לזה הגאון מווילנה) .
פסוקים קשורים
-
-
- הפסוק שלנו מדבר על כיסוי של ידיעות חיוביות; פסוק נוסף מדבר על כיסוי של דברים שליליים: (משלי יב טז): "אויל - ביום יודע כעסו, וכסה קלון - ערום"( פירוט ).
- הפסוק שלנו מדבר על הסתרה לעומת גילוי; פסוק אחר מלמד, שהחכמים, גם כשהם מגלים את דברי חכמתם, עושים זאת בצורה נאה ותמציתית, בניגוד לכסילים: (משלי טו ב): "לשון חכמים תיטיב דעת , ופי כסילים יביע אולת"( פירוט )
- (קהלת י ג): "וגם בדרך כשהסכל הלך לבו חסר, ואמר לכל סכל הוא".
- עוד פסוקים על לבו של הכסיל .
- עוד פסוקים על כסיל ואיוולת .
- עוד פסוקים על קריאות ושמות .
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-01-14.
שירות לאומי לרמאים
ספר משלי קובע, שיש להעניש רמאים בעבודות כפיה:
(משלי יב כד): "יד חרוצים תמשול, ורמיה תהיה למס"
חרוץ = זריז וחד בתנועותיו ובמעשיו . החרוצים - הזריזים במלאכתם - הם שצריכים למשול ולנהל; מכיוון שהם מכירים היטב את עולם העבודה הקשה, הם בוודאי לא ינצלו לרעה את תפקידם, ולא יפגעו בעובדים.
מס = עבודות שירות ("מס עובד") . הרמאים - הנוכלים, המנסים להשיג כסף קל בלי להתאמץ - צריכים להיות למס, כלומר להישלח לעבודות שירות ולעבוד קשה על-פי הוראותיהם של אחרים; לא צריך לתת להם חופש לחשוב וליצור באופן עצמאי, כי הם מנצלים את החופש שלהם לרעה במעשי נוכלות.
פסוקים דומים
-
-
- פסוקים על הניגוד חריצות - רמיה .
- ראו גם: צדק ויושר בדיני המס .
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-12-17.
איך להתמודד עם דאגות מוגזמות
הדאגה היא רגש טבעי וחיוני של אחריות כלפי העתיד, אולם לפעמים היא חורגת ממקומה ומשתלטת על כל מחשבותיו של האדם. ספר משלי ומפרשיו מציעים מספר דרכים להתגבר על בעיה זו:
משלי יב כה: " "דאגה בלב איש - ישחנה, ודבר טוב ישמחנה" "
דאגה = חשש מפני אובדן של דבר חשוב .
לב = מקום המחשבות .
כאשר דאגה משתלטת ומושלת במחשבותיו של האדם, עליו לעשות שני דברים: יַשְׁחֶנָּה, ודבר טוב יְשַׂמְּחֶנָּה .
יַשְׁחֶנָּה = בניין הפעיל מהשורש שחה , שממנו גם הפועל "השתחוה" = התכופף בפני הזולת כאות לכניעה וקבלת מרות. מכאן ישחנה = יגרום לתחושת הדאגה להשתחוות לו ולהיות כפופה לו. הדאגה יכולה לשרת את האדם בכך שהיא מכוונת אותו להיזהר מפני סכנות.
כך צריך האדם להתייחס לדאגה כשהיא מופיעה בליבו - כאל משרתת בלבד. אחרי שהאדם השתמש בדאגה, חשב על כל הסכנות המדאיגות והתכונן לקראתן במידת האפשר, הדאגה סיימה את תפקידה כמשרתת והאדם יכול "לפטר" אותה, כמו שמוסבר בהמשך הפסוק:
דָבָר = דיבור .
דבר טוב = דיבור שיש בו נחמה והבטחה לעתיד טוב יותר, כמו ב זכריה א יג: " "ויען ה' את המלאך הדבר בי דברים טובים , דברים נחמים" ".
יְשַׂמְּחֶנָּה = יהפוך את הדאגה לשמחה.
ודבר טוב ישמחנה = השלב השני בהתמודדות עם דאגה הוא לשמוע דיבורים שמביעים עמדה הפוכה מזו שמביעה הדאגה - דיבורים שמסבירים, שאם האדם אכן יממש את המסקנות שהגיע אליהן בעקבות הדאגה, יתנהג בזהירות ויתכונן לסכנות האפשריות, המצב יהיה טוב . אפשר לשמוע דיבורים כאלו מידידים שמשוחחים עמם על הדאגות, ואפשר גם שהאדם עצמו ידבר עם עצמו ויגיד לעצמו דברים טובים.
