מצודות על משלי לא
<< · מצודות על משלי · לא
פסוק א
מצודת ציון
"למואל" - המלה ההיא מורכבת משנים: למו אל, ר"ל אל ה', כמו (איוב כט): "וידמו למו עצתי".
"משא" - נבואה.
"יסרתו" - מלשון מוסר.
מצודת דוד
"דברי למואל מלך" - ר"ל אלה דברי המלך אשר הוא אל ה' ומשיחו.
"משא וגו'" - ר"ל בזה יספר את דברי המוסר אשר יסרתו אמו, אשר נחשב בעיניו כמשא דבר ה'. ואמרו רז"ל: כשהתחתן שלמה עם בת פרעה ביום חנוכת בית המקדש, הכניסה לו כמה מיני כלי זמר, והיה נעור כל הלילה, והיה ישן למחרתו עד ד' שעות על היום ,ומפתחות העזרה היו מראשותיו ולא יכלו להקריב התמיד, ונכנסה אמו אצלו והיתה מייסרתו בדברים האלה.פסוק ב
מצודת ציון
"ברי" - הוא תרגום של בני.
מצודת דוד
"מה ברי" - אתה, בני אשר הגדלתיך, מה זאת תעשה?!
"ומה בר בטני" - לפי שפעמים יקרא בן למי שלא ילדו כי-אם גדלו, כמ"ש (שמואל ב כא): "חמשת בני מיכל בת שאול" ומירב אחותה ילדתם ומיכל גדלתם, לזה הוסיפה לומר בר בטני, לומר: הנה בבטני היית, אם כן אני ילדתיך ואני גדלתיך, ומאוד חוששת אני בתקנתך.
"ומה בר נדרי" - מה תעשה זאת אתה בר נדרי, ר"ל מרוב אהבתי בך היו כל נדרי עמך, כמשפט האוהב שכל נדריו ושבועותיו המה בחיי אוהבו.פסוק ג
מצודת ציון
"חילך" - כוחך, כמו (תהלים קי ג): "ביום חילך"
"למחות" - מלשון מחיה ומחיקה.
"מלכין" - נו"ן במקום מ"ם, וכן (דניאל יב): "לקץ הימין".
מצודת דוד
"אל תתן" - ר"ל אל תתיש כחך ברוב תשמיש עם הנשים (כי רב התשמיש מחליש כח הזכר ומבריא הנקיבה, וכאילו נותן מכוחו להנקבה).
"ודרכיך" - אל תתן דרכיך למחות ולהשחית דרכי המלכים, ר"ל אל תשנה משפט הראוי אל המלכים להיות זהירים במעשיהם על צד השווי והנכון.פסוק ד
מצודת ציון
"ולרוזנים" - ענין מושלים ושרים.
"אי" - כמו אין, וכן (איוב כב): "ימלט אי נקי".
"שכר" - יין ישן.
מצודת דוד
"אל למלכים למואל" - אין דבר זה הגון למלכים אשר המה אל ה' ומשיחיו.
"אל למלכים" - אין הגון למלכים כאלה שתות רב יין, ולרוזנים כאלה אין ראוי שכר; וכפל הדבר במ"ש.פסוק ה
מצודת ציון
"מחוקק" - מלשון חקיקה וכתיבה.
"וישנה" - מלשון השתנות וחלוף.
מצודת דוד
פסוק ו
מצודת דוד
"לאובד" - למי שהוא אבוד ברב העוני.
"למרי נפש" - למי שנפשו מרה לו בעבור מרבית העמל והיגיעה.פסוק ז
מצודת ציון
"רישו" - מלשון רש ועני.
מצודת דוד
פסוק ח
מצודת ציון
"לאלם" - הלמ"ד היא במקום בעבור, וכן (משלי ל): "לאיתיאל".
"חלוף" - מלשון התחלפות ותמורה.
מצודת דוד
"פתח פיך" - אל תשתה היין, ותהיה בדעת מיושבת, ופתח פיך בעבור האילם, רוצה לומר: אם מי יבוא לדין ויהיה כאילם לבלי דעת לסדר טענותיו, אתה פתח פיך בעבורו להסדיר טענותיו.
"אל דין" - גם פתח פיך אל דין כל הבנים הסכלים, המחליפים דבריהם ממה שבלבם בעבור סכלותם, ופתח פיך להיישירם אל הכוונה הנרצה להם, כאשר יאות לעשות לשופט צדק להוציא הדין לאמיתו.פסוק ט
מצודת דוד
פסוק י
מצודת ציון
"אשת חיל" - רוצה לומר: זריזה וישרה.
"מפנינים" - הם המרגליות.
מצודת דוד
"אשת חיל" - כהתימו לספר מוסרי אמו, חזר לשבח אשת חיל לכבוד אמו, למען היות לה לזכרון.
"מי ימצא" - מי יוכל למצוא אשת חיל? כי הוא דבר יקר ומלתא דלא שכיחא.
"ורחוק" - אם היו רוצים למכרה, אז שוויה רחוק משל שווי הפנינים, כי היא שוותה יותר; והוא עניין מליצה.לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
וכל הענין אמורה גם למשל על הנפש המשכלת, שהיא עוזרת לבעליה כאשה לבעלה.
