מצודות על משלי לא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


פסוק א

לפירוש "פסוק א" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"דברי למואל מלך" - ר"ל אלה דברי המלך אשר הוא אל ה' ומשיחו.

"משא וגו'" - ר"ל בזה יספר את דברי המוסר אשר יסרתו אמו, אשר נחשב בעיניו כמשא דבר ה'. ואמרו רז"ל: כשהתחתן שלמה עם בת פרעה ביום חנוכת בית המקדש, הכניסה לו כמה מיני כלי זמר, והיה נעור כל הלילה, והיה ישן למחרתו עד ד' שעות על היום ,ומפתחות העזרה היו מראשותיו ולא יכלו להקריב התמיד, ונכנסה אמו אצלו והיתה מייסרתו בדברים האלה. 

מצודת ציון

"למואל" - המלה ההיא מורכבת משנים: למו אל, ר"ל אל ה', כמו (איוב כט): "וידמו למו עצתי".

"משא" - נבואה.

"יסרתו" - מלשון מוסר.

פסוק ב

לפירוש "פסוק ב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"מה ברי" - אתה, בני אשר הגדלתיך, מה זאת תעשה?!

"ומה בר בטני" - לפי שפעמים יקרא בן למי שלא ילדו כי-אם גדלו, כמ"ש (שמואל ב כא): "חמשת בני מיכל בת שאול" ומירב אחותה ילדתם ומיכל גדלתם, לזה הוסיפה לומר בר בטני, לומר: הנה בבטני היית, אם כן אני ילדתיך ואני גדלתיך, ומאוד חוששת אני בתקנתך.

"ומה בר נדרי" - מה תעשה זאת אתה בר נדרי, ר"ל מרוב אהבתי בך היו כל נדרי עמך, כמשפט האוהב שכל נדריו ושבועותיו המה בחיי אוהבו. 

מצודת ציון

"ברי" - הוא תרגום של בני.

פסוק ג

לפירוש "פסוק ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"אל תתן" - ר"ל אל תתיש כחך ברוב תשמיש עם הנשים (כי רב התשמיש מחליש כח הזכר ומבריא הנקיבה, וכאילו נותן מכוחו להנקבה).

"ודרכיך" - אל תתן דרכיך למחות ולהשחית דרכי המלכים, ר"ל אל תשנה משפט הראוי אל המלכים להיות זהירים במעשיהם על צד השווי והנכון. 

מצודת ציון

"חילך" - כוחך, כמו (תהלים קי ג): "ביום חילך"

"למחות" - מלשון מחיה ומחיקה.

"מלכין" - נו"ן במקום מ"ם, וכן (דניאל יב): "לקץ הימין".

פסוק ד

לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"אל למלכים למואל" - אין דבר זה הגון למלכים אשר המה אל ה' ומשיחיו.

"אל למלכים" - אין הגון למלכים כאלה שתות רב יין, ולרוזנים כאלה אין ראוי שכר; וכפל הדבר במ"ש. 

מצודת ציון

"ולרוזנים" - ענין מושלים ושרים.

"אי" - כמו אין, וכן (איוב כב): "ימלט אי נקי".

"שכר" - יין ישן.

פסוק ה

לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"פן ישתה" - פן כשישתה ישתכר וישכח דבר החקוק בתורה, ועל-ידי-זה ישנה דין העניים, וכפולה אם-כן חטאתו, כי גוזל העניים ומעוות הדין. 

מצודת ציון

"מחוקק" - מלשון חקיקה וכתיבה.

"וישנה" - מלשון השתנות וחלוף.

פסוק ו

לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"לאובד" - למי שהוא אבוד ברב העוני.

"למרי נפש" - למי שנפשו מרה לו בעבור מרבית העמל והיגיעה.

פסוק ז

לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"ישתה" - כי כאשר ישתה ישתכר וישכח רישו ועניו, והעמל אשר המר לנפשו לא יזכר עוד בה בעת השכרות, כי היין מפיג הצער. 

מצודת ציון

"רישו" - מלשון רש ועני.

פסוק ח

לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"פתח פיך" - אל תשתה היין, ותהיה בדעת מיושבת, ופתח פיך בעבור האילם, רוצה לומר: אם מי יבוא לדין ויהיה כאילם לבלי דעת לסדר טענותיו, אתה פתח פיך בעבורו להסדיר טענותיו.

"אל דין" - גם פתח פיך אל דין כל הבנים הסכלים, המחליפים דבריהם ממה שבלבם בעבור סכלותם, ופתח פיך להיישירם אל הכוונה הנרצה להם, כאשר יאות לעשות לשופט צדק להוציא הדין לאמיתו. 