דיבורים טובים יהפכו את הדאגה לשמחה, והשמחה תתן לאדם כוח ליישם את המסקנות שהגיע אליהם לפני כן, בזכות הדאגה.
פירושים נוספים
דאגה בלב איש ישחנה
חז"ל פירשו ישׂחנה בסי"ן (תלמוד בבלי, סנהדרין ק:) : " "רב אמי ורב אסי: חד אמר יסיחנה מדעתו , וחד אמר ישיחנה לאחרים" ". האדם יכול להתמודד עם הדאגה בעצמו או בעזרתם של אנשים אחרים:
1. יסיחנה מדעתו = יסיר את תחושת הדאגה מהמודעות, ידחיק אותה אל תת-ההכרה.
2. ישיחנה לאחרים = ישוחח עם אנשים אחרים, שיעזרו לו להכניס את הדאגה למידה המתאימה. כל אדם רואה את המציאות מכיוון אחר; בתפיסה של כל אדם יש עובדות מציאותיות ויש דמיון; המציאות משותפת לכולם, אבל הדמיון הוא אישי לכל אחד ואחד. ולכן, כשכמה אנשים משוחחים ו"מצליבים" את התפיסות שלהם, הם מבררים מהו החלק המשותף (שהוא המציאות), ומהו החלק הדמיוני. כשהדאגה משתלטת על האדם, והוא משוחח על כך עם אחרים, הם עוזרים לו לראות, מהן העובדות המציאותיות שבאמת צריכות להדאיג אותו, ולגביהן הוא צריך לפעול; ומהן העובדות הדמיוניות, שאותן הוא צריך לשכוח ולהוציא מדעתו. ראו בהמשך " מתי יסיחנה מדעתו ומתי ישיחנה לאחרים? ".
וייתכן שהכוונה שהאדם צריך להשיח את דאגותיו לה' - לספר לו על הדברים שמדאיגים אותו; ראו גל אל ה' מעשיך . שיחה היא אחד משמותיה של התפילה.
ולפי הניקוד בספרים שלנו, ישׁחנה בשי"ן, יש לפרש:
3. ישחנה = יכופף וישפיל את תחושת הדאגה, ידחיק אותה, בדומה לפירוש 1 למעלה: " "עת יעלה ציור הדאגה בלב... להשפיל הציור הלז ולהורידו אל עומק הנפש, ושם, בחושך שמו יכוסה, על-ידי שיסיח דעתו מרעיונות כאלה" " (מלבי"ם) . דאגות שנמצאות בתת-ההכרה מעוררות את האדם לאחריות מבלי לעוות את שיקול הדעת שלו.
4. ישחנה = יגרום לתחושת הדאגה להשתחוות לשכל ולשרת אותו, דבר שאפשר לעשות ע"י שיחה עם עצמו או עם אחרים, כמו פירוש 2 למעלה.
5. ויש שפירשו, שהנושא של יַשְחֶנָּה הוא הדאגה - הדאגה משפילה ומדכאת את האדם: " "הדאגה תשחה קירות הלב" " (רבי יונה, ודומה לזה הגאון מווילנה) .
-
-
- אולם, לפי זה היה ראוי לכתוב תַּשְחֶנּוּ - דאגה בלשון נקבה, לב בלשון זכר.
-
ודבר טוב ישמחנה
1. על-פי העצה " יסיחנה מדעתו ", יש לפרש שגם " ודבר טוב ישמחנה " היא עצה להתמודדות עצמאית של האדם עם דאגותיו, בכך שידבר עם עצמו על דברים שמחים: " "שיעלה על ליבו ציורים טובים, מתנגדים לציורי הדאגה, למשל יצייר שאחריתו טוב, שביתו יעמוד נכון, שהוא מלא ברכת ה', ושיש" "תקוה לאחריתו... ישמחנה בדבר טוב , ועל-ידי ציור טוב לעומת ציור הרע והמעציב ישמח אותה... שיסיח אותה לאחרים, רוצה לומר, לרעיונות אחרות טובות ומשמחות" " (מלבי"ם) ; " "דבר טוב הוא אם יכול לעצור כוח לשמח את הדאגה ולחשוב כי לטובה בא מה שבא" " (מצודת דוד) ;
בפרט, לימוד דברי תורה וחכמה יכול לשמח את האדם ולהשכיח ממנו את הדאגות: " "יעסוק בתורה, והיא תשמח את הדאגה שבלבו ותצילנו ממנה" " (רש"י) , " "כאשר ישכיל אדם בדבר חכמה או במועצות ודעת, וייגלה אליו מחשוף האמת וסוד הנכוחה, ישמח לבו" " (רבי יונה גירונדי) , " "כי כל הנותן עליו עול תורה, פורקים ממנו הדאגות" " (הגאון מווילנה ע"פ אבות דרבי נתן) .