"אשת חיל מי ימצא" - מי הוא המוצא נפש משכלת על שלימותה, לדעת ולהבין מעצמו כל דבר חכמה והשכל? וכאומר: הלא זה קשה במציאות, אבל נמצא און ותחבולה לדעת הכל, והיא על כי מכירה פעולתה רחוקה היא משכר הפנינים ואין לה ערך ודמיון עמה, כי מוכר הפנינים יקח המחיר והמה יוצאים מתחת ידו, אבל המלמד חכמה לזולת במחיר לימוד חכמה אחרת, נשארו שתיהן ביד כל אחד ואחד. אם כן, בעל נפש יוכל להשכיל בזה חכמות מרובות.
פסוק יא
מצודת ציון
"ושלל" - ענין ביזת המלחמה.
מצודת דוד
לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"בטח" - הבעל נפש משכלת יבטח בה, ולא יחסר מלשלול שלל החכמות מן הזולת, כי יש מה ללמד תמורתן.
פסוק יב
מצודת דוד
לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"גמלתהו" - הנפש המשכלת תדריך בעליה בנתיב יושר לטוב לו, ולא תשיאו ללכת ארחות עקלקלות לרע לו, וכ'ל הימים לא יארע לו תקלה על ידה.
פסוק יג
מצודת דוד
"דרשה" - בעצמה חפשה אחר צמר ופשתים לטוות אותן, עם כי אין על האשה אלא לטוות ולא לחזור אחריהן.
"בחפץ כפיה" - לא עשתה מלאכתה ע"י כפיה ונגישה כי אם ברצון כפיה, וכאלו הכפים עצמן רוצים במלאכה.לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"דרשה" - הן תשכיל לדרוש (לחקור) מצפוני טעמי המצות שהשטן משיב עליהם, כלבישת שעטנז צמר ופשתים יחדיו והדומים; ועם כי לא השכילה, עם-כל-זה תעשם בחפצה מבלי התרשלות.
פסוק יד
מצודת דוד
לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"היתה" - תשכיל דברים עיוניים קשי ההבנה על-פי הצעות מרובות וראיות מחולפות, כספינה הזאת המביאה סחורה מארץ מרחק.
פסוק טו
מצודת דוד
"בעוד לילה" - קודם אור היום.
"ותתן" - מחלקת מזון לבני ביתה.
"וחוק" - מזון הקצוב תחלק לנערותיה.לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"ותקם" - עודנה נבוכה ומשוטטת בדבר המחקר, עוד חשכו נגוהות ההיקש וזהרי ההשכלה, תמצא אז בדרך עיונה דברים מושכלים בחכמות אחרות.
פסוק טז
מצודת ציון
"זממה" - חשבה כמו כאשר זממתי (זכריה ח)
מצודת דוד
"מפרי כפיה" - משכר מעשה ידיה נטעה כרם.
"זממה" - כאשר חשבה על השדה ונתנה עיניה בה, לא תשקוט עד אשר תקנה.לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"זממה" - כל מה שתכסוף להשכיל - תשכיל ותשיג, ותתחכם עוד להבין דבר מתוך דבר, ועושה עוד ציצים ופרחים.
פסוק יז
מצודת דוד
"חגרה וגו'" - חגרה מתניה בכח וגבורה, ר"ל היתה מתגברת בעצמה לעשות מלאכתה.
"ותאמץ" - חזקה זרועותיה במלאכה, והוא כפל ענין במ"ש.לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"חגרה" - זריזה היא, ומשתדלת מאוד לחקור ולהעמיק בדברים מושכלים.
פסוק יח
מצודת ציון
"טעמה" - ענין עצה, כמו (איוב יב כ): "וטעם זקנים יקח".
מצודת דוד
לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"טעמה" - כאשר תחל לחקור במושכלות ותמצא מוצא הדבר, אז לא תרפה ידיה ולא תשקוט עד תבוא אל התכלית, ולא יעצרנה עומק המושג, כי תתחכם להאיר המאפל, לצרוף וללבן.
פסוק יט
מצודת ציון
"שלחה" - ענין הושטה, כמו (ישעיהו נח): "שלח אצבע".
"בכישור" - הוא הכלי שהפשתן כרוך בו, ואין לו דומה.
"תמכו" - ענין השענה.
"פלך" - הוא הכלי שבו המטוה, ודומה לו (שמואל ב ג): "ומחזיק בפלך".
מצודת דוד
לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"ידיה" - כשתחלש כח העיוני, תטייל בדברים קלי העיון.
פסוק כ
מצודת דוד
"פרשה" - לקחת מידה מתנתה, ולא קפצה יד.
"שלחה" - הושיטה, לתת ליד מי שנכלם לקחת בעצמו.לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"כפה" - תמתיק אמריה במליצה נאותה, להכניס חכמה והשכל בלבות חלושי הדעת ודלי התבונה.
פסוק כא
מצודת דוד
לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"לא" - אינה מתפחדת מרוע המקרים ומהצרות המתרגשות, כי הזכות והמעשים הטובים שבידה המה לה למגן ומחסה.