מצודת ציון

"לאלם" - הלמ"ד היא במקום בעבור, וכן (משלי ל): "לאיתיאל".

"חלוף" - מלשון התחלפות ותמורה.

פסוק ט

לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"פתח פיך" - בדרישות וחקירות ושפט צדק, ודון דין עני ואביון, ולא יפקד מהם משפטם בעבור חולשתם עם חוזק בעל דינם.

פסוק י

לפירוש "פסוק י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"אשת חיל" - כהתימו לספר מוסרי אמו, חזר לשבח אשת חיל לכבוד אמו, למען היות לה לזכרון.

"מי ימצא" - מי יוכל למצוא אשת חיל? כי הוא דבר יקר ומלתא דלא שכיחא.

"ורחוק" - אם היו רוצים למכרה, אז שוויה רחוק משל שווי הפנינים, כי היא שוותה יותר; והוא עניין מליצה. 

מצודת ציון

"אשת חיל" - רוצה לומר: זריזה וישרה.

"מפנינים" - הם המרגליות.

לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):

וכל הענין אמורה גם למשל על הנפש המשכלת, שהיא עוזרת לבעליה כאשה לבעלה.

"אשת חיל מי ימצא" - מי הוא המוצא נפש משכלת על שלימותה, לדעת ולהבין מעצמו כל דבר חכמה והשכל? וכאומר: הלא זה קשה במציאות, אבל נמצא און ותחבולה לדעת הכל, והיא על כי מכירה פעולתה רחוקה היא משכר הפנינים ואין לה ערך ודמיון עמה, כי מוכר הפנינים יקח המחיר והמה יוצאים מתחת ידו, אבל המלמד חכמה לזולת במחיר לימוד חכמה אחרת, נשארו שתיהן ביד כל אחד ואחד. אם כן, בעל נפש יוכל להשכיל בזה חכמות מרובות.

פסוק יא

לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"בטח" - כשאין האיש בביתו, יבטח בה שתשמור כל אשר בבית, ובמקום שהוא שם לא יחסר מלשלול שלל, כי לא יהיה נבהל וממהר לביתו מפחד חסרון מה בבית. 

מצודת ציון

"ושלל" - ענין ביזת המלחמה.

לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):

"בטח" - הבעל נפש משכלת יבטח בה, ולא יחסר מלשלול שלל החכמות מן הזולת, כי יש מה ללמד תמורתן.

פסוק יב

לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"גמלתהו טוב" - בכל ימי חייה, כאשר בעלה היטיב עמה- גמלה לו טוב לעומת הטובה, אבל את הרע - לא גמלה לו כמפעלו.

לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):

"גמלתהו" - הנפש המשכלת תדריך בעליה בנתיב יושר לטוב לו, ולא תשיאו ללכת ארחות עקלקלות לרע לו, וכ'ל הימים לא יארע לו תקלה על ידה.

פסוק יג

לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"דרשה" - בעצמה חפשה אחר צמר ופשתים לטוות אותן, עם כי אין על האשה אלא לטוות ולא לחזור אחריהן.

"בחפץ כפיה" - לא עשתה מלאכתה ע"י כפיה ונגישה כי אם ברצון כפיה, וכאלו הכפים עצמן רוצים במלאכה.

לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):

"דרשה" - הן תשכיל לדרוש (לחקור) מצפוני טעמי המצות שהשטן משיב עליהם, כלבישת שעטנז צמר ופשתים יחדיו והדומים; ועם כי לא השכילה, עם-כל-זה תעשם בחפצה מבלי התרשלות.

פסוק יד

לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"כאניות סוחר" - כספינות הסוחרים ההולכים למרחוק, כן היא תביא מאכלה ממרחק, כי תשלח שם מסחר להיות ניזונת מזה, אף שעל הבעל לזונה.

לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):

"היתה" - תשכיל דברים עיוניים קשי ההבנה על-פי הצעות מרובות וראיות מחולפות, כספינה הזאת המביאה סחורה מארץ מרחק.

פסוק טו

לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"בעוד לילה" - קודם אור היום.

"ותתן" - מחלקת מזון לבני ביתה.

"וחוק" - מזון הקצוב תחלק לנערותיה.

לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):

"ותקם" - עודנה נבוכה ומשוטטת בדבר המחקר, עוד חשכו נגוהות ההיקש וזהרי ההשכלה, תמצא אז בדרך עיונה דברים מושכלים בחכמות אחרות.