2. על-פי העצה " ישיחנה לאחרים ", יש לפרש שגם " ודבר טוב ישמחנה " היא עצה לפנות לעזרת הזולת - לדבר עם אנשים אחרים על דברים טובים ושמחים, " "ודבר טוב שינחמנו חברו ישמח את הדאגה" " (רש"י) .
מתי יסיחנה מדעתו ומתי ישיחנה לאחרים
ע"פ הרב שמואל יניב (צפונות הנפש, מהדורת ה'תשס"ו, עמודים 29-33) , העצה " "ישיחנה לאחרים" " מיועדת רק למקרי חירום, רק למקרים שבהם האדם לא יכול להתמודד לבד עם הדאגות. אם משתמשים בה יותר מדי, היא עלולה להזיק: " "כאשר מבקשים רחמים, יש בכך השלמה, ולו רק חלקית, עם הנפילה, ודבר זה חמור, שהרי הישועה תצמח מהאדם עצמו, כמאמר חז"ל 'אם אין אני לי - מי לי?'. ועוד: ייתכן שהחברה תרחם עליו ותעזור לו באופן רגעי, אבל תפסיק לכבד ולהעריך אותו, ומסיבה זו יכול להיווצר משבר קשה נוסף. אם כן, הוא יצא ממשבר אחד, ונכנס לאחר במקומו... ראוי לאדם להעמיד פנים שהכל מסתדר בכי טוב, מאשר לגלות את המצוקה הנפשית בחוץ, שהרי בעצם הגילוי משרֶה הוא אוירת עצבות ונכאים בסביבתו... גניחות ודיבורים על מצוקה שחורה, הבאים לאוזניו של מי שאינו יכול להקל, גורמים כאב ראש לשומע, ואינם מביאים כל תועלת, אלא להיפך, גורמים לשקיעה נוספת בייאוש. ויתר על כן, ייתכן, שהשומע לא יחפוץ להיות מעורב בכאב שמנחיתים עליו ללא רצונו ושלא בטובתו, והוא עלול לנטוש את הפונה ולהשאירו שמם ועצוב. "
"הנאמר לעיל מתייחס למצב בו האדם גונח סתם, בעוד שבעצם הוא מסוגל לקום בכוחות עצמו מהנפילה... אבל אם אינו יכול לקום, והשחור מכסה על הכל, חייבים לבקש עזרה ממי שיכול לעזור ורוצה בכל מאודו לזכות במצוה היקרה הזו, ובכך לקיים את הפסוק (איוב לב כ) אדברה וירווח לי ..." "
גם הפסיכולוגים בימינו נחלקים בשאלה דומה, לגבי הטיפול הרצוי לנפגעי פוסט-טראומה. יש אומרים שעדיף לשוחח, יש אומרים שעדיף להדחיק, ויש אומרים שהדבר תלוי באדם: בדרך-כלל עדיף לתת לאדם להתמודד עם הפוסט-טראומה לבד (" "יסיחנה מדעתו" "), ורק אם המנגנון הטבעי לא עובד יש לסייע לו על-ידי שיחות (" "ישיחנה לאחרים" "). לפירוט ראו פרויד מתהפך .
ישמחנו או ישמחנה
מדוע נאמר " ישמחנה " בלשון נקבה?
1. פירשנו שהכינוי מתייחס לדאגה - " "יהפוך את הדאגה לשמחה" " (דעת מקרא, ודומה לזה מצודת דוד) .
