משלי לא
קיצור דרך: t2831
תנ"ך > משלי > א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא
הפרק במהדורה המוטעמת
לא א דִּ֭בְרֵי לְמוּאֵ֣ל מֶ֑לֶךְ
מַ֝שָּׂ֗א אֲֽשֶׁר־יִסְּרַ֥תּוּ אִמּֽוֹ׃
ב מַה־בְּ֭רִי וּמַֽה־בַּר־בִּטְנִ֑י
וּ֝מֶ֗ה בַּר־נְדָרָֽי׃
ג אַל־תִּתֵּ֣ן לַנָּשִׁ֣ים חֵילֶ֑ךָ
וּ֝דְרָכֶ֗יךָ לַֽמְח֥וֹת מְלָכִֽין׃
ד אַ֤ל לַֽמְלָכִ֨ים ׀ לְֽמוֹאֵ֗ל
אַ֣ל לַֽמְﬞלָכִ֣ים שְׁתוֹ־יָ֑יִן
וּ֝לְרוֹזְנִ֗ים או אֵ֣י שֵׁכָֽר׃
ה פֶּן־יִ֭שְׁתֶּה וְיִשְׁכַּ֣ח מְחֻקָּ֑ק
וִ֝ישַׁנֶּ֗ה דִּ֣ין כׇּל־בְּנֵי־עֹֽנִי׃
ו תְּנוּ־שֵׁכָ֥ר לְאוֹבֵ֑ד
וְ֝יַ֗יִן לְמָ֣רֵי נָֽפֶשׁ׃
ז יִ֭שְׁתֶּה וְיִשְׁכַּ֣ח רִישׁ֑וֹ
וַ֝עֲמָל֗וֹ לֹ֣א יִזְכׇּר־עֽוֹד׃
ח פְּתַח־פִּ֥יךָ לְאִלֵּ֑ם
אֶל־דִּ֗֝ין כׇּל־בְּנֵ֥י חֲלֽוֹף׃
ט פְּתַח־פִּ֥יךָ שְׁפׇט־צֶ֑דֶק
וְ֝דִ֗ין עָנִ֥י וְאֶבְיֽוֹן׃
י אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל מִ֣י יִמְצָ֑א
וְרָחֹ֖ק מִפְּנִינִ֣ים מִכְרָֽהּ׃
יא בָּ֣טַח בָּ֭הּ לֵ֣ב בַּעְלָ֑הּ
וְ֝שָׁלָ֗ל לֹ֣א יֶחְסָֽר׃
יב גְּמָלַ֣תְהוּ ט֣וֹב וְלֹא־רָ֑ע
כֹּ֗֝ל יְמֵ֣י חַיֶּֽיהָ׃
יג דָּ֭רְשָׁה צֶ֣מֶר וּפִשְׁתִּ֑ים
וַ֝תַּ֗עַשׂ בְּחֵ֣פֶץ כַּפֶּֽיהָ׃
יד הָ֭יְתָה כׇּאֳנִיּ֣וֹת סוֹחֵ֑ר
מִ֝מֶּרְחָ֗ק תָּבִ֥יא לַחְמָֽהּ׃
טו וַתָּ֤קׇם ׀ בְּע֬וֹד לַ֗יְלָה
וַתִּתֵּ֣ן טֶ֣רֶף לְבֵיתָ֑הּ
וְ֝חֹ֗ק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ׃
טז זָמְﬞמָ֣ה שָׂ֭דֶה וַתִּקָּחֵ֑הוּ
מִפְּרִ֥י כַ֝פֶּ֗יהָ נטע נָ֣טְעָה כָּֽרֶם׃
יז חָֽגְרָ֣ה בְע֣וֹז מׇתְנֶ֑יהָ
וַ֝תְּאַמֵּ֗ץ זְרוֹעֹתֶֽיהָ׃
יח טָ֭עֲמָה כִּי־ט֣וֹב סַחְרָ֑הּ
לֹא־יִכְבֶּ֖ה בליל בַלַּ֣יְלָה נֵרָֽהּ׃
יט יָ֭דֶיהָ שִׁלְּחָ֣ה בַכִּישׁ֑וֹר
וְ֝כַפֶּ֗יהָ תָּ֣מְכוּ פָֽלֶךְ׃
כ כַּ֭פָּהּ פָּֽרְשָׂ֣ה לֶעָנִ֑י
וְ֝יָדֶ֗יהָ שִׁלְּחָ֥ה לָאֶבְיֽוֹן׃
כא לֹא־תִירָ֣א לְבֵיתָ֣הּ מִשָּׁ֑לֶג
כִּ֥י כׇל־בֵּ֝יתָ֗הּ לָבֻ֥שׁ שָׁנִֽים׃
כב מַרְבַדִּ֥ים עָֽשְׂתָה־לָּ֑הּ
שֵׁ֖שׁ וְאַרְגָּמָ֣ן לְבוּשָֽׁהּ׃
כג נוֹדָ֣ע בַּשְּׁעָרִ֣ים בַּעְלָ֑הּ
בְּ֝שִׁבְתּ֗וֹ עִם־זִקְנֵי־אָֽרֶץ׃
כד סָדִ֣ין עָ֭שְׂתָה וַתִּמְכֹּ֑ר
וַ֝חֲג֗וֹר נָתְנָ֥ה לַֽכְּנַעֲנִֽי׃
כה עֹז־וְהָדָ֥ר לְבוּשָׁ֑הּ
וַ֝תִּשְׂחַ֗ק לְי֣וֹם אַחֲרֽוֹן׃
כו פִּ֭יהָ פָּתְחָ֣ה בְחׇכְמָ֑ה
וְת֥וֹרַת חֶ֝֗סֶד עַל־לְשׁוֹנָֽהּ׃
כז צ֭וֹפִיָּה הילכות הֲלִיכ֣וֹת בֵּיתָ֑הּ
וְלֶ֥חֶם עַ֝צְל֗וּת לֹ֣א תֹאכֵֽל׃
כח קָ֣מוּ בָ֭נֶיהָ וַֽיְאַשְּׁר֑וּהָ
בַּ֝עְלָ֗הּ וַֽיְהַלְﬞלָֽהּ׃
כט רַבּ֣וֹת בָּ֭נוֹת עָ֣שׂוּ חָ֑יִל
וְ֝אַ֗תְּ עָלִ֥ית עַל־כֻּלָּֽנָה׃
ל שֶׁ֣קֶר הַ֭חֵן וְהֶ֣בֶל הַיֹּ֑פִי
אִשָּׁ֥ה יִרְאַת־יְ֝הֹוָ֗ה הִ֣יא תִתְהַלָּֽל׃
לא תְּנוּ־לָ֭הּ מִפְּרִ֣י יָדֶ֑יהָ
וִיהַלְﬞל֖וּהָ בַשְּׁעָרִ֣ים מַֽעֲשֶֽׂיהָ׃
מהדורות נוספות