פסוק טז

לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"מפרי כפיה" - משכר מעשה ידיה נטעה כרם.

"זממה" - כאשר חשבה על השדה ונתנה עיניה בה, לא תשקוט עד אשר תקנה. 

מצודת ציון

"זממה" - חשבה כמו כאשר זממתי (זכריה ח)

לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):

"זממה" - כל מה שתכסוף להשכיל - תשכיל ותשיג, ותתחכם עוד להבין דבר מתוך דבר, ועושה עוד ציצים ופרחים.

פסוק יז

לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"חגרה וגו'" - חגרה מתניה בכח וגבורה, ר"ל היתה מתגברת בעצמה לעשות מלאכתה.

"ותאמץ" - חזקה זרועותיה במלאכה, והוא כפל ענין במ"ש.

לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):

"חגרה" - זריזה היא, ומשתדלת מאוד לחקור ולהעמיק בדברים מושכלים.

פסוק יח

לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"טעמה וגו'" - כאשר יעצה בעצמה כי טוב סחרה למצוא בה ריוח, אז לא יהיה נרה כבוי בלילה, ועוסקת בסחורה אף בלילה. 

מצודת ציון

"טעמה" - ענין עצה, כמו (איוב יב כ): "וטעם זקנים יקח".

לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):

"טעמה" - כאשר תחל לחקור במושכלות ותמצא מוצא הדבר, אז לא תרפה ידיה ולא תשקוט עד תבוא אל התכלית, ולא יעצרנה עומק המושג, כי תתחכם להאיר המאפל, לצרוף וללבן.

פסוק יט

לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"ידיה" - עם כי חושבת בסחורה, מכל מקום לא זזה ממלאכת נשים, ותושיט ידיה לאחוז בכישור ולתמוך בפלך, והם כלי הטוויה. 

מצודת ציון

"שלחה" - ענין הושטה, כמו (ישעיהו נח): "שלח אצבע".

"בכישור" - הוא הכלי שהפשתן כרוך בו, ואין לו דומה.

"תמכו" - ענין השענה.

"פלך" - הוא הכלי שבו המטוה, ודומה לו (שמואל ב ג): "ומחזיק בפלך".

לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):

"ידיה" - כשתחלש כח העיוני, תטייל בדברים קלי העיון.

פסוק כ

לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"פרשה" - לקחת מידה מתנתה, ולא קפצה יד.

"שלחה" - הושיטה, לתת ליד מי שנכלם לקחת בעצמו.

לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):

"כפה" - תמתיק אמריה במליצה נאותה, להכניס חכמה והשכל בלבות חלושי הדעת ודלי התבונה.

פסוק כא

לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"לא תירא" - לא תפחד בעבור אנשי ביתה מקרירות השלג, כי כל אחד מאנשי ביתה מלובש במלבוש צבוע תולעת שני (כי צבע השני, שהוא אדום, טבעו לחמם מאוד).

לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):

"לא" - אינה מתפחדת מרוע המקרים ומהצרות המתרגשות, כי הזכות והמעשים הטובים שבידה המה לה למגן ומחסה.

פסוק כב

לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"מרבדים" - מצעות נאות עשתה לעצמה, ולובשת מלבושי שש וארגמן אשר עשתה ממעשה ידיה. 

מצודת ציון

"מרבדים" - מצעות המטות, וכן (משלי ז): "מרבדים רבדתי".

"שש" - פשתן משובח.

"וארגמן" - צבוע בצבע אדום ושמו ארגמן, כמו (שמות כה): "ותכלת וארגמן... ושש".

לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):

"מרבדים" - על כי הרבתה מעשים ישרים ונכוחים, תתעדן בדשן בעולם הגמול.

פסוק כג

לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"נודע" - בעבור מלבושי הפאר שעשתה לבעלה הוא נודע וניכר בין חביריו בעת יושב עמהם בשערים (מקום ישיבת הזקנים והחשובים, כמ"ש (דברים כה): "ועלתה יבמתו השערה".

לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):

"נודע" - בעל נפש היפה, נודע הוא בשערי גן עדן, ולא יגיפו הדלתות מפניו; אף הוא נודע בשבתו בחברת ישיבה של מעלה, כי יכינו לו מקום שבת בראש.

פסוק כד

לפירוש "פסוק כד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"סדין וגו'" - מלבד מה שעשתה לצרכה, עשתה למכור לתגרים. 

מצודת ציון

"סדין" - מין לבוש עשוי להתעטף.

"וחגור" - חגורה ואזור.