2. אך רוב המפרשים פירשו שהכינוי מתייחס ל איש או ל לב (רבי יונה גירונדי) , ולפי זה היה ראוי לכתוב "ישמחנו". אולי נכתב " ישמחנה " כדי שיהיה חרוז: ישחנה - ישמחנה . אמנם חרוזים אינם נפוצים בתנ"ך, אבל ישנם פסוקים שבהם רואים בבירור שהכותב השתדל ליצור חרוז, למשל: שמות כט לה: " "ועשית לאהרן ולבניו ככה , ככל אשר צויתי אֹתָכָה ..." "
התמודדות עם דאגות באמצעות השכל
ד"ר דניאל גולמן, בספר "אינטלגנציה רגשית", עמ' 82-87, מתאר בקצרה את תופעת הדאגה הכרונית, וכמה דרכים להתמודדות עמה. בפרט, הוא מתאר שיטה טיפולית של פסיכולוג בשם תומאס בורקובץ' (Borkovec):
-
-
- " "הצעד הראשון הוא מודעות עצמית, לכידת האפיזודות גורמות-הדאגה מייד עם תחילתן..." "
- " "שיטות הרפיה שאפשר ליישמן ברגע שמזהים את הדאגה המתחילה לכרסם..." "
- " "נקיטת עמדה ביקורתית כלפי הנחותיהם: האם יש סיכוי סביר לכך שהמאורע שמפניו אני חרד אכן יתרחש?... האם יש צעדים קונסטרוקטיביים שכדאי לנקוט?..." "
- " "צירוף זה של חשיבה וספקנות בריאה אמור לפעול כבלם על ההפעלה העצבית המונחת ביסודה של החרדה..." "
-
הרב חנוך גבהרד והרב אברהם ויינברג ("שיעורים באגדות חז"ל", הרב חנוך גבהרד, סנהדרין ק:, עמודים 330-340) דנים בפירוט במשמעות הדאגה ובדרכים להתמודד עם דאגות מיותרות, למשל:
-
-
- " "שלב א - הכרה שניתן לשלוט בדאגה... הכרה שאנו נועדנו לשלוט במצבנו ולא להיות כפופים תחתיו... הכרה זו עצמה היא השלב הראשון של הנצחון..." "
- " "שלב ב - השבת הדאגה למקומה הטבעי... וזאת בשתי דרכים:" "
-
-
- " "או באופן עצמאי ופנימי... יכיר בדאגתו, יגדיר אותה, עד שישתלט עליה, יכופפנה חזרה למקומה הטבעי וישחנה... לא להיכנע לדמיונות שווא... לנצח הרגל זה על-ידי תרגול וחינוך עצמי שלב אחר שלב..." "
- " "או בעזרת הזולת... שיספר את הדאגה לאנשים אחרים ויתייעץ עם אוהביו... בכוח הדיבור ישנם שני כוחות הפועלים לשחרור נפש עמוסה: גם שחרור של מטען רגשי , וגם הגדרה שכלית מדויקת של הבעיה..." "
-
-
ע"פ אליהו שי ("הכעס והגישה הקוגניטיבית - על השימוש בפסיכולוגיה לעבודת המידות", צוהר כה, עמ' 119), ניתן להשתמש בעצות אלו, לא רק לדאגנות יתר, אלא גם לרגשות מטרידים אחרים, כגון הכעס:
-
-
- יסיחנה מדעתו : " "...על-פי הגישה הקוגניטיבית, רגש מתעורר בנו בעקבות מחשבות שאנו חושבים בזמן הסיטואציה... ככל שנרבה במחשבות, וככל שנעמיק במחשבות הללו יותר, הרגש יהיה עז יותר... גם בהקשר של הכעס - ככל שנחשוב יותר על הסיטואציה, על חוצפתו של האדם הפוגע בנו, על המצב הגרוע, וכו' - רגש הכעס יועצם... שליטה על כמות המחשבות תועיל למיתונו של רגש הכעס... גם אם לא הצלחנו למנוע את היווצרותו של הכעס... לכל הפחות יש לנו שליטה על העוצמות שלו: עלינו פשוט להפסיק את זרם המחשבות וההרהורים על מושא הכעס או הסיטואציה המכעיסה, ולהותיר את הכעס כפי שהוא - מטריד, אך קטן ובלתי מלובה..." "
- ישיחנה לאחרים : " "במקרים שמושא הכעס הוא אנושי, ישנה דרך נוספת להתמודדות - על-ידי שיחה. ניסיוננו מראה, שדיבור עם מושא הכעס שלנו על תוכן הכעס, עשוי למתן מאד את עוצמת התחושה. מהי הסיבה לכך? כאמור, רגש הכעס נוצר בעקבות מחשבות מסויימות על אותו אדם, אך הוא גם משפיע על המחשבות הללו ומלבה אותן. משום כך, אדם כועס נוטה להקצין את נקודת המבט שלו, ולהתעלם מנקודות מבט אחרות. דיבור עם אותו אדם על תוכן הכעס מחולל בעצם תהליך קוגניטיבי: בשיחה זו עשויה להתבהר לנו נקודת מבטו של הצד השני, עשויים להתגלות לנו נסיבות חדשות שלא חשבנו עליהן, עובדות שלא ידענו עליהן, ועוד שאר פרטים המשנים בעיקר את התפיסה והמחשבה שלנו על העניין... השיחה מובילה לשינוי מסויים בתפיסה, ובעקבות כך יחול שינוי גם ברגש" ".