לחץ למטה על [הראה] להצגת התוכן ↓
א דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו
ב מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי
ג אל תתן לנשים חילך ודרכיך למחות מלכין
ד אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין ולרוזנים או [אי] שכר
ה פן ישתה וישכח מחקק וישנה דין כל בני עני
ו תנו שכר לאובד ויין למרי נפש
ז ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר עוד
ח פתח פיך לאלם אל דין כל בני חלוף
ט פתח פיך שפט צדק ודין עני ואביון
י אשת חיל מי ימצא ורחק מפנינים מכרה יא בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר יב גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה יג דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה יד היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה טו ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה טז זממה שדה ותקחהו מפרי כפיה נטע [נטעה] כרם יז חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרעותיה יח טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בליל [בלילה] נרה יט ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך כ כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון כא לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבש שנים כב מרבדים עשתה לה שש וארגמן לבושה כג נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ כד סדין עשתה ותמכר וחגור נתנה לכנעני כה עז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון כו פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה כז צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל כח קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה כט רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה ל שקר החן והבל היפי אשה יראת יהוה היא תתהלל לא תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה
א דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ.
ב מַה בְּרִי וּמַה בַּר בִּטְנִי וּמֶה בַּר נְדָרָי.
ג אַל תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ וּדְרָכֶיךָ לַמְחוֹת מְלָכִין.
ד אַל לַמְלָכִים לְמוֹאֵל אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ יָיִן וּלְרוֹזְנִים או [אֵי] שֵׁכָר.
ה פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק וִישַׁנֶּה דִּין כָּל בְּנֵי עֹנִי.
ו תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ.
ז יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח רִישׁוֹ וַעֲמָלוֹ לֹא יִזְכָּר עוֹד.
ח פְּתַח פִּיךָ לְאִלֵּם אֶל דִּין כָּל בְּנֵי חֲלוֹף.
ט פְּתַח פִּיךָ שְׁפָט צֶדֶק וְדִין עָנִי וְאֶבְיוֹן.
י אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ. יא בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר. יב גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע כֹּל יְמֵי חַיֶּיהָ. יג דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ. יד הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ. טו וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ. טז זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ מִפְּרִי כַפֶּיהָ נטע [נָטְעָה] כָּרֶם. יז חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ וַתְּאַמֵּץ זְרֹעוֹתֶיהָ. יח טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ לֹא יִכְבֶּה בליל [בַלַּיְלָה] נֵרָהּ. יט יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ. כ כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן. כא לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים. כב מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ. כג נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ. כד סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי. כה עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן. כו פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ. כז צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל. כח קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ בַּעְלָהּ וַיְהַלְלָהּ. כט רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה. ל שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת יְהוָה הִיא תִתְהַלָּל. לא תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ.
(א) דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ.
(ב) מַה בְּרִי וּמַה בַּר בִּטְנִי וּמֶה בַּר נְדָרָי.
(ג) אַל תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ וּדְרָכֶיךָ לַמְחוֹת מְלָכִין.
(ד) אַל לַמְלָכִים לְמוֹאֵל אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ יָיִן וּלְרוֹזְנִים או [אֵי] שֵׁכָר.
(ה) פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק וִישַׁנֶּה דִּין כָּל בְּנֵי עֹנִי.
(ו) תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ.
(ז) יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח רִישׁוֹ וַעֲמָלוֹ לֹא יִזְכָּר עוֹד.
(ח) פְּתַח פִּיךָ לְאִלֵּם אֶל דִּין כָּל בְּנֵי חֲלוֹף.
(ט) פְּתַח פִּיךָ שְׁפָט צֶדֶק וְדִין עָנִי וְאֶבְיוֹן.
(י) אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ.
(יא) בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר.
(יב) גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע כֹּל יְמֵי חַיֶּיהָ.
(יג) דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ.
(יד) הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ.
(טו) וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ.
(טז) זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ מִפְּרִי כַפֶּיהָ נטע [נָטְעָה] כָּרֶם.
(יז) חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ וַתְּאַמֵּץ זְרֹעוֹתֶיהָ.
(יח) טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ לֹא יִכְבֶּה בליל [בַלַּיְלָה] נֵרָהּ.
(יט) יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ.
(כ) כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן.
(כא) לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים.
(כב) מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ.
(כג) נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ.
(כד) סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי.
(כה) עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן.
(כו) פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ.
(כז) צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל.
(כח) קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ בַּעְלָהּ וַיְהַלְלָהּ.
(כט) רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה.
(ל) שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת יְהוָה הִיא תִתְהַלָּל.
(לא) תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ.
א דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ שמו של מלך שהתרחק מהאל, מַשָּׂא נאום רציני ו"כבד"
להרחבה אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ מתחה עליו ביקורת קשה
להרחבה אִמּוֹ:
- ב מַה מה עשית?! איך העזת?! והרי אתה, בְּרִי! בני הנבחר! וּמַה, בַּר בִּטְנִי! וּמֶה, בַּר נְדָרָי!
- ג אַל תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ השלטון על רכושך וצבאך
להרחבה, וּדְרָכֶיךָ ואל תתן להרגליך מלפני עלייתך לשלטון, כשאהבת לבלות עם נשים
להרחבה לַמְחוֹת למחוק, לבטל ולהרוס מְלָכִין את חובותיהם של המלכים, שהן גם חובותיך מתוקף תפקידך החדש. - ד אַל לַמְלָכִים, לְמוֹאֵל, אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ יָיִן, וּלְרוֹזְנִים (או) אֵי אין להם רשות לשתות שֵׁכָר משקה משכר.
- ה פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק, וִישַׁנֶּה דִּין כָּל בְּנֵי עֹנִי.
- ו תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד לאדם הנדון למוות או עומד למות מרוב צער
להרחבה, וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ אנשים שעוניים וצערם רב כמוות
להרחבה. - ז יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח רִישׁוֹ עוניו וצרותיו, וַעֲמָלוֹ עבודתו הקשה ועוונותיו שבגללם נדון למוות
להרחבה לֹא יִזְכָּר עוֹד. - ח פְּתַח פִּיךָ לְאִלֵּם כדי לעזור לאדם שאינו מצליח להתבטא בזמן המשפט
להרחבה, אֶל דִּין כָּל בְּנֵי חֲלוֹף אנשים שחולפים ועוברים בבית המשפט, אינם רגילים להשתתף בדיון משפטי ולכן מתרגשים ומתבלבלים. - ט פְּתַח פִּיךָ, שְׁפָט צֶדֶק, וְדִין עָנִי וְאֶבְיוֹן סייע לעניים ואביונים לייצג את עצמם כך שיזכו למשפט צדק
להרחבה.
{פ}
י אֵשֶׁת חַיִל יודעת לנהל משפחה ורכוש
להרחבה מִי יִמְצָא? וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ ערכה עולה על כל דבר בעל ערך חומרי, כלומר, מי שמצא אשת חיל - לא יוותר עליה לעולם
להרחבה.