"לכנעני" - תגר, כמו (בראשית לח): "בת איש כנעני".

לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):

"סדין" - חקרה והשכילה מדעתה דברים נפלאים, ומאורה תשפיע להניק לזולת במחיר מושכלות אחרות.

פסוק כה

לפירוש "פסוק כה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"עוז והדר" - מלבושה חזק ודבר המתקיים, ומהודר ביופי.

"ותשחק" - כל ימיה תשמח על הכבוד שיהיה לה ביום מותה.

לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):

"עוז" - מעשה המצוות עשתה במיטב הענין ובכוונה רצויה, לכן עוד היותה על האדמה תשמח בזכרה עת הפרדה מן הגוף, כי תבטח במפעלה לשוב אל מקור הקודש אשר ממנו נחצבה.

פסוק כו

לפירוש "פסוק כו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"פיה פתחה" - כל מאמריה המה בחכמה.

"ותורת חסד" - לימוד של חסד על לשונה, רוצה לומר, מלמדת ומזרזת לעשות חסד עם הבריות.

לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):

"פיה" - אין עסקה כי אם השתדלות החכמה, ותשפיע לזולת אף בחסד, בלי תשלום גמול, אם לא מצאה ידו די חכמה לתתה לה תמורת חכמתה.

פסוק כז

לפירוש "פסוק כז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"צופיה" - מבטת בהליכות אנשי ביתה ומיישרת דרכם בצניעות וביראת ה'.

"ולחם עצלות" - ר"ל לא תשהה באכילתה להתעכב בה זמן הרבה כדרך העצל, אלא תמהר בה וחוזרת למלאכתה. 

מצודת ציון

"צופיה" - ענין הבטה כמו צופות רעים וטובים (לעיל טו)

לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):

"צופיה" - בכל עת מבטת ומעלה על זכרונה הליכות עולם, כי שם ביתה האמיתי הנצחי; לזאת לא תתעצל בשקידת החכמה עודה בארץ.

פסוק כח

לפירוש "פסוק כח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"קמו" - בעבור כל זה קמו בניה ובעלה, ומשבחים ומהללים אותה. 

מצודת ציון

"קמו" - ענין התעוררות לדבר מה, כמו (בראשית כז): "קום נא שבה".

"ויאשרוה" - ענין שבח והלול, כמו (תהלים א א): "אשרי האיש".

לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):

"קמו בניה" - המלאכים שבראה בקיום המצות, ובעלה אדון כל הנשמות, כולם כאחד מהללים ומפארים אותה.

פסוק כט

לפירוש "פסוק כט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"רבות" - וכה יאמרו: הן אמת, יש הרבה בנות אשר קנו וכנסו הון רב במעשה ידיהן, אבל את גדלת לעלות על כולהן. 

מצודת ציון

"עשו" - ענינו קנין וכניסה, כמו (בראשית יב): "ואת הנפש אשר עשו בחרן".

"חיל" - עושר.

"עלית" - מלשון עליון.

לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):

"רבות" - הן אמת אשר בכל החכמות למיניהם ימצא בהם דברים טובים, אבל תועלת חכמת התורה גברה על כולן.

פסוק ל

לפירוש "פסוק ל" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"שקר החן" - חן האשה ויפיה הם שקר והבל, רוצה לומר, אין בהם תועלת רב עד להלל את האשה באלה.

אבל אשה יראת ה', היא הראויה להללה בזה. 

מצודת ציון

"שקר והבל" - ענינם דבר שאין בו ממש.

"מתהלל" - מלשון הילול ושבח.

לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):

"שקר" - העיונים הדקים והתחכמות החקירות הנמצאות בשאר החכמות, אין תועלתן רב מול חכמת התורה, כי כמוהם כאין נגדה.

פסוק לא

לפירוש "פסוק לא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"תנו לה" - לזאת תנו לה מפרי ידיה, רוצה לומר, שלמו לה גמול מעשיה להללה ולשבחה.

"ויהללוה וגו'" - רוצה לומר: כשרון מעשיה יהללו אותה בשערים, מקום מושב החשובים, ואין אם-כן מהצורך לפרסם שבחה, כי מעשיה הם המעידים עליה והם המהללים אותה.

וכל הענין אמורה גם למשל על הנפש המשכלת, שהיא עוזרת לבעליה כאשה לבעלה.

לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):

"תנו" - אל הנפש המשכלת בחכמת התורה, יש שכר בעמלה, והיא המלמדת מעשים הגונים; לא כן שאר החכמות כולן, לכן היא העולה על כולנה.