פסוק כב
מצודת ציון
"מרבדים" - מצעות המטות, וכן (משלי ז): "מרבדים רבדתי".
"שש" - פשתן משובח.
"וארגמן" - צבוע בצבע אדום ושמו ארגמן, כמו (שמות כה): "ותכלת וארגמן... ושש".
מצודת דוד
לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"מרבדים" - על כי הרבתה מעשים ישרים ונכוחים, תתעדן בדשן בעולם הגמול.
פסוק כג
מצודת דוד
לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"נודע" - בעל נפש היפה, נודע הוא בשערי גן עדן, ולא יגיפו הדלתות מפניו; אף הוא נודע בשבתו בחברת ישיבה של מעלה, כי יכינו לו מקום שבת בראש.
פסוק כד
מצודת ציון
"סדין" - מין לבוש עשוי להתעטף.
"וחגור" - חגורה ואזור.
"לכנעני" - תגר, כמו (בראשית לח): "בת איש כנעני".
מצודת דוד
לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"סדין" - חקרה והשכילה מדעתה דברים נפלאים, ומאורה תשפיע להניק לזולת במחיר מושכלות אחרות.
פסוק כה
מצודת דוד
"עוז והדר" - מלבושה חזק ודבר המתקיים, ומהודר ביופי.
"ותשחק" - כל ימיה תשמח על הכבוד שיהיה לה ביום מותה.לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"עוז" - מעשה המצוות עשתה במיטב הענין ובכוונה רצויה, לכן עוד היותה על האדמה תשמח בזכרה עת הפרדה מן הגוף, כי תבטח במפעלה לשוב אל מקור הקודש אשר ממנו נחצבה.
פסוק כו
מצודת דוד
"פיה פתחה" - כל מאמריה המה בחכמה.
"ותורת חסד" - לימוד של חסד על לשונה, רוצה לומר, מלמדת ומזרזת לעשות חסד עם הבריות.לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"פיה" - אין עסקה כי אם השתדלות החכמה, ותשפיע לזולת אף בחסד, בלי תשלום גמול, אם לא מצאה ידו די חכמה לתתה לה תמורת חכמתה.
פסוק כז
מצודת ציון
"צופיה" - ענין הבטה כמו צופות רעים וטובים (לעיל טו)
מצודת דוד
"צופיה" - מבטת בהליכות אנשי ביתה ומיישרת דרכם בצניעות וביראת ה'.
"ולחם עצלות" - ר"ל לא תשהה באכילתה להתעכב בה זמן הרבה כדרך העצל, אלא תמהר בה וחוזרת למלאכתה.לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"צופיה" - בכל עת מבטת ומעלה על זכרונה הליכות עולם, כי שם ביתה האמיתי הנצחי; לזאת לא תתעצל בשקידת החכמה עודה בארץ.
פסוק כח
מצודת ציון
"קמו" - ענין התעוררות לדבר מה, כמו (בראשית כז): "קום נא שבה".
"ויאשרוה" - ענין שבח והלול, כמו (תהלים א א): "אשרי האיש".
מצודת דוד
לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"קמו בניה" - המלאכים שבראה בקיום המצות, ובעלה אדון כל הנשמות, כולם כאחד מהללים ומפארים אותה.
פסוק כט
מצודת ציון
"עשו" - ענינו קנין וכניסה, כמו (בראשית יב): "ואת הנפש אשר עשו בחרן".
"חיל" - עושר.
"עלית" - מלשון עליון.
מצודת דוד
לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"רבות" - הן אמת אשר בכל החכמות למיניהם ימצא בהם דברים טובים, אבל תועלת חכמת התורה גברה על כולן.
פסוק ל
מצודת ציון
"שקר והבל" - ענינם דבר שאין בו ממש.
"מתהלל" - מלשון הילול ושבח.
מצודת דוד
"שקר החן" - חן האשה ויפיה הם שקר והבל, רוצה לומר, אין בהם תועלת רב עד להלל את האשה באלה.
אבל אשה יראת ה', היא הראויה להללה בזה.לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"שקר" - העיונים הדקים והתחכמות החקירות הנמצאות בשאר החכמות, אין תועלתן רב מול חכמת התורה, כי כמוהם כאין נגדה.
פסוק לא
מצודת דוד
"תנו לה" - לזאת תנו לה מפרי ידיה, רוצה לומר, שלמו לה גמול מעשיה להללה ולשבחה.
"ויהללוה וגו'" - רוצה לומר: כשרון מעשיה יהללו אותה בשערים, מקום מושב החשובים, ואין אם-כן מהצורך לפרסם שבחה, כי מעשיה הם המעידים עליה והם המהללים אותה.
וכל הענין אמורה גם למשל על הנפש המשכלת, שהיא עוזרת לבעליה כאשה לבעלה.לפי המשל (נכתב במקור בסוף פרק לא):
"תנו" - אל הנפש המשכלת בחכמת התורה, יש שכר בעמלה, והיא המלמדת מעשים הגונים; לא כן שאר החכמות כולן, לכן היא העולה על כולנה.
<< · מצודות על משלי · לא