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-05-07.
יתר מרעהו צדיק, ודרך רשעים תתעם
(משלי יב כו): "יתר מרעהו צדיק ודרך רשעים תתעם"
רשע = הפוגע בזולת או בה' במזיד .
צדיק = הנותן לכל אחד את המגיע לו ואינו לוקח את שאינו מגיע לו .
דרך = הרגל ומנהג, או אמצעים להשגת מטרה .
1. הצדיק תר ומחפש עבור מרעהו את הדרך, עוזר לו למצוא את הדרך הנכונה. אבל הרשעים תועים בדרכם, דרכם מתעה אותם, כי אין מי שיראה להם את הדרך הנכונה (דעת מקרא, ע"פ רשב"ם על בראשית כו כו ) .
2. הצדיק מוותר על מידותיו ( למרעהו ), והרשעים אינם יכולים לוותר כי הם רגילים ללכת בדרך רעה, והדרך שהם רגילים בה - מתעה אותם ( רש"י) .
3. הצדיק לוקח יתרון ומעלה מרעהו ( כאחת המשמעויות של מ - מקור ), כלומר - לומד מכל אדם את היתרונות שלו ( רלב"ג) ; או: הצדיק תר ומרגל אחרי מרעהו כדי ללמוד ממנו דברים טובים (הגר"א, מלבי"ם) . והרשעים לומדים זה מזה דווקא את החסרונות, ודרכם הרעה מתעה אותם (למשל, אם אדם רשע שומע שחברו הרשע עשה משהו והצליח, הוא ילמד ממנו, יעשה כמוהו וייכשל, וכך ה' יסכל את עצתו).
4. לצדיק יש יתרון ומעלה על-פני רעהו ( כאחת המשמעויות של מ - יתרון ), אולם הרשעים אינם רואים יתרון זה, כי דרכם - המצליחה באופן זמני - מתעה אותם וגורמת להם לחשוב שהיתרון הוא שלהם ( מצודת דוד) .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-09-10.
לא יחרוך רמיה צידו, והון אדם יקר חרוץ
אושרו של האדם נקבע לא רק לפי גודל רכושו, אלא גם לפי יכולתו להתפאר ברכושו לעיני הזולת:
(משלי יב כז): "לא יחרך רמיה צידו, והון אדם יקר חרוץ"
יחרוך = יציג לראווה מהחלון (כמו שיר השירים ב ט: " "מציץ מן החרכים" "; מלבי"ם ביאור המילות ).
לא יחרוך רמיה צידו = אדם רמאי לא יוכל להציג לראווה את הרכוש שצבר - הוא ייאלץ להסתיר אותו (לפחות מפני רשויות המס).
יקר = חשוב ונכבד ;
והון אדם יקר חרוץ = הביטוי "הון יקר" מופיע עוד פעמיים בספר משלי (ראו יקר ), ולכן נראה ששיעור הכתוב הוא "והון אדם חרוץ = הון יקר", או "והון יקר לאדם חרוץ"' (רש"י, מלבי"ם ביאור המילות) ; רכושו של האדם החרוץ מביא לו כבוד ויקר, כי הוא יכול להתפאר בו בלי חשש. ואפשר גם לפרש: והון אדם יקר - רכושו של אדם נכבד - הוא בוודאי רכוש חרוץ , רכוש שהושג בחריצות, כי אחרת לא היה יכול להתכבד בו (רבי יונה גירונדי) .
פירושים נוספים
יש שפירשו יחרוך = כמו בלשון ימינו, יבשל על האש (כמו דניאל ג כז: " "ושער ראשהון לא התחרך" "; מצודת ציון ).לפי זה: לא יחרוך רמיה צידו = אדם רמאי לא יזכה לבשל את האוכל שצד (רש"י) .
והון אדם יקר חרוץ = רכושו של האדם החרוץ יביא לו תועלת, בניגוד לרכושו של הרמאי; או רכושו של האדם היקר והנכבד יתקיים בידו כמו חרוץ, שהוא זהב מסוג משובח (מצודת דוד) .
פסוקים דומים
-
-
- פסוקים על הניגוד חריצות - רמיה .
- פסוקים על הון .
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-12-17.
הערות
פסוק כח רומז, אולי, רומז ל(בראשית ג כד): "דרך עץ החיים".