- יא בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ, וְשָׁלָל רווחים מהעבודה שלו ושלה
להרחבה לֹא יֶחְסָר. - יב גְּמָלַתְהוּ טוֹב משיבה לו טובה על מעשיו הטובים וְלֹא רָע לא נוקמת בו על מעשיו הרעים
להרחבה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיה. - יג דָּרְשָׁה חיפשה היטב
להרחבה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים, וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ ברצון ובשמחה כַּפֶּיהָ את כל מעשי ידיה. - יד הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר כמו ספינות של סוחרים, המפליגים למרחק רב כדי להתפרנס, מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ.
- טו וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה כאשר עדיין לילה, לפני שעות העבודה
להרחבה, וַתִּתֵּן טֶרֶף אוכל בשפע לְבֵיתָהּ לבני משפחתה
להרחבה וְחֹק אוכל במידה הראויה לְנַעֲרֹתֶיהָ למשרתות. - טז זָמְמָה חשבה היטב במה להשקיע את שכרה
להרחבה שָׂדֶה החליטה להשקיע בקרקע וַתִּקָּחֵהוּ קנתה את השדה, מִפְּרִי כַפֶּיהָ מהשכר שקיבלה על עמל כפיה (נטע) נָטְעָה כָּרֶם. - יז חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ, וַתְּאַמֵּץ זְרֹעוֹתֶיהָ משפרת את הכושר הגופני שלה
להרחבה. - יח טָעֲמָה חשבה ובדקה והגיעה למסקנה
להרחבה כִּי טוֹב סַחְרָהּ יש ביקוש טוב לסחורה שהיא מייצרת, לֹא יִכְבֶּה (בליל) בַלַּיְלָה נֵרָהּ עובדת כל הלילה כדי לנצל את הביקוש הגבוה. - יט יָדֶיהָ שִׁלְּחָה הושיטה, כדי לתקן את ה- בַכִּישׁוֹר כלי טויה, וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ החזיקו ותיקנו את ה- פָלֶךְ עוד כלי טויה.
- כ כַּפָּהּ פָּרְשָׂה פתחה כדי לתת אוכל לֶעָנִי, וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה הושיטה כדי לעזור
להרחבה לָאֶבְיוֹן. - כא לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ שבני משפחתה ייפגעו מִשָּׁלֶג, כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים שניים, שתי מערכות של בגדים או של בידוד לבית (ויש מפרשים שהכוונה לבגדים הצבועים בתולעת שני).
- כב מַרְבַדִּים שטיחים ומצעים לכיסוי הרצפה, הקירות והמיטות עָשְׂתָה לָּהּ עשתה בעצמה, למרות מעמדה הגבוה
להרחבה, שֵׁשׁ פשתן משובח וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ. - כג נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים מקום המשפט והנהגת הציבור
להרחבה בַּעְלָהּ, בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ בתפקיד בכיר, שהוא יכול להקדיש לו את זמנו כי אשתו דואגת לפרנסתו
להרחבה. - כד סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר, וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי סוחר
להרחבה. - כה עֹז חזק ומגן
להרחבה וְהָדָר לְבוּשָׁהּ, וַתִּשְׂחַק שמחה ואינה דואגת לְיוֹם אַחֲרוֹן צרה שעלולה לבוא ביום אחר. - כו פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה, וְתוֹרַת חֶסֶד מלמדת את הזולת לעשות חסד, כמו שהיא עושה (פסוק כ) עַל לְשׁוֹנָהּ.
- כז צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ משגיחה על התנהגותם של בני משפחתה
להרחבה, וְלֶחֶם עַצְלוּת הבטחת הכנסה הניתנת לאנשים שאינם רוצים לעבוד
להרחבה לֹא תֹאכֵל. - כח קָמוּ עמדו לכבודה בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ שיבחו את דרכה
להרחבה, בַּעְלָהּ - וַיְהַלְלָהּ: - ל שֶׁקֶר מטעה ומסנוור הַחֵן וְהֶבֶל חולף ונעלם
להרחבה הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת יְהוָה הִיא תִתְהַלָּל ראויה לשבח הגדול ביותר
להרחבה. - לא תְּנוּ לָהּ תנו לה דברי שיר ושבח על- מִפְּרִי יָדֶיהָ התוצאות של מעשי ידיה
להרחבה, וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים בפומבי מַעֲשֶׂיהָ בעלה ובניה, שהם 'מעשיה' כי רק בזכותה הם הגיעו למה שהגיעו
להרחבה!
פסוקי הפרק
טקסטים נוספים העוסקים בפרק
פירושים ומאמרים על הפרק: